Vayedaber

משנה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ וְאָמַר לָהֶן טוֹעִין אַתֶּם אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מוּפְלָא שֶׁל בֵּית דִּין שָׁם אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן גֵּר אוֹ מַמְזֵר אוֹ נָתִין אוֹ זָקֵן שֶׁלֹּא רָאָה לוֹ בָנִים הֲרֵי זוֹ פָטוּר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עֵדָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עֵדָה. מָה עֵדָה הָאֲמוּרָה לְהַלָן כּוּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָייָה. אַף עֵדָה הָאֲמוּרָה כָאן כוּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָייָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

או שהיה אחד מהן גר וכו'. דאלו שאינן מיוחסין אינן ראוין לסנהדרין כדיליף בגמרא וכן זקן ושלא ראה לו בנים אינו ראוי לדון דיני נפשות שסתמן אכזרים הן:

או שלא היה מופלא של ב''ד שם. הגדול שבהן שהוא ראש הישיבה:

מתני' ואמר להן טועין אתם. לא הויא הוראה דכתיב ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כל הסנהדרין:

וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל שֵׁם שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם. בְּשֶׁאָֽמְרוּ. הַלַּיְלָה מוּתָּר וְהַיּוֹם אָסוּר. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל שְׁחִיחָה. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא אָמַר. בְּשֶׁאָֽמְרוּ. אַמָּה מוּתֶּרֶת וּשְׁתֵּי אַמּוֹת אֲסוּרוֹת. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל שֵׁם הִשְׁתַּחֲוָייָה. בְּשֶׁאָֽמְרוּ. מוּתָּר לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְאָסוּר לָשׁוּחַ. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל שֵׁם הוֹצָאָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. בְּשֶׁאָֽמְרוּ. גְּרוֹגֶרֶת מוּתֶּרֶת וּשְׁתֵּי גְרוֹגְרוֹת אֲסוּרוֹת. וְאַתְייָא כְּמָאן דָּמַר. הַכְנָסָה וְהוֹצָאָה אַחַת הִיא. 5b בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. הַכְנָסָה וְהוֹצָאָה שְׁתַּיִם הֵן. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל שֵׁם הַכְנָסָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא שֶׁהוֹרוּ מוּתָּר לֶאֱכוֹל חֵלֶב. יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁאָסוּר לוֹכַל חֵלֶב. וְהַתּוֹרָה נָֽתְנָה רְשׁוּת לְבֵית דְּין לְהוֹרוֹת. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. כְּזַיִת הַיּוֹם וְכִשְׁנֵי זֵיתִים לְמָחָר. הֵיךְ עֲבִידָא נָביא וּמַדִּיחַ. יָכוֹל אִם יֹאמְרו לָךְ. אַל תִּתֵּן תְּפִילִּין הַיּוֹם תֵּן לְמָחָר. תִּשְׂמַע לָהֶם. תַּלְמוּד לוֹמַר לָלֶ֣כֶת בָּהֶם. בְּכוּלָּן וְלֹא בְמִקְצָתָן. הֲרֵי עָקַרְתָּ שֵׁם כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. וַתֵּ מַר אֵין כָּאן עֲקִירַת גּוּף. וְכָא אֵין כָּאן עֲקִירַת גּוּף. רִבִּי מָנָא שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָה. שְׁמוּאֵל בַּר בָּא אָמַר. בְּשֶׁאָֽמְרוּ. אַמָּה מוּתֶּרֶת וּשְׁתֵּי אַמּוֹת אֲסוּרוֹת. הֲרֵי עָקַרְתָּ שֵׁם כָּל כָּל אוֹתָּה הָאַמָּה. וְתֵי מַר אֵין כָּאן עֲקִירַת גּוּף. וָכָא אֵין כָּאן עֲקִירַת גּוּף.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' מנא שמע לה מן דבתרה. כלומר מהאי מתני' וכדשנינן לעיל ומשום דלעיל איירינן בשמעתתא מענינא דחלב קרי לה כאן במתני' דבתרה דמתרצינן לעיל בשאמרו אמה אחת מותרת וכו' והא אכתי הרי עקרת שם כל אותה האמה דהיא ג''כ אסורה להוציא מרה''י לר''ה ואפ''ה את אמר דאין כאן עקירת הגוף הואיל ולא עקרו גוף האיסור של עיקר המלאכה והכא נמי גבי חלב כן דאין כאן עקירת הגוף כדאמרן:

היך עבידא נביא ומדיח. כלומר דמשני על קושית ר' בון דהא לאו מילתא היא דקאמרת דבכה''ג הוי עקירת כל הגוף דאם כן היך עבידא היא גבי נביא המדיח דתנינן גביה דאינו חייב עד שינבא לעקור דבר מדברי תורה כדאמרינן בתוספת' שלהי סנהדרין ואם נתנבא לקיים מקצת ולבטל מקצת פטור ומסיים עלה בברייתא אחרת יכול אם יאמרו לך אל תתן תפילין היום תן למחר תשמע להם. כלומר הואיל דפטור בקיום מקצת וביטול מקצת יכול תשמע להם לדבר זה ת''ל ללכת בהם ושמרתם לעשות וגו' ללכת בהם בכולן לא במקצתן קתני מיהת דאם אומר אל תתן תפילין היום אלא למחר דהוי ביטול מקצת וקיום במקצת והלא עקרת שם כל אותו היום ממצות תפילין ואפ''ה את אמר אין כאן עקירת הגוף והכא נמי כשאמרו על החלב אסור שהוא מותר ולא אמרו מותר לאכול כל חלב אין כאן עקירת כל הגוף:

ר' בון בר חייה בעי. עלה דהיכי אמרת דאם אומרים על החלב האסור שהוא מותר דאין כאן עקירת הגוף הא הויא כמי שאמרו כזית היום וכשני זיתים למחר וכלומר דהיום מתירין לאכול זה החלב ולמחר יורו על החלב האחר שהוא מותר עד שיתירו כל חלב ואכתי עקירת גוף איסור החלב הויא:

לא שהורו מותר לאכול חלב. כלומר דר' יוסי אתא לפרושי דהשתא דאמרינן דהוראה לעקור את כל הגוף לאו הוראה היא לענין קרבן א''כ היכי משכחת לה גבי חלב הא נמי עקירת כל גוף איסור חלב הוא והלכך קאמר דלא שהורו מותר לאכול חלב סתם אמרו אלא יודעין היו שאסור לאכול חלב אלא שאומרים התורה נתנה רשות לב''ד להורות איזה חלב אסור ואיזה מותר ואומרין על החלב אסור זהו מותר ואין כאן עקירת כל גוף איסור חלב לפי טעותן:

ברם כמ''ד הכנסה והוצאה שתים הן. לא אתיא דא''כ הוי מצי לשנויי כדאמרן:

ואתייא כמאן דאמר הכנסה והוצאה אחת היא. כלומר על האי שינויא קאי דמשני בשאמרו לחלק בהוצאה בין גרוגרות אחת לשתים ולא משני בשאמרו הוצאה אסורה דכתיבא בהדיא והכנסה מותרת דלא כתיבא בהדיא אלא ש''מ דהוצאה והכנסה אחת היא והיינו הוצאה והיינו הכנסה דכתיב לא תעבירו לא תפיקו ושניהם מרשות לרשות הן ותרוייהו אתו מהאי קרא:

ולא נמצאת עוקר כל שם הוצאה. השתא פריך אי מפרשינן הוצאה כפשטה הא כתיבא היא ונמצא עוקרין שם הוצאה ומשני בשאמרו גרוגרות אחת מותר להוציא שתים אסור ואין כאן עקירת כל שם הוצאה:

ולא נמצאת עוקר כל שם השתחויה. כשאמרו אבל המשתחוה פטור ומשני בשאמרו מותר וכו'. כלומר בהשתחויה גופה מחלקין לומר זו מותרת וזו אסורה והנכון דאיפכא גרסינן בשאמרו מותר לשוח והיינו בלא פישוט ידים ורגלים ואסור להשתחוות דלא תשתחוה כתיב והיינו בפישוט ידים ורגלים:

ולא נמצאת עוקר כל שם שחיטה. לא שייכא הכא שחיטה ולא נזכר כאן במתני' כלל ולא בתוספתא ונראה דהושטה גרסי' א''נ שחיטה מלשון חץ שחוט והיינו הושטה וכלומר דפריך אהא דקתני אבל המוציא וכו' פטור וסלקא דעתיה דאהושטה קאי דאלו בהוצאה ממש כתיבה בתורה בהדיא אל יצא איש וגו' והיינו הוצאה ואהושטה נמי דייק דאכתי עקירת כל הגוף הוא מחיוב הושטה ומשני כשאמרו אמה אחת מותרת להושיט מרשות היחיד לרשות הרבים ושתי אמות אסור ולקמן פריך על ההוצאה אי מפרשת לה כפשטה:

ולא נמצאת עוקר כל שם שומרת יום כנגד יום אמתני' פריך כיצד אמרו וכו' אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור והא עוקרין כל שם שומרת יום הכתוב בתורה כדכתיב וספרה לה ומשני דכשאמרו הלילה מותר אם הוא רואה בלילה מותר והיום אם היא רואה ביום אסור דלילה לא כתיב בפירוש בתורה דכל ימי זובה כתיב:

ולא נמצאת עוקר כל שם הכנסה. אסוקי מילתא דואתיא כמ''ד וכו' דלעיל היא וכלומר דמכיון דהוצאה והכנסה אחת היא לא משני לה בשאמרו הוצאה אסורה והכנסה מותרת דאכתי הוי קשיא ולא נמצאת עוקר כל שם הכנסה:

משנה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְעָשׂוּ כָל הַקָּהָל אוֹ רוּבָּן עַל פִּיהֶן מְבִיאִין פָּר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה מְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּבַעֲבוֹדָה זָרָה שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁלשָׁה עָשָׂר פָּרִים. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה שְׁלשָׁה עָשָׂר פָּרִים וּשְׁלשָׁה עָשָׂר שְׂעִירִים פַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט פַּר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' מביאין פר ר''מ כדאית ליה ור' יהודה כדאית ליה ור''ש כדאית ליה במתני' דלקמן:

מזידין. שידעו הב''ד שהדבר אסור והקהל עשו שוגגין אין כאן פר שהרי הב''ד מזידין הן ומזיד לאו בר קרבן הוא והעושים בשוגג מביאין כל אחד ואחד קרבן יחיד בשוגג כשבה או שעירה:

שוגגין. הב''ד שהיו שוגגין וידעו הקהל שטעו ועשו מזידין הרי אלו ואלו פטורין מן הקרבן ב''ד פטורין שלא עשו הקהל על פי הוראתן והקהל פטורין שהרי מזידין הן ומזיד לאו בר קרבן הוא:

מתני' הורו ב''ד ועשו כל הקהל או רובן וכו' מביאין פר\. האמור בפ' ויקרא ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת:

ובע''ז. אם הורו להתיר באיסור. ע''ז מביאין פר ושעיר האמור בפ' שלח לך וכי תשגו ולא תעשו את כלהמצות האלה ודרשינן איזו מצוה שהיא שקולה כנגד כל המצות הוי אומר זו ע''ז וכתיב התם והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל הקהל פר בן בקר אחד לעולה וגו' ושעיר עזים אחד לחטאת וקסבר רבי מאיר דבין בשגגת שאר עבירות האמור בויקרא ובין בשגגת ע''ז האמור בשלח לך בית דין הן מביאין בשביל כל הקהל:

ר' יהודה אומר שנים עשר שבטים וגו'. ר' יהודה סבר כל שבט ושבט אקרי קהל שנאמר ויעמוד יהושפט בקהל יהודה הלכך בשאר עבירות כל שבט ושבט מביאין פר האמור בהוראת בית דין ובע''ז מביאין כל שבט ושבט פר ושעיר:

רבי שמעון אמר שלשה עשר פרים וכו'. רבי שמעון סבר אין בית דין ששגגו בהוראה מתכפרים בפרים ושעירים של הקהל הלכך בשאר עבירות מביאין י''ג פרים לבית דין בפני עצמו ולכל השבטים בפני עצמן ובע''ז י''ג פרים ושעירים פר ושעיר לכל שבט פר ושעיר לב''ד:

הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין שׁוֹגְגִין כול'. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דָּמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַתְנִיתָא כְּגוֹן שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי יוֹשֵׁב לִפְנֵיהֶן. וּמְזִידִין וְעָשׂוּ שׁוֹגְגִין. וְכִי יֵשׁ זָדוֹן לִשְׁגָגָה לְיָחִיד אֶצֶל הוֹרָיַית בֵּית דִּין. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בְּשֶׁלֹּא קִיבְּלוּ רוֹב הַצִּיבּוּר עֲלֵיהֶן. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בְּשֶׁבָּעֲטוּ בְהוֹרָייָתָן. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן וְחָֽזְרוּ וּבָעֲטוּ. עַל דַּעְתּוֹן דַּחֲבֵרַייָא כֵּיוָן שֶׁבָּעֲטוּ פְטוּרִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא מִכֵּיוָן שֶׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה הֲרֵי אֵילּוּ חַייָבִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' לית הדא פליגא על רשב''ל. דאמר לעיל בהלכה ב' דמתניתא דקתני בידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם כגון שמעון בן עזאי יושב ודן לפניהן ואם כן הוו כמזידין וכדמוקי התם שאע''פ כן עמדו בדעתן והוראתן אצל אחרים הויא הוראה לענין שהבית דין מביאין פר בהוראה:

ומזידין ועשו שוגגין. כלומר והשתא קשיא על דר''ל מתני' דהכא דקתני בית דין מזידין ועשו הקהל שוגגין דהב''ד פטורין מפר והקהל הוא דמביאין כל אחד קרבן יחיד ואמאי הא לריש לקיש בית דין חייבין בפר דהא אמר הוראתן אצל אחרים הוראה הויא:

וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוראת בית דין. אסוקי פירכא הוא וכלומר דהא דאמרינן לעיל בהלכה א' דמדייק על מתני' דקתני והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם למה לי למיתני שוגג וכי יש זדון לשגגה הא על פיהם קאמר ובית דין הוא דשגגו בהוראה ומשנינן דהא קמ''ל דדוקא שוגג ליחיד אצל הוראת בית דין ולאפוקי שגג בפני עצמו וכגון שבית דין הורו חלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו דהאי לאו תלה בבית דין הוא וחייב בקרבן יחיד ומכל מקום הב''ד חייבין בפר מפני אחרים שעשו על פי הוראתן והשתא הדרינן לקושיין על ר''ל דקס''ד דשוגגין דקתני הכא שהקהל הן שוגגין וכסבורין שמותר לעשות על פי הוראת בית דין ואף על פי שמזידין הן ואם כן לא דמיא למה דאמרינן בהא דליחיד אצל הוראת בית דין דהתם לאו תולה בבית דין כלל הוא אבל הכא תולין בבית דין הן וכיון דאשכחן בהא דר''ל דאף על פי שזה אומר להן טועין אתם וכמזידין הן ואפ''ה הויא הוראתן הוראה אצל אחרים ומביאין פר ואמאי קתני הכא דב''ד פטורין והקהל הן דמביאין כל א' קרבן יחיד וקשיא לר''ל:

בשלא קיבלו רוב הציבור עליהן. את הוראתן ושוגגין דקתני שעשו בשגגה בפני עצמן והויא דומיא דאמרינן בהל' א' ביחיד שעשה בפני עצמו שוגג דחייב בקרבן דלאו תולה בב''ד הוא אלא דהתם ב''ד מביאין פר מפני האחרים שעשו על פי הוראתן והכא כיון דכל הקהל עשו שוגגין ע''פ עצמן אין כאן על פי הוראת ב''ד והלכך אין ב''ד מביאין פר ולא דמיא להא דר''ל דלעיל דהתם האחרי' ע''פ ב''ד עשו:

בשבעטו בהוראתן. שהמבעט בהוראה אע''פ שעשה כהורא' שהורו ב''ד אפ''ה ב''ד פטורין שלא על פיהן עשה אלא שנדמה לו שהוא כן כדאמרינן בריש מכלתין במתני':

מה מפקה מביניהון. בין חברייא לר' זעירא וקאמר קיבלו עליהן הוראתן:

וחזרו ובעטו איכא בינייהו. ונראה דנתחלף בספרי הדפוס וכצ''ל על דעתיה דר' זעירא כיון שבעטו פטורין הב''ד. ועל דעתיה דחברייא מכיון שקיבלו עליהן משעה ראשונה הרי אלו חייבין:

ומאן דאמר בתוך שבעים. ומשני לה בדיעבד הא חוץ לשבעים לא בעי לאוקמי להמתני' ומאי טעמא וקאמר דהיינו טעמיה דהאי מ''ד דמכיון שזה אינו ראוי להוראה וחוץ לשבעים הוא נעשה כאבן ולא איצטריך התנא לאשמועי' דמהיכי תיתי יקבלו אותו למנין בשעת הוראה והלכך מוקי לה בשעברו ומינו והיה בכלל השבעים ואשמועינן דמעכב בדיעבד לענין הוראה כמו להלן בד''נ עד שיהו כולן ראויין להורייה:

מאן דאמר חוץ לשבעים ניחא. דלא קשיא כלל היאך מינו אותן:

וחרנה אמר חוץ לשבעים. דמיירי שלא היו בכלל הסנהדרין אלא חוץ לשבעים היו ובשעת הוראה ישב א' מהן בתוך השבעים:

חד אמר בתוך שבעים. ומתרץ לה כדרב הונא בשעברו ומינו:

ר' חנניה ר' מנא. פליגי בהני דאין ראוין להוראה דקתני היכי משכחת לה שיהו בב''ד דהא אין ממנין אותן:

בשעברו ומינו. אותן וקמ''ל לענין הוראה דבדאיכא חד שאינו ראוי והורו דאין הוראתן הוראה:

ניחא גר. דקתני במתני' דמשכחת לה שהיה בב''ד דאע''ג דאין ראוי לדון דיני נפשות מ''מ ראוי לידון דיני ממונות אלא ממזר קשיא וכי ב''ד ממנין ממזר ואע''ג דגם ממזר כשר לדיני ממונות כדאמרינן בפ''ד דסנהדרין הכל כשרין לד''מ לאתויי ממזר מיהו הכא דבב''ד הגדול שבירושלים עסקינן וכדאמרינן לעיל דבהוראת ב''ד הגדול הוא דאיירי קרא ואמרינן בעשרה יוחסין דבירושלים נהגו בעצמן סילסול ולא היו ממנין ממזרין אפי' לדיני ממונו':

כתיב והתיצבו שם עמך. ודרשינן עמך בדומין לך מה את וכו':

דרבי. היא כדאמר לעיל בהלכה ב' והיה אם מעיני העדה כתיב מי שהוא עשוי עינים לעדה וזהו המופלא של ב''ד:

גמ' מתניתא. דקתני המופלא של ב''ד בלבד הוא דמעכב:

משנה: הוֹרוּ בֵית דִּין שׁוֹגְגִין וְעָשׂוּ כָל הַקָּהָל שׁוֹגְגִין מְבִיאִין פָּר. מְזִידִין וְעָשׂוּ שׁוֹגְגִין מְבִיאִין כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה. שׁוֹגְגִין וְעָשׂוּ מְזִידִין הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' מביאין פר ר''מ כדאית ליה ור' יהודה כדאית ליה ור''ש כדאית ליה במתני' דלקמן:

הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ כול'. מַתְנִיתָא דְרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. אֵין לְךָ מְעַכֵּב אֶלָּא מוּפְלָא שֶׁלְּבֵית דִּין (בלוד). כְּתִיב וְהָיָ֗ה אִ֣ם מֵֽעֵינֵ֣י הָֽעֵדָה֘. מִי שֶׁהוּא עָשׂוּי עֵינַיִם לָעֵדָה. כְּתִיב וְהִתְיַצְּב֥וּ שָׁם֭ עִמָּֽךְ. מָה אַתְּ לא גֵר וְלֹא נָתִין וְלֹא מַמְזֵר. אַף הֵן לֹא גֵרִים וְלֹא נְתִינִים וְלֹא מַמְזֵרִים וְלֹא עֲבָדִים. נִיחָא גֵר. מַמְזֵר. בֵּית דִּין מְמַנִּין מַמְזֵירִין. רַב חוּנָא אָמַר. בְּשֶׁעָֽבְרוּ וּמִינוּ. רִבִּי חֲנַנְיָה רִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. בְּתוֹךְ שִׁבְעִים. 6a וָחָרָנָה אָמַר. חוּץ לְשִׁבְעִים. מָאן דָּמַר. חוּץ לְשִׁבְעִים. נִיחָא. וּמָאן דָּמַר. בְּתוֹךְ שִׁבְעִים. הָא חוּץ לְשִׁבְעִים לֹא. מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹרָייָה נַעֲשֶׂה כָאֶבֶן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה מפקה מביניהון. בין חברייא לר' זעירא וקאמר קיבלו עליהן הוראתן:

מאן דאמר חוץ לשבעים ניחא. דלא קשיא כלל היאך מינו אותן:

וחרנה אמר חוץ לשבעים. דמיירי שלא היו בכלל הסנהדרין אלא חוץ לשבעים היו ובשעת הוראה ישב א' מהן בתוך השבעים:

חד אמר בתוך שבעים. ומתרץ לה כדרב הונא בשעברו ומינו:

ר' חנניה ר' מנא. פליגי בהני דאין ראוין להוראה דקתני היכי משכחת לה שיהו בב''ד דהא אין ממנין אותן:

בשעברו ומינו. אותן וקמ''ל לענין הוראה דבדאיכא חד שאינו ראוי והורו דאין הוראתן הוראה:

כתיב והתיצבו שם עמך. ודרשינן עמך בדומין לך מה את וכו':

דרבי. היא כדאמר לעיל בהלכה ב' והיה אם מעיני העדה כתיב מי שהוא עשוי עינים לעדה וזהו המופלא של ב''ד:

גמ' מתניתא. דקתני המופלא של ב''ד בלבד הוא דמעכב:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source