משנה: וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר וְהַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶׁלֹּא שָׁמַע וּמַה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ. אֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ וְהַמְווַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ מִיתָתוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר אָנֹכִי אֶדְרוֹשׁ מֵעִמּוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני'. מה שלא שמע. מה שלא נאמר בנבואה לשום נביא בעולם:
ומה שלא נאמר לו. אלא לחבירו והוא שמעה מפי חבירו ובא ואמר שנאמר לו שנים אלו נביאי השקר הן ומיתתן בחנק דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה המתנבא מה שלא שמע מעולם את אשר לא צויתיו לדבר הא לחבירו צויתי זה המתנבא מה שלא נאמר לו ונאמר לחבירו ומת הנביא ההוא וכלי מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק:
אבל הכובש על נבואתו. שלא אמרה כגון יונה בן אמיתי:
והמוותר על דברי הנביא. שמפקיר דבריו ולא חשש למה שאמר לו הנביא:
מיתתו בידי שמים. דכתיב והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי קרי ביה לא ישמע וקרי ביה לא ישמיע וקרי ביה לא ישמע הוא עצמו אל דברי הרי שלשתן בכלל וכתיב אנכי אדרוש מעמו שמיתתו בידי שמים:
הַתּוֹרָה אָֽמְרָה. אַרְבַּע טוֹטָפוֹת שֶׁלְאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת. עֲשָׂאָן חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת שֶׁלְאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת חַייָב. רִבִּי בָּא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיּוֹרֶה בְדָבָר שֶׁעִיקָּרוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה וּפֵירוּשׁוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. כְּגוֹן הַנְּבֵילָה כְּגוֹן הַשֶּׁרֶץ שֶׁעִיקָּרָן מִדִּבְרֵי תוֹרָה וּפֵירוּשָׁן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לְעוֹלָם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּכְפּוּר וְיוֹרֶה בְדָבָר שֶׁעִיקָּרוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה וּפֵירוּשׁוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִין. כְּגוֹן הַנְּבֵילָה וּכְגוֹן שֶׁרֶץ שֶׁעִיקָּרָן מִדְּבְרֵי תוֹרָה וּפֵירוּשָׁן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִין. וְהוּא שֶׁיִּגְרַע וְיוֹסִיף בְּדָבָר שֶׁהוּא מְגָרֵעַ וְהוּא מוֹסִיף. זָחֲלִין אַפּוֹי דְרַב הוֹשַׁעְיָה. אֲמַר לֵיהּ. צְרִיךְ לָךְ שְׂחַק לָךְ. לָא צְרִיךְ לָךְ הַפְלִיג עֲלָךְ. תְּלַת עֶשְׂרֶה שְׁנִין עֲבַד עֲלִיל קוֹמֵי רַבֵּיהּ דְּלָא צְרִיךְ לֵיהּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָא. אִילּוּ לֹא דַייוֹ אֶלָּא שֶׁהָיָה מְקַבֵּיל פְּנֵי רַבּוֹ. שֶׁכָּל הַמְקַבֵּיל פְּנֵי רַבּוֹ כְּאִילּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. הָתִיב רִבִּי בֶרֶכְיָה. וְהָא תַנִּינָן. גּוּפָהּ שֶׁלַּבַּהֶרֶת כִּגְרִיס הַקִּילְקִי מְרוּבָּע. אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי. מָאן דְּאָמַר דְּכַן. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. וְהָא תַאנֵי. שְׁתֵּי פָרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָּה. אָמַר לֵיהּ. הִיא תְפִילִּין הִיא מְזוּזָּה. 56b הָתִיב רַב הַמְנוּנָא. וְהָא תַנֵּי. בַּצִּיצִית אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת שֶׁלְּאַרְבַּע חוּטִין. עֲשָׂאָן שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁלְּאַרְבַּע חוּטִין. אָמַר לֵיהּ. גָּרַע וְלֹא הוֹסִיף. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְהָא תַנֵּי. שְׁלִישׁ לִרְבִיכָה שְׁלִישׁ לַחַלּוֹת שְׁלִישׁ לָרְקִיקִים. שִׁילְּשָׁן שְׁלִישׁ לִרְבִיכָה שְׁלִישׁ לַחַלּוֹת שְׁלִישׁ לָרְקִיקִים. אָמַר לֵיהּ. מִיגְרַע מִן הָֽרְבִיכָה וּמוֹסִיף עַל הַחַלּוֹת וְעַל הָֽרְקִיקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והתני שליש לרביכה. בפ''ו דמנחות תנן התודה היתה באה חמש סאין וכו' עשרים עשרון עשרה לחמץ עשרון לחלה ועשרה למצה ובמצה שלשה מינין חלות ורקיקים ורבוכה. ואלו ג' מינין סל מצה היו שוין שהיה נותן שלשה עשרונים ושליש לכל מין ותני עלה בברייתא ומייתי לה התם בפ' שתי מדות דף פ''ט ע''א דחצי לוג שמן לתודה שהיה מביא חוצהו מחצה לחלות ולרקיקין ומחצה לרבוכה כדדריש התם ומד''ס הוא:
שילשן. והשתא אם הזקן ממרא הורה לשלש בשמן לכל המינים בשוה שליש לרבוכה ושליש לחלות ושילש לרקיקים ונמצא זה מוסיף לחלות ולרקיקים וגורע מן הרבוכה:
א''ל מיגרע וכו'. כלומר דאין ה''נ דיש כאן גרעון ברבוכה מחמת שעשה הוספה בחלות ורקיקין ודמיא לתפילין דבא הגרעון של הד' בתים מכח הוספת החמישי והכא נמי בא הגרעון של הרביכה מכח התוספת של חלות ורקיקין א''נ דקא פשיט ליה דשאני הכא דאע''ג דיש כאן גרעון ותוספת מ''מ לא הוו בדבר אחד דהגרעון הוא ברבוכה והתוספות בחלות ורקיקין ואנן מוסיף וגורע בדבר אחד בעינן כמו בתפילין או בגריס דנגע:
עשאן. כלומר אם הזקן ממרא הורה שלא יהו עושין גדיל אלא ג' אצבעות בד' חוטין וקס''ד דזה גורע ומוסיף הוא דמה שמוסיף בפתיל גורע הוא בגדיל:
א''ל גרע ולא הוסיף הוא. שהרי לא הוסיף כלום אלא במה שמגרע מהגדיל ניתוסיף בעצמו מן הפתיל ואין כאן אלא גורע:
התורה אמרה ארבע טוטפות. כלומר שהרי החכמי' הם שאמרו כן דכך דרשינן לטוטפות טט בכתפי שתים ופת באפריקי שתים וכך הוא שציותה התורה לעשות ד' טוטפות מד' פרשיות ואם עשאן הד' פרשיות בחמשה טוטפות על דברי סופרים הוא עובר וחייב:
שעיקרן מד''ת ופירושן מדברי סופרים דכתיב על פי התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך כדמפרש ואזיל:
כגון נבלה ושרץ. שטומאתן כתוב בתורה ופירושן בכמה שיעורן לטמא ובמה היא טומאתן מדברי סופרים הוא לפי מה שדרשו שהנבלה מטמא בכזית ובמשא כדדרשינן והאוכל והנושא ליתן שיעור לנושא כדי אכילה והשרץ בכעדשה ואינו מטמא במשא כ''א במגע:
