שלשים ריס. ארבע מילין:

נשבין. פחים שלא ילכדו בהן יוני בני הישוב:

את הכלב. מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו:

ולא יגדל ישראל חזירים. בבבלי קאמר דגזרו משום מעשה שהיה והכא מפרש בגמרא טעמא אחרינא:

מפני הטהרות. שהכהנים אוכלין תרומ' וצריכין להזהר בטהרה:

ולא הכהנים. מגדלין בכל א''י:

אין מגדלין תרנגולים בירושלים. אפילו ישראל מפני הקדשים שאוכלין ישראל שם בשר שלמים ותודה ומעשר בהמה ודרך תרנגולים לנקר באשפה שמא יביאו עצם כעדשה מן השרץ ויטמאו את הקדשים:

אבל מגדלין בסוריא. ארצות שכבש דוד דלאו שמיה כבוש והוו כח''ל לענין זה דלא חיישינן לישוב ואם יפסידו שדות אחרים ישלם:

מתני' אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל. משום ישוב ארץ ישראל שמבערים את השדות וסתמן דישראל הן:

מתני' היה מושכו. הגנב להבהמה ויוצא ומת קודם שהוציאוהו מרשות בעלים:

פטור. מן הכפל דעדיין לא קנאו להתחייב כפל על הגניבה:

הגביהו. אפילו ברשות בעלים שהגבהה קונה בכ''מ:

נתנו. הגנב בבית הבעלים להכהן בשביל פדיון בכורת בנו או שנתנו לב''ח או שמסרו לש''ח וכו' והיה מושכו הכהן או הב''ח או השומר ומת ברשות בעלים פטור ובגמ' קאמר מאן פטור:

גמ' כגון מהיר. שם מדבר קרוב לארץ ישראל שהוא י''ו מיל על י''ו מיל ושם מותר לגדל בהמה דקה וכן הוא בפרק מקום שנהגו הלכה ג':

נפטר מחובו נפטר מגניבה. אם נפטר הגנב מחובו קאמר ואשמועינן שאע''פ שהמסירה בבית בעלים היא נפטר מחובו שהיה עליו בשביל בכורת בנו או לזה הב''ח מפני שכבר קבלו עליהם ונתרצו במסירה זו שמסר לידם שם או נפטר מגניבה קאמר וכמו פטור דרישא הוא ואשמעינן בסיפא שאע''פ שהגנב מסר הגניבה ליד ב''ח לא אמרינן דהוי כמו שהיא כבר ברשותו להתחייב כפל כיון שעדיין בבית הבעלים היא:

גמ' מאן דאמר לי הדא מילתא. פירושא דמתני':

אנא נסיב בנרייתיה. אני לוקח בגדי המרחץ שלו להטעין עלי ולהוליך אחריו לבית המרחץ. בנרייתיה כלי המרחץ והשורש בני והוא מרחץ וכן מצינו במ''ר פ' מ''ה בנריו' הוליכה לה למרחץ ודוגמתו בבבלי מציעא מאן מתרגם לי חבית וכו' מובילנא מניה אבתריה לבי מסותא ומשום דקשיא לי מהו פטור ואהיכא קאי:

גמ' מכרה חציין מהו. משום דמתני' קתני חוץ מאחד ממאה שבו דמשמע דוקא ששייר לעצמו ולא מכר זה החלק כלל הילכך קא מיבעי ליה אם מכרה לחצאין שבתחילה מכר לו חציה הא' וחזר ומכרה לו חציה השניה אם הוי כמכר כולה או דלמא כל חלק הוי שיור לחבירו וכן אם מכר לשנים חצי לזה וחצי לזה אם כל אחד הוי שיור לחבירו:

מכרה חוץ מידה וכו'. תוספתא פ''ז והתם גריס בדברי ר''א בר''ש חוץ מידה וחוץ מרגלה משלם תשלומי כפל חוץ מקרנה וחוץ מגיזתה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. והיא הגירסא הנכונה דר''א בר''ש פליג את''ק דקאמר דאלו כלם לא הוי שיור וטעמיה דס''ל דבר המעכב בשחיטה בעינן דוקא דהני הוי שיור כגון שאר איברים שאם ניטלו הימנה מחיים נעשית נבילה בכך כמו אם ניטל הירך וחלל שלה או שארי איברים הפנימיים וכיוצא בהן אבל ידה ורגלה מן הארכובה ולמטה אינם מעכבים בשחיטה לא הוי שיור ור''א בר''ש ס''ל דבר הניתר בשחיטה כגון ידה ורגלה הוי שיור אבל קרנה וגיזותיה דהן אין צריכין היתר שחיטה לא הוי שיור:

רבי אומר חוץ מדבר וכו'. כן הגי' נמי בתוספתא אבל טעות דמוכח הוא וכצ''ל חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו אינו משלם וכו' שאין הנשמה תלויה בו משלם ד' וה' ועכ''פ שמעינן מדפליגי תנאי באיזה אופן הוי שיור או לא ושמעינן דדבר שהנשמה תלויה בו לכ''ע הוי שיור וא''כ במכר לחצאין נמי כל אחד הוי שיור לחבירו דהאי ודאי דבר שהנשמה תלויה בו ואף על פי שאח''כ חזר ומכרו לו גם חציי' השנייה כל מכירה ומכירה בפני עצמה לאו כלום היא ולא מצטרפי:

נשמעינה מן הדא. דפליגי תנאי בענין שיור דמתני' ומהתם נפשט בעיא דילן:

גמ' כגון מהיר. שם מדבר קרוב לארץ ישראל שהוא י''ו מיל על י''ו מיל ושם מותר לגדל בהמה דקה וכן הוא בפרק מקום שנהגו הלכה ג':

נפטר מחובו נפטר מגניבה. אם נפטר הגנב מחובו קאמר ואשמועינן שאע''פ שהמסירה בבית בעלים היא נפטר מחובו שהיה עליו בשביל בכורת בנו או לזה הב''ח מפני שכבר קבלו עליהם ונתרצו במסירה זו שמסר לידם שם או נפטר מגניבה קאמר וכמו פטור דרישא הוא ואשמעינן בסיפא שאע''פ שהגנב מסר הגניבה ליד ב''ח לא אמרינן דהוי כמו שהיא כבר ברשותו להתחייב כפל כיון שעדיין בבית הבעלים היא:

גמ' מאן דאמר לי הדא מילתא. פירושא דמתני':

אנא נסיב בנרייתיה. אני לוקח בגדי המרחץ שלו להטעין עלי ולהוליך אחריו לבית המרחץ. בנרייתיה כלי המרחץ והשורש בני והוא מרחץ וכן מצינו במ''ר פ' מ''ה בנריו' הוליכה לה למרחץ ודוגמתו בבבלי מציעא מאן מתרגם לי חבית וכו' מובילנא מניה אבתריה לבי מסותא ומשום דקשיא לי מהו פטור ואהיכא קאי:

גמ' מכרה חציין מהו. משום דמתני' קתני חוץ מאחד ממאה שבו דמשמע דוקא ששייר לעצמו ולא מכר זה החלק כלל הילכך קא מיבעי ליה אם מכרה לחצאין שבתחילה מכר לו חציה הא' וחזר ומכרה לו חציה השניה אם הוי כמכר כולה או דלמא כל חלק הוי שיור לחבירו וכן אם מכר לשנים חצי לזה וחצי לזה אם כל אחד הוי שיור לחבירו:

מכרה חוץ מידה וכו'. תוספתא פ''ז והתם גריס בדברי ר''א בר''ש חוץ מידה וחוץ מרגלה משלם תשלומי כפל חוץ מקרנה וחוץ מגיזתה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. והיא הגירסא הנכונה דר''א בר''ש פליג את''ק דקאמר דאלו כלם לא הוי שיור וטעמיה דס''ל דבר המעכב בשחיטה בעינן דוקא דהני הוי שיור כגון שאר איברים שאם ניטלו הימנה מחיים נעשית נבילה בכך כמו אם ניטל הירך וחלל שלה או שארי איברים הפנימיים וכיוצא בהן אבל ידה ורגלה מן הארכובה ולמטה אינם מעכבים בשחיטה לא הוי שיור ור''א בר''ש ס''ל דבר הניתר בשחיטה כגון ידה ורגלה הוי שיור אבל קרנה וגיזותיה דהן אין צריכין היתר שחיטה לא הוי שיור:

רבי אומר חוץ מדבר וכו'. כן הגי' נמי בתוספתא אבל טעות דמוכח הוא וכצ''ל חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו אינו משלם וכו' שאין הנשמה תלויה בו משלם ד' וה' ועכ''פ שמעינן מדפליגי תנאי באיזה אופן הוי שיור או לא ושמעינן דדבר שהנשמה תלויה בו לכ''ע הוי שיור וא''כ במכר לחצאין נמי כל אחד הוי שיור לחבירו דהאי ודאי דבר שהנשמה תלויה בו ואף על פי שאח''כ חזר ומכרו לו גם חציי' השנייה כל מכירה ומכירה בפני עצמה לאו כלום היא ולא מצטרפי:

נשמעינה מן הדא. דפליגי תנאי בענין שיור דמתני' ומהתם נפשט בעיא דילן:

שלשים ריס. ארבע מילין:

נשבין. פחים שלא ילכדו בהן יוני בני הישוב:

את הכלב. מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו:

ולא יגדל ישראל חזירים. בבבלי קאמר דגזרו משום מעשה שהיה והכא מפרש בגמרא טעמא אחרינא:

מפני הטהרות. שהכהנים אוכלין תרומ' וצריכין להזהר בטהרה:

ולא הכהנים. מגדלין בכל א''י:

אין מגדלין תרנגולים בירושלים. אפילו ישראל מפני הקדשים שאוכלין ישראל שם בשר שלמים ותודה ומעשר בהמה ודרך תרנגולים לנקר באשפה שמא יביאו עצם כעדשה מן השרץ ויטמאו את הקדשים:

אבל מגדלין בסוריא. ארצות שכבש דוד דלאו שמיה כבוש והוו כח''ל לענין זה דלא חיישינן לישוב ואם יפסידו שדות אחרים ישלם:

מתני' אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל. משום ישוב ארץ ישראל שמבערים את השדות וסתמן דישראל הן:

מתני' היה מושכו. הגנב להבהמה ויוצא ומת קודם שהוציאוהו מרשות בעלים:

פטור. מן הכפל דעדיין לא קנאו להתחייב כפל על הגניבה:

הגביהו. אפילו ברשות בעלים שהגבהה קונה בכ''מ:

נתנו. הגנב בבית הבעלים להכהן בשביל פדיון בכורת בנו או שנתנו לב''ח או שמסרו לש''ח וכו' והיה מושכו הכהן או הב''ח או השומר ומת ברשות בעלים פטור ובגמ' קאמר מאן פטור:

גמ' כגון מהיר. שם מדבר קרוב לארץ ישראל שהוא י''ו מיל על י''ו מיל ושם מותר לגדל בהמה דקה וכן הוא בפרק מקום שנהגו הלכה ג':

נפטר מחובו נפטר מגניבה. אם נפטר הגנב מחובו קאמר ואשמועינן שאע''פ שהמסירה בבית בעלים היא נפטר מחובו שהיה עליו בשביל בכורת בנו או לזה הב''ח מפני שכבר קבלו עליהם ונתרצו במסירה זו שמסר לידם שם או נפטר מגניבה קאמר וכמו פטור דרישא הוא ואשמעינן בסיפא שאע''פ שהגנב מסר הגניבה ליד ב''ח לא אמרינן דהוי כמו שהיא כבר ברשותו להתחייב כפל כיון שעדיין בבית הבעלים היא:

גמ' מאן דאמר לי הדא מילתא. פירושא דמתני':

