רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֵּרִבִּי שִׁמְעוֹן. מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְעָרֵב נִכְנָסִין לְבֵיתוֹ וּמְעָֽרְבִין לוֹ בְּעַל כּוֹרְחוֹ. וְהָא תַנֵּי. וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְעָרֵב. אֵינוֹ מְמָאֵן נִכְנָסִין לְבֵיתוֹ וּמְעָֽרְבִין לוֹ עַל כּוֹרְחוֹ. מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְמָאֵן. אֲבָל אִם הָיָה מְמָאֵן לֹא. וְתַנֵּי כֵן. כּוֹפִין הֵן בְּנֵי הַמָּבוֹי זֶה אֶת זֶה לַעֲשׂוֹת לָהֶן לֶחִי וְקוֹרָה לַמָּבוֹי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבּי בּוּן. לֹא שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְעָרֵב. אֶלָּא מִנֶפֶשׁ בִּישָָׁא לָא בָּעֵי מְעָֽרְבָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא מנפש בישא. מחמת שנפשו רעה ועינו צרה אינו רוצה לתת חלקו בעירוב לזה הוא דכופין לתת חלקו בעל כרחו:
מי שאינו רוצה לערב. ערובי חצירות נכנסין וכו' וכדמפרש לקמן:
והא תני. בניחותא תניא נמי הכי א''נ קושיא היא דקס''ד בממאן קאמר ומקשי מברייתא דקתני דוקא אינו ממאן וכן מתרץ ליה רבי יוסי ברבי בון לקמיה להא דרבי יוחנן:
מפני שאין ממאן. כלומר דוקא שאינו ממאן בהדיא ואומר איני רוצה בעירוב:
אבל אם היה ממאן לא. דחוששין אנו שמא צדוקי הוא ואינו מודה בעירוב וכדאמר בהאי תלמודא בסוף פ''ז דעירובין:
ותני כן. בתוספתא דלעיל דכופין בני מבוי זה את זה וכו' והאי מסייעתא לברייתא דתני והוא אינו רוצה לערב וכו':
לא שאינו רוצה לערב. כלל קאמר דשמענו ממנו שאינו רוצה ולא מודה בעירוב בהא ודאי לא:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי בַּנָּייָה. בַּכֹּל הַשׁוּתָפִין מַמְחִין זֶה עַל זֶה בֶחָצֵר חוּץ מִן הַכְּבִיסָה מִפְּנֵי כְּבוֹד בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. הָדָא דְתֵימַר. בְּמָקוֹם שֶׁהַנָּשִים מְכַבְּסוֹת. אֲבָל מְקוֹם שֶׁהָאֲנָשִׁים מְכַבְּסִין לֹא בְדָא. 3a וְדָא דְתֵימַר. חוּץ מִן הַכְּבִיסָה מִפְּנֵי כְּבוֹד בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. בְּרַם בְּד̇ אַמּוֹת דְּנַפְשֵׁיהּ מַמְחֵי הוּא בְיָדֵיהּ. וְדָא דְתֵימַר. בַּכֹּל שׁוּתָפִין מַמְחִין זֶה עַל זֶה בֶחָצֵר. בְּכָל הֶחָצֵר. בְּרַם בְּד̇ אַמּוֹת דְּחַבְרֵיהּ לֹא מַמְחֵי בְיָדֵיהּ. וְאִם הָיָה הַמָּקוֹם מִנְדְּרוֹן אֲפִילוּ בְּד̇ אַמּוֹת דְּחַבְרֵיהּ מַמְחֵי בְיָדֵיהּ. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אַתְּ שְׁפִיךְ גַּו דִּידָךְ וְהוּא נְחִית גַּו דִּידִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בכל. הדברים והתשמישים הקבועים יכולין בני חצר השותפין למחות זה בזה שלא לעשותן בחצר:
מפני כבוד בנות ישראל. שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות ולעמוד על שפת הנהר יחפות וגרסי' להאי סוגיא במס' נדרים פ' השותפין הל' א':
לא בדא. בזה לא אמרו דלא שייכא האי טעמא ויכולין למחות:
ודא דאת אמר חוץ מן הכביסה מפני כבוד בנות ישראל. מותר היינו בשאר החצר ברם בארבע אמות דנפשיה שיש לכל אחד ואחד לחלקו ולצורכו יכול הוא למחות ואפילו להנשים שלא יכבסו שם:
ודא דאת אמר בכל שותפין ממחין זה על זה בחצר. ואפילו בכביסה וכדדייקינן דבמקום שהאנשים מכבסין בהא לא אמרו:
בכל החצר. דוקא בשאר החצר שכולן שותפין בה:
מנדרון. משופע ומדרון יכול הוא למחות בידו מפני שאומר לו אתה שופך בתוך חלקך ומ''מ המים באים בתוך שלי:
ברם בארבע אמות דחבריה. שיש לו לזה אינו יכול למחות ואפילו להאנשים לפי שיש לו רשות להשתמש באותן ארבע אמות במה שירצה:
רַב חוּנָה אָמַר. חָצֵר מִתְחַלֶּקֶת לַפְּתָחִין. אָמַר רַב חִסְדָּא. לַזְּבָלִין הִיא מַתְנִיתָא. וְתַנֵּי כֵן. בְּכִירָה טֶפַח בַּזְּבָלִין לְפִי פְתָחִים. בְּאֶכְּסֶדְרָה לְפִי אָדָם. ה̇ חֲצֵירוֹת שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בָּאַמָּה וְנִתְקַלְקְלָה. כּוּלָּם מְתַקְּנוֹת אֶת הָעֶלְיוֹנָה. וְהָעֶלְיוֹנָה מְתַקֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ וְהַשְּׁאָר עִם הַשְּׁנִייָה. וְהַשְּׁנִייָה מְתַקֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ וְהַתַּחְתּוֹנָה מְתַקֶּנֶת עִם כּוּלָּם וּמְתַקֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ. חֲמִשָּׁה דִיּוֹטוֹת שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בַּבַּיִת וְנִתְקַלְקֵל. כּוּלְּהָם מְתַקְּנוֹת עִם הַתַּחְתּוֹנָה. וְהַתַּחְתּוֹנָה מְתַקֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ וְהַשְּׁאָר עִם הַשְּׁנִייָה. וְהַשְּׁנִייָה מְתַקֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ. וְהָעֶלְיוֹנָה מְתַקֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ וּמְתַקֶּנֶת עִם כּוּלָּם. הָיוּ עֲשׂוּיִן לִגְשָׁמִים יְכוֹלִין לִמְחוֹת בְּיָדָן לִכְבִיסָה. לִכְבִיסָה אֵין יְכוֹלִין לִמְחוֹת בְּיָדָן לִגְשָׁמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והשאר עם השניה. בקילקול שכנגד השניה השאר שהן למטה הימנה מסייעות אותה:
לזבלין היא מתניתא. רב חסדא פליג עליה דרב הונא וקא''ל דאי מברייתא דלקמן אתה רוצה ללמוד לומר כן לא היא דלענין זבלים לחוד אמרו בבריי' דלפי פתחים מתחלקת אבל בחצר מי שיש לו שתי פתחים נוטל שמונה אמות ארבעה אמות לפני כל פתח ומי שיש לו פתח אחד נוטל ארבע אמות לפני פתחו והשאר חולקין בשוה:
ותני כן. בתוספתא שם:
בכירה טפח לא שייכא הכא מידי ול''ג לה כאן וליתא בתוספתא ולקמן בפרק לא יחפור נשנית :
בזבלין לפי פתחים. הזבל שבחצר מתחלק לפי פתחים מפני שדרך הפתחים משליכין הזבל להעשות אשפה. באכסנייא צ''ל והכי הוא בתוספתא אכסנייא של המלך המוטל על הבתים מתחלקת לפי בני אדם הדרים בחצר:
החצירו'. בתוספתא שם:
שהיו משתמשות באמה. של מים וכולן מסתפקות מאמת המים זו ונתקלקלה:
כולם מתקנות עם העליונה. מסייעין אותה לתקן בקילקול שכנגדה לפי שהקילקול מעכבים את המים מלירד ונמצא תיקון העליונה לתועלת כולן היא:
והעליונה מתקנת כנגדה. כלומר בקילקול שכנגדה היא גם כן צריכה ליתן ולאפוקי בקילקול שכנגד השנייה כדמסיים ואזיל:
והשניה מתקנת כנגדה. כלומר לאפוקי העליונה שאינה צריכה לתקן עמה:
והתחתונה. היא מסייעת את כל העליונות שאם למעלה הימנה נתקלקל שוב אין המים יורדין לה:
ומתקנת כנגדה. אם הקילקול כנגדה היא מתקנת לעצמה ואין העליוני' צריכין לסייע אותה לפי שהתיקון שלמטה אינו נוח להעליונים ורוצים הן בקילקולה כדי שיהא להם מים בשופי ולא ירדו למטה:
חמשה דיוטות. הן הדיוטות של החצר ששופכין דרך תוכה השופכין שלהן ויורדות להביב שבחצר וממנה לחוץ ובהא איפכא הוא שאם נתקלקל הביב כולן מתקנות עם התחתונה שכל זמן שלא יכלו לירד למטה יעמדו השופכים אצלם:
והתחתונה מתקנת כנגדה. אבל לא בקילקול שלפניה שנוח לה זה:
והשניה מתקנת כנגדה. ולאפוקי התחתונ' שלמטה הימנה אינה מסייעת עמה:
והעליונה מתקנת כנגדה. אם הוא כנגדה ואין כולן מתקנות עמה אבל היא מתקנת עם כולן:
היו עשוים לגשמים. מקום שהיו לבני חצר לקבל מי גשמים יכולין למחות זה את זה להשתמש שם לכביסה. וכן אם אמת המים היתה עשויה לקבל מי גשמים לשתיה יכולין למחות מלהשתמש ממנה לכביסה שהיא מרובה:
חצר מתחלקת לפתחין. כגון שהניח חצירו לשני בניו וחלקו לזה יש לו בית ושתי פתחים פתוחין ממנה לחצר ולזה בית עם פתח אחד זה שיש לו שני פתחים נוטל שני חלקין בחצר והשני חלק אחד:
וְכִתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶן רוֹצִין לֹא יַחֲלוֹקוּ. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כְּגוֹן תִּילִים וְדִבְרֵי הַיָּמִים. אֲבָל תִּילִן בְּתִילִין חוֹלְקִין. אָמַר רִבִּי עוּקְבָה. 3b אֲפִלוּ תִּילִם בְּתִילִים אֵין חוֹלְקִין. שֶׁמִתּוֹךְ שֶׁאֵין חוֹלְקִין אֵילּוּ בָאִין וְקוֹרִין בָּאֵילּוּ וְאֵילּוּ בָאִין וְקוֹרִין בָּאֵילּוּ
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כגון תילים ודברי הימים. לחלוק זה כנגד זה ואע''פ שהם רוצים בכך אין כבוד לכתבי הקדש שיעשו עמהן דרך חליפין. א''נ אע''פ ששניהם כתובים הן מ''מ קדושת תהלים חמורה שברוח הקדש נאמרה:
אבל תילין בתילין. ספר אחד של תהלים עם ספר השני של תהלים חולקין ששתיהן שוין הן:
אפילו תילים בתילים. אין חולקין ספר כנגד ספר ממנו לפי שאין לזה מה שיש לזה ומתוך שאין חולקין ונשאר כל ספרי תהלים ביחד אלו באין אצל אלו וקורין כולן לכל התהלים כאחד:
הדרן עלך פרק השותפין
משנה: לֹא יַחֲפּוֹר אָדָם בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְלֹא שִׁיחַ וְלֹא מְעָרָה וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם וְלֹא נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכּוֹתֶל חֲבֵירוֹ ג̇ טְפָחִים וְסָד בְּסִיד. מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל וְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסִּיד וְאֶת הַסְּלָעִים מִכּוֹתְלוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ ג̇ טְפָחִים אוֹ סָד בְּסִיד. מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים וְאֶת הַמַּחֲרֵישָׁה וְאֶת מֵי רַגְלַיִם מִן הַכּוֹתֶל ג̇ טְפָחִים. מַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם ג̇ מִן הַשֶּׁכֶב שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרֶכֶב וְאֶת הַתַּנּוּר ג̇ מִן הַכִּלְייָא שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מַן הַשָּׂפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואת מי הרגלים. גומא שמתקבץ בה ממי רגלים צריך להרחיק שלשה טפחים. והמטיל מים סמוך לכותל אם כותל לביני' הוא צריך להרחיק שלשה טפחים ובכותל של אבנים מרחיק טפח ואם הוא של אבן קשה כגון צונמא אינו צריך להרחיק כלל:
הרחים. קשים לכותל שמנידים את הקרקע בגלגול חביטתן:
מן השכב. היא הריחים התחתונה שהיא רחבה טפח יותר מן הרכב העליונה הרוכבת עליה:
שלשה מן הכלייא. בסיס שבונים מטיט ואבנים ומושיבין התנור עליו והוא רחב מלמטה וצר מלמעלה ושפה העליונה של הכלייא שעליה התנור יושב היא כמידת התנור וצריך שירחיק בסיס זה מן הכותל שלשה טפחים מתחתיתו שהן ארבעה משפתו לפי שהבל התנור מזיק לכותל:
מתני' לא יחפור. בור. עגול. שיח. הוא ארוך וקצר. מערה. מרובעת ומכוסה בקירוי:
ואת המחרישה. אע''פ שאין זרעים כגון שחורש לאילנות וקשה לכותל:
נברכת הכובסין. חפירה מרובעת ומי גשמים מתקבצין בה ועשויה לכבס בגדים:
