Vayedaber

הלכה: מַכּוֹת בִּשְׁלשָׁה כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בָעֵי. מַכּוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. פְּעָמִים שֶׁמֵּת מִמַּכּוֹתָיו וַהֲרֵי יֵשׁ בּוֹ דִינֵי נְפָשׁוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ר' אבהו בעי. אם טעמי' דר' ישמעאל דפליג וס''ל מכות בכ''ג מפני שבדין הוא לפי שלפעמים שמת ממכותיו והרי יש בו דיני נפשות:

משנה: מַכּוֹת בִּשְׁלשָׁה מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָֽמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. עִבּוּר הַחֹדֶשׁ בִּשְׁלשָׁה עִבּוּר הַשָּׁנָה בִּשְׁלשָׁה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בִּשְׁלשָׁה מַתְחִילִין וּבַחֲמִשָּׁה נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין וְגוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה. וְאִם גָּֽמְרוּ בִשְׁלשָׁה מְעוּבֶּרֶת. סְמִיכַת הַזְּקֵנִים וַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה בִּשְׁלשָׁה דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. 3b וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּחֲמִשָּׁה. הַחֲלִיצָה וְהַמֵּיאוּנִין, בִּשְׁלשָׁה. נֶטַע רְבִיעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִין בִּשְׁלשָׁה וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת בִּשְׁלשָׁה. וַעֲרָכִין הַמִּיטַּלְטְלִין בִּשְׁלשָׁה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֶחָד מֵהֶן כֹּהֵן. וְהַקַּרְקָעוֹת תִּשְׁעָה וְכֹהֵן. וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָהֶן. דִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה שֶׁנֶאֱמַר וְהָֽרַגְתָּ֥ אֶת הָֽאִשָּׁה֭ וְאֶת הַבְּהֵמָ֑ה וְאוֹמֵר וְאֶת הַבְּהֵמָה֭ תַּֽהֲרֹֽגוּ. שׁוֹר הַנִּסְקָל בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה שֶׁנֶּאֱמַר הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם בְּעָלָיו֭ יוּמָֽת כְּמִיתַת הַבְּעָלִים כָּךְ מִיתַת הַשּׁוֹר. הַזְּאֵב וְהָאֲרִי הַדּוֹב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ מִיתָתָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. רַבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל הַקּוֹדֵם לְהָרְגָן זָכָה. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מִיתָתָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואדם כיוצא בהן. אם אמר דמי עלי או דמי פלוני עלי ששמין אותו כמה הוא שוה לימכר בשוק ונותן דמיו צריך שישומו אותו עשרה ואחד מהן כהן:

דיני נפשות בעשרים ושלשה. כדמפורש במתני' בסוף פרקין:

והרגת את האשה ואת הבהמה. היינו רובע ואיתקש לאשה מה אשה בכ''ג אף הבהמה בכ''ג:

ואומר ואת הבהמה תהרוגו. בנרבע כתיב ואיתקש לאיש:

כמיתת הבעלים. כלומר אם היה חייב מיתה נידון בעשרים ושלשה כן מיתת השור בכ''ג:

כל הקודם להרגן זכה. ואין צריך להביאם לב''ד אלא מיד כשהמיתו את האדם אחד הורג אותן:

רבי עקיבא אומר מיתתן בכ''ג. מפרש התם בגמרא דנחש איכא בינייהו בין ת''ק לר''ע דלת''ק נחש מיתתו בעשרים ושלשה ולר''ע הארי והזאב והדוב והנמר והברדלס מיתתן בעשרים ושלשה אבל נחש כל הקודם להרגו זכה שסילק המזיק מן העולם והלכה כר''ע:

ר' יהודה אומר אחד מהן כהן. דכהן כתיב בפרשה ואין הלכה כר' יהודה:

ובקרקעות. אם אין לו מטלטלין ובא ליתן קרקע צריך שישומו עשרה אנשים ואחד מהן כהן לזו הקרקע שיהא כפי ערך שיש עליו ליתן:

מתני' מכות. מלקות ארבעים:

בשלשה. דכתיב ונגשו אל המשפט ושפטום. הרי כאן שנים ואין ב''ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד:

בעשרים ושלשה. אתיא רשע רשע כתיב הכא והרשיעו את הרשע וכתיב התם אשר הוא רשע למות מה להלן בכ''ג אף כאן בכ''ג:

בשלשה מתחילין. לראות אם יש להושיב ב''ד על כך שנים אמרו לא נשב ולא נראה אם צריכה עיבור או לאו שאין ספק לנו שאינה צריכה עיבור ואחד אומר נשב ונבדוק בטל יחיד במיעוטו שנים אומרים נשב ונראה אם היא צריכה עיבור ואחד אומר לא נשב הולכין אחר הרוב ומוסיפין עוד כדי לישא וליתן בדבר והרי כאן חמשה שנים אומרים צריכה עיבור ושלשה אומרים אינה צריכה בטלו שנים במיעוטן שלשה אומרים צריכה עיבור ושנים אומרים אינה צריכה הולכין אחר הרוב ומוסיפין עוד שנים כדי שיגמור בשבעה ועושין כמו שגמרו אלו שבעה ובגמרא מפרש הני שלשה וחמשה ושבעה כנגד מי:

עיבור החדש. מפרש בגמרא קידוש החדש ואיידי דבעי למיתנא עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש:

וערכים המטלטלין. הרי שאמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי ואין לו מעות ליתן כפי דמים הקצובים בפרשה ובא ליתן מטלטלין צריך שלשה לשום אותן מטלטלין:

ההקדשות. אם בא לפדותן צריך שלשה לשומן:

נטע רבעי. בשנה הרביעית שצריך לחללו על המעות וכן מעשר שני ואם בא לחללן ואין דמיהן ידועין כגון פירות והרקיבו שאין להן שער ידוע:

והמיאונין. קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה מדעתה ויוצאת במיאון שממאנת בבעלה צריך שיהא בשלשה וביבמות מסקינן הלכה כמ''ד מיאון בשנים:

החליצה. מצות חליצה בשלשה דכתיב ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים מיעוט זקנים שנים ואין ב''ד שקול הוסיף עליהן עוד א' הרי שלשה ושנים אחרים המוסיפים אינו אלא לפרסומי מילתא:

ור' יהודה אומר בחמשה. דכתיב וסמכו שנים זקני שנים ואין ב''ד שקול הוסיף עליהם עוד אחד הרי חמשה:

סמיכת הזקנים. על ראש פר העלם דבר של ציבור ועל שעיר המשתלח דאלו שתי סמיכות שהן בציבור וצריך שלשה מן הסנהדרין לסמוך עליהן. ויש במשמע סמיכת הזקנים גם מינוי הזקנים לדיינות וזה צריך בשלשה שהגדול הסומך והוא צריך שיהא ג''כ סמוך מצרף עוד שנים אחרים עמו וסומך ולשון סמיכה משום דכתיב ויסמוך את ידיו עליו ולאו דבעי למיסמך ידיה עליה אלא בשמא קרי ליה רבי ונותנין לו רשות לדון דיני קנסות ואין סמיכה בחוצה לארץ אלא צריך שיהא הסומך והנסמך שניהם בארץ ישראל ואז יהיה לו רשות לדון דיני קנסות ואפי' בח''ל לפי שסנהדרין נוהגת בין בארץ בין בח''ל והוא שיהיו סמוכים בארץ:

ואם גמרו בשלשה מעוברת. והוא שיהא הנשיא עמהן הלכה כרשב''ג:

בַּר קַפָּרָא שָׁמַע כּוּלְּהוֹן מֵהָדָא. יְבָֽרֶכְךָ֥ יי וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ מִכָּן שֶׁמַּתְחִילִין בִּשְׁלֹשָׁה. יָאֵ֨ר יי פָּנָ֛יו אֵלֶי֭ךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ מִכָּן שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּחֲמִשָּׁה. יִשָּׂ֨א יי פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם. מִכָּן שֶׁגּוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שמע כולהון מהדא. טעמא דשלשה וחמשה ושבעה של עיבור השנה מפרש דתיקנו אותם כנגד ברכת כהנים והרמז כמו שבפסוקים אלו נתוספו בכל פסוק לברכה כך תיקנו שיתוספו בכל פעם לפי השנוי במשנה ושיחולו עליהם כל ברכת כהנים ולפיכך לא תקינו שיתחילו באותו מנין שהיו גומרין בו:

רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שָׁמַע כּוּלְּהוֹן מֵהָדָא. וַיִּקַּ֣ח רַב טַבָּחִ֗ים אֶת שְׁלֹ֖שֶׁת שֹֽׁמְרֵ֥י הַסַּֽף׃ מִכָּן שֶׁמַּתְחִילִין בִּשְׁלֹשָׁה. וַֽחֲמִשָּׁ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵֽרֹאֵ֤י פְנֵֽי הַמֶּ֨לֶךְ֙. מִכָּן שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּחֲמִשָּׁה. וְשִׁבְעָ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵֽרֹאֵ֤י פְנֵי הַמֶּ֨לֶךְ֙. מִכָּן שֶׁגּוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שמע כולהון מהדא. דבפסוקים האלה נרמז מנין החלוקין:

אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. מִיכָּן לְסַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה שֶׁלְּכָל יִשְׂרָאֵל. וַיִּקַּ֣ח שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת שְׂרָיָה֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וְאֶת צְפַנְיָה֭ כֹּהֵ֣ן הֲרֵי שְׁנַיִם. וְשִׁבְעָ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵֽרֹאֵ֤י פְנֵי הַמֶּ֨לֶךְ֙ הַרֵי תִשְׁעָה. וְשִׁשִּׁ֥ים אִישׁ֙ מֵעַ֣ם הָאָ֔רֶץ הֲרֵי שִׁבְעִים חָסֵר אֶחָד. וּמִן הָעִ֡יר סָרִ֨יס אֶחָ֜ד הֲרֵי שִׁבְעִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שִׁבְעִים וְאֶחָד. וַיִּקַּ֣ח רַב הַטַּבָּחִים אֶת שְׁלֹ֭שֶׁת שֹֽׁמְרֵ֥י הַסַּֽף וְשִׁבְעָ֨ה מֵֽרֹאֵ֤י פְנֵי הַמֶּ֨לֶךְ֙ וְשִׁשִּׁ֥ים אִישׁ֙ מֵעַ֣ם הָאָ֔רֶץ. וּמִן הָעִ֡יר לָקַח֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד. הֲרֵי שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְלָמָּה קוֹרֵיהוּ סָרִיס. שֶׁמְסָרֵס אֶת הַהֲלָכָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מיכן לסנהדרי גדולה של כל ישראל. כלומר מהפסוק דמייתי לקמיה ובכאן רמוז כמנין סנהדרי גדולה דס''ל כמ''ד שבעים:

אית תניי תני שבעים ואחד. היה החשבון ומצרף פסוק דמלכים עם דירמיה וג''כ רמז לסנהדרי גדולה וכת''ק דאמר שבעים ואחד:

שמסרס את ההלכה. בפילפולו ומקיימה:

כָּתוב אֶחָד אוֹמֵר חֲמִשָּׁה וְכָתוב אֶחָד אוֹמֵר שִׁבְעָה. לְהָבִיא שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּייָנִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

להביא שני סופרי הדיינים. לרמז שני סופרי הדיינים שהיו בסנהדרין ולפיכך חלקן וכאן כתוב חמשה וכאן כתוב שבעה:

