אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. אָדָם שֶׁחָבַל בַּחֲבֵירוֹ תְּחִילָּה אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְנַעֲשֶׂה נִזָּק חַייָב. דִּכְתִיב וּמַכֶּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה. יְשַׁלֵּם פְּחָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דכתיב. ומכה בהמה ישלמנה. ישלם מיבעיא ליה אלא ללמדינו ישלמנו לה כלומר אפי' נולד גם להמזיק נזק מחמת המכה הוא ישלם לבעל הבהמה ולא חבירו שאינו צריך לחזור ולשלם היזק שלו מכיון שהוא התחיל:
הדא אמרה. מדקאמר וכשהזיק וכו' פשיטא כשהזיק הוא אלא ללמדנו אדם שחבל בחבירו תחילה אפי' אח''כ נעשה הוא ניזק מחמת זה הוא החייב לפי שהתחיל בהיזק:
פיסקא. וכשהזיק חב המזיק וכו'. גרסינן הכא קודם א''ר יוסי. ובספרי הדפוס נתחלפה השיטה:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. אִם לֹא נֶאֱמַר שׁוֹר הָיִיתִי לָמֵד שׁוֹר מִן הַבּוֹר. מָה אִם הַבּוֹר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק חַייָב לְשַׁלֵּם. שׁוֹר שֶׁדַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אוֹ מָה הַבּוֹר מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם אַף הַשּׁוֹר מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. אוֹ מָה הַשּׁוֹר מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק אַף הַבּוֹר מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר שׁוֹר הָיִיתִי לָמֵד שׁוֹר מִן הַבּוֹר. אוֹ אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר בּוֹר הָיִיתִי לָמֵד בּוֹר מִן הַשּׁוֹר. 3a וְלָמָּה תְנִינָתָהּ הָכָא. דְּאִית לֵיהּ מִילִּין סַגִּין. כֵּן. לֹא הֲרֵי מוֹשָׁב כַּהֲרֵי מִשְׁכָּב וְלֹא הֲרֵי מִשְׁכָּב כַּהֲרֵי מוֹשָׁב. נִיחָא לֹא הֲרֵי מוֹשָׁב כַּהֲרֵי מִשְׁכָּב. אִם מוֹשָׁב בְּטֶפַח יִטְמָא יִטְמָא מִשְׁכָּב בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים. מִפְּנֵי שֶׁטִּימֵּא מִשְׁכָּב בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים יִטְמָא מוֹשָׁב בְּטֶפַח. אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר מִשְׁכָּב הָיִיתִי לָמֵד מִשְׁכָּב מִן הַמּוֹשָׁב. אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר מוֹשָׁב הָיִיתִי לָמֵד מוֹשָׁב מִן הַמִּשְׁכָּב. וְלָמָּה תְנִינָתָהּ הָכָא. דְּאִית לִתְנוּייֵה סַגִּין מִילִּין. כֵּן. לֹא פָרָשַׁת נֵירוֹת כַּהֲרֵי פָרָשַׁת שִׁילּוּחַ טְמֵאִין וְלֹא פָרָשַׁת שִׁילּוּחַ טְמֵאִין כַּהֲרֵי פָרָשַׁת נֵירוֹת. אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר פָּרָשַׁת שִׁילּוּחַ טְמֵאִין הָיִיתִי לָמֵד פָּרָשַׁת שִׁילּוּחַ טְמֵאִין מִפָּרָשַׁת נֵירוֹת. וְלָמָּה תְנִינָתָהּ הָכָא. דְּאִית לִתְנוּייֵה סַגִּין מִילִּין. כֵּן. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁהֵן בְּצַו מִיַּד וּלְדוֹרוֹת. אַף כָּל שֶׁהוּא בְּצַו מִיַּד וּלְדוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי לָא. צָרִיךְ הוּא שֶׁיֵּאָמֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וְהַשּׁוֹר מְלַמֵּד שֶׁהַבְּעָלִים מִיטַּפְּלִין בִּנְבֵילָה. דִּכְתִיב וְהַמֵּת יִהְיֶה לוֹ וּכְתִיב בַּבּוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה לוֹ. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. יָֽצְאוּ קַרְקָעוֹת שֶׁאֵינָן מִיטַּלְטְלִין. 3b יָצָא אָדָם שֶׁאֵין לוֹ הֲנָיָה בְמוֹתוֹ. וְהָאֵשׁ מְלַמֶּדֶת עַל כּוּלְּהֹן שֶׁהוּא חַייָב עַל הָאוֹנְסִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהוא חייב על האונסין. אם הזיק בגופו כמו אש שבא ההיזק מחמת אונס:
יצא אדם שאין לו הנייה במותו. דמת אסור בהנאה ולא שייך יהיה לו:
יצאו קרקעות שאינן מטלטלין. שחפר בור סמוך לרשות הרבים כדי לעשות יסוד לחומת ביתו ומחמת כן נתקלקל הקרקע ונפלה ומיהיה לו קא דריש יצא קרקע דלא טלטל:
דכתיב והמת יהיה לו. דליכתוב רחמנא שור תחת שור ולישתוק אלא ללמדינו והמת יהיה לו לניזק ומלמד ג''כ על שאר הנזקין. וכתיב בבור והמת יהיה לו. ולהבעלים מטפלין לא צריך דנלמד משור אלא למעוטי כדתני רבי ישמעאל:
השור מלמד שהבעלי' מטפלים בנבלה. מלמד על כל הנזקין שעל הניזק לטפל בנבלה ולמוכרה ולוקחה בנזקו והמותר ישלים לו המזיק כפי המגיע לו:
א''ר לא צריך הוא שיאמר לכל א' וא'. מילתא באנפי נפשה היא דר' אילא אקר' קאי ונותן טעם למה הוצרך הכתוב לכתוב לכל הנזקין ואע''פ שאנו יכולין ללמוד אחד משנים או מג' במה הצד מכל מקום צריך שיאמר הכתוב להלכותיהן:
כן הצד השוה שבהן שהן בצו וכו'. כלומר כן הוא הדבר וזה היה התנא בא להשמיענו שכל שהוא בצו הוא מיד ולדורות וא''כ לא היה צריך לשנות אלא כך מה מצינו בשניהם שהן בצו והן מיד ולדורות אף כל וכו' ומאי לא הרי דקאמר אלא דלפעמים מאריך התנא בדברים כדי ללמדינו שיש להגדיל התורה ולהאדירה וכמו ששנה לנו במתני' דהכא. הדין הוא פירושא דהאי מילתא:
דאית לתנוייה סגין מילין. רוצה לנו ללמד לשנות הדברים ולהגדיל התורה:
ולמה תנינתה הכא. ולמה באמת שנה התנא כאן הני לא הרי דלא צריכי:
אילו לא נאמר פ' שילוח טמאים וכו'. כלומר דמי לא ידע זה וכי הייתי למד פרשה אחת מחברתה דמה ענין שילוח טמאין לפרשת נרות וע''כ הוצרך הכתוב לכתוב בשניהן שהן נוהגין מיד ולדורות וא''כ לא הרי דתני למה לי:
כן לא פרשת נרות. וכן מצינו עוד שם ששנה התנא לא הרי ללא צורך אלא כדי ללמדינו להגדיל תורה. וברייתא אחריתא היא שם. מבנין אב משני כתובים כיצד לא פרשת נרות כהרי שילוח טמאים ולא פרשת שילוח טמאים כהרי פרשת נרות הצד השוה שבהן שהם בצו מיד ולדורות אף כל דבר שהוא בצו יהא מיד ולדורות. בפרשת נרות כתיב צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וכו' זהו בצוואה ובעשיה כתיב ויעש כן אהרן וגו' ובפ' שילוח טמאי' כתיב צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה וגו' וכתיב התם ויעשו כן. בני ישראל וישלחו וגו':
דאית לתנוייה סגין מילין. שרצה להשמיענו שיש דברים בזה מה שאין בזה וכוונת התנא להגדיל תורה בדברים הרבה:
אילו לא נאמר משכב וכו' אילו לא נאמר מושב וכו'. מהדר למילתיה כדלעיל דודאי אין אנו יכולין ללמוד זה מזה. וא''כ הלא הרי הוא ניחא. אלא דמילתא דלא צריכא היא דמה בא התנא להשמיענו בזה דפשיטא היא שאין השיעור של האחד למד מחבירו ועוד דאין לא הרי הזה שום ענין להצד השוה שאנו למדין מבנין האב הזה וכך היה צריך לומר מה מצינו במשכב ומושב שהם כלים עשוין לנוח האדם לבד וכו' אף כל כלים שהן עשוין וכו' ותו לא:
ולמה תנינתה הכא. ולמה באמת שנה התנא הני לא הרי דלא צריכי:
אם לא נאמר שור הייתי למד שור מן הבור. אמתני' קאי והכי פירושא דר' שמואל מדייק מ''ט דהתנא דמתני' לא קיצר בדבריו שלא היה לו לשנות כל כך לא הרי במתני' אלא הוי ליה למינקט לא הרי השור כהרי הבור לא הרי הבור כהרי השור שהן כסדר שפתח בהן וכסדר שהן כתובין בפרשה ותו לא הוי צריך למינקט לא זה וזה וכו' דלא הוי שייך למיתני הכי. והשתא מסיק ומפרש לה דאם הוה תני הכי ודאי היינו יכולין לפרש שפיר לא הרי:
אם לא נאמר שור. כלומר דכך הוי מצינן לפרש דאם תיקשי למה נאמר שור הרי אנו יכול ללמוד שור מן הבור בק''ו דמה הבור שאין דרכו לילך ולהזיק חייב שור לא כ''ש:
אי מה הבור וכו'. כלומר וע''ז הקושיא שפיר יכולין אנו לתרץ ולומר דשור לא מצית למילף מבור משום דה''א מה בור מועד מתחלתו לשלם נזק שלם כן השור והוא הקרן לעולם נזק שלם משלם ובאמת לאו הכי הוא הילכך איצטריך למיכתב שור:
או מה השור משלם ח''נ. השתא מפרש לא הרי תניינא שהיינו יכולין נמי לפרש שפיר אילו הוה תני הכי דאי הדר פרכת ליכתוב שור לחוד ונילף בור משור מק''ו מה שור שאין תחלת עשייתו לנזק חייב בור שתחלת עשייתו לנזק לכ''ש היינו יכולין להשיב ג''כ דבור משור לא מצית למילף משום דה''א אי מה השור מתחלתו ח''נ הוא דמשלם אף הבור כן והילכך איצטריך למיכתב בור:
אילו לא נאמר שור וכו' או אילו לא נאמר בור וכו'. כמהדר ומסיק למילתיה הוא. וכלומר דהשתא הא הוי ידעינן שפיר לפרש האי לא הרי שור כהרי הבור ולא הרי הבור כהרי השור אי הוה נקיט התנא הכי. דמתחלה היינו מפרשין כוונת התנא לומר למה נאמרו שניהם הרי אנו יכולין ללמוד שור מן הבור או בור מן השור ועל זה הוי קאמר לא הרי השור כהרי הבור וכו' ולפיכך אי אתה יכול ללמוד זה מזה ואיצטריכו תרווייהו. הכי ה''ל למינקט התנא בלישניה ותו לא הוה צריך למיתני לא זה וזה כהרי המבעה או כהרי אש דלא הוה שייך למיתני הכי:
דאית ליה מילין סגין. משום להגדיל תורה הוא שרצה התנא להשמיענו שיש הרבה דברים וחילוקי דינים ביניהם ולכולם יש לזה מה שאין בזה:
כן לא הרי מושב. כן מצינו דהתנא בברייתא שנה לא הרי ואף על פי שאינם צריכין להורות לנו שיש בזה מה שאין בזה:
לא הרי מושב. בברייתא דר' ישמעאל בת''כ מבנין אב מכתוב א' כיצד לא הרי המשכב וכו'. ואין אנו יכולין ללמוד זה מזה. וקאמר התם הצד השוה שבהן שהם כלים עשוין לנוח אדם לבד והזב מטמא אותן ברובו לטמא אדם במגע ובמשא ולטמא בגדים אף כלים שהם עשוין לנוח אדם בלבד הזב מטמא אותן וכו' וכלומר לאפוקי אם הם כלים שעומדים לאיזה מלאכה אחרת וכדמסיים התם יצא המרכב שהוא עשוי לסבלון אחר. ולפיכך דין המרכב חלוק מהן שאין מטמא האדם לטמא בגדים במשא הזב:
ניחא לאש הרי מושב כהרי המשכב. הש''ס מפרש לה מתחלה הני לא הרי והדר מסיק למילתי'. וקאמר דודאי אילו כתב מושב לא הוי אתי משכב מיניה וכלומר לשיעורו דאע''ג דטומאתו הוה ידעינן דמאי שנא משכב ממושב מ''מ שיעורו לא הוה ידעינן דשיעור טומאת מושב בטפח ושיעור המשכב בד''ט:
ואם מושב בטפח יטמא משכב בד''ט. בתמיה וכלומר דזה ודאי לא היינו שומעין אם היינו למדים משכב ממושב אלא ה''א שיעור המשכב כשיעור המושב:
מפני שטמא משכב בד' וכו'. וכן נמי ניחא לן לפרושי אידך בבא לא הרי המשכב כהרי המושב ואילו לא כתב אלא משכב לא הוי ידעינן דמושב מטמא בטפח שהרי משכב מטמא בד' ומפני שטמא משכב בד' יטמא מושב בטפח בתמיה הרי אנו למדין מושב ממנו וה''א שיעור המושב כשיעור המשכב:
ולמה תנינתה הכא. ולמה באמת שנה התנא כל הני לא הרי דלא צריך במתני':
משנה: כָּל שֶׁחַבְתִּי בִשְׁמִירָתוֹ הִכְשַׁרְתִּי אֶת נִזְקוֹ. הִכְשַׁרְתִּי בְּמִקְצָת נִזְקוֹ חַבְתִּי בְתַשְׁלוּמֵי נִזְקוֹ כְּהֶכְשֵׁר כָּל נִזְקוֹ. נְכָסִים שֶׁל בְּנֵי בְרִית וּנְכָסִים הַמְיוּחָדִים חוּץ מֵרְשׁוּת הַמְיוּחֶדֶת לַמַּזִּיק וּרְשׁוּת הַנִּיזָּק וְהַמַּזִּיק בְּתַשְׁלוּמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כל שחבתן בשמירתו. כל דבר שנתחייבתי לשומרו:
הכשרתי את נזקו. אם לא שמרתיו כראוי והזיק אני הוא שהכשרתי וזמנתי אותו היזק ואני חייב עליו ובגמרא מפרש לה:
הכשרתי במקצת נזקו. ואם תקנתי וזימנתי מקצת הנזק אף על פי שלא זימנתי את כולו חבתי בתשלומי נזקו וכו'. נתחייבתי עליו כאלו זמנתי את כולו ובגמרא מפרש כגון החופר בור תשעה ובא אחרון והשלימה לעשרה האחרון חייב כיון דבתשעה ליכא מיתה:
נכסים. ועל איזה נכסים אני חייב אם הוזקו נכסים שאין בהם מעילה שאינן של הקדש דכתיב שור רעהו ולא שור של הקדש וה''ה לכל שאר הניזקין:
נכסים של בני ברית. ואם הזיק נכסים של עכו''ם פטור:
ונכסים המיוחדים. שיש להם בעלים מיוחדים אבל אם נגח שור של הפקר לשורו וקדם וזכה בו אחר פטור:
חוץ מרשות המיוחדת למזיק. בכל מקום שהזיקו נכסיו את נכסי חבירו חייב חוץ מרשות המיוחדת למזיק שאם נכנס שור הניזק ברשות המזיק והזיקו שור המזיק פטור דא''ל תורך ברשותי מאי בעי ודוקא כשהזיקו נכסיו אבל הוא עצמו שחבל בחבירו אע''פ שהוא ברשותו חייב דא''ל נהי דאית לך רשות לאפוקי לאזוקי לית לך רשותא:
ורשות הניזק והמזיק. כגון חצר של שניהם והזיק שורו של אחד מהן באותו חצר:
רַב יְהוּדָה שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי לָֽעְזָר. הָּאַנָּס וְהַגַּנָּב וְהַגּוֹזְלָן מָהוּ לָשׁוֹם לָהֶן. אָמַר לֵיהּ אֵין שָׁמִין לֹא לַגַּנָּב וְלֹא לַגּוֹזְלָן. וּמְנַיִין שֶׁאֵין שָׁמִין לָהֶן אָמַר רַבָּה בַּר מָמָל. חַיִים שְׁנַיִם מְשַׁלֵּם. חַיִים וְלֹא מֵתִים. עַד כְּדוֹן גְּנֵיבָה. גְּזֵילָה מְנַיִין. אָמַר רִבִּי אָבִין. וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵילָה כַּאֲשֶׁר גָּזַל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חיים ולא מתים. שא''צ ליקח ממנו הנבלה והשברים בדמים:
כאשר גזל. כמו שהיתה בשעה שגזל:
רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. אֵין שָׁמִין לֹא לַגַּנָּב וְלֹא לַגַּזְלָן וְלֹא לַשּׁוֹאֵל אֶלָּא לִנְזָקִין. וַאֲנִי אוֹמֵר. אַף לַשּׁוֹאֵל אֵין שָׁמִין. וְאַבָּא מוֹדֶה לִי. וּמָאן הוּא אַבָּא. רִבִּי אוֹ רַבָּה בַּר אֲבוּהַ. אָמַר רַב חִסְדָּא. נַעֲשֶׂה עִיקָּר טְפֵילָה. אָתָא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. אֵין שָׁמִין לֹא לַגַּנָּב וְלֹא לַגַּזְלָן וְלֹא לַשּׁוֹאֵל אֶלָּא לִנְזָקִין. וְהַשּׁוֹמְרִין כִּנְזָקִין הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נעשה עיקר טפילה. בתמיה כלומר דר' חסדא מתמה על שמסתפק אם הוא רב או אביו פשיטא שעל רב מתכוון דאי על אבא אביו וכי שייך לעשות מעיקר טפילה ולומר ואבא מודה לי שאין זה דרך כבוד אלא היה לו לומר הדין בשם אביו:
אתא רב יהודה וכו'. כמו איכא דאמרי הוא וא''ד דהכי אמר שמואל אין שמין וכו' ולא לשואל ולא נחלק שמואל על זה:
והשומרין. שאר שומרין חוץ משואל כנזקין הן ושמין ושאני שואל דכל הנאה שלו:
ומאן הוא אבא. הש''ס מסתפק למי הוא מרמז אבא לרב שהיה רגיל לקרותו. אבא או לאבא בר אבוה שהוא אביו של שמואל:
ואני אומר אף לשואל שמין. גרסי' ואבא מודה לי בזה:
ולא לשואל. שהוא חייב באונסין אין שמין אלא לנזקין שמין כדדרשינן לעיל שהבעלים מטפלין בנבלה:
אין שמין לא לגנב ולא לגזלן. אם גנבו וגזלו בהמה או כלים ונפחתו אצלו אין שמין הנבלה והשברים לבעלים אלא ישלם בהמה וכלים מעולים והנבלה והשברים שלהן:
פִּיסְקָא. וּכְשֶׁהִזִּיק חָב הַמַּזִּיק כול'. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מַכֶּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה. יְשַׁלֵּם פְּחָתָהּ. בַּר פְּדָייָה אָמַר. אִם טָרֹף יִטָּרֵף 4a יְבִיאֵהוּ עֵד מְקוֹם הַטְּרֵיפָה לֹא יְשַׁלֵּם. אָמַר רִבִּי נָסָא. צוֹרְכָה לְהָדָא דְּרִבִּי חֲנִינָה וְצוֹרְכָה לְהָדָא דְּבַר פְּדָייָה. אִילּוּ אִתְאֲמָרַת דְּרִבִּי חֲנִינָה וְלֹא אִתְאֲמָרַת דְּבַר פְּדָייָה. הָיִיתִי אוֹמֵר. לְהֶכְשֵׁר נִיזְקֵיהּ לֹא יְשַׁלֵּם כְּלוּם. לְנִזְקֵי גוּפָה יְשַׁלֵּם פְּחָתָהּ. הֲוֵי. צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֵּאָמֵר דְּבַר פְּדָייָה. אוֹ אִילּוּ אִתְאֲמָרַת דְּבַר פְּדָייָה וְלֹא אִתְאֲמָרַת דְּרִבִּי חֲנִינָה. הָיִיתִי אוֹמֵר. לְהֶכְשֵׁר נִזְקֵיהּ יְשַׁלֵּם פְּחָתָהּ. לְנִזְקֵי גוּפָה יְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל. הֲוֵי. צוֹרֶךְ שֶׁיֵּאָמֵר דְּרִבִּי חֲנִינָה וְצוֹרֶךְ שֶׁיֵּאָמֵר דְּר' פְּדָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוי דצריך. שיאמר לתרווייהו:
או אילו איתאמרת דבר פדייה וכו'. ואי מקרא דבר פדייה ה''א בנזקי ממונו הוא דהבעלים מטפלין בנבלה והמזיק משלים לו הפחת אבל בנזקי גופו צריך שישלם את הכל והנבלה למזיק:
צורכה להדא דר''ח וכו'. תרוייהו הני דרשי צריכי דאי מדר''ח הייתי אומר דוקא התם דבנזקי גופו משתעי הוא דישלים פחתה אבל התם הכשר נזקו הוא שהרי הנזק לא נעשה בידו ממש אלא שלא שמר שמירה מעולה וה''א דאינו צריך להשלים כלום:
יביאהו עד. ודרשינן עד מקום ושיווי הטרפה ישלם והטרפה עצמה לא ישלם אלא הניזק מטפל בהנבלה:
אמר רב חנינא מכה בהמה וכו'. לפרש תשלומי נזק דמתני' קאי דבא התנא להשמיענו שהבעלים מטפלין בנבילה ונפקא לן מדכתיב ישלמנה ישלים פחתה ששמין לו הנבלה בדמים ומה שהוא נפחת מכדי דמי ההיזק ישלים לו:
ישלם פחתה. ל''ג כאן ואגב שיטפא דלקמן הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source