הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָֽדְעוּ שֶׁטָּעוּ כול'. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַתְנִיתָא כְּגוֹן שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי יוֹשֵׁב לִפְנֵיהֶן. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁסִּילְּקָן תְּבַטְּלוּ הוֹרָייָתָן. אִם בְּשֶׁסִּילְּקוּ אוֹתוֹ תְּבַטֵּל הוֹרָייָתוֹ. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּשֶׁזֶּה עוֹמֵד בִּתְשׁוּבָתוֹ וָזֶה עוֹמֵד בִּתְשׁוּבָתוֹ. הוֹרָייָתָן אֶצְלוֹ אֵינָהּ הוֹרָאָה. שֶׁלֹּא סִילְּקוּ אוֹתוֹ. אֶצֶל אֲחֵרִים הוֹרָייָה. שֶׁלֹּא סִילְּקָן. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם. דְּרִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם אָמַר. נִכְנְסוּ מֵאָה. עַד שֶׁיּוֹרוּ כוּלָּן. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁלֹּא נִכְנַס. אִם בְּשֶׁלֹּא נִכְנַס. מְעַכֵּב. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. אֵין לְךָ מְעַכֵּב אֶלָּא מוּפְלֶא שֶׁלְּבֵית דִּין (בלוד). וְהָא רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם אָמַר. נִכְנְסוּ מֵאָה. עַד שֶׁיּוֹרוּ כוּלָּן. אַף בַּחֲזִירָה כֵן אוֹ רוֹב. כת פְּשִׁיטָא לָךְ רוֹב. מָה רוֹב. רוֹב הַהוֹרָייָה רוֹב הַמִּשְׁתַּייֵר. הֵיךְ עֲבִידָא. נִכְנְסוּ מֵאָה וּמֵתוּ מֵהֶן עֲשָׂרָה. אִין תֹּאמַר. רוֹב הַהוֹרָייָה. חֲמִשִּׁים וְאֶחָד. וְאִין תֹּאמַר. רוֹב הַמִּשְׁתַּייֵר. אַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
היך עבידא. לענין מאי תיבעי לך וקאמר כגון שנכנסו מאה להורות ומתו מהן עשרה אי תימא רוב הנכנסין להורייה בעינן עד שיחזרו בהן חמשי' ואחד ואי תימא רוב המשתייר בשעת חזרה סגי אם כן ארבעים וששה הוי רוב ומהו ולא איפשיטא:
פשיטא לך רוב. ומהדר הש''ס לבעל הבעיא דהא פשיטא לך דרוב מהכת שחזרו בהן סגי והויא חזרה מיהו הא קמיבעיא לך מה רוב בעינן אם רוב ההורייה מאותן שנכנסו בתחילה להורייה או רוב המשתייר בשעת החזרה סגי כדמפרש ואזיל:
והא. השתא מהדר אדינא דמתני' דהכא ובעי והא דאמר ר' מנא בר תנחום נכנסו מאה עד שיורו כולן אם אף בחזירה כן שצריך שיחזרו כולן בהן מהוראתן או רוב כת אם חזרו הרוב מכת שנכנסו להורות הוי נמי חזרה וכל העושים אחר שנודע להן מחזירת הוראה תו לא הוי תולה בב''ד:
אלא מופלא של בית דין בלבד. שאם הוא לא היה שם מעכב כדתנן לקמן אבל אחד מן שאר הב''ד שלא נכנס שם אינו מעכב:
פתר לה כרבי דר' אמר אין לך מעכב. בהוראה:
אם בשלא נכנס. א''כ מעכב הוא בהוראה דהא אין כאן כל הב''ד ובלאו הכי אין הוראתן הוראה:
פתר לה. ר' מנא להמתני' בשזה לא נכנס עמהן בתחלה לישב ולהורות אלא אח''כ בא והיה דן לפניהם:
לית הדא פליגא. וכי לא פליגא הך מתני' אהא דר' מנא בר תנחום לעיל דאמר מאה שנכנסו להורות עד שיורו כולן ויסכימו לדעת אחת וזה שלא הסכים עמהן ואמר להן טועין אתם א''כ אמאי הוראתן אצל אחרים. הוראה היא:
אלא כי אנן קיימין. בשכל אחד ואחד עומד בדעתו ובתשובתו הלכך הורייתן אצלו אינה הורייה לפי שלא סילקו אותו לחזור בו מדעתו ואם הוא עשה אח''כ כפי הוראתן חייב אבל אצל אחרים הורייתן הוראה לפי שזה לא סילקן מדעתם ואחרי' שעשו כפי הוראתם פטורין דהוי כתולה בבית דין:
גמ' מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן. לאו אהאי מתני' קאמר אלא אמתני' דלקמן הורו ב''ד וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם ואיידי דבעי לקמן בחזרה מהו דהיינו דינא דאיירי במתני' נקט לה הכא. מתני' דקתני ואמר להן טועין אתם כגון שמעון בן עזאי יושב ודן לפניהן וכלומר גדול בהוראה כמוהו הוא שיאמר להן טועין אתם וכדמפרש ואזיל:
מה אנן קיימין אם בשסילקן. מדעתם מחמת שהיה דן לפניהם והודו לו א''כ פשיטא הוא דתבטל הורייתן ואינו כלום ואם בשסילקו אותו מדעתו תבטל הורייתו ואין בתשובתו כלום:
משנה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָֽדְעוּ שֶׁטָּעוּ וְחָֽזְרוּ בָהֶן בֵּין שֶׁהֵבִיאוּ כַפָּרָתָן וּבֵין שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ כַפָּרָתָן וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶן רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר וְרִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר סָפֵק. אֵיזֶהוּ סָפֵק 3b יָשַׁב לוֹ בְתוֹךְ בֵּיתוֹ חַייָב. הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם פָּטוּר. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה מוֹדֶה אֲנִי בָזֶה שֶׁהוּא קָרוֹב לִפְטוֹר מִן הַחוֹבָה. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי מַה שָׁנָה זֶה מִן הַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ שֶׁהַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ אֶיפְשַׁר הָיָה לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע וְזֶה לֹא הָיָה אֶיפְשַׁר לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע׃
Pnei Moshe (non traduit)
ר''ש פוטר. לפי שברשות ב''ד הוא עושה שלא היה יודע שטעו וחזרו בהן והוי תולה בב''ד הלכך פטור:
ור''א אומר ספק. הואיל והיה לו לשאול על דברים שנתחדשו בב''ד ולא שאל הוי ספק אי כתולה בב''ד אי כתולה בעצמו דמי ומביא אשם תלוי:
איזהו ספק. כלומר במה הוא אומר ר''א שהוא נידון כמי שנסתפק לו אם חטא אם לא חטא וחייב באשם תלוי:
ישב לו בתוך ביתו. כלומר אם יושב הוא בביתו במדינה שהורו בה ב''ד שהיה אפשר לו שישמע שחזרו בהן ב''ד מהוראתן חייב באשם תלוי אבל הלך לו למדינת הים ולאו דוקא הלך אלא החזיק בדרך ללכת אע''פ שעדיין לא הלך שמפני טרדתו לצאת לדרך אין לו פנאי לשאול אם חזרו בהן ב''ד ופטור מאשם תלוי:
שהוא קרוב לפטור. דהוי כתולה בב''ד לפי שלא היה לו לידע שחזרו בהן:
מה שנה זה. שהחזיק ללכת ועדיין לא הלך מן היושב בביתו ואמר לו ר''ע לפי שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע וזה שהחזיק בדרך אע''פ שלא הלך לא היה אפשר לו שישמע שטרוד הוא והלכה כר''א וכר''ע:
מה. ושואל הש''ס מאי קאמר בהנכנסין לעזרה הרי בערבי פסחים נתחלקו לשלשה כיתות ונכנסו כל כת זו אחר זו כדתנן שם וא''כ כיצד משערין אותן אם בכל כת וכת משערין לרוב הנכנסין מהן או אין משערין אלא בכת הראשונה בלבד וכשאתה אומר בכל כת וכת א''כ האיך מתנהגין הם בראשונה דשמא בשניה איכא רובא או ליכא רובא טמאין והיא גופה נמי קמיבעיא ליה אם בכל כת וכת אזלינן בתר רובא דילה או הכל הולך אחר רוב כת הראשונה בלבד ואחריה נגררין כל הכתות האחרות:
מָאן דְּמַחְלֵף לֵית לֵיהּ בְּאִילֵּין קִישׁוּאַייָה. כְּמָאן דָּמַר. לֹא נִדְחֵית חַטָּאתוֹ. מִי מְקַבְּלָהּ הֵימֶינּוּ. יַמְתִּין עַד שֶׁיַּחְזְרוּ בָהֶן בֵּית דִּין. אֶלָּא כְשֶׁהָיָה כֹהֵן עָבַד וְהִקְרִיב וְכִיפֵּר. הָיָה שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי. מִי מְקַבְּלָהּ הֵימֶינּוּ. יַמְתִּין עַד שֶׁיַּחְזְרוּ בָהֶן בֵּית דִּין. כְּמָאן דָּמַר. לֹא נִדְחֵית חַטָּאתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כמאן דאמר לא נדחית חטאתו תולדות הורייה כהורייה. כלומר להאי מ''ד דלא נדחית וביחיד שאכל חלב והפריש חטאתו ואח''כ הורו ב''ד שחלב מותר הא אמרן דמקריב חטאתו אחר שיחזרו בהן ב''ד דלא נדחית מיהו הני מילי ביחיד דתו ליכא למיבעי מידי אבל בציבור אע''ג דאמרינן דלא נדחית החטאת שהופרש בתחילה קודם ההורייה מכל מקום אי אמרי' תולדות הורייה והיינו שנולדה ונתחדשה הורייה אחר שאכלו החלב הוי כהורייה כמו שאכלו מחמת ההורייה א''כ נפקאמינהלענין ב''ד כדלקמן:
היה שמעון בן עזאי. כלומר מיהו בהא דאמרי' לעיל בידע א' מהן שטעו או תלמיד וראוי להורייה כשמעון בן עזאי ועשה אח''כ וחייב הוא בקרבן ולאו כהן הוא ומי מקבלה הימנו הקרבן בזה הוא דצריך להמתין עד שיחזרו בהן ב''ד:
אלא. וקאמר הש''ס דאהא דהפריש חטאתו לא צריכין לאוקמי בימתין אלא דמיירי כשהיה כהן זה שהפריש חטאתו והוא בעצמו עבד והקריב וכיפר דלא נדחית חטאתו בשביל הוראת ב''ד שהורו עכשיו:
ימתין. אין הכי נמי דהכי קאמרינן שימתין עד שיחזרו בהן ב''ד בהוראתן ואז מקבלין ממנו להקריב אותו חטאת שהפריש בתחילה. א''נ דזה הכל מהשאלה היא אם צריך הוא להמתין עד שיחזרו בהן הב''ד והשתא שייך שפיר אלא דבתריה:
כמאן דאמר לא נדחית חטאתו מי מקבלה הימנו. השתא מפרש להא דאמר בהפריש חטאתו ואח''כ הורו ב''ד מותר לאכול חלב ולהאי מ''ד דלא נדחית חטאתו ויקריבנה מי הוא מקבלה ממו דהא השתא מחזיקין בהיתר הוא שהורו ב''ד להם שמותר אותו דבר שהפריש זה קרבן עליו ואין מקבלין ממנו דלדידהו חולין בעזרה הוי:
מאן דמחלף לית ליה באילין קישואייה. כלומר למאן דמחליף שיטתייהו אין לו באלו הקושיות מה דהוי קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן דלדידיה לק''מ. והקושיות הן חדא הא דאמרן מההיא דגוסס ואידך הא דמקשה בגיטין דפליגי התם ר''י ור''ל בהא דתנן אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין בדבריו האחרונים כלום דר' יוחנן ס''ל כותבין ונותנין לאלתר אפי' בעודהו קורדייקוס ור''ל אמר לכשישתפה ואין דבריו האחרונים כלום דקאמר שאין צריך לחזור ולהמלך בו כשישתפה אלא סומכין על דבריו הראשונים ומהא קשיא נמי דר''י אדר''י ודר''ל אדר''ל דפליגי בהפריש חטאתו ונשתטה ולמאן דמחליף בהא דהפריש חטאתו לא קשיא וכן אמרינן שם:
הִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ. נִתְחָרֵשׁ אוֹ נִשְׁטֶה אוֹ נִשְׁתַּמֵּד אוֹ שֶׁהוֹרוּ בֵית דִּין מוּתָּר לֶאֱכוֹל חֵלֶב. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִדְחֵית חַטָּאתוֹ. 4a רִבִּי שְִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לֹא נִדְחֵית חַטָּאתוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. רִבִּי אָחָא מַחְלֵף שְׁמוּעָתָא דְלָא אֲתִי מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְלִיגָא עַל מִילְּתֵיהּ. דָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כוס זוֹרְקִין עָלָיו מִדַּם חַטָּאתוֹ וּמִדַּם אֲשָׁמוֹ. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. רִבִּי חִייָה אִמִּי מַחְלֵף. וחַד אָמַר כָּאֵן תַנָּייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר יוסי בר' בון. דלא היא אלא בכל הכתות משערינן ועד שהן מבחוץ הן משערין עצמן אי איכא רובא טמאין בכל העומדין להכנס לעזרה אז נכנסין הן בחילוק שלשה כיתות זו אחר זו:
רבנן דקיסרין אמרין ר' חייה אמי. ר' חייה ור' אמי פליגי בהא חד מחליף שמועתייהו וחד אמר כאהן תנייה כמה ששנה מעיקרא דר' יוחנן ס''ל נדחית חטאתו ור''ל ס''ל לא נדחית:
דלא אתי וכו'. דלא תיקשי דרבי יוחנן אדר' יוחנן דהא אמר רבי שמעון בר בא בשם ר' יוחנן הגוסס זורקין עליו וכו' וכן הוא בגיטין. דהגוסס כחי לכל דבר הוא וא''כ מכ''ש בנשתטה ונתחרש דלא נדחית חטאתו:
מחליף שמועתא. דר' יוחנן לדר''ל ודר''ל לר' יוחנן:
רבן שמעון בן לקיש אומר לא נדחית חטאתו. דחרש ושוטה מדמי ליה לישן הואיל וממילא הוא ומומר הואיל ובידו לחזור וכן ב''ד שהורו ולקמן מפרש לה:
ר' יוחנן אמר נדחית חטאתו. אפי' חזר ונשתפה ומומר שחזר בו וב''ד שחזרו מהוראתן דכיון שנדחה שוב אין חוזר ונראה:
או שהורו בית דין מותר לאכול חלב. כגון שאכל חלב והפריש חטאת ואח''כ הורו ב''ד שחלב מותר נמי נדחה הוי דאלו עבר השתא לאו בר קרבן הוא וכמ''ד יחיד שעשה בהוראת ב''ד פטור. וגרסינן להא בגיטין ריש פ' מי שאחזו:
הפריש חטאתו נתחרש. אח''כ או נשתטה ונדחה מקרבן דבעינן דעת או נשתמד וג''כ נדחה הקרבן כדאמרינן מעם הארץ פרט למומר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source