רַב הוּנָא כַּד הֲוָה חֲמִי שַׂהֲדִין מְכַווְנָא הֲוָה חֲקַר וְכַד הֲוָה חֲמִי הָכֵן וְהָכֵן הֲוָה מְכַווֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהדין מכוונה. שהם מכוונים ממש בלשון אחד היה חוקר שמא לקחו עצה ביניהם להעיד על זה:
וכד הוה חמי הכין. וכמו שראה כן בדבריהם שכיוונו כאחד בעצה וכן היה מכוון באמת ומצא כפי החשש שלו וגרסי' לה בפ' דלעיל הלכה ח':
הלכה: אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בִּשְׁבִיל לָחוּס עַל מָמוֹן יִשְׂרָאֵל אָֽמְרוּ. הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַייָב לָזֶה. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. הֵיךְ עָֽבְדִין עוֹבְדָא. אָמַר לֵיהּ. כְּרִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בִּשְׁבִיל לָחוּס עַל מָמוֹן יִשְׂרָאֵל אָֽמְרוּ. הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַייָב לָזֶה. זְעִיר בַּר חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה וְרַב יְהוּדָה. 21a חַד אָמַר. וְדָֽרַשְׁתָּ֧ וְחָֽקַרְתָּ֛ וְשָֽׁאַלְתָּ֖ הֵיטֵ֑ב. וְחַד אָמַר. צֶ֥דֶק צֶדֶ֭ק תִּרְדֹּ֑ף. הָא כֵיצַד. אִם אַתְּ רוֹאֶה הַדִּין שֶׁיּוֹצֵא לַאֲמִיתוֹ חָקְרֵיהוּ וְאִם לָאו צַדְּקֵיהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' בשביל לחוס על ממון ישראל אמרו היאך וכו'. כלומר אע''ג דמן התורה בעי דרישה וחקירה בדיני ממונות חכמים הם שאמרו דלא בעי דרישה וחקירה ואפי' השאלה דתנן בפ' דלעיל אומרים לו האיך אתה יודע שזה חייב לזה לא הוי אלא מטעם בשביל לחוס על ממון ישראל:
היך עבדין עובדא. אם בעינן דרישה וחקירה בד''מ:
חד אמר. דבעינן דרישה וחקירה. דכתיב ודרשת וחקרת וכתיב משפט אחד יהיה לכם:
וחד אמר. דלא בעינן דכתיב צדק צדק תרדוף דמשמע דאין צריך לחקור כל כך:
הא כיצד. קשו קראי אהדדי:
אם אתה רואה הדין שיצא לאמיתו חקרהו. כלומר אם נראה לך שיש בדין זה איזה רמאות ומחמת שתחקור תבא האמת ויצא הדין לאמיתו חקרהו ואם לאו שאינו נראה לך שהוא דין מרומה צדקהו וחתוך הדין בלי חקירה ודרישה:
כר' יוחנן. דאף השאלה זו לא אמרו אלא לחוס על ממון ישראל שלא לחייבו בלי שום שאלה אפי' כזו היאך אתה יודע וכו' אבל דרישה וחקירה לא בעינן שלא תנעול דלת בפני לוין:
כֵּיצַד פּוֹתְחִין לִזְכוּת. אוֹמְרִין. אֶיפְשַׁר שֶׂזֶּה הָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִין כֵּינִי. אָמַר אֶחָד מִן הָעֵדִים. יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. וּבָא חֲבֵירוֹ וְסִייְעוֹ. וְיֵשׁ כָּאן סִיּוּעַ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצֵאתָ חָב לַדַּייָנִים. וְיֵשׁ עֵדִים לִשְׁקָרִן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות. דתנן בפ' דלקמן שמשתקין אותו ובתוספתא פ''ט פלוגתא דר' יוסי ברבי יהודה ורבנן היא דת''ק סבר העד אין מלמד עליו לא זכות ולא חובה רבי יוסי ב''ר יהודה אומר מלמד זכות ואין מלמד חובה והשתא פריך אליבא דר' יוסי ב''ר יהודה דס''ל דאם העד מלמד זכות שומעין לו:
ובא חבירו וסייעו. ג''כ ללמד עליו זכות:
ויש כאן סיוע. כלומר דנמצא כאן לסיוע לזכות לזה שהרי שני עדים מלמדין עליו זכות ואם אתה אומר כן שהדיינים אומרים להעדים אין אנו מאמינים לכם שזה הרג את הנפש:
לא נמצאת חב לדיינים. כלומר דהשתא חוב קילקול הדין עליהם שאיפשר מחמת שאמרו כן בתחלה להעדי' וכי היאך איפשר זה להאמין מה שאתם מעידים על זה חזרו בהן העדים ועושין כל טצדקאות שבעולם להפך בזכותו ואע''פ ששקר הוא וא''כ החוב מוטל על הדיינים שהן גרמו לכך:
ויש עדים לשקרן. בתמיה וכלומר לזה אין אנו חוששין דאם שקר הוא באותו טענה שמהפך בזכותו אלא דזה ודאי הרג את הנפש תו ליכא למיחש שיבאו אח''כ ויעידו על שקר או שיהיה להם איזה סיוע בדבריהם ואם יהיה א''כ האמת הוא כך ושוב אין כחן חוב על הדיינין:
כיצד פותחין לזכות. בדיני נפשות אומרין להעדים היאך אפשר זה שזה הרג את הנפש ומי יאמר שכדבריכם כן הוא:
אין כיני. אם כן הוא שהב''ד אומרים להעדים איפשר וכו' א''כ קשה דלפעמים יגרמו הב''ד קילקול הדין מתוך דבריהם כדמסיק הקושיא:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָדוּן אֶת הַשֶׁרֶץ לְטַהֲרוֹ וּלְטַמְּאוֹ מֵאָה פְעָמִים אֵין יָכוֹל לִפְתּוֹחַ בִּזְכוּת. כֵּיצַד דָּנִין הַשֶּׁרֶץ. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. מַה אִם הַנָּחָשׁ שֶׁמֵּמִית טָהוֹר. עַכְבָּר שֶׁאֵין מֵמִית אֵינוֹ דִין לִהְיוֹת טָהוֹר. אוֹ חִילּוּף. עַכְבָּר שֶׁאֵין מֵמִית טָמֵא. נָחָשׁ שֶׁמֵּמִית אֵינוֹ דִין לִהְיוֹת טָמֵא. הָתִיב רִבִּי פִינְחָס. הֲרֵי עַקְרָב מֵמִית וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר. אַשְׁכַּח תַּנֵּי אֲמַר. הוּא נָחָשׁ הוּא עַקְרָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עכבר. שהוא משמנה שרצים המטמאין במותם:
לדון את השרץ. מתוך פילפולו ולטהרו ולחזור ולטמאו להראות פנים לכאן ולכאן עד ק' פעמים:
אין יכול לפתוח בזכות. ואין מושיבין אותו בסנהדרין שאין בו כח לפתוח בזכות:
מה אם הנחש שממית. אדם ובהמה ומרבה טומא' בעולם טהור הוא כשמת שאינו בכלל שמנה שרצים:
או חילוף. דנילף מק''ו שיהא הנחש טמא:
התיב ר' פינחס. דהאי ק''ו פריכא הוא דאיכא למימר עקרב יוכיח שממית וטהור הוא:
אשכח תני אמר. מצינו לתנא א' שאומר הוא נחש הוא עקרב וכלומר דאין כאן יוכיח דעקרב גופיה נלמד ק''ו מעכבר כמו דיכולין ללמוד בנחש:
אָמַר רִבִּי. תַּלְמִיד ווָתִיק הָיָה לְרִבִּי וְהָיָה מְטָהֵר אֶת הַשֶׁרֶץ וּמְטַמְּאוֹ ק' פְעָמִים. אָֽמְרִין. הַהוּא תַלְמִידָא לָא הֲוָה יְדַע מוֹרִייָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר דֹּסַאיי. הַהוּא תַלְמִידָא קְטוּעַ מִטּוּרָא דְסִינַי הֲוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא הוה ירע מורייה. לא ידע כלום להורות כהלכה ופילפול של הבל היה לו:
קטוע מטורא דסיני הוה. כלו' שלא קבל לחלקו בתורה כלום מהר סיני דכל הנשמות היו שם וקבל כל א' חלקו בתורה כדכתיב אשר ישנו פה ואשר איננו פה:
משנה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּין עַל פִּי עֵד אֶחָד בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי עֵד אֶחָד לִזְכוּת וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מטין על פי אחד. מטין את הדין על פי המרובין על פי דיין אחד כגון שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב או איפכא:
ועל פי שנים לחוב. אין מטין לחוב עד שירבו המחייבין בשנים על המזכין כדדרשינן בפ''ק מלא תהיה אחרי רבים לרעות ובדיני ממונות לא מיתוקמא דמה שהוא רעה לזה זכות לזה:
משנה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה וְדִינֵי נְפָשׁוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הכל מלמדין. ואפילו התלמידים היושבין לפני הדיינין ולא נתמנו ב''ד על כך:
המלמד חובה. דיין שהתחיל תחלה להביא ראיות לחובה יכול לחזור בו וללמד לזכות:
מתני' דנין ביום וגומרין בלילה. דכתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב. והיה ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחילת הדין ולילה לגמר דין:
דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום. דכתיב והוקע אותם לה' נגד השמש:
ואין מחזירין לחובה. כדדריש בגמרא:
מתני' מחזירין. סותרין את הדין לאחר שגמרוהו וידעו שטעו מחזירין את הדבר בין לזכות בין לחובה:
הלכה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַמְלַמֵּד זְכוּת כול'. רִבִּי אָמַר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְחוּסָּרִין לוֹמַר. אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי וְאַתָּה חַייָב. אֲבָל אִם הָיוּ מְחוּסָּרִין בָּמַשָּׂא וּבְמַתָּן לֹא בְדָא. רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינִה אָמַר. אֲפִילוּ מְחוּסָּרִין בָּמַשָּׂא וּמַתָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' צדיק אל תהרוג. שנצטדק בדין אע''פ שבאמת אינו נקי הוא:
ונקי אל תהרוג. נקי משמע מן החטא ואע''פ שנתחייב בדין:
כי לא אצדיק רשע. אדלעיל קאי אע''פ שיצא מבית דינך זכאי ואי אתה רשאי להחזירו יהא דינו מסור לשמים:
אמר ליה רבי יוסי לא שנייא. לפעמי' יש שאין חילוק בין לזכות בין לחובה ואפילו לחובה מחזירין אותו כדמפרש ואזיל:
אלא אפי' נזדכה. אפי' יצא מב''ד זכאי אם הוא בטעות שזיכו אותו ע''י טעות גמור שטעו בדבר המפורש בתורה מחזירין אותו וגומרין דינו לחובה:
גמ' ובלבד שלא יהו מחוסרין לומר וכו'. כלומר דמתני' איירי שאינן מחוסרין כ''א לומר איש פלוני אתה זכאי או לומר אתה חייב ובהא אמרו דהמלמד חובה הוא דיכול לחזור וללמד זכות אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה דהואיל ושעת גמר דין הוא וכבר זיכהו אינו יכול לחזור בו:
אבל אם היו מחוסרין במשא ומתן. שעדיין במשא ומתן של הדין הם ואינם מושווים בדעתם זה אומר כה וזה אומר כה ומחוסרין הם בהשוות הדעות:
לא בדא. איירי המתני' דהואיל ועדיין שעת משא ומתן היא ולא גמר בדעתו לזכות יכול לחזור בו ללמד חובה:
אפילו מחוסרין במשא ומתן. איירי המתני' וכלומר דרישא המלמד חובה מלמד זכות אפי' מחוסרין במשא ומתן הוא דבזה לעולם חוזר ועלה קאמר אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה היינו בשעת משא ומתן כדי שיהא מחזר אחרי ראיות לדבריו ושמא ימצא חיזוק לזכות אבל בשעת גמר דין שכבר בקש ולא מצא ונודע לו עכשיו שטעה יכול לחזור בו וללמד חובה:
ואומר מישרים. אהבוך. עיקר אהבת התורה לעשות לה מישרים ע''י דעות הנוטים לכאן ולכאן ואחר כך מיישרים אותו ע''פ הרוב:
מזוקק שבעתים. שבעה פעמים שבעה:
הודיעני היאך ההלכה. שלא יהיה בה ספק וא''ל זה אי אפשר אלא אחרי רבים להטות וכו' מפנו שהתורה צריך שתהיה נדרשת במ''ט פנים לכאן ולכאן ואם אני מגלה לך ההלכה שוב לא תהיה נדרשת בהרבה פנים:
מה טעם וידבר ה' אל משה. ואמר לו כל הדינים התלוים בכל פרשה ופרשה והדרשות הנוטות לכאן ולכאן:
לא היתה לרגל עמידה. לא היה קיום לעולם דהתורה צריך שתהיה נדרשת פנים לכאן ולכאן כדלקמיה ואלו ואלו דברי אלהים חיים הן. ואיידי דקתני במתני' מטין מייתי להאי דרשא הכא:
גמ' אילו ניתנה התורה חתוכה. בפסק הלכה בלא נטיית דעת לכאן ולכאן:
משנה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה. דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְאֵין הַכֹּל מְלַמְּדִין חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַמְלַמֵּד זְכוּת מְלַמֵּד חוֹבָה וְהַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת וְדִינֵי נְפָשׁוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת. אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הכל מלמדין. ואפילו התלמידים היושבין לפני הדיינין ולא נתמנו ב''ד על כך:
המלמד חובה. דיין שהתחיל תחלה להביא ראיות לחובה יכול לחזור בו וללמד לזכות:
מתני' דנין ביום וגומרין בלילה. דכתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב. והיה ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחילת הדין ולילה לגמר דין:
דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום. דכתיב והוקע אותם לה' נגד השמש:
ואין מחזירין לחובה. כדדריש בגמרא:
מתני' מחזירין. סותרין את הדין לאחר שגמרוהו וידעו שטעו מחזירין את הדבר בין לזכות בין לחובה:
דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה כול'. רִבִּי מִּי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ נוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת. אָמַר לֵיהּ. אִתְקְלַף מַרְקוּעָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי אמי בעא קומי רבי יוחנן אפי' נואף ונואפת. אם בנואף ונואפת מצינו ג''כ שיש דבר שפעמים מחזירין אותו לחובה אפילו כבר נזדכה ופעמים אין מחזירין אותו:
איתקלף מרקועך. נקלף וניטל הטלאי והחיבור שלך דמאי שנא דגם בנואף ונואפת מצינו כן דאם טעו בבא על הערוה ממש טעו' המפורש בתורה הוא ומחזירין אותו לחובה ואם טעו בהעראה ובשלא כדרכה אין מחזירין אותו ויש לך ללמוד דבר מדבר. מרקוע לשון כולאי ונעלות בלות ומטלאות תרגומו בלץ ומרקעין:
הלכה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה כול'. הֲרֵי שֶׁיָּצָא מִבֵּית דִּין זַכַּאי וּמָֽצְאוּ לוֹ חוֹבָה. שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁיַּחֲזִירוּהוּ. תַּלְמוּד לוֹמַר צַדִּיק אַל תַּהֲרוֹג. הֲרֵי שֶׁיָּצָא מִבֵּית דִּין חַייָב וּמָֽצְאוּ לוֹ זְכוּת. שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא יַחֲזִירוּהוּ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְנָקִי אַל תַּהֲרוֹג. יָכוֹל אִם צָדַק בְּדִינָךְ יִצְדַּק בְּדִינִי. תַּלְמוּד לוֹמַר כִּ֥י לֹֽא אַצְדִּ֖יק רָשָֽׁע׃ אָמַר רִבִּי יִצְחָק. אָמַר לִי רִבִּי יוֹסֵי. לֹא שַׁנְייָא אֶלָּא אֲפִילוּ נִזְדַּכֶּה בְטָעוּת מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' צדיק אל תהרוג. שנצטדק בדין אע''פ שבאמת אינו נקי הוא:
ונקי אל תהרוג. נקי משמע מן החטא ואע''פ שנתחייב בדין:
כי לא אצדיק רשע. אדלעיל קאי אע''פ שיצא מבית דינך זכאי ואי אתה רשאי להחזירו יהא דינו מסור לשמים:
אמר ליה רבי יוסי לא שנייא. לפעמי' יש שאין חילוק בין לזכות בין לחובה ואפילו לחובה מחזירין אותו כדמפרש ואזיל:
אלא אפי' נזדכה. אפי' יצא מב''ד זכאי אם הוא בטעות שזיכו אותו ע''י טעות גמור שטעו בדבר המפורש בתורה מחזירין אותו וגומרין דינו לחובה:
גמ' ובלבד שלא יהו מחוסרין לומר וכו'. כלומר דמתני' איירי שאינן מחוסרין כ''א לומר איש פלוני אתה זכאי או לומר אתה חייב ובהא אמרו דהמלמד חובה הוא דיכול לחזור וללמד זכות אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה דהואיל ושעת גמר דין הוא וכבר זיכהו אינו יכול לחזור בו:
אבל אם היו מחוסרין במשא ומתן. שעדיין במשא ומתן של הדין הם ואינם מושווים בדעתם זה אומר כה וזה אומר כה ומחוסרין הם בהשוות הדעות:
לא בדא. איירי המתני' דהואיל ועדיין שעת משא ומתן היא ולא גמר בדעתו לזכות יכול לחזור בו ללמד חובה:
אפילו מחוסרין במשא ומתן. איירי המתני' וכלומר דרישא המלמד חובה מלמד זכות אפי' מחוסרין במשא ומתן הוא דבזה לעולם חוזר ועלה קאמר אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה היינו בשעת משא ומתן כדי שיהא מחזר אחרי ראיות לדבריו ושמא ימצא חיזוק לזכות אבל בשעת גמר דין שכבר בקש ולא מצא ונודע לו עכשיו שטעה יכול לחזור בו וללמד חובה:
ואומר מישרים. אהבוך. עיקר אהבת התורה לעשות לה מישרים ע''י דעות הנוטים לכאן ולכאן ואחר כך מיישרים אותו ע''פ הרוב:
מזוקק שבעתים. שבעה פעמים שבעה:
הודיעני היאך ההלכה. שלא יהיה בה ספק וא''ל זה אי אפשר אלא אחרי רבים להטות וכו' מפנו שהתורה צריך שתהיה נדרשת במ''ט פנים לכאן ולכאן ואם אני מגלה לך ההלכה שוב לא תהיה נדרשת בהרבה פנים:
מה טעם וידבר ה' אל משה. ואמר לו כל הדינים התלוים בכל פרשה ופרשה והדרשות הנוטות לכאן ולכאן:
לא היתה לרגל עמידה. לא היה קיום לעולם דהתורה צריך שתהיה נדרשת פנים לכאן ולכאן כדלקמיה ואלו ואלו דברי אלהים חיים הן. ואיידי דקתני במתני' מטין מייתי להאי דרשא הכא:
גמ' אילו ניתנה התורה חתוכה. בפסק הלכה בלא נטיית דעת לכאן ולכאן:
משנה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַחֲזִירִין לִזְכוּת וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הכל מלמדין. ואפילו התלמידים היושבין לפני הדיינין ולא נתמנו ב''ד על כך:
המלמד חובה. דיין שהתחיל תחלה להביא ראיות לחובה יכול לחזור בו וללמד לזכות:
מתני' דנין ביום וגומרין בלילה. דכתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב. והיה ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחילת הדין ולילה לגמר דין:
דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום. דכתיב והוקע אותם לה' נגד השמש:
ואין מחזירין לחובה. כדדריש בגמרא:
מתני' מחזירין. סותרין את הדין לאחר שגמרוהו וידעו שטעו מחזירין את הדבר בין לזכות בין לחובה:
הלכה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּין כול'. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. אִילּוּ נִיתְּנָה הַתּוֹרָה חֲתוּכָה לֹא הָֽיְתָה לָרֶגֶל עֲמִידָה. 21b מַה טַעֲמָא. וַיְדַבֵּ֥ר יְי אֶל מֹשֶׁ֥ה. אָמַר לְפָנָיו. רִבּוֹנוֹ שֶׁלְּעוֹלָם. הוֹדִיעֵנִי הֵיאָךְ הִיא הַהֲלָכָה. אָמַר לוֹ. אַֽחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטּוֹת׃ רָבוּ הַמְזכִּין וָכוּ. רָבוּ הַמְחַייְבִין חִייְבוּ. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת מ''ט פָּנִים טָמֵא וּמ''ט פָּנִים טָהוֹר. מִנְייָן ודגלו. וְכֵן הוּא אוֹמֵר אִֽמֲר֣וֹת יְי אֲמָר֪וֹת טְהֹ֫ר֥וֹת כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּֽעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ מְזוּקָּק שִׁבְעָתָֽיִם׃ וְאוֹמֵר מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' צדיק אל תהרוג. שנצטדק בדין אע''פ שבאמת אינו נקי הוא:
ונקי אל תהרוג. נקי משמע מן החטא ואע''פ שנתחייב בדין:
כי לא אצדיק רשע. אדלעיל קאי אע''פ שיצא מבית דינך זכאי ואי אתה רשאי להחזירו יהא דינו מסור לשמים:
אמר ליה רבי יוסי לא שנייא. לפעמי' יש שאין חילוק בין לזכות בין לחובה ואפילו לחובה מחזירין אותו כדמפרש ואזיל:
אלא אפי' נזדכה. אפי' יצא מב''ד זכאי אם הוא בטעות שזיכו אותו ע''י טעות גמור שטעו בדבר המפורש בתורה מחזירין אותו וגומרין דינו לחובה:
גמ' ובלבד שלא יהו מחוסרין לומר וכו'. כלומר דמתני' איירי שאינן מחוסרין כ''א לומר איש פלוני אתה זכאי או לומר אתה חייב ובהא אמרו דהמלמד חובה הוא דיכול לחזור וללמד זכות אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה דהואיל ושעת גמר דין הוא וכבר זיכהו אינו יכול לחזור בו:
אבל אם היו מחוסרין במשא ומתן. שעדיין במשא ומתן של הדין הם ואינם מושווים בדעתם זה אומר כה וזה אומר כה ומחוסרין הם בהשוות הדעות:
לא בדא. איירי המתני' דהואיל ועדיין שעת משא ומתן היא ולא גמר בדעתו לזכות יכול לחזור בו ללמד חובה:
אפילו מחוסרין במשא ומתן. איירי המתני' וכלומר דרישא המלמד חובה מלמד זכות אפי' מחוסרין במשא ומתן הוא דבזה לעולם חוזר ועלה קאמר אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה היינו בשעת משא ומתן כדי שיהא מחזר אחרי ראיות לדבריו ושמא ימצא חיזוק לזכות אבל בשעת גמר דין שכבר בקש ולא מצא ונודע לו עכשיו שטעה יכול לחזור בו וללמד חובה:
ואומר מישרים. אהבוך. עיקר אהבת התורה לעשות לה מישרים ע''י דעות הנוטים לכאן ולכאן ואחר כך מיישרים אותו ע''פ הרוב:
מזוקק שבעתים. שבעה פעמים שבעה:
הודיעני היאך ההלכה. שלא יהיה בה ספק וא''ל זה אי אפשר אלא אחרי רבים להטות וכו' מפנו שהתורה צריך שתהיה נדרשת במ''ט פנים לכאן ולכאן ואם אני מגלה לך ההלכה שוב לא תהיה נדרשת בהרבה פנים:
מה טעם וידבר ה' אל משה. ואמר לו כל הדינים התלוים בכל פרשה ופרשה והדרשות הנוטות לכאן ולכאן:
לא היתה לרגל עמידה. לא היה קיום לעולם דהתורה צריך שתהיה נדרשת פנים לכאן ולכאן כדלקמיה ואלו ואלו דברי אלהים חיים הן. ואיידי דקתני במתני' מטין מייתי להאי דרשא הכא:
גמ' אילו ניתנה התורה חתוכה. בפסק הלכה בלא נטיית דעת לכאן ולכאן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source