ולא מתניתא היא. מאי תיבעי לך ודאי לא דמיא להשביע בב''ד אפי' לר''מ דלא אמר דמפי עצמו אפי' חוץ לב''ד כבב''ד דמי אלא לענין שחייבין עליהן כמו שהשביע בב''ד אבל לא לענין שנאמר דאם השביע עליהן חמשה פעמים מפי עצמו דליהוי כמו שהשביען בב''ד ולא ליחייבו אלא אחת דזיל בתר טעמא דמפרש ר''ש מה טעם דאינן חייבין אלא אחת מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות הוא וכאן דהשביע חוץ לב''ד א''כ הואיל ויכולין לחזור ולהודות חייבין על כל אחת ואחת א''נ יש לפרש דהבעיא היא בהשביע עליו חמשה פעמים מפי עצמו בב''ד ממש ואליבא דר''מ דס''ל דון מינה ומינה והשתא מספקא ליה אי נימא דלהאי מילתא נמי ילפינן לה מפקדון מה להלן אם השביע עליו כמה פעמים אפילו בב''ד חייב על כל א' וא' ה''נ בעדות כן גבי מפי עצמו או שמא דאפ''ה גבי עדות אינו חייב על כל א' ואחת הואיל והכפירה בב''ד היא ופשיט לי' ר' יוסי ולא מתני' היא אמר ר''ש מה טעם וכו' וכאן הואיל ויכולין לחזור ולהודות חייבין בכל אחת ואחת בתמיה וכי כאן אתה יכול לומר דיכולין לחזור ולהודות דסלקא אדעתיך דחייבין על כל אחת ואחת הלא בב''ד היא ומאי תיבעי לך הא ודאי דלהאי מילתא לא מצינן למילף עדות מפקדון ועיקר:

השביע עליו חמשה פעמים מפי עצמו בב''ד. אליבא דר''מ בעי דס''ל דמפי עצמו אין צריך שיהא בב''ד והשתא מספקא ליה אם השביע עליו חמשה פעמים מפי עצמו חוץ לב''ד אי אמרינן דכמו שהשביע בב''ד דמיא והיינו דקאמר בב''ד כלומר אם דין זה שוה להשביע חמשה פעמים בב''ד ושמא אינו חייב על כל אחת ואחת לר''מ דקס''ד דלדידיה דמשוה במפי עצמו חוץ לב''ד כמו בב''ד חדא דינא אית להו גם לענין זה ותנן השביע עליהן חמשה פעמים בב''ד אינן חייבין אלא אחת:

חטא סתם. כמו בעדות בפקדון דנפש תחטא כתיב ולא כתיב בשגגה את תופס הזדון לקרבן כשגגה עד שיודיעך הכתוב בפירוש בשגגה:

אבל אמר סבור הייתי שאין זו שבועה מותר. וזהו אין חייבין על שגגתה דקתני וכדפרישית במתני' דריש פרקין:

בשוגג בקרבן במזיד בקרבן. אמתני' מהדר דקתני וחייבין על זדון השבועה וכו' משום דמזיד איתרבי לקרבן כמו שוגג וכדתני חזקיה לקמיה:

מפיו מהו שיהא חייב בקרבן עולה ויורד. מי אמרינן דהואיל ובפרשה מושבע מפי אחרים הוא דכתיבא ומפי. עצמו משבועת הפקדון הוא דילפינן א''כ דינו כשבועת הפקדון דאינו בעולה ויורד אלא אשם בכסף שקלים או למושבע מפי אחרים דבפרשה מדמינן לה ובקרבן עולה ויורד ולא איפשיטו הני בעיי:

מפיו בקרקעות מהו שיהא חייב וכו'. דעדי קרקע ועדי קנס אימעטו משבועת העדות דלא פרט הכתוב בפרשה אלא דבר המיטלטל וגופו ממון והשתא מיבעי ליה אם בנשבע מפי עצמו הלא כתיבא בהדיא בהאי פרשה נמי דינא הכי או לא:

ת''ל ושמעה קול אלה את ששומע קול חייב יצא אילו שאין שומעין קול. דאע''פ שמחזר אחריהן הוא הרי לא שמעו ממנו כלום שמעינן מיהת דכל שבועה שהיא בלא תביעה לאו כלום היא בשבוע' העדות וה''נ אף על גב דשבועות אחרונו' שהיו בב''ד בתביעה היו הראשונות שלא בתביעה לאו שבועות הן כלל ואינן חייבין אלא אחת על אותן שבועות שבב''ד אם תבען להעיד לו:

ייבא כהדא. אתיא כהדא דתנינן בתוספתא פ''ב היה מחזיר אחר עדים אמרו מפני מה אתה בא אחרינו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות יכול יהו חייבין. דהואיל ומחזר אחריהן כאמר להן דמיא:

מאחר דר''מ עבד מפיו בב''ד. מי נימא דמאחר דר''מ עושה נשבע מפי עצמו כמפי אחרים בב''ד דחייבין עליהן ואמרינן נמי דכל חוץ לב''ד חייבין על כל אחת ואחת והשתא הכא נהי דעל חמשה פעמים שהשביען אח''כ בב''ד דהא פשיטא לן דאינן חייבין אלא אחת אלא הא הוא דמיבעיא לן מהו שיקבעם אלו השבועות שנשבע עליהן בב''ד והיו מפי אחרים ובתביעה שאמר להן באו והעידוני ואמרו אין אנו יודעין לך עדות משביע אני עליכם וכו' כדין מושבע מפי אחרים ואם אמרינן דשבועות אחרונות שהיו בתביעה קובעים לקרבן ולחייבם לשבועות שנשבעו בראשונה מפיו ובלא תביעה וכלומר דעיקר הבעיא אם תביעה דשבועות אחרונות שהן בב''ד מהני לשבועות הראשונות למיהוי כשבועות בתביעה ושיהיו חייבין על כל אחת ואחת שהרי הן חוץ לב''ד היו:

השביע עליו ה' פעמים מפיו. בלא תביעה וחוץ לב''ד שלא אמר להן בתחילה באו והעידוני אלא מעצמן אמרו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות חמשה פעמים:

וחזר והשביעו חמשה פעמים מפי אחרים. בב''ד דמפי אחרים מודה ר''מ דאין חייבין עד שיכפרו בב''ד וא''כ על אותן חמשה פעמים ודאי אינן חייבין אלא אחת וכי קא מיבעיא לן על חמשה פעמים הראשונים שהיו חוץ לב''ד מהו אליבא דר''מ:

קרובין שכאן למדין מקרובין שלהלן. בתמיה וכי שייך ללמוד בשבועת העדות לקרובים משבועת הפקדון התם משום דנוהג בקרובים כמו ברחוקים אבל הכא אין עדות בקרובים ואע''פ שנשבע מפי עצמו אינו מתחייב משום שבועת העדות שאינו נוהג בו:

קרוב מפי עצמו בשבועת העדות מהו שיהא חייב נישמעינה וכו'. זה הכל מהבעיא הוא וכלומר אי נשמעינה מן הדא דהואיל ולא למדו שבועה מפיו דמתחייב בה אלא מפקדון א''כ נימא נמי דמה שבועת הפקדון אף קרובין חייבין ה''נ כן דנהי דמפי ב''ד אינה נוהגת בקרוב דאינו ראוי להעיד הוא מ''מ מפי עצמו איכא למימר דאפ''ה מתחייב קרבן על מה שנשבע לשקר ואע''ג דאינו ראוי להעיד דלפקדון מדמינן לה או לא:

שאם יחזור בו הראשון מקבלין אותו נעשה שני ראשון. כלומר דטעמא דחייב הראשון משום שגם הוא היה יכול לחזור בו תוך כדי דבורו של השני ואם היה חוזר בו היו מקבלין אותו והא קמ''ל דנעשה שני ראשון וכלומר דדין השני ג''כ הוא להראשון דכמו שהשני יכול לחזור בו תוך כדי דיבורו כך הראשון יכול לחזור בו תוך כדי דיבורו של השני שהכל בתוך כדי דיבור אחד הוא:

מתניתא. הכי מיירי והוא שיחזור בו שני בתוך כדי דיבור הראשון וכלומר דהכא במאי עסקינן כגון שכפרו שניהן בתחל' וחזר השני והודה בתוך כדי דבורו הראשון שלו שכפר בתחל':

כיני מתניתא וכו'. משום דקשיא ליה דמשנה שאינה צריכה היא דהשתא ברישא בכפרו זה אחר זה קתני הראשון חייב בהודה אחד פשיטא הוא דהכופר חייב והלכך קאמר כיני מתני' בבא זו במתני' דשפיר איצטריך וכדמפרש ר' יוסי לקמיה:

מה את עביד ליה. מי נימא דהואיל והשבועה שחוץ לב''ד הוי שבועה כמי שקדם חטאם לקרבנם דהשבועה שנשבע והתחלת חטא הויא והויא הפרשה או דלמא מאחר שאין חייבין על הכפירה אלא בב''ד אכתי לא קדם החטא מיקרי וכמי שקדם קרבנם לחטאם הויא ולאו הפרשה היא ולא איפשיט':

נשבעו חוץ לב''ד. ועדיין לא כפרו בב''ד וקי''ל דהכפירה צריך שיהא בב''ד אבל אכפירה דחוץ לב''ד לא מיחייבי והפרישו קרבנן ואמרו הרי אנו הולכין לכפור בב''ד:

הדא היא דתני ר' חייא. בפ''ב דנזיר הלכה ט' קרבנו לה' על נזרו כתיב שיקדים נזרו קודם שהפריש לקרבנו ולא שיקדים קרבנו לנזרו שאם הפריש קרבן על מה שעתיד ליזור לאו הפרשה היא דהויא קרבנו קודם לחטאו וה''נ לאו כלום הוא:

גמ' הפרישו קרבנן. אחר שתבען זה להעיד לוי ועדיין לא נשבעו אלא שאמרו הרי אנו הולכין לכפור בעדות זו בב''ד ולישבע ועל שבועה שעתידין לישבע הפרישו הקרבן:

היו שתי כיתי עדים. וכפרה ראשונה ואח''כ כפרה השנייה שתיהן חייבות:

שתיהן חייבות. בגמרא התם פריך ראשונה אמאי חייבת הא קיימא כת שנייה ומה שהפסידוהו הראשונים בכפירתן ומשני דמתני' איירי כגון שהיו העדים של כת שנייה קרובין בנשותיהן שלא היו כשרים להעיד בשעה שכפרה כת הראשונה וכי תימא למה לי למיתנייה הרי אין כאן עדות אלא כת הראשונה בלבד איצטריך דמיירי שהיו נשותיהן גוססות דמהו דתימא הואיל ורוב גוססין למיתה הוו להו כאילו מתו ותפטר כת ראשונה דהא עכשיו קיימא כת שניה קמ''ל דהשתא מיהא לא שכיב ואפי' שתיהן הן גוססות אמרינן בהו דאכתי השתא מיהת לא שכיבו ונמצא שלא היה שם בשעת כפירה אלא כת ראשונה בלבד ולפיכך חייבין:

כפר אחד והודה אחד הכופר חייב. והמודה פטור ואע''ג דפשיטא הוא הכא במאי עסקינן כגון שכפרו שניהן וחזר והודה אחד מהן תוך כדי דיבור והא קמ''ל דמהו דתימא הא דברישא תוך כדי דיבור מהני הני מילי כפירה וכפירה בתרי גברי אי נמי כפירה והודאה בחד גברא דהא נמי שמעינן לה מרישא דקתני שניהן חייבין ואמאי השני חייב הא כבר כפר הראשון אלא לאו משום דהיה יכול לחזור ולהודות תוך כדי דיבור אבל כפירה והודאה בתרי גברי אימא לא מהני קמ''ל:

בזה אחר זה. שהיה בין זה לזה יותר מכדי דיבור הראשון חייב אבל השני פטור שכיון שכפר הראשון שוב אין השני שהוא יחידי ראוי להעיד:

מתני' כפרו שניהן כאחת. בתוך כדי דיבור: