אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְמַחוֹת וְלוֹמַר לוֹ. אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ וְלֹא מִקּוֹל הָרֵחַיִּם אוֹ מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת. אִילֵּין דְּמַלְפִּין טַלַּייָא וְאִילֵּין דְּעָֽבְדִין מסוגין אִילֵּין לְאִילֵּין יָֽכְלִין חַבְרֵיהוֹן לְמִימְחֵי בִּידֵיהוֹן. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אִינּוּן אָֽזְלִין וְאַתְייָן בָּעֵי לָךְ וְלָא מַשְׁכְּחִין יָתָךְ וְהֵן מַרְבִּין עָלֵינוּ אֶת הַדֶּרֶךְ. אִילֵּין צִיפּוֹרָאֵי מַמְחִין אִילֵּין לְאִלֵּין מְסַמְּרֵיה דִנְוָולַיָּה. הוֹרֵי רִבִּי אַבִּימֵי בַּר טוֹבִי מִיתֵּן חַד נְוָול בֵּין כּוֹתֶל לְכוֹתֶל. הוֹרֵי רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוּלָה מְרַחֲקַת אִילֵּין מָרוּשְׁתִּיַּה מִכּוֹתְלָא ד̇ אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אִילֵּין עָמוּדַיָּא דְרַכִּינִין מִכּוֹח קִרְייֹת אִינּוּן רַכִּינִין. שׁוּרָא דְחָמְץְ מִן קָל גִּורֵי פַרְסַייָא נְפַל.
Pnei Moshe (non traduit)
מן קל גורי פרסייא נפל. היא חלושה כל כך שתוכל לנפול אפי' מקול שאגת גורי אריות השוכנים בארץ פרס וכלומר שנברכת הכובסין כזה קשה לכותל הרבה וצריך להרחיק:
שורא דחמץ. החומה שהיא אצל המחמצן והוא מקום ששורין הבגדים במים עם צואת הכלבים עד שמחמיצין ומסריחין:
אילין עמודיא דרכינין. עמודי הבית שנעשו רכין וחלושין ונרתעין מכח קריית קול של כריתות ארזים אלו נעשו כן ולפיכך צריך להרחיק:
אילין מרושתיה. מקומות שכורתין שם הארזים לנסרים. וטור כרותות ארזים. במלכים ו' תרגומו וסידרא חד דמריש אעי ארזין. והורה להם לרחק מהכותל ד' אמות כדמפרש ר' יוסי בר' בון טעמא:
בין כותל לכותל. בין כותלו לכותל חבירו התיר להם ליתן שם אשפה א' לשניהם:
מסמריה דנווליה. מחום העולה מהאשפה. סמרא מלשון סמר בשרי ויש לו דוגמא בהש''ס בפ' מקום שנהגו עד דלא פרח צימרא מינה. נוולא אשפה. בדניאל ב' ובתיכון נולי יתשמון. ובני ציפורי היו מקפידין על זה ומוחין זה לזה שלא יעשו אשפות אצל הכותל שבחצר:
יכלין חבירהון. באלו יכולין בני החצר למחות ולומר שהן מרבין עלינו את הדרך:
ואילין דעבדין מסוגין. אבל אלו שמלמדין התינוקות לעשות ציונים וסימנים להבין אלו לאלו ברמזים וחשבונות וכיולא בהן מסוגין מלשון סיגנום ולשון לעז הוא והרבה נשתמשו במלה זו בזה התלמוד ובמ''ר ויש לו דוגמא בלשון המקרא סוגה בשושנים:
אילין דמלפין טלייא. מקול התינוקות דקאמר אינו יכול למחות דוקא באלו דמלמדין לתינוקות תורה:
אבל אינו יכול למחות וכו'. פיסקא דמתני' היא:
תַּנֵּי. 5a לִשְׁכֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. מִשֶּׁקִּיבֵּל עָלָיו אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף מִשֶּׁקִּיבֵּל עָלָיו יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אִינּוּן אָֽזְלִין וְאַתְייָן לְהָכָא בְּעַייִן לָךְ וְלָא מַשְׁכְּחִין לָךְ וּמַרְבִּין עָלֵינוּ הַדֶּרֶךְ. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. מָהוּ לִשְׁכֵינוֹ. מַשְׁרִיתֵיהּ גַּו דִּרָתֵיהּ. מִשֶּׁקִּיבֵּל עָלָיו אֵין יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. רַב הוּנָא אָמַר. מָהוּ לִשְׁכֵינוֹ. מִיפְתַּח לֵיהּ חֲנוּת. מִשֶּׁקִּיבֵּל עָלָיו אֵין יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. אַתְייָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְעַל כּוּלָּן אָמַר רִבִּי מֵאִיר. אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר. סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל וְעַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
כרבי מאיר דתנינן תמן. בכתובות סוף פ' המדיר ואלו שכופין אותו להוציא וכו' אע''פ שהתנה עמה וכו' וה''נ אפי' התנה עמו בפירוש וקבל עליו יכול הוא לומר לו כן:
תני. בתוספתא שם. והכי איתא התם אם קדמו חנות ורפת את האוצר אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחיים ולא מפני ריח רע ולא מקול תינוקות לשכנו אין יכולין לכופו רבן שמעון בן גמליאל אומר לשכנו יכולין לכופו ע''כ. והכי פירושא אם קדם הוא בחנות או ברפת שלו בחצר קודם שעשה זה את האוצר דין אחד להם שלעולם אין יכול למחות בידו לא מקול התינוקות ולא מפני הנכנסין והיוצאין מחמת חנותו של זה כמו שאין יכול למחות בידו לעולם שאינו יכול לישן מקול הפטיש ומקול הריחיים אפי' לא קדם החנות אלא שהחזיק בה כך אין יכול למחות מפני הנכנסין ויוצאין אם קדמו בחנות קודם שבא זה לדור בחצר וכן הדין אם קדם הרפת להאוצר אינו יכול למחות בידו מפני ריח רע:
לשכינו. אבל אם רוצה זה להשכיר לשכנו החנות או הרפת אין יכולין לכופו כלומר חבירו שבחצר אינו יכול לכוף אותו לומר לו לדידך סברת וקבילית עלי ולא לשכנך משום דאמרי' ליה הואיל וזה קדמך ובעל כרחך צריך אתה לסובלו מאי איכפת לך בינו לבין אחר ובשקיבל עליו חבירו מיירי כדאמר הכא ורשב''ג סבר אף לשכנו אם רוצה להשכיר לו יכולין לכופו שלא יניח שם אחר במקומו ואע''פ שקדמו החנות או הרפת וכדמפרש טעמיה לקמן. וממילא רווח לן שמעתתא בהסוגיא אלא דהש''ס מוסיף בה דברי' בהבריית' או שהיה גירסתם כך בהתוספתא ומכל מקום חדא היא לענין הדין והכוונה ולקמן פליגי בה אמוראי בפירושא דלשכנו באיזה ענין מיירי:
לשכינו יכול לחזור בו. אדלעיל קאי דמייתי לה להרישא דתוספתא אם קדמה וכו' וכמו שהבאתי וכלומר אע''פ שקדמה החנות או הרפת וזה השכיר לשכנו יכול זה לחזור בו ולומר איני רוצה בשכן אחר:
משקיבל עליו. לזה השכן האחר שוב אינו יכול לחזור בו והיינו אין יכולין לכופו דקתני בתוספתא וכדפרישית דכיון שקיבל עליו לשכנו אין יכולין לכופו לבעל החנות או לבעל הרפת להוציאו משם:
אף משקיבל עליו. זה לשכנו שהשכירו לו זה יכול הוא לחזור בו ולומר איני רוצה בשכן זה ואינו יכול לומר לו מאי איכפת לך ביני ובין אחר מפני שיכול לומר ודאי איכפת לי:
אינון אזלין. אלו שהורגלו לבא אצלך ילכו ויבאו תמיד לכאן לבקש אותך ולשאול אחריך כאשר לא ימצאוך ואינו רוצה שירבו עלי הדרך ואף ע''ג דכבר קיבל עליו לזה השכן בתחלה משום דרשב''ג כר''מ ס''ל כדקאמר לקמן:
רבי חנינא ורבי מנא. פליגי באיזה ענין מיירי הא דפליגי ת''ק ורשב''ג הכא:
מהו לשכינו. דקאמר ת''ק משקיבל עליו אינו יכול לחזור בו:
מישרתיה גו דרתיה. אם השכיר לו זה לשרות ולדור בדירתו תחתיו בהא הוא דאינו יכול לחזור בו חבירו דלא ס''ל לת''ק האי סברא דרשב''ג שמרבה עליו את הדרך אבל לפתוח לו חנות לזה השכן בהא לא פליג ת''ק אדרשב''ג משום דיכול חבירו לומר לו מה שקבלתי עלי ונתרציתי לזה השכן מפני שהייתי סבור שזה השכן לא בא אלא לדור כאן ולא לפתוח לו חנות:
מהו לשכינו. אפי' מיפתח ליה חנות דקסבר ת''ק דאומר לו מאי איכפת לך בין אם הייתי פותח לי חנות או זה השכן וכבר קבלת עליך ונתרצית לשכן אחר:
אתייא דרשב''ג. דקאמר אף משקבל עליו יכול לחזור בו ולומר סבור הייתי שיכולני לקבל ועכשיו איני יכול לקבל:
משנה: מִי שֶׁהָיָה כּוֹתְלוֹ סָמוּךְ לְכוֹתֶל חֲבֵירוֹ לֹא יִסְמוֹךְ לוֹ כוֹתֶל אַחֵר אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וּבַחֲלוֹנוֹת מִלְּמַעֲלָן וּמִלְּמַטָּן וּמִכְּנֶגְדָּן אַרְבַּע אַמּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
ומכנגדן. דצריך להרחיק הכותל מן החלון ד' אמות כדי שלא יאפיל אורו. וכן הדין בכתלים דרישא דמתני' כדמפרשינן בגמרא:
ומלמטן. היתה החלון למטה בכותל חבירו כופה לזה שבנה הכותל כנגדו להגביה כותלו בגובה ארבע אמות מן החלון כדי שלא יביט בו:
מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות. אם החלון למעלה הוא בכותל חבירו ובנה זה כותל כנגד החלון מלמטה אם נשאר מראש הכותל פחות מד' אמות בגובה הרי זה כופהו למעט הכותל כדי שלא יעמוד על ראש הכותל וישקיף בעד החלון:
ובחלונות. שבכתלים כן הוא הדין:
מתני'. מי שהיה כותל סמוך לכותל חבירו. כמין גא''ם ובא לעשות כותל שני כנגד כותל חבירו עד שיעש' השלשה כתלים כמין בי''ת הרי חבירו מעכב עליו עד שירחיק מכנגדו ד' אמות כדי שיהיה המקום בין שני הכותלים רחב כדי שיוכלו לדוש בו רבים שדריסת רגל בקרקע הסמוך לכותל מחזקת יסודות הכתלים ומעמדת אותם ודוקא בכותל גינה או בכותל חצר בעיר חדשה דלא דשו בה רבים ולא נתחזק הקרקע כל צרכה אבל בכותל חצר שבעיר ישנה סומך ואינו צריך להרחיק וכן אם לא היה בכותל חבירו ד' אמות או יותר אינו צריך להרחיק שכותל שהוא פחות מד' אמות אינו צריך חיזוק:
משנה: מַרְחִיקִין אֶת הַסּוּלָּם מִן הַשּׁוֹבָךְ אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא תִקְפּוֹץ הַנְּמִייָה. וְאֶת הַכּוֹתֶל מִן הַמַּזְחֵילָה אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא זוֹקֶף אֶת הַסּוּלָּם. מַרְחִיקִין אֶת הַשּׁוֹבָךְ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה וְלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם שׁוֹבָךְ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בֵּית אַרְבַּעַת כּוֹרִין מְלֹא שֶּׁגֶר הַיּוֹנָה. וְאִם לְקָחוֹ אֲפִילוּ בֵּית רוֹבַע הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הרי הוא בחזקתו. שהרי הוחזק הראשון בכך ואין מחייבין אותו להרחיק:
ואם לקחו. מאחר כמות שהיא אפילו אין לו כל סביביו אלא בית רובע רחוק משדה חבירו:
מלא שגר היונה. מרוצת פריחתה בפעם אחת ואין הלכה כר' יהודה:
בית ארבעת כורין. בית כור לכל רוח והכור שלשים סאין:
אלא אם כן יש לו חמשים אמה. שלא יפסידו היונים בשדה חבירו:
ומרחיקין את השובך מן העיר. לפי שהיונים מפסידין זרעוני גנות:
מן המזחילה. והוא צנור גדול המונח על אורך הכותל ומימי הגג זבים לתוכו ופעמים אותה המזחילה הולכת לאורך כל הכותל ואם זה הכותל הוא על פני חצר חבירו ומזחילה עליו צריך זה להרחיק ממנה אם בא לבנות כותל בצדה בארבע אמות כדי שיהא מקום לבעל המזחילה להיות זוקף שם סולם לעלות ולתקן המזחילה שלו ולנקותה מעפר וצרורות שיפלו שם הואיל והבעל מזחילה החזיק בזה שתהא מזחילתו מהלכת בפני חצירו של זה:
מתני' מרחיקין את הסולם מן השובך. מי שיש לו שובך של יונים בחצירו סמוך לכותל שבין שתי חצירות ובא חבירו להעמיד סולם אצל הכותל צריך להרחיק הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמיה והיא חיה קטנה מן הסולם לשובך ותהרוג את היונים:
הלכה: מִי שֶׁהָיָה כּוֹתְלוֹ כול'. 5b דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. בְּבָאִין לְייַשֵּׁב עִיר בַּתְּחִילָּה הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי לָא. בְּכוֹתֶל אָטוּם הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּכוֹתֶל סוֹדְמִין הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. וּבַחֲלוֹנוֹת בֵּין מִלְּמַעֲלָן בֵּין מִלְּמַטָּן בֵּין מִכְּנֶגְדָּן אַרְבַּע אַמּוֹת. מִלְּמַעֲלָן ד̇ אַמּוֹת שֶׁלֹּא יְהֵא עוֹמֵד וְרוֹאֶה. מִלְּמַטָּן ד̇ אַמּוֹת שֶׁלֹּא יְהֵא עוֹמֵד וְרוֹאֶה. מִכְּנֶגְדָּן שֶׁלֹּא יַאֲפִיל אֶת הַצְּדָדָין. וְתַנֵּי כֵן. מַרְחִיקִין הַכּוֹתֶל מִן הַחֲלוֹן כִּמְלֹא חֲלוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
ותני. בתוספתא שם כן מרחיקין הכותל מן כנגד החלון כדי שלא יאפיל והיינו כמלא חלון והה''ד במתני' כדפרישית:
מכנגדן שלא יאפיל את הצדדין. דצריך להרחיק הכותל שהוא סומך עכשיו ד' אמות מן כותל שכנגדו ולא יאפיל הצדדין ויאפילו אורה של חלון חבירו שהוא בכותל האמצעי וש''מ דעכשיו הן עשוין כמין בי''ת לפי שהכותל הראשון כמין ג''ם היה והיינו בכותל סודמין:
שלא יהא עומד ע''ג כותלו ורואה בתוך חלון חבירו שמלמעלה וכן אם החלון מלמטה שלא יהא עומד סמוך לכותלו ורואה למטה בתוך חלון חבירו :
מתניתא אמרה כן. ממתני' גופה ש''מ דבכותל בנין מיירי כולן ושנבנה כותל הראשון מצדי לכותל חבירו דקתני ובחלונות וכו' דמשמע דקאי על החלונות שבאלו הכתלים כיצד יעשה דאף על גב דכן הדין בכל מי שירצה לסמוך כותל כנגד חלונות חבירו מכל מקום משמע דקאי נמי ארישא והיינו הך דחד דינא אית להו ועכ''פ שמעינן דבכותל בנין מיירי דכותל שע''ג עמודים לא צריך חלונות ולא שייך האי טעמא כדמסיים ואזיל:
א''ר יוסי. דלא היא דלעולם בכותל בנין ממש מיירי ולא קשיא כותל קמא היכי סמוך דבכותל סודמין היא מתניתא. סודמין כמו זודמין ופירושו כפול ונדבק הוא מלשון זוג וזווד והכל אחד ודוגמתו תמצא בנדה דף כ''א ע''ב זוגא דמן חדייב. ויש גורסין זווא ולפי' פי' רש''י שני ת''ח והערוך פי' שם חכם אבל נמצא שם בערך זווא הגי' במגילה אייתי זווא מביתיה ופי' זוג של ספרים וכן בפרק מפנין בסופו דקאי מאדים בזווי והרבה כמו כן במקומות בש''ס לפי הגירסות. א''נ סודמין כמו צדמין שנעשה מצדדין וזהו העיקר ומבואר הוא כי דרך הש''ס להשתמש בחלוף האותיות וכן בהפך תמצא לעולם בת''י על סיטרא ציטרא ובריבוי יבא מ''ם או נו''ן. וכן מוכרח האי פירושא הכא מדלקמן. וכלומר דכותל הראשון שסמך מיירי שעשה מודבק לכותל חבירו בראש האחד מן הצד כמין ג''ם ולא שעשאו נגד כותל חבירו והילכך במקום מועט כזה לא היה חושש משום דוושא:
בכותל אטום היא מתניתא. מלשון כיפה כנגד האוטם בפ''ג דפרה ופי' בערוך איטום בלשון יוני בנין עשוי עמודים. וכלומר דר' אילא קשיא ליה דקתני לא יסמוך לו כותל אחר וכותל קמא היכי סמיך ולפיכך מוקי לה דמתני' מיירי בכותל בנוי ע''ג עמודים וכך היה כותל הראשון שסמך ובזה לא היה צריך להרחיק דאין כאן משום דוושא שהרי יכולין לילך ולדוש בין העמודים:
גמ' בבאין ליישב העיר בתחילה היא מתניתא. בעיר חדשה אבל בעיר ישנה אין חוששין בכותל חצר משום דוושא כדפרישי' במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source