[כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת כָּךְ הָיָה תְּחוּמָהּ קוֹלֵט.] שָׁלֹשׁ עָרִים הִפְרִישׁ מֹשֶׁה בְּעֶבֶר הַיַּרְדֵּן. מִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ הִפְרִישׁוּ עוֹד שָׁלֹשׁ. וּלְעָתִיד לָבוֹא מַפְרִישִׁין עוֹד שָׁלֹשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ. הֲרֵי ט'. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. שָׁלֹשׁ. שָׁלֹשׁ שֶׁלְּשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ הֲרֵי ט'. וְעוֹד הֲרֵי י''ב. רִבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר. שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ הֲרֵי ט'. וְעוֹד הֲרֵי י''ב. עַל הַשָּׁלֹשׁ הֲרֵי ט''ו. כָּתוּב שֵׁשׁ עָרֵ֥י מִקְלָט֭ תִּהְיֶ֥ינָה לָכֶֽם׃ שֶׁיְּהוּ שִׁשָּׁתָן קוֹלְטוֹת כְּאַחַת. וְתֵימַר אָכֵן. וַתְייָא כַיי דָמַר רִבִּי שְׂמוּאֵל [בַּר יַיְנָא] בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. חֲמִשָּׁה דְבָרִים חָסַר מִקְדָּשׁ אַחֲרוֹן מִמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן. דִּכְתִיב עֲל֥וּ הָהָ֛ר וַֽהֲבֵאתֶ֥ם עֵ֖ץ וגו' עַד וְאֶכָּֽבְדָה֭. וְאֶכָּבְדָ֖ כָתוּב חָסֵר ה''א. אֵילּוּ ה' דְבָרִים שֶׁחָסַר מִקְדָּשׁ אַחֲרוֹן מִמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן. וְאֵילּוּ הֵן. אֵשׁ. אָרוֹן. אוּרִים וְתוּמִּום. שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְרוחַ הַקּוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
ואתייא כהאי דאמר ר' שמואל בשם ר' אחא וכו'. אמתני' קאי דקתני אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים דמשמע דזימנין היה מרובה בגדים ולא היה משוח בשמן המשחה וזהו בבית שני כדאמר ר' שמואל דאלו ה' דברים שחסר מקדש אחרון וכו'. וגרסי' להא דר' שמואל בפ''ב דתענית תני חזקיה רמז כל מקום שיש משיח יש ארון וכל מקום שאין משיח אין ארון ואתייא כהאי דאמר רבי שמואל וכו' שבשעה אחת נגנז הארון ושמן המשחה:
כתיב שש ערי מקלט וכו' ותימר אכן. על תנאי דדרשי להוסיף בערי מקלט פריך דהכתיב שש ערים ודרשינן עד שיהא ששתן קולטות כאחת ולת''ק ניחא דמתקיים הכתוב הזה גם לעתיד לבא דכתיב ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה וזה נאמר לעתיד לבא להוסיף עוד שלש על שלש שבארץ ישראל ויהיו שם ששתן קולטות כאחת כמו שנתקיים מקרא הזה בשעה שהיו שלש בעבר הירדן ושלש בארץ כנען אלא להני מ''ד דמוסיפין עוד א''כ לעתיד לבא לא יתקיים שש ערי מקלט תהיינה ולשון תהיינה משמע שבהוייתן יהו ואף לעתיד לבא ולא משני מידי:
אבא שאול אומר שלש של שלש שלש הרי ט'. כנגד ג' פעמים שלש הכתובים וכתיב ויספת לך עוד שלש ודריש מעוד לשלש אחרים הרי שנים עשר:
על השלש. האלה להביא עוד שלש אחרים הרי חמשה עשר:
שלש ערים הפריש משה וכו'. תוספתא הוא בסוף פ''ב:
שנאמר שלש וכו'. ג' פעמים שלש הכתוב בפ' שופטים:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר דִּיבּוּר 7b חִידּוּשׁ מִקְרָא [יֵשׁ] שָׁם. וְהָא כְתִיב וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים (כול' גרשה) [אֶל נֹ֥חַ וְאֶל בָּנָי֥ו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר. מַה חִידּוּשׁ מִקְרָא יֵשׁ שָׁם. חִידֵּשׁ בּוֹ אֵבֶר מִן הַחַי. וְהָא כְתִיב וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל פָּנָי֑ו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃ מַה חִידּוּשׁ מִקְרָא יֵשׁ שָׁם חִידֵּשׁ בּוֹ אֶת הַמִּילָה. וְהָא כְתִיב דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח יי בְּיַֽעֲקֹ֑ב וג' מַה חִידּוּשׁ מִקְרָא יֵשׁ שָׁם חִידֵּשׁ בּוֹ אֶת הַ.. לה. וְהָא כְתִיב וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָי֖ו אֲנִ֥י יְי. מַה חִידּוּשׁ מִקְרָא יֵשׁ שָׁם חִידֵּשׁ בּוֹ קִידּוּשׁ הַשֵּׁם. וְהָא כְתִיב וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃ מַה חִידּוּשׁ מִקְרָא יֵשׁ שָׁם. אִון תֵּימַר שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט. כְּבָר נִתְּנוּ לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אֶלָּא אַף הוּא נֶאֱמַר לוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה וְנָ֞ס אֶל אַחַ֣ת ׀ מֵהֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְעָמַד֙ פֶּ֚תַח וג' וְנָֽתְנוּ ל֥וֹ מָק֖וֹם וְיָשַׁ֥ב עִמָּֽם׃] מָהוּ וְיָשַׁ֥ב עִמָּֽם׃ רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי שִׁילֹה. שֶׁאִים הָיָה תַלְמִיד חָכָם עוֹשִׂין לוֹ בֵית ווַעַד.
Pnei Moshe (non traduit)
כל מקום שנא' דיבור. כל מקום שנא' וידבר בתורה:
חידוש מקרא שם. יש שם איזה חידוש מצוה או דין מה שצוה הקב''ה למשה או להורות איזה דבר חידוש מפני שדיבור לשון קשה הוא ומרמז על דברי תורה ומצות שהם צריכום חיזוק. ומייתי לה הכא משום דאיירי בערי מקלט ומצינו דכתיב ביהושע גבי פרשת ערי מקלט וידבר ה' אל יהושע לאמר דבר אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי מקלט וגו' ולא מצינו בכל ספר יהושע וכן בכל הנביאים כ''א לשון ויאמר ובכאן כתוב וידבר מפני שהוא ג''כ חידוש מקרא שכתוב בו לקיים מצוה הכתובה בתורה:
והא כתיב וידבר אלהים וכו' גרס''ה. הש''ס מקצר בקושיא והתירוץ וסומך על מבואר במדרשי חז''ל וידוע הוא וכלומר דמקשה הרי לפעמים תמצא שלא במקום מצוה ודין דכתיב בו דיבור ולשון קשה כגון וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' ומשני גרס''ה כלומר כמה דגרסינן במדרש שדרשו חז''ל דבר אתו משפט על שהקשה לומר למה הרעותה וגו' חבל על דאבדין וכו' ולפיכך נאמר שם לשון דיבור:
מהו וישב עמם. ביהושע כתיב שם ונס אל אחת מהערים האלה וגו' ואספו אותו העירה אליהם ונתנו לו מקום וישב עמם וכיון דכתיב ואספו אותו העירה ונתנו לו מקום וישב עמם למה לי אלא למידרש מלשון ישיבה ובית הוועד כדרבי שילה:
[אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם.] אָמַר [רִבִּי] אַבַּיי. תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לְפַרְסֵם אֶת עַצְמוֹ. הֵיךְ בַּר נַשׁ דַּחֲכַם חָדָא מֵיכְלָה וָאֲזִיל לַאֲתַר וְאִינּוּן מְיַיקְרִין לֵיהּ כַּד הֲוָה חֲכַם תְּרֵין מֵיכְלָה צָרִיךְ מֵימַר לוֹן חָדָא מֵיכְלָה אֲנָא חֲכַם. רַב הוּנָא אָמַר. אוֹמֵר בְשָׂפָה רָפָה וְהַיָּמִין פְשׁוּטָה לְקַבֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
בשפה רפה והימין פשוטה לקבל. אמחזיר חוב בשביעית קאי דקתני התם גבי כיוצא בו רוצח וכו' המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני אמר לו אעפ''כ יקבל הימנו ועלה קאמר רב הונא יאמר לו בשפה רפה משמט אני והימין פשוטה לקבל כשיאמר זה אע''פ כן. וא''נ מילתיה דרב הונא אהאי דלעיל מיתפרשא את''ח וכו' דנלמד מדין דמחזיר חוב בשביעית וכן כל כיוצא בזה:
דחכם חדא מיכלה. שיודע במסכת אחת והם מכבדין אותו בערך אם היה יודע בשתי מסכתות צריך לומר להן במסכת אחת אני יודע ולא יותר:
תלמיד חכם צריך לפרסם עצמו. כדמפרש ואזיל שאם בא לאיזה מקום ומכבדין אותו ביותר ממה שהוא ראוי לו ומפני שהן טועין בו כסבורין הם שהוא חכם יותר ממה שהוא צריך לפרסם ולומר זה וזה אני יודע ולא יותר ונלמד מרוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו וכו' כדתני במתני' וגרסי' להא בפ' אחרון דשביעית:
מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה. כִּ֣י יֵחַם֘ לְבָבוֹ֒.
Pnei Moshe (non traduit)
מה טעמא דר' יוסי הגלילי גרסינן. דקאמר במתני' מצוה ביד גואל הדם משום והיה כי יחם לבבו כתיב פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו וגו' וש''מ דמצוה עליו לרדף אחריו:
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וְחוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁלַּשְּׁלִישִׁי. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. צָֽרְכוּ לַדָּבָר שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם. אָמַר רִבִּי יוּסֵי. מַתְנִיתִין לֹא אָֽמְרָה כֵן. אֶלָּא אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לוֹ. אֲפִילּוּ שַׂר צָבָא כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֵין יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר שָׁמָּה. שָׁם תְּהֵא דִירָתוֹ כול'.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר יוסי מתניתא לא אמרה כן וכו'. דמשמע אפי' ישראל צריכין לו ואין שם אחר כיוצא בו שיוכל לעשות זה כדקתני ואפי' הוא כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם:
צרכו לדבר. אם היו צריכין לאיזה דבר שישאלו להרוצח וכיוצא בו אם הוא לדבר מצוה ורבים צריכין לו ואין כאן אחר שיעשה זה שולחין ומביאין אותו משם דקסבר ר' אבהו הא דקתני במתני' אין יוצא משם לא לעדות מצוה דוקא בכגון זה שיש אחרים שיכולין להעיד ולעשות כן אבל בדבר שאין אחרים יכולין לעשות כמוהו שולחין אחריו:
וחוזר במיתתו של שלישי. אהא דקתני במתני' וחוזר במיתתו של שני קאי וקאמר דכן הדין נמי אם מת זה הכהן שמינוהו תחת הראשון ואח''כ נגמר דינו חוזר במיתתו של שלישי וקמ''ל דלעולם חוזר במיתת זה שנגמר דינו לפניו:
משנה: וּמַעֲלוֹת הָיוּ שָׂכָר לַלְוִיִּם דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לֹא הָיו מַעֲלוֹת לָהֶן שָׂכָר. וְחוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָהּ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא הָיָה חוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָהּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה. דכתיב ישוב אל משפחתו ואל אחזת אבותיו ישוב למשפחתו הוא חוזר ואינו חוזר למה שהוחזקו אבותיו והלכה כר' יהודה:
רבי מאיר אומר לא היו מעלות להן שכר. ואין הלכה כרבי מאיר. ודוקא במ''ב עיר אבל בשש ערי מקלט כ''ע מודו שאין מעלה שכר לבעל הבית:
מתני' ומעלות היו שכר ללוים. בארבעים ושתים עיר שגם הם קולטות מעלה הרוצח שכר לבעל הבית שהוא דר שם:
משנה: הַטָּמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקּוֹדֶשׁ וְהַבָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ טָמֵא הָאוֹכֵל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל וְטָמֵא הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַחוּץ וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח. וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים וְהַמְּפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטוֹרֶת וְהַסָךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְהָאוֹכֵל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִיטְּלוּ תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. כַּמָּה יֹאכַל מִן הַטֶּבֶל וִיהֵא חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל שֶׁהוּא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כַּזָּיִת. אָמַר לָהֶן רִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי בָּאוֹכֵל (נְבֵילָה) [נְמָלָה] כָּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא חַייָב. אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבִרְייָתָהּ. אָמַר לָהֶן אַף חִיטָּה אַחַת כְּבִירְיָתָהּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אילו הן הלוקין. אלו לאו דוקא דתנא ושייר לוקין טובא אלא תנא חייבי כריתות לאשמועינן דיש מלקות בחייבי כריתות ולאפוקי חייבי מיתות בית דין שאין בהן מלקות ארבעים ותנא אלמנה וגרושה לאשמועינן שחייבין עליה' משום שני שמות ותנא טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו משום דלא מפרש אזהרה דידהו בהדיא וכן הקדש שלא נפדה ואיידי דתנא הקדש תנא מעשר שני דתרוויוהו מלקות דידהו משום מחוסרי פדיה וכן ברובא איכא צד חידוש:
אלמנה. שנתאלמנה מאיש אחר והיא גרושה חייב עליה שני מלקיות:
משום שני שמות. שני אזהרות ששניהם מפורשות במקרא ואזהרה אתרוייהו קאי:
גרושה. והיא חלוצה אינו חייב עליה משום שני שמות שהחלוצה אינה אלא מדרבנן וסמכינן לה אקרא דואשה:
מתני' הטמא שאכל את הקדש. ואזהרתי' מבכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא ולא תגע אזהרה לאוכל דמקיש קדש למקדש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה שהבא אל המקדש והוא טמא בכרת אף אזהרת קדש דבר שיש בו נטילת נשמה והיינו אכילה ענוש עליה כרת דאלו בנגיעה ליכא כרת:
המפטם את השמן. העושה שמן דוגמת שמן המשחה:
והסך בשמן המשחה. שעשה משה רבינו עליו השלום:
אכל טבל. ואזהרתיה מלא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו בעתידין לתרום הכתוב מדבר:
ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו. שאף הוא במיתה כטבל דכתיב ונחשב לכם כתרומתכם כדגן מן הגורן וכו':
ומעשר שני שלא נפדה. הכא במעשר שני שנטמא איירי ואפי' הוא בירושלים אסור לאכלו עד שיפדה והאוכלו בירושלים עד שלא נפדה לוקה ודוקא בירושלים שאינו לוקה על אכילתו בטומאה אלא במקום אכילתו דאמר רחמנא בבכור בעל מום בשעריך תאכלנו ונאמר כאן לא תוכל לאכול בשעריך ודרשו חז''ל כן לא תוכל לאכול בירושלים כבשעריך כלומר לא תוכל לאכול מעשר בטומאה בירושלים כמו שאתה אוכל בכור בטומאה בשעריך ומנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפי' בירושלים שנא' כי לא תוכל שאתו כלומר לא תוכל לאכלו כדכתיב וישא משאת מאת פניו:
והקדש שלא נפדה. אין אזהרתו מפורשת ואתיא מג''ש חטא חטא מתרומה דאף על גב דמיעט רחמנא דכתיב ומתו בו ולא במעילה ממיתה מעטיה ולא מאזהרה:
באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב. משום שרץ השורץ על הארץ ואף על גב דלית ביה כשיעור:
אף חטה אחת כברייתה. ואין הלכה כר' שמעון דלא הוי בריה אלא ביש לה נשמה וכן גיד הנשה הוי כבריה משום דפריש ביה רחמנא לא תאכל גיד ומשמע בין גדול בין קטן ובלבד. כשהוא שלם:
משנה: וְאֵילּוּ הֵן הַלּוֹקִין הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ וְעַל אֲחוֹת אָבִיו וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וְעַל הַנִּידָּה. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה חַייָבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת. גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא מִשּׁוּם שֵׁם אֶחָד בִּלְבָד׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אילו הן הלוקין. אלו לאו דוקא דתנא ושייר לוקין טובא אלא תנא חייבי כריתות לאשמועינן דיש מלקות בחייבי כריתות ולאפוקי חייבי מיתות בית דין שאין בהן מלקות ארבעים ותנא אלמנה וגרושה לאשמועינן שחייבין עליה' משום שני שמות ותנא טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו משום דלא מפרש אזהרה דידהו בהדיא וכן הקדש שלא נפדה ואיידי דתנא הקדש תנא מעשר שני דתרוויוהו מלקות דידהו משום מחוסרי פדיה וכן ברובא איכא צד חידוש:
אלמנה. שנתאלמנה מאיש אחר והיא גרושה חייב עליה שני מלקיות:
משום שני שמות. שני אזהרות ששניהם מפורשות במקרא ואזהרה אתרוייהו קאי:
גרושה. והיא חלוצה אינו חייב עליה משום שני שמות שהחלוצה אינה אלא מדרבנן וסמכינן לה אקרא דואשה:
מתני' הטמא שאכל את הקדש. ואזהרתי' מבכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא ולא תגע אזהרה לאוכל דמקיש קדש למקדש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה שהבא אל המקדש והוא טמא בכרת אף אזהרת קדש דבר שיש בו נטילת נשמה והיינו אכילה ענוש עליה כרת דאלו בנגיעה ליכא כרת:
המפטם את השמן. העושה שמן דוגמת שמן המשחה:
והסך בשמן המשחה. שעשה משה רבינו עליו השלום:
אכל טבל. ואזהרתיה מלא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו בעתידין לתרום הכתוב מדבר:
ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו. שאף הוא במיתה כטבל דכתיב ונחשב לכם כתרומתכם כדגן מן הגורן וכו':
ומעשר שני שלא נפדה. הכא במעשר שני שנטמא איירי ואפי' הוא בירושלים אסור לאכלו עד שיפדה והאוכלו בירושלים עד שלא נפדה לוקה ודוקא בירושלים שאינו לוקה על אכילתו בטומאה אלא במקום אכילתו דאמר רחמנא בבכור בעל מום בשעריך תאכלנו ונאמר כאן לא תוכל לאכול בשעריך ודרשו חז''ל כן לא תוכל לאכול בירושלים כבשעריך כלומר לא תוכל לאכול מעשר בטומאה בירושלים כמו שאתה אוכל בכור בטומאה בשעריך ומנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפי' בירושלים שנא' כי לא תוכל שאתו כלומר לא תוכל לאכלו כדכתיב וישא משאת מאת פניו:
והקדש שלא נפדה. אין אזהרתו מפורשת ואתיא מג''ש חטא חטא מתרומה דאף על גב דמיעט רחמנא דכתיב ומתו בו ולא במעילה ממיתה מעטיה ולא מאזהרה:
באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב. משום שרץ השורץ על הארץ ואף על גב דלית ביה כשיעור:
אף חטה אחת כברייתה. ואין הלכה כר' שמעון דלא הוי בריה אלא ביש לה נשמה וכן גיד הנשה הוי כבריה משום דפריש ביה רחמנא לא תאכל גיד ומשמע בין גדול בין קטן ובלבד. כשהוא שלם:
וּמָנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ קוֹבִרִין בְּעָרֵי הַלְּוִיִּם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. וּמִגְרְשֵׁיהֶ֗ם יִהְי֤וּ לִבְהֶמְתָּם֙ וְלִרְכוּשָׁם וּלְכֹ֖ל חַייָתָם׃ לַחַיִים נִיתְּנוּ וְלֹא לִקְבוּרָה נִיתְּנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך פרק אלו הן הגולין
לחיים ניתנו ולא לקבירה. להלוים שיהו קוברין בהן דאלו רוצח שמת שם תנן במתני' שם תהא קבורתו אלא דלהלוים לא ניתנו להם אלא לחיים:
רָבָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם מַר עוּקְבָּא. אֵין מְקַדְּדִין אֶלָּא בְחֶבֶל שֶׁלַּחֲמִשִּׁים אַמָּה. רִבִּי זֵירָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אוֹמֵר. אֵין מְקַדְּדִין לֹא בְעָרֵי הַלְּוִיִּם וְלֹא בִמְקוֹם עֶגְלָה עֲרוּפָה. וַתְייָא כְמָאן דְּאָמַר. אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ וְאַלְפַּיִים תְּחוּם שַׁבָּת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. אֶלֶף מִגְרָשׁ וְאַלְפַּיִים שָׂדוֹת וּכְרָמִים. כְּלוּם לָֽמְדוּ לִתְחוּם שַׁבָּת לֹא מִתְּחוּם עָרֵי לְוִיִים. לְעִיקָּר אֵין מְקַדְּדִין לַטְּפֵילָה מְקַדְּדִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ברם כמ''ד. התם דדריש אלף אמה מגרש ואלפיים אמה שדות וכרמים ולהאי מ''ד לא ידעינן שיעור תחום שבת אלא מערי מקלט הוא דילפינן כשם שכתוב בהן אלפיים כן נמי לתחום שבת קשיא דלעיקר אין מקדרין ולטפילה שהוא תחום שבת דנלמד מערי מקלט מקדרין בתמיה אלא ודאי דלא אתיא כהך מאן דאמר:
ואתייא כמ''ד. בפ''ה דסוטה דדריש אלף אמה למגרש ואלפיים אמה לתחום שבת הוא וכלומר דלהאי מאן דאמר אין אנו צריכין ללמוד כמה הוא תחום שבת מערי מקלט לפי שנרמז במקרא בפני עצמו ואתיא שפיר דאע''ג דלתחום ערי מקלט אין מקדרין לתחום שבת מקדרין:
ולא במקום עגלה ערופה כשמודדין לידע איזה העיר הקרובה אל החלל אין מקדרין בהן אלא מודדין הרים וגאיות כקרקע חלקה ובערובין מפרש טעמא מפני שמדידתן של תורה הן ואין מקילין בהן:
לא בערי הלוים. כשמודדין תחום ערי מקלט כדי לידע עד כמה הן לקלוט כדתנן בפרקין כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולטת:
אין מקדרין אלא בחבל של חמשים אמה. בפ''ה דערבין גרסי' לה אמתני' אם אינו יכול להבליעו וכו' שמעתי שמקדרין בהרים ולשון נוקבין הוא שכשהוא מודד תחום שבת ואינו יכול להבליע המדרין לפי שהוא יותר מחמשים אמה לפי מדת החבל אשר הוא מודד בו ואז צריך למדוד גם המדרון רואין כאלו נוקבין אותו ומודדין דרך הנקב למעט מדת מדרונו כדאמרינן שם שהתחתון נותן את החבל כנגד לבו והעליון כנגד רגליו ונמצא מתמעט חצי קומתו של אדם:
הלכה: [מַעֲלוֹת הָיוּ שָׂכָר לַלְוִיִּם.] תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. לְמַחְלוֹקֶת נִיתְּנוּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. לְבֵית דְִּירָה נִיתְּנוּ. וַתְייָא דְרִבִּי יוֹסֵי כְרִבִּי יוּדָה. וּדְרִבִּי מֵאִיר 8a כְדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִּינָן. מַעֲלוֹת הָיוּ שָׂכָר לַלְוִיִּים דִּבְרֵי רִבִּי (מֵאִיר) [יְהוּדָה]. רִבִּי (יְהוּדָה) [מֵאִיר] אוֹמֵר לֹא הָיו מַעֲלוֹת שָׂכָר לַלְּוִיִּם.
Pnei Moshe (non traduit)
ה''ג ואתייא דר' יוסי כר' מאיר ודר' יהודה כדעתיה. ר' יוסי ס''ל כר''מ במתני' דלא היו מעלין להן שכר ללוים מפני שאינן שלהן לחלק ולנחלה שיטלו מהן שכר ולא ניתנו להן עצמן אלא לבית דירה ור' יהודה לשיטתי' הוא דאזיל דס''ל לחלקם ממש ניתן שיהא שלהן והלכך ס''ל במתני' מעלין היו שכר ללוים. וגרסי' להא במקצת פ' עגלה ערופה סוף הלכה ב' ושם כתבתי לגי' דהכא וכפי אשר הגהתי כאן מהסוגי' דמעשר שני והיא עיקרית:
גמ' תני ר' יודה אומר למחלוקת ניתנו רבי יוסי אומר לבית דירה ניתנו. והכי גרסינן לה בפ' בתרא דמעשר שכי. ובערי המגרש אשר ניתנו ללוים קמיפלגי ר' יודה סבר שניתנו להם לחלקם ממש תחת אחוזה בארץ שאין להם ללוים וניתנו להם ערי מגרש ור' יוסי סבר לא ניתן להם אלא לבית דירה ולא שיהא נחלתם וחלקם ממש דערים לשבת כתיב לבית דירה בעלמא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source