אַזְהָרָה לַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מְנַיִין. אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ. עוֹנֶשׁ וְכָרֵת מְנַיִין. וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃ וְאוֹמֵר כִּ֚י כָּל אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֥וּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ומקלל אביו ואמו מות יומת. וכתיב אביו ואמו קלל דמיו בו וגמרינן מדמיהם בם דאוב וידעוני דבסקילה:
ואומר כי כל אשר יעשה וגו'. כלומר מדכתיב עונש דמקלל אביו ואמו גבי עריות ילפינן נמי מקרא דכתיב בפרשת עריות לכרת על מקלל אביו ואמו מדמדמי לה הכתוב לעריות גבי עונש:
הלכה: הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת כול'. אַזְהָרָה לַמְחַלֵּל מְנַיִין. לֹא תַֽעֲשֶׂ֨ה כָל מְלָאכָ֜ה. כָּרֵת מְנַיִין. כִּ֗י כָּל הָֽעֹשֶׂ֥ה בָהּ֙ מְלָאכָ֔ה וְנִכְרְתָ֛ה. עוֹנֶשׁ מְנַיִין. מְחַֽלְלֶ֨יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת. וְנִתְנֵי שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע כָּרִיתוֹת בַּתּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁאִם עָשָׂה כוּלָּן 40a בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבִזְדּוֹן מְלָאכָה שֶׁהוּא חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' וניתני שלשים ושבע כריתות בתורה. שלשים ושבע לאו דוקא דהא בשבת נפישי להו טובא אלא איידי דפריך הכי לעיל בהלכה ו' נקט הכא נמי בהאי לישנא וכלומר דהא גם שבת תני בכריתות ובשבת גופיה איכא ל''ט חטאות ומעתה נפישי כריתות טובא ואמאי לא חשיב שם כ''א ל''ו:
שאם עשה כולן בזדון שבת. כלומר לא משכחת לה אלא דוקא אם עשאן כולן בזדון שבת ושגגת מלאכות דאיכא שגגות טובא ובהא הוא דחייב על כל א' וא' דדרשי' אחת שהיא הנה:
ובזדון מלאכה שהוא חייב על כל אחת ואחת. בתמיה כלומר שמא משכחת לה בזדון מלאכה ובשגגת שבת הא ודאי לא דבכה''ג דליכא אלא חדא שגגה ואינו חייב אלא אחת דזהו הנה שהיא אחת וכיון דלא פסיקא לי' לא תני לכולהו ולא חשיב להו אלא בחדא דחדא מיהת לעולם חייב הוא:
הַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. בְּרַם לָרַבָּנִין אֲפִילוּ קְטַנָּה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר. נַעַר חָסֵר אָמוּר בַּפָּרָשָׁה. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִן נַעַר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. נַעֲרָה אַחַת שְׁלֵימָה אֲמוּרָה בַפָּרָשָׁה וְלִימְּדָה עַל כָּל הַפָּרָשָׁה כוּלָּהּ שֶׁהִיא גְדוֹלָה. מְתִיב רִבִּי מֵאִיר לָרַבָּנִין. הֲרֵי הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע הֲרֵי אֵין כָּתוּב בּוֹ אֶלָּא נַעַר וְהִיא גְדוֹלָה. שֶׁאֵין קְטַנָּה נִסְקֶלֶת. מָה עַבְדִּין לָהּ רַבָּנִין. אָמַר רִבִּי אָבִין. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ דֶּרֶךְ זִכְרוּת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבָּא בְּעָא קוֹמֵי רַב. הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. בִּסְקִילָה. הַבָּא עַל הַבּוֹגֶרֶת מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. אֲנִי אֶקְרָא נַעֲרָה וְלֹא בוֹגֶרֶת. וּקְרָא נַעֲרָה וְלֹא קְטַנָּה. וְלֵית אַתְּ מוֹדֶה לִי שֶׁהִיא בִקְנָס. אָמַר לֵיהּ. תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ. לְרַבּוֹת אֶת הַקְטַנָּה לִקְנָס. וּקְרָא תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ. לְרַבּוֹת אֶת הַבּוֹגֶרֶת בִּקְנָס. אָמַר רַב. אַף עַל גַּב דְּנִצְחִי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבָּא בְדִינָא הֲלָכָה הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה בִּסְקִילָה וְהִיא פְטוּרָה. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. וְלָמָּה לֹא פָתַר לֵיהּ מִן הָדָא. וּמֵ֗ת הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר שָׁכַ֥ב עִמָּהּ֭ לְבַדּֽוֹ׃ וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֵין לַנַּעֲרָה חֵט מָוֶת. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר וְלַנַּֽעֲר֙ לֹא תַֽעֲשֶׂ֣ה דָבָ֔ר אֵ֥ין לַנַּעֲרָה חֵ֣טְא מָ֑וֶת. אֶלָּא מִכָּן הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה בִּסְקִילָה וְהִיא פְטוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ומת האיש אשר שכב עמה לבדו. ומעתה וכי אין אנו יודעין שאין לנערה חטא מות דהא לבדו כתיב ומה ת''ל עוד ולנערה לא תעשה דבר וגו' אלא מיכן וכו' וכלומר ללמדינו שיש לך אחרת כזו שאין לה חטא מות והוא בסקילה ואיזו זו קטנה:
ולמה לא פתר ליה מן הדא. ואמאי אמר דנצחו בדין היה לו להביא מן המקרא הזה דנלמד בהדיא דהבא על קטנה בסקילה:
והיא פטורה. מן המיתה:
אע''ג דנצחי. אף שנצח אותי בדין מ''מ הלכה כחכמים דהבא על קטנה מאורסה בסקילה:
וקרא תחת אשר עינה לרבות וכו'. חזר ר' יעקב והשיב דהתם גופיה קשיא לי מאי חזית דרבתה התורה קטנה לקנס ולא לבוגרת ואימא תחת אשר עינה לרבות הבוגרת לקנס:
אמר ליה ולית את מודה לי שהוא בקנס תחת אשר עינה לרבות את הקטנה לקנס. כלומר דרב השיב לו וכי אין אתה מודה לי שהבא על הקטנה חייב בקנס כרבנן דס''ל הכי בפ' אלו נערות דנתרבתה מתחת אשר עינה וכמה דסבירא לן כרבנן גבי קנס הכי נמי גבי מאורסה דאפי' בא על הקטנה בסקילה:
וקרא. קרי נמי נערה ולא קטנה:
אני אקרא נערה ולא בוגרת. ומיעט הכתוב בבוגרת מסקילה:
הבא על בוגרת. לרבנן מהו:
א''ל בסקילה. כרבנן:
הבא על קטנה. מאורסה מהו:
תיפתר שבא עליה דרך זכרות. כלומר תפרש האי קרא דלדרשא אחריתא אתא ללמדינו דמוציא שם רע חייב אפי' בעל שלא כדרכה והוציא עליה שם רע בכדרכה וכהאי מ''ד דס''ל הכי בפ' נערה שם ולהכי הוא דכתיב נער לשון זכר לומר שבא עליה דרך זכרות ולעולם כל מקום שנאמר נער אפי' קטנה במשמע:
מתיב ר''מ לרבנן הרי המוציא שם רע כתוב בו נער והיא גדולה גרסינן. וכן הוא בכתובות ולהאי גירס' דהכא נמי הכי מיתפרשא כדלקמן. וכלומר דבחד קרא מצינו דכתיב נער והוציאו את הנער אל פתח בית אביה וסקלוה וע''כ האי קרא בגדולה משתעי דאין הקטנה נסקלת דלאו בת עונשין היא וא''כ אי כדקאמרת דנערה שלימה האמורה בפרשה ללמדינו בא על מוציא שם רע גופיה דמקום שנאמר בו נער גדולה היא קשיא למה לי תיפוק ליה דאין הקטנה בת עונשין ומעתה נימא דהאי נער חסר דכתיב במוציא שם רע ללמדינו בעלמא אתי קרא וגלה לנו דכמו דנערה דכאן גדולה היא אף בכל מקום שנאמר נער חסר גדולה דוקא:
מה עבדין לה רבנן. בהאי נער חסר דמוציא שם רע:
דר''מ היא. מתני' דאמרה עד שתהא נערה ר''מ היא אבל לרבנן אפילו קטנה מאורסה הבא עליה בסקילה. וגרסי' להאי סוגיא בפ' אנו נערות הלכה ט':
נער חסר אמור בפרשה. גבי נערה המאורסה ומשמע דלמעוטי אתא גדולה ולא קטנה:
מה מקיימין רבנן נער. ומנא להו למידרש דאפילו קטנה במשמע:
נערה אחת שלימה אמורה בפרשה. דמוציא שם רע וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה ולימדה על כל הפרשה של מוציא שם רע דאפילו במקום שנאמר שם נער חסר שהיא גדולה דגילתה לנו התורה במקום אחד ללמד על כל הפרשה כולה ומדאיצטריך לגלות על נער שבפרשה דבגדולה היא ש''מ דבכל מקום שנאמר נער חסר אפי' קטנה במשמע:
משנה: הַמֵּסִית זֶה הֶדְיוֹט 40b הַמֵּסִית אֶת הַהֶדְיוֹט. אָמַר לוֹ יֵשׁ יִרְאָה בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי כָּךְ אוֹכֶלֶת כָּךְ שׁוֹתָה כָּךְ מְטִיבָה כָּךְ מְרִיעָה. כָּל חַייָבֵי מִיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין מַכְמִינִין עֲלֵיהֶם חוּץ מִזּוֹ. אָמַר לִשְׁנַיִם וְהֵן עֵידָיו, מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתוֹ. אָמַר לְאֶחָד הוּא אוֹמֵר יֶשׁ לִי חֲבֵרִים רוֹצִים בְּכָךְ. אִם הָיָה עָרוּם וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵיהֶם מַכְמִינִין מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר וְהוּא אוֹמֵר לוֹ אֱמוֹר מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לִי בְיִיחוּד וְהַלָּה אוֹמֵר לוֹ וְהוּא אוֹמֵר לוֹ הֵיאַךְ נַנִּיחַ אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְנַעֲבוֹד עֵצִים וַאֲבָנִים. אִם חָזַר בּוֹ מוּטָב. אִם אָמַר כָּךְ הִיא חוֹבָתֵנוּ וְכָךְ יָפֶה לָנוּ הָעוֹמְדִין מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתוֹ. הָאוֹמֵר אֶעֱבוֹד אֵלֵךְ וְאֶעֱבוֹד נֵלֵךְ וְנַעֲבוֹד. אֲזַבֵּחַ אֵלֵךְ וַאֲזַבֵּחַ נֵלֵךְ וּנְזַבֵּחַ. אַקְטִיר אֵלֵךְ וְאַקְטִיר נֵלֵךְ וְנַקְטִיר. אֲנַסֵּךְ אֵלֵךְ וַאֲנַסֵּךְ נֵלֵךְ וּנְנַסֵּךְ. אֶשְׁתַּחֲוֶה אֵלֵךְ וְאֶשְׁתַּחֲוֶה נֵלֵךְ וְנִשְׁתַּחֲוֶה. הַמַּדִּיחַ זֶה הָאוֹמֵר נֵלֵךְ וְנַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' העושה מעשה. ממש בסקילה:
ולא האוחז את העינים. מראה לבריות כאלו עושה ואינו עושה כלום:
שנים לוקטין קישואין. ע''י כישוף אחד מהן ליקט וחייב מיתה וחבירו ליקט ופטור מן המיתה כיצד העושה מעשה לקט ממש בכשפים חייב:
והאוחז את העינים. הראה לנו כאלו נתקבצו כולן למקום אחד והקשואין לא זזו ממקומן פטור מן המיתה:
אם היה ערום. המסית ואינו מדבר בפניהן כלומר שהוא אומר לניסת שאינו יכול לדבר בפניהם מפני יראת ב''ד:
מתני' המסית זה ההדיוט. דוקא הדיוט שהסית מיתתו בסקילה אבל נביא שהסית מיתתו בחנק והמסית את ההדיוט. כלו' ליחיד ולאפוקי מסית את הרבים כגון מדיחי עיר הנדחת שמיתתן בחנק והאי כר''ש היא אבל רבנן פליגי וס''ל דבין הדיוט שהסית ובין נביא שהסית ובין שהסית את היחיד או את הרבים מיתתו בסקילה אלא אם הסית את רוב אנשי העיר נקרא מדיח ונ''מ דעד שיאמר בלשון רבים נלך ונעבוד כדקתני בסיפא:
מכמינין. לשון מארב:
והוא אומר לו יש לי חבירים. הניסת צריך שישיב יש לי חבירים רוצים בכך בא ואמור לי בפניהם:
ביחוד. כלומר אין איש עכשיו עמנו ויכול אתה לומר מה שאמרתי לי:
האומר אעבוד וכו'. כלומר בין שהסית בלשון יחיד או בלשון רבים ובכל א' מן העבודות מסית הוי ובסקילה:
המדיח. זה שאומר בלשון רבים:
הלכה: הַמֵּסִית זֶה הֶדְיוֹט כול'. הָא חָכָם לֹא. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מֵסִית אֵין זֶה חָכָם. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא נִיסֵּת אֵין זֶה חָכָם. כֵּיצַד עוֹשִׂין לְהַעֲרִים עָלָיו. מַכְמִינִין עָלָיו שְׁנֵי עֵדִים בַּבַּיִת הַפְּנִימִית וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַּבַּיִת הַחִיצוֹן וּמַדְלִיקִין אֶת הַנֵּר עַל גַּבָּיו כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין אוֹתוֹ וְשׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ. שֶׁכֵּן עָשׂוּ לְבֶן סוֹטֵדָא בְּלוֹד וְהִכְמִינוּ עָלָיו שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים וְהֶבִיאוּהוּ לָבֵית דִּין וּסְקָלוּהוּ. וָכָה אַתְּ אָמַר הָכֵן. שַׁנְייָא הִיא דְּאָמַר. אֲנִי. וְאָמַר אוֹף הָכָא. אֲנִי. שֶׁלֹּא יַעֲרִים. וְיַעֲרִים. שֶׁלֹּא יֵלֵךְ וְיַסִּית עַצְמוֹ וְיַסִּית אֲחֵרִים עִמּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
שלא יערים. אלא טעמא אחרינא איכא במסית שהיו עושין כן שלא יערים לברוח:
ויערים. ומה בכך וקאמר שצריכין אנו לחוש לזה שלא יברח וילך ויסית עצמו עוד וגם אחרים עמו ועושין כך כדי לתפסו ולהביאו לב''ד:
גמ' אלא שלימדתך התורה דרך ארץ. וכתבה מה שהוא יותר מצוי מפני שרוב הנשים כשפניות לפיכך נקטה בלשון נקיבה:
מה לא יחיה שנאמר להלן בסקילה. דכתיב כי סקל יסקל:
מ''ט דרבנין. דפליגי עליה בברייתא:
להלן מיתה בחרב. שכן מצינו ביהושע דכתי' רק את כל האדם הכה לפי חרב וגו' לא השאירו כל נשמה:
מ''ט דר' יהודה. כלומר דשמענו לר' יהודה שהביא טעם אחר מן המקרא:
ונאמר להלן. בקרא דבתריה כתיב כל שוכב עם בהמה וגו' סמכו ענין לו להקיש מיתת המכשף למיתת שוכב עם הבהמה:
שנייא היא. התם דאמר אני איש פלוני וכו' והלכך אין צריך שיראוהו ויכירוהו דבהכי סגי. ואמר אוף הכא אני. אף במסית ליסגי נמי באומר אני הוא שאומר לך דבר זה ואמאי צריך להערים עליו ולעשות כן שיראוהו דוקא:
גמ' הא חכם לא. בתמיה ומאי שנא הדיוט דנקט:
מכיון שהוא מסית וכו'. כלומר אין ה''נ דאין חילוק ומתני' לישנא דהדיוט נקט מפני שעכשיו הוא הדיוט:
כיצד עושין לו וכו'. וגרסינן להא בפ' בתרא דיבמות הלכה ו':
וכא את אמר הכין. על מתני' דהתם קאי דקתני משיאין על פי בת קול ומעשה באחד וכו' שהיו שומעין את קולו אני איש פלוני בן פצוני מת והשיאו את אשתו והרי במסית עושין לו כדי שיהו רואין אותו ושומעין את קולו והכא את אומר הכן דבשומעין את קולו סגי:
מֵסִית אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן גָּבוֹהַּ וְהַמֵּדִיחַ אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן נָמוּךְ. מֵסִית שֶׁאָמַר בְּלָשׁוֹן נָמוּךְ נַעֲשֶׂה מֵדִיחַ. וּמֵדִיחַ שֶׁאָמַר בְּלָשׁוֹן גָּבוֹהַּ נַעֲשֶׂה מֵסִית. מֵסִית אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ וּמֵּדִיחַ אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן הֶדְיוֹט. מֵסִית שֶׁאָמַר בְּלָשׁוֹן הֶדְיוֹט נַעֲשֶׂה מֵדִיחַ. וּמֵדִיחַ שֶׁאָמַר בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׂ נַעֲשֶׂה מֵסִית.
Pnei Moshe (non traduit)
בלשון גבוה. כלומר בהעזה ובאריכות דברים כדתנן במתני' שמשיב כך הוא חובותינו כך הוא יפה לנו:
בלשון נמוך. כדתנן נלך ונעבוד ובהכי סגי ונקרא מדיח:
נעשה מדיח. כלומר דין מדיח לו אם אמר לרבים:
מסית אומר בלשון הקדש וכו'. כלומר דדריש מדמצינו דבראש הפרשה כי יסיתך כתיב והדר קאמר כי בקש להדיחך וגו' ופעם קוראו מסית ופעם קוראו מדיח ומפרש דהיינו הך אלא דמסית על שם דיבורו נקרא שהסית בלשון הקדש והסתה לשון הטעה הוא ואם אמר בכל לשון ודאי חייב הוא כדכתיב להדיחך דלשון הדחה בכל לשון שמדיח משמע:
משנה: הַמְכַשֵּׁף הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה וְלֹא הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שְׁנַיִם לוֹקְטִים קִשּׁוּאִין אֶחָד לוֹקֵט פָּטוּר וְאֶחָד לוֹקֵט חַייָב. הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה חַייָב וְהָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם פָּטוּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' העושה מעשה. ממש בסקילה:
ולא האוחז את העינים. מראה לבריות כאלו עושה ואינו עושה כלום:
שנים לוקטין קישואין. ע''י כישוף אחד מהן ליקט וחייב מיתה וחבירו ליקט ופטור מן המיתה כיצד העושה מעשה לקט ממש בכשפים חייב:
והאוחז את העינים. הראה לנו כאלו נתקבצו כולן למקום אחד והקשואין לא זזו ממקומן פטור מן המיתה:
אם היה ערום. המסית ואינו מדבר בפניהן כלומר שהוא אומר לניסת שאינו יכול לדבר בפניהם מפני יראת ב''ד:
מתני' המסית זה ההדיוט. דוקא הדיוט שהסית מיתתו בסקילה אבל נביא שהסית מיתתו בחנק והמסית את ההדיוט. כלו' ליחיד ולאפוקי מסית את הרבים כגון מדיחי עיר הנדחת שמיתתן בחנק והאי כר''ש היא אבל רבנן פליגי וס''ל דבין הדיוט שהסית ובין נביא שהסית ובין שהסית את היחיד או את הרבים מיתתו בסקילה אלא אם הסית את רוב אנשי העיר נקרא מדיח ונ''מ דעד שיאמר בלשון רבים נלך ונעבוד כדקתני בסיפא:
מכמינין. לשון מארב:
והוא אומר לו יש לי חבירים. הניסת צריך שישיב יש לי חבירים רוצים בכך בא ואמור לי בפניהם:
ביחוד. כלומר אין איש עכשיו עמנו ויכול אתה לומר מה שאמרתי לי:
האומר אעבוד וכו'. כלומר בין שהסית בלשון יחיד או בלשון רבים ובכל א' מן העבודות מסית הוי ובסקילה:
המדיח. זה שאומר בלשון רבים:
הלכה: הַמְכַשֵּׁף הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה כול'. מְכַשֵּׁפָה֭ לֹ֥א תְחַיֶּֽה׃ אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה. אֶלָּא שֶׁלִּימְּדָתָךְ הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִפְּנֵי שֶׁרוֹב הַנָּשִׁים כַּשְׁפְּנִיּוֹת. אָמַר רִבִּי לִעֶזֶר. מְכַשֵּׁף בְּסְקִילָה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי לִעֶזֶר. נֶאֱמַר כָּאן מְכַשֵּׁפָה֭ לֹ֥א תְחַיֶּֽה. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אִם בְּהֵמָ֥ה אִם אִ֖ישׁ לֹ֣א יִחְיֶה֑. מַה לֹ֣א יִחְיֶה֑ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בִּסְקִילָה אַף כָּאן בִּסְקִילָה. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. נֶאֱמַר כָּאן מְכַשֵּׁפָה֭ לֹ֥א תְחַיֶּֽה. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן לֹ֥א תְחַיֶּה֖ כָּל נְשָׁמָֽה. מַה לֹ֥א תְחַיֶּה֖ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מִיתָה בַּחֶרֶב. אַף לֹ֥א תְחַיֶּה֖ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן מִיתָה בַּחֶרֶב. אָמַר רִבִּי עֲקִיבְה. מִן הַדָּבָר הַזֶּה אֲנִי מַכְרִיעוֹ. מוּטָּב שֶׁיְּלַמֵּד לֹ֥א תְחַיֶּה֖ מִלֹ֥א תְחַיֶּה֖ וְאַל יוֹכִיחַ לֹא יִחְיֶה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוּדָה. נֶאֱמַר כָּאן מְכַשֵּׁפָה֭ לֹ֥א תְחַיֶּֽה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן כָּל שֹׁכֵ֥ב עִם בְּהֵמָה֭ מ֥וֹת יוּמָֽת׃ מַה מִיתַת הַנְּהֵמָה בִּסְקִילָה אַף כָּאן בִּסְקִילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שלא יערים. אלא טעמא אחרינא איכא במסית שהיו עושין כן שלא יערים לברוח:
ויערים. ומה בכך וקאמר שצריכין אנו לחוש לזה שלא יברח וילך ויסית עצמו עוד וגם אחרים עמו ועושין כך כדי לתפסו ולהביאו לב''ד:
גמ' אלא שלימדתך התורה דרך ארץ. וכתבה מה שהוא יותר מצוי מפני שרוב הנשים כשפניות לפיכך נקטה בלשון נקיבה:
מה לא יחיה שנאמר להלן בסקילה. דכתיב כי סקל יסקל:
מ''ט דרבנין. דפליגי עליה בברייתא:
להלן מיתה בחרב. שכן מצינו ביהושע דכתי' רק את כל האדם הכה לפי חרב וגו' לא השאירו כל נשמה:
מ''ט דר' יהודה. כלומר דשמענו לר' יהודה שהביא טעם אחר מן המקרא:
ונאמר להלן. בקרא דבתריה כתיב כל שוכב עם בהמה וגו' סמכו ענין לו להקיש מיתת המכשף למיתת שוכב עם הבהמה:
שנייא היא. התם דאמר אני איש פלוני וכו' והלכך אין צריך שיראוהו ויכירוהו דבהכי סגי. ואמר אוף הכא אני. אף במסית ליסגי נמי באומר אני הוא שאומר לך דבר זה ואמאי צריך להערים עליו ולעשות כן שיראוהו דוקא:
גמ' הא חכם לא. בתמיה ומאי שנא הדיוט דנקט:
מכיון שהוא מסית וכו'. כלומר אין ה''נ דאין חילוק ומתני' לישנא דהדיוט נקט מפני שעכשיו הוא הדיוט:
כיצד עושין לו וכו'. וגרסינן להא בפ' בתרא דיבמות הלכה ו':
וכא את אמר הכין. על מתני' דהתם קאי דקתני משיאין על פי בת קול ומעשה באחד וכו' שהיו שומעין את קולו אני איש פלוני בן פצוני מת והשיאו את אשתו והרי במסית עושין לו כדי שיהו רואין אותו ושומעין את קולו והכא את אומר הכן דבשומעין את קולו סגי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source