כדי ניפלה. דקאמר ר' יהודה כדי הזרע שנפל בה וע''ש שזורעין במפולת יד קאמר כדי ניפלה:

של זה ושל זה. כלומר חוץ מן ההוצאה של שניהן הוא שצריך שיהיה כדי כרי:

חוץ מיציאותיו של זה. של הבעה''ב או של האריס הוא שצריך שיהא הכרי מלבד זה:

והוא שיהא בית מכנס שלה מלמעלה. העץ שהרחת נכנס ודבוק בו יהא לבדו מלמעלה וכלומר שצריך שתהא הרחת מכוסה בתבואה כולה עם הצדדין שלה:

גמ' ובלבד כדי שיעמיד הרחת. שזורין בה התבואה אם יש כל כך תבואה שאם תוחבין בתוכה הרחת עומדת זהו כרי:

גמ' הדא אמרה. לאו על האי מתני' קאי אלא איידי דשנויה האי סוגיא בפ' איזהו נשך על התוספתא הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר ולא לקח אין לו עליו אלא תרעומות ועלה אמר ר' יצחק התם הדא אמרה וכו' דאין זה אלא כמבטל כיסו וריוח של חבירו ואגב דנקט שדה דזהו הנלמד ממתני' דהכא נקט לה לכולא מילתא:

המבטל שדה חבירו. כדינא דמתני' שהובירה חייב לשפות לו לפייסו ולשלם כפי השומא הראויה שכך כותב לו אם אוביר וכו':

המבטל ספינתו וחנותו. שהבטיחו להתעסק ולהטפל בהן ולא עשה מהו אם לשדה דמיא דמצוי בהן הריוח או כמבטל כיסו כגוונא דין הנזכר דמיא דמי יימר דהוי משתכר ביה שהן קרובין ג''כ להפסד ולא איפשיטא:

בין כך ובין כך. אפילו מכת מדינה היא אינו מנכה לו שעל המעות לא נגזרה גזירה ואין הלכה כר' יהודה:

אינו מנכה לו מחכירו. ואפי' נשתדפו כל השדות של בעל הקרקע יכול הוא לומר מזלך הוא שגרם הואיל ולא נשתדפו רוב שארי השדות של אותה העיר:

מנכה לו מחכירו. לפי ההפסד שאירעו:

אם מכת מדינה היא. שאכל החגב או נשתדפו רוב שדות של אותה העיר:

אלא אם יש בה כדי ניפלה. כדי שיעור הזרע ממה שזרע בה חייב להיטפל בה ואין הלכה כר' יהודה:

מה קיצבה כרי. מה קצבה יש אם קצבתם לו שיעור כרי לחיוב טיפול שדה גדולה וכן לשדה קטנה אין זו קצבה:

אם יש בה. מתבואתה כדי להעמיד כרי וכדמפרש בגמרא:

ולא עשת. תבואה אלא מעט ובא לו האריס למנוע מלהתעסק בה עוד שאין בה כדי טרחו:

המקבל שדה מחבירו. הא ליתא אלא בקבלנותא דאי בחכירותה מה לו לבעל השדה אם יחדל מלהטפל בה סוף סוף חכירו הוא נותן לו:

ומעלה לפני עשבים. ואפי' אומר לו באחרונה אני חורש אותה אין שומעין לו משום דאומר לו נהי דעקרת שרשי העשבים סוף סוף אם תניח עכשיו העשבים עד שיזריעו יפלו הזרעים לארץ ויצמחו לשנה הבאה ולאלו לא תועיל החרישה:

ולא רצה לנכש. לנקות התבואה מעשבים רעים שמתישין כח הקרקע ומעכבין את התבואה מלעלות:

מה איכפת לך. אם יחסר חלקי הואיל ואני נותן לך חכורך שפסקתי עמך:

מתני' המקבל שדה מחבירו. למחצה ולשליש ולרביע דאי בחכירות לא שייכא שמין דחכירתו הוא יתן:

אם משזכה בה הובירה. שלא חרש ולא זרעה:

אם אוביר. אעשנה בורה:

ולא אעביד. ולא אעשה בה פעולה הראויה לה:

אשלם במיטבא. כפי מה שהיתה ראויה לעשות אם היתה חרושה וזרועה כראוי:

מתני' המקבל שדה מחבירו. הא ליתא אלא בחכירותא דאי בקבלנותא פשיטא מי מצי מימר ליה מאי איכפת לך:

מתני' המקבל שדה מחבירו. הא ליתא אלא בחכירות' דאי בקבלנותא מאי מנכה איכא מה שימצאו יחלוקו:

בין כך ובין כך. אפילו מכת מדינה היא אינו מנכה לו שעל המעות לא נגזרה גזירה ואין הלכה כר' יהודה:

אינו מנכה לו מחכירו. ואפי' נשתדפו כל השדות של בעל הקרקע יכול הוא לומר מזלך הוא שגרם הואיל ולא נשתדפו רוב שארי השדות של אותה העיר:

מנכה לו מחכירו. לפי ההפסד שאירעו:

אם מכת מדינה היא. שאכל החגב או נשתדפו רוב שדות של אותה העיר:

אלא אם יש בה כדי ניפלה. כדי שיעור הזרע ממה שזרע בה חייב להיטפל בה ואין הלכה כר' יהודה:

מה קיצבה כרי. מה קצבה יש אם קצבתם לו שיעור כרי לחיוב טיפול שדה גדולה וכן לשדה קטנה אין זו קצבה:

אם יש בה. מתבואתה כדי להעמיד כרי וכדמפרש בגמרא:

ולא עשת. תבואה אלא מעט ובא לו האריס למנוע מלהתעסק בה עוד שאין בה כדי טרחו:

המקבל שדה מחבירו. הא ליתא אלא בקבלנותא דאי בחכירותה מה לו לבעל השדה אם יחדל מלהטפל בה סוף סוף חכירו הוא נותן לו:

ומעלה לפני עשבים. ואפי' אומר לו באחרונה אני חורש אותה אין שומעין לו משום דאומר לו נהי דעקרת שרשי העשבים סוף סוף אם תניח עכשיו העשבים עד שיזריעו יפלו הזרעים לארץ ויצמחו לשנה הבאה ולאלו לא תועיל החרישה:

ולא רצה לנכש. לנקות התבואה מעשבים רעים שמתישין כח הקרקע ומעכבין את התבואה מלעלות:

מה איכפת לך. אם יחסר חלקי הואיל ואני נותן לך חכורך שפסקתי עמך:

מתני' המקבל שדה מחבירו. למחצה ולשליש ולרביע דאי בחכירות לא שייכא שמין דחכירתו הוא יתן:

אם משזכה בה הובירה. שלא חרש ולא זרעה:

אם אוביר. אעשנה בורה:

ולא אעביד. ולא אעשה בה פעולה הראויה לה:

אשלם במיטבא. כפי מה שהיתה ראויה לעשות אם היתה חרושה וזרועה כראוי:

מתני' המקבל שדה מחבירו. הא ליתא אלא בחכירותא דאי בקבלנותא פשיטא מי מצי מימר ליה מאי איכפת לך:

מתני' המקבל שדה מחבירו. הא ליתא אלא בחכירות' דאי בקבלנותא מאי מנכה איכא מה שימצאו יחלוקו:

כדי ניפלה. דקאמר ר' יהודה כדי הזרע שנפל בה וע''ש שזורעין במפולת יד קאמר כדי ניפלה:

של זה ושל זה. כלומר חוץ מן ההוצאה של שניהן הוא שצריך שיהיה כדי כרי:

חוץ מיציאותיו של זה. של הבעה''ב או של האריס הוא שצריך שיהא הכרי מלבד זה:

והוא שיהא בית מכנס שלה מלמעלה. העץ שהרחת נכנס ודבוק בו יהא לבדו מלמעלה וכלומר שצריך שתהא הרחת מכוסה בתבואה כולה עם הצדדין שלה:

גמ' ובלבד כדי שיעמיד הרחת. שזורין בה התבואה אם יש כל כך תבואה שאם תוחבין בתוכה הרחת עומדת זהו כרי:

גמ' הדא אמרה. לאו על האי מתני' קאי אלא איידי דשנויה האי סוגיא בפ' איזהו נשך על התוספתא הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר ולא לקח אין לו עליו אלא תרעומות ועלה אמר ר' יצחק התם הדא אמרה וכו' דאין זה אלא כמבטל כיסו וריוח של חבירו ואגב דנקט שדה דזהו הנלמד ממתני' דהכא נקט לה לכולא מילתא:

המבטל שדה חבירו. כדינא דמתני' שהובירה חייב לשפות לו לפייסו ולשלם כפי השומא הראויה שכך כותב לו אם אוביר וכו':

המבטל ספינתו וחנותו. שהבטיחו להתעסק ולהטפל בהן ולא עשה מהו אם לשדה דמיא דמצוי בהן הריוח או כמבטל כיסו כגוונא דין הנזכר דמיא דמי יימר דהוי משתכר ביה שהן קרובין ג''כ להפסד ולא איפשיטא:

בין כך ובין כך. אפילו מכת מדינה היא אינו מנכה לו שעל המעות לא נגזרה גזירה ואין הלכה כר' יהודה:

אינו מנכה לו מחכירו. ואפי' נשתדפו כל השדות של בעל הקרקע יכול הוא לומר מזלך הוא שגרם הואיל ולא נשתדפו רוב שארי השדות של אותה העיר:

מנכה לו מחכירו. לפי ההפסד שאירעו:

אם מכת מדינה היא. שאכל החגב או נשתדפו רוב שדות של אותה העיר:

אלא אם יש בה כדי ניפלה. כדי שיעור הזרע ממה שזרע בה חייב להיטפל בה ואין הלכה כר' יהודה:

מה קיצבה כרי. מה קצבה יש אם קצבתם לו שיעור כרי לחיוב טיפול שדה גדולה וכן לשדה קטנה אין זו קצבה:

אם יש בה. מתבואתה כדי להעמיד כרי וכדמפרש בגמרא:

ולא עשת. תבואה אלא מעט ובא לו האריס למנוע מלהתעסק בה עוד שאין בה כדי טרחו:

המקבל שדה מחבירו. הא ליתא אלא בקבלנותא דאי בחכירותה מה לו לבעל השדה אם יחדל מלהטפל בה סוף סוף חכירו הוא נותן לו:

ומעלה לפני עשבים. ואפי' אומר לו באחרונה אני חורש אותה אין שומעין לו משום דאומר לו נהי דעקרת שרשי העשבים סוף סוף אם תניח עכשיו העשבים עד שיזריעו יפלו הזרעים לארץ ויצמחו לשנה הבאה ולאלו לא תועיל החרישה:

ולא רצה לנכש. לנקות התבואה מעשבים רעים שמתישין כח הקרקע ומעכבין את התבואה מלעלות:

מה איכפת לך. אם יחסר חלקי הואיל ואני נותן לך חכורך שפסקתי עמך:

מתני' המקבל שדה מחבירו. למחצה ולשליש ולרביע דאי בחכירות לא שייכא שמין דחכירתו הוא יתן:

אם משזכה בה הובירה. שלא חרש ולא זרעה:

אם אוביר. אעשנה בורה:

ולא אעביד. ולא אעשה בה פעולה הראויה לה:

אשלם במיטבא. כפי מה שהיתה ראויה לעשות אם היתה חרושה וזרועה כראוי:

מתני' המקבל שדה מחבירו. הא ליתא אלא בחכירותא דאי בקבלנותא פשיטא מי מצי מימר ליה מאי איכפת לך:

מתני' המקבל שדה מחבירו. הא ליתא אלא בחכירות' דאי בקבלנותא מאי מנכה איכא מה שימצאו יחלוקו:

קטנית לא יזרענה תבואה. שבקרקע שלהן התבואה מכחשת אותה יותר מן הקטנית:

לא יזרענה חטין. שהחטים מכחישות את הקרקע יותר מן השעורין:

מתני' המקבל שדה מחבירו. הא ליתא אלא בחכירות דאי בקבלנות אמרינן תכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשינוי של זה:

היו חטיה יפות לא יאמר לו. אני פסקתי עמך עשרה כור חטים סתם והריני לוקח מן השוק ונותן לך אלא נותן לו חטים היפות מתוכה:

לקח. שהיו חטיה שדופו' נותן לו עשרה כור חטים שפסק עמו מתוכה מחטים שדופות הללו ומשום הסיפא נקט לה:

מתני' המקבל שדה מחבירו. בחכירות דאי בקבלנות פשיטא כל אחד זוכה ומחייב בחלקו:

גמ' תני. בתוספתא דמסכת דמאי פ''ו. והגי' דהכא חסרה ונשתבשה בספרי הדפוס וה''ג התם המקבל שדה מישראל תורם ונותן לו ר' מאיר אומר מעשר ונותן לו ר' יהודה אומר אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין תורם ונותן לו משדה אחרת וממין אחר מעשר ונותן לו וחכ''א אם מאותו שדה נתן לו בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו אם משדה אחרת נתן לו בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו ע''כ. ובמקבל בחכירות איירי דאלו בקבלנות הא תנן התם דחולק ונותן לפניו וא''צ לא לתרום ולא לעשר ובחוכר הוא דפליגי ת''ק סבר דחיוב התרומה הוא על המקבל ואחר שיתרום נותן לו כפי תנאו ובעל השדה מעשר שארי המעשרות ור''מ סבר אף מעשר ונותן לו ור' יהודה סבר דוקא אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין הוא דאינו חל חיוב המעשרות על המקבל אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' מאותו המין או שנתן לו ממין אחר ואפי' מאותה שדה כגון שזרע בהשדה מין אחר צריך לעשר כל המעשרות ואח''כ נותן לו חלקו של בעל השדה מן המעושר וטעמא דאי לאו הכי הוי כפורע חובו בטבל והוי כמוכרו אבל אם נותן לו מאותו השדה ומאותו המין לא הוי כפורע חובו וחכמים סברי דהכל הולך אחר אותה השדה לענין חיוב המעשר אבל לענין תרומה לד''ה על המקבל לפי שאי אפשר לגורן שתיעקר אא''כ נתרמה. ואיידי דתני במתני' דהכא דנותן לו מאותה השדה ומאותו המין מייתי הש''ס להאי תוספתא דפליגי בענין חיוב המעשרות בהאי דינא:

מיכא ולהלן. כלומר השתא לית אנא חייב בה שבודאי מזלך הוא שגרם זה שהרי לא נשתייר לך כלום משדות שלך ואינו מנכה לו מחכירו:

יכיל מימר ליה. המחכיר עד כא הוינא חייב בה עד כאן היית יכול לומר שמזלי גרם ונשתדפו שדותי בתוך רוב השדות העיר:

היו שם שדות אחרות ולקו. כלומר שדות אחרות של החוכר ושהיו שם משמע הכי לפי שדרך לחכור שדה אצל שדותיו של עצמו ולקו ונשתדפו גם שדותיו:

ולא יכיל. ומשני וכי לא יכול לומר לו קודשא בריך הוא מגלגל עם רשיעייא מאריך אף עמהם ואפשר דהוה מתרחיש ניסא לדידי דלא לישתדיף:

הגע עצמך שהיו שדות אחרות. כלומר הרי אנו רואין שדות אחרו' שנשתדפו רובן ומאי אהני ליה אלו היה זורעה:

והוא שזורעה. ואכלה חגב או נשדפה מנכה לו אם מכת מדינה היא אבל לא זרעה כלל יכול הוא לומר לו אלו היית זורעה אפשר שהיתה עושת פירות הרבה וכדמפרש ואזיל:

גמ' כל אותה הרוח. כל השדות הסובבות אותה מכל הרוחות נשתדפו זו היא מכת מדינה:

קטנית לא יזרענה תבואה. שבקרקע שלהן התבואה מכחשת אותה יותר מן הקטנית:

לא יזרענה חטין. שהחטים מכחישות את הקרקע יותר מן השעורין:

מתני' המקבל שדה מחבירו. הא ליתא אלא בחכירות דאי בקבלנות אמרינן תכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשינוי של זה:

היו חטיה יפות לא יאמר לו. אני פסקתי עמך עשרה כור חטים סתם והריני לוקח מן השוק ונותן לך אלא נותן לו חטים היפות מתוכה:

לקח. שהיו חטיה שדופו' נותן לו עשרה כור חטים שפסק עמו מתוכה מחטים שדופות הללו ומשום הסיפא נקט לה:

מתני' המקבל שדה מחבירו. בחכירות דאי בקבלנות פשיטא כל אחד זוכה ומחייב בחלקו:

גמ' תני. בתוספתא דמסכת דמאי פ''ו. והגי' דהכא חסרה ונשתבשה בספרי הדפוס וה''ג התם המקבל שדה מישראל תורם ונותן לו ר' מאיר אומר מעשר ונותן לו ר' יהודה אומר אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין תורם ונותן לו משדה אחרת וממין אחר מעשר ונותן לו וחכ''א אם מאותו שדה נתן לו בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו אם משדה אחרת נתן לו בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו ע''כ. ובמקבל בחכירות איירי דאלו בקבלנות הא תנן התם דחולק ונותן לפניו וא''צ לא לתרום ולא לעשר ובחוכר הוא דפליגי ת''ק סבר דחיוב התרומה הוא על המקבל ואחר שיתרום נותן לו כפי תנאו ובעל השדה מעשר שארי המעשרות ור''מ סבר אף מעשר ונותן לו ור' יהודה סבר דוקא אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין הוא דאינו חל חיוב המעשרות על המקבל אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' מאותו המין או שנתן לו ממין אחר ואפי' מאותה שדה כגון שזרע בהשדה מין אחר צריך לעשר כל המעשרות ואח''כ נותן לו חלקו של בעל השדה מן המעושר וטעמא דאי לאו הכי הוי כפורע חובו בטבל והוי כמוכרו אבל אם נותן לו מאותו השדה ומאותו המין לא הוי כפורע חובו וחכמים סברי דהכל הולך אחר אותה השדה לענין חיוב המעשר אבל לענין תרומה לד''ה על המקבל לפי שאי אפשר לגורן שתיעקר אא''כ נתרמה. ואיידי דתני במתני' דהכא דנותן לו מאותה השדה ומאותו המין מייתי הש''ס להאי תוספתא דפליגי בענין חיוב המעשרות בהאי דינא:

מיכא ולהלן. כלומר השתא לית אנא חייב בה שבודאי מזלך הוא שגרם זה שהרי לא נשתייר לך כלום משדות שלך ואינו מנכה לו מחכירו:

יכיל מימר ליה. המחכיר עד כא הוינא חייב בה עד כאן היית יכול לומר שמזלי גרם ונשתדפו שדותי בתוך רוב השדות העיר:

היו שם שדות אחרות ולקו. כלומר שדות אחרות של החוכר ושהיו שם משמע הכי לפי שדרך לחכור שדה אצל שדותיו של עצמו ולקו ונשתדפו גם שדותיו:

ולא יכיל. ומשני וכי לא יכול לומר לו קודשא בריך הוא מגלגל עם רשיעייא מאריך אף עמהם ואפשר דהוה מתרחיש ניסא לדידי דלא לישתדיף:

הגע עצמך שהיו שדות אחרות. כלומר הרי אנו רואין שדות אחרו' שנשתדפו רובן ומאי אהני ליה אלו היה זורעה:

והוא שזורעה. ואכלה חגב או נשדפה מנכה לו אם מכת מדינה היא אבל לא זרעה כלל יכול הוא לומר לו אלו היית זורעה אפשר שהיתה עושת פירות הרבה וכדמפרש ואזיל:

גמ' כל אותה הרוח. כל השדות הסובבות אותה מכל הרוחות נשתדפו זו היא מכת מדינה: