Vayedaber

תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הַדִּין בִּשְׁלֹשָׁה וּפְשָׁרָה בִשְׁנַיִם. יָפֶה כֹחַ הַפְּשָׁרָה מִכֹּחַ הַדִּין. שֶׁשְּׁנַיִם שֶׁדָּנוּ יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן וּשְׁנַיִם שֶׁפִּשְּׁרוּ אֵין יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ששנים שדנו אין דיניהן דין. ויכולין הבעלי דינין לחזור בהן אבל שנים שפישרו הואיל והפשרה צריכה קנין לעולם ומשקנו אין יכולין לחזור בהן:

יפה כח הפשרה מכח הדין. אם הדין הוא ג''כ בשנים:

וִיהוּ הַדַּייָנִין יוֹדְעִין אֶת מִי הֵן דָּנִין וְלִפְנֵי מִי הֵן דָּנִין. וְיִהְיוּ הָעֵדִים יוֹדְעִין אֶת מִי מֵעִידִין וְלִפְנֵי מִי מֵעִידִין. לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר לָהֶ֥ם הָרִ֖יב לִפְנֵ֣י יי וְאוֹמֵר אֱ‍ֽלֹהִ֗ים נִצָּ֥ב בַּֽעֲדַת אֵ֑ל. וְכֵן יְהוֹשָׁפָט אוֹמֵר לַשּׁוֹפְטִים רְאוּ֙ מָֽה אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים כִּ֣י לֹ֧א לְאָדָ֛ם תִּשְׁפְּט֖וּ כִּ֣י לַֽיי. וְכִי אֶיפְשַׁר לְבָשָׂר וָדָם לָדוּן אֶת בּוֹרְאוֹ. אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲנָא אָֽמְרִית דִּיהֵא לִרְאוּבֵן ק' דֵּינָרִים וּלְשִׁמְעוֹן וְלֹא כְלוּם. וְאַתְּ נוֹטְלָן מִזֶּה וְנוֹתְנָן לָזֶּה. עָלַי לְשַׁלֵּם לוֹ 3a וְלִפָּרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וליפרט מאותו האיש. הדיין שגרם בעיוות הדין:

אנא אמרית. כך גזרתי בר''ה שיהא לראובן מאה דינר וכו' א''כ כביכול כאלו שופט ודן את בוראו שעליו לשלם לו לקיים גזירתו:

רִבִּי אַבָּהוּ שָׁאַל. שׁוֹר הַנִּסְקַל כְּרִבִּי מֵאִיר מָהוּ שֶׂיִּתֵּן הַכֶּסֶף בִּשְׁלֹשָׁה וְיִסָּקֵל בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. שׁוֹר הַנִּסְקַל כּוּלּוֹ מָמוֹן הוּא וּגְזֵירַת הַכָּתוּב הוּא שֶׁיִּיסָּקֵל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שור הנסקל כולו ממון הוא. שהרי ממונו של הבעלים הוא ובדין הוא שיהא נידון בשלשה וגזירת הכתוב הוא שיסקל בעשרים ושלשה כדדרשינן לקמן וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך מיתת השור וא''כ ודאי דחד דינא הוי וגזירת הכתוב שיהא נידון הכל בעשרים ושלשה:

שור הנסקל כר''מ. לדברי ר''מ דס''ל שני דינין הן דין הבעל והעדים ומהו שנאמר כן גם בשור הנסקל דדינו בכ''ג ואם מועד הוא הבעלים משלמין כופר ואם דין הבעלים בשלשה הוא ודין השור הנסקל בכ''ג:

הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה כול'. רִבִּי מָנָא אָמַר. בְּנַעֲרָה מְאוֹרָסָה פְּלִיגֵי. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מַפְסֶדֶת כְּתוּבָּתָהּ בִּשְׁלֹשָׁה וְנִסְקֶלֶת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מָקוֹם שֶׁנִּסְקֶלֶת שָׁם מַפְסֶדֶת כְּתוּבָּתָהּ. אֲבָל בְּמוֹצִיא שֵׁם רַע כָּל עַמָּא מוֹדוּ מָקוֹם שֶׁהָעֵדִים נִסְקָלִין שָׁם הַבַּעַל לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הֵן תַּנִּינָתָהּ פְּלִגָה אַתְּ עֲבִיד פְּלִגֵיהּ. אֶלָּא בְּמוֹצִיא שֵׁם רַע פְּלִיגֵי. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הַבַּעַל לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע בִּשְׁלוֹשָׁה. וְהָעֵדִים נִסְקָלִין בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וְרַבָּנִין מָרִין. מָקוֹם שֶׁהָעֵדִים נִסְקָלִין שָׁם הַבַּעַל לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. אֲבָל בְּנַעֲרָה מְאוֹרָסָה כָּל עַמָּא מוֹדוּ מָקוֹם שֶׁנִּסְקֶלֶת שָׁם מַפְסֶדֶת כְּתוּבָּתָהּ. וַתְייָא דְּרִבִּי מָנָא כְּרִבִּי זְעִירָא וּדְרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן כְּרִבִּי אַבָּהוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואתיא דר' מנא כר' זעירא. פלוגתא דר' זעירא ור' אבהו התם בכתובות הוא דפליגי גם כן אם אמרינן דין אחד הוא דין הבעל ודין העדים או שני דינין הן דלר' מנא כ''ע מודי' דדין א' הוא כר' זעירא דהתם ודר''י בר בון כר' אבהו דהתם בפי' האוקימתא:

אבל בנערה מאורסה וכו'. אם הדין הוא בתחלה בשביל כתובת' דכ''ע קסברי חיישינן ללעז ומקום שנסקלת אם יבאו עדים אח''כ שם היא מפסדת כתובתה ''ונימנית בתחלה בכ''ג. וגרסינן להאי סוגיא בפ''ד דכתובות הלכה ה':

אלא במוציא שם רע פליגי. בדינו של הבעל והוזמו עדיו דר''מ סבר שני דינין הן דדין הבעל בממון הוא ובשלשה ודין העדים הוא בכ''ג ורבנין אמרין מקום וכו' דקסברי דין א' הוא הואיל והוצרכו לכ''ג בשביל העדים שם נידון גם הבעל:

הן תנינתה פלגיה. הלא במה ששנינו מפורש במתני' פליגי ואת עביד פלוגתא אחרת מה שלא הוזכר במשנה:

אבל במוציא שם רע. אם הדין הוא על הבעל על שהוציא שם רע וכגון שהביא עדי נפשות והוזמו עדיו כ''ע מודים דמקום שהעדי' נסקלין וכלומר הואיל ובלאו הכי דיני נפשות איכא בשביל העדים זוממין נידון הבעל ג''כ באותו ב''ד של כ''ג ולוקה ונותן מאה סלע:

וחכמים אומרים מקום שנסקלת. כלומר דקסברי חוששין ללעז ושמא יבאו עדים ותהא נסקלת בכ''ג והלכך מתחלה כ''ג בעינן ושם היא מפסדת כתובתה:

ר' מנא אומר בנערה מאורסה פליגי. כלומר מוציא שם רע דקתני לאו בדין של הבעל מיירי וכגון שהוזמו עדיו ויהא הוא נידון לשלם את הקנס דבהא לא פליגי כדלקמן אלא בנערה המאורסה וכלומר בתחילת דין של מוציא שם רע ובדינה הא דפליגי וכגון שבא הבעל להפסיד את כתובתה וטוען פתח פתוח מצאתי ולא להורגה שאין כאן עדים שזנתה תחתיו דאי אנפשות קאתי לא אמר ר''מ בשלשה ובהא פליגי דר''מ קסבר אין חוששין ללעז דנימא שמא מחמת הקול שיצא שבאו לב''ד ישמעו עדים ויבאו להעיד עליה שזנתה תחתיו ועכשיו אין הבעל יודע בהן ותיבעי בתחלה עשרים ושלשה דשמא יבא לידי נפשות להא לא חיישינן והלכך מפסדת כתובתה בג':

ונסקלת בעשרים ושלשה. ואם יבאו עדים אח''כ ויעידו עליה שזנתה תחתיו אז תהא נסקלת בעשרים ושלשה:

משנה: מַכּוֹת בִּשְׁלשָׁה מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָֽמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. עִבּוּר הַחֹדֶשׁ בִּשְׁלשָׁה עִבּוּר הַשָּׁנָה בִּשְׁלשָׁה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בִּשְׁלשָׁה מַתְחִילִין וּבַחֲמִשָּׁה נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין וְגוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה. וְאִם גָּֽמְרוּ בִשְׁלשָׁה מְעוּבֶּרֶת. סְמִיכַת הַזְּקֵנִים וַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה בִּשְׁלשָׁה דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. 3b וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּחֲמִשָּׁה. הַחֲלִיצָה וְהַמֵּיאוּנִין, בִּשְׁלשָׁה. נֶטַע רְבִיעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִין בִּשְׁלשָׁה וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת בִּשְׁלשָׁה. וַעֲרָכִין הַמִּיטַּלְטְלִין בִּשְׁלשָׁה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֶחָד מֵהֶן כֹּהֵן. וְהַקַּרְקָעוֹת תִּשְׁעָה וְכֹהֵן. וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָהֶן. דִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה שֶׁנֶאֱמַר וְהָֽרַגְתָּ֥ אֶת הָֽאִשָּׁה֭ וְאֶת הַבְּהֵמָ֑ה וְאוֹמֵר וְאֶת הַבְּהֵמָה֭ תַּֽהֲרֹֽגוּ. שׁוֹר הַנִּסְקָל בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה שֶׁנֶּאֱמַר הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם בְּעָלָיו֭ יוּמָֽת כְּמִיתַת הַבְּעָלִים כָּךְ מִיתַת הַשּׁוֹר. הַזְּאֵב וְהָאֲרִי הַדּוֹב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ מִיתָתָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. רַבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל הַקּוֹדֵם לְהָרְגָן זָכָה. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מִיתָתָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

רבי עקיבא אומר מיתתן בכ''ג. מפרש התם בגמרא דנחש איכא בינייהו בין ת''ק לר''ע דלת''ק נחש מיתתו בעשרים ושלשה ולר''ע הארי והזאב והדוב והנמר והברדלס מיתתן בעשרים ושלשה אבל נחש כל הקודם להרגו זכה שסילק המזיק מן העולם והלכה כר''ע:

כל הקודם להרגן זכה. ואין צריך להביאם לב''ד אלא מיד כשהמיתו את האדם אחד הורג אותן:

כמיתת הבעלים. כלומר אם היה חייב מיתה נידון בעשרים ושלשה כן מיתת השור בכ''ג:

ואומר ואת הבהמה תהרוגו. בנרבע כתיב ואיתקש לאיש:

והרגת את האשה ואת הבהמה. היינו רובע ואיתקש לאשה מה אשה בכ''ג אף הבהמה בכ''ג:

דיני נפשות בעשרים ושלשה. כדמפורש במתני' בסוף פרקין:

ואדם כיוצא בהן. אם אמר דמי עלי או דמי פלוני עלי ששמין אותו כמה הוא שוה לימכר בשוק ונותן דמיו צריך שישומו אותו עשרה ואחד מהן כהן:

עיבור החדש. מפרש בגמרא קידוש החדש ואיידי דבעי למיתנא עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש:

מתני' מכות. מלקות ארבעים:

בשלשה. דכתיב ונגשו אל המשפט ושפטום. הרי כאן שנים ואין ב''ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד:

בעשרים ושלשה. אתיא רשע רשע כתיב הכא והרשיעו את הרשע וכתיב התם אשר הוא רשע למות מה להלן בכ''ג אף כאן בכ''ג:

ובקרקעות. אם אין לו מטלטלין ובא ליתן קרקע צריך שישומו עשרה אנשים ואחד מהן כהן לזו הקרקע שיהא כפי ערך שיש עליו ליתן:

בשלשה מתחילין. לראות אם יש להושיב ב''ד על כך שנים אמרו לא נשב ולא נראה אם צריכה עיבור או לאו שאין ספק לנו שאינה צריכה עיבור ואחד אומר נשב ונבדוק בטל יחיד במיעוטו שנים אומרים נשב ונראה אם היא צריכה עיבור ואחד אומר לא נשב הולכין אחר הרוב ומוסיפין עוד כדי לישא וליתן בדבר והרי כאן חמשה שנים אומרים צריכה עיבור ושלשה אומרים אינה צריכה בטלו שנים במיעוטן שלשה אומרים צריכה עיבור ושנים אומרים אינה צריכה הולכין אחר הרוב ומוסיפין עוד שנים כדי שיגמור בשבעה ועושין כמו שגמרו אלו שבעה ובגמרא מפרש הני שלשה וחמשה ושבעה כנגד מי:

ואם גמרו בשלשה מעוברת. והוא שיהא הנשיא עמהן הלכה כרשב''ג:

סמיכת הזקנים. על ראש פר העלם דבר של ציבור ועל שעיר המשתלח דאלו שתי סמיכות שהן בציבור וצריך שלשה מן הסנהדרין לסמוך עליהן. ויש במשמע סמיכת הזקנים גם מינוי הזקנים לדיינות וזה צריך בשלשה שהגדול הסומך והוא צריך שיהא ג''כ סמוך מצרף עוד שנים אחרים עמו וסומך ולשון סמיכה משום דכתיב ויסמוך את ידיו עליו ולאו דבעי למיסמך ידיה עליה אלא בשמא קרי ליה רבי ונותנין לו רשות לדון דיני קנסות ואין סמיכה בחוצה לארץ אלא צריך שיהא הסומך והנסמך שניהם בארץ ישראל ואז יהיה לו רשות לדון דיני קנסות ואפי' בח''ל לפי שסנהדרין נוהגת בין בארץ בין בח''ל והוא שיהיו סמוכים בארץ:

ור' יהודה אומר בחמשה. דכתיב וסמכו שנים זקני שנים ואין ב''ד שקול הוסיף עליהם עוד אחד הרי חמשה:

החליצה. מצות חליצה בשלשה דכתיב ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים מיעוט זקנים שנים ואין ב''ד שקול הוסיף עליהן עוד א' הרי שלשה ושנים אחרים המוסיפים אינו אלא לפרסומי מילתא:

והמיאונין. קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה מדעתה ויוצאת במיאון שממאנת בבעלה צריך שיהא בשלשה וביבמות מסקינן הלכה כמ''ד מיאון בשנים:

נטע רבעי. בשנה הרביעית שצריך לחללו על המעות וכן מעשר שני ואם בא לחללן ואין דמיהן ידועין כגון פירות והרקיבו שאין להן שער ידוע:

ההקדשות. אם בא לפדותן צריך שלשה לשומן:

וערכים המטלטלין. הרי שאמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי ואין לו מעות ליתן כפי דמים הקצובים בפרשה ובא ליתן מטלטלין צריך שלשה לשום אותן מטלטלין:

ר' יהודה אומר אחד מהן כהן. דכהן כתיב בפרשה ואין הלכה כר' יהודה:

הלכה: מַכּוֹת בִּשְׁלשָׁה כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בָעֵי. מַכּוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. פְּעָמִים שֶׁמֵּת מִמַּכּוֹתָיו וַהֲרֵי יֵשׁ בּוֹ דִינֵי נְפָשׁוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ר' אבהו בעי. אם טעמי' דר' ישמעאל דפליג וס''ל מכות בכ''ג מפני שבדין הוא לפי שלפעמים שמת ממכותיו והרי יש בו דיני נפשות:

בַּר קַפָּרָא שָׁמַע כּוּלְּהוֹן מֵהָדָא. יְבָֽרֶכְךָ֥ יי וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ מִכָּן שֶׁמַּתְחִילִין בִּשְׁלֹשָׁה. יָאֵ֨ר יי פָּנָ֛יו אֵלֶי֭ךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ מִכָּן שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּחֲמִשָּׁה. יִשָּׂ֨א יי פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם. מִכָּן שֶׁגּוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שמע כולהון מהדא. טעמא דשלשה וחמשה ושבעה של עיבור השנה מפרש דתיקנו אותם כנגד ברכת כהנים והרמז כמו שבפסוקים אלו נתוספו בכל פסוק לברכה כך תיקנו שיתוספו בכל פעם לפי השנוי במשנה ושיחולו עליהם כל ברכת כהנים ולפיכך לא תקינו שיתחילו באותו מנין שהיו גומרין בו:

רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שָׁמַע כּוּלְּהוֹן מֵהָדָא. וַיִּקַּ֣ח רַב טַבָּחִ֗ים אֶת שְׁלֹ֖שֶׁת שֹֽׁמְרֵ֥י הַסַּֽף׃ מִכָּן שֶׁמַּתְחִילִין בִּשְׁלֹשָׁה. וַֽחֲמִשָּׁ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵֽרֹאֵ֤י פְנֵֽי הַמֶּ֨לֶךְ֙. מִכָּן שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּחֲמִשָּׁה. וְשִׁבְעָ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵֽרֹאֵ֤י פְנֵי הַמֶּ֨לֶךְ֙. מִכָּן שֶׁגּוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שמע כולהון מהדא. דבפסוקים האלה נרמז מנין החלוקין:

אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. מִיכָּן לְסַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה שֶׁלְּכָל יִשְׂרָאֵל. וַיִּקַּ֣ח שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת שְׂרָיָה֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וְאֶת צְפַנְיָה֭ כֹּהֵ֣ן הֲרֵי שְׁנַיִם. וְשִׁבְעָ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵֽרֹאֵ֤י פְנֵי הַמֶּ֨לֶךְ֙ הַרֵי תִשְׁעָה. וְשִׁשִּׁ֥ים אִישׁ֙ מֵעַ֣ם הָאָ֔רֶץ הֲרֵי שִׁבְעִים חָסֵר אֶחָד. וּמִן הָעִ֡יר סָרִ֨יס אֶחָ֜ד הֲרֵי שִׁבְעִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שִׁבְעִים וְאֶחָד. וַיִּקַּ֣ח רַב הַטַּבָּחִים אֶת שְׁלֹ֭שֶׁת שֹֽׁמְרֵ֥י הַסַּֽף וְשִׁבְעָ֨ה מֵֽרֹאֵ֤י פְנֵי הַמֶּ֨לֶךְ֙ וְשִׁשִּׁ֥ים אִישׁ֙ מֵעַ֣ם הָאָ֔רֶץ. וּמִן הָעִ֡יר לָקַח֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד. הֲרֵי שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְלָמָּה קוֹרֵיהוּ סָרִיס. שֶׁמְסָרֵס אֶת הַהֲלָכָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מיכן לסנהדרי גדולה של כל ישראל. כלומר מהפסוק דמייתי לקמיה ובכאן רמוז כמנין סנהדרי גדולה דס''ל כמ''ד שבעים:

אית תניי תני שבעים ואחד. היה החשבון ומצרף פסוק דמלכים עם דירמיה וג''כ רמז לסנהדרי גדולה וכת''ק דאמר שבעים ואחד:

שמסרס את ההלכה. בפילפולו ומקיימה:

כָּתוב אֶחָד אוֹמֵר חֲמִשָּׁה וְכָתוב אֶחָד אוֹמֵר שִׁבְעָה. לְהָבִיא שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּייָנִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

להביא שני סופרי הדיינים. לרמז שני סופרי הדיינים שהיו בסנהדרין ולפיכך חלקן וכאן כתוב חמשה וכאן כתוב שבעה:

לֵית כָּאן עִיבּוּר הַחוֹדֶשׁ אֶלָּא קִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין קִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה. חֲבֵירִים מָהוּ לִיכָּנֵס לְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חָבֵר הֲוִינָא וְאַעֲלִי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק לְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ וְלִי נָא יְדַע אִין סַלְקִית מִמִּנְייָנָא אִין לָא. פְּשִׁיטָא דְלָא סְלִיק. לָמָּה. בְּגִין דַּהֲוָה חֲתָנֵיהּ. אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֵין חֲבֵירִין נִכְנָסִין לְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ. אָמָר רִבִּי כַּהֲנָא. חָבֵר הֲוִינָא וְאַעֲלִי רִבִּי תַּנְחוּם בַּר חִייָה לְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ וְסַלְקִית מִמִּנְייָנָא. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁחֲבֵירִים נִכְנָסִין לְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

למה. לא העלו אותן למנין אין בגין דהוה חתניה שהיה חתנו של רבי שמואל שהכניס אותו ואין קרובי' מצטרפין לקידוש החדש או דילמ' משום דאין חבירים נכנסין למנין קידוש החדש והיינו דמספקא ליה:

לית כאן עיבור החדש. לא תיתני עיבור החדש במתני' דכשהיו מעברין החדש ביום ל''א לא היו אומרים כלום וממילא הוא מעובר כשלא קדשו מאתמול:

אלא קידוש החדש. כשבאו עדים וקדשוהו בזמנו ביום שלשים היו אומרים מקודש החדש:

אין קידוש החדש פחות מעשרה. לפרסומי מילתא:

חברים. תלמידים חברים ואינם מסנהדרין מהו שיעלו למנין וליכנס לקידוש החדש:

ואעלי. והעלה אותי ר' שמואל בר יצחק במקום שהיו מקדשין החדש ולית אנא ידע אם מעלו יאותי במנין אם לא כדמפרש ואזיל:

פשיטא דלא סליק. כלומר הש''ס מפרש לה וכי בהא שייך לומר ולית אנא ידע הלא היה יכול לראות אם הוא במנין אם לא אלא דפשיטא דלא סליק למניינא מיהו בהא הוה מספקא ליה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source