Vayedaber

הלכה: שׁוֹר שָׁוֶה מְנָא כול'. שׁוֹר שָׁוֶה מְנָא שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מְנָא הִכְחִישׁוֹ חֲמִשִּׁים זוּז. נוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר. שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חֲצִי חֲבָלוֹ לְפִיכָךְ אִם מֵת הַשּׁוֹר אוֹ שֶׁהִכְחִישׁ אֵין לוֹ אֶלָּא אוֹתוֹ הַשּׁוֹר בִּלְבַד. שׁוֹר שָׁוֶה מְנָא שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם הִכְחִישׁוֹ חֲמִשִּׁים זוּז. חָזַר הָאַחֲרוֹן וְחָבַל בּוֹ שְׁלֹשָׁה שֶׁלְּזָהָב. הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם לַשֵּׁינִי חֲצִי דֵינָר זָהָב. שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם. הִשְׁבִּיחַ וַהֲרֵי הוּא יָפָה אַרְבַּע מֵאוֹת. שֶׁאִילּוּ לֹא נְגָחוֹ הָיָה יָפֶה שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת זוּז אִם עַד שֶׁלֹּא עָמַד בַּדִּין הִשְׁבִּיחַ אֵין לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת נִזְקוֹ. הִכְחִישׁ אֵין לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת עֲמִדָתוֹ בְבֵית דִּין בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי לָא. כֵּינִי מַתְנִיתָא. הִשְׁבִּיחַ הַמַּזִּיק. אִם עַד שֶׁלֹּא עָמַד בַּדִּין הִשְׁבִּיחַ אֵין לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת נִזְקוֹ. הִכְחִישׁ אֵין לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת עֲמִדָתוֹ בְבֵית דִּין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כיחש. המזיק ואין לו לגבות ממנו חצי נזקו אין לו אלא כשעת עמידתו בב''ד שהרי מגופו הוא משתלם:

אם עד שלא עמד בדין השביח המזיק. לא מצי הניזק מימר ליה תן לי חלק מהשבח לפי ערך חצי נזקי שהיה מגיע לי שהרי ברשותי השביח אלא אין לו אלא אותן עשרים וחמשה זוז כשעת נזקו:

א''ר אילא כיני מתניתא השביח המזיק וכו'. לר' אילא קשיא ליה דקתני ברישא אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו וכו' דלא שייכא האי לישנא על השביח הניזק ונותן לו כשעת נזקו מיבעי ליה הילכך קאמר כן צריך למיתני בברייתא דעל השביח המזיק קאי:

אין לו אלא כשעת עמידתו בב''ד בלבד. כלומר בזה הולכין אנו אחר שעת העמדת הדין שהנזק יותר גדול עכשיו משעת נגיחה וצריך לשלם לו ח''נ של שעת העמדה בדין דהניזק אומר ליה קרנא דתורך קיבורא ביה ומחמת מכת הנגיחה כיחש:

הכחיש. הניזק מחמת מכת הנגיחה:

אין לו אלא בשעת נזקו. כלומר שאחר שעת נזקו אנו הולכין וצריך לשלם לו חצי נזקו כ''ה זוזים ולא מצי מימר ליה מאי אפסדתיך הרי עכשיו השביח משום דהניזק אמר ליה אילו לא נגחו היה יפה שמונה מאות זוז שהיה בייתר משביח ולקמיה מדייק על לישנא דאין לו:

שור שוה מאתים וכו' והכחישו בחמשים זוז והשביח. הניזק והרי הוא יפה וכו' שאילו לא נגחו והכחישו היה משביח יותר ועד הכפל:

השני משלם לראשון חצי דינר זהב. כצ''ל שנים עשר זוזים וחצי שהן חצי נזק של מותר נזקו:

חזר האחרון וחבל בו. בראשון שלשה של זהב שהן ע''ה זוזים:

הכחישו חמשים זוז. ומגיע לו עשרים וחמשה בעד חצי נזקו:

אין לו אלא אותו השור בלבד. ואינו צריך להשלים לו כפי שהיה שוה בשעת הנזק:

שור וכו'. האי קאי לפרושי המתני' דקתני משלמין במותר ח''נ:

גמ' שור שוה מנה. בספרי הדפוס חליפי טעות בכאן שכתוב שם בר פדייא וכו' ולא שייכא עד מתני' דלקמן יש חייב על מעשה שורו וכו' וכאן שייכא הני דיני אמתני' וכן נשתבשה הגי' בטעיות הרבה בספרי הדפוס וצריך להגיה כמו שהוא בתוספתא פ''ג. וה''ג שור שוה מנה שנגח לשור של מאתים ואין הנבלה יפה כלום נוטל את השור שהוא חצי נזקו:

שאין לו אלא חצי חבלו. לגבות משור המזיק והרי הוא שוה כך:

לפיכך. שאינו משתלם אלא מגופו אם מת שור המזיק או שהכחיש ואינו שוה חצי נזקו:

משנה: שְׁנֵי שְׁוָורִים תַּמִּים שֶׁחָֽבְלוּ זֶה אֶת זֶה מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתַר חֲצִי נֶזֶק. שְׁנֵיהֶן מוּעָדִין מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתַר נֶזֶק שָׁלֵם. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד. מוּעָד בְּתָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. תָּם בְּמוּעָד מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁחָֽבְלוּ זֶה אֶת זֶה מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתַר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּמוּעָד וּמוּעָד בְּאָדָם מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתַר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּתָם וְתָם בְּאָדָם אָדָם בְּתָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. 16b תָּם בְּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַף תָּם שֶׁחָבַל בְּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. שׁוֹר שָׁוֶה מְנָא שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְאֵין הַנְּבֵילָה יָפָה כְּלוּם נוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר. שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְאֵין הַנְּבֵילָה יָפָה כְּלוּם אָמַר רִבִּי מֵאִיר עַל זֶה נֶאֱמַר וּמָֽכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוּדָה וְכֵן הֲלָכָה קִייַמְתָּה וּמָֽכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְלֹא קִייַמְתָּה וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְהַנְּבֵילָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז שֶׁזֶּה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת וְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' משלמין במותר ח''נ. שמין מה שהזיקו של זה יותר על נזקו של זה ובאותו מותר ישלם מה שהזיק יותר את החצי:

מועד בתם משלם במותר נזק שלם. כלומר אם הוא הזיק את התם יותר משהזיקו תם:

אדם בתם משלם במותר נזק שלם. דאדם מועד לעולם:

ותם באדם משלם במותר ח''נ. דכתיב או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם דבשניהם תם משלם חצי נזק ומועד משלם נ''ש:

נוטל את השור. דהיינו ח''נ:

וכן הלכה. ודאי כן הלכה דמנה נותן לו דהיינו ח''נ אבל אין זה שור האמור בתורה דקיימתה ומכרו את השור החי וגו' ולא קיימתה בדין זה לפרש וגם את המת יחצון:

ואיזה זה וכו'. בבבלי מפרש דפלוגתא דרבי מאיר ור' יהודה בשבח נבילה היא כגון שבשעת מיתה לא היתה הנבילה שוה כלום ונתייקרה אח''כ דשוה להאכילה לכלבים או למוכרה לעכו''ם רבי מאיר סבר שבח נבילה דניזק הוי ולא שקיל בה מזיק כלום אלא נותן לו חצי נזקו והיינו דקאמר רבי מאיר על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו כלו' שצריך לשלם לו חצי נזקו מדמי שור החי ואינו מנכה לו כלום בשביל השבח שהשביחה נבילה ור' יהודה סבר דחצי שבח נבילה דמזיק הוי וכשבא מזיק לשלם לניזק דמי חצי נזקו מנכה לו חצי שבח שהשביחה נבילה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין והיינו דקא''ל ר' יהודה לר''מ ולא קיימתה וגם את המת יחצון שצריך לחלק השבח שהשביח המת ושקיל ליה מזיק פלגא והלכה כר' יהודה:

