וּכְשֶׁבָּאתִי אֶצֶל רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּתֵירָה לִנְצִיבִין עַל שְׁנַיִם הוֹדָה לִי וְעַל אֶחָד לֹא הוֹדָה לִי. עַל זָקֵן מַמְרֵא לֹא הוֹדָה לִי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל.
זָקֵן מַמְרֵא. 43a הָדָה דְתֵימַר שֶׁלֹּא לְהוֹרְגוֹ. אֲבָל לְהַחֲזִירוֹ לֹא הָיוּ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא דתימר שלא להורגו. הוא דיכולין למחול אבל להחזירו לשררותו כבתחלה לא היו מחזירין אותו למקומו הראשון אע''פ שמחלו לו:
מַה טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. הָבֵא לִי בַעֲלִי וַאֲנִי שׁוֹתָה. מַה טַעֲמוֹן דְּבֵית הִלֵּל. הוֹאִיל וְאֵין כָּאן בַּעַל לְהַשְׁקוֹתָהּ הֶחֱזִירָתָהּ הַתּוֹרָה לִסְפֵיקָה וּסְפֵיקָה לִסְפֵיקָה. וּסְפֵיקָה לְחוּדֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה טעמא דבית שמאי. התם בסוטה קאי ואיידי דאיירי בהאי מתני' מייתי לה הכא וגרסינן להא בריש פ''ד שם דקתני שם במתני' דלעיל מתו בעליהן עד שלא שתו בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות ובית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה:
הבא לי בעלי ואני שותה. ואין העיכוב ממני:
החזירתה התורה לספיקה וספיקה לספיקה. כלומר דמדכתי' והביא האיש את אשתו וליכא א''כ בספיקה היא לעולם עומדת מאחר שאינה יכולה לשתות ולברר הספק ואם כן ספק כתובתה אם תטול או לא מחזירין ג''כ לספיקה:
וספיקה לחודיה. כלומר לעולם הספק במקומו ולחודיה קאי ומספק אין אתה יכול להוציא ממון והלכך אינה נוטלת כתובתה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. תַּנֵּי הַפּוֹגֶמֶת לֹא הַפּוֹחֶתֶת. כֵּיצַד. הָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם וְהִיא אוֹמֶרֶת מְנָה נִפְרַעַת שֶׂלֹּא בִשְׁבוּעָה. מַה בֵין הַפּוֹגֶמֶת וּמַה בֵין הַפּוֹחֶתֶת. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. [פּוֹגֶמֶת] בָּא מַשָּׂא וּמַתָּן בֵּינֹתַיִים. פּוֹחֶתֶת לֹא בָא מַשָּׂא וּמַתָּן בֵּינֹתַיִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני הפוגמת. דוקא הפוגמת לא תפרע אלא בשבועה ולא הפוחתת שאומרת לא היתה כתובתי מתחילה אלא מנה דהיא נפרעת שלא בשבועה:
א''ר חנינא. פוגמת בא משא ומתן בינתים. כלומר דעכ''פ יש כאן הודאה במה שנשא ונתן לה והויא כמודה במקצת אלא דמיהת שבועה זו תקנת חכמים היא דמדאורייתא ליכא נשבע ונוטל והואיל ואיכא הודאה תקנו חכמים שלא תגבה אלא בשבועה אבל פוחתת לא בא משא ומתן ביניהם שהרי לדבריה לא נתן לה כלום אלא שפוחתת מעיקרא היא:
תמן תנינן. בכתובות פ''ט וגרסינן להא שם הלכה ז':
הפוגמת כתובתה. שהוא אומר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מכה:
רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. כְּמַה דַּתֲּ מַר תַּמָּן. וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְדִכְוָתָהּ וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְחוּתָה לֹא תִיפְחַת אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּשָׁעָה שֶׁעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה אֵינוֹ מַכחִישׁ שְׁנַיִם. וּבְשָׁעָה שֶׁמֵּעִיד שֶׁהִיא פְחוּתָה מַכחִישׁ אֶת שְׁנַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כמה דתימר תמן. במתני' התם ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה ואי נימא נמי דאם עד אחד מעידה שהיא פחותה והבעל אומר התקבלת כל כתובתיך:
לא תפחות. כלומר לא תגבה כמו שהיא פוחתת ואומרת אלא בשבועה:
א''ר יוסי. שאני התם דבשעה שהוא מעיד שהיא נפרעת אין כאן הכחשה נגד העדים שבשטר אבל גבי פחותה לא מהימן עד אחד לחייבה שבועה שהרי השטר לפנינו בשני עדים ובשעה שזה מעיד שפחות הוא א''כ מכחיש את שנים ואין אחד מכחיש את שנים:
תַּנֵּי. וְהַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְפָנָיו לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְנִפְרָעִים מֵאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תִּיפְתָּר בִּשְׁטָר שֶׁהָרִיבִּית אוֹכֶלֶת בּוֹ. וּבֵית דִּין גּוֹבִין רִיבִּית. תִּיפְתָּר שֶׁעָרַב לוֹ מִגּוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. תנינן התם והנפרעת שלא בפניו וכו' ופריך וכי נפרעי' מאדם שלא בפניו. בשטר שהריבי' אוכלת בו. וזכות הוא לפוטרו מן הריבית:
ובית דין גובין ריבית. בתמיה:
תיפתר שערב לו מעובד כוכבים. שהיה ערב לעובד כוכבים המלוה בשביל זה וכגון שהעובד כוכבים קבל עליו להפרע מן הלוה תחלה דאל''ה אסור דעובד כוכבים בתר ערבא אזיל וביקש מן הלוה ולא מצאו וגבה מזה הערב ועכשיו נפרע הוא מן הלוה:
וְהָתַנֵּי. יוֹרֵשׁ שֶׁפָּגַם אָבִיו שְׁטָר חוֹב הַבֵּן גּוֹבֶה בְלֹא שְׁבוּעָה. בָּזֶה יָפֶה כֹחַ הַבֵּן מִכֹּחַ הָאָב. שֶׁהָאָב אֵינוֹ גוֹבֶה אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וְנִשְׁבַּע שְׁבוּעַת יוֹרֵשׁ. שֶׁלֹּא פִיקַּדְנוּ אַבָּא וְשֶׁלֹּא אָמַר לָנוּ אַנָּא וְשֶׁלֹּא מָצִינוּ שְׁטָר בֵּין שִׁטְרוֹתָיו שֶׁלְּאַבָּא שֶׁשְּׁטָר זֶה פָרוּעַ. הָא אִם נִמָצָא פָרוּעַ. רַב הוֹשַׁעְיָה בָעֵי. מַתְנִיתָא דְבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ וְלֹא שׁוֹתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי הָבֵא לִי בַעֲלִי וַאֲנִי שׁוֹתָה. בְּרַם הָכָא בְּדִין הָיָה אֲפִילוּ אָבִיו לֹא יִשְׁבַּע. תַּקָּנָה תִקְנוּ בוֹ שֶׁיִּשְׁבַּע. בּוֹ תִיקְנוּ וּבִבְנוֹ לֹא תִיקְנוּ. כֵּיוָן שֶׁמֵּת הֶעֱמַדְתָּ אֶת בְּנוֹ עַל דִּין תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בזה יפה כח הבן וכו'. וכדמסיק לקמן דבבנו לא תיקנו שבועה:
אמר ר' הושעיה. הא קמ''ל שלא תאמר יעשה דין שני כלומר גניבה שניה תעשה עכשיו לדין ראשון ואם עוד יחזור ויקלקל יהא נסקל לפום כן צריך ר' יוחנן למתני לזה דאם מת אחד מהן בטל דינו לגמרי דהא לא הוי שמעינן ממתני':
והתני בתוספתא פ''ו דשבועות יורש וכו'. ואמאי גובה שלא בשבועה הא עכ''פ פגום הוא וכדתנן במתני' דלעיל:
ונשבע שבועת יורש. כלומר אע''פ דשבועת פוגם שטרו אין הבן נשבע. מיהו שביעת היורש דעלמא ודאי נשבע הוא שבועה וכו' ושלא מצינו וכו' דאם היה נמצא פרוע הוא והלכך צריך לישבע שלא מצאתי:
מתניתא דב''ש. בתמיה האי ברייתא דהבן אינו נשבע בפוגם לא אזלא אלא כב''ש דב''ש אמרי בסוטה שמת בעלה נוטלת כתובתה אע''פ שאינה שותה דקסברי שטר העומד לגבות כגבוי דמי והנכסי' בחזקת בעל השטר והבאים להוציא ממנה עליהם להביא ראיה שזינתה וקס''ד דה''נ טעמא הוי הואיל והשטר בידו ובחזקתו הוא ואין אתה יכול להוציא מידו דעומד לגבות כגבוי דמי:
א''ר יוסי. לא דמיא דהתם טעמא דב''ש כדאמרינן לעיל שאין המניעה ממנה והיא אומרת הבא לי בעלי אבל הכא טעמא אחרינא איכא וכ''ע מודים בה שהרי בדין היה שאפילו אביו לא ישבע שהרי השטר בידו הוא אלא שתקנה תיקנו חכמים בפוגם את שטרו שישבע משום דאמרינן דפרע דייק דמיפרע לא דייק ורמו רבנן שבועה עליה כי היכי דלידוק ובו הוא דתיקנו ולא בבנו דכיון דבבנו ליכא טעמא כי היכי דלידוק העמידו על דין תורה וגובה בלא שבועה:
נִתְחַייֵב אָבִיו שְׁבוּעָה בְּבֵית דִּין וּמֵת אֵין בְּנוֹ גוֹבֶה. דִּלֹא כֵן מָה נָן אָֽמְרִין. יֵשׁ אָדָם מוֹרִישׁ שְׁבוּעָתוֹ לִבְנוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא. הָכֵין אִתְאֲמָרַת. פָּגַם אָבִיו שְׁטָרוֹ בְּבֵית דִּין וּמֵת אֵינוֹ גוֹבֶה. רַב חִסְדָּא בָעֵי. בְּגִין דַּהֲלִיךְ תַּרְתֵּין פְּסִיעָן הוּא מַפְסִיד. אִילּוּ פְגָמוֹ חוּץ לְבֵית דִּין אַתְּ אֲמַר. גּוֹבֶה. מִפְּנֵי שֶׁפְּגָמוֹ בְבֵית דִּין אַתֲּ מַר. אֵינוֹ גוֹבֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נתחייב אביו שבועה. בעלמא קאי דהדין הוא מי שנתחייב שבועה בב''ד לגבות איזה ממון ומת אין בנו גובה לממון זה:
דלא כן מה אנן אמרין וכו'. כלומר דאי אמרת גובה וכי יש אדם מוריש שבועה לבניו הא בנו אינו יכול לישבע אלא ודאי אינו גובה:
הכין איתאמרת. ר' בא סבר לומר דאף בפוגם שטרו הדין כן ועל זה איתמר נמי האי מילתא דאם אביו פגם השטר בב''ד וא''כ כבר נתחייב שבועה ואם מת אין בנו גובה א''נ דרך שאלה היא אם הכין איתאמרת דאף פוגם שטרו בכלל:
רב חסדא בעי. הקשה על דברי ר' בא דאין סברא לומר לחלק כן וכי בשביל שזה הלך לשתי פסיעות לב''ד יהא נפסד בתמיה דהרי אם פגמו חוץ לב''ד את מודה לי דגובה ומפני שפגמו בב''ד אתה רוצה לומר שאינו גובה אלא לא היא דלא אמרו אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא היכא דאביו נתחייב שבועה מן הדין אבל בפוגם שטרו כיון דבאביו גופיה אינה אלא מתקנת חכמים בעלמא לא שייך לומר אין אדם מוריש שבועה דבבנו לא תיקנו ולעולם גובה הוא בשבועת יורשין:
הלכה: הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת כול'. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. זֶה אֶחָד מִשְׁלֹשָׁה מִקְרִיּוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַתּוֹרָה כְמָשָׁל. אִם יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל מִשְׁעַנְתּ֖וֹ. אִם בַּמַּחְתֶּ֛רֶת יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּב֖. אִם זָֽרְחָ֥ה הַשֶּׁ֛מֶשׁ עָלָיו֭ דָּמִ֣ים ל֑וֹ. וְכִי עָלָיו לְבַדּוֹ הַחַמָּה זוֹרַחַת. וַהֲלֹא עַל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם זוּרַחַת הַחַמָּה. אֶלָּא מַה זְרִיחַת הַחַמָּה מְיוּחֶדֶת שֶׁהוּא שָׁלוֹם לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם. כָּךְ כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ שָׁלוֹם מִמֶּנּוּ בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה הַהוֹרְגוֹ נֶהֱרַג. פְּעָמִים שֶּׁהוּא בָא לִגְנוֹב פְּעָמִים שֶּׁהוּא בָא לַהֲרוֹג. אָֽמְרָת שֶׁאִם בָּא לִגְנוֹב ווַדַּאי וַהֲרָגוֹ הַהוֹרְגוֹ נֶהֱרַג. פְּעָמִים שֶּׁהוּא בָא לַהֲרוֹג נֶהֱרַג. מִיכָּן אַתְּ דָן לְפִיקּוּחַ נֶפֶשׁ. לוֹמַר. מַה עֲבוֹדָה זָרָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֶת הָאָרֶץ וּמְחַלֶּלֶת אֶת הַשֵּׁם וּמְסַלֶּקֶת אֶת הַשְּׁכִינָה ודוֹחִין בָּהּ אֶת הַסָּפֵק. כָּל שֶׁכֵּן לְפִיקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַסָּפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' וסופו לשכח את תלמודו. כלומר שמחמת שמשבח ומהדר אחר לימודו והרגל הרגיל בו ואינו מוצא הורג את הנפשות לקחת ממונם. ויש לפותרו לשכח את תלמודו אלא דלא שייך כ''כ הכא:
גמ' תני. ברייתא במכילתא פרשת משפטים והמקרא השלישי דבמשל חשיב התם ופרשו השמלה דמוציא שם רע דלאו שמלה ממש אלא דברים מחוורין כשמלה שיש עדים בדבר ומייתי האי ש''ס להברייתא בפ' נערה שנתפתתה הלכה ד':
על משענתו. נמי משל הוא דכי תעלה על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג עליו אלא מהו משענתו על בוריו כלומר שעמד על בוריו מחמת המכה ואע''פ שלאחר מכאן הכביד ומת פטור כדאמרינן בפ' הנשרפין:
אם זרחה השמש עליו. ג''כ משל הוא דללמדך אם ברור לך הדבר כשמש דיש לו שלום עמך ולא בא על עסקי נפשות יש לו דמים וההורגו נהרג עליו:
פעמים שהוא בא לגנוב פעמים שהוא בא להרוג. זה ג''כ ברייתא במכילתא בפסוק אם במחתרת וה''ג שם אם במחתרת וגו' ומהו זה ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג אתה אומר ספק שהוא בא לגנוב וספק להרוג או אינו אלא ספק לגנוב וספק שלא לגנוב אמרת אם כשיגנוב ודאי והרגו ה''ז חייב ק''ו זה שספק בא לגנוב ספק לא בא לגנוב מכאן אתה דן על פיקוח נפש שגדולה שפיכות דמים שמטמאה את הארץ ומסלקת את השכינה היה דוחה את הספק הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון הראשון ספק בא לגנוב ספק בא להרוג. ע''כ. וכלומר דברייתא זו פליגא אברייתא דלעיל דס''ל להאי תנא דיש לו דמים דקרא מיירי בהאי גוונא בספק אם זה בא לגנוב בלבד ולא על עסקי נפשות הוא בא או ספק שבא להרוג שוב אין אתה רשאי להרגו ויש לו דמים דמתחייב ההורגו אע''פ שאין ברור לו כשמש שיש לו שלום עמך ודריש כשמש לאידך גיסא אם ידוע לך בודאי שאין לו שלום עמך ועל עסקי נפשות הוא בא הרגהו ואם לאו אלא שספק הוא לך אל תהרגהו:
אתה אומר וכו'. כלומר אימא קרא מיירי אם הספק על הגניבה הוא אם בא לגנוב או לא בזה חייב ההורגו אבל אם יש אפי' איזה ספק שבא להרוג מותר להרגהו ועל זה מסיק דאי אפשר לומר כן דקרא למה לי הא אפי' בודאי יגנוב וכי אתה רשאי להרגו ק''ו על הספק ומכאן אתה דן על פיקוח נפש שהרי גדולה היא שפיכות דמים וכו' וא''כ פשיטא שהיא דוחה את הספק ומהיכי תיתי לומר שיהרגנו דאיצטריך קרא להכי הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון ראשון. וסוגיא דהכא חסרה במקצת ההעתקה ונשתבשה במקצת וכצ''ל פעמים שהוא בא לגנוב פעמים שהוא בא להרוג. כלומר שהוא ספק לך על מה הוא בא שפעמים יש לומר לגנוב ופעמים וכו' והן הן דברי המכילתא. או אינו אלא פעמים שבא לגנוב פעמים שלא לגנוב אמרת שאם בא לגנוב ודאי והרגו ההורג נהרג פעמים שהוא בא לגנוב נהרג בתמיה כלומר אם ספק הוא שאינו אלא לפעמים פשיטא שאינו נהרג:
משנה: הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת נִידּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. הָיָה בָא בַמַּחְתֶּרֶת וְשָׁבַר אֶת הֶחָבִית אִם יֶשׁ לוֹ דָמִים חַייָב אִם אֵין לוֹ דָמִים פָּטוּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שקט לצדיקים הנייה להן והנייה לעולם. שיש להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות:
מתני' הבא במחתרת. שאמרה תורה יהרג נידון על שם סופו דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי אמר אי קאי לאפאי קטילנא ליה אמרה התורה הבא להרגך השכם להורגו:
אם יש לו דמים. כגון האב הבא במחתרת על הבן דבידוע שרחמי האב על הבן ולא בא על עסקי נפשות שאפי' הבן יעמוד עצמו להציל ממונו אין האב הורגו ואם הבן עמד עליו והרגו יש לו דמים דמתחייב על הריגתו:
חייב. האב כששבר את החבית לשלם כשאר מזיק:
אם אין לו דמים. בהריגתו כגון שאר כל האדם שניתן רשות לבעל הבית להרגו פטור מלשלם אם שבר את החבית משום דחיוב מיתה וחיוב תשלומין באין כאחד ואע''פ שניצל פטור הוא מן התשלומין שכיון שמתחייב בנפשו הרי הוא כשאר מחויבי מיתות ב''ד דקי''ל חייבי מיתות שוגגין פטורין מן התשלומין ואע''פ שאין נהרגין:
פיזור. שהן נפרדין זה מזה ואינן יכולין להועץ ולסייע זה את זה:
ולצדיקים רע להן. שאינם עוסקים בתורה ורע לעולם שכשהן מתבטלין פורענות באה לעולם:
יין ושינה לרשעים הנייה להן. כל זמן ששותין וישינים אינן חוטאין ואין מריעין לבריות:
ורעה לעולם. שהיו מגינין על הדור ומוכיחים להן:
רע להן. שהיו מוסיפים זכיות:
הנייה לעולם. שקטה כל הארץ:
הנייה להן. שאין מוסיפין לחטוא:
מתני' נידון על שם סופו. סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו מה שהורגל בו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:
יַיִן וְשֵׁינָה לָרְֽשָׁעִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וּבִלְבַד יַיִן עִם רוֹב שֵׁינָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. יְשֵׁינִים הֵן קִימְעָא שֶׁתְּהֵא דַעְתָן מְיוּשֶּׁבֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובלבד יין עם רוב שינה. הרבה יין הגורם רוב שינה הוא דרע לצדיקים אבל מעט ולישן ולנוח מעט טוב להן כדר' יונתן דישינים הן קימעא ומתוך כך דעתן מתיישבת ביותר לעסוק בתורה:
הלכה: בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה כול'. צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁסּוֹף זֶה עָתִיד לְגַמֵּר נִיכְסֵי אָבִיו וְאֶת נִיכְסֵי אִמּוֹ וְיוֹשֵׁב לוֹ בְפָרָשַׁת דְּרָכִים וּמְקַפֵּחַ אֶת הַבִּרְיוֹת וְהוֹרֵג אֶת הַנְּפָשׁוּת וְסוֹפוֹ לְשַׁכֵּחַ אֶת תַּלְמוּדוֹ. וְאָֽמְרָה תוֹרָה מוּטָּב שֶׁיָּמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַייָב. שֶׁמִּיתָתָן שֶׁלָּרְשָׁעִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' וסופו לשכח את תלמודו. כלומר שמחמת שמשבח ומהדר אחר לימודו והרגל הרגיל בו ואינו מוצא הורג את הנפשות לקחת ממונם. ויש לפותרו לשכח את תלמודו אלא דלא שייך כ''כ הכא:
גמ' תני. ברייתא במכילתא פרשת משפטים והמקרא השלישי דבמשל חשיב התם ופרשו השמלה דמוציא שם רע דלאו שמלה ממש אלא דברים מחוורין כשמלה שיש עדים בדבר ומייתי האי ש''ס להברייתא בפ' נערה שנתפתתה הלכה ד':
על משענתו. נמי משל הוא דכי תעלה על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג עליו אלא מהו משענתו על בוריו כלומר שעמד על בוריו מחמת המכה ואע''פ שלאחר מכאן הכביד ומת פטור כדאמרינן בפ' הנשרפין:
אם זרחה השמש עליו. ג''כ משל הוא דללמדך אם ברור לך הדבר כשמש דיש לו שלום עמך ולא בא על עסקי נפשות יש לו דמים וההורגו נהרג עליו:
פעמים שהוא בא לגנוב פעמים שהוא בא להרוג. זה ג''כ ברייתא במכילתא בפסוק אם במחתרת וה''ג שם אם במחתרת וגו' ומהו זה ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג אתה אומר ספק שהוא בא לגנוב וספק להרוג או אינו אלא ספק לגנוב וספק שלא לגנוב אמרת אם כשיגנוב ודאי והרגו ה''ז חייב ק''ו זה שספק בא לגנוב ספק לא בא לגנוב מכאן אתה דן על פיקוח נפש שגדולה שפיכות דמים שמטמאה את הארץ ומסלקת את השכינה היה דוחה את הספק הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון הראשון ספק בא לגנוב ספק בא להרוג. ע''כ. וכלומר דברייתא זו פליגא אברייתא דלעיל דס''ל להאי תנא דיש לו דמים דקרא מיירי בהאי גוונא בספק אם זה בא לגנוב בלבד ולא על עסקי נפשות הוא בא או ספק שבא להרוג שוב אין אתה רשאי להרגו ויש לו דמים דמתחייב ההורגו אע''פ שאין ברור לו כשמש שיש לו שלום עמך ודריש כשמש לאידך גיסא אם ידוע לך בודאי שאין לו שלום עמך ועל עסקי נפשות הוא בא הרגהו ואם לאו אלא שספק הוא לך אל תהרגהו:
אתה אומר וכו'. כלומר אימא קרא מיירי אם הספק על הגניבה הוא אם בא לגנוב או לא בזה חייב ההורגו אבל אם יש אפי' איזה ספק שבא להרוג מותר להרגהו ועל זה מסיק דאי אפשר לומר כן דקרא למה לי הא אפי' בודאי יגנוב וכי אתה רשאי להרגו ק''ו על הספק ומכאן אתה דן על פיקוח נפש שהרי גדולה היא שפיכות דמים וכו' וא''כ פשיטא שהיא דוחה את הספק ומהיכי תיתי לומר שיהרגנו דאיצטריך קרא להכי הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון ראשון. וסוגיא דהכא חסרה במקצת ההעתקה ונשתבשה במקצת וכצ''ל פעמים שהוא בא לגנוב פעמים שהוא בא להרוג. כלומר שהוא ספק לך על מה הוא בא שפעמים יש לומר לגנוב ופעמים וכו' והן הן דברי המכילתא. או אינו אלא פעמים שבא לגנוב פעמים שלא לגנוב אמרת שאם בא לגנוב ודאי והרגו ההורג נהרג פעמים שהוא בא לגנוב נהרג בתמיה כלומר אם ספק הוא שאינו אלא לפעמים פשיטא שאינו נהרג:
משנה: 43b בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. אָֽמְרָה תוֹרָה יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַייָב. שֶׁמִּיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם וְהַצַּדִּיקִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. יַיִן וְשֵׁינָה לָרְֽשָׁעִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. פִּזּוּר לָרְשָׁעִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. כִּינּוּס לָרְֽשָׁעִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם. שֶׁקֶט לָרְֽשָׁעִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שקט לצדיקים הנייה להן והנייה לעולם. שיש להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות:
מתני' הבא במחתרת. שאמרה תורה יהרג נידון על שם סופו דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי אמר אי קאי לאפאי קטילנא ליה אמרה התורה הבא להרגך השכם להורגו:
אם יש לו דמים. כגון האב הבא במחתרת על הבן דבידוע שרחמי האב על הבן ולא בא על עסקי נפשות שאפי' הבן יעמוד עצמו להציל ממונו אין האב הורגו ואם הבן עמד עליו והרגו יש לו דמים דמתחייב על הריגתו:
חייב. האב כששבר את החבית לשלם כשאר מזיק:
אם אין לו דמים. בהריגתו כגון שאר כל האדם שניתן רשות לבעל הבית להרגו פטור מלשלם אם שבר את החבית משום דחיוב מיתה וחיוב תשלומין באין כאחד ואע''פ שניצל פטור הוא מן התשלומין שכיון שמתחייב בנפשו הרי הוא כשאר מחויבי מיתות ב''ד דקי''ל חייבי מיתות שוגגין פטורין מן התשלומין ואע''פ שאין נהרגין:
פיזור. שהן נפרדין זה מזה ואינן יכולין להועץ ולסייע זה את זה:
ולצדיקים רע להן. שאינם עוסקים בתורה ורע לעולם שכשהן מתבטלין פורענות באה לעולם:
יין ושינה לרשעים הנייה להן. כל זמן ששותין וישינים אינן חוטאין ואין מריעין לבריות:
ורעה לעולם. שהיו מגינין על הדור ומוכיחים להן:
רע להן. שהיו מוסיפים זכיות:
הנייה לעולם. שקטה כל הארץ:
הנייה להן. שאין מוסיפין לחטוא:
מתני' נידון על שם סופו. סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו מה שהורגל בו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source