Vayedaber

אָמַר אַבָּא בַּר רַב הוּנָא. הָדָא אָֽמְרָה. הַמַּכִּישׁ בְּהֵמַת חֲבֵירוֹ וְהָֽלְכָה וְהִזִּיקָה חַייָב בִּנְזָקֶיהָ.

Pnei Moshe (non traduit)

הדא אמרה. על מתני' קאי שור האצטדין אינו חייב מיתה דמשמע השור הוא דאינו נהרג דמיעטו הכתוב אבל אם הזיק חייב בנזקו זאת אומרת המכיש בהמת חבירו ומחמת כן הלכה והזיקה המכיש חייב בנזקיה והכא נמי במתני' זה שמלמדו ומרגילו לנגוח אם הזיק הוא חייב בנזקו:

שׁוֹרוֹ שֶׁלִּתוֹמִין וְשֶׁלְּאֶפִּיטְרוֹפִּין שֶׁיָּצָא וְהִזִּיק מָהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִשֶּׁלִּיתוֹמִין. שֶׁאִים אַתָּה אוֹמֵר. מִשֶּׁלְּאֶפִּיטְרוֹפִּין. לֹא נַעֲשֶׂה אָדָם מֵעוֹלָם אֶפִּיטְרוֹפּוֹס. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. מִשֶּׁלְּאֶפִּיטְרוֹפִּין. וַתְייָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה כְּאַבָּא שָׁאוּל וּדְרִבִּי יוֹחָנָן כְּרַבָּנִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֶפִּיטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּינָּהוּ אֲבִי הַיְּתוֹמִים יִשָּׁבֵעַ. 20b מִינָּהוּ בֵּית דִּין לֹא יִשָּׁבֵעַ. שֶׁבֵּית דִּין מַבְחִינִין אוֹתוֹ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר חִילּוּף הַדְּבָרִים. אֶפִּיטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּינָּהוּ אֲבִי הַיְּתוֹמִים לֹא יִשָּׁבֵעַ. דְּבָעֵי מְמַשְׁכְּנָה לֵיהּ. מִינָּהוּ בֵּית דִּין יִשָּׁבֵעַ. אִית בַּר נַשׁ בָּעֵי מִיתַּן כַּמָּה וּמִיתְקָרֵי הֵימָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מינהו ב''ד ישבע אית בר נש וכו' משום דחשיבות הוא שמחזיקין אותו לאינש מהימנא ויש אדם שרוצה ליתן איזה דבר בשביל שיחזיקו אותו לנאמן. והשתא דר' יוסי ב''ח כאבא שאול. דלא חייש במינוהו ב''ד משום אמנועי וה''נ לא חיישינן להא והלכך אפוטרופין משלמין שרוצה אדם ליתן כמה וכמה בשביל זה ודר' יוחנן כרבנן דחיישי לאמנועי במינוהו ב''ד כדאיירי במתני':

דבעי ממשכנא ליה. ושם גריס דיכיל מימר טבות הוינא עבדנא לך. והיינו הך וממשכנה מל' שכנות ואהבה וכלומר אני עשיתי טובה מחמת קירוב הדעת ומחמת שהיינו שכנים נעשיתי אפוטרופו' ולא מתוך הנאת ממון ואי רמית עליה שבועה אתי לאמנועי:

דתנינן תמן. שם במתני' מינהו אבי יתומי' ישבע כשיגדלו היתומי' ישבע להן וכדמפרש התם שאין דרך בני אדם לבחון אם הוא נאמן או לא אבל מינהו בית דין לא ישבע שבית דין מבחינין אותו ואם לא היה מוחזק להן בנאמן לא היה מעמידין אותו לאפוטרופוס:

ואתייא דר' יוסי ב''ח כאבא שאול. דלקמיה:

משל אפוטרופין. ולכשיגדילו יפרעו מהן:

ושורו של אפוטרופין. כלומר שביד האפוטרופין הוא ועכשיו שיצא והזיק מהו משל מי הוא משתלם:

משנה: שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הָאָדָם וָמֵת מוּעָד מְשַׁלֵּם אֶת הַכּוֹפֶר וְתָם פָּטוּר מִן הַכּוֹפֶר וְזֶה וָזֶה חַייָבִין מִיתָה וְכֵן בַּבֵּן וְכֵן בַּבַּת. נָגַח עֶבֶד אוֹ אָמָה נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סְלָעִים בֵּין שֶׁהוּא יָפֶה מְנָא וּבֵין שֶׁאֵינוֹ יָפֶה אֶלָּא דֵינָר זָהָב.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' שור שהי' מתחכך בכותל. להנאתו ונפל על האדם פטור מן המיתה ואם היה מועד לכך להתחכך בכתלים ולהפילם על בני האדם והפיל הכותל ע''י חיכוך להנאתו על האדם ומת פטור מן המיתה דשלא במתכוין הוא אבל בעלים משלמין את הכופר דדרשינן אם כופר יושת עליו מאי אם כופר לרבות ההורג שלא בכוונה לחייבו כופר וכן הדין בכולהו דחשיב נתכוין להרוג את הבהמה וכו' פטור מן המיתה והבעלים משלמין כופר:

וכן בבן וכן בבת. בן קטן ותינוקת קטנה חייב עליהן סקילה וכופר כגדולים:

מתני' זה וזה חייבין מיתה. דבתם נמי כתי' סקול יסקל:

הלכה: שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הָאָדָם כול'. תַּנֵּי. וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מֵחֲצִי כוֹפֶר. דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי. וַהֲלֹא מוּקְדָּם הוּא לְבֵית הַסְֲּקִילָה חֲמוּרָה. אָמַר לוֹ. לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּנִתְכַּוֵון לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם כול'. עַד דּוּ מַקְשֵׁי לָהּ עַל דְּרִבִּי לִעֶזֶר יַקְשֶׁינָּהּ עַל דִּידֵיהּ. אָמַר רִבִּי מִייָשַׁא. תִּיפְתָּר בְּשֶׁעָבַר וּשְׁחָטוֹ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. מָאן דְּיַלְּפָהּ מִן דְּרִבִּי לִיעֶזֶר עוֹד הוּא אָמַר כֵּן. לֹא אָמַרְתִּי 21a אֶלָּא בְּשֶׁנִּתְכַּוֵון לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם. לְנָכְרִי וְהָרַג יִשְׂרָאֵל. לִנְפָלִים וְהָרַג שֶׁלְּקַייָמָה. פָּטוּר. מַה מְקַייֵם רִבִּי עֲקִיבָה וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי לִיעֶזֶר נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. אִם כּוֹפֶר יוּשַׁת עָלָיו. בְּמוּעָד הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי עֲקִיבָה נָקִי מֵחֲצִי כוֹפֶר. נֶאֱמַר כָּאן הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְנֶאֱמַר לְהַלָּן הַשּׁוֹר יִסָּקֵל. מַה שׁוֹר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּמוּעָד הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַף הַשּׁוֹר יִסָּקֵל שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בְּמוּעָד הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְלֵית כְּתִיב סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר. אָמַר. מוּטָּב יִלָּמֵד הַשּׁוֹר יִסָּקֵל מִשּׁוֹר יִסָּקֵל וְאַל יִלָּמֵד הַשּׁוֹר יִסָּקֵל מִסָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר רבי אילא. לא היא דבאין בו כדי להמית מן הראשון פשיטא דאחרון חייב ומאי קמ''ל אלא אפי' יש בו כדי להמית מן הראשון ובא אחר והמית אותו שגמר מיתתו להמית מיד הוא חייב שהוא הממיתו עכשיו וקירב מיתתו וכדאמרינן מעיקרא:

אית תניי תני אין בו כדי להמית. כלומר דדוקא בשהמכה מהראשון אין בו כדי להמית היה בהא הוא דהאחרון חייב:

להביא את המכה ויש בו כדי להמית. כלומר לרבות אם הכהו שנים בזה אחר זה והאחרון קירב מיתתו האחרון חייב שאף על פי שיש בו כדי להמית ממכה הראשון הואיל והאחרון קירב המיתה הוא חייב וכל נפש קדריש לרבות אפילו כל דהוא נפש:

גמ' ואיש כי יכה כל נפש אדם. ודרשינן שיהא במכה כדי להמית נפש:

אמר. ומשני אמרי דלא דמי דמוטב ילמד השור יסקל וכו' דהכא בתרוויהו כתיב השור יסקל אבל בתם סקול יסקל השור כתיב והיכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה הוא דילפינן:

ולית כתיב סקול יסקל השור. הא בתם נמי כתיב סקול וגו' ונילף שור דעבד משור דתם:

נאמר כאן. בעבד אם עבד יגח השור וגו' והשור יסקל ונאמר להלן ואם שור נגח הוא וגו'. השור יסקל וגם בעליו יומת מה שור וכו'. במועד הכתוב מדבר דחייב בעבד ולא בתם:

ולית ליה לר''א נקי מדמי עבד. אם פליג בהא עם ר''ע וקאמר דאית ליה מג''ש:

ולית ליה לר''ע. אם ר''ע פליג על ר''א גם בעיקר הדין וס''ל דתם חייב בחצי כופר וקאמר הש''ס דאית ליה ודריש לה דכתיב אם כופר יושת עליו. במועד דוקא הכתוב מדבר דעליו כתיב ולא על התם:

ולית ליה לר''ע נקי מחצי כופר אם כופר וכו' כצ''ל. ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות משיטפא ולית ליה:

מה מקיים ר''ע וכו'. השתא מייתי לה לדרשא דר''ע דדריש דבא הכתוב להשמיענו דבתם שהמית העבד פטור הוא מדמי עבד:

ואית דבעי מימר מאן דילפה וכו'. איכא דאמרי דלאחר שקיבל ר''ע מן ר''א האי שינוייא דשני ליה לא אמרתי אלא בשנתכוון לבהמה וכו' למד ממנו ג''כ לשנויי הכי אליבא דרשא דידיה דדריש נקי מדמי עבד ומוקי לה נמי בכה''ג דהשור לאו בר קטלא הוא כלל ומקמי דשמיעא ליה מדר''א האי שינויא לא הוה דריש ליה נמי דרשא דידיה:

בשעבר ושחטו. האי עבר לישנא דאקדומי הוא. עובר לעשייתן. כלומר שהקדים עצמו ושחטו עד שלא נגמר דינו דה''א דהשתא משלם ליה מיניה להכי איצטריך קרא למעוטי:

תיפתר. לר''ע דלא קשיא ליה:

עד דהוא מקשי לה וכו'. ומתמה הש''ס עד דרבי עקיבא מקשה לר' אליעזר תקשה ליה לדידיה גופיה דדריש לקמן נקי מדמי עבד ולמה לי קרא והלא מוקדם לבית הסקילה הוא:

לא אמרתי אלא בנתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם וכו'. או לעכו''ם והרג את ישראל וכו' כדחשיב במתניתין דלקמן דבכה''ג השור פטור ממיתה וה''א דחצי כופר משתלם מגופו הוא להכי איצטריך קרא דלעולם פטור מממון הוא בתם:

והלא מוקדם הוא וכו'. הלא השור מקדימין אותו להסקל ותם אינו משתלם אלא מגופו וא''כ למה לי קרא דפטור מחצי כופר פשיטא פטור הוא דמהיכא ישלם:

גמ' ובעל השור נקי. בשור תם שהמית את האדם כתיב ודריש נקי מחצי כופר משום דבנזקים משלם ח''נ ואשמועינן קרא דאם המית השור הוא דיסקל אבל בעלים פטורין מחצי כופר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source