ר''ע אומר וכו'. דדריש כמשפט הזה למאי דסליק קרא מיניה ובמועד איירי לומר דמשפט הזה לכל שור שנגח את האדם ואפי' הוא תם ואין הלכה כר''ע:

מָאי טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר. אָמַר קְרָא וּמָֽכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ. וּמַה מְקַייֵם רִבִּי יְהוּדָה וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן. מִיכָּן שֶׁזֶּה מַפְסִיד חֲצִי נֶזֶק וְזֶה מַפְסִיד חֲצִי נֶזֶק.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מיכן שזה מפסיד וכו'. כלומר דאשמעינן קרא דלפעמים שניהם מפסידין בהח''נ גופיה ופחת נבילה איכא בינייהו. והכי דרשינן לקרא אליבא דכל חד דר''מ סבר דקרא לא מישתעי בשהנבלה יפה כלום וגם את המת יחצון דריש ליה פחת שפחתו מיתה מחצין בחי שזה נוטל החצי וזה החצי ואם היה הנבילה שוה איזה דבר בשעת הנזק ופחתה אח''כ קודם העמדה בדין לא שייך המזיק כלל בהאי פחת אלא כולה דניזק הוי וצריך לקבל הנבלה כפי שהיתה שוה בשעת הנזק ואם אינו מגיע לח''נ משלים לו מהאי עד ח''נ ואין המזיק מפסיד כלום בפחת נבלה ור' יהודה דס''ל דקרא מישתעי בשהנבלה יפה איזה דבר ס''ל דפחת נבילה דמזיק הוי פלגא והכי דריש ליה וגם את המת יחצון להיזקן של שניהם שאם פחתה מפסיד זה החצי וזה החצי ומשלם לו זה הח''נ מפחת נבלה ועד ח''נ של שורו שהיה שוה בשעת הנזק והיינו דקאמר מיכן שזה מפסיד חצי נזק וכו' של הפחת נבלה שניהם מפסידין בה כל א' החצי:

ומה מקיים ר' יהודה וגם את המת יחצון. כלומר דאע''ג דדריש ליה מהאי קרא דבנבלה יפה נ' זוז משתעי וזה נוטל חצי החי וחצי המת וכו' מ''מ מאי אשמעינן קרא פשיטא דהכי הוא ומאי נ''מ איכא:

וחצו את כספו. דמשמע בשאין הנבלה יפה כלום משתעי קרא וחצו את כספו של החי לזה מנה ולזה מנה:

מ''ט דר''מ. אפלוגתייהו במתני' קאי:

הלכה: יֵשׁ חַייָב עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ כול'. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. הָדֵין עֲמָדַת בֵּית דִּין מַהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. שְׁנַיִם שֶׁזָּֽרְקוּ שְׁתֵּי צְרוֹרוֹת וְשִׁיבְּרוּ שְׁתֵּי כַדִּים אַחַת שֶׁלְּיַיִן וְאַחַת שֶׁלְּשֶׁמֶן. זֶה אוֹמֵר. שֶׁלְּיַיִן שָׁבַרְתִּי. וְזֶה אוֹמֵר. שֶׁלְּיַיִן שָׁבַרְתִּי. שְׁנֵיהֶן מְשַׁלְּמִין שֶׁלְּיַיִן. אַחַת רֵיקָנִית וְאַחַת מְלֵיאָה. זֶה אוֹמֵר. רֵיקָנִית שָׁבַרְתִּי. וְזֶה אוֹמֵר. רֵיקָנִית שָׁבַרְתִּי. שְׁנֵיהֶן מְשַׁלְּמִין אֶת הָרֵיקָנִית. שִׁבְּרוּ חָבִית אַחַת. זֶה אוֹמֵר. אַתֶּה שָׁבַרְתָּהּ. וְזֶה אוֹמֵר. אַתֶּה שָׁבַרְתָּהּ. שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והתנינן שורו. שהדליק את הגדיש בשבת חייב ולר' יוחנן פריך דהא לדידיה ע''כ דמוקי למתני' בצריך לאפר דאל''ה ליכא חיוב מיתה ומאי מפני שהוא מתחייב בנפשו דקתני ופריך והתנינן שורו וגבי שורו לא שייך צריך לאפר וא''כ הוא נמי דומיא דשורו מיירי ואפ''ה שייכא חיוב מיתה גבי דידיה וקשיא לר' יוחנן ומשני שורו צריך את האפר בשורו נמי משכחת לה שהוא צריך לזה ועושה במתכוין להבעיר את הגדיש להיות מתגלגל עצמו בתוך האפר:

גמ' הדין עמדת בית דין מהו. זה עמידה בדין שלהם שזה אומר גדול הזיק וזה אומר לא כי אלא קטן הזיק מהו הדין מי אמרינן דעכ''פ הקטן שהודה לו צריך לשלם א''ד דהוי כמי שטענו בחטין והודה לו בשעורים דמה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ופטור אף מדמי שעורין וה''נ אפילו תם או קטן שהודה לו אין לו:

נישמעינה מן הדא. ברייתא בתוספתא סוף פ''ג:

ואחת של שמן. והוא יוקר מן היין ותובע לשניהם וזה אומר של יין וכו' משלמין של יין מבין שניהם שכל א' הודה על היין וזה משלם החצי וזה החצי וכן אחת ריקנית וכו':

שניהם פטורין. דכל חד מדחי ליה. שמעינן מיהת דאם הודו משלמין עכ''פ הפחות שבשניהם וה''נ במתני' כן:

הדרן עלך המניח את הכד

עד שיהא צריך לאפר. דבעינן תיקון קצת וכן בחבורה שיהא צריך לדם וליתן לפני כלבו:

חוץ מן המבעיר ועושה חבורה. דמקלקל בהבערה ובחבורה חייב:

גמ' כאן שייך להא בן פדייה הכתוב בספרי הדפוס לעיל:

משנה: שׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹדֶף אַחַר שׁוֹר אַחֵר וְהוּזַּק. זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק וְזֶה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא בַסֶּלַע לָקָה הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָייָה. הָיוּ שְׁנַיִם רוֹדְפִים אַחַר אֶחָד זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק וְזֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין. וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל אִישׁ אֶחָד שְׁנֵיהֶן חַייָבִין. הָיָה אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטוֹן הַנִּיזָּק אוֹמֵר הַגָּדוֹל הִזִּיק וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא הַקָּטָן הִזִּיק. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד הַנִּיזָּק אוֹמֵר מוּעָד הִזִּיק וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא תָם הִזִּיק. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָייָה. הָיוּ הַנִּיזָּקִין שְׁנַיִם אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטוֹן וְהַמַּזִּיקִים שְׁנַיִם אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן. הַנִּיזָּק אוֹמֵר הַגָּדוֹל הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְקָטָן אֶת הַקָּטָן וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא קָטוֹן אֶת הַגָּדוֹל וְגָדוֹל אֶת הַקָּטָן. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד הַנִּיזָּק אוֹמֵר מוּעָד הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְתָם אֶת הַקָּטָן וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא תָם אֶת הַגָּדוֹל וְמוּעָד אֶת הַקָּטָן. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' בסלע לקה. מתחכך היה בסלע ולקה:

היו שנים רודפין אחר אחד. שני שוורים של שני בני אדם רודפין אחר שור של איש אחד:

שניהם פטורין. דתרווייהו מדחו ליה:

של איש אחד שניהם חייבין. בשניהם תמין עסקינן ואין התם משלם אלא מגופו וכי איתנהו לתרווייהו קמן משתלם הניזק חצי נזקו מבין שני השוורים אבל לתנהו לתרווייהו מצי אמר ליה זיל אייתי ראיה דהאי תורא אזקך ואשלם לך:

גדול הזיק. ויש בגופו שוה ח''נ:

קטן הזיק. והקטן תקח ומותר תפסיד:

קטן הזיק את הגדול. ואפילו ח''נ של הגדול מרובה לא תקח אלא קטן שלי וחצי נזקו של קטן שלך תקח מן הגדול:

מפני שנידון בנפשו. ואפילו היה שוגג מפני שנידון בנפשו אם היה מזיד וחייבי מיתות אפי' שוגגין פטורין מתשלומין:

הגדיש בשבת חייב. וח''נ הוא דמיחייב דמשונה הוא:

שורו שחבל וכו' חייב בתשלומי נזק והוא שחבל וכו' פטור מתשלומין שאין אדם מת ומשלם:

והוא שסימה וכו' חייב. דכתיב לחפשי ישלחנו:

שורו שסימה וכו'. ואין העבד יוצא בן חורין על ידו:

מתני' יש חייב וכו'. שורו שבייש פטור. דכתיב איש בעמיתו ולא שור בעמיתו:

הלכה: שְׁנֵי שְׁוָורִין תַּמִּים כול'. בֵּן פְּדָייָא אָמַר. כָּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין חוּץ מִן הַמַּבְעִיר וְהָעוֹשֶׂה חַבּוּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בְּמַּבְעִיר אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לָאֶפֶר. וְהָעוֹשֶׂה חַבּוּרָה אֵין חַייָב עַד שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לַדָּם. וְהָתַנִּינָן. שׁוֹרוֹ. שׁוֹרוֹ צָרִיךְ אֶת הָאֶפֶר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

נישמעינה מן הדא. ברייתא בתוספתא סוף פ''ג:

שניהם פטורין. דכל חד מדחי ליה. שמעינן מיהת דאם הודו משלמין עכ''פ הפחות שבשניהם וה''נ במתני' כן:

הדרן עלך המניח את הכד

עד שיהא צריך לאפר. דבעינן תיקון קצת וכן בחבורה שיהא צריך לדם וליתן לפני כלבו:

חוץ מן המבעיר ועושה חבורה. דמקלקל בהבערה ובחבורה חייב:

גמ' כאן שייך להא בן פדייה הכתוב בספרי הדפוס לעיל:

משנה: יֵשׁ חַייָב עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ. פָּטוּר עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וּחַייָב עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ. שׁוֹרוֹ שֶׁבִּייֵשׁ פָּטוּר הוּא שֶׁבִּייֵשׁ חַייָב. שׁוֹרוֹ שֶׁסִּימָּה אֶת עֵין עַבְדּוֹ וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ פָּטוּר 17a וְהוּא שֶׁסִּימָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ חַייָב. שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ חַייָב וְהוּא שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ פָּטוּר. שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַׁבָּת חַייָב וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַׁבָּת פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁנִּידּוֹן בְּנַפְשׁוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' בסלע לקה. מתחכך היה בסלע ולקה:

היו שנים רודפין אחר אחד. שני שוורים של שני בני אדם רודפין אחר שור של איש אחד:

שניהם פטורין. דתרווייהו מדחו ליה:

גדול הזיק. ויש בגופו שוה ח''נ:

קטן הזיק. והקטן תקח ומותר תפסיד:

קטן הזיק את הגדול. ואפילו ח''נ של הגדול מרובה לא תקח אלא קטן שלי וחצי נזקו של קטן שלך תקח מן הגדול:

מפני שנידון בנפשו. ואפילו היה שוגג מפני שנידון בנפשו אם היה מזיד וחייבי מיתות אפי' שוגגין פטורין מתשלומין:

הגדיש בשבת חייב. וח''נ הוא דמיחייב דמשונה הוא:

שורו שחבל וכו' חייב בתשלומי נזק והוא שחבל וכו' פטור מתשלומין שאין אדם מת ומשלם:

והוא שסימה וכו' חייב. דכתיב לחפשי ישלחנו:

שורו שסימה וכו'. ואין העבד יוצא בן חורין על ידו:

מתני' יש חייב וכו'. שורו שבייש פטור. דכתיב איש בעמיתו ולא שור בעמיתו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source