אם הזכירוך לבולי. בפ''ב דמ''ק גרסינן לזה ולעיל מינה קאמר התם כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה ואינון אוכלין ושותין ופחזין א''ר יוחנן אם הזכירוך לבולי יהא הירדן בעל גבולך. וראיתי פירושים בזה ואינן נוחין לי ונראה דאענין דלעיל קאי ובולי הם חבורת הפוחזין והריקים והם הזכירוך שתמנה בחבורתם תראה לברוח ולהפטר מהם עד שיהא הירדן בעל גבולך וכלומר הרחק מהם ואל תלך בדרך אתם ואפי' צריך אתה להתרחק עד הירדן והיינו נמי דקאמר עליה קובלין לרשות להפטר מבולי וכלומר קובלין בפני הרשות ואפי' במועד כדי להפטר מחבורת הפוחזין האלו ואיידו דשייכא לענינא דהכא מייתי לה ובס' המעריך ראיתי שהוא מפרש מלשון חשיבות ולומר אם יקראוך למלך ולשר תתרחק. ובאמת בולי מלשון חשיבות הוא וכן נמצא במקום אחר אבל הכא לא שייכא כלל ואפשר שעל שם שחבורת אנשים כאלו דרכן להתנהג בחשיבות בענין אכילה ושתיה מכנה אותם בלשון הזה ומ''מ עיקר הכונה נראה כמו שפירשתי וכן מוכח מדר' יוחנן קובלין לרשות להיפטר מהן:

ומלקט פירורין. מהנשאר מסעודת קידוש החודש שאכלו אמש בבית הכנסת ואכלן וכל זה כדי לחבב ולייקר להמתאספים בחבורת סעודת מצוה זו ואמר יהא חלקי עם אלו שאכלו כאן בלילה זו:

בקולם. דכתיב בקולינו ומשמע דעבירה דהוי משום שאינו שומע בקולם:

יצא זה שהוא שומע בקול אביו שבשמים. דמצוה הוא דעביד:

בקולם. בקולינו כתיב ומשמע דוקא בקולם הוא דאינו שומע:

ומשל אמו. מנכסים שיש לה שאין לאביו רשות בהן כגון שנתן לה אחר נכסים במתנה על מנת שאין לבעלה רשות בהן ואין הלכה כר' יוסי ב''ר יהודה. אזהרה לגניבה הראשונה מנין לא תגנוב גרסי' והכי מייתי לה לקמן פרק אלו הן הנחנקין הלכה ב' ועל גונב נפשות קאי וקרי לה גניבה ראשונה שהיא הראשונ' שהזהירה התורה עלי' דלא תגנוב בגונב נפש הכתוב מדבר ולא תגנובו דפ' קדושים לגניבה שניה והיא גניבת ממון וס''ל דמכאן ג''כ אזהרה לגניבת בן סורר ומורה:

עד שיגנוב משל אביו. דשכיחא ליה ויאכל ברשות אחרים דלא בטית ליה ובכה''ג ודאי אתי למימשך:

מתני' גנב משל אביו ואכל ברשות אביו. אע''ג דשכיחא ליה לגנוב משל אביו הואיל דברשות אביו אכל בעיתא ליה שהוא מתפחד ומתבעת מאביו שמא ראנו ולא ממשיך:

גנב משל אחרים. לא שכיחא ליה שיכול לגנוב בכל עת משל אחרים ולא ממשיך:

לא תגנוב את שלך מאחר הגנב. אע''פ שהוא גנב ממך לא תקח ממנו בגניבה ובהסתר שלא תראה כגנב אלא תבעהו לדין ותקח ממנו בפרהסיא:

למקט. להכעיסו על שעה אחת אע''פ שרוצה להחזיר לו אח''כ:

גמ' לא תגנובו וכו'. ברייתא בת''כ פ' קדושים:

אלא כן אנן קיימין בהוא דאמר הא לך חמשה והב לי חמשה. כלומר שרואה שעכשיו שהבשר בזול ואינו משגיח על המעות ואומר הרי לך חמשה דינרין ותתן לי כפי מה שנותנין עכשיו בחמשה דינרין וזהו הנקרא' מזלזל במעות שמאחר שהוא רואה שהמקח בזול ונותנין הרבה מזלזל במעות הוא וקונה הרבה יותר מן הצורך:

הא לך תלתא. ואם באומר הא לך תלתא דינרין ותן לי עבורן מה ששוה חמשה דינרין בר נש הוא כלומר הלא דרך בני אדם כן שרוצים לקנות המקח בזול אם יכולין להשיג ופשיטא שאין זה מזלזל במעות:

