רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. מְסַר וְלֹא הֶעֱבִיר תַּפְלוּגְתָא דְּחִזְקִיָּה וְרִבִּי יוֹחָנָן. דְאִיתְפָּלְּגוֹן. טָבַח וְלֹא מָכַר. חִזְקִיָּה אָמַר חַייָב. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טבח ולא מכר. פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן בטבח ע''י שליח הוא אם מתחייב המשלת על ידי השליח ולחזקיה דאמר חייב דס''ל דמקשינן טביחה למכירה מה מכירה ע''י אחר אף טביחה ע''י אחר והיינו דקאמר ולא מכר כלומר דבמכירה לא פליגי דע''כ ע''י אחר היא אלא אי מקשינן טביחה למכירה פליגי ור' יוחנן אמר פטור דלא מקשינן וה''נ דכתיב ומזרעך לא תתן להעביר למולך ואם מסר ע''י אחר להעבירו למ''ד בטביחה חייב על ידי אחר אע''ג דוטבחו כתיב כמאן דעביד איהו גופיה דמי ה''נ מיחייב ולמ''ד התם פטור דוטבחו דוקא ה''נ עד שיעביר הוא לזרעו דוקא:
בעא קומי ר' זעירא. אמאי לא נימא דמסר ולא העביר תליא בפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן:
הלכה: הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ. אַזְהָרָה לַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ מְנַיִין. וּמִזַּרְעֲךָ֥ לֹֽא תִתֵּן֭ לְהַֽעֲבִ֣יר לַמּוֹלֶךְ. כָּרֵת מְנַיִין. כִּ֤י מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמּוֹלֶךְ וְנִכְרְתָה. עוֹנֶשׁ מְנַיִין. אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן הַגֵּ֣ר ׀ הַגָּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן מִּזַּרְע֛וֹ לַמּוֹלֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת עַ֥ם הָאָרֶ֭ץ יִרְגְּמוּהוּ בָאָֽבֶן׃ וּמִזַּרְעֲךָ֥ לֹֽא תִתֵּן֭. יָכוֹל אֲפִילוּ מָסַר וְלֹא הֶעֱבִיר יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר וּמִזַּרְעֲךָ֥ לֹֽא תִתֵּן֭ לְהַֽעֲבִ֣יר. יָכוֹל אֲפִילוּ מָסַר וְהֶעֱבִיר 38b שֶׁלֹּא לַמּוֹלֶךְ יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר וּמִזַּרְעֲךָ֥ לֹֽא תִתֵּן֭ לְהַֽעֲבִ֣יר לַמּוֹלֶךְ. יָכוֹל אֲפִילוּ מָסַר וְהֶעֱבִיר לַמּוֹלֶךְ שֶׁלֹּא בָאֵשׁ יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹֽא יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ מַֽעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ. עֲבָרָה עֲבָרָה לִגְזֵירָה שָׁוָה. מָה הָעֲבָרָה שֶׁנֶאֶמְרָה לְהַלָּן בָּאֵשׁ אַף כָּאן בָּאֵשׁ. נִמְצֵאתָה אוֹמֵר. לְעוֹלָם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְסוֹר וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ לַמּוֹלֶךְ. רִבִּי נָסָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לְעוֹלָם אֵינוֹ מִתְחַייֵב עַד שֶׁיִּמְסְרֶנּוּ לַכּוֹמָרִים וְיַטִּילֶנּוּ וְיַעֲבִירֶנּוּ. הֶעֱבִירוֹ כְדַרְכּוֹ מָהוּ. תַּנֵּי. הָיָה מוֹשְׁכוֹ וּמַעֲבִירוֹ. תַּנֵּי. הֶעֱבִירוֹ בְרַגְלוֹ פָטוּר. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן מְחַייֵב. אֶחָד הַמּוֹלֶךְ וְאֶחָד שְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא לַמּוֹלֶךְ בִּלְבַד. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא עַל יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן מֵהָכָא. לֹֽא יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ בְּגוּפְךָ לֹא יִמָּצֵא מַעֲבִיר. וְהִכְרַתִּ֨י אֹת֜וֹ מִקֶּ֥רֶב עַמּוֹ׃ לְרַבּוֹת שְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה בְהִיכָּרֵת. עוֹנֶשׁ מְנַיִין. מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמֹּ֔לֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת. והוּא שֶׁהֶעֱבִיר עַצְמוֹ. לֹא בְרַגְלוֹ הוּא עוֹבֵר. מִפְּנֵי שֶׁהֶעֱבִיר אֶת עַצְמוֹ. אֲבָל אִם הָיָה מוֹשֵׁךְ בּוֹ וּמַעֲבִירוֹ חַייָב. מָה הִיא דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. הֶעֱבִירוֹ בְרַגְלוֹ פָטוּר. בְּהוּא דְעַבְרֵיהּ מִזְקָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בההוא דאעבריה מזקר. לר''א בר''ש משכחת לה דהעביר עצמו חייב כגון שעבר בקפיצה מצד זה לצד זה דזהו ג''כ כדרכה הוא ולא הוי העברה ברגל:
מה הוא דאמר ר''א בר''ש העבירו ברגלו פטור. השתא קשה לדידיה דהא לא פליג אהא ומודה דהעבירו ברגלו פטור והיכי משכחת לה לדידיה להעביר עצמו שיהא חייב:
והוא שהעביר בעצמו. השתא מסיק לה דהיה מושכו ומעבירו הוי כדרכה דהרי אם הוא העביר בעצמו פטור והעברת עצמו לא ברגליו הוא צריך לעבור ולהכי פטור הוא דלאו העברה הוי וטעמא מפני שהעביר את עצמו ולא משכחת לה בדרך העברה אבל אם היה מושך בו בבנו והעבירו חייב אלמא דכך הוי דרך העברה. א''נ והוא שהעביר בעצמו לשון קושיא היא והרי הוא שהעביר בעצמו לא ברגליו הוא עובר וא''כ תיפוק ליה דבלאו הכי פטור דהא קתני העברה ברגל לאו העברה הוי ומשני דהיינו נמי טעמא דפטור דמפני שהעביר את עצמו והעברה ברגל לאו כלום הוא אבל וכו' דכך הוא דרך העברה. והיינו הך:
מזרעו נתן למולך. כתיב בהאי קרא והכרתי אותו מקרב עמו כי מזרעו נתן למולך ומיותר הוא דהא כתיב לעיל אשר יתן מזרעו למולך אלא לרבות עונש לשלא כדרכה כתיב הכא כי מזרעו נתן למולך וכתיב לעיל אשר יתן מזרעו למולך מות יומת:
עונש מנין. לשלא כדרכה:
לרבות שאר ע''ז בהיכרת. ודרשינן להאי קרא קמא לע''ז לשלא כדרכה דאלו עבודות כדרכה כתיב בפ' שלח לך כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת וגו':
והכרתי אותו מקרב עמו. וכתיב לקמיה ושמתי אני את פני וגו' והכרתי אותו וגו' לזנות אחרי המולך וגו':
תני. בתוספתא פ''י. וחסר כאן בהעתקה וה''ג שם העביר ברגלו פטור ואינו חייב אלא על יוצאי יריכו המעביר את אביו ואת אמו ואת אחיו ואת אחותו פטור המעביר עצמו פטור ור' אלעזר בר''ש מחייב אחד מולך ואחד שאר ע''ז חייב ר''א בר''ש אומר אינו חייב אלא משום מולך בלבד:
טעמא דר''א בר''ש. דמחייב בהעביר עצמו דבך כתיב בגופך לא ימצא מעביר:
גמ' עונש. למיתת ב''ד:
ומזרעך לא תתן יכול אפי' מסר וכו'. כך שנויה הברייתא בת''כ פ' קדושים וחסר שם הבבא יכול אפי' מסר והעביר שלא למולך וכו':
שלא למולך. אלא לע''ז אחרת:
עד שימסרנו לכומרים. על מנת להעבירו ואח''כ יטלנו מידן ויעבירנו הוא בעצמו לבנו:
העבירו כדרכו. ברגליו מהו אם זה כדרכה של מולך:
תני. בברייתא דלקמיה שמעינן כך הוא דרכה היה מושכו ומעבירו דרך העברה מצד זה לצד זה ולא העברה ברגל כדמסיק לקמן:
אָמַר רִבִּי פִינְחָס קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רָב חִסְדָּא. הָֽיְתָה עֲבוֹדָתָהּ בַּבָּנִים וּבַבָּנוֹת וְעָֽבְדָהּ בָּאָבוֹת וּבָאִמָּהוֹת חַייָב שְׁתַּיִם. וַהֵוָה רִבִּי זְעוּרָה חֲדִי בָהּ. סְבַר מֵימַר. בְּשִׁיטַּת רִבִּי הִילָא רָבֵּיהּ אִיתְאֲמָרַת. וְעַל דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אִיתאֲמָרַת. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה בְיָדָךְ. וְעַל דְּרַבָּנִין אִיתְאֲמָרַת. אֲמַר לֵיהּ. וּלְהָדָא צוֹרְכָת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ליה ולהדא צורכת. בתמיה וכי אליבא דרבנן צריך אתה להשמיענו דבר זה דפשיטא הוא דרבנן סבירא להו הכי ולפיכך הייתי סבור דדבריך אליבא דר''א בר''ש הן ולהשמיענו חידוש בפירוש דבריו ואם דבריך אליבא דרבנן לא צריכנא לך:
א''ל. ר' פנחס ומה בידך ומפני מה אתה שמח בזה ואני לא קבלתי מרב חסדא אלא אליבא דרבנן דסברי דגם בשאר ע''ז חייב ועלה הוא דאיתאמרת דחייב שתים חדא משום דעבודתה בהעברה היא ומתחייב בשם עבודת עצמה ובשאר ע''ז אין קפידא במה שהעביר וחדא משום עבודת מולך דאיתרבי לשאר ע''ז מקרא ואלו לר''א בר''ש לא קאמינא דסבירא לי דר''א בר''ש פליג את''ק לגמרי ולא ביוצאי יריכו לבד אלא דס''ל דאינו מתחייב כלל בעבודה זו בשאר ע''ז ודוקא בשם מולך הקפידה התורה:
והוה ר' זעירה חדי בה. דסבר מימר דלר''א בר''ש קאמר וכדאמרן לעיל לשיטת ר' הילא ואליבא דרבי אלעזר בי רבי שמעון דמפרשינן הא דקאמר דאינו חייב אלא משם מולך בלבד היינו דוקא ביוצאי יריכו דבשאר ע''ז אינו חייב אבל בשאין יוצאי יריכו מתחייב הוא בשאר ע''ז ור' פנחס הכי קאמר היתה עבודתה של שאר ע''ז בבנים ובבנות והוא עבדה באבות ובאמהות חייב שתים וטעמא דכי איתרבו שאר ע''ז לעבודת מולך ולא ליוצאי יריכו איתרבו דעל יוצאי יריכו אינו חייב אלא במולך כדאמרינן לר''א בר''ש ואלו בשאר ע''ז לא הקפידה התורה אלא כל שהוא מעביר חייב הוא ודרך עבודתה מיקרי ואפי' עבודתה בבנים ובבנות והוא העביר אחרים מתחייב והשתא מתחייב שתים חדא מאיכה יעבדו דכל שהעביר עבודתה וחקה היא וחדא מאזהרת מולך דהא איתרבי עבודת מולך לשאר ע''ז דעכ''פ עבודות מולך בענין העברה היא ולפיכך היה ר''ז שמח דמצא סיוע לשי' ר' הילא רבו ואליבא דר''א בר''ש וכדמפרש לה ר' הילא לעיל דלא פליג ר''א בר''ש אלא ביוצאי יריכו דוקא ובהא הוא דקאמר אינו חייב אלא משם מולך בלבד:
היתה עבודתה בבנים ובבנות וכו'. לקמי' מפרש לה:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זִיבֵּחַ לָהּ טָלֶה אֶחָד בַעַל מוּם חַייָב. מַאי כְדוֹן. כִּדְאָמַר רִבִּי הִילָא. לֹא תַֽעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן לַֽיי אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃ כָּלַּיי אֱלֹֽהֵיכֶֽם לֹא תַֽעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן.
אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר יוּדָן. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. זִיבֵּחַ וְקִיטֵּר נִיסַּךְ בְּהֶעֱלֶם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מוֹדֶה שֶׁאִם עָֽבְדָהּ בַּעֲבוֹדָתָהּ בַּעֲבוֹדַת הָגָּבוֹהַּ כַּעֲבוֹדַת הִשְׁתַּחֲוָיָה שֶׁהוּא חַייָב עַל כַּל אַחַת וְאַחַת. מְנַיִין שֶׁאִם עָֽבְדָהּ בַּעֲבוֹדָתָהּ בַּעֲבוֹדַת הָגָּבוֹהַּ בַּעֲבוֹדַת הִשְׁתַּחֲוָיָה שֶׁהוּא חַייָב עַל כַּל אַחַת וְאַחַת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. וְלֹֽא יִזְבְּח֥וּ עוֹד֙ אֶת זִבְחֵיהֶ֔ם לַשְּׂעִירִ֕ם. אָֽמְרוּ לֵיהּ. מַטִּי תָּנָהּ לַקֳּדָשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף על גב דר''א בי רבי שמעון אמר זיבח וקיטר וכו' עד כל לה' אלהיכם לא תעשון כן גרסינן בהלכה דלעיל ושם מפורש. ואיידי דאיירי במילתיה דר''א בר''ש מייתי נמי להא:
רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רְאֵה לָשׂוֹן שֶׁלִּימַּדְתָּךְ הַתּוֹרָה. מוֹלֶךְ. כָּל שֶׁתַּמְלִיכֵהוּ עָלֶיךָ. אֲפִילוּ קִיסֵּם אֲפִילוּ צְרוֹר. וְהִכְרַתִּ֨י אֹת֜וֹ מִקֶּ֥רֶב עַמּוֹ. לְרַבּוֹת שְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה בְּהִיכָּרֵת. רִבִּי נָסָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לְרַבּוֹת שְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה לְבָנִים וּלְבָנוֹת. דְּתַנֵּי. אֶחָד הַמּוֹלֶךְ וְאֶחָד שְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה. בֵּין שֶׁעָֽבְדָהּ בְּבָנִים וּבְבָנוֹת בֵּין שֶׁעָֽבְדָהּ בְּאָבוֹת וּבְאִמָּהוֹת. חַייָב. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. בְּשֶׁאֵין עֲבוֹדָתָהּ לָכֵן. 39a אֲבָל אִם הָֽיְתָה עֲבוֹדָתָהּ לָכֵן פָּטוּר. אָמַר רִבִּי הִילָא. אֲפִילוּ עֲבוֹדָתָהּ לָכֵן חַייָב שְׁתַּיִם. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי הִילָא. מוֹלֶךְ בִּכְלַל עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה וְיָצָא לִידוֹן לְהָקֵל עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא חַייָב אֶלָּא עַל יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר יִרְמְיָה. אַתְייָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן כְּשִׁיטַּת רִבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. כְּמָה דְרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. מוֹלֶךְ בִּכְלַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה. יָצָא לִידוֹן לְהָקֵל עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא חַייָב אֶלָּא עַל יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ. כֵּן רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. בִּכְלַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה. יָצָא לִידוֹן לְהָקֵל עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא חַייָב אֶלָּא עַל יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתיא דר''א בר''ש בשיטת ר''ש אביו. הא דקאמר ר''א בר''ש לעיל דאינו חייב אלא משם מולך בלבד. מפרש לה דה''ק דעל יוצאי יריכו שהקפידה התורה במולך בהא הוא דאינו חייב אלא בשם מולך בלבד ובהא פליגי עם ת''ק דתוספתא דלעיל דת''ק ס''ל א' מולך וא' שאר ע''ז שוין הן ועלה קאמר ר''א בר''ש דדוקא בשם מולך הוא דחייב ביוצאי יריכו אבל לא בשאר ע''ז על יוצאי יריכו אבל בשאין יוצאי יריכו מחייב הוא בשאר ע''ז והיינו בשיטת רבי שמעון אביו דכמו דאמרינן דהקפידה התורה בשם מולך דאינו חייב אלא על יוצאי יריכו כן נמי אמרינן דעל יוצאי יריכו הוא דהקפידה התורה במולך דוקא אבל בשאר ע''ז דלאו בשם מולך מתחייב הוא על אינו יוצאי יריכו:
בכלל עובדי ע''ז היה. דכתיב איכה יעבדו הגוים וכל חוקותיהם במשמע באיזו עבודה ואיזה חוק שעובדין חייב הוא למה יצא חוק של מולך בפני עצמו לידון ולהקל עליו דגזירת הכתוב הוא במולך שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו וזה מסייע לר' הילא דס''ל בשם מולך בלבד הוא דהקפידה התורה על יוצאי יריכו אבל בשאר ע''ז דאיתרבי לעבודת מולך חייב הוא על אביו ואמו:
מתני'. ברייתא דלקמיה מסייע לר' הילא וגרסינן אמר ר''ש מולך בכלל וכו' וכן מוכח מדלקמן:
א''ר הילא אפי' עבודתה לכן. ר' הילא ס''ל דדוקא בשם מולך הוא דהקפידה התורה על יוצאי יריכו אבל אם אין לה שם מולך אפי' עבדה בעבודת מולך מיתחייב הוא באינו יוצאי יריכו כדלקמן והיינו דקאמר אפי' עבודתה של שאר ע''ז בכך חייב הוא ואפי' שתים הוא חייב בשאר ע''ז חדא דעבדה דרך עבודתה ואידך דעבדה בעבודת מולך ומתחייב ג''כ משום מולך דרבתה התורה לשאר ע''ז בהאי קרא:
אבל אם היתה עבודתה של ע''ז זו לכך. להעביר לפניה א''כ הוי כמולך ופטור על אביו ואמו דהקפידה התורה במולך על זרעו דוקא:
בשאין עבודתה לכן. הא דקתני בין שעבדה באבות ואמהות חייב אשאר ע''ז קאי ובשאין עבודתה לכך להעביר לפניה באש ומתחייב משום דהתורה רבתה למעביר לשאר ע''ז ולא חילק בין יוצאי יריכו לאביו ואמו בשאר ע''ז דדוקא במולך הוא דכתיב ומזרעך וכו' דהקפידה התורה דוקא על יוצאי יריכו:
בין שעבדה באבות ובאמהות. כדמפרש לקמיה:
והכרתי אותו וכו'. כמו אמר מר הוא ור' נסא פליג ארבי יוחנן דס''ל כת''ק דלעיל וכתנא דברייתא דלקמיה דאחד המולך ואחד שאר ע''ז ואתא האי קרא לרבות למעביר זרעו לשאר ע''ז דחייב:
ראה לשון שלימדתיך התורה וכו'. מילתיה באנפי נפשה היא כלומר דסבר כמ''ד לעיל דדוקא מולך ולא מעביר שאר ע''ז דהקפידה התורה עליה ועל שמה ואפי' קיסם או צרור שהמליכו עליהם מולך הוא ומיהו שם מולך דוקא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source