רִבִּי יוֹחָנָן יְהַב דֵּינָרִין לִקְרִיבוֹי עַל מְשַׁח. יְקַר מְשַׁח. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יַנַּאי. אָמַר לֵיהּ. מִדְּבַר תּוֹרָה מָעוֹת קוֹנִין. וְלָמָּה אָֽמְרוּ אֵין קוֹנִין. שֶׁלֹֹּא יֹאמַר לוֹ. נִשְׂרְפוּ חִיטֶּיךָ בָּעֲלִייָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוֹסַרְטַאי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אִם אָמַר לוֹ. נִשְׂרְפוּ חִיטֶּיךָ בָּעֲלִייָה. נֶאֱמָן. רִבִּי יִצְחָק מַקְשֵׁי. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁקָּנוּ לוֹ מָעוֹתָיו שֶׁלּוֹ נִשְׂרְפוּ. וְאִי לֹא קָנוּ לוֹ מָעוֹתָיו שֶׁלָּזֶה נִשְׂרְפוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
של זה נשרפו. בתמיה וכי החטים של לוקח הוא דצריך זה לטעון נשרפו הלא לא קנה כלל ואפי' מי שפרע אין כאן ולא שייך הכא לומר נאמן כלל. ויש לפרש נמי בלשון קנין ממש:
ואי בשלא קנו לו מעותיו. שעדיין לא קבל ממנו המעות והלה תובע תן לי המקח ואשלם לך והוא אומר לו נשרפו חטיך:
נחמן. ומקשי ר' יצחק עלה לענין מאי נאמן הוא דקאמרת שהרי אחר שתקנו חכמים דאין מעות קונות לא שייך נאמן כאן וכדמסיק הקושיא:
מהו אנן קיימין אם בשקנו לו מעותיו. האי קנו לאו לשון קנין הוא שהרי אין מעות קונות אלא הגיעו קאמר וכלומר אם כבר הגיעו לידו מעותיו ואומר נשרפו חטיך בעלייה ואמרת נאמן הא לא מצית אמרת דשלו נשרפו דכיון דמעות אינן קונות המקח ברשות המוכר הוא וההפסד שלו היא וצריך להחזיר לו מעותיו:
יקר משח. נתייקר השמן ורצו קרוביו לחזור בהן:
א''ל מד''ת. הוא דמעות קונין אבל כבר אמרו חכמים אין קונין שלא יאמר המוכר ללוקח נשרפו חיטיך בעליה ומדברי חכמים יכולין לחזור בהן:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַבַּעַת אֵין בָּהּ מִשּׁוּם עֵירָבוֹן. כָּל הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּדְבָרִים אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לְחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ 15b חוֹזֵר. [רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּא. וְאָהֵין הוּא לָיו צֶדֶק הִין צֶדֶק.] אָמַר. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר צָרִיךְ לוֹמַר בְּדַעַת גְּמוּרָה. מִבָּתָר כֵּן אִין חָזַר בֵּיהּ לֹא חָזַר בֵּיהּ. הָדָא דְּתֵימַר בֶּעָנִי. אֲבָל בֶּעָשִׁיר נַעֲשֶׂה נֵדֶר. רַב מְפַקֵּד לַשַּׁמָּשֵׁיהּ. אֵימַת דְּנֵימַר לָךְ. תִּתֵּן מַתָּנָה לְבַר נַשׁ. אִין הֲוָה מִסְכֵּן הַב לֵיהּ מִיָּד. וְאִין עָתִיר אִימְלִיךְ בִּי תִּנְייָנוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טבעת אין בה משום עירבון. אם נותן טבעת לערבון על המקח לאו כלום הוא וכן אמר בהאי תלמודא סוף מסכת שביעית וכדמפרש התם טעמא מה בין זהוב ומה בין טבעת זהוב דרכו להשתנות טבעת בעינה הוא וכלומר אם נתן לו דינר זהוב לערבון דרכו להוציא ולשנות וליתן לו זהוב אחר כשיביא לו מעות כסף בעד מקחו אבל טבעת נשארת בעינה שהרי זה אינו יכול להוציאה ומתחלה לא לקחה אלא לסימן בעלמא ולא הקנה לזה המקח בשביל הטבעת שאין לו בה הנאה של כלום:
בדברים. ולא קיבל ממנו מעות אין מוסרין אותו למי שפרע אם חוזר בו שאין בהם אלא משום מחוסרי אמנה:
חוזר. ואין בו משום מחוסר אמנה. וחסר כאן ובשביעית גריס לה הקושיא שהקשה ר' יוסי לר' יעקב וההן לאו צדק והן צדק. וכי זה ההן צדק שלו שדרשו חכמים שיהא לאו שלך צדק והן שלך צדק ומשני בשעה שאמר הין של צדק הוה. וכדהכא. אמרי. בשעה שאמר לו ליתן צריך שיהא בדעת גמורה שלא יאמר לו דרך כיזוב והיתול אבל מבתר כן אם חזר ביה חזר ביה כצ''ל ול''ג לא א''נ ה''ק לא איכפת בדבר אם חזר ביה או לא חזר:
הדא דתימר בעני. שאמר ליתן מתנה דלא סמכה דעתו של המקבל אבל בעשיר שאמר ליתן מתנה לעני נעשה נדר וצריך לקיים נדרו:
רב. היה מצוה למשרתו כשאומר לך תן מתנה לעני תתן לו מיד ולא תשאל אותי עוד לפי שאיני יכול לחזור בו ואם הוא עשיר המלך בי שנית אם לא החזרתי בו:
רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בַּר נַשׁ דִּיהַב לְחַבְרֵיהּ י̇ דֵּינָרִין. אֲמַר לֵיהּ. אִית לִי גַּבָּךְ ק̇ (דֵּינָרִין) [גַּרְבִּין] מֵהָדֵין בֵּיתָה. שָׁרֵי. מֵהָדֵין כַּרְמָא. אָסוּר. מַה בֵין כֵּרֵם לַבַּיִת. בַּיִת אֵינוֹ מָצוּי לִיפּוֹל. כֶּרֶם מָצוּי לִיפּוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. בַּר נַשׁ דִּיהַב לְחַבְרֵיהּ י̇ דֵּינָרִין. אֲמַר לֵיהּ. בִּמְנָת דְּתֵיקוּם לִי בְהוֹן ק̇ גַּרְבִּין. מִכֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח יָדוֹ בָהֶן צָרִיךְ לְהַעֲמִיד לוֹ מִקְחוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
צריך להעמיד לו מקחו. ואינו יכול לחזור בו ושייך לומר כאן מעות אינן קונות דלא אמרו אלא על איזה סחורה ומטלטלין וכה''ג שמכר לו ששייך בהן קניה אחרת ואין מעות קונות לו עד שימשוך וכיוצא בו מדרכי הקניה אבל במעות שנותן לו ע''מ להרויח מכיון ששלח בו יד אינו יכול לחזור בו וזה שמעינן מהאי דינא דלעיל דלא חילק אלא בגווני דאית ביה איסורא משום רבית או לא אבל מכל מקום המקח קיים ואינו חוזר:
במנת דתיקום לי בהון מאה גרבין. על מנת שתעמוד לי מאה גרבין של יין וכיוצא בהן מכיון ששלח ידו במעותיו להשתמש בהן:
את שמע מינה בר נש וכו'. מדין רבית שזכר ר' סימון כאן שמענו ג''כ דין בקניית המקח:
כרם מצוי ליפול. שהכרם בעצמו אינו דבר קבוע ומצוי הוא ליפול ולא שייך בזה לומר שמה שמקדים לו להוציא על גוף הכרם הוא לפי שאינו עומד וקבוע הוא הלכך מה שהוא מוסיף לו בשביל שכר המעות שהקדים לו ואסור:
בית אינו מצוי ליפול. שהבית קבוע הוא ולא שכיח שיפול ומפני כך מה שהוא מוסיף לו דמי שכירות הבית בשביל שהקדים לו עשרה דינרין לתקן את הבית ולצור בו צורות וכיוצא בו מה שיוציא על גוף הבית דבר קביעות הוא ונמצא שלאו בשביל שכר המעות שהקדי' הוא מוסיף לו:
מהדין כרמא. ואם הקדים לו מעות על הכרם שלו ויוסיף לו כך וכך בכל שנה אסור וכדמפרש ואזיל:
שרי. ואין כאן משום רבית דמכיון שהמעות שהקדים לו בגוף הבית הוא דמפיק להו תוספות השכירות שמוסיף לו לאו בשביל שכר המעות הוו ומותר:
אית לי גבך מאה דינרין מהדין ביתא. כגון שהשכיר לו ביתו לדור בו והקדים המשכיר ונתן לשוכר עשרה דינרין להוציא על הבית לתקנו וליפותו וכיוצא בזה והתנה עמו שיוסיף בדמי שכירותו בכל שנה בשביל העשרה דינרים שהקדים לו עד שיעלו לסך מאה דינרין:
משנה: הַהוֹנָאָה אַרְבָּעָה כֶּסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶּסֶף לַסֶּלַע שְׁתוּת לַמֶּקַח. עַד אֵימָתַי מוּתָּר לְהַחֲזִיר עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ. הוֹרָה רִבִּי טַרְפוֹן בְּלוֹד הַהוֹנָייָה שְׁמוֹנָה כֶסֶף לַסֶּלַע שְׁלִישׁ לַמֶּקַח וְשָֽׂמְחוּ תַגָּרֵי לוֹד. אָמַר לָהֶן כָּל הַיּוֹם מוּתָּר לְהַחֲזִיר. אָֽמְרוּ לוֹ יַנִּיחַ לָנוּ רִבִּי טַרְפוֹן אֶת מְקוֹמֵינוּ וְחָֽזְרוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים. אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַמּוֹכֵר יֵשׁ לָהֶם הוֹנָייָה. כְּשֵׁם שֶׁהוֹנָייָה לַהֶדְיוֹט כָּךְ הוֹנָייָה לַתַּגָּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין לַתַּגָּר הוֹנָייָה. מִי שֶׁהוּטַּל עָלָיו יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ תֶּן לִי אֶת מָעוֹתַי אוֹ תֶן לִי מַה שֶׁהוֹנִיתַנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' עד אימתי מותר להחזיר. הסלע חסרה שיש בה אונאה דלא דמי לטלית דכל אינש קים ליה בגויה אבל סלע לאו כל אינש קים ליה בגוה:
ידו על העליונה. ואם נתאנה לוקח אומר לו תן לי מעותי ואני חוזר במקח או תן לי מה שהוניתני ומסיק בבבלי דר' יהודה הנשיא היא ולית הלכתא כוותיה אלא אם האונאה שתות קנה המקח ומחזיר אונאה יותר משתות בטל מקח:
מי שהוטל עליו. מי שנתאנה:
אין לתגר הונייה. מפני שהוא בקי ומסתמא אחולי אוחיל גביה והאי דזבנה הכי משום דאיתרמי ליה זבינתא אחריתא והשתא הוא דקבעי למיהדר ביה ואין הלכה כר' יהודה:
ושמחו תגרי לוד. שהיו בקיאין בסחורה ומוכרין ביוקר ואין הלכה כר' טרפון:
עד כדי שיראה. המקח לתגר או לאחד מקרוביו ואם שהה יותר מחל על אונאתו והמוכר לעולם חוזר שהרי אין המקח בידו שיוכל להראות לתגר או לקרובו אם נתאנה ואם נודע שבא לידו דבר כיוצא בממכרו וידע טעה ושתק ולא תבע אינו יכול לחזור ולתבוע שהרי מחל. וכן אם הוא דבר הנמכר כיוצא בו בשוק ואין במינו שינוי אין המוכר חוזר אלא עד כדי שישאל על השער שבשוק בלבד:
עד אימתי מותר להחזיר. מי שנתאנה במקח או שיתן לו אונאתו והא דנקט לשון מותר לאשמועינן דאפי' מי שפרע ליכא:
מעשרים וארבעה כסף לסלע. אם היה המקח שוה בדמי סלע שהן כ''ד מעות דהשתא הוי אונא' ד' מעות שתות למקח חייב להשיב לו כל אונאתו ד' כסף:
מתני' ההונאה ארבעה כסף. ארבעה מעות כסף שהן שש בדינר והסלע ד' דינרין:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. 16a אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ. מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַתְּ צָרִיךְ מְשִׁיכָה. אֵין אַתְּ צָרִיךְ מְשִׁיכָה מִיָּד הַגּוֹי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לְאֵי זֶה דָבָר מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וַתְייָא כְּהָדֵין תַּנָּאָה דְתַנֵּי. הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּדְבָרִים אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יוסי בר בון ואתייא כהן תנא דתני וכו'. כלומר טעמא דמתני' אליבא דר''ל דהואיל דאיכא נתינת מעות בהדי דברים קאי עלייהו במי שפרע וכהאי ברייתא דתני בתוספתא פ''ג הנושא והנותן בדברים לבד ולא נתן מעות בהא הוא דאין מוסרין אותו למי שפרע אבל כי איכא מעות בהדי דברים דבאו לכלל מעשה לד''ה מוסרין אותו למי שפרע:
על דעתיה דר''ל דאמר מעות אינן קונות מד''ת קשיא לאיזה דבר מוסרין וכו' דמכיון דאין כאן קנין כלל אמאי אמרו חכמים דצריך לקבל עליו מי שפרע:
או קנה מיד עמיתך. ומכאן למד דקנין משיכה מן התורה הוא דמיד כתיב דבר הנקנה מיד אל יד וכתוב בו עמיתך לומר מיד עמיתך את צריך לקנות במשיכה ולא במעות אבל מן יד העכו''ם אין את צריך משיכה אלא מעות קונות בו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source