אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בַּתְּחִילָּה אֵין מְמַנִּין אֶפִּיטְרוֹפִּין עַל מְנָת לַחוֹב לָהֶן אֶלָּא לְזַכּוֹת לָהֶן. וְאִם חָבוּ חָבוּ. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. בֵּין בַּתְּחִילָּה בֵין בַּסּוֹף אֵין מְמַנִּין אֶפִּיטְרוֹפִּין עַל הַיְּתוֹמִין לֹא לִזְכוּת וְלֹא לְחוֹבָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מַעֲמִידִין לָהֶן אֶפִּיטְרוֹפִּין וּמְעִידִין לָהֶן בִּפֶנֵי אֶפִּיטְרוֹפִּין. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא בְּשׁוֹר שֶׁלֹּא יֵצֵא וְיַזִּיק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שנייא היא בשור. מפני תקנת העולם תקנו כן שלא יצא ויזיק:
מתני' פליגא על דר' יוסי בן חנינה. דקתני מעמידין ומעידין בפני האפוטרופוס ואם נתחייבו נתחייבו:
לא לזכות ולא לחובה. כלומר אפילו על מנת לזכות אין ממנין ואם נתחייבו מחמת טענותיהם אין היתומין נפסדין:
ואם חבו חבו. ואם מחמת טענות האפוטרופין נתחייבו היתומין נתחייבו:
בתחלה אין ממנין אפוטרופין. לירד לדין בשביל היתומין אם יודעין שלחוב' הוא להן אלא בתחלה ממנין על מנת לזכות להן:
א''ר יוחנן. גרסינן לה בפרק הנזקין הלכה ד' והכא מקצר הש''ס במקצת:
וְהָא תַנִּינָן. שׁוֹר חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּֽגחוּ מַעֲמִידִין לָהֶן אֶפִּיטְרוֹפּוֹס וּמְעִידִין לָהֶן בִּפֶנֵי אֶפִּיטְרוֹפִּין. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁהוּעֲדוּ לִפְנֵי הַבְּעָלִים וּמְסָרוּם לָאֶפִּיטְרוֹפִּין. הוּעֲדוּ לִפְנֵי אֶפִּיטְרוֹפִּין וּמְסָרוּם לַבְּעָלִים מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. 20a שָׁאֲלוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא תָם וְנִמְצָא מוּעָד הַבְּעָלִים מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֶזֶק וְהַשּׁוֹאֵל חֲצִי נֶזֶק. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ. וְאִין כְּרִבִּי יוֹסֵי יְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל. בְּשֶׁשָּׁאֲלוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא תָם. וְאִין בְּשֶׁשָּׁאֲלוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא תָם לֹא יְשַׁלֵּם כְּלוּם. בְּיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא נָֽגְחָן. הֵמִית בִּפְנֵי הַשּׁוֹאֵל וּמְסָרוֹ לַבְּעָלִים עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ פָּטוּר. מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ חַייָב. רִבִּי יַעֲקֹב אָמַר. אַף מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ עַד שֶׁלֹּא נִסְקַל פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף משנגמר דינו. פטור דאומר לו הרי שלך לפניך:
עד שלא נגמר דינו. בב''ד מסרו ליד הבעלים ואח''כ נגמר דינו פטור השואל מלשלם לבעלים משום דאומר לו הוה לך לאערוקיה לאגמא:
תני. בתוספתא שם:
ביודע בו שהוא נגחן. כלומר סוף סוף ידע בו שהוא נגחן מנגיחת תם ומח''נ לא מיפטר דהא על כל פנים נטירותא דתם קביל עליה:
בששאלו בחזקת שהוא תם. שידע מתמותו ולא ידע מזה שנעשה מועד בב''ד ולא קיבל עליו שמירת מועד:
ואין בששאלו בחזקת שהוא תם. וכלומר השתא טפי קשיא דבשלמא מעיקרא ס''ד דלאו בדעת השואל תליא אלא ברשות משנה וכדאמרן אבל השתא דאוקימתא כר' יוסי ומטעמא דידע ביה דתם הוא אדרבא איפכא מסתברא דאי ידע ביה ולא ידע אלא מתמותו א''כ לא ישלם כלום דיכול לומר אילו הייתי יודע שהוא מועד לא הייתי מקבל שמירתו עלי:
והא תנינן. בסיפא שור חרש שוטה וקטן שנגחו מעמידין להן אפוטרופוס. וברישא קתני פטור וקשיא רישא וסיפא אהדדי:
ומעידין להן בפני אפוטרופוס. קתני כלומר דמשני מעידין דייקא שמעידין בהן להשוותן מועדם שאם ינגחו אח''כ משלמין וברישא דתם הוא פטור ואין מעמידין אפוטרופוס לתם:
עד כדון הועדו לפני אפוטרופין ומסרום לבעלים הועדו לפני הבעלים ומסרום לאפוטרופין מהו. ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות וטעות דמוכח הוא. עד כאן לא שמענו ממתני' פלוגתא דר''מ ור' יוסי אלא כשנעשו מועדין ברשות האפוטרופין. והחזירום לבעלים כדקתני נתפקח החרש וכו' דפליגי אם הוא בחזקתו או לא ואיכא למימר דבהא קסבר ר' מאיר דהעדתו ברשות אחרים לאו כלום הוא:
הועדו לפני הבעלים. אבל הועדו ברשות הבעלים ומסרום ברשות אחרים ונגחו מהו מי פליג ר''מ אפילו בכה''ג או דילמא הואיל וברשות הבעלים נעשה מועד מודה ר''מ בזה דאין רשות אחרת משנה:
נישמעינה מן הדא. ברייתא דתני בתוספתא פ''ה. שאלו בחזקת שהוא תם. וקס''ד דלא ידע מכלום ובחזקת תם דקאמר שלא ידע שהוא מועד:
ונמצא מועד. והזיק בבית השואל וקתני דמשלם חצי נזק אלמא רשות אחרת משנה אפי' הועד בבית הבעלים וקס''ד דרבי מאיר היא וכדלקמיה:
דרבי יוסי היא. דקסבר אפילו נעשה מועד ברשות אחרת אין רשות הבעלי' משנה ולעולם הרי הוא בחזקתו וכ''ש בהאי גוונא ולפיכך הבעלי' משלמין ח''נ לתשלום נ''ש כמו שהוא בחזקתו וכדמסיק:
ואי כר' יוסי ישלם את הכל. השואל ישלם נ''ש שהרי מסתמא נתפרסם שהועד בב''ד ובחזקת מועד הוא ובשלמא לר''מ שפיר דרשות משנה והילכך השואל משלם ח''נ ובעלים דמשלמו ח''נ השני משום דעכ''פ צריך להשלים לזה נזקי תשלומין דמועד אבל לר' יוסי הרי בחזקתו הוא בבית השואל:
משנה: שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הָאָדָם וָמֵת מוּעָד מְשַׁלֵּם אֶת הַכּוֹפֶר וְתָם פָּטוּר מִן הַכּוֹפֶר וְזֶה וָזֶה חַייָבִין מִיתָה וְכֵן בַּבֵּן וְכֵן בַּבַּת. נָגַח עֶבֶד אוֹ אָמָה נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סְלָעִים בֵּין שֶׁהוּא יָפֶה מְנָא וּבֵין שֶׁאֵינוֹ יָפֶה אֶלָּא דֵינָר זָהָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שור שהי' מתחכך בכותל. להנאתו ונפל על האדם פטור מן המיתה ואם היה מועד לכך להתחכך בכתלים ולהפילם על בני האדם והפיל הכותל ע''י חיכוך להנאתו על האדם ומת פטור מן המיתה דשלא במתכוין הוא אבל בעלים משלמין את הכופר דדרשינן אם כופר יושת עליו מאי אם כופר לרבות ההורג שלא בכוונה לחייבו כופר וכן הדין בכולהו דחשיב נתכוין להרוג את הבהמה וכו' פטור מן המיתה והבעלים משלמין כופר:
וכן בבן וכן בבת. בן קטן ותינוקת קטנה חייב עליהן סקילה וכופר כגדולים:
מתני' זה וזה חייבין מיתה. דבתם נמי כתי' סקול יסקל:
אָמַר אַבָּא בַּר רַב הוּנָא. הָדָא אָֽמְרָה. הַמַּכִּישׁ בְּהֵמַת חֲבֵירוֹ וְהָֽלְכָה וְהִזִּיקָה חַייָב בִּנְזָקֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא אמרה. על מתני' קאי שור האצטדין אינו חייב מיתה דמשמע השור הוא דאינו נהרג דמיעטו הכתוב אבל אם הזיק חייב בנזקו זאת אומרת המכיש בהמת חבירו ומחמת כן הלכה והזיקה המכיש חייב בנזקיה והכא נמי במתני' זה שמלמדו ומרגילו לנגוח אם הזיק הוא חייב בנזקו:
שׁוֹרוֹ שֶׁלִּתוֹמִין וְשֶׁלְּאֶפִּיטְרוֹפִּין שֶׁיָּצָא וְהִזִּיק מָהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִשֶּׁלִּיתוֹמִין. שֶׁאִים אַתָּה אוֹמֵר. מִשֶּׁלְּאֶפִּיטְרוֹפִּין. לֹא נַעֲשֶׂה אָדָם מֵעוֹלָם אֶפִּיטְרוֹפּוֹס. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. מִשֶּׁלְּאֶפִּיטְרוֹפִּין. וַתְייָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה כְּאַבָּא שָׁאוּל וּדְרִבִּי יוֹחָנָן כְּרַבָּנִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֶפִּיטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּינָּהוּ אֲבִי הַיְּתוֹמִים יִשָּׁבֵעַ. 20b מִינָּהוּ בֵּית דִּין לֹא יִשָּׁבֵעַ. שֶׁבֵּית דִּין מַבְחִינִין אוֹתוֹ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר חִילּוּף הַדְּבָרִים. אֶפִּיטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּינָּהוּ אֲבִי הַיְּתוֹמִים לֹא יִשָּׁבֵעַ. דְּבָעֵי מְמַשְׁכְּנָה לֵיהּ. מִינָּהוּ בֵּית דִּין יִשָּׁבֵעַ. אִית בַּר נַשׁ בָּעֵי מִיתַּן כַּמָּה וּמִיתְקָרֵי הֵימָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מינהו ב''ד ישבע אית בר נש וכו' משום דחשיבות הוא שמחזיקין אותו לאינש מהימנא ויש אדם שרוצה ליתן איזה דבר בשביל שיחזיקו אותו לנאמן. והשתא דר' יוסי ב''ח כאבא שאול. דלא חייש במינוהו ב''ד משום אמנועי וה''נ לא חיישינן להא והלכך אפוטרופין משלמין שרוצה אדם ליתן כמה וכמה בשביל זה ודר' יוחנן כרבנן דחיישי לאמנועי במינוהו ב''ד כדאיירי במתני':
דבעי ממשכנא ליה. ושם גריס דיכיל מימר טבות הוינא עבדנא לך. והיינו הך וממשכנה מל' שכנות ואהבה וכלומר אני עשיתי טובה מחמת קירוב הדעת ומחמת שהיינו שכנים נעשיתי אפוטרופו' ולא מתוך הנאת ממון ואי רמית עליה שבועה אתי לאמנועי:
דתנינן תמן. שם במתני' מינהו אבי יתומי' ישבע כשיגדלו היתומי' ישבע להן וכדמפרש התם שאין דרך בני אדם לבחון אם הוא נאמן או לא אבל מינהו בית דין לא ישבע שבית דין מבחינין אותו ואם לא היה מוחזק להן בנאמן לא היה מעמידין אותו לאפוטרופוס:
ואתייא דר' יוסי ב''ח כאבא שאול. דלקמיה:
משל אפוטרופין. ולכשיגדילו יפרעו מהן:
ושורו של אפוטרופין. כלומר שביד האפוטרופין הוא ועכשיו שיצא והזיק מהו משל מי הוא משתלם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source