רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לָזֶה פָרָה וְלָזֶה חֲמוֹר וְהֶחֱלִיפוּ. 14b מָשַׁךְ בַּעַל הַחֲמוֹר אֶת הַפָּרָה לֹא קְנָאָהּ. חֲמוֹר מָהוּ שֶׁתִּקָּנֶה. רִבִּי בָּא אָמַר. קָנָה. רִבִּי יָסָא אָמַר. לֹא קָנָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִית הָכָא מִילֵּי דְיוֹדֵי בָהּ רִבִּי יוֹסֵי. אָדָם שֶׁאָמַר לַחֲבֵירוֹ. פָּרָתִי אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִמְכּוֹר. אָמַר לֵיהּ. בְּכַמָּה. אָמַר לֵיהּ. בְּח̇ דֵנָרִין. אֲזַל סָֽמְכֵיהּ גַּבֵּי טרפוניטיה. בְּצַפְרָא עֲבַר וְאַשְׁכְּחֵיהּ תַּמָּן קָאִים. אֲמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ עֲבִיד הָכָא. אֲמַר לֵיהּ. אֲנָא בָּעִי מֵיסַב דֵּינָרִין דְּאַסְמִיכְתָּנִי. אֲמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ בָּעֵי מִיזְבּוֹן לָךְ בְּהוֹן. אֲמַר לֵיהּ. חֲמוֹר. אֲמַר לֵיהּ. חֲמוֹרָךְ אֶצְלִי. מָשַׁךְ זֶה לֹא קָנָה זֶה מָשַׁךְ זֶה לֹא קָנָה זֶה. אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִקְנֶה בְגוּפוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מן ר' בא רב יהודה וכו' עד משך בעל החמור את הפרה. ל''ג ומשובשת בכאן הגירסא בזה ואגב ריהטא דדינא דלעיל נכתבה. והכי גרסינן בקידושין ר' בא רב המנונא רב אדא בר אחווה בשם רב מכר לו פרה בדמים דחקיה א''ל הב לי אינון פריטייא א''ל מה את בעי מינהון א''ל מיזבין ליה חמור משך בעל הפרה את החמור לא נקנית הפרה חמור מהו שיקנה. וזהו דין אחר וה''פ מכר לו פרה בדמים ונשאר לו חייב הדמים. דחקיה. דחקו בשביל החוב וא''ל תן לי המעות שאתה חייב לי וא''ל מה אתה רוצה לעשות בהן והשיבו שרוצה לקנות חמור ונתרצה זה ליתן לו חמור א' בשביל חוב הדמים אשר עליו. משך בעל הפרה את החמור לא נקנית הפרה. כלומר בדין הזה אפילו כשמשך בעל הפרה את החמור עכשיו ממנו לא נקנית הפרה לא שייך כאן קניית הפרה בשביל חליפי החמור שהרי כבר היא קנויה לו מאז ודמים הוא שנתחייב לו והילכך מיבעיא לן חמור מהו שתקנה חוב המכר הזה אם לא משך עדיין את החמור מי אמרינן דהוו כחליפין בשעת המקח וקונין או דילמא הדמים כחוב בעלמא והוי כמלוה דאינה קונה במכר:
אלא כל אחד ואחד נקנה בגופו. כל א' צריך קנין בגופו ובעצמו הקנין דשייך ביה והרי כאן לא שייכא קנין חליפין ואינו קונה החמור אלא במשיכה וכיוצא בו מדרכי הקניה:
משך זה לא קנה זה וכו'. כלו' דכמו דבמשיכת מעות מזה לא קנה עכשיו זה החמור כן נמי לא קנה במשך מזה וטעמא דמכיון שסמכו אצל זה השלחני כבר נסתלק ממנו ואין לו שום חוב עליו שהרי במעמד שלשתן הוא ואינו יכול לחזור וא''כ במה יקנה עכשיו הא ודאי אין כאן חליפין:
א''ל חמורך אצלי. אם חמור אתה רוצה לקנות הרי יש לי חמור ותקח לך בשביל חוב הפרה שהייתי חייב לך:
ואשכחיה תמן קאים. לפני השלחני ליקח מעותו:
אזל סמכיה גבי טרפוניטיה. אצל השלחני ושס גריס סמכיה גבי חדא פריטייא והיינו הך שסמכו אצל השלחני לפרוע לו בשביל זה ונתרצו במעמד שלשתן:
א''ר מנא אית הכא מילי דיודי ר' בא לר' יוסי צ''ל. וכן מוכח משם דהתם גרסי'ר' מנא בשם ר' יוסי אמרה. והכי מוכרח דהא בהאי דינא ודאי לא קנה כדמסיק אדם וכו':
ר' יסא אמר לא קנה. דחוב המכר אינו קונה בחליפין כמו חוב המלוה:
ר' בא אומר קנה. דהוו כחליפין:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְלָא אָֽמְרִין לָהּ לְכָל אַפִּין. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהוֹרָה רִבִּי כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף יְהַב דֵּינָר לְמִלְחָא. חֲזַר בֵּיהּ הַהוּא. אֲמַר. לָא יְדַע דִּכְבָר יְהָבוֹן מַגְלָא גַו שָׁקֵּיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא. מִי שֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל עָתִיד לִיפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִיבּוּרוֹ. חֲזַר בֵּיהּ. חַד בַּר נַשׁ יְהַב דֵּינָרִין לַמֵּטַכְסָא. חֲזַר בֵּיהּ. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף וְרִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף אָמַר. אוֹ יִתֵּן לוֹ כְּדֵי עֵירָבוֹנוֹ אוֹ יִמְסוֹר אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אוֹ יִתֵּן לוֹ כָּל מִקְחוֹ אוֹ יִמְסוֹר אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. רִבִּי לָא אָמַר. עֵירָבוֹן הָיָה. רִבִּי זֵירָה אָמַר. מִקְצַת דָּמִים נָתַן לוֹ. מוֹדֶה רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף לְרִבִּי יוֹחָנָן בְּמֶקַח שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִיקָּנוֹת חֶצְייָן כְּגוֹן פָּרָה וְטַלִּית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מקצת דמים נתן לו. ופליגי כדלעיל במקח שאין דרכו לקנות חציין. אלא שדרכן למכור כמו שהן שלימין כגון פרה וטלית בזה מודה לר' יוחנן דבמקצת דמים קנה כל המקח:
ר' אילא אמר. עירבון ממש הוה שנתן לו משכון על המקח ופליגי ר' חייה ור' יוחנן אם קנה כל המקח לענין זה:
או יתן לו כל מקחו. דס''ל לר' יוחנן במקצת דמים שקיבל קנה זה כל הסחורה לענין שצריך לקבל עליו מי שפרע אם חוזר בו:
או יתן לו כדי עירבונו. כנגד מקצת דמים שיש בידו ליתן לו כל סחורה או יקבל עליו מי שפרע:
יהב דינרין למטכסה. על בגדי משי שקנה ממנו נתן לו מקצת הדמים וחזר בו המוכר:
אמר לא ידע. וכי אין אתה יודע שיבא מגל להכרית שוקו וכלומר שצריך אתה לקבל עליך מי שפרע:
למלחא. על קניית מלח מאיש אחד וחזר ביה ההוא גברא שנתייקר המלח:
ולא אמרין לה לכל אפין. לאו כל אפין שוין בהא דאיכא דלא אמרו הלכה כר''ש:
הלכה: כֵּיצַד מָשַׁךְ הֵימֶנּוּ פֵּירוֹת כול'. אָמַר רִבִּי אָחָא. כְּתִיב כִּי מָֽלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. וּמָה הָיָה חֲמָסָן. הֲוָה בַּר נַשׁ נְפִיק טְעִין קוּפָּה מְלֵיאָה תּוֹרְמוֹסִין וְהָיוּ מִתְכַּוְונִין וְנוֹטְלִין פָּחוֹת מִשָּׂוֶה פְרוּטָה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בַדַּייָנִין. אָמַר רִבִּי חִייַה בַּר וָוָה. רַבָּה רַבָּה. כְּמַעֲשֵׂי אֵילּוּ כֵּן מַעֲשֵׂי אֵילּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כמעשה אלו. של דור המבול כך של אנשי סדום שהיו עושין כן וכדדריש באגדת חלק רעים אילו לאילו וחטאים בג''ע וכו':
רבה רבה. לג''ש כתיב וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכתיב באנשי סדום זעקת סדום ועמורה כי רבה:
גמ' ומה היה חמסין. דחמס משמע לאו גזל ממש וכדאמרינן חמסן דיהיב דמי והן היו גוזלין ממש והלכך מפרש לה שהיו מתכוונין ליטול פחות משוה פרוטה שאינו יוצא בדיינין ואע''פ שהיו גוזלין ממש כחמס הוא:
משנה: כֵּיצַד מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ פֵּירוֹת וְלֹא נָתַן לוֹ מָעוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר נָתַן לוֹ מָעוֹת וְלֹא מָשַׁךְ לוֹ פֵירוֹת יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. אֲבָל אָֽמְרוּ מִי שֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל עָתִיד לְהִיפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ. 15a רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל שֶׁהַכֶּסֶף בְּיָדוֹ יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ש אומר וכו'. ר''ש פליג אמילתי' דת''ק דקאמר נתן לו מעות ולא משך הפירות יכול לחזור בו בין מוכר בין לוקח וקאמר ר''ש דלא תקנו חזרה אלא במוכר דכל שהכסף בידו ידו על העליונה והוא יכול לחזור בו ולא הלוקח וטעמא דעיקר תקנת החזרה כדי שיטרח להציל אם תפול דליקה בביתו וכשהעמידו חכמים ברשות המוכר כבר יטריח עצמו להציל שהרי אם יתייקר ברשותו נתייקר ובשביל כך ימסור עצמו להציל שחושב אם יתייקר אחזור בי ואין הלוקח בחזרה ואין הלכה כר''ש ואם היתה עלייתו של הלוקח שיש בו חפץ הנמכר מושכרת להמוכר לכ''ע משנתן את המעות אין א' משניהם יכולין לחזור בהן דטעמא מאי אמור רבנן משיכה קונה ולא מעות גזירה שמא יאמר מוכר ללוקח נשרפו חטיך בעליה הכא דעליה דלוקח הוא איהו בעצמו טרח ומציל ליה ובכה''ג לא תקנו חכמים משיכה:
אבל אמרו. חכמים מי שפרע וכו' ואע''פ שיכול לחזור בו אוררין אותו בב''ד ואומרים לפניו מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדיבורו ואח''כ יחזיר לו את מעותיו:
נתן לו מעות ולא משך הימנו הפירות יכול לחזור בו. זה וזה ומדין תורה מעות קונות שהרי הן בכלל קנין דכתיב או קנה מיד עמיתך ותקנת חכמים הוא דמשיכה דוקא קונה ולא מעות גזירה שמא יתן לו הלוקח דמי החפץ ויניח מקחו בבית המוכר ובתוך כך תפול הדליקה בבית המוכר או אונס אחר שיבאו לסטים עליו ואם יהיה ברשות לוקח יתמהמה המוכר ולא יחוש להציל ולפיכך העמידוהו חכמים ברשות המוכר כדי שיטריח וישתדל להציל שהרי אם יאבד יהיה חייב לשלם:
משך ממנו פירות. הנקנין במשיכה אין יכול לחזור בו אע''פ שלא נתן לו המעות:
מתני' כיצד. לפרושי מתני' דלעיל קאי דקתני מטלטלי' וכן הפירות קונות את המעות ואין המעות קונה אותם ומפרש דין הקנייה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source