אנא נסיב בנרייתיה. אני לוקח בגדי המרחץ שלו להטעין עלי ולהוליך אחריו לבית המרחץ. בנרייתיה כלי המרחץ והשורש בני והוא מרחץ וכן מצינו במ''ר פ' מ''ה בנריו' הוליכה לה למרחץ ודוגמתו בבבלי מציעא מאן מתרגם לי חבית וכו' מובילנא מניה אבתריה לבי מסותא ומשום דקשיא לי מהו פטור ואהיכא קאי:

גמ' מכרה חציין מהו. משום דמתני' קתני חוץ מאחד ממאה שבו דמשמע דוקא ששייר לעצמו ולא מכר זה החלק כלל הילכך קא מיבעי ליה אם מכרה לחצאין שבתחילה מכר לו חציה הא' וחזר ומכרה לו חציה השניה אם הוי כמכר כולה או דלמא כל חלק הוי שיור לחבירו וכן אם מכר לשנים חצי לזה וחצי לזה אם כל אחד הוי שיור לחבירו:

מכרה חוץ מידה וכו'. תוספתא פ''ז והתם גריס בדברי ר''א בר''ש חוץ מידה וחוץ מרגלה משלם תשלומי כפל חוץ מקרנה וחוץ מגיזתה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. והיא הגירסא הנכונה דר''א בר''ש פליג את''ק דקאמר דאלו כלם לא הוי שיור וטעמיה דס''ל דבר המעכב בשחיטה בעינן דוקא דהני הוי שיור כגון שאר איברים שאם ניטלו הימנה מחיים נעשית נבילה בכך כמו אם ניטל הירך וחלל שלה או שארי איברים הפנימיים וכיוצא בהן אבל ידה ורגלה מן הארכובה ולמטה אינם מעכבים בשחיטה לא הוי שיור ור''א בר''ש ס''ל דבר הניתר בשחיטה כגון ידה ורגלה הוי שיור אבל קרנה וגיזותיה דהן אין צריכין היתר שחיטה לא הוי שיור:

רבי אומר חוץ מדבר וכו'. כן הגי' נמי בתוספתא אבל טעות דמוכח הוא וכצ''ל חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו אינו משלם וכו' שאין הנשמה תלויה בו משלם ד' וה' ועכ''פ שמעינן מדפליגי תנאי באיזה אופן הוי שיור או לא ושמעינן דדבר שהנשמה תלויה בו לכ''ע הוי שיור וא''כ במכר לחצאין נמי כל אחד הוי שיור לחבירו דהאי ודאי דבר שהנשמה תלויה בו ואף על פי שאח''כ חזר ומכרו לו גם חציי' השנייה כל מכירה ומכירה בפני עצמה לאו כלום היא ולא מצטרפי:

נשמעינה מן הדא. דפליגי תנאי בענין שיור דמתני' ומהתם נפשט בעיא דילן:

או יבא כהאי דאמר ר' יהושע בן לוי. לעיל בפ' חומר בקודש דדריש מקר' ירושלם הבנויה וגו' כעיר שחוברה וגו' עיר שמחברת ישראל זה לזה כשעולים לתוכה נעשים הכל כחבירים וכולן שוין זה לזה ולפיכך נאמנין על הטהרות כדתנן התם וש''ס קיצר כאן כדרכו והוא כמו וכו' וסמוך על המסקנא דהתם דפריך שם מעתה אפילו בשאר ימות השנה ואמאי תנן במתני' שם ובשעת הרגל אף על התרומה ומשני התם ר' זעירא ובלבד בשעה ששם עלו שבטים. דוקא בשעה שכל השבטים עולים לרגל שם כדכתיב ששם וגו' והיינו נמי דקאמר הכא והאי או כמו אלא הוא כדרך לשון הש''ס הזה כלומר לא כדס''ד דאף בירושלים שייכא טעמא דטהרות אלא דאתייא כהאי דרשא דר' יהושע בן לוי שם דדוקא בשעת הרגל הם כחבירים לענין טהרות והלכך אצטריך הכא לטעמא דמפני הקדשים משום שאר ימות השנה:

יכול אף בירושלים כן. לשון שאילה הוא ועל הטהרות קאי דיכול שנאמר אף בירושלים צריכין אפילו ישראל להשמר שלא לגדל מפני הטהרות שהרי כל ישראל כשהם בירושלים נקראים חברים לענין טהרות כדלקמן וא''כ הוה קשיא מ''ש דמפני הקדשים הוא דנקט:

וחזר וקטע ידו ממעלן. דבכה''ג אינו משלם אלא נזק אחד כי אם הספק הוא בשביל הצער שהיה לו פעמיים והילכך בעי אם הוא צריך ליתן לו גם הצער של פעם הראשון וכגון שלא אמדוהו עד שחזר וקטע א''ד אין משלם לו אלא הצער שהוא עם הנזק וכיון דנזק אחד הוא דמשתלם אינו נותן לו ג''כ רק משום צער אחד ולא איפשיטא:

גמ' תני. בתוספתא פרק תשיעי:

חמשה. אם יש בהחבלה כל החמשה דברים משלם לו חמשה ארבעה וכו' וקמ''ל דצריכין הב''ד לדון באומד דלא כל החבלות שוין:

והיכי. ומפרש הש''ס להברייתא והיכי דמי הוא:

הכהו על ידו וקטעה. והרי אין סופה לחזור משלם לו כל החמשה דברים:

וצבת. הרי אין כאן נזק וסופה לחזור:

הכהו על ראשו וצבת. דליכא נמי שבת שהרי יכול הוא לעסוק במלאכתו:

נותן לו ג' צער רפוי בשת. כצ''ל:

במקום שאין נראה. דליכא נמי בשת:

בטומוס שבידו באגודה של שטרות שבידו דליכא לא צער ולא רפוי כ''א בשת לבד ובמתכוין לביישו מיירי והרא''ש בשם הערוך פי' בטומוס קלף שעושין מקליפה של עץ ובתוספתא בשילהי פרק הנזכר הכהו אחר ידו בנייר בעורות שאינן עבודין בטומוס של שטרות שבידו נותן לו ד' מאות זוז לא מפני שהיא מכה של צער אלא מפני שהיא מכה של בזיון. וכן בריש כל כתבי נטל טומוס של ברכות ופירש''י קבוצות:

כיוצא בזה. לפי מה שהוא מעונג נתרבה צערו וכאבו:

רוצה ליטול. מפרש בגמרא:

מתני' וכמה הוא יפה. שהרי הזיקו והפסידו ממון זה שאם היה צריך היה מוכר עצמו בעבד עברי:

הדרן עלך מרובה

ולהלן את אמר נ' אמה. בפרק לא יחפור דתנן התם מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה ותו לא והכא קאמר שלשים ריס. ומשני ר' יוסי בר' בון לרעות ולאכול מן הזרעים מריעה עצמה וממלא כריסה בחמשים אמה אבל לפרוח פורחת אפי' ארבעת מילין שהוא שיעור שלשים ריס בקירוב וטעמא דמתני' דהכא כדי שלא יצוד יוני בני הישוב ולפיכך צריך שיעור שלשים ריס:

למס מרעהו חסד. למס הוא רמז לכלב כדאמר בפרק במה אשה שכן קורין אותו בלשון יוונית וכשהוא מגדלו בתוך ביתו נוטל מרעהו החסד ומונעהו מתוך ביתו:

והרי חמור. או גמל שאיסורן מד''ת וא''כ יהא אסור לעשות בהן סחורה ומשני למלאכתן הן גדילים ואינן עומדין לאכילה ולא אסרה התורה אלא בהעומדין לאכילה:

כתיב טמאים הם לכם. אטעמא דלא יגדל חזירים דתני במתני' מהדר ודריש לה מיתורא דקראי דאיסור הנאה ג''כ אסרה התורה בבהמה טמאה והיינו לסחורה דוקא וכדאמר נמי בפ''ז דשביעית אמתני' דהתם אין עושין סחורה וכו'. וחסר כאן הרישא דגרסינן בשביעית כל דבר שאיסורו דבר תורה אסור לעשות בו סחורה וכל דבר שאיסורו מדבריהן וכו':