תּוֹלְדוֹת הַשֵּׁן. הֲווֹן בְעַייָן מֵימַר. פָּרָה שֶׁאָֽכְלָה שְׂעוֹרִים וַחֲמוֹר שֶׁאָכַל כַּרשִׁינִין וְכֶלֶב שֶׁלִּיקְלֵק אֶת הַשֶּׁמֶן וַחֲזִיר שֶׁאָֽכְלָה בָשָׂר כּוּלְּהוֹן תּוֹלְדוֹת הַשֵּׁן אִינּוּן. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. כּוּלְּהוֹן עִיקַּר שֵׁן אִינּוּן. וְהָא תַאנֵי. תּוֹלְדוֹת הַשֵּׁן. בְּשֶׁדָּֽרְסָה עַל גַּבֵּי נוֹד מָלֵא שֶׁמֶן. וּבְסִיכָה גּוּפָהּ נֶהֱנֶה כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן הַשֵּׁן אוֹכֶלֶת וְהַגּוּף נֶהֱנֶה. אוֹף הָכָא נֶהֱנֶה גוּפָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. הָֽיְתָה מְהַלֶּכֶת וּפוֹלֶטֶת עֲשָׂבִים מַהוּ. 2b אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַה אִם הַמַּנִּיחַ גַּחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים עַד מָקוֹם שֶׁהִיא מִתְהַלֶּכֶת הִיא מַזֶּקֶת. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר בְּמַנִּיחַ סַכִּין סְמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן. הָאֵשׁ נוֹגֵעַ מִצַּד אֶחַד וְנִתְחַלְחֵל כּוּלּוֹ. אוֹף הָכָא. אָדָם נוֹגֵעַ מִצַּד אֶחַד וְנִתְחַלְחֵל כּוּלּוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי בּוֹר מָלֵא מַיִם וְנָפַל שָׁמָּה גְדִי קָטָן וְנִכְנְסוּ מַיִם דֶּרֶךְ אָזְנָיו וְנִתְחַלְחֵל כּוּלּוֹ. וָכָא נִתְחַלְחֵל כּוּלּוֹ. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. הָֽיְתָה מְהַלֶּכֶת וּמְעַקֶּרֶת עֲשָׂבִים בְּגוּפָהּ וּבְקַרְנָהּ מַהוּ. שִׁינּוּי הוּא. דַּרְכָּהּ לָכֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
הוון בעי מימר. בני הישיבה היו רוצין לומר דכל אכילה דהוי כי אורחיה הוא דמיקרי שן והוי אב אבל הני דקחשיב לקמיה דלאו אורחייהו נינהו אלא ע''י הדחק ס''ד דתולדות השן מיקרו:
פרה שאכלה שעורים. שהן מאכל חמור:
וחמור שאכל כרשינין. שהן מאכל פרה:
וכלב וכו'. דאין רגילין בכך אלא ע''י הדחק כשהן רעבין אוכלין אותן:
א''ר יצחק דלא היא. אלא כל אכילה ואעפ''י שהיא ע''י הדחק שמה אכילה ועיקר אב השן הן:
והא תניא. תניא נמי הכי איזהו תולדות השן בשדרסה ע''ג נוד מלא שמן ונשפך והיא נהנית מהסיכה מחמת השמן שנשפך על גופה:
כמה דתימר תמן וכו'. כלומר דלהכי מיקרי תולדה דשן לפי שיש הנאה להזיקה ובהאי הוא דדמיא לשן כמה דהתם מה שהיא אוכלת בשן והגוף כהנה וה''נ הגוף נהנה מחמת הסיכה והאי הוא דמיקרי תולדה דשן וכיוצא בזה מה דמהניא לגופה בלא אכילה:
היתה מהלכת ופולטת עשבים מהו. שפלטה עשבים בפיה כדי לעשות לה דרך להילוכה ולא אכלה העשבים דאי אכלה ודאי עיקר השן הויא כדמסיק לעיל ופי' האיבעיא כך הוא מי נימא כיון שההיזק נעשה בשעת הילוכה תולדה דרגל הויא או דלמא תולדה דשן היא משום דפלטה העשבים כדי לעשות לה דרך וא''כ נהנית בלא אכילה וכשאר תולדות דשן הוי כמו נתחככה בכותל להנאתה וכיוצא בו:
א''ר יוסי מה. מאי תיבעי לך הרי אתה יכול ללמוד דין זה מדין דגחלת. אם המניח גחלת לרה''ר עד מקום שהוא מתהלכת היא מזקת. בתמיה וכלומר אם הכא ג''כ אתה אומר שאינו חייב אלא דוקא מקום שיכולה הגחלת ללכת ולהזיק אבל אם היה הדבר שהזיקה אח''כ יותר מכדי שיעור הזה לא יהיה חייב הא ודאי ליתא וכדמסיק טעמא לקמיה וא''כ הה''ד נמי בבעיא דר' ירמיה שאע''פ שאח''כ נעשה ההיזק מחמת שפלטה עשבים בפיה מ''מ אנחנו הולכים בדין הנזקין אחר ההיזק שהתחילה לעשות ושתוכל להזיק מחמת זה והכא שהתחילה להזיק בדרך הילוכה תולדה דרגל היא:
מאי כדון. כלומר מאי פשיטא לך השתא בדין דגחלת טפי היא גופיה מספקא לן ואם בתר אתחלתא דניזקא אזלינן דילמא אה''נ דבגחלת אינו חייב אלא עד מקום שהיא תוכל להזיק מחמת מקום הנחתה:
א''ר יוסי בר בון תיפתר וכו'. אני אפרש לך שאין כאן ספק בנידון זה שהרי אם הניח סכין סמוך לרה''ר ודאי חייב הוא בכל מקום שיכול ההיזק להגיע מחמת מקום הנחתו שהרי זה דומה לאש וכמו דתימר התם באש שהוא חייב עד מקום שתוכל להגיע ולהזיק לפי שהאש נוגע במקום אחד והולך ומתקלקל ומבעיר הכל בכ''מ שתוכל:
אוף הכא. בסכין לפי שהאדם נוגע בו מצד אחד והולך ומתחלחל ומזיק עד מקום שיכול להזיק. ומהשתא פשיטא לן במניח גחלת סמוך לרשות הרבים שהוא חייב על כל ההיזק הבא מחמת זה. והה''ד בבעיא דר' ירמיה דהשתא נפשוט דאזלינן בתר אתחלתא דניזקא ושתוכל להזיק מחמתה ואע''פ שאח''כ נולד איזה צירוף דבר מתולדה אחרת:
ר' יוסי בר' בון בשם ר' לוי וכו'. ולא פליגי אלא מר מדמי לה לאש ומר מדמי לה לתקלה דבור שאם נפל הגדי לבור מלא מים ולא נכנסו מים אלא דרך אזן הגדי ודאי חייב הוא על כל הגדי לפי שהמים הולכין ומתחלחלים בכולו אוף הכא במניח סכין סמוך לרה''ר ובכל תקלה והיזק אזלינן בתר התחלה וחייב על כל היזק שבא מחמת זה אח''כ:
ומעקרת עשבים בגופה ובקרנה מהו. אחר איזה היזק אנו הולכין בדין זה:
שינוי הוא דרכה לכן. כלומר אם אחר היזק קרן אזלינן לשינוי הוא ומשלם חצי נזק בכל מקום או דילמא אחר היזק שנעשה בגופה אזלינן לפי שדרכה לכן ותולדה דרגל הוא וברשות הניזק משלם חצי נזק וברשות הרבים פטורה ולא איפשיטא הבעיא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source