אא''כ הרחיק מכותלו של חבירו שלשה טפחים. אם הוא סמוך לכותל של חבירו ואם הוא סמוך לבורו כדפתח בריש מתני' צריך להרחיק מכותל בורו וכותל בור הוא שלשה טפחים נמצא מחלל בורו לחלל בורו של חבירו ששה טפחים ואסור לאדם לסמוך אחד מן הנזקין לסוף המצר שלו בשוה אם הוא סמוך לשדה חבירו העשויה לבורות ואע''פ שאין לחבירו שם בור שמא ימלך ויחפור בור בתוך שדהו אא''כ הרחיק מן המצר שלשה טפחים וכשיבא חבירו לחפור ירחיק גם הוא שלשה טפחים ויחפור:
וסד בסיד. את כותלי חפירתו:
את הגפת. פסולת של זיתים לאחר שנעצרו בבית הבד:
הסלעים. אבנים שעושין עפר תיחוח ומלקין את הכותל כדמפרש בגמרא:
או סד בסיד. דהיזקין של אלו אין כ''כ מרובה כמו הנזקין דחשיב ברישא:
הזרעים. קשים לכותל שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר תיחוח:
הלכה: לֹא יַחֲפּוֹר אָדָם בּוֹר כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא לֹא יַחֲפּוֹר אָדָם בּוֹר סָמוּךְ לְכוֹתֶל בּוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. וְלֹא שִׁיחַ וְלֹא מְעָרָה וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם וְלֹא נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכּוֹתֶל חֲבֵירוֹ שְּׁלֹשָּׁה טְפָחִים וְסָד בְּסִיד. אִם סָד בְּסִיד כָּל שֶׁהוּא. אִם לֹא סָד בְּסִיד שְׁלֹשָּׁה טְפָחִים. מֵהָדָא. מַרְחִיקִין הַגֶּפֶת וְהַזֶּבֶל וְהַמֶּלַח וְהַסִּיד וְהַסְּלָעִים מִכּוֹתֶל חֲבֵירוֹ ג̇ טְפָחִים אוֹ סָד בְּסִיד. הָכָא אַתָּ מַר. מִפְּנֵי שֶׁהַסְּלָעִין מַרְתִּיחִין. וָכָא אַתָּ מַר. אֵין מַרְתִּיחִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּאן וְכָאן אֵין הַסְּלָעִים מַרְתִּיחִין. אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁעוֹשִׂין עָפָר תּוֹחֵחַ וּמַלְקִין אֶת אַרְצוֹת הַכּוֹתֶל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כיני מתניתא וסד בסיד. בריש' דצריך הרחקה וגם לסוד בסיד לכותלי החפירה:
אם סד בסיד וכו'. כלומר ובאיזה מקום ודין דאיכא לחלק ולומר דאם סד בסיד בהרחק כל שהו סגי ואם לא סד צריך ג' טפחים:
מהדא. מדין דסיפא דהתם גרסי' במתני' הכי מרחיקין וכו' או סד בסיד וטעמא דאין היזקן מרובה:
הכא את מר וכו'. בפ' במה טומנין מקשה בהאי תלמודא על הא דאמר התם כל דבר שמרחיקין אותו מן הכותל אסור לטמון בו מפני שמוסיף הבל ומתיב רבי שמאי הרי סלעים מרחיק אותם מן הכותל מעתה אסור לטמון בהן. ואמאי לא תנינן במתני' התם דאין טומנין בסלעים. והיינו נמי דפריך הכא:
הכא. דקתני מרחיקין ש''מ דמעלין הבל ומרתיחין:
וכא את אמר. והכא במתני' דשבת דלא חשיב סלעים ש''מ דאין מרתיחין הן:
א''ר יוסי כאן וכאן. ס''ל דאין הסלעים מרתיחין והכא דמרחיקין לאו משום הבלא הוא אלא מפני שעושין עפר תיחוח במה שמתפרד מהחלודה ומתפזר מהן וכשהן סמוכין לכותל מלקין ומקלקלין את יסודות הכותל וכן משני לה רבי יוסי התם:
תַּנֵּי. בְּצוֹנָם מוּתָּר. וְהֵיךְ אָֽמְרִין. רִבִּי יוֹחָנָן נְפַק מִכְּנִישְׁתָּא וְשָׁפַךְ מַיִם לוֹחֲרֵי תַּרְעָא. וְלָא יָֽדְעִין אִי מִשּׁוּם דַּהֲוָה צוֹנָם וְאִין מִשּׁוּם דַּהֲוָה בֵיהּ צַעַר וְלָא הֲוָה יְכִיל מְסוּבָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא דמכילתן פ''ק:
בצונם. אם היה כותל של צונמא מותר להטיל מי רגלים אצלו בלי הרחק:
והיך אמרין. כמו והכי אמרין בדר' יוחנן דעביד עובדא:
שפך. הטיל מים לאחורי השער בסמוך לכותל:
ולא ידעין. ואמרו שנסתפקו בזה אם בשביל שהיה כותל צונמא עשה כן או משום דהיה נצטער ולא היה יכול להתאפק בעצמו ובמקום צער ושעת הדחק לא גזרו ומיהת שמעינן דבכותל צונם אפי' שלא במקום צער שרי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source