תַּנֵּי סַנְהֶדְרִין שֶׁרָאוּ אֶת הַהוֹרֵג. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁנַיִם נַעֲשִׂין עֵדִים וּמְעִידִין בִּפְנֵי הַשְּׁאָר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כּוּלָּן עֵדִים וּמְעִידִין בִּפְנֵי אֲחֵרִים. רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין כָּאן כָּךְ חוֹלְקִין בְּעֵדוּת הַחוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
סנהדרין שראו את ההורג. ראו באחד שהרג את הנפש:
כולן עדים. הן מאחר שראו כלם כעדים הן ואין עד נעשה דיין ומעידין הן בפני אחרים:
כך חולקים בעדות החדש. אם כלן ראו את החדש:
שנים נעשו עדים. ומהשאר לוקחים לדיינים ואלו השנים מעידין בפני השאר:
חֲבֵירִים מָהוּ לִיכָּנֵס לְעִיבּוּר שָׁנָה. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאָמַר. יִקְרוּנִי שִׁבְעָה זְקֵינִים לָעֲלִייָה. וְנִכְנְסוּ שְׁמוֹנָה. אָמַר. מִי הוּא שֶׁנִּכְנַס שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. עָמַד שְׁמוּאֵל הַקָּטָן עַל רַגְלָיו וְאָמַר. אֲנִי עָלִיתִי שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. הֲלָכָה נִצְרְכָה לִי וְנִכְנַסְתִּי לִשְׁאוֹל עָלֶיהָ. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וּמָה אֶלְדָּד וּמֵידָד שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יוֹדְעִים שֶׁאֵילּוּ הֵן שְׁנַיִם 4a אָמַרְתִּי שֶׁאַתָּה אֶחָד מֵהֶן. וַאֲפֵילוּ כֵן לֹא עִיבְּרוּהָ בְּהַהוּא יוֹמָא וְאַפְלִיגוּ בְמִילֵּי דְאוֹרַייָא וְעִיבְּרוּהָ בְיוֹמָא דְבַתְרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
יקרוני. יקראו לפני:
אמרתי שאתה אחד מהן. כלומר אפילו הכל יודעים שאלדד ומידד שנים הן ולא יותר אעפ''כ הייתי אומר שאתה אחד מהן וחשוב כאחד מהן ובודאי ראוי הוא לעבר שנים עם אנשים חשובים כמותך:
ואפילו כן לא עיברוה בההוא יומא. שעכ''פ היה שם אחד שנכס שלא ברשות והפליגו אותו היום בדברי תורה וביום שלאחריו עיברוה:
וִיקוּם חַד וִיתִיב חַד וִיקוּם חַד וִיתִיב חַד. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵין הָעֵד נַעֲשֶׂה דַייָן. רַב הוּנָא הֲוָה יְדַע שַׂהֲדוּ לְחַד בַּר נַשׁ. אֲזַל בָּעֵי מֵידוֹן קוֹמֵיהּ וְכָפַר בֵּיהּ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. בְּגִין דְּאַתְּ יְגַע דְּרִבִּי הוּנָא אִינְשָׁא רַבָּה אַתְּ כְּפַר בֵּיהּ. מָהוּ דְייֵזִיל וְיִסְהוֹד עֲלָךְ קוֹמֵי בֵית דִּין חוֹרוֹן. אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא. וְעָֽבְדִין כֵּן. אֲמַר לֵיהּ. אִין. וְשָׁרָא רַב הוּנָא גַרְמֵיהּ מִן הַהוּא דִינִא וַאֲזַל וְאַסְהִיד קוֹמֵי בֵית דִּין חוֹרוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
ויקום חד. השתא מפרש לטעמיה דתניא אידך אמאי מעידין בפני אחרים ויקום חד ויעיד בפני השני שיושב ואח''כ ויקום זה ויתיב זה וכלו' שהרי יכולין שנים מהן להעיד בפני השאר ואפילו בעמידת השנים כאחת לא צריך אלא ויקום חד וכו' ואח''כ ישבו ומשני שאני הכא הואיל וכולן ראו אין עד נעשה דיין:
אזל בעי מידון קומיה. נכנס לפני רב הונא לדון עם בעל דינו וכפר בבעל דינו ואף ע''פ שהיה יודע דרב הונא יודע עדות לחבירו:
בגין דאת ידע דר' הונא אינשא רבה. ואין כבודו לילך ולהעיד לפני ב''ד אחר אתה סומך על זה וכפרת ביה:
מהו דיזיל. ומה תעשה אם ירצה ר' הונא לילך ולהעיד עלך לפני ב''ד אחר:
ועבדין כן. אם יכול אני לסלק עצמי מן הדין כדי ליעשות עד בדבר וא''ל אין ומיד סילק רב הונא לעצמו מן הדין הזה והלך והעיד לפני ב''ד אחר וגרסינן להא בפ' ראוהו ב''ד הלכה א':
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַת֚ הַֽחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה. שָׁנִים אַתָּה מְקַדֵּשׁ וְלֹא חֳדָשִׁים. וְהָתַנִּינָן. רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר. מְקוּדָּשׁ. מָהוּ מְקוּדָּשׁ. מְקוּייָם. תַּנֵּי. לְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ מַתְחִילִין מִגָּדוֹל. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר. מְקוּדָּשׁ. תַּנֵּי. לְעִיבּוּר הַחוֹדֶשׁ מַתְחִילִין מִן הַצַּד. אָמַר רִבִּי זְבִידָא. וְהַהֵן בֵּיתָא דִלְרַע לָא נְהִיגִין כֵּן. וְלָא שְׁמִעַ דָּמַר רִבִּי חִייָה נַּר מַרְייָא וְרִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לְעִיבּוּר הַחוֹדֶשׁ מַתְחִילִין מִגָּדוֹל. לְעִיבּוּר שָׁנָה מַתְחִילִין מִן הַצַּד. וּכְבָר נִכְנַס רִבִּי יוֹחָנָן וְהָיָה קָטָן שֶׁבְּכוּלָּם. אָֽמְרוּ לוֹ. אֱמוֹר. הֲרֵי הַשָּׁנָה מְקוּדֶּשֶׁת בְּעִיבּוּרָהּ. אָמַר. הֲרֵי הַשָּׁנָה מְקוּדֶּשֶׁת בְּעִיבּוּרה. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. רְאֵה לָשׁוֹן שֶׁלִּימְּדָנוּ בֶּן הַנַּפָּח. אִילּוּ אָמַר. בְּעִיבּוּרָהּ. הָיִיתִי אוֹמֵר. אֵילּוּ אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁהַחַמָּה עוֹדֶפֶת עַל לְבָנָה. אֶלָּא בְעִיבּוּר. שֶׁהוֹסִיפוּ לָהּ חֲכָמִים שְׁלֹשִׁים יוֹם. רִבִּי יַעֲקוֹב בַּר אָחָא רִבִּי יַסָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לְעִיבּוּר הוֹלְכִין אַחַר הַמִּינּוּי. לְבֵית הַווַעַד הוֹלְכִין אַחַר הָרָגִל. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ כָּל אֶחָד מְדַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ וְחוֹתֵם. כְּגוֹן רִבִּי חֲנִינָה פָתַח. רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ חוֹתְמִין. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָא פָתַח. רִבִּי יַסָּא וְרִבִּי אִמִּי חָתְמִין. רִבִּי חַגַּיי פָתַח. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי חָתְמִין. רִבִּי כַהֲנָא אִימְנִי קוֹמֵי רִבִּי יַעֲקוֹב בַּר אָחָא וְעָל רִבִּי יַעֲקוֹב בַּר אָחָא קַמֵּיהּ מְנַיֵּיהּ לְעִיבּוּרָא. אָמַר. אָכֵן מָרָהּ דִּשְׁמַעְתָּא לָא מְקַייֵם לָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
לעיבור הולכין אחר המינוי. להכניסו למנין עיבור השנה הולכין אחר מי שנתמנה בתחלה מכניסין אותו קודם להאחר שנתמנה אחריו:
ולא חדשים. וס''ל כר''א התם דאמר בין בזמנו בין שלא בזמנו אין מקדשין אותו:
מהו מקודש מקוים. אחר שראו עדים את החדש מקוים הדבר אבל אין מקדשין אותו ממש כמו שמקדשין שנת היובל:
מתחילין מגדול. הגדול שבהן אומר בתחלה כדתנן ראש ב''ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו:
תני לעיבור השנה מתחילין מן הצד. כצ''ל וכן הוא בר''ה:
וההן ביתא דלרע. וזה הבית שלמטה ועל בית הנשיא רמז והם לא נהגו כן:
ולא שמיע. ומתמה וכי לא שמעו דכל הני אמוראי מסכימים לדבר אחד שאמרו בשם ר' יוחנן כן:
וכבר נכנס ר' יוחנן לעיבור השנה והוא היה הקטן שבכולם וצוו לו לומר הרי השנה מקודשת בעיבורה:
אמר הרי השנה מקודשת בעיבורה. דיקדק לומר בעיבורה במפיק ה''א:
ראה לשון שלימדנו בן הנפח. ר' יוחנן קרו ליה בר נפחא ולימדנו במוצא פיו להוציא את הה''א בכח להבין הכוונה שאילו אמר בעיבורה בלא מפיק ה''א אפשר לטעות שאין הכוונה שמעברין אותה השנה בעיבור חדש אחד אלא על סתם עיבור של כל שנה ושנה והן י''א יום שיתירין ימות החמה על ימות הלבנה אבל עכשיו שאמר בעיבורה מפיק ה''א אין הכונה אלא על עיבור שלה מאות' השנה שהוסיפו לה חכמים חדש אחד:
לבית הוועד. בבית המדרש לפתוח בהלכה:
הולכין אחר הרגל. מי שהוא מורגל ביותר הוא פותח תחלה וכדמפרש ואזיל:
והוא. וזהו שכל אחד יהיה מדבר במקומו הראוי לו וחותם ועונה אחר מי שפתח בתחלה כגון ר' חנינא הוא היה הראש והרגיל שבכולם היה פותח בהלכה ור''י ור''ל חותמין ועונין אחריו ואח''כ האחרים וכן ר' בא וכו' וכן כולם וכעין דאמרינן בפ' י''נ בישיבה הלך אחר החכמה:
ר' כהנא אימני קומי ר' יעקב בר אחא. אותו סמכו והמנו מקודם שסמכו לר' יעקב ואע''פ כן נכנס ר' יעקב מקודם לר' כהנא למנין עיבור שנה:
אמר אכן. אמר ר' כהנא וכי כן הוא דר' יעקב בר אחא גופיה הוא מרה דשמעתא דאמר לעיל לעיבור הולכין אחר המינוי ולא מקיים ליה שמעתיה שלא היה לו לקבל עליו להיות נכנס מקודם:
תני ר''ש בן יוחי. גרסי' להאי סוגיא בפ''ב דר''ה:
שנים אתה מקדש. שנת היובל מקדשין ב''ד לשם יובל:
רִבִּי חִייָה בַּר ווָה הֲוָה קָאִים מַצְלֵי. עָאַל רַב כַּהֲנָא וְקָם לֵיהּ מִן חוֹרֵי מַצְלֵי. חֲסַל רִבִּי חִייָה וִיתִיב לֵיהּ בְּגִין דְּלָא מֵיעֲבַר קוֹמוֹי. שָׁרֵי רַב כַּהֲנָא מַאֲרִיךְ בִּצְלוּתֵיהּ. כֵּיוָן דַּחֲסַל אֲמַר. כֵּן אַתּוּן נְהִגִין לִצְעוּרֵי רַבְּכוֹן. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. אֲנָא מִבֵּית עֵלִי קָאֲתִינָא. דִּכְתִיב בָּהוּ אִֽם יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹ֧ן בֵּית עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָה֭. בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָה֭ אֵין מִתְכַּפֵּר. אֲבָל מִתְכַּפֵּר בִּתְפִילָּה. וּצְלִי עֲלוֹי וְזָכָה לְמֵיסַב עַד דְּאִיתְעַבְּדוֹן טוּפְרוֹי סוּמְקִין כְּהָדָא רַקִּקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
הוה קאים מצלו. היה עומד ומתפלל ונכנס רב כהנא ועמד לו מאחוריו להתפלל:
חסל. סיים ר' חייה תפילתו והיה צריך לישב כלומר לעכב ולהמתין מלפסוע אחוריו שלא יעבור לפני רב כהנא לפי שאין עוברין לפני העומד בתפלה והתחיל רב כהנא להאריך בתפלתו לאחר שסיים אמר לו ר' חייא וכי כך אתם נוהגין להאריך ולצער רבכם שהייתי מוכרח להמתין כל כך:
א''ל רבי. אל ירע בעיניך שאני מאריך בתפילה דאנא מבית עלי קאתינא וזכות התפלה יגן עלי להאריך ימים והתפלל עליו ר' חייא וזכה להזקין עד שנעשו צפרניו אדומות כמו של התינוק הזה. אקדמון ליה חד סב בעיבור. הקדימו לפניו זקן א' להכניסו למנין עיבור שנה ואותו זקן לא היה ראוי לכך:
4b רֵישׁ לָקִישׁ אַקְדְּמוֹן לֵיהּ חַד סָב בְּעִיבּוּר וְאַעֲלוּנֵיהּ מִן הַהוּא תַרְעָא דִּלְּהֹן. אָמַר. כֵּן יְהֵא בִשְׂכָרָן. וְלָא שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי קְרִיסְפְּדָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַעֲשֶׂה וְעִיבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָקָר. חַד אָמַר. בְּכִיר וְלָקִישׁ בְּאֲדָר מִינָץ. וְחַד אָמַר. תּוֹר בְּאֲדָר בְּעֶרְיָה יָמוּת וּבְטוּל תֵּינְתָא יִשְׁלַח מָשְׁכֵּיהּ. וְחַד אָמַר. קָדוּם בְּאֲדָר פַּח בְּלוֹעַךְ יִפּוּק לְקִיבְּלֵיהּ. וַנָּן חַמְייָן הָדֵין שַׁתָּא וְלֵית בָּהּ חַד מִינְּהוֹן. וְעִיבְּרוּ הַשָּׁנָה עַל פִּיהֶם. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ וּבֵית דִּין הִסְכִּים עִמָּהֶן. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא. וְהוּא שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מוֹדִין מִצַּד אֶחָד. כֵּיוָן דְּאִילֵּין מוֹדִין לְאִילֵּין וְאִילֵּין לְאִילֵּין כְּמִי שֶׁכּוּלָּם מוֹדִין מִצַּד אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא שמיע. ומתמה הש''ס וכי לא שמיע להו מה דאמר ר' יוחנן דאפילו ע''י שלשה רועי בקר עיברו את השנה כדלקמיה ומידי הזקן הזה כאחד מרועי הבקר ולמה דחו אותו:
ואעלוניה מן ההוא תרעא דלהון. ולבסוף העלוהו משם ודחפוהו מן השער שלהן ולחוץ שלא היה חכם וראוי לזה:
אמר. ר''ל כן יהא בשכרן כך ראוי להן בשכר שעברו והקדימו לאותו הזקן לפני:
בכיר ולקיש באדר מינץ. אם הוא אדר צריך שיהא בו חום שיכולין זרע הבכיר והוא השעורה וזרע האפילה שהן החטין לצמוח כאחת:
תור באדר בעדריה צ''ל וכן הוא בר''ה. אם הוא אדר דרך השור למות ממש בעדרו בבקר מחמת צינה ועם כל זה אין הקור מאריך כל היום ובצהרים בטול תאינתא ישלח משכיה צריך לו לילך להיות מיצל בצל התאינה ויפשיט עורו כלומר יתחכך שם מחמת החום:
קדום באדר. אם הוא אדר דרך להיות תשש כח החורף כל כך שאפילו רוח קדים החזקה נושבת יהא פח בלועך הבל החום היוצא מפיך יוצא לנגדו ומחממו:
ואנן חמיין. ואנחנו רואין בשנה זו ואין בו אחד מכל הסימנין הללו וא''כ אין זה אדר אלא שבט ועיברו החכמים אותה השנה על פיהם:
וב''ד הסכים עמהן. עם הרועי בקר בתמיה והרי לא כן אמר ר''ז שצריך שיהו האומרים צריכה השנה לעבר הכל מודין מטעם א' ואלו הרועי בקר זה אומר כך וזה אומר כך ומשני כיון דאלו מודים לאלו הוי כמי שכולן מסכימין מטעם אחד:
וְרֵישׁ לָקִישׁ מַקְפִּיד עַל הָדָא מִילְּתָא. חָשַׁשׁ עַל מַה דָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וְהָיְתָ֣ה יָדִ֗י עַל הַנְּבִיאִ֞ים הַֽחֹזִ֣ים שָׁוְא֘ בְּס֧וֹד עַמִּ֣י לֹא יִהְי֗וּ זֶה עִיבּוּר וּבִכְתָ֤ב בֵּֽית יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יִכָּתֵ֔בוּ זֶה הַמִּינּוּי. וְאֶל אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יָבוֹאוּ זֶה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רִבִּי לָֽעְזָר כַּד סְלַק הָכָא אֲמַר. הָא גַבַּיי חָדָא. כַּד מְנוּנֵיהּ אֲמַר. הָא גַבַּיי תְּרֵי. כַּד עָאַל לְעִיבּוּרָא אֲמַר. הָא גַבַּיי תְּלָת.
Pnei Moshe (non traduit)
וריש לקיש מקפיד על הדא מילתא. ומאי טעמיה שהקפיד כל כך שלא הכניסוהו למנין העיבור וקאמר דחשש על הא דאמר ר' אליעזר דדריש לה מן הכתוב שהוא אחד מכלל העונשין מי שאינו זוכה ליכנס במנין סוד העיבור:
זה המינוי. סמיכות:
הא גביי חדא. הרי אצלי האחת הראשונה שזכיתי לבא לא''י:
רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רַב. טַעֲמָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק בְּשָׁעָה שֶׁרוֹאִין בֵּית דִּין שֶׁלְּמַעֲלָן בֵּית דִּין שֶׁלְּמַטָּן שֶׁמְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ גַּם הֵם מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
טעמא דר''א בר' צדוק. התם בר''ה קאי דאמר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים וה''ג התם כיון שב''ד שלמעלן רואין שאין ב''ד שלמטה מקדשין אותו הן מקדשין אותו:
רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מַעֲשֶׂה בִּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קְרִיּוֹת שֶׁלְּבֵית רִבִּי שֶׁנִּכְנְסוּ לְעַבֵּר שָׁנָה בְלוֹד וְנִכְנְסָה בָהֶן עַיִן רַע וָמֵתוּ כוּלָּם בְּפֶרֶק אֶחָד. מֵאוֹתָהּ שָָָׁעָה עַקְּרוּהָ מִיהוּדָה וּקְבָעוּהָ בַגָּלִיל. בְּעַיּוֹן מִיעֲקֵר אַף אָהֵן סֵימָנָא. אֲמַר לוֹן רִבִּי סִימוֹן. אֵין אָנוּ מַנִּיחִין בִּיהוּדָה אֲפִילוּ זֶכֶר. וַהֲרֵי מָצִינוּ שֶׁקִּידְּשׁוּ אֶת הַשָּׁנָה בְבַעֲלָת. הָדָא בַעֲלָת זִימְנִין מִיְּהוּדָה וְזִימְנִין מִדָּן. אֶלְתְּקֵה וְגִבְּת֖וֹן וּבַֽעֲלָֽת הֲרֵי הֵן מִיְּהוּדָה. בַּֽעֲלָ֥ה וְעִיִּי֭ם וָעָֽצֶם הֲרֵי מִדָּן. וַהֲרֵי מָצִינוּ שֶׁקִּידְּשׁוּ אֶת הַשָּׁנָה בְבַעֲלָת. מֵימַר. בָּתִּים מֵיְּהוּדָה וְשָׂדוֹת מִדָּן. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. וְלוֹד לָאו מִיְּהוּדָה הִיא. אָמַר לֵיהּ אִין. וּמִפְּנֵי מַה אֵין מְעַבְּרִין בָּהּ. אָמַר לֵיהּ. שֶׁהֵן גַּסֵּי רוּחַ וּמְעוּטֵי תוֹרָה. הֲפִיךְ אַפּוֹי וַחֲמָא רִבִּי אָחָא וְרִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. אָמַר לֵיהּ. אִיטָא עֲבַדְתָּנִי מְבַזֶּה רַבָּנִן.
Pnei Moshe (non traduit)
קריות. קרונות:
עקרוה. לעיבור השנה שלא יהו קובעים ביהודה אלא בגליל:
אף אהן סימנא. סיימנא הסיום הדבר לקדש את השנה שאחר שקובעין לעיבור אומרין הרי השנה מקודשת בעיבורה כדלעיל ורצו לעקור אף קידוש השנה מיהודה:
אמר לון רבי סימון. וכי אין אנו מניחין ביהודה אפילו זכר בעלמא והלא כבר מצינו שקידשו את השנה בבעלת והיא מיהודה:
הדא בעלת. איידי דאיירי בבעלת דייק הש''ס במקרא דמצינו שפעם מונה אות' מערי יהודה:
ופעם מונה מערי דן. ומוחלפין התיבות כאן וכן צ''ל אלתקא וגבתון ובעלת הרי הן מדן בעלה ועיים ועצם הרי מיהודה וכן הוא ביהושע:
מימר. נימר לתרץ המקראות בתים מיהודה העיר בעצמה היא בגבול יהודה והשדות סביבותיה היו מגבול דן שבשפלה היו גבול יהודה אצל גבול דן כדחשיב התם בערי גבול בני יהודה בשפלה אשתאול וצרעה ואשנה ובני דן כתיב ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול ועיר שמש:
ר' ירמיה. שאל מלפני ר''ז אם לוד לאו מיהודה הוא:
הפך אפוי. ר' זעירא וראה ר' אחא ור' יודה בן פזי עומדין מאחריו ומלוד היו:
אמר ליה. ר''ז לר' ירמיה איטא. הא עכשיו מה עשית:
עבדתני מבזה רבנן. ואתה ראיתה אותם ולא היה לך לשאול הדבר ממני לפניהם:
עַל שְׁלֹשָׁה סֵימָנִין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה. עַל אָבִיב וְעַל הַתְּקוּפָה וְעַל פֵּירוֹת הָאִילָן. עַל שְׁנַיִם מְעַבְּרִין עַל אֶחָד אֵין מְעַבְּרִין. וְאִם עִיבְּרוּהָ הֲרֵי זֶה מְעוּבֶּרֶת. וּכְשֶׁהָיָה אָבִיב אֶחָד מֵהֶן הָיוּ שְׂמֵחִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף עַל הַתְּקוּפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
על אביב. שלא בישלה התבואה ועדיין אפל הוא וקרא כתיב שמור את חדש האביב שיהא החדש הזה בזמן אביב:
ועל פירות האילן. שלא צמחו פירות האילן שדרכן לצמוח בזמן הפסח:
ועל התקופה. אם תקופת טבת נמשכת עד ששה עשר בניסן ולא יהא הבאת העומר בתקופת ניסן מעברין לדחות את המועדות:
וכשהיה אביב אחת מהן. שמעברין את השנה עליהן היו הכל שמחין שאין חוששין בדחיית הפסח לפי שאין התבואה ראויה ואין איסור חדש נארך עליהן:
עַל שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת מְעַבְּרִין לַשָּׁנָה. עַל יְהוּדָה וְעַל עֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל. עַל שְׁתַּיִם מְעַבְּרִין עַל אַחַת אֵין מְעַבְּרִין. וְאִם עִיבְּרוּהָ אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. וּכְשֶׁהָֽיְתָה יְהוּדָה אַחַת מֵהֶן הָיוּ שְׂמֵחִין מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹמֶר בָּא מִמֶּנָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
על שתים מהן. שלא הגיעו לסימנין הללו מעברין:
וכשהיה יהודה אחת מהן. מן המאוחרות היו הכל שמחין לפי שאין העומר בא למצוה מן המובחר אלא מיהודה והלכך אם בישל ביהודה והיו צריכין לעבר בשביל השתים האחרות כשמגיע זמן העומר כבר יבשו התבואות שביהודה וצריך להביאו משאר ארצות דרך ומלא בעינן ולא הוי מן המובחר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source