הלכה: שׁוֹמְרֵי פֵירוֹת אוֹכְלִים מֵהִילְכוֹת מְדִינָה כול'. רַב הוּנָא אָמַר. בְּשׁוֹמְרֵי פֵירוֹת הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל בְּשׁוֹמְרֵי גִּינּוֹת וּפַרְדֵיסִין אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. בְּשׁוֹמְרֵי גִּינּוֹת וּפַרְדֵיסִין הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל בְּשׁוֹמְרֵי פֵירוֹת אֵין אוֹכְלִין לֹא מִתּוֹרָה וְלֹא מֵהִילְכוֹת מְדִינָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה וּמְסַייֵעַ עַל רַב הוּנָא. וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב. לְרַבּוֹת אֶת הַשּׁוֹמְרִין שֶׁיְּהוּ מְטַמִּין בְּגָדָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וטמא הכהן עד הערב. גבי פרת חטאת כתיבא וכבר כתיב והשורף את הפרה יכבס בגדיו וגו' אלא לרבות את השומרין של הפרה שיהו מטמאין בגדיו כעושה מעשה שכל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים:
ומסייע על רב הונא. דקסבר שומר כעושה מעשה דמי:
גמ' רב הונא אמר וכו'. טעות הניכר יש כאן שהוחלפו השיטות לפני המעתיקים וכצ''ל. רב הונא אמר בשומרי גנות ופרדיסין היא מתני' אבל בשומרי פירות אוכלין מן התורה שמואל אמר בשומרי פירות היא מתניתא אבל בשומרי גנות ופרדסין אין אוכלין לא מן התורה ולא מהלכות מדינה. רב הונא ס''ל שומר כעושה מעשה דמי הלכך בשומרי פירות התלושין כגון גתות וערימות מן התורה הן אוכלין דהוה כעושי מלאכה בתלוש עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר ובשומרי גנות ופרדסין דהן במחובר שלא בשעת גמר מלאכה אפי' עושה מעשה אינו אוכל מן התורה ומכ''ש שומר אלא דמהילכות מדינה אוכלין הן. שמואל ס''ל משמר לאו כעושה מעשה דמי הלכך שומרי פירות תלושין אינם אוכלין מן התורה ומהלכות מדינה הוא דאוכלין אבל שומרי גנות ופרדסין אין אוכלין לא מן התורה ולא מהלכו' מדינה דאפי' עושה מעשה אינו אוכל כלל במחובר לקרקע שלא בשעת גמר מלאכה ואפי' מהלכות מדינה ומכ''ש שומרין:
משנה: 29a שׁוֹמְרֵי פֵירוֹת אוֹכְלִין מֵהִילְכוֹת מְדִינָה אֲבָל לֹא מִן הַתּוֹרָה. אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבַּע עַל הַכֹּל וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם את הַכֹּל וְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּעִין עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה וּמְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵידָה וְאֶת הָגְּנֵיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו. דהוי תנאי קודם למעשה תנאו קיים ולאפוקי בתנאי שאי אפשר לו לקיימו שאינו אלא כמפליגו בדברים שאין בלבו אלא להקניטו בעלמא ומרחיקו ודוחה אותו בדברים אין בתנאי זה כלום והמעשה קיים:
תנאו בטל. והמעשה קיים ואע''פ שזה לא קיים התנאי:
וכל תניי שיש בו מעשה בתחלתו. שהקדים מעשה שיש עליו לעשות לתנאי שהוא מתנה כגון הרי זה הדבר שלך אם תקיים לי דבר פלוני דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם היינו תנאי קודם למעשה:
כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנייו בטל. מתני' ר''מ היא דסבר אפי' בדבר שבממון תנאו בטל ואינה הלכה אלא בדבר שבממון אפי' התנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים:
מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה. ולא הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה אלא שאומר לו אי אפשי להיות שומר לך אלא בכך ושומר לא נחית לשמירה עד דמשיך לבהמה והאי כי משיך כבר פירש על מנת שאין לו עליו שבועה ולא שעבד נפשיה בתורת שומרין אלא למקצת ולמה שירד ירד:
ונפלה. ונשברה או מתה:
עלת לראשי צוקין. שתקפתו על כרחו ולא היה יכול להחזיק בה ועלתה לראשי הרים גבוהים:
סגפה. עינה אותה ברעב או שהושיבה בקיץ בחמה ובחורף בצינה לענות נפש מתרגם לסגפא נפש:
הליסטים. חד ליסטם ובליסטם מזוין שאע''פ שהרועה ג''כ מזוין האי מסר נפשיה והאי לא מסר נפשיה והוי אונס:
בשעת משלחת זאבים. שחיה רעה משולחת בגזירת המלך קופצת היא על אדם אחד ואין הלכה כר' יהודה ולא כידוע הבבלי:
והשואל משלם את הכל. גניבה ואבידה ואונסין שהוזכרו בפרשה אבל מתה מחמת מלאכה פטור וכלהו נפקא לן מקראי בואלה המשפטים פרשה ראשונה כי יתן איש אל רעהו וגו' נאמרה בשומר חנם שכן פטר בו גניבה ואבידה שניה כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה נאמרה בשומר שכר שכן חייב בו בגניבה ואבידה דכתיב ביה אם גנב יגנב מעמו (שלם) ישלם לבעליו אין לי אלא גניבה אבידה מנין ת''ל אם גנב יגנב מכל מקום ועוד ק''ו ומה גניבה שקרובה לאונס חייב אבידה שקרובה לפשיעה לא כל שכן ושוכר כיון שאין כל הנאה שלו דינו כשומר שכר. והשואל מפורש בפרשה שלישית וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם:
שומר חנם נשבע על הכל. על כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב הוא נשבע שכך עלתה לו ופטור:
ארבעה שומרין הן. ודיניהן שלשה דשוכר כנושא שכר דמי:
מהילכות מדינה. שכבר נהגו כן:
מתני' שומרי פירות. תלושין וכדמפרש בגמרא:
מתני' זאב אחד אינו אונס. ונושא שכר ושוכר חייבין עליו דכתיב הטרפה לא ישלם יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם:
משנה: זְאֵב אֶחָד אֵינוֹ אוֹנֶס וּשְׁנֵי זְאֵיבִין אוֹנֶס. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּשָׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים אַף זְאֵב אֶחָד אוֹנֶס. שְׁנֵי כְלָבִים אֵינָן אוֹנֶס. יַדּוּעַ הַבַּבְלִי אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר. מֵרוּחַ אַחַת אֵינוֹ אוֹנֶס מִשְׁתֵּי רוּחוֹת אוֹנֶס. הַלִּיסְטִין הֲרֵי הֶן אוֹנֶס. הָאֲרִי וְהַדּוֹב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלִיס וְהַנָּחָשׁ הֲרֵי אֵילּוּ אוֹנְסִין. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ מֵאֵילֵיהֶן אֲבָל אִם הוֹלִיכָן לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִיסְטִין אֵין אֵילּוּ אוֹנְסִין. מֵתָה כְדַרְכָּהּ הֲרֵי זֶה אוֹנֶס. סִכְפָּהּ וָמֵתָה אֵינוֹ אוֹנֶס. עָלָת לְרָאשֵׁי צוּקִין וְנָֽפְלָה הֲרֵי זֶה אוֹנֶס. הֶעֱלָהּ לְרָאשֵׁי צוּקִין וְנָֽפְלָה אֵינוֹ אוֹנֶס. מַתְנֶה שׁוֹמֵֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה וְהַשּׁוֹאֵל לִהְיוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר לִהְיוֹת פְּטוּרִין מִשְּׁבוּעָה וּמִלְּשַׁלֵּם. כָּל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָייוֹ בָטֵל. וְכָל תְּנַאי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה בִתְחִילָּתוֹ תְּנָייוֹ בָטֵל. וְכָל שֶׁאֶיפְשָׁר לוֹ לְקַייְמוֹ בְסוֹפוֹ וְהִתְנָה עָלָיו מִתְּחִילָּתוֹ תְּנָייוֹ קַייָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו. דהוי תנאי קודם למעשה תנאו קיים ולאפוקי בתנאי שאי אפשר לו לקיימו שאינו אלא כמפליגו בדברים שאין בלבו אלא להקניטו בעלמא ומרחיקו ודוחה אותו בדברים אין בתנאי זה כלום והמעשה קיים:
תנאו בטל. והמעשה קיים ואע''פ שזה לא קיים התנאי:
וכל תניי שיש בו מעשה בתחלתו. שהקדים מעשה שיש עליו לעשות לתנאי שהוא מתנה כגון הרי זה הדבר שלך אם תקיים לי דבר פלוני דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם היינו תנאי קודם למעשה:
כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנייו בטל. מתני' ר''מ היא דסבר אפי' בדבר שבממון תנאו בטל ואינה הלכה אלא בדבר שבממון אפי' התנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים:
מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה. ולא הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה אלא שאומר לו אי אפשי להיות שומר לך אלא בכך ושומר לא נחית לשמירה עד דמשיך לבהמה והאי כי משיך כבר פירש על מנת שאין לו עליו שבועה ולא שעבד נפשיה בתורת שומרין אלא למקצת ולמה שירד ירד:
ונפלה. ונשברה או מתה:
עלת לראשי צוקין. שתקפתו על כרחו ולא היה יכול להחזיק בה ועלתה לראשי הרים גבוהים:
סגפה. עינה אותה ברעב או שהושיבה בקיץ בחמה ובחורף בצינה לענות נפש מתרגם לסגפא נפש:
הליסטים. חד ליסטם ובליסטם מזוין שאע''פ שהרועה ג''כ מזוין האי מסר נפשיה והאי לא מסר נפשיה והוי אונס:
בשעת משלחת זאבים. שחיה רעה משולחת בגזירת המלך קופצת היא על אדם אחד ואין הלכה כר' יהודה ולא כידוע הבבלי:
והשואל משלם את הכל. גניבה ואבידה ואונסין שהוזכרו בפרשה אבל מתה מחמת מלאכה פטור וכלהו נפקא לן מקראי בואלה המשפטים פרשה ראשונה כי יתן איש אל רעהו וגו' נאמרה בשומר חנם שכן פטר בו גניבה ואבידה שניה כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה נאמרה בשומר שכר שכן חייב בו בגניבה ואבידה דכתיב ביה אם גנב יגנב מעמו (שלם) ישלם לבעליו אין לי אלא גניבה אבידה מנין ת''ל אם גנב יגנב מכל מקום ועוד ק''ו ומה גניבה שקרובה לאונס חייב אבידה שקרובה לפשיעה לא כל שכן ושוכר כיון שאין כל הנאה שלו דינו כשומר שכר. והשואל מפורש בפרשה שלישית וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם:
שומר חנם נשבע על הכל. על כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב הוא נשבע שכך עלתה לו ופטור:
ארבעה שומרין הן. ודיניהן שלשה דשוכר כנושא שכר דמי:
מהילכות מדינה. שכבר נהגו כן:
מתני' שומרי פירות. תלושין וכדמפרש בגמרא:
מתני' זאב אחד אינו אונס. ונושא שכר ושוכר חייבין עליו דכתיב הטרפה לא ישלם יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם:
אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל בְּעָלָהּ אוֹ שְׂכָרָן וָמֵתָה חַייָב. אָמַר רִבִּי לָא. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאִם אֵין בְּעָלָיו עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁשָּׁאַל אֶת הַפָּרָה וְשָׂכַר בְּעָלָהּ עִמָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּעָלִים חוֹרְשִׁין בְּמָקוֹם אַחֵר וָמֵתָה פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך השוכר את הפועלין
ממשמע שנאמר וכו'. השתא מסיים לדרשה דידיה וכלומר דלא תימא דודאי יודעין אנו עכשיו דבעידן שבירה ומיתה לא מהני מידי והיינו טעמא דסיפא אלא דאכתי מנא לך לומר דבעידנא דשאלה לחודיה מהני דילמא עד שיהא עמה בשתיהן הלכך מסיים וקאמר דהא נמי לא מצית אמרת:
דממשמע שנא' סיפיה דקרא בעליו עמו לא ישלם. א''כ כבר אנו יודעין שאם אין עמו ישלם וקרא דרישא אם אין בעליו עמו לא איצטריך וכ''ת שמעינן דלא מהני מידי מה שהבעלים עמו בעידן שבירה ומתה מכיון שלא היו בשעת שאלה דאנן תרווייהו בעינן א''כ תו מה ת''ל בעליו עמו לא ישלם ליכתוב רישא דקרא לחודי' ולישתוק:
אלא מכיון וכו'. וכלומר דע''כ ללמדינו דעידן שאלה בעינן ובהא לחודה הוא דסגי והיינו טעמא דרישא:
את שבנתיי'. שהלך מאנטיפרס ולכפר עותני לא בא ה''ז ספק אם דוקא לגליל קאמר שיגיע לשם ולא קיים התנאי או מיהודה דוקא וכשהלך מאנטיפרס ע''מ לילך לגליל קיים תנאו ומגורשת ואינה מגורשת וכדין כל ספק בגט ופסולה מן הכהונה:
כפר עותני וכו'. רישא הכי איתא התם שאני הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס וחזר בטל תנאו שאני הולך מגליל והגיע לכפר עותני וחזר בטל תנאו וקאמר התם כפר עותני בגליל ואנטיפרס ביהודה את שבנתיים מטילין אותו לחומרא מגורשת ואינו מגורשת. שאם התנאי ה''ז גיטך ע''מ שאני הולך מיהודה לגליל ואנטיפרס ביהודה הוא וכשהגיע לשם חזר בטל התנאי שלא הלך עדיין מיהודה וכן בסיפא:
מתקיים בכתב. וכל שאינו מתקיים בכתב איט מתקיים בפה:
זה הכלל. בתוספתא פ''ה דגיטין היא ורישא קתני על מנת שתפריחי באויר ע''מ שאעבור הים ברגליך ה''ז אינו גט ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט זה הכלל א''ר יהודה בן תימא כל תנאי שאי אפשר לה לעשות והתנה עמה לא נתכוין זה אלא להפליגה בין שאמר וכו':
הלכה: הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה כול'. אָמַר רִבִּי אִילָא. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁשָּׁאַל אֶת הַפָּרָה וְלֹא שָׁאַל בְּעָלָהּ עִמָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּעָלִין חוֹרְשִׁין עַל גַּבָּהּ וָמֵתָה חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ממשמע שנאמר קראי בשואל הכי כתיבי וכי ישאל איש וגו' בעליו אין עמו שלם ישלם אם בעליו עמו לא ישלם ודריש לה לקראי הכי דלא תימא דהתורה הקפידה שיהא עמה בשעת שאילה ובשעת שבירה או מיתה ושיהא הבעלים שאולין ג''כ באותה מלאכה דוקא כגון פרה והבעלים חורשין עמה וכן נמי שלא תטעה לומר דאי אמרינן דלא בעינן שיהו הבעלים עמה בשניהן אלא בחדא נמי סגי א''כ נימא דאפי' היו בשעת שבירה ומיתה ולא היו בשעת שאלה יפטור הלכך מפרש לה ר' אילא שלא תטעה בכך והיינו טעמא דמתני':
ממשמע שנאמר. ברישא דקרא בעליו אין עמו שלם ישלם וא''כ כבר אנו יודעין דאם בעליו עמו לא ישלם וקרא דבעליו עמו לא איצטריך:
מה ת''ל בעליו אין עמו. כלומר וכ''ת דבעליו עמו איצטריך ללמדינו שיהא ג''כ בשעת שבירה ומיתה א''כ ליכתוב האי קרא לחודיה ומה ת''ל בעליו אין עמו שלם ישלם אלא ע''כ רישא דקרא בא ללמדינו דלא מהני מידי מה שהבעלים עמו בשעת שבירה ומיתה אלא מכיון ששאל את הפרה ולא שאל בעליו עמה תו לא איכפת במה שהן עמה לבסוף ואפי' חורשין על גבה שהבעלי' עמה באותה מלאכה ומתה חייב כיון דלא היו שאולין עמה בעידן שאלה:
לא תהא זקוקה ליבם הרי זו מקודשת ותנאו בטל. כצ''ל וכן הוא בתוספתא שמתנה על מה שכתוב בתורה הוא:
הרי זו מקודשת. ותנאו קיים:
גמ' תני. בתוספתא דקידושין פ''ג:
משנה: הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ. שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְשָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ. שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִין אוֹ שְׂכָרָן וּלְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וָמֵתָה פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִין אוֹ שְׂכָרָן וָמֵתָה חַייָב שֶׁנֶּאֱמַר אִם בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' השואל את הפרה ושאל בעליה עמה. אם היו הבעלים של הפרה אצל השואל לעשות מלאכתו בין שהיו שאולים אצלו או שכורים בין באותה מלאכה של פרה בין לעשות מלאכה אחרת אם מתה פטור:
שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם. והכי משמע אם בעל השור עמו עם השואל שהוא שאל או שכר לו לעשות מלאכתו בשעה שהשאיל לו פרתו לא ישלם:
אבל שאל את הפרה וכו'. שהיה עמו בשעת אונס ולא היה עמו בשעת שאלה חייב דלא הוי שאלה בבעלים לאיפטורי אלא אם כן היה עמו בשעת שאלה:
שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם. והכי אשמעינן קרא בעליו אין עמו בשעת שאלה אע''פ שהיה עמו בשעת שבירה ומיתה ישלם:
זֶה הַכְּלָל שֶׁהָיָה רִבִּי יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר. כֵּל דָּבָר שֶׁאֵיפְשָׁר לְהִתְקַייֵם וְהִתְנָה עִמָּהּ לֹא נִתְכַּוֵון אֶלָּא לְהַפְלִיגָהּ. בֵּין שֶׁאָמַר בִּכְתָב בֵּין שֶׁאָמַר בְּפֶה. כָּל הַמִּתְקַייֵם בְּפֶה מִתְקַייֵם בִּכְתָב. וּכְפַר עוֹתְנַי כְּגָלִיל וְאַנְטִיפַּטְרִס כִּיהוּדָה. אֶת שֶׁבֵּינְתַיִים מַטִּילִין אוֹתוֹ לְחוּמְרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך השוכר את הפועלין
ממשמע שנאמר וכו'. השתא מסיים לדרשה דידיה וכלומר דלא תימא דודאי יודעין אנו עכשיו דבעידן שבירה ומיתה לא מהני מידי והיינו טעמא דסיפא אלא דאכתי מנא לך לומר דבעידנא דשאלה לחודיה מהני דילמא עד שיהא עמה בשתיהן הלכך מסיים וקאמר דהא נמי לא מצית אמרת:
דממשמע שנא' סיפיה דקרא בעליו עמו לא ישלם. א''כ כבר אנו יודעין שאם אין עמו ישלם וקרא דרישא אם אין בעליו עמו לא איצטריך וכ''ת שמעינן דלא מהני מידי מה שהבעלים עמו בעידן שבירה ומתה מכיון שלא היו בשעת שאלה דאנן תרווייהו בעינן א''כ תו מה ת''ל בעליו עמו לא ישלם ליכתוב רישא דקרא לחודי' ולישתוק:
אלא מכיון וכו'. וכלומר דע''כ ללמדינו דעידן שאלה בעינן ובהא לחודה הוא דסגי והיינו טעמא דרישא:
את שבנתיי'. שהלך מאנטיפרס ולכפר עותני לא בא ה''ז ספק אם דוקא לגליל קאמר שיגיע לשם ולא קיים התנאי או מיהודה דוקא וכשהלך מאנטיפרס ע''מ לילך לגליל קיים תנאו ומגורשת ואינה מגורשת וכדין כל ספק בגט ופסולה מן הכהונה:
כפר עותני וכו'. רישא הכי איתא התם שאני הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס וחזר בטל תנאו שאני הולך מגליל והגיע לכפר עותני וחזר בטל תנאו וקאמר התם כפר עותני בגליל ואנטיפרס ביהודה את שבנתיים מטילין אותו לחומרא מגורשת ואינו מגורשת. שאם התנאי ה''ז גיטך ע''מ שאני הולך מיהודה לגליל ואנטיפרס ביהודה הוא וכשהגיע לשם חזר בטל התנאי שלא הלך עדיין מיהודה וכן בסיפא:
מתקיים בכתב. וכל שאינו מתקיים בכתב איט מתקיים בפה:
זה הכלל. בתוספתא פ''ה דגיטין היא ורישא קתני על מנת שתפריחי באויר ע''מ שאעבור הים ברגליך ה''ז אינו גט ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט זה הכלל א''ר יהודה בן תימא כל תנאי שאי אפשר לה לעשות והתנה עמה לא נתכוין זה אלא להפליגה בין שאמר וכו':
הלכה: זְאֵב אֶחָד אֵינוֹ אוֹנֶס כול'. כָּל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה כול'. תַּנֵּי. כָּל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. תְּנַאי מָמוֹן תְּנָאוֹ קַייָם. תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּמָמוֹן תְּנָאוֹ בָטֵל. כֵּיצַד. אָמַר לְאִשָׁה. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֵין לִיךְ עָלַי שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה. הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת [וּתְנָייוֹ קַייָם. עַל מְנָת] 29b שֶׁאִם מֵתִי לֹא תְהֵא זְקוּקָה לְיִיבּוּם. הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וּתְנָאוֹ בָטֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ממשמע שנאמר קראי בשואל הכי כתיבי וכי ישאל איש וגו' בעליו אין עמו שלם ישלם אם בעליו עמו לא ישלם ודריש לה לקראי הכי דלא תימא דהתורה הקפידה שיהא עמה בשעת שאילה ובשעת שבירה או מיתה ושיהא הבעלים שאולין ג''כ באותה מלאכה דוקא כגון פרה והבעלים חורשין עמה וכן נמי שלא תטעה לומר דאי אמרינן דלא בעינן שיהו הבעלים עמה בשניהן אלא בחדא נמי סגי א''כ נימא דאפי' היו בשעת שבירה ומיתה ולא היו בשעת שאלה יפטור הלכך מפרש לה ר' אילא שלא תטעה בכך והיינו טעמא דמתני':
ממשמע שנאמר. ברישא דקרא בעליו אין עמו שלם ישלם וא''כ כבר אנו יודעין דאם בעליו עמו לא ישלם וקרא דבעליו עמו לא איצטריך:
מה ת''ל בעליו אין עמו. כלומר וכ''ת דבעליו עמו איצטריך ללמדינו שיהא ג''כ בשעת שבירה ומיתה א''כ ליכתוב האי קרא לחודיה ומה ת''ל בעליו אין עמו שלם ישלם אלא ע''כ רישא דקרא בא ללמדינו דלא מהני מידי מה שהבעלים עמו בשעת שבירה ומיתה אלא מכיון ששאל את הפרה ולא שאל בעליו עמה תו לא איכפת במה שהן עמה לבסוף ואפי' חורשין על גבה שהבעלי' עמה באותה מלאכה ומתה חייב כיון דלא היו שאולין עמה בעידן שאלה:
לא תהא זקוקה ליבם הרי זו מקודשת ותנאו בטל. כצ''ל וכן הוא בתוספתא שמתנה על מה שכתוב בתורה הוא:
הרי זו מקודשת. ותנאו קיים:
גמ' תני. בתוספתא דקידושין פ''ג:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source