Vayedaber

רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. הִשְׁבִּיעַ עָלָיו חֲמִשָּׁה פְעָמִים מֵאַחַר דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבִיד מִפִּי עַָצְמוֹ בְבֵית דִּין מָהוּ שֶׁיִּקְבְּעֶנּוּ לְקָרְבָּן וּלְחַייְבוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה בְּלֹא תְבִיעָה. ייָבֹא כְהָדָא. מָה אַתְּ בָּא אַחֲרֵינוּ. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת. מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וּמֵבִיא אָשָׁם בִּשְׁתֵּי סְלָעִים. מַה שֵׁאֵין כֵּן בִּשְׂבוּעַת הָעֵדוּת.

רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדַקָּייָא בָעֵי. הִשְׁבִּיעַ עָלָיו ה' פְעָמִים מִפִּי אֲחֵרִים חוּץ לְבֵית דִּין כְּלוֹם הוּא חַייָב עַל כּוּלָּן אֶלָּא אַחַת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. מַה טַעַם. מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלִין לַחֲזוֹר וּלְהוֹדוֹת׃ וְכָאן הוֹאִיל וְאֵין יְכוֹלִין לַחֲזוֹר 24b וּלְהוֹדוֹת אֵין חַייָבִין אֶלָּא אַחַת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולאו מתניתא היא. ומאי תיבעי לך דאמר ר' שמעון מה טעם וכו' וכאן הואיל ואין יכולין לחזור ולהודות אין חייבין אלא אחת בתמיה וכי מצית למיתלי טעמא בפקדון שלא יהא חייב אלא א' מפני שאין יכול לחזור ולהודות אם הוא בב''ד הא ודאי יכול לחזור ולהודות הוא וכיון שכן לעולם חייב הוא על כל א' וא' לד''ה בין שלא בב''ד בין בב''ד:

השביע עליו חמשה פעמים מפי אחרים חוץ לב''ד. אליבא דר' מאיר בעי וה''נ מיתפרשא כעין דבפ' ד' וכלומר אם מפי אחרים בב''ד הוי כחוץ לב''ד וחייב על כל א' וא' או דילמא כיון דלר''מ ס''ל דלכולא מילתא ילפינן לה מעדות ה''נ לענין זה דכמו בעדות כלום הוא חייב על כולן אלא א' כשהשביען בב''ד וא''כ בפקדון מפי אחרים דמעדות הוא דיליף מי נימא דג''כ בב''ד אינו חייב אלא א':

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי לָֽעְזָר וְהוּא שֶׁהִזְכִּיר שְׁבוּעָה תְחִילָּה וְסוֹף. דִּבְרֵי חֲכָמִים הִזְכִּיר שְׁבוּעָה תְחִילָּה וְלֹא הִזְכִּיר בַּסּוֹף. אוֹ הִזְכִּיר בַּסּוֹף וְלֹא הִזְכִּיר תְּחִילָּה עַל דַּעְתְּין דְּרַבָּנִן מֵבִיא קָרְבָּן עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מֵבִיא קָרְבָּן אֶחָד. הִזְכִּיר שְׁבוּעָה תְחִילָּה וְסוֹף עַל דַּעְתְּין דְּרַבָּנִן מְבִיא שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מֵבִיא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַכֹּל. הִזְכִּיר שְׁבוּעָה בַּתְּחִילָּה וְלֹא הִזְכִּיר בַּסּוֹף מָהוּ שֶׁתָּחוּל שְׁבוּעָה עַל הָאֶמְצָעִייִם. אִיתָא חֲמִי. אִילּוּ הִזְכִּיר שְׁבוּעָה תְחִילָּה וְסוֹף שֶׁמָּא הִזְכִּיר בָּאֶמְצָעִייִם. וְתֵימַר חָלָה וְהָכֵן חָלָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אית' חמי. ומתמה הש''ס בא וראה ומאי תיבעי ליה דהא אילו הזכיר שבועה תחילה וסוף והיינו בסוף לכולן שמא הזכיר הוא שבועה באמצעיים ואפ''ה את אמר חלה דהא אמרת דר''א אם הזכיר תחילה וסוף חייב על כל א' וא' וא''כ הכין חלה על האמצעיים בגוונא דאמרן דהא עכ''פ עליהן הוא דהוי תחילה וסוף ולעולם כל שהזכיר שבועה בתחילה ובסוף קאמר נמי בשבועה חלה גם על האמצעיים שבין שבועה לשבועה:

הזכיר שבועה תחילה ולא הזכיר בסוף מהו שתחול שבועה על האמצעיים. אליבא דר''א בעי דאמר עד שהזכיר שבועה תחיל' וסוף והשתא אם אמר שתי פעמים שבועה וכגון שאמר שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך ולא לך בשבועה ולא לך דודאי בשביל האחרון לא חיילא השבוע' כיון דלא הזכיר שבועה עליו אלא מהו שתחול השבועה על האמצעיים מי אמרינן דלר''א דוקא עד שיזכיר השבועה של בסוף באחרונה לכולן קאמר או לא:

על דעתיה דר' אליעזר מביא קרבן אחד על הכל. כלומר קרבן אחד הוא דמביא על כל א' וא' ולא ב' קרבנות דלדידיה בעינן תחילה וסוף שיהא חייב קרבן אחד על כל אחד ואחד:

הזכיר שבועה תחילה וסוף על דעתין דרבנן. דס''ל דשבועה אחת סגי בין בתחילה בין בסוף ואמרינן דקאי אכולהו הכא דהזכיר בתחילה ובסוף חייב שני קרבנות על כל אחת ואחת דכל שבועה דאמר קאי אכולהו:

או הזכיר בסוף ולא הזכיר בתחילה. דרך בעיא היא כלומר או אם הכי נמי אם הזכיר שבועה בסוף בלבד וקאמר הש''ס דעל דעתיה דרבנן אין ה''נ דחייב על כל אחת ואחת דלא איכפת לן אם הזכיר בתחילה בלבד או בסוף בלבד דאמרינן דשבועה קאי אכולהו ועל דעתיה דר''א מביא קרבן אחד דשבועה תחילה וסוף בעינן דכיון דלא הזכיר אלא בסוף ס''ל דעל אחרון קאי כמו דסבירא ליה דאם הזכיר בתחילה לבד דלא קאי אלא על הראשון:

דברי חכמים וכו'. כלומר אבל לדברי חכמים שמענו הזכיר שבועה תחילה ולא הזכיר בסוף סגי וחייב על כל אחת ואחת:

דברי ר' לעזר והוא שהזכיר שבועה תחילה וסוף. אר''א דמתני' הוא דמהדר דאמר עד שיאמר שבועה באחרונה ומפרש לה דאף באחרונה קאמר שיאמר שבועה אין לך בידי לא לך ולא לך בשבועה:

הלכה: הָיוּ חֲמִשָּׁה תּוֹבְעִין אוֹתוֹ כול'. יָכוֹל אַף בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן לֹא עָשָׂה חַמּוּשְׁבָּע כְּנִשְׁבָּע. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לֵית כָּאן. אֶלָּא אַף בִּשְׁבוּעַת הַפִּיקָּדוֹן נַעֲשֶׂה הַמּוּשְׁבָּע כְּנִשְׁבָּע.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר ר' לעזר לית כאן. דלא היא ובטעות נשנה הכי אלא אף בפקדון נעשה את המושבע כנשבע דמכדי בג''ש ילפי מהדדי כמו דילפינן לעדות בנשבע מפי עצמו מפקדון ה''נ ילפינן פקדון מעדות למושבע מפי אחרים שעשה בו כנשבע מפי עצמו לדברי הכל:

גמ' יכול אף בשבועת הפקדון לא עשה את המושבע כנשבע. בת''כ היא שנויה בדברי ר''ש דמייתי לי' בפרק דלעיל ר''ש אומר חייב כאן וחייב בפקדון מה פקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון לא אם אמרת בפקדון שלא עשה בו את המושבע כנשבע. וקאמר הש''ס עלה יכול אף באמת כן לר''ש לא עשה מושבע מפי אחרים בפקדון כנשבע מפי עצמו:

משנה: הָיוּ חֲמִשָּׁה תּוֹבְעִין אוֹתוֹ אָֽמְרוּ לוֹ תֶּן לָנוּ פִיקָּדוֹן שֶׁיֶּשׁ לָנוּ בְיָדֶךָ. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָכֶם בְּיָדִי אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי וְלֹא לְךָ וְלֹא לָךָ, חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה בָאַחֲרֹנָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' עד שיאמ' שבועה באחרונה. אין לך בידי ולא לך ולא לך בשבועה והשתא קיימא שבועה אכולהו ואין הלכה לא כר''א ולא כר''ש:

מִפִּי אֲחֵרִים בְּקַרְקָעוֹת מָהוּ שֶׁיְּהֵא פָטוּר. מִפִּי אֲחֵרִים מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מפי אחרים בקרקעות מהו שיהא פטור. לר''מ דיליף פקדון מעדות לכולא מילתא מהו דנילף גם לענין זה דפטור על קרקעות כמו התם ומהו שיהא חייב אשם בב' סלעים דכיון דמפי אחרים לא כתיבא בפקדון ומהתם ילפינן לה אימא לר''מ בקרבן עולה ויורד כי התם ולא איפשיטא:

משנה: תֶּן לִי פִיקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד גָּזֵל וַאֲבֵדָה שֶׁיֶּשׁ לִי בְיָדֶךָ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אֶחָת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי פִיקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. תֶּן לִי חִיטִּים וּשְׁעוֹרִים וְכוּסְמִין שֶׁיֶּשׁ לִי בְיָדֶךָ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְמִין חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֲפִילּוּ אָמַר חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכוּסֶּמֶת חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' ר''מ אומר אפי' אמר חטה ושעורה וכוסמת. דקסבר הטוען את חבירו חטה מין חטה קאמר וכן שעורה וכוסמת דכתיב והחטה והכוסמת לא נכו והוי כאילו טוענו חטין ושעורין וכוסמין ורבנן סברי לשון מקרא לחוד והכא גרגיר אחד של חטה ושל שעורה ושל כוסמת קאמר ואין הלכה כר''מ:

רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה אֵין לְךָ בְיָדִי. מָהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. נִשְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוּכְלֶינָּה. וַאֲכָלָהּ. חַייָב אַחַת. מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּיר זוֹ. הָא לֹא הִזְכִּיר זוֹ חַייָב בְּכָל אַחַת וְאַחַת. אַף בִּשְׁבוּעַת בִּיטּוּי כֵן. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל נְבֵילָה וּפַת חִיטִּין וּפַת שְׂעוֹרִין וּפַת כּוּסְמִין. מֵאַחַר שֶׁפָּטוֹר עַל הַנְּבֵילָה פָּטוּר עַל הַשְׂאָר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שבועה שבועה אין לך בידי מהו. אמינין הרבה קאי דאמרינן דאם פרט המינין שאמר שבועה שאין לך בידי חיטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת ואחת והשתא בעי אם לא פרטן אלא שאמר שבועה שבועה אין לך בידי מי אמרינן דכל שבועה על מין אחד קאי או לא:

נישמעינה מהדא. דתנן לעיל בפ''ג שבועה שלא אוכל ככר זו וכו' ואמרינן התם טעמא דאמר ככר זו והלכך שבוע' שניה הוי כשבועה על שבועה ולא חלה אבל אם היו לפניו ככרות הרבה ואמר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל כיון שלא הזכיר בראשונה זו כל חדא שבועה על חד ככר חיילא וה''נ אמרינן דכל חדא שבועה אכל מין ומין חיילא וחייב על כל אחת ואחת:

אף בשבועת ביטוי כן. אדברי ר''ש דמתני' קאי דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד וה''ה בתביעות הרבה עד שיאמר שבועה על כל תביעה ותביעה וכן במינין הרבה עד שיאמר שבועה על כל מין ומין כדאמרינן לעיל ואמרינן בהלכה דלקמן דלדברי ר''ש אם לא אמר שבועה על כל מין ומין אלא שאמר שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין ונמצא שאין בידו חטין ואשתכח דאחטין קושטא אשתבע פטור נמי על השאר ואפי' יש בידו שעורין וכוסמין והשתא קאמר דלר''ש אף בשבועת ביטוי כן הוא דאם אמר שבועה שאוכל נבלה ופת חטין וכו' מאחר דלא חיילא שבועה על הנבילה ופטור הוא משבועת ביטוי דלא חלה לבטל את המצוה בלא תעשה פטור על השאר דלא חיילא גם על ההיתר:

רִבִּי חַגַּיי בָעֵי. י' שְׁבוּעוֹת אֵין לָךְ בְיָדִי. מָהוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עשרה שבועות. אני נשבע לך שאין לך בידי מהו אי הוה כשבועות הרבה זה אחר זה וחייב על כל אחת ואחת או דילמא כיון דטעמא דחייב על כל שבועה ושבועה משום שיכול לחזור ולהודות לאחר שכפר ונשבע הוא והכא דלא שייך לומר כן שהרי כללן בפעם אחת ולא הוי אלא שבועה א' ואינו חייב אלא אחת ולא איפשיטא:

רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. אָמַר. שְׁבוּעָה חִיטִּין וְחִיטִּין אֵין לְךָ בְיָדִי. מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. לֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וְלֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מְקוֹמוֹת הַרְבֶּה עָשׂוּ אוֹתָן כְּמִינִין הַרְבֶּה. אִילּוּ מַר. לֹא מאוֹתוֹ הַמָּקוֹם וְלֹא מאוֹתוֹ הַמָּקוֹם. יֵאוּת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שבועה חיטין וחיטין אין לך בידי מהו. מי אמרינן דאפי' במין אחד אם פרט וחזר ופרט כשתי שבועות הוו וחייב על כל א' וא' או לא:

נשמעינ' מן הדא. בריית':

לא ממקום פלוני. אם תבעו מין אחד תן לי חיטין שהפקדתי לך במקום פלוני ובמקום פלוני שבועה שאין לך בידי לא ממקום פלוני ולא ממקום פלוני חייב על כל מקום ומקום אע''פ שהוא מין א' וה''נ אפי' במין א' חייב על כל שבועה ושבועה:

א''ר יוסי. מהתם לא תפשוט דאיכא למימר מקומות הרבה הוא דעשו אותן כמינין הרבה אבל הרבה פעמים במין אחד לא הוי כשבועות הרבה:

אילו אמר לא מאותו המקום ולא מאותו המקום. כלומר על מקום אחד אמר שתי פעמים והוי תני דחייב על כל אחד ואחד:

יאות. שפיר דנפשטה הבעיא דחיטין וחיטין אבל משתי מקומות לא נוכל לפשוט דהכא כיון דלא אמר אלא חדא שבועה אע''פ שכפל ואמר חיטין וחיטין אינו חייב אלא אחת:

רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדָקַייָא בָעֵי. שְׁבוּעָה חִיטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְמִין אֵין לָךְ בְיָדִי מָהוּ. כְּמִי שֶׁהִזְכִּיר שְׁבוּעָה תְחִילָּה וְסוֹף. מֵאַחַר שֶׁעַל יְדֵי זֶה וְעַל יְדֵי זֶה שְׁבוּעָה מִתְקַייֶמֶת אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אֵין לָךְ בְיָדִי חִיטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְמִין שְׁבוּעָה. 25a כְּמִי שֶׁהִזְכִּיר שְׁבוּעָה תְחִילָּה וְסוֹף. מֵאַחַר שֶׁעַל יְדֵי זֶה וְעַל יְדֵי זֶה שְׁבוּעָה מִתְקַייֶמֶת אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אִין בִּשְׁבוּעַת בִּיטּוּי כֵן. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. שֶׁלֹּא אוֹכַל שְׁבוּעָה. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִן מֵבִיא קָרְבָּן עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מֵבִיא אֶחָד עַל הַכֹּל. אוּף רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֶה. שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כִמְזָרֵז עַצְמוֹ מִן הָאִיסּוּרִין. לֹא אַתְיָא דְלָא אָמַר הוּא לְשֶׁעָבַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי. שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי שְׁבוּעָה. עַל דַּעְתְּין דְּרַבָּנִן מֵבִיא שְׁנֵי קָרְבָּנוּת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מֵבִיא אֶחָד בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שבועה שלא אכלתי שלא אכלתי שבועה. ואמרינן בפרק דלעיל דבלשעבר אם אמר שבועה שלא אכלתי שלא אכלתי הוו שתי שבועות וחייב על כל אחת ואחת דבשעה שנשבע יצא שקר מפיו ולא שייך לומר אין שבועה על שבועה בלשעבר והשתא אליב' דרבנן דלא בעי שיזכיר שבועה תחלה וסוף הכא שהזכיר גם לבסוף איכא למימר דחייב ב' קרבנות על כל אחת ואחת ולר''א דבעי תחלה וסוף אינו מביא אלא קרבן א' על כל שבועה ושבועה:

לא אתיא דלא אמר הוא לשעבר. לא אתיא הך בעיא אלא באומר שבועה לשעבר:

אוף ר''א מודה. וקאמר הש''ס דלאו מילתא היא ולא שייכא הך בעיא כלל בשבועת ביטוי להבא דאפי' ר''א דאית לית האי סברא דשבועה שמזכיר בסוף היא גורמת לחלק מודה הוא בשבועת ביטוי דכיון שנשבע שלא אוכל ואסר ככר זו על עצמו כל שחזר ונשבע אח''כ לא הוי אלא כמזרז עצמו מן האסור עליו כבר ולא הוי שבועה כלל דאין שבועה חלה על שבועה:

שבועה שלא אוכל. ככר זו וחזר ואמר שלא אוכל שבועה מי נימא דעל דעתין דרבנן דלא בעי שיזכיר שבועה תחלה וסוף והבא שהזכיר גם בסוף שבועה אחריתא היא וחייב על כל אכילה ואכילה ולר''א דבעי שבועה תחלה וסוף שבועה אחת היא ואינו מביא אלא קרבן אחד על הכל:

אין בשבועת ביטוי כן. בעיא היא אם אמרי' דגם בשבועת ביטוי פליגי בתחלה וסוף או לא וכדמפרש ואזיל:

שבועה חיטין ושעורין וכוסמין אין לך בידי מהו. דבמתני' דלקמן תנינא תן לי חטין וכו' שבועה אין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי חטין וכו' חייב על כל אחת ואחת ומסתמא פליג ר''א גם בהא דמאי שנא הרבה תביעות מהרבה תובעין ולדידיה בסיפא צריך שיזכיר שבועה תחילה וסוף והשתא בעי אם לא הזכיר שבועה בסוף אלא שאמר דבריו בהפך שבועה חטין ושעורין וכוסמין שאין לך בידי מהו מי אמרי' כיון דהזכיר התביעות סמוך לשבועה קאי שבועה אכולהו והוי כמי שהזכיר שבועה תחילה וסוף דמה שאמר לבסוף אין לך בידי קאי נמי אשבועה דאמר בתחילה על כולן אלא שקיצר בדבריו או דילמא מאחר שע''י זה וע''י זה שבועה מתקיימת כלומר בין כך ובין כך דהא סוף סוף אפי' אין דעתו אלא על אחת צריך הוא לומר שבועה שאין לך בידי וא''כ אינו חייב אלא אחת דלא איכפת לן בהא דסמיך שבועה להתביעות מכיון שלא הזכיר שבועה בפירוש לבסוף וכן הבעיא שניה אם סמיך שבועה לבסוף אצל התביעות מי אמרינן דהוי כמי שהזכיר שבועה גם בתחלה או לא דמאחר שע''י זה וכו' ולא איפשיטא אליבא דר''א:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source