אִם הָיָה דָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֵרָיוּת נְכָסִים חַייָבִין לְהַחֲזִיר. אֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֵרָיוּת. רִבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר. בְּשֶׁהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן קַרְקַע. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בְשֶׁהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן גּוּף הַגְּזֵילָה. רַב אָמַר. יוֹרֵשׁ כִּמְשׁוּעְבָּד. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִלְוָה בְעֵדִים גּוֹבָה מִמְּשׁוּעְבָּדִים כָּךְ אֵינָהּ גּוֹבָה מִיּוֹרשִׁין. שְׁמוּאֵל אָמַר. דְּאִיקנֵי אֵינוֹ גוֹבֶה מִמְּשׁוּעְבָּדִים. הָא מִּבְּנֵי חָרֵי גוֹבֶה. וְלֵית הִיא פְלִיגָא עַל רַב. דְּרַב אָמַר. יוֹרֵשׁ כִּמְשׁוּעְבָּד. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִלְוָה בְעֵדִים גּוֹבָה מִמְּשׁוּעְבָּדִים כָּךְ אֵינָהּ גּוֹבָה מִיּוֹרשִׁין. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן קַרְקַע. וַאֲפִילוּ כִשְׁמוּאֵל לֵית הִיא פְלִיגָא. לֹא כֵן אָמַר שְׁמוּאֵל. דְּאִיקנֵי אֵינוֹ גוֹבֶה מִמְּשׁוּעְבָּדִים. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן גּוּף הַגְּזֵילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואפילו כשמואל לית היא פליגא. וכן מוקמינן להמתני' דאפילו כשמואל אתיא דאיהו ס''ל מנכסים משועבדים דייקא אבל מב''ח גובה אפילו מן היורשין דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ואיהו פתר להמתני' כר''ל בשהניח לפניהם גוף הגזלה קיימת וחייבין להחזיר ולר''ל ולשמואל הא דקתני ברישא ומניח לפניהם פטורין מלשלם בשאכלוה מיירי:
פתר לה. דבר שיש בו אחריות דקתני שהניח לפניהם קרקע ומחיים נשתעבדו להנגזל. וכן יש לפרש בניחותא ולית היא פליגא מתני' על רב דהוא פתר לה אחריות היינו שהניח להם אחריות נכסים וכר' יונתן:
ולית היא פליגא. מתני' על רב דקתני אם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם וקס''ד דאגזלה קאי והא לרב רשות יורש כרשות לוקח הוא:
שמואל אמר דאיקני. כמו דייקינא כלומר הכי דאיקנא ותנינא דדוקא הוא דמלוה ע''פ אינו גובה ממשועבדים הוא דקאמרינן הא מבני חורין גובה ואפילו מן היורשין דרשות יורש לאו כמשועבד הוי:
רב אמר יורש כמשועבד. דין היורש כדין הלוקח דהוי נכסים משועבדין ואין מלוה ע''פ נגבית מהן וכך אינה נגבית מן היורשין. ופלוגתא דרב ושמואל לקמן פ''ק דב''מ וכן מייתי להא דרב בפ''ג דגיטין הלכה ז':
ר''ל אמר בשהניח לפניהם גוף הגזלה. קיימת נמי חייבין להחזיר:
אם הי' דבר שיש לו אחריות. לפרושי מתני' קאי:
בשהניח לפניהם. אביהם קרקע זהו מקרי דבר שיש לו אחריות וחייבין לשלם אבל לא הניח אחריות נכסים אע''פ שהניח לפניהם גוף הגזלה אין חייבין להחזיר כדלקמן:
הלכה: הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו כול'. תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל שֶׁלּוֹוֶה בְרִיבִּית וְעָשָׂה תְשׁוּבָה חַייָב לְהַחֲזִיר. 42b מֵת וְהִנִּיחַ לִפְנֵי בָנָיו עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ. הִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן פָּרָה אוֹ טַלִּית חַייָבִין לְהַחֲזִיר. אֲזַל תְּנַייָהּ לִגְזֵילָייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אזל תנייה לגזילייא. כלומר מפני שהבריות אומרים זה הולך ומתהנ' או מתנאה מן הגזלה ודבר מגונה הוא תנייה מלשון נוי ומתנאה:
פרה וטלית. שהוא דבר מסוים ונראה לכל חייבין להחזיר כדמפרש טעמא:
יכין וצדוק ילבש. על הרשע נאמר באיוב שהרשע יכין וצדיק נהנה ממנו ואין הבנים חייבין להחזיר:
מת. ולא עשה תשובה והניח מעות הרבית לפני בניו:
ועשה תשובה חייב להחזיר. כלומר לא יצא ידי שמים עד שיחזיר:
גמ' תני. בתוספתא דמציעא סוף פ''ה:
גָּזַל טַלִּית וּנְתָנָהּ לְאַחֵר. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה אָמַר. מוֹצִיאִין מֵרִאשׁוֹן וְלֹא מִשֵּׁינִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. מוֹצִיאִין אַף מִן הַשֵּׁינִי. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל אָמַר. אַף רִבִּי חִייָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי חִייָה אָמַר. מוֹצִיאִין אַף מִשֵּׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
אף ר' חייא כדעתיה. דר' יוחנן דשמעינן מהא דתני בתוספתא דס''ל נמי דמוציאין אף מהשני כדמייתי האי ברייתא לקמיה:
אף מן השני. ורצה מזה גובה רצה מזה גובה:
מוציאין מראשון. הוא חייב לשלם אבל אין מוציאין מן השני דקנאו בשינוי רשות:
הלכה: נָֽטְלוּ מוֹכְסִין כול'. תַּנֵּי. הַמַּצִּיל מִן הַגַּיִיס מִן הַדְּלֵיקָה מִשְּׁנוּנִית הַיָּם מִשְּׁלוּלִית הַנָּהָר הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני. בתוספתא פ''ב דמציעא:
משנונית הים. יש מקומות שהים חוזר לאחוריו כמה פרסאות פעמיים ביום ובא ושוטף מה שמוצא והולך:
משלולית הנהר. כשהוא מלא על כל גדותיו ויוצא לחוץ ושולל ושוטף הנמצא:
הרי אלו שלו. שמסתמא הבעלים מתיאשין מהן:
משנה: נָֽטְלוּ מוֹכְסִין אֶת חֲמוֹרוֹ וְנָֽתְנוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֵר גָּֽזְלוּ הַלִּיסְטִין כְּסוּתוֹ וְנָֽתְנוּ לוֹ כְסוּת אֲחֶרֶת הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִין מִתְייָאֲשִׁין מֵהֶן. הַמַּצִּיל מִיַּד הַנָּהָר מִיַּד הַלִּיסְטִין אִם נִתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִין הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ. וְכֵן נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים אִם נִתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִין הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר מִכָּאן יָצָא נְחִיל זֶה וּמְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְנוֹטֵל אֶת נְחִילוֹ וְאִם הִזִּיק מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיק. אֲבָל לֹא יָקוֹץ אֶת הַסּוֹכָה עַל מְנָת לִתֵּן דָּמִים. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אַף קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' הרי אלו שלו. דמסתמא נתייאשו הבעלים וקננהו האיך ביאוש ושינוי רשות:
או מן הלסטים. אם נתייאשו הבעלים דשמעינהו דאיאש דאמרי ויי לחסרון כיס הרי אלו שלו אבל מסתמא לא ורישא דנטלו לסטים את כסותו דמשמע דמסתמא מתיאשו מוקי לה בבבלי בלסטים ישראל דכיון דדייני ישראל אומרים הבא עדים שגנבו ממך מכי נטלו לסטים מייאש וסיפא בלסטים עכו''ם שדייני עכו''ם דנין באומדן דעת בלא עדים ובלא ראי' והנגזל מהם לא מיאש ומש''ה אי שמעינהו דאיאש אין הא סתמא לא:
וכן נחיל של דבורים. קבוץ שנקבצים עם המלך שלהם ופרחו למקום אחד:
נאמנת אשה או קטן. מפרש בגמרא:
לא יקוץ את הסוכה. אם נתישבו דבורים על סוכת חבירו וירא ליטלן אחד אחד שלא יברחו לא יקוץ את הסוכה כולה ואפילו על מנת ליתן את הדמים:
תַּנֵּי. הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל בָּנָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. הִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים חַייָבין לְשַׁלֵּם. סוּמַּכוֹס אוֹמֵר. גְּדוֹלִים חַייָבִין קְטַנִּים פְּטוּרִין. אִם אָֽמְרוּ. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם עָשָׂה אָבִינוּ חֶשְׁבּוֹן בָּאַחֲרוֹנָה הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הַגַּע עַצְמָךְ בְּשֶׁהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן קַרְקַע. לֹא הַכֹּל מֵהֶן לוֹמַר. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין מַה חֶשְׁבּוֹן עָשָׂה אָבִינוּ בָּאַחֲרוֹנָה. הָתִיב רַב הַמְנוּנָא. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה גְזֵילָה מְפוּרְסֶמֶת. לֹא הַכֹּל מֵהֶן לוֹמַר. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין מַה עָשָׂה אָבִינוּ חֶשְׁבּוֹן בָּאַחֲרוֹנָה. הָתִיב רַב שֵׁשֶׁת. אֲפִילוּ קְטַנִּים נִטְעֲנִין לָהֶן בְּבֵית דִּין. מָה אִית לָךְ לְמֵימַר. אָמַר רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר בְּשֶׁטָּעֲנוּ הֵן. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין כול'. יָֽדְעִין אֲנָן דַּעֲסַק אֲבוּנָן עִמָּךְ עַל הָדֵין חוּשְׁבְּנָא. וְלֵית נָן יָֽדְעִין מַה נְפַק מִדִּינָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אם אמרו הגדולים אין אנו יודעין. אפשר עשה אבינו עמך איזה חשבון והיה מגיע לו כפי הסך הזה או החזיר באחרונה אף גדולים פטירין ות''ק קאמר לה:
התיב ר' בא בר ממל. עלה הגע עצמך אם הניח לפניהם קרקע ומחיים נשתעבד להנגזל וכי כל הימנן של אלו לטעון אין אנו יודעין:
התיב רב המנונא. אפילו לא הניח להן קרקע נמי קשיא דהגע עצמך שהיתה הגזלה מפורסמת ונודע שבידן היא וכי כל הימנן לומר אין אנו יודעין:
התיב רב ששת. עוד קושיא אחריתא לדידך אם טוענין הגדולים אין אנו יודעין פטורין א''כ אפילו בקטנים אמאי חייבין ואם שאין יכולין לטעון יטענו הב''ד בשבילן ומה טעם אית לך מימר דבקטנים חייבין:
אמר ר' מנא. ומשני הקושיא דהגע עצמך בגזלה מפורסמת דתיפתר שאין אנו יודעין שטוענין. כך היא טענתם יודעין אנו שערער אבינו עמך על עסק זה וזה החשבון ועמד עמך בדין אבל אין אנו יודעין מה יצא מלפני הב''ד ואפשר שאינו מגיע לך כלום לפי החשבון:
הניח לפניהן. גזלה קיימת אפילו הן קטנים צריכין להחזיר:
תני. בתוספתא שם ונוסחא אחרינא גריס התם:
הַגַּנָּבִים שֶׁבָּאוּ בַּמַּחְתֶּרֶת וְעָשׂוּ תְשׁוּבָה חַייָבִין לְהַחֲזִיר. עָשָׂה אֶחָד מֵהֶן תְּשׁוּבָה חַייָב לְהַחֲזִיר אֶת שֶלּוֹ. וְאִם הָיָה מוֹצִיא וְנוֹתֵן לָהֶן הוּא מְשַׁלֵּם עַל יְדֵי כוּלָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
ואם היה. הוא המוציא ונותן להן אינו יוצא י''ח עד שישלם ע''י כולן ואע''פ שהם כבר נטלו חלקן ואינם תחת ידו:
חייבין להחזיר. משום דבסיפא קתני אם עשה אחד מהן תשובה א''צ להחזיר אלא חלקו ולא אמרינן הואיל ובחבורה אחת היו לא תועיל לו השבת חלקו לבד הלכך נקט ברישא דאם עשו כולן תשובה חייבין כולן להחזיר ואע''ג דמילתא דפשיטא היא:
הגנבים שבאו במחתרת. לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט שהבא במחתרת משים נפשו בכפו ודרכו לבא בסיעת חבורה ולא כל אחד בפני עצמו:
43a נִתְחַלְּפוּ כֵלָיו בְּבֵית הָאוּמָּן יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וְיֵצֵא וִיבַקֵּשׁ אֶת שֶׁלּוֹ. בְּבֵית הָאֶבֶל אוֹ בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה אַל יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן אֶלָּא יֵצֵא וִיבַקֵּשׁ אֶת שֶׁלּוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר חָנָה. לֹא הֲוָה רִבִּי חִייָה חֲבִיבִי פָּתַר לָהּ אֶלָּא כְגוֹן הָדֵין בַּר קוֹרָא. שֶׁכָּל הַנּוֹטֵל מֵאֶצְלוֹ נוֹטֵל בִּרְשׁוּת וְכָל הַמֵּנִיחַ אֶצְלוֹ מֵנִיחַ בִּרְשׁוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
שכל הנוטל מאצלו וכו'. וכלומר דשאני התם דה''ט דישתמש בהן משום דאמרינן דהכל הוא ברשות הוא והאומן נתן לו ברשות וברצון של בעל הכלי שציוה לו למכור או להחליף וכשיבא בעל הכלי נוטל את שלו מיד זה דאפשר שחוזר בו עכשיו ואינו רוצה להחליף ולמכור וה''ז לא קנה עדיין הכלי וצריך להחזיר לו אבל הכא גבי גזלן מנא ידע זה שאינו שלו והוא קנאו מיד הגזלן בתורת מקח או בתורת מתנה ואיכא למימר דאף ר' חייא ס''ל דאינו חוזר אלא על הגזלן:
לא הוה ר' חייא חביבי פתר לה וכו'. כלומר דר' בא דחי לה דמהתם לאו מוכחא כר' יוחנן דהא ר' חייא מפרש לה דלא מיירי אלא כגון הדין בר קורא שם האומן אשר היה בימיהם:
בבית האבל ובבית המשתה. דשלא מדעת הוא אל ישתמש בהן אלא יצא הוא ויבקש את שלו ליטול מיד מי שהן בידו וקתני מיהת דבעל הכלי נוטל את שלו מיד השני וא''צ לחזור אחר האומן שנתן לו וש''מ דר' חייא כר' יוחנן ס''ל דרצה גובה אף מהשני שהטלית בידו:
ישתמש בהן. שהרי אומן מדעתו נותן לו ומותר להשתמש בהן עד שיצא זה בעל הכלי ויבקש את שלו ויטול ממנו:
נתחלפו לו כליו. תוספתא דמכילתין פ''י ושם נשתבשה הגי' וצ''ל כדהכא שהיא עיקרית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source