הלכה: הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵירוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְתִשְׁמַע מִינָּהּ. בַּר נַשׁ דִּיהַב לְחַבְרֵיהּ פליטורין בַּשּׁוּקָא. מְסָרָן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים נִגְנְבוּ אוֹ אָֽבְדוּ פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. לֹא עַל דַּעַת פליטורין בַּשּׁוּק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מה צרורין. מהו הפירוש של צרורין אם דוקא בחותם או אפי' שלא בחותם אלא שהן צרורין בקשר משונה ג''כ לא ישתמש:
אין תימר בחותם. דוקא בחותם אבל שלא בחותם אע''פ שקשורין בקשר משונה מותר:
אין תימר. או דילמא אפילו שלא בחותם אלא שהן בקשר משונה אסור וכ''ש בחותם ואפי' בלא קשר. ולא איפשיטא:
גמ' כיני מתניתא. הא דאמר ר''ע כשעת התביעה כשעת תביעתו בב''ד הוא דלא תימא כשעת התביעה שתבע המפקיד הפקדון ממנו ואע''פ שעדיין לא נתחייב בדין קמ''ל:
בשאין עדים. כמה הי' שוה בשעה ששלח בו יד אבל אם יש עדים כ''ע מודיי על הדא דר''ע דמההוא שעתא הוא דאיכא עדים מיחייב עלה:
פליטורין. מיני תכשיטין ומסרו לו בשוק והוא מסרן לבנו ולבתו הקטנים וכו' פטור. ועדית עדי. יחזקאל י''ו ותרגומו ומנית פליטורין:
לא על דעת פליטורין בשוק. כלומר דאמרינן שלא על דעת כן הוא נתן לו שיחזיק הפליטורין בשוק ומכיון שמסרן לבנו ולבתו הקטנים פטור. א''נ דלא עלתה על דעת שיחזיק זה פליטורין שלו בשוק:
גמ' ותשמע מינה. ש''מ ממתני' מדקתני שמסרן לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי חייב וטעמא שהי' לו לנעול כראוי וזה מסרו לו בביתו הלכך הי' לו לשומרו כראוי והשתא ש''מ בר נש וכו':
משנה: הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵירוֹ צְרָרָן וְהִפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו אוֹ שֶׁמְּסָרָן 13a לִבְנוֹ אוֹ לְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְנָעַל בִּפְנֵיהֶן שֶׁלֹּא כָרָאוּי חַייָב שֶׁלֹּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין וְאִם שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כשעת הוצאה. מבית הבעלים אם טעונה טעונה אם רקנית רקנית:
בעל הבית. אין דרכו להשתמש במעות כמו השלחני לפיכך אפי' מותרין לא ישתמש שלא ע''מ להשתמש הי' דעתו להפקיד אצלו שאין דרכו בכך:
כשלחני. והלכה כר' יהודה:
מתני' השולח יד בפקדון. שדינו להתחייב אף באונסין:
ילקה בחסר וביתר. במה שחסר הפקדון ובמה שהותיר כגון שהפקיד אצלו רחל טעונה צמר או מעוברת ונגנזה או ילדה לאחר ששלח בה יד משלם אותה ואת גיזותיה וולדותיה ונמצא שהוא לוקה במה שחסר אצלו:
וביתר. שאם נתעבר' או נטענ' אצלו משלם אותה טעונה ומעובר' כמות שהוא עכשיו והרי לוקה ביתר:
כשעת התביעה. כמו שהפקדון הוא בשעת העמדה בדין דכתיב לאשר הוא לו יתננה ביום אשמתו יתן כמו שהוא ביום אשמתו ביום שמתחייב בדין והלכה כב''ה:
החושב לשלוח יד. אמר בפני עדים אטול פקדונו של פלוני לעצמי:
ב''ש מחייבין וב''ה פוטרין. כדמפרש טעמא בגמרא:
כיצד. השתא מפרש למילתייהו דב''ה:
ונשברה. לאחר זמן דשליחות יד אינו מתחייב באונסין עד שימשוך או יגביה דהוי קנייה:
הגביה. על מנת ליטול דכי אגבהה ע''מ כן חייב באונסין אפי' לא נטל ממנה כלום. ואם נטל רביעית מן החבית והחמיץ היין הנשאר בחבית אחר כן אע''פ שלא הגביה החבית משלם כל היין שהוא גרם ליין שהחמיץ וגירי דידי' הוא דאהנו לו:
מתני' אם צרורין. מסקינן התם צרורין וחתומין או שהן קשורין בקשר משונה לא ישתמש בהן אבל אם אינם חתומין ולא קשורין בקשר משונה אע''פ שצרורין הרי הן כמותרים ואינם קשורין כלל ומותר להשתמש בהן:
מתני' צררן. בסודרו והפשילן לאחוריו אע''פ ששמירה מעולה היא חייב שהמוליך מעות של פקדון ממקום למקום אין לו שמירה אלא בידו דכתיב וצרת הכסף בידך אע''פ שצרורים הם יהיו בידך ואם בבית אין להם שמירה אלא בקרקע ובכותל בטפח הסמוך לתקרה או בטפח הסמוך לארץ שאין דרך הגנבים לחפש שם ואם לא שמרן בענין זה פושע הוא וחייב והכל לפי מקומו ושעתו ואם נתנן במקום שנוהג ליתן את שלו כגון בתיבה נעולה וכיוצא בזה אמרינן בגמרא דפטור:
לבנו ובתו הקטנים. אבל לגדולים נשבעין הם ששמרו כדרך השומרים ופטור ולא אמרינן בכי הא שומר שמסר לשומר חייב שכל המפקיד על דעת שיתנם הנפקד ביד אשתו ובניו הוא מפקיד:
חייב באחריותן. ואפי' לא נשתמש בהן חייב בגניבה ואבדה דהוי כשומר שכר מפני שיכול להשתמש בהן ואם נשתמש בהן הוי מלוה גביה וחייב אף באונסין:
מָתַי אָֽמְרוּ. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבַּע וְיוֹצֵא. בִּזְמַן שֶשִּׁימֵּר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין. נָעַל כָּרָאוּי קָשַׁר כָּרָאוּי נָֽתְנָן בָּאֲפוּנְדָּתוֹ צְרָרָן בְּסַדִּינוֹ וְהִשְׁלִיכָן לְפָנָיו. נְתָנָן בְּשִׁידָּה וּבְתֵיבָה וּבְמִגְדָּל. נִגְנְבוּ אוֹ אָֽבְדוּ חַייָב בִּשְׁבוּעָה וּפָטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁעָשָׂה כֵן אַף מִשְּׁבוּעָה פָטוּר. נָעַל שֶׁלֹּא כָרָאוּי קָשַׁר שֶׁלֹּא כָרָאוּי הִפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו נְתָנָן בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ וְנִגְנְבוּ חַייָב לְשַׁלֵּם. נְתָנָן בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֵג לִיתֵּן שֶׁלּוֹ אִם הָיָה רָאוּי לִשְׁמִירָה פָטוּר וְאִי לֹא חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נשבע ויוצא. שכשנשבע ששמר כדרך שמירה זו כדמפרש ואזיל פטור בשבועה זו:
באפונדתו. באזור רחב שלו:
לפניו. שמירה מעולה היא:
חייב בשבועה. שעשה כן ופטור:
אם הי' ראוי לשמירה. שדרך הוא שנותנים שם את שלהם ומקום המשומר הוא:
משנה: הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל הַשּׁוּלְחָנִי אִם צְרוּרִין לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וְאִם מוּתָּרִין שְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת בֵּין צְרוּרִין בֵּין מוּתָּרִין לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. הַחֶנְוָונִי כְּבַעַל הַבַּיִת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּשׁוּלְחָנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כשעת הוצאה. מבית הבעלים אם טעונה טעונה אם רקנית רקנית:
בעל הבית. אין דרכו להשתמש במעות כמו השלחני לפיכך אפי' מותרין לא ישתמש שלא ע''מ להשתמש הי' דעתו להפקיד אצלו שאין דרכו בכך:
כשלחני. והלכה כר' יהודה:
מתני' השולח יד בפקדון. שדינו להתחייב אף באונסין:
ילקה בחסר וביתר. במה שחסר הפקדון ובמה שהותיר כגון שהפקיד אצלו רחל טעונה צמר או מעוברת ונגנזה או ילדה לאחר ששלח בה יד משלם אותה ואת גיזותיה וולדותיה ונמצא שהוא לוקה במה שחסר אצלו:
וביתר. שאם נתעבר' או נטענ' אצלו משלם אותה טעונה ומעובר' כמות שהוא עכשיו והרי לוקה ביתר:
כשעת התביעה. כמו שהפקדון הוא בשעת העמדה בדין דכתיב לאשר הוא לו יתננה ביום אשמתו יתן כמו שהוא ביום אשמתו ביום שמתחייב בדין והלכה כב''ה:
החושב לשלוח יד. אמר בפני עדים אטול פקדונו של פלוני לעצמי:
ב''ש מחייבין וב''ה פוטרין. כדמפרש טעמא בגמרא:
כיצד. השתא מפרש למילתייהו דב''ה:
ונשברה. לאחר זמן דשליחות יד אינו מתחייב באונסין עד שימשוך או יגביה דהוי קנייה:
הגביה. על מנת ליטול דכי אגבהה ע''מ כן חייב באונסין אפי' לא נטל ממנה כלום. ואם נטל רביעית מן החבית והחמיץ היין הנשאר בחבית אחר כן אע''פ שלא הגביה החבית משלם כל היין שהוא גרם ליין שהחמיץ וגירי דידי' הוא דאהנו לו:
מתני' אם צרורין. מסקינן התם צרורין וחתומין או שהן קשורין בקשר משונה לא ישתמש בהן אבל אם אינם חתומין ולא קשורין בקשר משונה אע''פ שצרורין הרי הן כמותרים ואינם קשורין כלל ומותר להשתמש בהן:
מתני' צררן. בסודרו והפשילן לאחוריו אע''פ ששמירה מעולה היא חייב שהמוליך מעות של פקדון ממקום למקום אין לו שמירה אלא בידו דכתיב וצרת הכסף בידך אע''פ שצרורים הם יהיו בידך ואם בבית אין להם שמירה אלא בקרקע ובכותל בטפח הסמוך לתקרה או בטפח הסמוך לארץ שאין דרך הגנבים לחפש שם ואם לא שמרן בענין זה פושע הוא וחייב והכל לפי מקומו ושעתו ואם נתנן במקום שנוהג ליתן את שלו כגון בתיבה נעולה וכיוצא בזה אמרינן בגמרא דפטור:
לבנו ובתו הקטנים. אבל לגדולים נשבעין הם ששמרו כדרך השומרים ופטור ולא אמרינן בכי הא שומר שמסר לשומר חייב שכל המפקיד על דעת שיתנם הנפקד ביד אשתו ובניו הוא מפקיד:
חייב באחריותן. ואפי' לא נשתמש בהן חייב בגניבה ואבדה דהוי כשומר שכר מפני שיכול להשתמש בהן ואם נשתמש בהן הוי מלוה גביה וחייב אף באונסין:
הלכה: הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל הַשּׁוּלְחָנִי כול'. רַב הוּנָא אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְעֵי. מַה. צְרוּרִין בְּחוֹתָם אוֹ צְרוּרִין בְּלֹא חוֹתָם. אִין תֵּימַר בְּחוֹתָם. שֶׁלֹּא בְחוֹתָם מוּתָּר. אִין תֵּימַר שֶׁלֹּא בְחוֹתָם. כָּל שֶׁכֵּן בְּחוֹתָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מה צרורין. מהו הפירוש של צרורין אם דוקא בחותם או אפי' שלא בחותם אלא שהן צרורין בקשר משונה ג''כ לא ישתמש:
אין תימר בחותם. דוקא בחותם אבל שלא בחותם אע''פ שקשורין בקשר משונה מותר:
אין תימר. או דילמא אפילו שלא בחותם אלא שהן בקשר משונה אסור וכ''ש בחותם ואפי' בלא קשר. ולא איפשיטא:
גמ' כיני מתניתא. הא דאמר ר''ע כשעת התביעה כשעת תביעתו בב''ד הוא דלא תימא כשעת התביעה שתבע המפקיד הפקדון ממנו ואע''פ שעדיין לא נתחייב בדין קמ''ל:
בשאין עדים. כמה הי' שוה בשעה ששלח בו יד אבל אם יש עדים כ''ע מודיי על הדא דר''ע דמההוא שעתא הוא דאיכא עדים מיחייב עלה:
פליטורין. מיני תכשיטין ומסרו לו בשוק והוא מסרן לבנו ולבתו הקטנים וכו' פטור. ועדית עדי. יחזקאל י''ו ותרגומו ומנית פליטורין:
לא על דעת פליטורין בשוק. כלומר דאמרינן שלא על דעת כן הוא נתן לו שיחזיק הפליטורין בשוק ומכיון שמסרן לבנו ולבתו הקטנים פטור. א''נ דלא עלתה על דעת שיחזיק זה פליטורין שלו בשוק:
גמ' ותשמע מינה. ש''מ ממתני' מדקתני שמסרן לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי חייב וטעמא שהי' לו לנעול כראוי וזה מסרו לו בביתו הלכך הי' לו לשומרו כראוי והשתא ש''מ בר נש וכו':
משנה: הַשּׁוֹלֵחַ יַד בַּפִּיקָּדוֹן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יִלְקֶה בְחָסֵר וְיֶתֶר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כְּשָׁעַת הוֹצָאָה רִבִּוּ עֲקִיבָה אוֹמֵר כְּשָׁעַת הַתְּבִיעָה. הַחוֹשֵׁב לִשְׁלוֹחַ יַד בַּפִּיקָּדוֹן בֵּית שַׁמַּאי מֲחַייְבִין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ חַייָב עַד שָׁעָה שֶׁיִּשְׁלַח יָד. כֵּיצַד. הִיטָּא אֶת הֶחָבִית וְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית וְנִשְׁבְּרָה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעִית. הִגְבִּיהָהּ וְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית וְנִשְׁבְּרָה מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כשעת הוצאה. מבית הבעלים אם טעונה טעונה אם רקנית רקנית:
בעל הבית. אין דרכו להשתמש במעות כמו השלחני לפיכך אפי' מותרין לא ישתמש שלא ע''מ להשתמש הי' דעתו להפקיד אצלו שאין דרכו בכך:
כשלחני. והלכה כר' יהודה:
מתני' השולח יד בפקדון. שדינו להתחייב אף באונסין:
ילקה בחסר וביתר. במה שחסר הפקדון ובמה שהותיר כגון שהפקיד אצלו רחל טעונה צמר או מעוברת ונגנזה או ילדה לאחר ששלח בה יד משלם אותה ואת גיזותיה וולדותיה ונמצא שהוא לוקה במה שחסר אצלו:
וביתר. שאם נתעבר' או נטענ' אצלו משלם אותה טעונה ומעובר' כמות שהוא עכשיו והרי לוקה ביתר:
כשעת התביעה. כמו שהפקדון הוא בשעת העמדה בדין דכתיב לאשר הוא לו יתננה ביום אשמתו יתן כמו שהוא ביום אשמתו ביום שמתחייב בדין והלכה כב''ה:
החושב לשלוח יד. אמר בפני עדים אטול פקדונו של פלוני לעצמי:
ב''ש מחייבין וב''ה פוטרין. כדמפרש טעמא בגמרא:
כיצד. השתא מפרש למילתייהו דב''ה:
ונשברה. לאחר זמן דשליחות יד אינו מתחייב באונסין עד שימשוך או יגביה דהוי קנייה:
הגביה. על מנת ליטול דכי אגבהה ע''מ כן חייב באונסין אפי' לא נטל ממנה כלום. ואם נטל רביעית מן החבית והחמיץ היין הנשאר בחבית אחר כן אע''פ שלא הגביה החבית משלם כל היין שהוא גרם ליין שהחמיץ וגירי דידי' הוא דאהנו לו:
מתני' אם צרורין. מסקינן התם צרורין וחתומין או שהן קשורין בקשר משונה לא ישתמש בהן אבל אם אינם חתומין ולא קשורין בקשר משונה אע''פ שצרורין הרי הן כמותרים ואינם קשורין כלל ומותר להשתמש בהן:
מתני' צררן. בסודרו והפשילן לאחוריו אע''פ ששמירה מעולה היא חייב שהמוליך מעות של פקדון ממקום למקום אין לו שמירה אלא בידו דכתיב וצרת הכסף בידך אע''פ שצרורים הם יהיו בידך ואם בבית אין להם שמירה אלא בקרקע ובכותל בטפח הסמוך לתקרה או בטפח הסמוך לארץ שאין דרך הגנבים לחפש שם ואם לא שמרן בענין זה פושע הוא וחייב והכל לפי מקומו ושעתו ואם נתנן במקום שנוהג ליתן את שלו כגון בתיבה נעולה וכיוצא בזה אמרינן בגמרא דפטור:
לבנו ובתו הקטנים. אבל לגדולים נשבעין הם ששמרו כדרך השומרים ופטור ולא אמרינן בכי הא שומר שמסר לשומר חייב שכל המפקיד על דעת שיתנם הנפקד ביד אשתו ובניו הוא מפקיד:
חייב באחריותן. ואפי' לא נשתמש בהן חייב בגניבה ואבדה דהוי כשומר שכר מפני שיכול להשתמש בהן ואם נשתמש בהן הוי מלוה גביה וחייב אף באונסין:
הלכה: הַשּׁוֹלֵחַ יַד בַּפִּיקָּדוֹן. כֵּינִי מַתְנִיתָא. כְּשָׁעַת תְּבִיעָתוֹ בַּבֵּית דִּין. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְּרִבִּי עֲקִיבָה. אֲפִילוּ בֵית הִלֵּל חֲלוּקִין עָלָיו. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. מַעֲשֶׂה הֲוָה וְהוֹרָה רִבִּי כְּרִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. בְּשֶׁאֵין עֵדִים. אֲבָל אִם יֵשׁ עֵדִים כָּל עַמָּא מוֹדְוֵיי עַל הָדָא דְּרִבִּי עֲקִיבָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי נָסָא וְהוֹרֵי כְּרִבִּי עֲקִיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מה צרורין. מהו הפירוש של צרורין אם דוקא בחותם או אפי' שלא בחותם אלא שהן צרורין בקשר משונה ג''כ לא ישתמש:
אין תימר בחותם. דוקא בחותם אבל שלא בחותם אע''פ שקשורין בקשר משונה מותר:
אין תימר. או דילמא אפילו שלא בחותם אלא שהן בקשר משונה אסור וכ''ש בחותם ואפי' בלא קשר. ולא איפשיטא:
גמ' כיני מתניתא. הא דאמר ר''ע כשעת התביעה כשעת תביעתו בב''ד הוא דלא תימא כשעת התביעה שתבע המפקיד הפקדון ממנו ואע''פ שעדיין לא נתחייב בדין קמ''ל:
בשאין עדים. כמה הי' שוה בשעה ששלח בו יד אבל אם יש עדים כ''ע מודיי על הדא דר''ע דמההוא שעתא הוא דאיכא עדים מיחייב עלה:
פליטורין. מיני תכשיטין ומסרו לו בשוק והוא מסרן לבנו ולבתו הקטנים וכו' פטור. ועדית עדי. יחזקאל י''ו ותרגומו ומנית פליטורין:
לא על דעת פליטורין בשוק. כלומר דאמרינן שלא על דעת כן הוא נתן לו שיחזיק הפליטורין בשוק ומכיון שמסרן לבנו ולבתו הקטנים פטור. א''נ דלא עלתה על דעת שיחזיק זה פליטורין שלו בשוק:
גמ' ותשמע מינה. ש''מ ממתני' מדקתני שמסרן לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי חייב וטעמא שהי' לו לנעול כראוי וזה מסרו לו בביתו הלכך הי' לו לשומרו כראוי והשתא ש''מ בר נש וכו':
משנה: הַכֶּסֶף קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב וְהַזָּהָב אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף. הַנְּחוֹשֶׁת קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַנְּחוֹשֶׁת. מָעוֹת הָרָעוֹת קוֹנוֹת אֶת הַיָּפוֹת וְהַיָּפוֹת אֵינָן קוֹנוֹת אֶת הָרָעוֹת. אֲסֵימָן קוֹנֶה אֶת הַמַּטְבֵּעַ וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת אֲסֵימָן. הַמִּיטַּלְטְלִין קוֹנִין אֶת הַמַּטְבֵּעַ וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַמִּיטַּלְטְלִין. זֶה הַכְּלָל. כָּל הַמִּיטַּלְטְלִין קוֹנִין זֶה אֶת זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל המטלטלין קונין זה את זה. אם החליף אלו באלו כיון שמשך האחד קנה חבירו והאי כל לאתוי אפי' כיס מלא מעות בכיס מלא מעות:
המטלטלין קונין את המטבע. אפי' למעות הרעות ואסימון דמטבע הוו לגבי מטלטלין:
אסימון. שנעשה במידת מטבע היוצא אלא שעדיין לא טבעו עליו צורה:
מעות הרעות. שאינן יוצאות אלא בדוחק פירי הוו לגבי היפות:
הנחשת קונה את הכסף. דפרוטות של נתשת שאין טיבען חבוב כל כך הוו פירי לגבי דינרי כסף והכסף שהיא טיבעא לגבי נחשת אינו קונה את הנחשת:
מתני' הכסף קונה את הזהב. קסבר האי תנא דדהבא דחשיב טבעא הוי וכספא דלא חשיב פירא הוי ובמטבע אין קונין אבל בפירות קונין בענין שכשימשוך זה הפירות הוא קיום דבר ומתחייב זה במטבע שהתנה עמו ולפיכך הכסף קונה את הזהב ואין הזהב שהוא המטבע קונה את הכסף דפירי הוו לגבי דהבא:
וּמַה טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. עַל כָּל 13b דְּבַר פֶּשַׁע. מַה מְקַייְמִין בֵּית הִלֵּל. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע. יָכוֹל אֵין לִי אֶלָּא הוּא. כול'.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך המפקיד
יכול אין לי אלא הוא. עבדו ושלוחו מנין ת''ל על כל דבר פשע אפי' ע''י שלוחו מתחייב הוא ואע''ג דאין שליח לדבר עבירה כאן רבתה התורה בהדיא:
על כל דבר פשע. משעה שדבר לשלות בו יד הוי פושע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source