וּמְנַיִין שֶׁטָּעוּן סְקִילָה. שֶׁנֶּאֱמַר סָק֤וֹל יִסָּקֵל֙. וּמְנַיִין שֶׁטָּעוּן דְּחִייָה. שֶׁנֶּאֱמַר יָרֹ֣ה יִיָּרֶ֔ה. וּמְנַיִין שֶׁטָּעוּן שְׁתֵּי דְּחִיּוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר יִיָּרֶ֔ה.
Pnei Moshe (non traduit)
אית תניי יהודה בן טבאי נשיא. סוגיא זו כתובה בפ''ב דחגיגה ושם יותר באורך על המתני' דקתני התם הראשו' היו נשיאים ושניים להם אבות בתי דינין ממתני' שמענו דיהודה בן טבאי היה נשיא שהוא הראשון שבזוג ואית תניי דמחליף ותני ששמעון בן שטח היה נשיא:
ת''ל יירה. מדלא כתיב ירה ירה:
ומנין שטעון שתי דחיות. שאם נהפך על לבו שדוחפו והופכו על מתניו:
ומנין שטעון דחיה. קודם:
הלכה: כָּל הַנִּסְקָלִין נִתְלִין דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר כול'. תַּנֵּי. וְכִמְלוֹא קוֹמָתוֹ שֶׁלְּנוֹפֵל הֲרֵי חֲמִשָּׁה. הָכָא אַתָּ מָר. וְכִמְלוֹא קוֹמַת הַנּוֹפֵל הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וּבַבּוֹר שֶׁלַּנִּיזָּקִין אַתָּ מָר. עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים. 28b לֹא דוֹמֶה נוֹפֵל מִדַּעַת לַנּוֹפֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת. רִבִּי יוֹנָתָן בֶּן חֲלִי רִבִּי אֶבְדַּומַי בֶּן בְּרַתֵּיהּ דְּרִבִּי טָבִי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה. אִילֵּין דְּחַבְּטִין תּוֹרָא בְּחֵיילֵיהּ אֵין בּו מִשּׁוּם רִיסּוּק אֵיבָרִים. בְּיוֹמוֹי דְּרִבִּי פִינְחָס חַבְּטוּ תּוֹרָא בְּחֵיילֵיהּ. אֲמַר לוֹן. בְּחַייֵיכוֹן שָׁרוּנֵיהּ. שָׁרוּנֵיהּ וְקוּם וַעֲרַק. אָמַר. בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בַּחֲכָמִים וּבְדִבְרֵיהֶם. דְּאָֽמְרֵי. אִילֵּין דְּחַבְּטִין תּוֹרָא בְּחֵילֵיהּ אֵין בּו מִשּׁוּם רִיסּוּק אֵיבָרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
אף אני ארבה שאר כל הפושטין ידיהן בעיקר. ואין לנו לרבות אלא עובד ע''ז שהוא כמגדף:
גמ' מה מגדף שנסקל נתלה. דכת' כי קללת אלהים תלוי מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם אף אני אביא לשאר כל הנסקלין שיהו נתלין:
בחייכון שרוניה. התירו אותו מקישורו ונראה אם יכול להלוך ולא נתרסקו אבריו והתירו אותו ועמד וברח משם:
אילין דחבטין תורא בחייליה. שמשליכין השור בבית מטבחיי' בכח כשרוצין לשוחטו אפ''ה אין חוששין לכלום משום ריסוק איברים וטעמא דאמיד בנפשי' שיודע שרוצין להפילו והוי כנופל מדעת:
ובבור של נזקין את אומר עד עשרה טפחים. יש בו כדי להמית כדתנן בפ''ה דב''ק ואם כן לא בעינן כולי האי ומשני דלא דומה נופל מדעת דבעי טפי לפי שכשיודע שמפילין אותו אינו נבהל כל כך כמו הנופל שלא מדעת דהתם ובעשר' טפחים סגי:
גמ' תניא וכמלא קומתו של נופל הרי חמשה. כלומר שלאחר שמעלין אותו לבית הסקילה שהיא גבוה שתי קומות וקומה שלו הרי שלשה ונמצא כשמפילו משם לארץ שתי קומות הרי בין הכל ה':
מָאן דָּמַר. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי נָשִׂיא. עוֹבְדָא דַאֲלֶכְסַנְדְּרִיָּאה מְסַיֵּיעַ לֵּיהּ. וַהֲווֹן בְּנֵי יְרוּשָׁלִַם כוֹתְבִין. מִיְּרוּשָׁלִַם הַגְּדוֹלָה לַאֲלֶכְסַנְדְּרִיָּאה הַקְּטַנָּה. עַד מָתַי בַּעֲלִי שָׁרוּי בְתוֹכֵךְ וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת עֲגוּמָה בְּבֵיתִי.
Pnei Moshe (non traduit)
והוון בני ירושלם. הש''ס מקצר בכאן והתם גריס יהודה בן טבאי הוון בני ירושלם בעון ממנותיה נשיא בירושלם ערק ואזל לאלכסנדריא והוו בני ירושלם כותבין וכו' וקאמר התם דחזר ונתמנה לנשיא:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי נָשִׂיא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח נָשִׂיא.
Pnei Moshe (non traduit)
אית תניי יהודה בן טבאי נשיא. סוגיא זו כתובה בפ''ב דחגיגה ושם יותר באורך על המתני' דקתני התם הראשו' היו נשיאים ושניים להם אבות בתי דינין ממתני' שמענו דיהודה בן טבאי היה נשיא שהוא הראשון שבזוג ואית תניי דמחליף ותני ששמעון בן שטח היה נשיא:
ת''ל יירה. מדלא כתיב ירה ירה:
ומנין שטעון שתי דחיות. שאם נהפך על לבו שדוחפו והופכו על מתניו:
ומנין שטעון דחיה. קודם:
הלכה: מָה טַעְמָא דְּרַבִּי לִיעֶזֶר. מָה מְגַדֵּף עַל יְדֵי שֶׁנִּסְקַל נִתְלָה. אַף אֲנִי אָבִיא שְׁאָר כָּל הַנִּסְקָלִין שֶׁיְּהוּ נִתְלִין. מָה טַעְמוּן דְּרַבָּנִן. מָה הַמְּגַדֵּף עַל יְדֵי שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ בְּעִקַּר נִתְלָה. אַף אֲנִי אַרְבֶּה שְׁאָר כָּל הַפּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן בְּעִקַּר לִהְיוֹת נִתְלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
אף אני ארבה שאר כל הפושטין ידיהן בעיקר. ואין לנו לרבות אלא עובד ע''ז שהוא כמגדף:
גמ' מה מגדף שנסקל נתלה. דכת' כי קללת אלהים תלוי מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם אף אני אביא לשאר כל הנסקלין שיהו נתלין:
בחייכון שרוניה. התירו אותו מקישורו ונראה אם יכול להלוך ולא נתרסקו אבריו והתירו אותו ועמד וברח משם:
אילין דחבטין תורא בחייליה. שמשליכין השור בבית מטבחיי' בכח כשרוצין לשוחטו אפ''ה אין חוששין לכלום משום ריסוק איברים וטעמא דאמיד בנפשי' שיודע שרוצין להפילו והוי כנופל מדעת:
ובבור של נזקין את אומר עד עשרה טפחים. יש בו כדי להמית כדתנן בפ''ה דב''ק ואם כן לא בעינן כולי האי ומשני דלא דומה נופל מדעת דבעי טפי לפי שכשיודע שמפילין אותו אינו נבהל כל כך כמו הנופל שלא מדעת דהתם ובעשר' טפחים סגי:
גמ' תניא וכמלא קומתו של נופל הרי חמשה. כלומר שלאחר שמעלין אותו לבית הסקילה שהיא גבוה שתי קומות וקומה שלו הרי שלשה ונמצא כשמפילו משם לארץ שתי קומות הרי בין הכל ה':
משנה: כָּל הַנִּסְקָלִין נִתְלִין דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ נִתְלֶה אֶלָּא הַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הָאִישׁ תּוֹלִין אוֹתוֹ פָּנָיו כְּלַפֵּי הָעָם וְהָאִשָּׁה פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי הָעֵץ דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הָאִישׁ נִתְלֶה וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַעֲשֶׂה בְשִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטָח שֶׁתָּלָה נָשִׁים בְּאַשְׁקְלוֹן. אָמְרוּ לוֹ שְׁמוֹנִים נָשִׁים תָּלָה וְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
ואין דנין שנים ביום אחד. בב''ד אחד משום דלא מצו להפוכי בזכותא דכל חד וחד אלא תלייתן של נשים הללו הוראת שעה היתה שהשעה הוצרכה לכך שהיו בנות ישראל פרוצות בכשפים ותלאן לפרסומי מילתא ודן את כולן ביום אחד מפני קרוביהן שלא יתקשרו להצילן:
והעובד ע''ז. דנמי כופר בעיקר הוא כמגדף וכתיב והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' את ה' הוא מגדף ואותה פרשה בע''ז היא מדברה והלכה כחכמים:
מתני' המגדף. מברך את השם:
הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. זֶה חוֹמֶר בִּמְחַלֵּל מִבִּמְגַדֵּף וְזֶה זֶה חוֹמֶר בִּמְגַדֵּף מִבִּמְחַלֵּל. בִּמְגַדֵּף כְּתִיב לֹֽא תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ עַל הָעֵ֗ץ. וּבִמְחַלֵּל כְּתִיב וַתִּקַּ֣ח רִצְפָּה֩ בַת אַיָּ֙ה אֶת הַשַּׂ֜ק וַתַּטֵּ֨הוּ עַל הַצּוּר֙ מִתְּחִילַּת קָצִ֔יר עַ֛ד נִתַּךְ מַ֥יִם עֲלֵיהֶם֭. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ תְלוּיִין מִי''ו בְּנִיסָן עַד י''ז בְּמַרחֶשְׁוָן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' זה חומר במחלל מבמגדף. מחלל שם שמים חמור ממנו לענין דאמר לקמן שבמגדף עובר בלא תלין ובמחלל שם שמים מצינו שבני שאול שהיו נהרגין מפני חילול השם והיו נתלין זמן רב כדלקמן:
וזה חומר במגדף מבמחלל. שהמגדף נסקל ונתלה כדקתני במתניתין משא''כ במחלל:
משנה: כֵּיצַד תּוֹלִין אוֹתוֹ. מְשַׁקְּעִין אֶת הַקּוֹרָה בָאָרֶץ וְהָעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ. וּמַקִּיף שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְתוֹלֶה אוֹתוֹ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הַקּוֹרָה מֻטָּה עַל הַכֹּתֶל וְתוֹלֶה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַטַּבָּחִין עוֹשִׂין. תּוֹלִין וּמַתִּירִין אוֹתוֹ מִיָּד וְאִם לָן עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר לֹֽא תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ עַל הָעֵ֗ץ כִּֽי קָב֤וֹר תִּקְבְּרֶ֨נּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי קִלְלַ֥ת אֱלֹהִ֖ים תָּל֑וּי כְּלוֹמַר מִפְּנֵי מַה זֶה תָּלוּי. מִפְּנֵי שֶׁבֵּרַךְ אֶת הַשֵּׁם וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' כיצד תולין אותו משקעין. נועצין את הקורה בארץ:
והעץ יוצא ממנה. כמין יתד היה יוצא מן הקורה סמוך לראשה:
ומקיף שתי ידיו. סומך זו אצל זו. כמו לתרום מן המוקף:
ותולה אותו. בידיו:
ר' יוסי אומר קורה מוטה על הכותל. לא היתה נעוצה בארץ אלא ראשה אחר על הארץ וראשה אחד מוטה ונסמוך על הכותל וטעמא דר' יוסי לפי שהעץ שנתלה עליו נקבר עמו ואמרה תורה כי קבר תקברנו מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר תלישה וקבורה ורבנן הך תלישה לאו כלום ולא מיעטה התורה אלא שלא יהא עץ מחובר מעיקרו והלכה כחכמים:
נמצא שם שמים מתחלל. שמזכירין שזה בירכו:
וּמָאן דָּמַר. שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח נָשִׂיא. עוֹבְדָה דְאַשְׁקְלוֹן מְסָייֵעַ לֵיהּ. תְּרֵין תַּלְמִידִין הֲווּ בְאַשְׁקְלוֹן אָֽכְלִין כְּחָדָא וְשָׁתִין כְּחָדָא וְלָעִיין בְּאוּרַייְתָא כְּחָדָא. מִית חַד מִינּוֹן וְלָא אִתְגְּמַל חֶסֶד. מִית בַּר מַעְייָן מוּכָּס וּבְטֵילַת כָּל מְדִינְתָא מִגְמְלִינֵיהּ חֶסֶד. שְׁרִי הַהוּא תַלְמִידָא בְכִי וַאֲמַר. ווַי. דִּילְמָא לֵית לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל כְּלוּם. אִיתְחֲמֵיהּ לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ וַאֲמַר. לָא תִיבְזִי בְנֵי מָרֵיךְ. דֵּין עֲבַד חַד זְכוּ וַאֲזַל בֵּיהּ וְדֵין עֲבַד חַד חוֹבָה וַאֲזַל בֵּיהּ. וּמַה חוֹבָה עֲבַד. חַס דְּלָא עֲבַד חוֹבָה מִן יוֹמוֹי. אֶלָּא זִימְנָא חָדָא הִקְדִּים תָּפִילִּין שֶׁלְּרֹאשׁ לִתְפִילִּין שֶׁלְּיַד. וּמַה זְכוּ עֲבַד בַּר מַעְייָן מוּכָּס. חַס לֵיהּ דְּלָא עֲבַד זְכוּ מִן יוֹמוֹי. אֶלָּא זִימְנָא חָדָא עֲבַד אֲרִסְטוֹן לְבוּלֶבוֹטַייָא וְלָא אֲתוֹן. אֲמַר. יֵיתוּן מִיסְכֵּינֵי וְיֵיכְלוּנֵיהּ דְּלָא לִיקַּלְקֵל. וְאִית דָּֽמְרִין. הֲוָה סַגִּי בְאוֹרְחָא וַהֲוָה תְחוֹת שִׁיחֵיהּ חַד עִיגּוּל. וּנְפַל וְנַסְתֵּיהּ חַד מִסְכֵּן וְלָא מַר לֵיהּ מִידִּי בְּגִין דְּלָא מְסַמְּקָא אַפּוֹי. וַחַמָּא הַהוּא תַלְמִידָא גַּו גַּנִּין גַּו פַּרְדֵּיסִין גַּו מַבּוּעִין דְּמַיָּא. וַחַמָּא לְבַר מַעְייָן מוּכָּס קַייָם עַל גֵּיף נַהֲרָא. בְּעֵי מַמְטֵי מַיָּא וְלָא מַטֵּי. וַחַמָּא לְמִרְיָם בַּת עֲלֵי בְצָלִים תַּלְייָא בְחִיטֵּי בִיזַייָא. וְאִית דָּֽמְרִין. תִּרְעַת גֵּהִינָּם קְבִיעָא גַּו אוּדְנָהּ. אֲמַר לוֹן. [לָמָּה. אָֽמְרִין לֵיהּ. בְּגִין דַּהֲוָת צַייְמָא וּמְפַרְסִייָהּ לִמְגִי[רְ]תָהּ. וְאִית דָּֽמְרִין. דַּהֲוָת צַייְמָא חַד יוֹם וּמְקַזָּה לָהּ תְּרֵי. אֲמַר לוֹן.] 29a G עַד אֵימַת כָּדֵין. אָֽמְרֵי לֵיהּ. עַד דְּיֵיתֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח נַסְבִּין לָהּ מִן גַּוא אוּדְנָהּ וִיהָבִין לָהּ גַּו אוּדְנֵיהּ. אֲמַר לוֹן. וּמַה הוּא סוּרְחָנֵיהּ. אָֽמְרֵי לֵיהּ. דִּנְדַר עַל נַפְשֵׁיהּ וַאֲמַר. אִי אִתְעֲבִיד נְשִׂייָא קְטָלִי לְכָל חָרָשַׁייָא. וְהֵיידַן עֲבִיד לֵיהּ נָשִׂיא וְלָא קְטָלוּן. אֶלָּא תוּמְנִין נָשִׁים בִּמְעָרַת אַשְׁקְלוֹן מְחַבְּלין עָֽלְמָא. זִיל וָמַר לֵיהּ. אֲמַר לוֹן. גַּבְרָא רַבָּא הוּא וְלֵית הוּא מְהֵימְנָתִי. אָֽמְרֵי לֵיהּ. עִינְווָן הוּא סַגִּי וּמְהֵימְנָתִיךְ. וְאִין לֵית מְהֵימְנָתִיךְ אָפִּיק עֵינֵיךְ וְיָבֵא גַּוא יָדָךְ. אָפִּיק עֵינֵיהּ וִיהַב גָּו יָדֵיהּ. אָֽמְרוּ. חָֽזְרָת וְאִשְׁתָּווָת לַחֲבֵירָתָהּ. אֲזַל וָמַר לֵיהּ. בָּעָא מֵיעֲבַד סֵימָנֵיהּ קוֹמוֹי אֲמַר לֵיהּ. לֵית אַתְּ צָרִיךְ. אֲנָא יְדַע דַּתְּ גַּבְרָא חֲסִידָא. אַף עַל פִּי כֵן בְּלִיבִּי חַשְׁבֵית בְּפוּמִי לָא אַמְרֵית. וַהֲוָה יוֹם סַגְרִיר. נְטַל תְּמַנִּין גּוּבְרִין בְּחִירִין לְבוּשִׁין מָאנִין נְקִיין וּנְסַב עִמּוֹן תְּמַנִּין קִידְרִין חַדְתִּין. אֲמַר לוֹן. כַּד נָא צְפַר לַבְּשִׁין מָנֵיכוֹן. וְכַד נָא צְפַר תִּנְייָנוּת עוּלּוּ. כֵּיוָן דְּאָעַל לִמְעָרַת אַשְׁקְלוֹן אֲמַר. אוים אוים. פִּתְחוּן לִי. מִן דִּידְכוֹן אֲנָא. כֵּיוָן דְּכָנַס. חָדָא אָֽמְרָה מַה דָאָֽמְרָה וּמַייתֵי פִיתָּה. חָדָא אָֽמְרָה מַה דָאָֽמְרָה וּמַייתֵי תַבְשִׁילָה. חָדָא אָֽמְרָה מַה דָאָֽמְרָה וּמַייתֵי חַמְרָא. אָֽמְרוּן לֵיהּ. מָה אִי[ת] בָּךְ עֲבַד. אֲמַר לוֹן. אִי בִּי עֲבִידְנָא צְפַר תְּרֵין זִימְנִין וּמְעַיַיל לְהָכָא תּוּמְנִין גּובְרִין בְּחִירִין לְבוּשִׁין מָאנִין נְקִיים חֲדִי וּמַחְדִּי לְכוֹן. אָֽמְרִין לֵיהּ. לוֹן נָן בְּעָייָן. כֵּיוָן דִּצְפַר לָֽבְשׁוּ מָנִין נְקִייִם. כֵּיוָן דִּצְפַר תִּנְייָנוּ עָלוּ כּוּלְהוּ כְּחָדָא. רְמַז לוֹן. כָּל חַד מִינְּכוֹן יִטּוֹל חָדָא וִיטַלְטְלֶינָּה מֵאַרְעָא. וְלָא מַצְלַח מַי דוּ עַבְדָּה. וַהֲוָה אֲמַר לְהַהִיא דְאַייְתַת פִּיתָּה. אַייְתִי פִיתָּא. וְלָא מַתְייָא. וְהוּא אֲמַר. אַייְתִי לִצְלִיבָא. אַייְתִי תַּבְשִׁילָא. וְלָא מַתְייָא. וְהוּא אֲמַר. אַייְתִי לִצְלִיבָא. אַייְתִי חֲמַר. וְלָא מַתְייָא. וְהוּא אֲמַר. אַייְתִי לִצְלִיבָא. כֵּן עֲבַד לְכוּלְּהִי. הַייְנוֹ דְּתַנִּינָן. שְׁמוֹנִים נָשִׁים תָּלָה שִׁמְעוּן בֶּן שֶׁטַח בְּאַשְׁקְלוֹן. וְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד. אֶלָּא שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לָכֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
ואין. ואם לא יאמין לך תעשה מופת זה בפניו ותוציא עיניך ממך עכשיו ויבא העין אל ידך ועשה כן ואמרו לו שאח''כ יחזור אותה והחזיר והיתה שוה לחבירתה כבראשונה וזה האות והמופת תעשה בפני שמעון בן שטח ויאמין בך והלך וסיפר לו ורצה לעשות הסימן לפניו ואמר לא צריך יודע אני שאיש חסיד אתה ואינך משקר ובאמת שלא קבלתי עלי הנדר הזה בפי אלא בלבי הייתי חושב כך וכן אעשה היום והיה יום גשם והלך ולקח שמונים בחורים לבושין נקיים שהיו מטמיניך מלבושיהן בכדים וקדרות חדשות ונתן להם הסימן אם אני מצפצף פעם אחת תלבישו עצמיכם ובפעם השני תכנסו למערה ותעשו כמו שעשו אח''כ:
אוים אוים. מלשון שלהן פתחו לי משלכם אני ומכשף כמותכן:
חדא אמרה מה דאמרה. בכישוף והביאה פת וכו':
מה אית בך עבד. ומה יכולת יש בידך לעשות:
אית בי עבד אנא צפר וכו'. שישמחו ומשמחין אתכן:
לון אנן בעיין. להם אנו רוצין וכו':
ויטלטלינה מארעא. שכשמגביהין אותן מן הארץ שוב אין בהן כח לעשות כישוף ואינן מצליחין במה שעושין ולקח לכולן ותלן היינו דתנינן על מעשה זו אמרו שמנים נשים תלה וכו' מפני שהשעה צריכה לכך:
ולית הוא מהימנתי. לא יאמין אותי:
ומה הוא סורחניה. כל כך ואמרו לו על שקיבל על עצמו ואם יתמנו אותו לנשיא יהרוג לכל המכשפות המצויות והן עכשיו נתמנה לנשיא ואינו משגיח על אלו שבמערת אשקלון שמחבלין את העולם בכשפים לך ואמור לו זה שעכ''פ יתקן זה:
עד אימת כדין. יהא עונשה:
ואית דאמרין וכו'. וחסר כאן והתם גריס אמר לון למא דא כן אמרו ליה דהות ציימא ומפרסמא ואית דאמרין דהוות ציימה חד יומא ומקזה לה תריי. כלומר על יום אחד שהיה מתענה היתה מתענגת ומרבת באכילה ושתייה נגד. שני ימים:
וחמא. ועוד הראו לו למרים בת עלי בצלים שהיא נתלית בחיטי דדיה. עטיניו מלאו חלב תרגומו בזיהוי אתמלאו חלבא:
וחמא. והראהו עוד לזה בחלום שאותו תלמיד מתענג בדשן נפשו וזה הרשע בר מעיין מוכס חסר כל ונפשו ברעה תתמוגג ונראה שעומד על שפת הנהר ורוצה להגיע למים להשיב נפשו ואינו מגיע וכל זה לדמיון אשר אין לנפשו מנוחה והשקט לא יוכל:
ואיכא דאמרי שהיה מהלך בדרך והוה תחת שחיו ככר לחם אחד ונפל ולקח עני אחד ושתק ולא רצה לביישו:
עבד אריסטון. עשה סעודה לשר החיל עם עבדיו ולא באו ואמר יבאו עניים ויאכלו דבלאו הכי יתקלקל:
חס. ליה שיעבור עבירה גמורה:
לא תבזה בני מרך. ואל תהרהר אחריו חלילה שהכל בצדק ובמשפט שזה הרשע עשה איזה מצוה וקבל בזה שכרו וזה הצדיק עשה עבירה אחת וקיבל בזה עונשו:
ולא אתגמל חסד. לא נהגו בו כבוד כראוי ובאותו פעם מית בר מעיין מוכס והיה רשע ובטלו כל העם ממלאכתן לילך ולגמול חסד עם זה והיה זה התלמיד חבירו בוכה ומצטער אם ח''ו אין לשונאי ישראל כלום בשכרן:
עובדא דאשקלון. דלקמן מסייע ליה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source