מה אנן קיימין. כלומר דלא תימא לפרש שמזלזל במעות ונותן יותר מן השוה וכדמפרש אם בהוא אומר להמוכר הא לך חמשה דינרין ותן לי בשר מה ששוה שלשה דינרין שטיא הוא ואין זה נקרא מזלזל במעות אלא דרך שוטים הוא זה:

עד שיזלזל במעות לא שיזלזל המקח כדמפרש ואזיל:

עד שיגנוב מעות. ויקנה בהן בשר:

ולא מתניתא היא. ומאי קמ''ל:

ולא מתני' היא. ומאי קמ''ל דהא קתני בסוטה פ''ד אמר בעלה איני משקה לא שותה ומשני דאי ממתני' סברין מימר עד שלא נכתבה המגילה קמ''ל דאע''פ שנכתבה יכול למחול אבל דוקא בשלא נמחקה דאילו בשנמחקה לא בדא אמרו שיכול למחול מאחר שכבר נמחק השם:

אבל אם נגמר דינו. כגברא קטילא הוא ושוב אינן יכולין למחול:

הי דינו גנב. איזהו הנקרא גנב ואיזהו הנקרא גזלן ואיידי דאיירי בענינא דגניבה קאמר להא הכא:

גנב בפני עדים גנב. כלומר אפי' שלא גנב בהצנע אלא ראוהו עדים כל זמן שאינו בפני הבעלים גנב הוא נקרא ודינו כגנב לענין כפל ואם בפני הבעלים לקחו זהו הנקרא גזלן:

ר' זעירה בעי. הקשה על זה דאמאי קרית ליה גזלן אם לא לקחו אלא בפני הבעלים לבדן:

מעתה. כלומר אלא דאני אומר מעתה אפילו נתכון לגזילה ולבעליה שאם לא ירצה בעליו ליתנו יעמוד עליו בעצמו אע''פ כן אין זה גזלן הואיל ולא לקחו ממנו בפרהסיא כדלקמן:

והי דיני גזלן על דעתיה דר' זעיר'. אי הכי השתא דאפי' לוקח בפני הבעלים לאו גזלן הוא א''כ איזהו הנקרא גזלן לדידיה:

עד שיגזלנו. שיקח ממנו בפרהסיא בפני עשרה בני אדם:

בנין אב שבכולן. דממנו כמדין מהו הנקרא גזלן כדכתיב ויגזול את החנית וגו' ושם לקח ממנו בחזקה ובפרהסיא וגלה לנו הכתוב דבכה''ג קרוי גזלן:

מתני'. גדם. ידו קטועה:

בננו זה. משמע שרואין אותו:

ולא חרשין. שאינן יודעין אם קבל דבריהם או לאו ואע''פ שרואין אח''כ שאינו מקיים מצותן מ''מ התורה אמרה איננו שומע בקולנו ואיכא להפוכי בזכותא ולמידרש דבשעת הקול קאמרי דלא שמע שצריך שישמעו שאומר איני מקבל מכם:

מתרין בו בפני שלשה. הכי קאמר מתרין בו בפני שנים שלא ירגיל ואם לא שמע מלקין אותו בב''ד של ג' כדתנן בפ''ק מכות בשלשה דויסרו אותו האמור בבן סורר ומורה מנקות הוא דכתיב הכא בן סורר ומורה וכתיב התם והיה אם בן הכות הרשע:

זה הוא שלקה בפניכם. ואע''ג דמיבעי ליה למידרש זה ולא סומין הא נמי נפקא לן דאם איתא דלהך דרשא לחוד הוא דאתא לזה הוא שלקה בפניכם לכתוב בנינו הוא ומשמע הוא שלקה בפניכם ומדכתיב זה ש''מ תרתי:

מתני' ברח עד שלא נגמר דינו ואח''כ הקיף זקן התחתון פטור. כיון דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא:

ואם משנגמר דינו ברח. הוי כגברא קטילא וחייב אפי' לאחר כמה שנים:

מתני'. אם לא היתה אמו ראויה לאביו. שלא היתה דומה ושוה לו בקול במראה ובקומה דכתיב איננו שומע בקולנו ומדלא כתיב בקולינו ביו''ד ש''מ קול אחד לשניהם ומדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין ואין הלכה כר' יהודה:

גמ' ואפי' אין אמו ראויה לאביו. דברי ר' יהודה הוא דמפרש וכלומר דלא תימא ראויה ממש בעי ולאפוקי אם היתה אסורה לאביו דלא היא דהא סוף סוף אביו ואמו הן אלא בשוה לאביו קאמר כדפרישית במתני':

וכל מה שיש לאמו לא משל אביו הם. אמתני' דלעיל קאי דקאמר ר' יוסי בר' יהודה עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו ופריך והא הכל של אביו הם דמה שקנתה אשה קנה בעלה:

תיפתר בהאי גוונא. כגון שלקחה דיודין מיני מאכל של קדירה ועשתה שירותא וגנב מן הסעודה הראויה לאביו ולאמו דיודין קדירות ושפות הסיר תרגומו תפי דודא וכן בלשון המקרא בכיור או בדוד:

גמ' כך אתה דורש בזקני בית דין שצריך שיהו מנוקין מכל מום:

גמ' סוטה. אם רצה הבעל למחול על קינויו מוחל:

ובן סורר ומורה. אם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין:

וזקן ממרא על פי בית דין. אם ירצו מוחלין לו:

מתני'. גדם. ידו קטועה:

בננו זה. משמע שרואין אותו:

ולא חרשין. שאינן יודעין אם קבל דבריהם או לאו ואע''פ שרואין אח''כ שאינו מקיים מצותן מ''מ התורה אמרה איננו שומע בקולנו ואיכא להפוכי בזכותא ולמידרש דבשעת הקול קאמרי דלא שמע שצריך שישמעו שאומר איני מקבל מכם:

מתרין בו בפני שלשה. הכי קאמר מתרין בו בפני שנים שלא ירגיל ואם לא שמע מלקין אותו בב''ד של ג' כדתנן בפ''ק מכות בשלשה דויסרו אותו האמור בבן סורר ומורה מנקות הוא דכתיב הכא בן סורר ומורה וכתיב התם והיה אם בן הכות הרשע:

זה הוא שלקה בפניכם. ואע''ג דמיבעי ליה למידרש זה ולא סומין הא נמי נפקא לן דאם איתא דלהך דרשא לחוד הוא דאתא לזה הוא שלקה בפניכם לכתוב בנינו הוא ומשמע הוא שלקה בפניכם ומדכתיב זה ש''מ תרתי:

מתני' ברח עד שלא נגמר דינו ואח''כ הקיף זקן התחתון פטור. כיון דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא:

ואם משנגמר דינו ברח. הוי כגברא קטילא וחייב אפי' לאחר כמה שנים:

מתני'. אם לא היתה אמו ראויה לאביו. שלא היתה דומה ושוה לו בקול במראה ובקומה דכתיב איננו שומע בקולנו ומדלא כתיב בקולינו ביו''ד ש''מ קול אחד לשניהם ומדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין ואין הלכה כר' יהודה:

גמ' ואפי' אין אמו ראויה לאביו. דברי ר' יהודה הוא דמפרש וכלומר דלא תימא ראויה ממש בעי ולאפוקי אם היתה אסורה לאביו דלא היא דהא סוף סוף אביו ואמו הן אלא בשוה לאביו קאמר כדפרישית במתני':

וכל מה שיש לאמו לא משל אביו הם. אמתני' דלעיל קאי דקאמר ר' יוסי בר' יהודה עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו ופריך והא הכל של אביו הם דמה שקנתה אשה קנה בעלה:

תיפתר בהאי גוונא. כגון שלקחה דיודין מיני מאכל של קדירה ועשתה שירותא וגנב מן הסעודה הראויה לאביו ולאמו דיודין קדירות ושפות הסיר תרגומו תפי דודא וכן בלשון המקרא בכיור או בדוד:

גמ' כך אתה דורש בזקני בית דין שצריך שיהו מנוקין מכל מום:

גמ' סוטה. אם רצה הבעל למחול על קינויו מוחל:

ובן סורר ומורה. אם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין:

וזקן ממרא על פי בית דין. אם ירצו מוחלין לו:

ולא מתניתא היא. ומאי קמ''ל:

מתני'. גדם. ידו קטועה:

בננו זה. משמע שרואין אותו:

ולא חרשין. שאינן יודעין אם קבל דבריהם או לאו ואע''פ שרואין אח''כ שאינו מקיים מצותן מ''מ התורה אמרה איננו שומע בקולנו ואיכא להפוכי בזכותא ולמידרש דבשעת הקול קאמרי דלא שמע שצריך שישמעו שאומר איני מקבל מכם:

מתרין בו בפני שלשה. הכי קאמר מתרין בו בפני שנים שלא ירגיל ואם לא שמע מלקין אותו בב''ד של ג' כדתנן בפ''ק מכות בשלשה דויסרו אותו האמור בבן סורר ומורה מנקות הוא דכתיב הכא בן סורר ומורה וכתיב התם והיה אם בן הכות הרשע:

זה הוא שלקה בפניכם. ואע''ג דמיבעי ליה למידרש זה ולא סומין הא נמי נפקא לן דאם איתא דלהך דרשא לחוד הוא דאתא לזה הוא שלקה בפניכם לכתוב בנינו הוא ומשמע הוא שלקה בפניכם ומדכתיב זה ש''מ תרתי:

מתני' ברח עד שלא נגמר דינו ואח''כ הקיף זקן התחתון פטור. כיון דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא:

ואם משנגמר דינו ברח. הוי כגברא קטילא וחייב אפי' לאחר כמה שנים:

מתני'. אם לא היתה אמו ראויה לאביו. שלא היתה דומה ושוה לו בקול במראה ובקומה דכתיב איננו שומע בקולנו ומדלא כתיב בקולינו ביו''ד ש''מ קול אחד לשניהם ומדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין ואין הלכה כר' יהודה:

גמ' ואפי' אין אמו ראויה לאביו. דברי ר' יהודה הוא דמפרש וכלומר דלא תימא ראויה ממש בעי ולאפוקי אם היתה אסורה לאביו דלא היא דהא סוף סוף אביו ואמו הן אלא בשוה לאביו קאמר כדפרישית במתני':

וכל מה שיש לאמו לא משל אביו הם. אמתני' דלעיל קאי דקאמר ר' יוסי בר' יהודה עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו ופריך והא הכל של אביו הם דמה שקנתה אשה קנה בעלה:

תיפתר בהאי גוונא. כגון שלקחה דיודין מיני מאכל של קדירה ועשתה שירותא וגנב מן הסעודה הראויה לאביו ולאמו דיודין קדירות ושפות הסיר תרגומו תפי דודא וכן בלשון המקרא בכיור או בדוד:

גמ' כך אתה דורש בזקני בית דין שצריך שיהו מנוקין מכל מום:

גמ' סוטה. אם רצה הבעל למחול על קינויו מוחל:

ובן סורר ומורה. אם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין:

וזקן ממרא על פי בית דין. אם ירצו מוחלין לו:

ולא מתני' היא. ומאי קמ''ל דהא קתני בסוטה פ''ד אמר בעלה איני משקה לא שותה ומשני דאי ממתני' סברין מימר עד שלא נכתבה המגילה קמ''ל דאע''פ שנכתבה יכול למחול אבל דוקא בשלא נמחקה דאילו בשנמחקה לא בדא אמרו שיכול למחול מאחר שכבר נמחק השם:

אבל אם נגמר דינו. כגברא קטילא הוא ושוב אינן יכולין למחול:

הי דינו גנב. איזהו הנקרא גנב ואיזהו הנקרא גזלן ואיידי דאיירי בענינא דגניבה קאמר להא הכא:

גנב בפני עדים גנב. כלומר אפי' שלא גנב בהצנע אלא ראוהו עדים כל זמן שאינו בפני הבעלים גנב הוא נקרא ודינו כגנב לענין כפל ואם בפני הבעלים לקחו זהו הנקרא גזלן:

ר' זעירה בעי. הקשה על זה דאמאי קרית ליה גזלן אם לא לקחו אלא בפני הבעלים לבדן:

מעתה. כלומר אלא דאני אומר מעתה אפילו נתכון לגזילה ולבעליה שאם לא ירצה בעליו ליתנו יעמוד עליו בעצמו אע''פ כן אין זה גזלן הואיל ולא לקחו ממנו בפרהסיא כדלקמן:

והי דיני גזלן על דעתיה דר' זעיר'. אי הכי השתא דאפי' לוקח בפני הבעלים לאו גזלן הוא א''כ איזהו הנקרא גזלן לדידיה:

עד שיגזלנו. שיקח ממנו בפרהסיא בפני עשרה בני אדם:

בנין אב שבכולן. דממנו כמדין מהו הנקרא גזלן כדכתיב ויגזול את החנית וגו' ושם לקח ממנו בחזקה ובפרהסיא וגלה לנו הכתוב דבכה''ג קרוי גזלן: