רַב אָמַר. בְּמִפְּנִים עֵדָיו הִיא מַתְנִיתָא. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. בְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל הַתְרָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
תני ר' ישמעאל וכו'. הא גרסינן לה בפ''ד דמגילה:
המכנה בעריות. שמפרש הפסוק ומזרעך לא תתן להעביר למולך זה שהוא נושא ארמית ומוליד בנים ומעמיד אויבים למקום ואיידי דאיירי בארמית מייתי להא לומר מה גדול העון הזה:
תני שלא ברצון חכמים. הא דאמרין קנאין פוגעין בו דוקא אם עושה מעצמו הוא ובלבד שלא ישאל רצון חכמים שאם בא לימלך אין מורין לו כן:
ופינחס שלא ברצון חכמים. בתמיה שהרי שאל למשה וכשנתעלמה ממנו הלכה הזכירו כדאמרינן ראה מעשה ונזכר להלכה וא''ל משה שילך הוא בעצמו:
ביקשו לנדותו. להרחיקו מפני שעשה אחר ששאל אילולי שקפצה עליו רוח הקדש ואמרה וכו' מפני שדבר גדול עשה ויכפר על בני ישראל:
רב אמר. לפרושי ההורג נפש שלא בעדים דמתני' קאי:
במפנים עדיו היא מתני'. שהעדים מפנים ומפרשין זה מזה זה עומד בפינה זו ורואה וזה עומד בפינה זו ורואה והוי לה עדות מיוחדת ואין דנין למיתה על פיהו אבל מכניסין אותו לכיפה שהרי הן יודעים בבירור שהרג את הנפש:
ר' יוסי בר' חנינא אומר. אפי' בשניהן עומדין ורואין כאחד נמי משכחת לה בשאינו יכול לקבל התרייה מהן כגון שלא היה להם פנאי להתרות בו ולא היה יכול לקבל התראה מהן או שהמעשה נעשה מרחוק הרבה וכיוצא בו ואין דנין בלא התרייה וכונסין אותו לכיפה:
אָֽמְרִין. כְּמַה דְאִשְׁתָּאִלַת עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי כָּךְ אִשְׁתָּאִלַת עַל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נִתְאַלְמְנָה וְנִתְגָּֽרְשָׁה נִתְחַלְּלָה זִינָת וְאַחַר בָּךְ בָּא עָלֶיהָ אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. זִינָת וְנִתְחַלְּלָה וְאַחַר בָּךְ בָּא עָלֶיהָ חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. נִתְאַלְמְנָה וְנִתְגָּֽרְשָׁה כְּאַחַת 48b מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. חוֹמֶר בַּקַּל מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. שְׁנֵי אִיסּוּרִין כְּאַחַת מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל.
Pnei Moshe (non traduit)
לקנייך קייניך קנווך. ילקך הקוסס לו ולכלפי מעלה הקונך:
כגון אילין נפתאי. שם אומה אחת שמקללין כן:
אמרין. בני הישיבה דכעין אלו השאלות נשאלו גם אליבא דר' ישמעאל דלקמיה:
נתאלמנה ונתגרשה כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל. משכחת גרושה ואלמנה כאחת כגון שקידשה אחד בקידושי ספק ובא אחר וקידשה קידושין גמורין דהדין בזה דמגרש ראשון והשני נושאה כדאמרינן בפ' המגרש דף פט והשתא אם באותה השעה שקבלה הגט מהראשון מת השני חלו עליה איסור גרושה ואיסור אלמנה בבת אחת:
אומר בקל מה אמר בה ר' ישמעאל. אם האיסור השני חמור מן הראשון מה אמר בה ואם בכה''ג ס''ל איסור חמור חל על איסור קל ואפילו אינו איסור מוסיף כגון אשת איש ונעשית חמותו:
שני איסורין כאחת. פירושא וטעמא דנתאלמנה ונתגרשה כאחת היא א''נ כמו דפרישנא לעיל לר' יוסי בכלתו וא''א ולא איפשטו הני בעיי:
דתני בשם ר' ישמעאל. נשתבשה הגי' בכאן ונתחלפו הבבות וה''ג נתאלמנה ונתגרשה נתחללה זינת ואח''כ בא עליה חייב על כל אחת ואחת זינת ונתחללה ונתגרש' ונתאלמנה אינו חייב אלא אחת. וטעמא דברישא אם נתאלמנה בתחילה ואח''כ נישאת ונתגרשה הוי איסור מוסיף דאלמנה לכ''ג הוא דאיסורא וכשנתגרשה ניתוסף בה איסורא לכהן הדיוט ומיגו דחל עליה איסור לגבי כהן הדיוט חל נמי לגבי כ''ג ואם בא עליה חייב שתים משום אלמנה ומשום גרושה וכן אם אח''כ נתחללה שנשאת לכהן דאין איסור חללה אלא מכהונה ניתוסף בה עוד איסור לענין תרומה שהחללה אסורה בתרומה ואם אח''כ זינתה והיינו שנבעלה להפסיל לה נעשית זונה וניתוסף בה עוד איסור הואיל ויש שם זנות שאסורה על ישראל כגון זינתה אשתו ברצון ואם בא עליה כ''ג מיחייב עליה משום כל השמות הללו וכהן הדיוט משום שלשה שמות כשהן כסדר הזה ובסיפא דהוה איפכא אינו חייב אלא אחת דאין איסור חל על איסור. ומיבעיא ליה השתא אם דוקא באיסור מוסיף קאמר ר' ישמעאל דאיסור חל על איסור או דנימא בבת אחת נמי ס''ל דחלו שתיהן כאחת ומתחייב שתים כדלקמיה:
משנה: הַגּוֹנֵב אֶת הַקַּסְווָה וְהַמְקַלֵּל בַּקֶּסֶם וְהַבּוֹעֵל אֲרַמִּית פּוֹגְעִין בָּהֶן. כֹּהֵן שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה אֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין אֶלָּא פִירְחֵי כְהוּנָּה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּמְפַצְּעִין אֶת מוֹחוֹ בְּגִיזִירִין. זָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּקּוֹדֶשׁ רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר בְּחֶנֶק וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בִּידֵי שָׁמַיִם׃
Pnei Moshe (non traduit)
קנאין פוגעין בהן. המקנאים קנאתו של מקום הורגין אותו והוא שתהיה עכו''ם בת עכו''ם ובשעת מעשה ובפני עשרה מישראל ואם חסר אחת מן התנאים הללו אסור להרגו אבל ענשו מפורש ע''פ נביא יכרת ה' לאיש אשר יעשנה. ומכין אותו מכת מרדות מדברי סופרים ואם ייחדה לו בזנות חייב עליה משום נדה ומשום שפחה ומשום עכו''ם ומשום זונה ואם לא ייחדה לו אלא נקראת מקרה אינו חייב אלא משום עכו''ם:
פירחי כהונה. בחורי כהונה שמתחיל שער זקנם לפרוח בהן:
בגיזירין. בקעיות של עצים ואין ב''ד ממחין בכך:
ר''ע אומר בחנק. נאמר כאן והזר הקרב יומת ונאמר להלן והנביא ההוא או חולם חלום ההוא יומת מה להלן בחנק אף כאן בחנק:
וחכ''א בידי שמים. נאמר כאן יומת ונאמר להלן כל הקרב הקרב אל משכן ה' יומת מה להלן בידי שמים דבמאתים וחמשים איש השרופים בעדת קרח כתיב אף כאן בידי שמים. ומיתה בידי שמים הוא פחות מן הכרת שהכרת הוא בערירה ויש עליו עונש לאחר מיתה אם לא עשה תשובה כראוי ומיתה בידי שמים אינה בערירה ואין עליו לאחר מיתה כלום והלכה כחכמים:
והמקלל בקוסם. מברך השם בשם עכו''ם:
והבועל ארמית. עכו''ם:
מתני' הגונב את הקסווא. אחד מכלי שרת מלשון קשות הנסך:
הלכה: הַגּוֹנֵב אֶת הַקַּסְווָה כול'. קַסְווָה. קִיסְטָא. רַב יְהוּדָה אָמַר. כֵּלִי מִשֶּׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה. כְּמַה דְתֵימַר וְאֵת֭ קְשׂ֣וֹת הַנָּ֑סֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' קסווה קיסטא. תיבה קסוטה בלעז ואם מכלי קדש הוא תייב:
כלי. שם גוף הכלי משל בית המקדש היה:
הַמְקַלֵּל בַּקֶּסֶם. כְּגוֹן אִילֵּין נַפַּתָּיֵי דִּמְקַלְלִין לְקָנְייָךְ קַייְנָךְ קָנְווּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
לקנייך קייניך קנווך. ילקך הקוסס לו ולכלפי מעלה הקונך:
כגון אילין נפתאי. שם אומה אחת שמקללין כן:
אמרין. בני הישיבה דכעין אלו השאלות נשאלו גם אליבא דר' ישמעאל דלקמיה:
נתאלמנה ונתגרשה כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל. משכחת גרושה ואלמנה כאחת כגון שקידשה אחד בקידושי ספק ובא אחר וקידשה קידושין גמורין דהדין בזה דמגרש ראשון והשני נושאה כדאמרינן בפ' המגרש דף פט והשתא אם באותה השעה שקבלה הגט מהראשון מת השני חלו עליה איסור גרושה ואיסור אלמנה בבת אחת:
אומר בקל מה אמר בה ר' ישמעאל. אם האיסור השני חמור מן הראשון מה אמר בה ואם בכה''ג ס''ל איסור חמור חל על איסור קל ואפילו אינו איסור מוסיף כגון אשת איש ונעשית חמותו:
שני איסורין כאחת. פירושא וטעמא דנתאלמנה ונתגרשה כאחת היא א''נ כמו דפרישנא לעיל לר' יוסי בכלתו וא''א ולא איפשטו הני בעיי:
דתני בשם ר' ישמעאל. נשתבשה הגי' בכאן ונתחלפו הבבות וה''ג נתאלמנה ונתגרשה נתחללה זינת ואח''כ בא עליה חייב על כל אחת ואחת זינת ונתחללה ונתגרש' ונתאלמנה אינו חייב אלא אחת. וטעמא דברישא אם נתאלמנה בתחילה ואח''כ נישאת ונתגרשה הוי איסור מוסיף דאלמנה לכ''ג הוא דאיסורא וכשנתגרשה ניתוסף בה איסורא לכהן הדיוט ומיגו דחל עליה איסור לגבי כהן הדיוט חל נמי לגבי כ''ג ואם בא עליה חייב שתים משום אלמנה ומשום גרושה וכן אם אח''כ נתחללה שנשאת לכהן דאין איסור חללה אלא מכהונה ניתוסף בה עוד איסור לענין תרומה שהחללה אסורה בתרומה ואם אח''כ זינתה והיינו שנבעלה להפסיל לה נעשית זונה וניתוסף בה עוד איסור הואיל ויש שם זנות שאסורה על ישראל כגון זינתה אשתו ברצון ואם בא עליה כ''ג מיחייב עליה משום כל השמות הללו וכהן הדיוט משום שלשה שמות כשהן כסדר הזה ובסיפא דהוה איפכא אינו חייב אלא אחת דאין איסור חל על איסור. ומיבעיא ליה השתא אם דוקא באיסור מוסיף קאמר ר' ישמעאל דאיסור חל על איסור או דנימא בבת אחת נמי ס''ל דחלו שתיהן כאחת ומתחייב שתים כדלקמיה:
הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. זֶה שֶׁהוּא נוֹשֵׂא גוֹיָה וּמוֹלִד בָּנִים וּמַעֲמִיד אוֹיְבִים מִמֶּנָּה לַמָּקוֹם. כְּתִיב וַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן אַֽהֲרוֹן הַכֹּהֵ֑ן. מָה רָאָה. רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה וְנִזְכַּר לַהֲלָכָה הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית הַקַּנָּאִים פּוֹגְעִין בָּהֶן. תַּנֵּי. שֶׁלֹּא כִרְצוֹן חֲכָמִים. וּפִינְחָס שֶׁלֹּא כִרְצוֹן חֲכָמִים. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. בִּיקְשׁוּ לְנַדּוֹתוֹ אִילוּלֵי שֶׁקָּֽפְצָה עָלָיו רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ וְאָֽמְרָה וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַֽחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהוּנַּת עוֹלָ֑ם וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
תני ר' ישמעאל וכו'. הא גרסינן לה בפ''ד דמגילה:
המכנה בעריות. שמפרש הפסוק ומזרעך לא תתן להעביר למולך זה שהוא נושא ארמית ומוליד בנים ומעמיד אויבים למקום ואיידי דאיירי בארמית מייתי להא לומר מה גדול העון הזה:
תני שלא ברצון חכמים. הא דאמרין קנאין פוגעין בו דוקא אם עושה מעצמו הוא ובלבד שלא ישאל רצון חכמים שאם בא לימלך אין מורין לו כן:
ופינחס שלא ברצון חכמים. בתמיה שהרי שאל למשה וכשנתעלמה ממנו הלכה הזכירו כדאמרינן ראה מעשה ונזכר להלכה וא''ל משה שילך הוא בעצמו:
ביקשו לנדותו. להרחיקו מפני שעשה אחר ששאל אילולי שקפצה עליו רוח הקדש ואמרה וכו' מפני שדבר גדול עשה ויכפר על בני ישראל:
רב אמר. לפרושי ההורג נפש שלא בעדים דמתני' קאי:
במפנים עדיו היא מתני'. שהעדים מפנים ומפרשין זה מזה זה עומד בפינה זו ורואה וזה עומד בפינה זו ורואה והוי לה עדות מיוחדת ואין דנין למיתה על פיהו אבל מכניסין אותו לכיפה שהרי הן יודעים בבירור שהרג את הנפש:
ר' יוסי בר' חנינא אומר. אפי' בשניהן עומדין ורואין כאחד נמי משכחת לה בשאינו יכול לקבל התרייה מהן כגון שלא היה להם פנאי להתרות בו ולא היה יכול לקבל התראה מהן או שהמעשה נעשה מרחוק הרבה וכיוצא בו ואין דנין בלא התרייה וכונסין אותו לכיפה:
מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה. נֶאֱמַר כָּאן מוֹת יוּמַ֥ת וְנֶאֱמַר לְהַלָּן כֹּ֣ל הַקָּרֵ֧ב ׀ הַקָּרֵ֛ב אֶל מִשְׁכַּ֥ן יְי יָמ֑וּת וגו'. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. נֶאֱמַר כָּאן מוֹת יוּמַ֥ת וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת. מוּטָּב שֶׁיְלַמֵּד יוּמַת מִיּוּמָת וְאַל יְלַמֵּד יוּמָת מִיָּמוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
מה טעמא דר''ע. נתחלפו השיטות בכאן יתוכצ''ל נאמר כאן יומת גבי נביא שקר ונאמר להלן והזר הקרב יומת מוטב שילמד יומת מיומת ואל ילמד יומת מימות:
מה טעמון דרבנן נאמר כן יומת ונאמר להלן כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות דרבנן ס''ל מוטב שילמד הדיוט מהדיוט ואל ילמד הדיוט מנביא:
הדרן עלך אלו הן הנשרפין
רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו שִׁכְחָה. כְּבְיָכוֹל הָא בִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה שָֽׁכְחָן. מַה טַעַם. נוֹשֵׂא עָוֹ֛ן. נוֹשֵׁא כְתִיב. וְכֵן דָּוִד אָמַר נָ֭שָׂאתָ עֲוֹ֣ן עַמֶּ֑ךָ כִּסִּ֖יתָ כָל חַטָּאתָ֣ם סֶֽלָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
נעשה שכחן. כביכול וכדאמרינן מעביר ראשון ראשון וכך היא המידה שמתחל' מניח עון אחד ואינו מביאו בחשבון ועושה עצמו כאלו שכחו וע''י כן כף הזכיות מכרעת אם היו מחצה על מחצה עם אותו העון:
נשא כתיב. חסר ומלשון נשיתי טובה וע''י זה ועובר על פשע:
וכן דוד אמר נשאת עון עמך. לשון יחיד והדר קאמר כסית כל חטאתם לשון רבים אלא דה''ק נשאת כלומר עשית עצמך כשוכח מעון אחד וע''י זה כסית כל חטאתם סלה לפי שכף הזכיות מכריע ומכסה ומעביר כל החטאים שלא יזכרו עוד:
רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּעָה. צְ֭דָקָה תִּצֹּ֣ר תָּם דָּ֑רֶךְ וְ֝רִשְׁעָ֗ה תְּסַלֵּ֥ף חַטָּֽאת. חַ֭טָּאִים תְּרַדֵּ֣ף רָעָ֑ה וְאֶת צַ֝דִּיקִ֗ים יְשַׁלֶּם טֽוֹב. אִם לַ֭לֵּצִים ה֣וּא יָלִי֑ץ וְ֝לַעֲנָוִ֗ים יִֽתֶּן חֵֽן׃ רַגְלֵי֤ חֲֽסִידָיו֙ יִשְׁמֹ֔ר וּרְשָׁעִ֖ים בַּחוֹשֶׁךְ יִדָּ֑מּוּ. כָּ֭בוֹד חֲכָמִ֣ים יִנְחָ֑לוּ וּ֝כְסִילִ֗ים מֵרִ֥ים קָלֽוֹן׃ וּסְייָגִין סְייָגָה וְתַרְעִין תְּרִיעָה. וְכֵינִי. סְיָגִין סְייָגָה וְתַרְעִין תְּרִיעָה. אֶלָּאָ כֵינִי. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. שׁוֹמֵר אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵירָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁנִייָה וּשְׁלִישִׁית. מִכָּן וָהֵילַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמְּרוֹ. מַה טַעַם. הֶן כָּל אֵ֭לֶּה יִפְעַל אֵ֑ל פַּֽעֲמַייִם שָׁל֣וֹשׁ עִם גָּֽבֶר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. וּבִלְחוּד דָּלָא יְתִיב לֵיהּ. וּמַה טַעַם. וְהַחוּט הַמְשׁוּלָּשׁ לֹא לְעוֹלָם יִנָּתֵק אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא לֹ֥א בִמְהֵרָ֖ה יִנָּתֵֽק. אִין אַטְרַחַת עֲלוֹי הוּא מַפְסֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
רבי שמואל בר ר' יצחק בעה. הוי קשיא ליה לאלו המקראות צדקה תצר תם דרך וגו' וכן כל הנך דלקמיה דמשמע שהקב''ה מזמן ומספיק ביד הצדיק לעשות צדקות וכן ביד הרשעים להחזיק ברשע:
וסייגין סייגה ותרעין תרעה. בתמיה וכי גודרין את הגדר ונועלין את השערים היתכן שהקב''ה יסייע אותם להרשיע:
וכיני. הדר אמר אין וכן הוא הדבר שגודרין גדר ונועלים השערים ולא על בתחלה הוא נאמר אלא כדר' ירמיה לקמיה ובשם ר' שמואל גופיה שאם שימר אדם עצמו מן העבירה עד ג' פעמים מכאן ואילך הקב''ה משמרו וכן הוא להפך אם הרשעים מורגלין בעבירות תרדף רעה אחריהן שיעשו ויעברו עוד וכן הוא אם ללצים וגו' וע''ד שאמרו בא לטהר מסייעין אותו בא לטמא פותחין לו ימצא לו פתחים:
מ''ט הן כל אלה וגו'. כלומר סרס המקרא ודרשהו דלאחר פעמיים ושלש עם גבר אח''כ הן כל אלה יפעל אל:
ובלחוד דלא יתיב ליה. התם בקידושין על המתני' קאי כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ עליו הכתוב אומר והחוט המשולש וגו' ובלבד שלא ישוב מצדקתו אלא ישמור עצמו להחזיק בהן תמיד כדדריש מקרא דכתיב לא במהרה ינתק ולא כתיב לא לעולם ינתק כחוט המשולש הזה שאינו ניתק מהרה אבל אם מטריחין עליו הרבה נפסק וניתק הוא וכן אם ח''ו יחזור מצדקתו אז נפסק החוט ותנתק שמירתו:
רוּבּוֹ זְכִיּוֹת יוֹרֵשׁ גַּן עֵדֶן. רוּבּוֹ עֲבֵירוֹת יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם. הָיָה מְעוּייָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. נוֹשֵׂא עֲווֹנוֹת אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוּטֵף שְׁטָר אֶחָד מִן הָעֲבֵירוֹת וְהַזְּכִיּוֹת מַכְרִיעוֹת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וּלְךָ יי חָ֑סֶד כִּֽי אַתָּ֨ה תְשַׁלֵּם֖ לְאִ֣ישׁ כְּֽמַֽעֲשֵֽׂהוּ׃ מַעֲשֵׂהוּ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא כְּֽמַעֲשֵׂהוּ. וְאִין לֵית לֵיהּ אַתְּ יְהִיב לֵיהּ מִן דִּידָךְ. הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי לָֽעְזָר אָמַר וְרַב חֶ֥סֶד מַטֶּה כְלַפֵּי חֶסֶד.
Pnei Moshe (non traduit)
היה מעוין. שוה בשוה:
כמעשהו. לפי שאתה רואה למעשהו ואין לית ליה את יהיב ליה מדידך וזהו ולך ה' החסד בחנם:
היא דעתיה דר' לעזר. לשיטתיה הוא דאזיל דדריש מן ורב חסד מלמד שהוא מטה כלפי חסד אפי' אין לו מעשים. וכלומר דר''א פליג אדר' יוסי ב''ח דקאמר דעד שלא שקלו מעשיו הקב''ה עושה כן לפי שגלוי וידוע לפניו שמעשיו של זה שקולין הן ולפיכך חוטף שטר של עון אחד מקודם שישימו לתוך כף המאזנים למען יכריעו הזכיות ור''א סבר דאפילו אחר ששקלו ורואין דמחצה על מחצה הן וא''כ אין לו משלו כלום מטה כלפי חסד הוא:
רוּבּוֹ זְכִיּוֹת וּמִיעוּטוֹ עֲבֵירוֹת נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ מִיעוּט עֲבֵירוֹת קַלּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לִיתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ מֻשְׁלָם לְעָתִיד לָבוֹא. רוּבּוֹ עֲבֵירוֹת וּמִיעוּטוֹ זְכִיּוֹת נוֹתְנִין לוֹ שְׂכַר מִצְוֹת קַלּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לִיפָּרַע מִמֶּנּוּ מֻשְׁלָם לְעָתִיד לָבוֹא.
עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה. חַד אָמַר. כְּקַלּוֹת. וְחַד אָמַר. כַּחֲמוּרוֹת. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹתוֹ שֶׁעָשָׂה תְשׁוּבָה. אֵין כָּל דָּבָר עוֹמֵד בִּפְנֵי כָל בַּעֲלֵי תְשׁוֹבָה. אֶלָּא כֵּן אֲנָן קַייָמִין בְּאוֹתוֹ שֶׁלֹּא עָשָׂה תְשׁוּבָה וּמֵת בְּהִיכָּרֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
ע''ז וכו' חד אמר בקלות וכו' גרסי' לה אחר רובו זכיות וכו' דלקמן וכן הוא בפיאה וכלומר דפליגי אם אלו עבירות הן מאותו מיעוט עבירות דמר אמר שנפרעין ממנו בעה''ז כמו בשאר עבירות קלות ומר אמר אלו עבירות חמורות כמו רובו עבירות דיינינן ליה:
הלכה: אֵילּוּ שֶׁאֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא כול'. הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן הַפּוֹרֵק עוֹל וְהַמֵּיפֵר בְּרִית וְהַמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. הַפּוֹרֵק עוֹל. זֶה שֶׁהוּא אוֹמֵר. יֵשׁ תּוֹרָה וְאֵינִי סוֹפְנָהּ. הַמֵּיפֵר בְּרִית. זֶה שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ לוֹ עָרְלָה. הַמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה. זֶה שֶׁהוּא אוֹמֵר. לֹא נִיתְּנָה תוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם. וְלֹא כְבָר תַּנִּיתָהּ. הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם. תַּנֵּי רִבִּי חֲנִינָה עֵנְתּוֹנָיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. זֶה שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה בְּפַרְהֶסִּיָּא כְּגוֹן יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַחֲבֵירָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הוסיפו עליהן. בתוספתא פרק י''ב גרסי' לה ואיתא להאי סוגיא פ''ק דפאה ומקצתה בסוף פ''ק דקידושין:
ואיני סופנה. איני חושבה ובפאה גריס ואיני סובלה:
משנה: כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵילּוּ שֶׁאֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם וְאֶפִּיקוּרוֹס. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר 49a אַף הַקּוֹרֵא בִסְפָרִים הַחִיצוֹנִים וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יי רֹפְאֶךָ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
אף ההוגה את השם. של ד' אותיות כמו שהוא נכתב:
והלוחש על המכה. וברוקק הוא דאי' לו חלק לעולם הבא לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה:
אף הקורא בספרים החיצונים. ספרי מינים כגון ספרי אריסטו וחביריו ודברי הימים שלהם שאין בהם תועלת ודברי חשק ושיר של עגבים שאין בהן חכמה אלא אבוד הזמן בלבד:
ואפיקורוס. שמבזה ת''ח וכ''ש המבזה התורה עצמה:
האומר אין תחיית המתים מן התורה. שכופר במדרשים דדרשינן מנין לתחית המתים מן התורה ואפי' יהא מודה ומאמין שיחיו המתים אלא שאומר דלא רמיזא באורייתא כופר הוא:
לעולם ירשו ארץ. ארץ החיים והוא העולם הבא:
מתני' כל ישראל יש להן חלק לעולם הבא. אפי' אלו שנתחייבו מיתת ב''ד מפני רשעתן יש להן חלק לעולם הבא ועולם הבא האמור כאן הוא עולם הבא לאחר תחיית המתים שעתידים לחיות ולעמוד בגופם ובנפשם חיים נצחיים כחמה וכלבנה וכוכבים כדאמר התם בגמרא מתים שעתידין לחיות אין חוזרין לעפרם והעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ואע''פ שיש בו גוף וגויה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה ומפני שאין כל ישראל שוין בו אלא הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו משום הכי קתני יש להם חלק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source