משנה: לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִין וְשֶׁל צַבָּעִין תַּחַת אוֹצָרוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְלֹא רֶפֶת בָּקָר. בֶּאֱמֶת בַּיַּיִן הִתִּירוּ אֲבָל לֹא רֶפֶת בָּקָר. חֲנוּת שֶׁבֶּחָצֵר יָכוֹל הוּא לְמַחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וּמִקּוֹל הַיּוֹצְאִם. עוֹשֶׂה כֵלִים יוֹצֵא וּמוֹכֵר בְּתוֹךְ הַשּׁוּק אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְמַחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ וְלֹא מִקּוֹל הָרֵחַיִּם וְלֹא מִקּוֹל הַתִּינּוֹקוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל אינו יכול למחות בידו וכו'. שהרי החזיק לעשות כן:
ולא מקול התינוקות. של בית רבן ואע''ג דקול הבא מחמת אחרים הוא לא מצי מחי משום יגדיל תורה ויאדיר ואם אינו מלמד התינוקות תורה אלא איזו אומנות או תשבורת וכיוצא באלו יכול הוא למחות ולומר לו איני יכול לישן מפני התינוקו' שנכנסים ויוצאים:
מתני' תחת אוצרו של חבירו. לפי שהחום מפסיד פירו' האוצר:
ביין התירו. ביין של ארץ ישראל התירו שהעשן היוצא מן החנות של נחתומין ושל צבעים אינו קשה לו אבל במקום שידוע שהחום מזיק ליין לא יפתח חנות של נחתומין וצבעין:
אבל לא רפת בקר. אפילו תחת יין של ארץ ישראל מפני שמפסיד ריח היין:
חנות שבחצר יכול. השכן שלו למחות בידו למכור שם שהוא אומר לו איני יכול לישן וכו' אלא עושה מלאכתו וכלים בחנותו ומוכר בשוק:
הלכה: לֹא יַעֲמִיד אָדָם כול'. תַּנֵּי. וְלֹא שֶׁלְּנַפָּחִין. תַּנָּה רַב קַרְנָא. אִין הֲוָה כְגוֹן קֵינִי אוֹ כְנַפָּח מִתְּחִילָּה מוּתָּר. כְּנֶגֶד דִּירָתוֹ מָהוּ. אָמַר רִבִּי אָחָא. כָּל שֶׁכֵּן כְּנֶגֶד דִּירָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. 4b הַמַּזִּיק אֵין לוֹ חֲזָקָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. מַמְחֵיי רַבָּנִין בְּעָשָׁן תָּדִיר. כְּהָדָא חָדָא אִיתָא הֲוָות מִדְלְקָה חוֹלִין תְּחוֹת רִבִּי אִילְפַיי. אִיבְּעָה מַמְחַייָא בְיָדָהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי נָסָה. אָמַר. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בְעָשָׁן תָּדִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' פני. צוה אותו לפנות לחד חליטר נחתום המוכר מיני חליטין ורקיקין:
מן איסטיב. מן אצטווא של שכונתו לשכונה אחרת שלא יהיה תחת בית האוצר:
שרי תחותיה. היה שכן ודר תחתיו ועבר רבי אחא ולא מיחה ביד החליטר ואמר רבי אבדומי ראה דרבנן עברין ורואין זה ואינם מוחין:
כעס עלוי רבי אחא. על שאמר לו כן:
איבאש. חלה ר' אבדומי:
איבאש. כלומר דנעשה מסוכן ביותר ועלה ר' יוסי אחיו לביתו לבקר אותו וראה שמסוכן הוא ואין אחד בא לבקרו ולהשגיח בתיקון צרכיו מפני שר' אחא היה לו כעס עליו ואמר ר' יוסי איזיל ואיבעי מיניה דרב אחא לפייסו בשבילך:
אזל ואמר בי דינא. לפני הב''ד ושם היה רבי אחא ראש ב''ד ורחמו עליו וצוה להכין צרכיו ולעשות לו תכריכין ובזה הראה שנתפייס לו:
גמ' תני. בברייתא ולא תנור של נפחין וכלומר דאע''ג שזה באומנתו הוא עוסק וה''א דאינו יכול למחות בידו להעמיד תנורו קמ''ל דאפי' באומן צריך להרחיק כשיעור המפורש במתני':
אין היה כגון קיני. צורף ויתנהו לצורף תרגומו ויהביתיה לקנאה:
או כנפח מתחלה. כלומר שזה הצורף או הנפח העמיד כבר שם בתחילה תנורו מקודם שבא שכנו זה לדור שמה:
מותר. ואינו יכול למחות בידו:
כנגד דירתו מהו. אסיפא דמתני' קאי דקתני ואם הזיק משלם מה שהזיק ואם בדוקא קתני היה מעמידו בעלייה וכו' דמשמע משום היזק בעל עלייה הוא ואם מחמת זה הוזק הבית שכנגדו מהו שיהא חייב:
המזיק אין לו חזקה. דאע''פ שעמד כך הרבה שנים אינו יכול לטעון כבר נתרצית בכך דאין חזקה לנזקין:
ממחיי רבנן בעשן תדיר. בהא דוקא אמרו דאין חזקה לנזקין ובזה מוחין החכמים מלעשות כן דכיון שתדיר הוא אין הדעת סובלתו ואין זה יכול לטעון טענת חזקה:
כהדא. עובדא דשמעינן דבעשן שאינו תדיר אין מוחין:
חדא איתתא הוה מדלקת חולין. מלשון חולטית והמצולה בפ' המוכר את הבית. פחמין הנעשין מעפר הקרקע והיתה מדלקת בהן תחת ביתו של רבי אילפיי והיה רוצה למחות בידה וא''ל רבי נסא דלא אמרו אין חזקה לנזקין אלא בעשן תדיר כגון עשן הכבשן שהוא תדיר ומזיק ביותר:
כ''ש כנגד דירתו. שהוא חייב בהזיקו:
הלכה: לֹא יִפְתַּח אָדָם כול'. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא פָנִי חַד חֲלִיטָר מִן אִיסטֹיב לְאִיסטֹיב. רִבִּי אֶבְדּוּמִי אֲחִי רִבִּי יוֹסֵי הֲוָה חַד חֲלִיטָר שָׁרִי תַחְתּוֹהִי. עָבַר רִבִּי אָחָא וְלֹא מָחָה. אָמַר. רַבָּנִן עָֽבְרִין וְלָא מַחְוֵי. כָּעַס עֲלוֹי רִבִּי אָחָא. אִיבְאַשׁ רִבִּי אֶבְדּוּמִי אֲחִי רִבִּי יוֹסֵי אִיבְאַשׁ. סְלִיק רְבִּי יוֹסֵי מְבַקֵּרְתֵיהּ. אָמַר. אֵיזִיל וְאִיבְּעִי מִינֵּיהּ. אֲזַל וָמַר בֵּי דִינָא וְרַחֵם עֲלוֹי בֵי דִינָא וַעֲתַר לֵיהּ תַּכְרִיכִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' פני. צוה אותו לפנות לחד חליטר נחתום המוכר מיני חליטין ורקיקין:
מן איסטיב. מן אצטווא של שכונתו לשכונה אחרת שלא יהיה תחת בית האוצר:
שרי תחותיה. היה שכן ודר תחתיו ועבר רבי אחא ולא מיחה ביד החליטר ואמר רבי אבדומי ראה דרבנן עברין ורואין זה ואינם מוחין:
כעס עלוי רבי אחא. על שאמר לו כן:
איבאש. חלה ר' אבדומי:
איבאש. כלומר דנעשה מסוכן ביותר ועלה ר' יוסי אחיו לביתו לבקר אותו וראה שמסוכן הוא ואין אחד בא לבקרו ולהשגיח בתיקון צרכיו מפני שר' אחא היה לו כעס עליו ואמר ר' יוסי איזיל ואיבעי מיניה דרב אחא לפייסו בשבילך:
אזל ואמר בי דינא. לפני הב''ד ושם היה רבי אחא ראש ב''ד ורחמו עליו וצוה להכין צרכיו ולעשות לו תכריכין ובזה הראה שנתפייס לו:
גמ' תני. בברייתא ולא תנור של נפחין וכלומר דאע''ג שזה באומנתו הוא עוסק וה''א דאינו יכול למחות בידו להעמיד תנורו קמ''ל דאפי' באומן צריך להרחיק כשיעור המפורש במתני':
אין היה כגון קיני. צורף ויתנהו לצורף תרגומו ויהביתיה לקנאה:
או כנפח מתחלה. כלומר שזה הצורף או הנפח העמיד כבר שם בתחילה תנורו מקודם שבא שכנו זה לדור שמה:
מותר. ואינו יכול למחות בידו:
כנגד דירתו מהו. אסיפא דמתני' קאי דקתני ואם הזיק משלם מה שהזיק ואם בדוקא קתני היה מעמידו בעלייה וכו' דמשמע משום היזק בעל עלייה הוא ואם מחמת זה הוזק הבית שכנגדו מהו שיהא חייב:
המזיק אין לו חזקה. דאע''פ שעמד כך הרבה שנים אינו יכול לטעון כבר נתרצית בכך דאין חזקה לנזקין:
ממחיי רבנן בעשן תדיר. בהא דוקא אמרו דאין חזקה לנזקין ובזה מוחין החכמים מלעשות כן דכיון שתדיר הוא אין הדעת סובלתו ואין זה יכול לטעון טענת חזקה:
כהדא. עובדא דשמעינן דבעשן שאינו תדיר אין מוחין:
חדא איתתא הוה מדלקת חולין. מלשון חולטית והמצולה בפ' המוכר את הבית. פחמין הנעשין מעפר הקרקע והיתה מדלקת בהן תחת ביתו של רבי אילפיי והיה רוצה למחות בידה וא''ל רבי נסא דלא אמרו אין חזקה לנזקין אלא בעשן תדיר כגון עשן הכבשן שהוא תדיר ומזיק ביותר:
כ''ש כנגד דירתו. שהוא חייב בהזיקו:
חַד בַּר נַשׁ זְבִין כָּל דִּרָתֵיהּ. שִׁייֵר בָּהּ חַד מִסְטוּבָא וַהֲוָה עֲלִיל וִיתִיב לֵיהּ עֲלֵיהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה בירִבִּי יוֹסֵי. אָֽמְרִין. לָא כוֹלָא מִינָּךְ מֵיעַל וִיתִיב עֲלֵיהּ וַחֲמֵי מֵיעַל וּנְפִיק גַּו בֵּיתֵיהּ. חַד בַּר נַשׁ זְבִין פַּלְגָּא דִרָתֵיהּ שִׁייֵר בָּהּ חַד נַחְתּוֹמָר. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי. אָֽמְרִין. אַתְּ אֲתָת עֲלוֹי הוּא לָא אֲתַא עֲלָךְ. וְתַנֵּי כֵן. אִם קָֽדְמָה הָרֶפֶת אוֹ חֲנוּת לָאוֹצָר אֵין יָכוֹל לְמַחוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
פלגא דרתיה. חצי חצירו ודירתו מכר ושייר בה חד נחתום שהיה דר באותו החצי ואתא עובדא שזה היה רוצה להוציאו:
זבין כל דרתיה. כל חצירו עם הבתים מכר לאחר ושייר בו לעצמו חד מסתובא עליית קיר קטנה והיה נכנס תמיד וישב לו שם:
אתא עובדא. לפני רבי יונה ורבי יוסי שזה היה טוען איני יכול להזהר ממנו ואיני רוצה שיהא תמיד נכנס ויוצא ורואה מה שעושים בתוך ביתי וכן פסקו לו רבי יונה ורבי יוסי דלא כל כמינך לעשות כן:
אתת אתה עלוי. אתה הוא שבאת עליו שהרי הוא היה דר בו בתחלה וקדם אותך:
ותני כן. בתוספתא פ''ק:
תַּנֵּי. בֶּאֱמֶת בְּיַיִן הִתִּירוּ אַף עַל פִּי שֶׁמְמָעֵטוֹ. אֶלָּא שֶׁמַּשְׁבִּיחוֹ. רַב הוֹשַׁעְיָה כַּד שְׁמַע הָדֵין תַּנָּייָה יְהַב חַמְרֵיהּ גַּו אִגְרֵיהּ דְּבָנִי. אַסְרֵיהּ חַמְרֵיהּ. אָמַר. הַמִּשְׁנָה הִיטְעָתִי. לֹא שֶׁהִטְעָתֵי הַמִּשְׁנָה אֶלָּא דְרֵיחָה דְבָנִי מַסְרִי חַמְרֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. שם:
באמת ביין התירו אע''פ שממעיטו אינו אלא שמשביחו. וכן הוא התם. וכלומר אף דהחום ממעט היין במקצת מ''מ משביחו הוא שנעשה חזק ביותר:
כד שמע הדין תנייה. כששמע הברייתא זו שהחום משביח את היין:
יהב חמריה גו אגריה דבני. הניח יינו על גגו של בית המרחץ:
אסריה חמריה. לבסוף הסריח יינו:
אמר המשנה. זו הטעיתי שסמכתי עליה לתת ייני במקום החום:
לא שהטעיתי המשנה. הדר ביה ואמר המשנה ודאי לא הטעית אותי מפני שהדין אמת הוא אלא דריח המרחץ קשה ליין ומסריחו:
משנה: מִי שֶׁהָיָה כּוֹתְלוֹ סָמוּךְ לְכוֹתֶל חֲבֵירוֹ לֹא יִסְמוֹךְ לוֹ כוֹתֶל אַחֵר אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וּבַחֲלוֹנוֹת מִלְּמַעֲלָן וּמִלְּמַטָּן וּמִכְּנֶגְדָּן אַרְבַּע אַמּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. מי שהיה כותל סמוך לכותל חבירו. כמין גא''ם ובא לעשות כותל שני כנגד כותל חבירו עד שיעש' השלשה כתלים כמין בי''ת הרי חבירו מעכב עליו עד שירחיק מכנגדו ד' אמות כדי שיהיה המקום בין שני הכותלים רחב כדי שיוכלו לדוש בו רבים שדריסת רגל בקרקע הסמוך לכותל מחזקת יסודות הכתלים ומעמדת אותם ודוקא בכותל גינה או בכותל חצר בעיר חדשה דלא דשו בה רבים ולא נתחזק הקרקע כל צרכה אבל בכותל חצר שבעיר ישנה סומך ואינו צריך להרחיק וכן אם לא היה בכותל חבירו ד' אמות או יותר אינו צריך להרחיק שכותל שהוא פחות מד' אמות אינו צריך חיזוק:
ובחלונות. שבכתלים כן הוא הדין:
מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות. אם החלון למעלה הוא בכותל חבירו ובנה זה כותל כנגד החלון מלמטה אם נשאר מראש הכותל פחות מד' אמות בגובה הרי זה כופהו למעט הכותל כדי שלא יעמוד על ראש הכותל וישקיף בעד החלון:
ומלמטן. היתה החלון למטה בכותל חבירו כופה לזה שבנה הכותל כנגדו להגביה כותלו בגובה ארבע אמות מן החלון כדי שלא יביט בו:
ומכנגדן. דצריך להרחיק הכותל מן החלון ד' אמות כדי שלא יאפיל אורו. וכן הדין בכתלים דרישא דמתני' כדמפרשינן בגמרא:
אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְמַחוֹת וְלוֹמַר לוֹ. אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ וְלֹא מִקּוֹל הָרֵחַיִּם אוֹ מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת. אִילֵּין דְּמַלְפִּין טַלַּייָא וְאִילֵּין דְּעָֽבְדִין מסוגין אִילֵּין לְאִילֵּין יָֽכְלִין חַבְרֵיהוֹן לְמִימְחֵי בִּידֵיהוֹן. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אִינּוּן אָֽזְלִין וְאַתְייָן בָּעֵי לָךְ וְלָא מַשְׁכְּחִין יָתָךְ וְהֵן מַרְבִּין עָלֵינוּ אֶת הַדֶּרֶךְ. אִילֵּין צִיפּוֹרָאֵי מַמְחִין אִילֵּין לְאִלֵּין מְסַמְּרֵיה דִנְוָולַיָּה. הוֹרֵי רִבִּי אַבִּימֵי בַּר טוֹבִי מִיתֵּן חַד נְוָול בֵּין כּוֹתֶל לְכוֹתֶל. הוֹרֵי רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוּלָה מְרַחֲקַת אִילֵּין מָרוּשְׁתִּיַּה מִכּוֹתְלָא ד̇ אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אִילֵּין עָמוּדַיָּא דְרַכִּינִין מִכּוֹח קִרְייֹת אִינּוּן רַכִּינִין. שׁוּרָא דְחָמְץְ מִן קָל גִּורֵי פַרְסַייָא נְפַל.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל אינו יכול למחות וכו'. פיסקא דמתני' היא:
אילין דמלפין טלייא. מקול התינוקות דקאמר אינו יכול למחות דוקא באלו דמלמדין לתינוקות תורה:
ואילין דעבדין מסוגין. אבל אלו שמלמדין התינוקות לעשות ציונים וסימנים להבין אלו לאלו ברמזים וחשבונות וכיולא בהן מסוגין מלשון סיגנום ולשון לעז הוא והרבה נשתמשו במלה זו בזה התלמוד ובמ''ר ויש לו דוגמא בלשון המקרא סוגה בשושנים:
יכלין חבירהון. באלו יכולין בני החצר למחות ולומר שהן מרבין עלינו את הדרך:
מסמריה דנווליה. מחום העולה מהאשפה. סמרא מלשון סמר בשרי ויש לו דוגמא בהש''ס בפ' מקום שנהגו עד דלא פרח צימרא מינה. נוולא אשפה. בדניאל ב' ובתיכון נולי יתשמון. ובני ציפורי היו מקפידין על זה ומוחין זה לזה שלא יעשו אשפות אצל הכותל שבחצר:
בין כותל לכותל. בין כותלו לכותל חבירו התיר להם ליתן שם אשפה א' לשניהם:
אילין מרושתיה. מקומות שכורתין שם הארזים לנסרים. וטור כרותות ארזים. במלכים ו' תרגומו וסידרא חד דמריש אעי ארזין. והורה להם לרחק מהכותל ד' אמות כדמפרש ר' יוסי בר' בון טעמא:
אילין עמודיא דרכינין. עמודי הבית שנעשו רכין וחלושין ונרתעין מכח קריית קול של כריתות ארזים אלו נעשו כן ולפיכך צריך להרחיק:
שורא דחמץ. החומה שהיא אצל המחמצן והוא מקום ששורין הבגדים במים עם צואת הכלבים עד שמחמיצין ומסריחין:
מן קל גורי פרסייא נפל. היא חלושה כל כך שתוכל לנפול אפי' מקול שאגת גורי אריות השוכנים בארץ פרס וכלומר שנברכת הכובסין כזה קשה לכותל הרבה וצריך להרחיק:
תַּנֵּי. 5a לִשְׁכֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. מִשֶּׁקִּיבֵּל עָלָיו אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף מִשֶּׁקִּיבֵּל עָלָיו יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אִינּוּן אָֽזְלִין וְאַתְייָן לְהָכָא בְּעַייִן לָךְ וְלָא מַשְׁכְּחִין לָךְ וּמַרְבִּין עָלֵינוּ הַדֶּרֶךְ. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. מָהוּ לִשְׁכֵינוֹ. מַשְׁרִיתֵיהּ גַּו דִּרָתֵיהּ. מִשֶּׁקִּיבֵּל עָלָיו אֵין יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. רַב הוּנָא אָמַר. מָהוּ לִשְׁכֵינוֹ. מִיפְתַּח לֵיהּ חֲנוּת. מִשֶּׁקִּיבֵּל עָלָיו אֵין יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. אַתְייָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְעַל כּוּלָּן אָמַר רִבִּי מֵאִיר. אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר. סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל וְעַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
כרבי מאיר דתנינן תמן. בכתובות סוף פ' המדיר ואלו שכופין אותו להוציא וכו' אע''פ שהתנה עמה וכו' וה''נ אפי' התנה עמו בפירוש וקבל עליו יכול הוא לומר לו כן:
אתייא דרשב''ג. דקאמר אף משקבל עליו יכול לחזור בו ולומר סבור הייתי שיכולני לקבל ועכשיו איני יכול לקבל:
מהו לשכינו. אפי' מיפתח ליה חנות דקסבר ת''ק דאומר לו מאי איכפת לך בין אם הייתי פותח לי חנות או זה השכן וכבר קבלת עליך ונתרצית לשכן אחר:
מישרתיה גו דרתיה. אם השכיר לו זה לשרות ולדור בדירתו תחתיו בהא הוא דאינו יכול לחזור בו חבירו דלא ס''ל לת''ק האי סברא דרשב''ג שמרבה עליו את הדרך אבל לפתוח לו חנות לזה השכן בהא לא פליג ת''ק אדרשב''ג משום דיכול חבירו לומר לו מה שקבלתי עלי ונתרציתי לזה השכן מפני שהייתי סבור שזה השכן לא בא אלא לדור כאן ולא לפתוח לו חנות:
מהו לשכינו. דקאמר ת''ק משקיבל עליו אינו יכול לחזור בו:
רבי חנינא ורבי מנא. פליגי באיזה ענין מיירי הא דפליגי ת''ק ורשב''ג הכא:
אינון אזלין. אלו שהורגלו לבא אצלך ילכו ויבאו תמיד לכאן לבקש אותך ולשאול אחריך כאשר לא ימצאוך ואינו רוצה שירבו עלי הדרך ואף ע''ג דכבר קיבל עליו לזה השכן בתחלה משום דרשב''ג כר''מ ס''ל כדקאמר לקמן:
אף משקיבל עליו. זה לשכנו שהשכירו לו זה יכול הוא לחזור בו ולומר איני רוצה בשכן זה ואינו יכול לומר לו מאי איכפת לך ביני ובין אחר מפני שיכול לומר ודאי איכפת לי:
משקיבל עליו. לזה השכן האחר שוב אינו יכול לחזור בו והיינו אין יכולין לכופו דקתני בתוספתא וכדפרישית דכיון שקיבל עליו לשכנו אין יכולין לכופו לבעל החנות או לבעל הרפת להוציאו משם:
לשכינו יכול לחזור בו. אדלעיל קאי דמייתי לה להרישא דתוספתא אם קדמה וכו' וכמו שהבאתי וכלומר אע''פ שקדמה החנות או הרפת וזה השכיר לשכנו יכול זה לחזור בו ולומר איני רוצה בשכן אחר:
לשכינו. אבל אם רוצה זה להשכיר לשכנו החנות או הרפת אין יכולין לכופו כלומר חבירו שבחצר אינו יכול לכוף אותו לומר לו לדידך סברת וקבילית עלי ולא לשכנך משום דאמרי' ליה הואיל וזה קדמך ובעל כרחך צריך אתה לסובלו מאי איכפת לך בינו לבין אחר ובשקיבל עליו חבירו מיירי כדאמר הכא ורשב''ג סבר אף לשכנו אם רוצה להשכיר לו יכולין לכופו שלא יניח שם אחר במקומו ואע''פ שקדמו החנות או הרפת וכדמפרש טעמיה לקמן. וממילא רווח לן שמעתתא בהסוגיא אלא דהש''ס מוסיף בה דברי' בהבריית' או שהיה גירסתם כך בהתוספתא ומכל מקום חדא היא לענין הדין והכוונה ולקמן פליגי בה אמוראי בפירושא דלשכנו באיזה ענין מיירי:
תני. בתוספתא שם. והכי איתא התם אם קדמו חנות ורפת את האוצר אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחיים ולא מפני ריח רע ולא מקול תינוקות לשכנו אין יכולין לכופו רבן שמעון בן גמליאל אומר לשכנו יכולין לכופו ע''כ. והכי פירושא אם קדם הוא בחנות או ברפת שלו בחצר קודם שעשה זה את האוצר דין אחד להם שלעולם אין יכול למחות בידו לא מקול התינוקות ולא מפני הנכנסין והיוצאין מחמת חנותו של זה כמו שאין יכול למחות בידו לעולם שאינו יכול לישן מקול הפטיש ומקול הריחיים אפי' לא קדם החנות אלא שהחזיק בה כך אין יכול למחות מפני הנכנסין ויוצאין אם קדמו בחנות קודם שבא זה לדור בחצר וכן הדין אם קדם הרפת להאוצר אינו יכול למחות בידו מפני ריח רע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source