בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ אָבֵד. אֲבָל בְּדָבָר הָאָבֵד שׂוֹכֵר עָלָיו מִמָּקוֹם אַחֵר וּמַטְּעוֹ וְאוֹמֵר לוֹ. סֶלַע פָסַקְתִּי לָךְ ב̇ אֲנִי נוֹתֵן לָךְ. נוֹטֵל מִזֶּה וְנוֹתֵן לָזֶּה. אָמַר רִבִּי אִילָא. וּבִלְבַד עַד כְּדֵי שְׂכָרוֹ. עַד כְּדוֹן וּבִלְבַד עַד כְּדֵי שְׂכַר אוֹתוֹ הַיּוֹם. וּבִלְבַד עַד כְּדֵי שְׂכָרוֹ לַשָּׁעָה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים. אֲבָל אִם רָאָה חַמָּרִין שֶׁמְמַשְׁמְשִין וּבָאִין אוֹ שֶׁפָּרַק סְפִינָתוֹ בְלִמֵן. אָמַר לוֹ. צֵא וּשְׂכוֹר לָךְ אַחַת מִכָּל אֵילּוּ. אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַרְעוֹמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
או שפרק ספינתו בלמן. וכן הדין אם השכיר לו ספינה לטעון סחורתו וחזר בו ופרקה והניח הסחורה על שפת הנהר וא''ל צא ושכור לך אחת מכל אלו הספינות המצוין שם בזה אין לו עליו אלא תרעומות דברים בעלמא שאין הבעה''ב מפסיד כלום:
שממשמשין ובאין. ורוצין להשכיר עצמן כפי שכר הראשון:
במקום שאינו מוצא לשכור פועלים. כפי תנאי השכר של הראשון:
במה דברים. דשוכר עליהן בדבר האבד:
עד כדון ובלבד וכו'. כלומר דלא תימא עד כנגד כל השכר שפסק עמו ואע''פ שאין ביד הבה''ב כלום משכרו כ''כ כגון שלא עשה אלא מקצת מהמלאכה וישלם זה מביתו מה ששוכר עליו פועל אחר קמ''ל דלא היא אלא עד כדון ובלבד עד כדי שכר אותו היום שכבר עשה עמו וחייב לו בה''ב השכר או ובלבד עד כדי שכרו לשעה שלא עשה עמו אלא שעה מועטת וכלומר כפי מה שיש ביד הבה''ב משכרו שכבר עשה כנגד אותו השכר הוא דשוכר עליו אחר ויוסיף לו מה שחייב לזה כדי לגמור מלאכתו:
ובלבד עד כדי שכרו. לפי התנאי הוא ששוכר עליו ממקום אחר וכדמפרש ואזיל:
נוטל מזה ונותן לזה. אשוכר עליו ממקום אחר קאי כדפרישית ובתוספתא תני הכי בהדיא הולך ושוכר ממקום אחר ובא ונוטל מזה ונותן לזה:
ומטעו. או מטעו ואומר לו סלע וכו' ואעפ''כ אינו נותן לו אלא סלע:
שוכר עליו ממקום אחר. על חשבון שלו שוכר פועלים אחרים:
במה דברים אמורים. שאינו מפסיד אלא לפי חשבון בדבר שאינו אבוד אם צריך להמתין עד שימצא פועלים לגמור מלאכתו אינו מפסיד הבה''ב דדבר שאינו אבוד הוא:
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. שֶׁלֹּא הִתְחִילוּ. אֲבָל אִם קִבֵּל מִמֵּנּוּ שָׂדֶה לִקְצוֹר בְּב̇ סְלָעִים קָצַר חֶצְייָהּ וְהִנִּיחַ חֶצְייָהּ. בֶּגֶד לֶאֱרוֹג בְּב̇ סְלָעִים אָרַג חֶצְיוֹ וְהִנִּיחַ חֶצְיוֹ שָׁמִין לוֹ. כֵּיצַד שָׁמִין לוֹ מַה שֶׁעָשָׂה. אִם הָיָה מַה שֶׁעָשָׂה יָפֶה ו̇ דֵּינָרִין נוֹתֵן לוֹ סֶלַע אוֹ יִגְמוֹר מְלַאכְתּוֹ. וְאִם סֶלַע נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. רִבִּי דוֹסָא אוֹמֵר. שָׁמִין מַה שֶׁעָתִיד לֵיעָשׂוֹת. אִם הָיָה מַה שֶׁעָתִיד לֵעָשׂוֹת יָפֶה ג̇ דֵּינָרִין נוֹתֵן לוֹ שֶׁקֶל 25b אוֹ יִגְמוֹר מְלַאכְתּוֹ. וְאִם שֶׁקֶל נוֹתֵן לו̇ שֶׁקֶל. רִבִּי זֵירָא בְשֵׁם רַב הוּנָא רִבִּי בִּינָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְּרִבִּי דוֹסָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם שקל. כגון דזל עבידתא ואינו שוה מה שעשה אלא שקל וכן הוא מה שעתיד להעשות ידו על התחתונה ונותן לו שקל:
בד''א שלא התחילו. סיפא דתוספתא היא וארישא קאי בד''א שאם חזרו אין להם זע''ז אלא תרעומות בזמן שלא התחילו כלומר בשכירי יום שלא קבלו עליהן עשיית המלאכה או קבלנים שקבלו עליהן כל המלאכה ועדיין לא התחילו:
אבל אם קבל ממנו וכו'. וכבר התחילו וקצר או ארג חציו והניח חציו וחזר בו שמין לו מה שעשה לפי חשבון התנאי שהיה ביניהם בשכירות כדמפרש ואזיל:
אם היה מה שעשה יפה ששה דינרין. כגון שנתייקרה שכירות המלאכה ואם היה בא לשכור פועל אחר לגמור החציו אינו מוצא בפחות מששה דינרין ונמצא נפסד בה''ב שני דינרין במה שעתיד להעשות אפ''ה הולכין אחר מה שעשה זה ונותן לו סלע כפי שכר החציו לפי התנאי:
ואם סלע. אם אין שוה מה שעשה אלא סלע נותן לו סלע ואע''פ שבתחלה לא היה שוה השכירות כ''כ נותן לו כפי תנאו:
ר' דוסא. ס''ל דכל החוזר בו ידו על התחתונה לפיכך הולכין אחר מה שעתיד לעשות ויעכב הבה''ב בידו לפי חשבון כדי לשכור פועלים לגמור מלאכתו כפי התנאי:
אם היה מה שעתיד לעשות יפה ששה דינרים. צ''ל:
נותן לו שקל. שהוא שני דינרים וששה דינרים צריך הוא כדי לשכור פועלים לגמור מלאכתו:
או יגמור מלאכתו. ויטול שני סלעים:
או יגמור מלאכתו. בעד הסלע השני ויתן לו שנים ואע''פ שנתייקר השכירות הולכין אחר התנאי:
משנה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאוּמָּנִין וְחָֽזְּרוּ בָהֶן יָדָן לַתַּחְתּוֹנָה. אִם בַּעַל הַבַּיִת חוֹזֵר בּוֹ יָדוֹ לַתַּחְתּוֹנָה. כָּל הַמְשַׁנֶּה יָדוֹ לַתַּחְתּוֹנָה וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ יָדוֹ לַהַתַּחְתּוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכל החוזר בו ידו על התחתונה. לאתויי המוכר שדהו לחבירו באלף זוז ונתן לו מאתים מהן וחזר בו המוכר יד הלוקח על העליונה רצה אומר תן לי מעותי רצה אומר תן לי קרקע כנגד מעותי ואם לוקח חוזר בו יד המוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך רצה אומר לו הילך קרקע כנגד מעותיך:
כל המשנה ידו לתחתונה. כגון נתן צמר לצבע לצבעו אדום וצבעו שחור אם השבח יתר על היציאה אין נותן לו שכרו משלם אלא דמי יציאת עצים וסממנים ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו השבח וסתם לן תנא כדר' יהודה בפ' הגוזל קמא:
ואם בה''ב חוזר בו ידו על התחתונה. יתן להם מה שעשו ואם הוזלה מלאכת הפועלים על כרחו יתן להם כמו שפסק חוץ ממה שצריך להוציא בהשלמתה:
ידן על התחתונה. אם הקרו פועלים ואינו מוצא מי שיגמרנה בשכר שהיה מגיע לאלו על מה שעתיד לעשות מעכב משכרם ממה שעשו כל מה שיצטרך להוציא עד שתגמור מלאכתו בשכר שפסק עם אלו ואם הוזלו פועלים וימצא מי שיגמרנה בפחות ישומו להן מה שעשו ויתן להם לפי ערך שפסק עשו חציה יתן להם חצי שכרן ואין יכולים לומר לו הרי פועלים אחרים תחתינו לגמור מלאכתך ותן לנו כל שכרנו חוץ ממה שיטלו אלו:
הלכה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר כול'. נִיחָא בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה. בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אָמַר. בְּשֶׁמֵּתָה מַחְמַת אֲוֵיר. רִבִּי דּוֹסִתַּי בֶּן יַנַּאי אָמַר שֶׁהִכִּישָׁהּ נָחָשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. רִבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר. כָּל הַמְשַׁנֶּה עַל דַּעַת בַּעַל הַבַּיִת נִקְרָא גַזְלָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ניחא בהר והוליכה בבקעה. קס''ד דמדלא מחלק הכא בין הוחלקה להוחמה כדמחלק לקמן ע''כ שלא הוחלקה ולא הוחמה אלא שמתה כדרכה מיירי והלכך פריך ניחא בהאי חלוקה ששכרו להוליכה בהר והוליכה בבקעה שחייב משום דאיכא למימר שמחמת עייפות ויגיעת הדרך עם המשאוי שעליה מתה ואלו הוליכה בהר כמו שהתנה עמו לא היתה מתייגעת לפי שהרוח והאויר שולט שם וס''ל להאי סתמא דתלמודא דסתם בהמה האויר יותר נוח לה ממה שטורח עליית ההר קשה לה ולפיכך אם שינה מהר לבקעה בדין הוא דחייב:
בבקעה והוליכה בהר. בתמיה אמאי חייב:
בשמתה מחמת אויר. מחמת שינוי האויר שלא היתה למודה באויר הזה והלכך לעולם חייב הוא כששינ' דאמרינן זה היה מכיר בבהמתו ובזה האויר שהורגלה התנה עמו וכל היכי ששינה תולין שמחמת שינוי האויר מתה:
שהכישה נחש. ולפעמים מצוין הנחשים בהר יותר מבקעה ולפעמים איפכא והלכך כל ששינה ממה שהתנה עמו חייב:
ר' יוחנן אמר ר' מאיר היא. לעולם שמתה כדרכה ומתני' כר''מ דס''ל כל המשנה על דעת בעל הבית נקרא גזלן וקמה לה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה:
על דעתיה דר' יוחנן. דמפרש למתני' דבקבלן מיירי וכיון שהתחיל במלאכה אינו יכול לחזור בו ואם חזר ידו על התחתונה וכן הבעה''ב ולדידיה דבפועל מודה הוא דיכול לחזור בו לעולם א''כ שמעינן דס''ל לר' יוחנן דבעה''ב אינו יכול לחזור בו לאחר שהתחילו במלאכה כדקתני במתני' דלר' יוחנן מתני' הלכתא היא ובבעל הבית אין חילוק בין פועל לקבלן לענין שאינו יכול לחזור בו מכיון שהתחילו במלאכה:
על דעתיה דרב. ומפרש הש''ס דאפי' אם תמצא לומר דבין לרב ובין לר' יוחנן ס''ל דפועל יכול הוא לחזור בו ול''פ אלא בפירושא דמתני' אפ''ה נ''מ לדינא איכא בינייהו לענין הבעה''ב דעל דעתיה דרב מפרש למתני' בפועל ומוקי לה כמאן דס''ל דאינו יכול לחזור בו והלכך אם התחילו במלאכה כדמיירי במתני' דהא ידן על התחתונה קתני ס''ל להאי מ''ד דאין אחד מהם יכול לחזור בו לא הפועל ולא הבעה''ב וכל החוזר בו ידו על התחתונה והשתא לדידיה דפליג על המתני' דס''ל דפועל יכול לחזור בו לעולם ואפילו התחיל במלאכה ה''נ ס''ל דגם הבעה''ב יכול לחזור בו דמתני' דקתני אם בעה''ב חוזר בו מאחר שהתחילו במלאכה יד בעה''ב על התחתונה אתיא דלא כהלכתא למאי דס''ל לרב:
אמר ר' יוחנן עבד עברי היא מתניתא. ר' יוחנן פליג עליה דרב בענין אוקימתא דמתני' דלרב דס''ל דפועל יכול לחזור בו ופליג על מתני' דאיהו מפרש לה בפועל וקתני ידו על התחתונה וע''כ דמוקי למתני' כמ''ד דאף פועל אינו יכול לחזור בו והלכך אם חזר בו ידו על התחתונה וקאמר ר' יוחנן דלא היא דמתני' לא איירי בפועל כלל אלא בקבלן דדינו כעבד עברי בזה דאינו יכול לחזור בו כמו ע''ע שקנוי הוא גופו לזמן והלכך הוא דידו על התחתונה אבל בפועל מודה הוא תנא דמתני' דיכול לחזור בו:
אין ישראל קונין זה את זה. כלומר דאין קונה אותו שיהיה משועבד לו ושלא יוכל לחזור בו דלי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים:
גמ' רב אמר כי לי בני ישראל עבדים. טעמא דהפועל יכול לחזור בו קא מפרש דהכי ס''ל לרב:
משנה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה. בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר אֲפִילוּ זוֹ עֲשָׂרָה מִילִין וְזוֹ עֲשָׂרָה מִילִין וָמֵתָה חַייָב לְשַׁלֵּם. שָׂכַר אֶת הַחֲמוֹר וְהִבְרִיקָה אוֹ שֶׁנִּשְׂאֵת בַּאַנְגָּרֵייָא אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ. מֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה חַייָב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה אִם הֶחֱלִיקַה פָטוּר וְאִם הוּחַמָּה חַייָב. לְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר אִם הֶחֱלִיקַה חַייָב וְאִם הוּחַמָּה פָטוּר וְאִם מַחֲמַת הַמַּעֲלָה חַייָב. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה לַחֲרוֹשׁ בָּהָר וְחָרַשׁ בַּבִּקְעָה אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן פָּטוּר. בַּבִּקְעָה וְחָרַשׁ בָּהָר אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן חַייָב. לָּדוּשׁ בַּקִטְנִית וְדָשׁ בַּתְּבוּאָה פָטוּר. בַּתְּבוּאָה וְדָשׁ בַּקִטְנִית חַייָב מִפְּנֵי שֶׁהַקִּיטְנִית מְחַלֶּקֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתה או נשברה. שמפסיד כל שכרו:
חייב. המשכיר למכור העור והנבילה ולהוסיף מעות ולהעמיד לו חמור או ישכור לו אחר בדמי הנבילה או יחזיר לו שכרו:
בהר והוליכה בבקעה אם החליקה פטור. שבהר היא ראויה להחליק יותר לפי שראש ההר חד ומשופע לצדדין ואם הוחמה חייב שמחמת הבקעה הוא לפי שהבקעה מעלה הבל וההרים סביבים לה ואין האויר שולט בה:
ואם מחמת המעלה. שהוחמה מחמת העלותה בהר חייב שהמעלה גרם לה והוא שינה והוליכה בהר:
לחרוש בהר וכו'. וכל כלי המחרישה לבעל הבקר ונעריו הולכין עם בהמתו זה אוחז הדרבן לכוין הפרה לתלמיה וזה הולך אחר המחרישה ומכביד היתד בקרקע שבו הברזל והוא קנקן דמתני':
בבקעה וחרש בהר ונשבר הקנקן חייב. שההרים קשים לחרוש מן הבקעים מפני הסלעי' שיש שם:
ודש בתבואה פטור. אם החליקה:
אומר לו. משכיר לשוכר הרי שלך לפניך שאף מזלך גרם ונפסיד שנינו:
או שנישאת באנגריא. שנלקחה לעבודת המלך:
והבריקה. שהתליעו רגליה:
מתני' השוכר את החמור וכו' בבקעה והוליכה בהר. בראש ההר ואע''פ שהדרך חלק וישר חייב כדמוקי לה בגמ' שמתה מחמת אויר שלא הוחלקה ולא הוחמה אלא מחמת האויר הואיל ושנה בה יכול הוא לומר לא מתה זו אלא מחמת שלא היתה למודה באויר הר וקשה לה או לא היתה למודה באויר בקעה וקשה לה ומשום ה''נ לא מפליג הכא בין הוחלקה להוחמה כדמפליג בסיפא:
הלכה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאוּמָּנִין כול'. רַב אָמַר. כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים. אֵין יִשְׂרָאֵל קוֹנִין זֶה אֶת זֶה. 26a אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עֶבֶד עִבְרִי הִיא מַתְנִיתָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב. בֵּין פּוֹעֵל בֵּין בַּעַל הַבַּיִת יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. פּוֹעֵל יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ וְלֹא בַעַל הַבַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ניחא בהר והוליכה בבקעה. קס''ד דמדלא מחלק הכא בין הוחלקה להוחמה כדמחלק לקמן ע''כ שלא הוחלקה ולא הוחמה אלא שמתה כדרכה מיירי והלכך פריך ניחא בהאי חלוקה ששכרו להוליכה בהר והוליכה בבקעה שחייב משום דאיכא למימר שמחמת עייפות ויגיעת הדרך עם המשאוי שעליה מתה ואלו הוליכה בהר כמו שהתנה עמו לא היתה מתייגעת לפי שהרוח והאויר שולט שם וס''ל להאי סתמא דתלמודא דסתם בהמה האויר יותר נוח לה ממה שטורח עליית ההר קשה לה ולפיכך אם שינה מהר לבקעה בדין הוא דחייב:
בבקעה והוליכה בהר. בתמיה אמאי חייב:
בשמתה מחמת אויר. מחמת שינוי האויר שלא היתה למודה באויר הזה והלכך לעולם חייב הוא כששינ' דאמרינן זה היה מכיר בבהמתו ובזה האויר שהורגלה התנה עמו וכל היכי ששינה תולין שמחמת שינוי האויר מתה:
שהכישה נחש. ולפעמים מצוין הנחשים בהר יותר מבקעה ולפעמים איפכא והלכך כל ששינה ממה שהתנה עמו חייב:
ר' יוחנן אמר ר' מאיר היא. לעולם שמתה כדרכה ומתני' כר''מ דס''ל כל המשנה על דעת בעל הבית נקרא גזלן וקמה לה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה:
על דעתיה דר' יוחנן. דמפרש למתני' דבקבלן מיירי וכיון שהתחיל במלאכה אינו יכול לחזור בו ואם חזר ידו על התחתונה וכן הבעה''ב ולדידיה דבפועל מודה הוא דיכול לחזור בו לעולם א''כ שמעינן דס''ל לר' יוחנן דבעה''ב אינו יכול לחזור בו לאחר שהתחילו במלאכה כדקתני במתני' דלר' יוחנן מתני' הלכתא היא ובבעל הבית אין חילוק בין פועל לקבלן לענין שאינו יכול לחזור בו מכיון שהתחילו במלאכה:
על דעתיה דרב. ומפרש הש''ס דאפי' אם תמצא לומר דבין לרב ובין לר' יוחנן ס''ל דפועל יכול הוא לחזור בו ול''פ אלא בפירושא דמתני' אפ''ה נ''מ לדינא איכא בינייהו לענין הבעה''ב דעל דעתיה דרב מפרש למתני' בפועל ומוקי לה כמאן דס''ל דאינו יכול לחזור בו והלכך אם התחילו במלאכה כדמיירי במתני' דהא ידן על התחתונה קתני ס''ל להאי מ''ד דאין אחד מהם יכול לחזור בו לא הפועל ולא הבעה''ב וכל החוזר בו ידו על התחתונה והשתא לדידיה דפליג על המתני' דס''ל דפועל יכול לחזור בו לעולם ואפילו התחיל במלאכה ה''נ ס''ל דגם הבעה''ב יכול לחזור בו דמתני' דקתני אם בעה''ב חוזר בו מאחר שהתחילו במלאכה יד בעה''ב על התחתונה אתיא דלא כהלכתא למאי דס''ל לרב:
אמר ר' יוחנן עבד עברי היא מתניתא. ר' יוחנן פליג עליה דרב בענין אוקימתא דמתני' דלרב דס''ל דפועל יכול לחזור בו ופליג על מתני' דאיהו מפרש לה בפועל וקתני ידו על התחתונה וע''כ דמוקי למתני' כמ''ד דאף פועל אינו יכול לחזור בו והלכך אם חזר בו ידו על התחתונה וקאמר ר' יוחנן דלא היא דמתני' לא איירי בפועל כלל אלא בקבלן דדינו כעבד עברי בזה דאינו יכול לחזור בו כמו ע''ע שקנוי הוא גופו לזמן והלכך הוא דידו על התחתונה אבל בפועל מודה הוא תנא דמתני' דיכול לחזור בו:
אין ישראל קונין זה את זה. כלומר דאין קונה אותו שיהיה משועבד לו ושלא יוכל לחזור בו דלי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים:
גמ' רב אמר כי לי בני ישראל עבדים. טעמא דהפועל יכול לחזור בו קא מפרש דהכי ס''ל לרב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source