ר' זעירא. פליג ואמר כגון נבלה ושרץ שעיקרן מד''ת ופירושן מד''ס כלומר כדוגמתן אבל אינו חייב אם הורה בנבלה ושרץ עצמן משום דבעינן והוא שיגרע ויוסיף כלומר שיוסיף בהוראתו על מה שפירשו חכמים ובזה הוא גורע כדמסיים בדבר שהוא מגרע הוא מוסיף וכגון תפילין דאם אמר חמשה טוטפות הרי הוא מוסיף על דברי חכמים ובזה הדבר בעצמו גורע הוא דקי''ל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול ונמצא פוסל את הד' טוטפות בתוספתו:
זחלין אפוי דר' הושעיא. אהא דאמר ר' יוחנן בשמו קאי. ודוגמתו תמצא בריש פרק כיצד מעברין דגרסי' התם רב אמר מאברין ושמואל אמר מעברין מ''ד מאברין מוסיפין לה אבר ומ''ד מעברין כאשה עוברה וקאמר התם ר' יוחנן בשם ר' הושעיה מוסיפין לה אבר תלה עינוי ואסתכל ביה אמר ליה למה את מסתכל בי צריך לך וכו' כדהכא. וכן הא דקאמר זחלון אפוי מיתפרשא כמו התם כלומר שר' הושעיה נתן עיניו להסתכל בר' יוחנן כד אמר שמעתתא משמיה וא''ל ר' יוחנן למה את מיסתכל בי:
לא צריך לך הפליג עלך. כלומר איני צריך לך ולזו הלכה שאמרתי משמך שכבר אמרו אחרים כן ולא עוד אלא שהפליגו יותר עלך וממה שאמרת וכדאמר ר' זעירא:
תלת עשרי שנין. וקאמר הש''ס אע''ג דאמר לו ר' יוחנן כן מ''מ היה בא לפניו אח''כ שלש עשרה שנה ואע''פ שלא היה צריך לשמעתתיה וע''ז קאמר ר' שמואל דיו לו שכר בזה שהיה מקבל פני רבו בכל יום:
התיב ר' ברכיה. על הא דקאמר ר' זעירא והוא. שיגרע ויוסיף ובדבר שהוא מוסיף גורע ובעי הא בכה''ג שייך ג''כ לומר בענין שיעור הנגע דתנן בפ''ו דנגעים גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע מקום הגריס תשע עדשות מקום העדשה ארבע שערות והשתא אם הזקן ממרא אמר שאין צריך להיות הגריס מרובע אלא אם יש בנגע שיעור גריס בין הכל טמא ואע''פ שאין ארכו כרחבו נמצא מוסיף הוא בשיעור האורך וגורע בשיעור הרוחב והוי גורע מחמת שהוא מוסיף כתפילין:
מאן דאמר הכן. אין הכי נמי איכא מ''ד כן דמשכחת לה אף בדין הנגעים כמו כן:
והתני שתי פרשיות שבמזוזה. ואם הוסיף פרשה אחרת פוסל הוא את המזוזה ונמצא מוסיף וגורע הוא:
היא תפילין היא מזוזה. דין אחד להם וכשאמרו הוסיף בתפילין מזוזה נמי בכלל:
התיב רב המנונא. והא בציצת נמי משכחת לה דתני בציצית צריך שיהא ד' אצבעות של אגודל מהגדיל בארבעה חוטים וזהו פירושן מדברי סופרים דדרשי גדיל ב' גדילים ד':
צריך לך שחק לך. אם אתה שוחק והנאך על זה שאני צריך לך ולשמעתתך:
הלכה: וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר כול'. הַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶׁלֹּא שָׁמַע. כְּצִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה. וּמַה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ. כַּחֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר נְבִיא אֱמֶת הָיָה אֶלָּא שֶׁהָיָה לוֹ קִיבּוֹסֶת וְהָיָה שׁוֹמֵעַ מַה שֶׁיִּרְמְיָה מִתְנַבֵּא בַשּׁוּק הָעֶלְיוּן וְיוֹרֵד וּמִתְנַבֵּא בַשּׁוּק הַתַּחְתּוֹן. אֲמַר לֵיהּ חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר. כָּל סֻמָּא דְמִילְּתָא לָא דָא הִיא אֶלָּא לְפִ֞י מְלֹ֧את לְבָבֶ֛ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָה֭ אֶפְקוֹד אֶתְכֶ֑ם. כָּל יָמָיו שֶׁלִּמְנַשֶּׁה אֵינָן אֶלָּא חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. צֵא מֵהֶן עֶשְׂרִים שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁלְּמַעֲלָה עוֹנְשִׁין וְכוֹרְתִים. וּשְׁתַּיִם שֶׁלְאָמוֹן וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שֶׁלְיֹאשִׁיָּהוּ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִ֣י ׀ הַשָּׁנָה הַהִ֗יא בְּרֵאשִׁית֙ מַמְלֶ֨כֶת֙ צִדְקִיָּהוּ מֶֽלֶךְ יְהוּדָ֔ה בַּשָּׁנָה֙ הַחֲמִשִּׁית בַּחוֹדֶשׁ הַֽחֲמִישִׁ֑י אָמַ֣ר אֵלַ֡י חֲנַנְיָה֩ בֶן עַזּ֨וּר חַנָּבִ֜יא אֲשֶׁ֤ר מִגִּבְעוֹן֙ בֵּית יְי לְעֵינֵ֧י הַכֹּֽהֲנִ֛ים וְכָל הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ כֹּֽה אָמַ֞ר יְי צְבָא֛וֹת אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר שָׁבַ֕רְתִּי אֶת עוֹל מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל בְּע֣וֹד ׀ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֗ים אֲנִ֤י מֵשִׁיב֙ אֶל הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה אֶֽת כָּל כְּלֵי֖ בֵּ֣ית יְי אֲשֶׁ֨ר לָקַ֝ח נְבֽוּכַדנֶאצַּ֤ר מֶֽלֶךְ בָּבֶל֙ מִן העִיר הַזֹּאת וַיְבִיאֵם֭ בָּבֶֽל׃ אָמַר לוֹ יִרְמְיָה. אַתָּה אוֹמֵר. בְּע֣וֹד ׀ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֗ים אֲנִ֤י מֵשִׁיב֙ וגו'. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁנְּבֽוּכַדנֶאצַּ֤ר בָּא וְנוֹטֵל אֶת הַשְׁאָר. בָּבֶ֥לָה יוּבָא֭וּ וְשָׁ֣מָּה יִֽהְי֑וּ וגו'. אָמַר לוֹ. תֵּן סֵימָן לִדְבָרֶיךָ. אָמַר לֵיהּ. אֲנִי מִתְנַבֵּא לְרָעָה וְאֵינִי יָכוֹל לִיתֵּן סֵימָן לִדְבָרַיי. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְהָבִיא רָעָה וּמִתְנָחֵם. וְאַתָּה מִתְנַבֵּא לְטוּבָה. אַתְּ הוּא שֶׁאַתְּ הוּא צָרִיךְ לִיתֵּן סֵימָן לִדְבָרֶיךָ. אָמַר לֹו. לָאו. אַתְּ הוּא שֶׁאַתְּ צָרִיךְ לִיתֵּן סֵימָן לִדְבָרֶיךָ. אָמַר לוֹ. אִין כֵּינִי הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן אוֹת וּמוֹפֵת בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ. הַשָׁנָה הַהִיא הוּא מֵת. כִּי סָרָה דִבֵּר עַל יי. וַהֲוָת לֵיהּ כֵּן וַיָּ֛מָת חֲנַנְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא בַּשָּׁנָ֣ה הַהִ֑יא בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃ שָׁנָה אֲחֶרֶת הָֽיְתָה וַתָּ מַר הָכֵין. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמֵּת בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְצִוָּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בֵיתוּ לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת נְבוּאָתוֹ שֶׁל יִרְמְיָה שֶׁקֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כצדקיה בן כנענה. שניבא לאחאב מה שלא שמע מעולם:
כחנניה בן עזור. ששמע דברי ירמיהו והיה מתנבא כדלקמן:
נביא אמת היה. בתחלה:
אלא שהיה לו קיבוסת. צער ודאגה מלשון קבסתן בפ' ד' מיתות צערתני א''נ לשון טעות היא וכן התם מיתפרשא כמו כן הטעתני ודבר שאינו שאלת וכלומר שהיה טועה בעצמו כשהיה שומע פורענות מה שהתנבא ירמיהו על הכלים הנותרים בבלה יבאו וגו' והיה יורד ומתנבא בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית ה' וגו' וכדמפרש לקמיה טעותו:
כל סמא דמילתא. סוף דבר אינו אלא כזה. החשבון שהרי כתיב לפי מלאת לבבל שבעים שנה וגו' והיה חושב כל ימיו של מנשה וכו' ומפני שכבר נגזרה גזרה בימי חזקיהו שאמר לו ישעיהו הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך וגו' בבל. והיה טועה לומר שאחרי מות חזקיהו כשהתחיל מנשה להרשיע התחיל החשבון ועשרים הראשונים של מנשה אינם מן החשבון שלא היה בר עונשין בידי שמים ונשארו ל''ה משנותיו וב' של אמון ול''א של יאשיהו הרי ס''ח הדא הוא דכתיב בראשית ממלכת וגו' אמר בעוד שנתים ימים וגו' שהוא למלאת שבעים שנה:
א''ל לאו. אלא אתה ירמיהו הוא שצריך ליתן סימן לדבריך שאין החשבון שלי כלום:
אין כיני. אם כן הוא הריני אני נותן אות ומופת וכו':
והות ליה כן. שמת באותה שנה ומה שכתוב בשנה ההיא בחדש השביעי והרי חדש השביעי משנה אחרת הוא אלא מלמד וכו':
הַכּוֹבֵשׁ עַל נְבוּאָתוֹ. כְּיוֹנָה בֶּן אֲמִיתַיי. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. יוֹנָה בֶּן אֲמִיתַיי נְבִיא אֱמֶת הָיָה. אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לֹו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ק֠וּם לֵ֧ךְ אֶל נִֽינְוֵ֛ה הָעִ֥יר הַגְּדוֹלָה֭ וּקְרָ֣א עָלֶי֑הָ כִּי עָֽלְתָ֥ה רָֽעָתָם֭ לְפָנָי׃י אָמַר יוֹנָה. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַגּוֹיִים קְרוֹבֵי תְשׁוּבָה הֵן. וַהֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמִתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם וְהֵם עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא וּפוֹרֵעַ מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. וּמֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת. לִבְרוּחַ. וַיָּקָ֚ם יוֹנָה֙ לִבְרוֹחַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵי֭ יְי וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א אֳנִיָּ֣ה ׀ בָּאָ֣ה תַרְשִׁ֗ישׁ וַיִּתֵּ֨ן שְׂכָרָ֜הּ וַיֵּ֤רֶד בָּהּ֙ וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והקדוש ברוך הוא בא ופורע משונאיהן של ישראל. כינוי הוא שאין ישראל רוצין לחזור בתשובה ואין לי תקנה אלא לברוח מכאן לפי שאין הנבואה שורה בחוץ לארץ:
משנה: הַמִּתְנַבֵּא בְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְאוֹמֵר כָּךְ אָֽמְרָה עֲבוֹדָה זָרָה אֲפִלּוּ כִּווֵן אֶת הַהֲלָכָה לְטַמֵּא אֶת הַטָּמֵא וּלְטַהֵר אֶת הַטָּהוֹר. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל מִן הַנִּישּׂוּאִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעָלָה הַבָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בְּחֶנֶק. וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן ובוֹעֲלָהּ. הָא כָל הַזּוֹמְמִין מַקְדִּימִין לְאוֹתָהּ מִיתָה חוּץ מִזּוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני'. לרשות הבעל. כגון שמסר האב לשלוחי הבעל ועדיין היא בדרך תו לא קרינן בה בית אביה:
כָּתוּב וְאִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֗ים אָמַ֧ר אֶל רֵעֵ֛הוּ בִּדְבַ֥ר יְי וגו'. וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא שָׁמַ֨עְתָּ֙ בְּק֣וֹל יְי הִנְּךָ֤ הוֹלֵךְ֙ מֵֽאִתִּ֔י וְהִכְּךָ֖ הָֽאַרְיֵ֑ה וַיֵּ֨לֶךְ֙ מֵאִתּוֹ וַיִּמְצָאֵ֥הוּ הָֽאַרְיֵה֭ וַיַּכֵּֽהוּ׃ וַיִּמְצָא֙ אִ֣ישׁ אַחֵ֔ר וַיֹּ֖אמֶר הַכֵּ֣ינִי נָ֑א וַיַּכֵּ֥הוּ וגו'. וַיֵּ֙לֶךְ֙ הַנָּבִ֔יא וַיַּֽעֲמֹ֥ד לַמֶּ֖לֶךְ עַל הַדָּ֑רֶךְ וַיִּתְחַפֵּ֥שׂ בָּֽאֲפֵר֭ עַל עֵינָֽיו׃ וַיְהִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ עוֹבֵר וְה֖וּא צָעַ֣ק אֶל הַמֶּ֑לֶךְ וגו'. וַיְהִ֣י עַבְדְּךָ֗ עֹשֵׂ֥ה הֵ֛נָּה וָהֵ֖נָּה וגו'. וַיְמַהֵ֕ר וַיָּ֙סַר֙ אֶת הָ֣אֲפֵ֔ר מֵֽעֲלֵ֖ עֵינָי֑ו וגו'. וַיֹּ֣אמֶר לוֹ כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְי יַ֛עַן אֲשֶׁר שִׁלַּחְ֥תָּ אֶֽת אִֽישׁ חֶרְמִ֖י מִיָּד֑ וְהָֽיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃ וְכָתוּב וַיִּגַּ֞שׁ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֗ים וַיֹּאמֶר֘ כֹּֽה אָמַ֣ר יְי. וְלָמָּה וַיֹּאמֶר֘ וַיֹּ֜אמֶר שְׁנֵי פְעָמִים. אֶלָּא בָאֲמִירָה רִאשׁוֹנָה אָמַר לוֹ. אִם בָּא בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם תַּחַת יָֽדְךָ אַל תָּחוֹס עָלָיו וְאַל תַּחְמוֹל עָלָיו. וּבָאֲמִירָה הַשְּׁנִייָה אָמַר לוּ יַ֛עַן אֲשֶׁר שִׁלַּחְ֥תָּ אֶֽת אִֽישׁ חֶרְמִ֖י וגו'. כַּמָּה מְצוּדוֹת וַחֲרָמִים עָשִׂיתִי לוֹ עַד שֶׁמָּסַרְתִּיו תַּחַת יָֽדְךָ וְשִׁלַּחְתּוֹ וְהָלַךְ בְּשָׁלוֹם. לְפִיכָךְ וְהָֽיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃ אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁיָּֽצְאוּ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה לֹא מֵת מִכּוּלָּם אֶלָּא אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד. וְהָדָא הִיא דִכְתִיב וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֨שֶׁת֙ לְתוּמּוֹ וַיַּךְ אֶת מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְייָן וַיֹּ֣אמֶר לְרַכָּב֗וֹ הֲפוֹךְ יָדְךָ֛ וְהֽוֹצִיאֵינִי מִן הַמַּֽחֲנֶה֭ כִּ֥י הָֽחֳלֵֽיתִי׃ מָה אֲנִי מְקַייֵם וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃ רִבִּי יוּחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אוֹתָהּ הַטִּיפָּה שֶׁיָּצָאת מֵאוֹתוֹ צַדִּיק כִּיפְּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כתיב ואיש אחד וגו'. השתא מייתי ליה קראי דחבירו של מיכה:
וכתיב ויגש איש האלהים. לעיל מיניה כתיב כשהלך אחאב להלחם עם בן הדד אפקה ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' יען אשר אמרו ארס אלהי הרים ה' וגו' ולמה ויאמר ויאמר שני פעמים:
אלא באמירה הראשונה וכו'. כלומר אותו הנביא שאמר לו בראשונה אם בא הדד מלך ארם תחת ידך וכו' הוא הנביא בעצמו שאמר לו אח''כ יען שלחת את איש חרמי מיד וגו' ואני הזהרתיך בתחלה על זה:
מה אני מקיים ועמך תחת עמו. והלא לא מת אלא אחאב לבדו:
אותה הטיפה שיצאת מאותו צדיק. הנביא כדכתיב לעיל ויכהו האיש הכה ופצוע כיפרה על כל ישראל:
וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ. כַּחֲבֵירוֹ שֶׁלְּמִיכָה. הָדָא הִיא דִּכְתִיב וְנָבִ֤יא אֶחָד֙ זָקֵ֔ן יֹשֵׁב֭ בְּבֵֽית אֵ֑ל וַיָּבֹא בְנ֡וֹ וַיְסַפֶּר ל֣וֹ אֶת כָּל הַמַּֽעֲשֶׂ֣ה אֲשֶׁר עָשָׂה֩ אִישׁ הָֽאֱלֹהִ֨ים וגו'. וַיֹּאמֶר לָהֶם אֲבִיהֶ֔ם אֵי זֶ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ הָלָ֑ךְ וגו'. וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל בָּנָ֔יו חִבְשׁוּ לִי֭ אֶת הַֽחֲמ֑וֹר וגו'. וַיֵּ֗לֶךְ אַֽחֲרֵי֙ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיִּ֙מְצָאֵ֔הוּ יוֹשֵׁב תַּ֣חַת הָֽאֵלָ֑ה וגו'. וַיֹּ֣אמֶר לֵ֥ךְ אִתִּ֖י הַבָּיְ֑תָה וֶֽאֱכֹ֖ל לָֽחֶם׃ וַיֹּ֗אמֶר לֹ֥א אוּכַ֛ל לָשׁ֥וּב וגו' עד וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ גַּם אֲנִ֣י נָבִיא֘ כָּמוֹךָ֒ וּמַלְאָ֡ךְ דִּבֶּ֣ר אֵלַי֩ בִּדְבַ֨ר יְי לֵאמֹ֗ר וגו' עַד וַיֹּ֥אכַל לֶ֛חֶם בְּבֵיתֹ֖ו וַיֵּ֥שְׁתְּ מָֽיִם כִּיחֵשׁ לוֹ׃ מָה הוּא כִּיחֵשׁ לוֹ. שִׁיקֵּר בֵּיהּ. וַיְהִ֕י הֵ֥ם יוֹשְׁבִ֖ים עַל הַשֻּׁלְחָ֑ן וַֽיְהִי֙ דְּבַ֣ר יְי אֶל הַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃ אֲשֶׁר הוּשָׁב אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֲשֶׁר הֶשִׁיבוֹ. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֵר. וּמַה אִם מִי שֶׁהֶאֱכִיל אֶת חֲבֵירוֹ לֶחֶם שֶׁקֶר זָכָה שֶׁנִּתְייָחֵד עָלָיו הַדִּיבֵּר. הַמַּאֲכִיל אֶת חֲבֵירוֹ לֶחֶם אֱמֶת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ונביא שעבר על דברי עצמו. עידו החוזה צ''ל כדלעיל והשתא מייתי ליה במה שעבר כדכתיבי קראי:
לחם אמת. כלומר כוונתו לשם שמים ולגמול עמו חסד ואמת:
מְתִיבִין לְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְהָא כְתִיב עַד י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ. אֲמַר לוֹן כֵּיוָן שֶׁמֵּת דָּוִד וְעָמַד שְׁלֹמֹה וְהֶחֱלִיף אֶת כָּל סֻנְקְלֵיטִין שֶׁלּוֹ חָזַר לְקִילְקוּלֹו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד יום גלות הארץ. היה כומר לע''ז והרי חזר בימי דוד:
סנקליטין. הממונים והשרים:
חֲבֵרַייָא בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. כּוּמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה וְהֶאֱרִיךְ יָמִים. אֲמַר לוֹן. עַל שֶׁהָֽיְתָה עֵינוֹ צָרָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. וּמָה הָֽיְתָה עֵינוֹ צָרָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. הֲוָה בַּר נַשׁ מַייְתֵי לֵיהּ תּוֹר אוֹ אִימֵּר אוֹ גְדִי לַעֲבוֹדָה זָרָה וַאֲמַר לֵיהּ. פַּייְסֵיהּ עָלַי. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה. וְכִי מַה מוֹעִילָה לָךְ. אֵינָהּ אוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׁוֹתָה וְלֹא מֵטִיבָה וְלֹא מְרֵיעָה. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. הֵיךְ נַעֲבִיד. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. אַיזִל וְאַייְתִי לִי חַד פִּינַךְ דְּסוֹלֶת וְעֶשֶׂר בֵּיעִין עֲלוֹי וַנָּא מְפַייֵס לֵיהּ עֲלָךְ. כֵּיוָן דַּהֲוָה אֲזַל הֲוָה אֲכִיל לוֹן. אֲתַא חַד בַּר פַּחִין וַאֲמַר לֵיהּ כֵּן. אָמַר לְיהּ. אִם אֵינָהּ מוֹעִילָה כְלוּם מִפְּנֵי מָה אַתְּ עֲבִיד הָכָא. אֲמַר לֵיהּ. בְּגִין חַיָּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כומר לע''ז והאריך ימים. כל כך שאכתי בימי שלמה היה ויותר כדלקמן:
חד פינך. קערה אחת של סולת:
אתא חד בר פחין. בא עוד פגום ריק אחד ואמר לו כמו כן:
אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא דָוִד וּמְצָאוֹ שֶׁהוּא עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אָמַר לוֹ. אַתָּה בֶּן בְּנוֹ שֶׁלְאוֹתוֹ צַדִּיק וְאַתְּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ. מְסוֹרֶת בְּיָדִי מֵאֲבִי אַבָּא. מְכוֹר עַצְמְךָ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבִּרְיוֹת. אָמַר לוֹ. חַס וְשָׁלוֹם לֹא אָמַר לָךְ כֵּן אֶלָּא מְכוֹר עַצְמְךָ לַעֲבוֹדָה שֶׁהִיא זָרָה לָךְ וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבִּרְיוֹת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָוִד שֶׁהָיָה הַמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו מִינֵהוּ קוֹמֵס תֵּיסַווְרִין עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. הָדָא הִא דִכְתִיב וּשְׁבוּאֵל בֶּן גֵּֽרְשׁ֣וֹם בֶּן מנשׁה נָגִי֭ד עַל הָאוֹצָרוֹת׃ שְׁבוּאֵל שֶׁשָּׁב אֶל אֵל בְּכָל כּוֹחוֹ. נָגִי֭ד עַל הָאוֹצָרוֹת. שֶׁמִּינֵהוּ קוֹמֵס תֵּיסַווְרִין עַל הָאוֹצָרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קומיס תיסוורין. ראש ונגיד על האוצרות:
את מוצא וכו'. ביהונתן בן גרשום דריש לה איידי דאיירי ביה:
57a וְהַמְווַתֵּר עַל דִּבְרֵי הַנָּבִיא. כְּעִידוֹ הַחוֹזֶה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. זֶה אֲמַצְיָה כֹהֵן בֵּיתאֵל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. פִּיתְפּוּתֵי בֵצִים הָיוּ שָׁם. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה יְהוּנָתָן בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מְנַשֶּׂה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פיתפותי בצים. כמו פצים מלשון הפצירה פים כלומר שהיה הנביא שקר הזה מפתה אותו ומפצירו בדברים הרבה עד שנתרצה לילך ולאכול עמו:
ור' יוסי. ס''ל זה יהונתן בן גרשום ואגב מייתי ליה מיניה הכא וכדגריס בברכות פ' הרואה:
זה אמציה כהן בית אל. זה הנביא שקר אמציה היה:
והמוותר על דברי הנביא. חסר כאן וצ''ל כמו שהוא בתוספתא שלהי פ' י''ד והמוותר על דברי נביא כחבירו של מיכה דכתיב ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכני נא וגו' ומייתי. לה לקמן ונביא שעבר על דברי עצמו כעידו החוזה שהחזירו הנביא שקר לאכול בביתו כדמייתי קראי לקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source