לֵית כָּאן עִיבּוּר הַחוֹדֶשׁ אֶלָּא קִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין קִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה. חֲבֵירִים מָהוּ לִיכָּנֵס לְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חָבֵר הֲוִינָא וְאַעֲלִי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק לְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ וְלִי נָא יְדַע אִין סַלְקִית מִמִּנְייָנָא אִין לָא. פְּשִׁיטָא דְלָא סְלִיק. לָמָּה. בְּגִין דַּהֲוָה חֲתָנֵיהּ. אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֵין חֲבֵירִין נִכְנָסִין לְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ. אָמָר רִבִּי כַּהֲנָא. חָבֵר הֲוִינָא וְאַעֲלִי רִבִּי תַּנְחוּם בַּר חִייָה לְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ וְסַלְקִית מִמִּנְייָנָא. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁחֲבֵירִים נִכְנָסִין לְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לית כאן עיבור החדש. לא תיתני עיבור החדש במתני' דכשהיו מעברין החדש ביום ל''א לא היו אומרים כלום וממילא הוא מעובר כשלא קדשו מאתמול:

אלא קידוש החדש. כשבאו עדים וקדשוהו בזמנו ביום שלשים היו אומרים מקודש החדש:

אין קידוש החדש פחות מעשרה. לפרסומי מילתא:

חברים. תלמידים חברים ואינם מסנהדרין מהו שיעלו למנין וליכנס לקידוש החדש:

ואעלי. והעלה אותי ר' שמואל בר יצחק במקום שהיו מקדשין החדש ולית אנא ידע אם מעלו יאותי במנין אם לא כדמפרש ואזיל:

פשיטא דלא סליק. כלומר הש''ס מפרש לה וכי בהא שייך לומר ולית אנא ידע הלא היה יכול לראות אם הוא במנין אם לא אלא דפשיטא דלא סליק למניינא מיהו בהא הוה מספקא ליה:

למה. לא העלו אותן למנין אין בגין דהוה חתניה שהיה חתנו של רבי שמואל שהכניס אותו ואין קרובי' מצטרפין לקידוש החדש או דילמ' משום דאין חבירים נכנסין למנין קידוש החדש והיינו דמספקא ליה:

חֲבֵירִים מָהוּ לִיכָּנֵס לְעִיבּוּר שָׁנָה. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאָמַר. יִקְרוּנִי שִׁבְעָה זְקֵינִים לָעֲלִייָה. וְנִכְנְסוּ שְׁמוֹנָה. אָמַר. מִי הוּא שֶׁנִּכְנַס שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. עָמַד שְׁמוּאֵל הַקָּטָן עַל רַגְלָיו וְאָמַר. אֲנִי עָלִיתִי שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. הֲלָכָה נִצְרְכָה לִי וְנִכְנַסְתִּי לִשְׁאוֹל עָלֶיהָ. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וּמָה אֶלְדָּד וּמֵידָד שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יוֹדְעִים שֶׁאֵילּוּ הֵן שְׁנַיִם 4a אָמַרְתִּי שֶׁאַתָּה אֶחָד מֵהֶן. וַאֲפֵילוּ כֵן לֹא עִיבְּרוּהָ בְּהַהוּא יוֹמָא וְאַפְלִיגוּ בְמִילֵּי דְאוֹרַייָא וְעִיבְּרוּהָ בְיוֹמָא דְבַתְרָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

יקרוני. יקראו לפני:

אמרתי שאתה אחד מהן. כלומר אפילו הכל יודעים שאלדד ומידד שנים הן ולא יותר אעפ''כ הייתי אומר שאתה אחד מהן וחשוב כאחד מהן ובודאי ראוי הוא לעבר שנים עם אנשים חשובים כמותך:

ואפילו כן לא עיברוה בההוא יומא. שעכ''פ היה שם אחד שנכס שלא ברשות והפליגו אותו היום בדברי תורה וביום שלאחריו עיברוה:

תַּנֵּי סַנְהֶדְרִין שֶׁרָאוּ אֶת הַהוֹרֵג. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁנַיִם נַעֲשִׂין עֵדִים וּמְעִידִין בִּפְנֵי הַשְּׁאָר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כּוּלָּן עֵדִים וּמְעִידִין בִּפְנֵי אֲחֵרִים. רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין כָּאן כָּךְ חוֹלְקִין בְּעֵדוּת הַחוֹדֶשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שנים נעשו עדים. ומהשאר לוקחים לדיינים ואלו השנים מעידין בפני השאר:

סנהדרין שראו את ההורג. ראו באחד שהרג את הנפש:

כולן עדים. הן מאחר שראו כלם כעדים הן ואין עד נעשה דיין ומעידין הן בפני אחרים:

כך חולקים בעדות החדש. אם כלן ראו את החדש:

וִיקוּם חַד וִיתִיב חַד וִיקוּם חַד וִיתִיב חַד. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵין הָעֵד נַעֲשֶׂה דַייָן. רַב הוּנָא הֲוָה יְדַע שַׂהֲדוּ לְחַד בַּר נַשׁ. אֲזַל בָּעֵי מֵידוֹן קוֹמֵיהּ וְכָפַר בֵּיהּ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. בְּגִין דְּאַתְּ יְגַע דְּרִבִּי הוּנָא אִינְשָׁא רַבָּה אַתְּ כְּפַר בֵּיהּ. מָהוּ דְייֵזִיל וְיִסְהוֹד עֲלָךְ קוֹמֵי בֵית דִּין חוֹרוֹן. אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא. וְעָֽבְדִין כֵּן. אֲמַר לֵיהּ. אִין. וְשָׁרָא רַב הוּנָא גַרְמֵיהּ מִן הַהוּא דִינִא וַאֲזַל וְאַסְהִיד קוֹמֵי בֵית דִּין חוֹרוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ויקום חד. השתא מפרש לטעמיה דתניא אידך אמאי מעידין בפני אחרים ויקום חד ויעיד בפני השני שיושב ואח''כ ויקום זה ויתיב זה וכלו' שהרי יכולין שנים מהן להעיד בפני השאר ואפילו בעמידת השנים כאחת לא צריך אלא ויקום חד וכו' ואח''כ ישבו ומשני שאני הכא הואיל וכולן ראו אין עד נעשה דיין:

אזל בעי מידון קומיה. נכנס לפני רב הונא לדון עם בעל דינו וכפר בבעל דינו ואף ע''פ שהיה יודע דרב הונא יודע עדות לחבירו:

בגין דאת ידע דר' הונא אינשא רבה. ואין כבודו לילך ולהעיד לפני ב''ד אחר אתה סומך על זה וכפרת ביה:

מהו דיזיל. ומה תעשה אם ירצה ר' הונא לילך ולהעיד עלך לפני ב''ד אחר:

ועבדין כן. אם יכול אני לסלק עצמי מן הדין כדי ליעשות עד בדבר וא''ל אין ומיד סילק רב הונא לעצמו מן הדין הזה והלך והעיד לפני ב''ד אחר וגרסינן להא בפ' ראוהו ב''ד הלכה א':

תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַת֚ הַֽחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה. שָׁנִים אַתָּה מְקַדֵּשׁ וְלֹא חֳדָשִׁים. וְהָתַנִּינָן. רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר. מְקוּדָּשׁ. מָהוּ מְקוּדָּשׁ. מְקוּייָם. תַּנֵּי. לְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ מַתְחִילִין מִגָּדוֹל. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר. מְקוּדָּשׁ. תַּנֵּי. לְעִיבּוּר הַחוֹדֶשׁ מַתְחִילִין מִן הַצַּד. אָמַר רִבִּי זְבִידָא. וְהַהֵן בֵּיתָא דִלְרַע לָא נְהִיגִין כֵּן. וְלָא שְׁמִעַ דָּמַר רִבִּי חִייָה נַּר מַרְייָא וְרִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לְעִיבּוּר הַחוֹדֶשׁ מַתְחִילִין מִגָּדוֹל. לְעִיבּוּר שָׁנָה מַתְחִילִין מִן הַצַּד. וּכְבָר נִכְנַס רִבִּי יוֹחָנָן וְהָיָה קָטָן שֶׁבְּכוּלָּם. אָֽמְרוּ לוֹ. אֱמוֹר. הֲרֵי הַשָּׁנָה מְקוּדֶּשֶׁת בְּעִיבּוּרָהּ. אָמַר. הֲרֵי הַשָּׁנָה מְקוּדֶּשֶׁת בְּעִיבּוּרה. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. רְאֵה לָשׁוֹן שֶׁלִּימְּדָנוּ בֶּן הַנַּפָּח. אִילּוּ אָמַר. בְּעִיבּוּרָהּ. הָיִיתִי אוֹמֵר. אֵילּוּ אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁהַחַמָּה עוֹדֶפֶת עַל לְבָנָה. אֶלָּא בְעִיבּוּר. שֶׁהוֹסִיפוּ לָהּ חֲכָמִים שְׁלֹשִׁים יוֹם. רִבִּי יַעֲקוֹב בַּר אָחָא רִבִּי יַסָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לְעִיבּוּר הוֹלְכִין אַחַר הַמִּינּוּי. לְבֵית הַווַעַד הוֹלְכִין אַחַר הָרָגִל. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ כָּל אֶחָד מְדַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ וְחוֹתֵם. כְּגוֹן רִבִּי חֲנִינָה פָתַח. רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ חוֹתְמִין. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָא פָתַח. רִבִּי יַסָּא וְרִבִּי אִמִּי חָתְמִין. רִבִּי חַגַּיי פָתַח. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי חָתְמִין. רִבִּי כַהֲנָא אִימְנִי קוֹמֵי רִבִּי יַעֲקוֹב בַּר אָחָא וְעָל רִבִּי יַעֲקוֹב בַּר אָחָא קַמֵּיהּ מְנַיֵּיהּ לְעִיבּוּרָא. אָמַר. אָכֵן מָרָהּ דִּשְׁמַעְתָּא לָא מְקַייֵם לָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולא חדשים. וס''ל כר''א התם דאמר בין בזמנו בין שלא בזמנו אין מקדשין אותו:

מהו מקודש מקוים. אחר שראו עדים את החדש מקוים הדבר אבל אין מקדשין אותו ממש כמו שמקדשין שנת היובל:

מתחילין מגדול. הגדול שבהן אומר בתחלה כדתנן ראש ב''ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו:

תני לעיבור השנה מתחילין מן הצד. כצ''ל וכן הוא בר''ה:

וההן ביתא דלרע. וזה הבית שלמטה ועל בית הנשיא רמז והם לא נהגו כן:

ולא שמיע. ומתמה וכי לא שמעו דכל הני אמוראי מסכימים לדבר אחד שאמרו בשם ר' יוחנן כן:

וכבר נכנס ר' יוחנן לעיבור השנה והוא היה הקטן שבכולם וצוו לו לומר הרי השנה מקודשת בעיבורה:

אמר הרי השנה מקודשת בעיבורה. דיקדק לומר בעיבורה במפיק ה''א:

ראה לשון שלימדנו בן הנפח. ר' יוחנן קרו ליה בר נפחא ולימדנו במוצא פיו להוציא את הה''א בכח להבין הכוונה שאילו אמר בעיבורה בלא מפיק ה''א אפשר לטעות שאין הכוונה שמעברין אותה השנה בעיבור חדש אחד אלא על סתם עיבור של כל שנה ושנה והן י''א יום שיתירין ימות החמה על ימות הלבנה אבל עכשיו שאמר בעיבורה מפיק ה''א אין הכונה אלא על עיבור שלה מאות' השנה שהוסיפו לה חכמים חדש אחד:

לעיבור הולכין אחר המינוי. להכניסו למנין עיבור השנה הולכין אחר מי שנתמנה בתחלה מכניסין אותו קודם להאחר שנתמנה אחריו:

לבית הוועד. בבית המדרש לפתוח בהלכה:

הולכין אחר הרגל. מי שהוא מורגל ביותר הוא פותח תחלה וכדמפרש ואזיל:

והוא. וזהו שכל אחד יהיה מדבר במקומו הראוי לו וחותם ועונה אחר מי שפתח בתחלה כגון ר' חנינא הוא היה הראש והרגיל שבכולם היה פותח בהלכה ור''י ור''ל חותמין ועונין אחריו ואח''כ האחרים וכן ר' בא וכו' וכן כולם וכעין דאמרינן בפ' י''נ בישיבה הלך אחר החכמה:

ר' כהנא אימני קומי ר' יעקב בר אחא. אותו סמכו והמנו מקודם שסמכו לר' יעקב ואע''פ כן נכנס ר' יעקב מקודם לר' כהנא למנין עיבור שנה:

אמר אכן. אמר ר' כהנא וכי כן הוא דר' יעקב בר אחא גופיה הוא מרה דשמעתא דאמר לעיל לעיבור הולכין אחר המינוי ולא מקיים ליה שמעתיה שלא היה לו לקבל עליו להיות נכנס מקודם:

שנים אתה מקדש. שנת היובל מקדשין ב''ד לשם יובל:

תני ר''ש בן יוחי. גרסי' להאי סוגיא בפ''ב דר''ה:

רִבִּי חִייָה בַּר ווָה הֲוָה קָאִים מַצְלֵי. עָאַל רַב כַּהֲנָא וְקָם לֵיהּ מִן חוֹרֵי מַצְלֵי. חֲסַל רִבִּי חִייָה וִיתִיב לֵיהּ בְּגִין דְּלָא מֵיעֲבַר קוֹמוֹי. שָׁרֵי רַב כַּהֲנָא מַאֲרִיךְ בִּצְלוּתֵיהּ. כֵּיוָן דַּחֲסַל אֲמַר. כֵּן אַתּוּן נְהִגִין לִצְעוּרֵי רַבְּכוֹן. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. אֲנָא מִבֵּית עֵלִי קָאֲתִינָא. דִּכְתִיב בָּהוּ אִֽם יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹ֧ן בֵּית עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָה֭. בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָה֭ אֵין מִתְכַּפֵּר. אֲבָל מִתְכַּפֵּר בִּתְפִילָּה. וּצְלִי עֲלוֹי וְזָכָה לְמֵיסַב עַד דְּאִיתְעַבְּדוֹן טוּפְרוֹי סוּמְקִין כְּהָדָא רַקִּקָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הוה קאים מצלו. היה עומד ומתפלל ונכנס רב כהנא ועמד לו מאחוריו להתפלל:

חסל. סיים ר' חייה תפילתו והיה צריך לישב כלומר לעכב ולהמתין מלפסוע אחוריו שלא יעבור לפני רב כהנא לפי שאין עוברין לפני העומד בתפלה והתחיל רב כהנא להאריך בתפלתו לאחר שסיים אמר לו ר' חייא וכי כך אתם נוהגין להאריך ולצער רבכם שהייתי מוכרח להמתין כל כך:

א''ל רבי. אל ירע בעיניך שאני מאריך בתפילה דאנא מבית עלי קאתינא וזכות התפלה יגן עלי להאריך ימים והתפלל עליו ר' חייא וזכה להזקין עד שנעשו צפרניו אדומות כמו של התינוק הזה. אקדמון ליה חד סב בעיבור. הקדימו לפניו זקן א' להכניסו למנין עיבור שנה ואותו זקן לא היה ראוי לכך:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source