משנה: הַנֶּחְבָּל כֵּיצַד הָיָה מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ יָדוֹ שָׁלֵם וְיָצָא חָבוּל וְאָמַר לוֹ חָבַלְתָּה בִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָייָה. כֵּיצַד אָמַר לוֹ חָבַלְתָּ בִי שְׁתַּיִם וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי אֶלָּא אַחַת׃
Pnei Moshe (non traduit)
חזרה שבועה למקומה. פליגי בה בפירושא בגמרא:
וסוחרי שביעית. עושים סחורה מפירות שביעית והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה:
ומפריחי יונים. אם תקדים יונך ליוני והיינו משחק בקוביא אי נמי שמגדל יונה המלומדת להביא יונים ממקום אחר לבית בעליה ויש בהן גזל מפני דרכי שלום:
היה אחד מהן משחק בקוביא. תנא פסולי דאורייתא וקתני פסולי דרבנן:
מתני' ואפי' שבועת שוא. לא מיבעיא שבועת עדות ושבועת הפקדון דאית בהו כפירת ממון דהוי רע לשמים ורע לבריות אלא אפי' שבועת שוא דאינו אלא רע לשמים. ושבועת ביטוי לא קתני דאי בלהבא כגון אוכל ולא אוכל איכא למימר דכיון דכי אשתבע קושטא אשתבע שבדעתו היה לקיימו אלא שאח''כ כפאו יצרו ועבר עליה והלכך אינו חשוד בכך על השבועה ואי בלשעבר אכלתי ולא אכלתי הרי הוא בכלל שבוע' שוא שהרי בשעה שנשבע יצא השקר מפיו ותנא שבועת שוא וכל שבועה שלעבר דדמי לה:
מתני' הרי זה נשבע ונוטל. ודוקא שהחבלה היא במקום שאפשר הוא שחבל בעצמו בהא הוא דצריך שבועה אבל במקום שאינו יכול לעשות בעצמו כגון שהיתה נשיכה בין כתפיו ואין שם אחר שנוכל לומר שמא אמר להאחר שיעשה בו חבלה כדי שיתרעם על זה נוטל בלא שבועה:
36a מָהוּ מִיטְעֲנִינֵיהּ מִילִּין מַפְלִגִין. ייָבֹא כִדְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בַּר נַשׁ עֲתִיר גַּו שׁוּקָא וּמִסְכֵּן גַּו בֵּיתָא. עֲתִיר גַּו בֵּיתָא וּמִסְכֵּן גַּו שׁוּקָא. יֵ֣שׁ מִ֭תְעַשֵּׁר וְאֵ֣ין כֹּ֑ל מִ֝תְרוֹשֵׁ֗שׁ וְה֣וֹן רָֽב׃ רִבִּי בָּא מִשְׁתָּעֵי. עוֹבְדָא הֲוָה בָאֲרִיסֵיהּ דְּבַר זִיזָא דְּאַפְקִיד גַּבֵּי חַד בַּר נַשׁ לִיטְרָא דְהַב. מִית בַּר זִיזָא וָאֲרִיסֵיהּ דְּבַר זִיזָא. אֲתַא עוֹבְדְא קוֹמֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. אָמַר. וּמָאן לֵימָא לָן דְּכָל מַה דַהֲוֵי לָאֲרִיסֵיהּ דְּבַר זִיזָא לָאו דְּבַר זִיזָא אִינּוּן. יִתְייְהָבוּן לִבְנוֹי דְּבַר זִיזָא. אֲתוֹן בְּנוֹי דְּבַר זִיזָא. אֲמַר. יִסְבּוֹן בְּנִין רַבְרְבִין פַּלְגָּא וּמִן דַּקִּיקִין רַבּוֹן יִסְבּוֹן פַּלְגָּא. דְּמָךְ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. אֲתַא עוֹבְדְא קוֹמֵי רִבִּי חִייָה רוֹבָה. אֲמַר. אִין מֵהָדָא לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. אִית בַּר נַשׁ דְּלָא בָעֵי מְפַרְסֵם נַפְשֵׁיהּ. יִתְייְהָבוּן לִבְנוֹי דָּאֲרִיסָא. אֲמַר לֵיהּ מָרֵיהּ דְּפִיקָּדוֹנָא. כְּבָר יְהָבִית פַּלְגָּא. אֲמַר לֵיהּ. מַה שֶׁנָּתַתָּ עַל פִּי בֵית דִּין נָתַתָּה. וּמַה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן עַל פִּי בֵית דִּין אַתָּה נוֹתֵן. מָהוּ דְייֵמְרוּן בְּנֵי אֲרִיסָא לִבְנֵי בַּר זִיזָא. הָבוּ לָן מַה דִנְסַבְתּוֹן. יָֽכְלִין מֵימַר לוֹן. מַה שֶׁנַּעֲשָׂה עַל פִּי בֵית דִּין נַעֲשָׂה. מָהוּ דְיֵימְרוּן דַּקִּיקַייָא לְרַבְרְבַייָא. נַחֲלוֹק עִמְּכוֹן. יָֽכְלִין מֵימַר לוֹן. מְצִיאָה מָצָאנוּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. אֵין בֵּין רַבְרָבַייָא לְדַקִּיקַייָא אֶלָּא כְמִי שֶׁנִּיתָּן לָהֶן מַתָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
עובדא הוה באריסיה דבר זיזא וכו'. גרסינן להא לעיל פ' הכונס בהלכה ו' ושם מפורש:
מהו מיטעניניה מילון מפלגן. אם יכול בעה''ב לטעון עליו דברים המופלגים מכלי חפץ שאין הוא אמוד בהן. ופשיט לה דאתייא כהאי דאמר ר' יוחנן דלא אזלינן הכא בתר אומדנא לפי שלפעמים עושה אדם עצמו עשיר בפני הבריות ואינו כן ועני הוא בתוך ביתו ומראה ומתפאר בפני אחרים בדברים שאינן שלו וכן להיפך שיש לו הון רב בביתו ואינו רוצה להתפרסם ומראה עצמו כעני בפני הבריות לקיים יש מתעשר וגו':
משנה: וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה כֵּיצַד אַחַת שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְאַחַת שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וַאֲפִילּוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא. הָיָה אֶחָד מֵהֶן מְשַׂחֵק בַּקּוּבְיָא מַלְוֶה בָרְיבִּית מַפְרִיחַ יוֹנִים וְסוֹחֵר שְׁבִיעִית שֶׁכְּנֶגְדּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. הָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲשׁוּדִין חָֽזְרָה שְׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יַחֲלוֹקוּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
חזרה שבועה למקומה. פליגי בה בפירושא בגמרא:
וסוחרי שביעית. עושים סחורה מפירות שביעית והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה:
ומפריחי יונים. אם תקדים יונך ליוני והיינו משחק בקוביא אי נמי שמגדל יונה המלומדת להביא יונים ממקום אחר לבית בעליה ויש בהן גזל מפני דרכי שלום:
היה אחד מהן משחק בקוביא. תנא פסולי דאורייתא וקתני פסולי דרבנן:
מתני' ואפי' שבועת שוא. לא מיבעיא שבועת עדות ושבועת הפקדון דאית בהו כפירת ממון דהוי רע לשמים ורע לבריות אלא אפי' שבועת שוא דאינו אלא רע לשמים. ושבועת ביטוי לא קתני דאי בלהבא כגון אוכל ולא אוכל איכא למימר דכיון דכי אשתבע קושטא אשתבע שבדעתו היה לקיימו אלא שאח''כ כפאו יצרו ועבר עליה והלכך אינו חשוד בכך על השבועה ואי בלשעבר אכלתי ולא אכלתי הרי הוא בכלל שבוע' שוא שהרי בשעה שנשבע יצא השקר מפיו ותנא שבועת שוא וכל שבועה שלעבר דדמי לה:
מתני' הרי זה נשבע ונוטל. ודוקא שהחבלה היא במקום שאפשר הוא שחבל בעצמו בהא הוא דצריך שבועה אבל במקום שאינו יכול לעשות בעצמו כגון שהיתה נשיכה בין כתפיו ואין שם אחר שנוכל לומר שמא אמר להאחר שיעשה בו חבלה כדי שיתרעם על זה נוטל בלא שבועה:
הלכה: הַנֶּחְבָּל כֵּיצַד כול'. רִבִּי יְהוּדָה הָיָה קוֹרֵא חֲבָטִי. כָּל זְמַן שֶׁהֵן חוֹכְכִין זֶה בָזֶה הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. הָיָה נָשׁוּךְ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִישּׁוֹךְ עַצְמוֹ נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה. לְאַחַר זְמָן זֶה אוֹמֵר. חָבַלְתָּ בִּי. וְזֶה אוֹמֵר. לֹא חָבַלְתִּי. הֲרֵי זֶה כִשְׁאָר הַטַּעֲנוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
לאחר זמן. כמו מכאן ואילך כלומר אם במקום שאין שם עדים מעידין שנכנס שלם ויצא חבול אלא הם טוענין זה עם זה חבלת בי והלה אומר לא חבלתי הרי זה כשאר הטענות ונשבע הנתבע היסת ונפטר:
גמ' ר' יהודה היה קורא חבטי. בתוספתא פ''ו וכתובה היא יותר נכונה בתוספתא דב''ק פ''ט ר' יהודה היה קורא אותם הנחכח. כלומר דינא דמתני' הוא מפרש שהיה קורא לנחבל הזה ואמר עליו דלפעמים הוא הנחכח בעצמו והיינו לומר דדוקא כל זמן שהן חוככין זה בזה ואפשר שמחמת שלא הרגיש זה נתחכך מאליו בכותל ועלתה בו חבלה זו או מעצמו עשה בו בהא הוא דאמרינן דהרי זה נשבע ונוטל ואם אינו נשבע אינו נוטל:
היה נשוך. אבל אם היה נשוך במקום שברור הוא שאינו יכול לישוך בעצמו כדפרישית במתני' נוטל בלא שבועה:
רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיְּהוּ אֵילּוּ נִשְׁבָּעִין בִּפְנֵי אֵילּוּ מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
אומר אני. דהא דאמרינן גבי פועלים שניהם נשבעין ונוטלין בדין הוא שיהו אלו נשבעין לבה''ב בפני אילו שישבע החנוני בפני הפועלין והפועלין בפני החנוני מפני הבושה שיתביישו זה מזה ואולי יודה אחד מהן או החנוני או הפועלים:
הלכה: וְהַחֶנְווָנִי עַל פִּינְקָסוֹ כול'. חֶנְווָנִי עַל פִּינְקָסוֹ לֹא בְמַקִּיף אָֽמְרוּ. שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ. כָּתַבְתָּ בָזֶה מְחוֹק בָזֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' חנווני על פנקסו. דתנן במתני' דלא שיאמר כתוב על פנקסי שאתה חייב לי ובזה לא תקנו חכמים שישבע ויטול ומפרש טעמא מאי:
לא במקיף אמרו. וכי לאו במקיף איירי וכסתם חנווני דנותן לבני אדם הקפה וכותב הקפותיו על פנקסו ואין רגלים לדבר שזה חייב לו לפי שלפעמים הוא שוכח מלמחוק הקפותיו אחר שקיבל המעות מהן ולפיכך זה אומר לו כתבת בזה היד ומחוק בזה היד כלומר שכבר פרעתי לך ואין דינו מהנשבעין ונוטלין:
גמ' אילו הן הפסולין. תוספת' בפ''ה דסנהדרין וגרסינן להאי סוגיא לעיל פ' זה בורר הל' ה' עד ודר''מ כר' ליעזר ושם מפורש עם השייך לזה עיין עליו:
משנה: וְהַחֶנְווָנִי עַל פִּינְקָסוֹ כֵּיצַד לֹא שֶׁיֹּאמַר לוֹ כָּתוּב עַל פִּינְקָסִי שֶׁאַתְּ חַייָב לִי מָאתַיִם זוּז אֶלָּא אָמַר לוֹ תֵּן לִבְנִי סָאתַיִם חִטִּים וּלְפוֹעֲלִי בְּסֶלַע מָעוֹת הוּא אוֹמֵר נָתַתִּי. וְהֵן אוֹמְרִים לֹא נָטַלְנוּ הוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל וְהֵן נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין. אָמַר בֶּן נַנָּס כֵּיצַד אֵילּוּ וָאֵילּוּ בָאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא אֶלָּא הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה וְהֵן נוֹטְלִין שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' לא שיאמר לו כתוב בפנקסי וכו'. שזה איני כלום:
אלא. דוקא בזמן שיש רגלים לדבר שהבעל הבית מודה לו שאמר לו ליתן לבנו או להפועלים כדמפרש ואזיל:
הוא נשבע וכו'. שניהם נשבעין ונוטלין מבעה''ב דהחנווני אומר:
לו הפועלים לא מהימנו לי בשבועה את האמנתינהו דלא אמרת לי בסהדי הב להו וכן פועלים אמרי ליה החנווני לא מהימן לן בשבועה. וכששניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית נשבעין זה בפני זה כי היכי דליכספו אהדדי:
אילו ואילו אם נשבעין באין לידי שבועת שוא. שהרי על כרחך אחד מהן נשבע לשוא ונמצא שם שמים מתחלל אלא אילו ואילו נוטלין בלא שבועה ואין הלכה כבן ננס:
רַב השַׁעְיָה אָמַר קַמֵּי רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רַבָּנִו דְּתַמָּן. חָֽזְרָה שְׁבוּעָה לְסִינַי. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. חָֽזְרָה שְׁבוּעָה לִבְעָלִין. מָאן דָּמַר. חָֽזְרָה שְׁבוּעָה לְסִינַי. כְּמִי שֶׁאֵין כָּאן עֵדוּת. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאָייָה. וּמָאן דָּמַר. חָֽזְרָה שְׁבוּעָה לִבְעָלִין. מִמַּה דַהוּא גַבְרָא חָשׁוּד וְלָא יְכִיל מִישְׁתְּבַע לִי קוּם שְׁלֵם לִי.
Pnei Moshe (non traduit)
רב הושעי' אמר. לפרושי חזרה שבועה למקומה דקאמר ר' יוסי במתני':
חזרה שבועה לסיני. לשבועת הר סיני שהשביע הקב''ה את ישראל לא תגזול וכדמפרש לקמיה דהויא כמי שאין כאן עדות כלומר שאין הב''ד נזקקין לדין זה לא לשבועה ולא לפרעון והמוציא מחבירו עליו הראיה ומי שיביא ראיה יהיה הדין עמו:
חזרה שבועה לבעלין. לבעליה שמחויב לה מן התורה והוא הנתבע אם הודה במקצת וכה''ג וכדמפרש לה דאומר לו ממה וכו' מתוך שאתה הוא המחויב שבועה מן התורה וההוא גברא חשוד הוא ואינך יכול לישבע קום שלם לי:
הֶחָשׁוּד בִּשְׁבוּעָה מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. מִשֶׁיָבוֹא בְבֵית דִּין וְיֹאמַר. חָשׁוּד אָנִי. מַה נָן קַייָמִין. אִם בָּהוּא דְקָאִים חַייָב לְחַבְרֵיהּ שְׁבוּעָה. וּבֵית דִּין מוֹסְרִין שְׁבוּעָה לֶחָשׁוּד. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בָּהוּא דַאֲזַל מֵדוֹן בְּבֵית דִּין דְּלָא חָֽכְמִין לֵיהּ וְיֵימַר לוֹן. הַהוּא גַבְרָא חָשׁוּד הוּא. אַף בָּהוּא דְקָאִים וְחַייָב לֵיהּ שְׁבוֹעָה וּמְחָלֵיהּ עֲלֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כן אנן קיימין. בשהולך לדון לפני בית דין שאין מכירין אותו ונתחייב שבועה והוא אומר להן מעצמו חשוד אני:
אף בהוא דקאים. ואי נמי אשכחן לה אף שהוא עומד כאן במקום שמכירין אותו חשוד מ''מ איכא גוונא דמהני ליה חזרה במה שאומר חשוד אני וכגון שנתחייב לחבירו שבועה דהדין הוא שכנגדו נשבע ונוטל והוא מוחל לו השבועה ואומר והואיל וחשוד אני ואיני יכול לישבע אינני רוצה השבועה ממך ואשלם לך וכגון זה הויא חזרה:
מה אנן קיימין. אם בהוא עומד לפנינו ונתחייב לחבירו שבועה ואומר חשוד אני וכי ב''ד מוסרין שבועה לחשוד והלא אנו יודעין בו שהוא חשוד ומה מהני מה שאומר:
ויאמר חשוד אני. כדמפרש ואזיל:
החשוד בשבועה מאימתי. הוא חזרתו שמקבלין אותו להיות נאמן בשבועה:
רַב הוּנָא אָמַר. מָאן תַּנִּיתָהּ מַפְרִיחֵי יוֹנִים. רִבִּי לִיעֶזֶר. דִּתְנָן. מַפְרִיחֵי יוֹנִים פְּסוּלִין לָעֵדוּת. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְעוֹד מֵהָדָא דְסַנְהֶדְרִין כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. הָכָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁהָיָה פָסוּל מֵעֵדוּת מָמוֹן. וּמַה בָא לְהָעִיד. אֶלָּא כְשֵׁם שֶׁפָּסוּל מֵעֵדוּת מָמוֹן כָּךְ פָּסוּל מֵעֵדוּת נְפָשׁוֹת. וְעֵידֵי הַחוֹדֶשׁ כְּעֵידֵי נְפָשׁוֹת. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כָּל עֵדוּת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה כְשֵׁירָה לָהּ אַף הֵן אֵינָן כְשֵׁירִין לָהּ. מָאן תַּנִּיתָהּ. רַבָּנִין. רַבָּנִין כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. מוֹדִיין לֵיהּ וּפְלִיגִין עֲלוֹי. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יוּנָה. כּולְּהוֹן כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. וְאַתְייָן אִילֵּין פּלוּגְווָתָא כְאִילֵּין פּלוּגְווָתָא. דְּתַנֵּי. עֵד זוֹמֵם פָּסוּל מִכָּל עֵדִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁנִּמְצָא זוֹמֵם בְּעֵדוּת נְפָשׁוֹת. אֲבָל אִם נִמְצָא זוֹמֵם בְּעֵדוּת מָמוֹן אֵינוֹ פָסוּל אֶלָּא אוֹתָהּ עֲדוּת בִּלְבַד. וַתְייָא דְּרִבִּי יוֹסֵי כְרַבָּנִן וּדְרִבִּי מֵאִיר כְּרִבִּי לִיעֶזֶר.
סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. זֶהוּ תַּגָּר שְׁבִיעִית. אֵי זֶהוּ תַּגָּר שְׁבִיעִית. יָשָׁב לוֹ כָּל שְׁנֵי שְׁבִיעִית וּבַשְּׁבִיעִית הִתְחִיל נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית. אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁתַּגִּיעַ שְׁבִיעִית אֲחֶרֶת וְיִבָּדֵק וְיַחְזוֹר חֲזָרָה גְמוּרָה. תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי. שְׁנֵי שְׁבִיעִיּוֹת. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר. חֲזָרַת מָמוֹן לֹא חֲזָרַת דְּבָרִים. שֶׁאָמַר לָהֶם. הֵא לָכֶם מָאתַיִם זוּז וְחִלְּקוּם לָעֲנִייִם שֶׁכָּנַסְתִּי מִפֵּירת עֲבֵירָה. הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן הָרוֹעִין וְהַחַמְסָנִין וְהַגַּזְלָנִין. וְכָל הַחֲשׁוּדִין בְּמָמוֹן עֵדוּתָן בְּטֵילָה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. בְּרוֹעֵי בְּהֵמָה דַקָּה.
וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים. זֶה הַמַּמְרֶה יוֹנִים. אֶחָד הַמַּמְרֶה יוֹנִים וְאֶחָד הַמַּמְרֶה בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף אֵין מְקַבְּלִין אוֹת עַד שֶׁיְּשַׁבֵּר פְגִימָיו וְיִבָּדֵק וְיַחֲזוֹר חֲזָרָה גְמוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אומר אני. דהא דאמרינן גבי פועלים שניהם נשבעין ונוטלין בדין הוא שיהו אלו נשבעין לבה''ב בפני אילו שישבע החנוני בפני הפועלין והפועלין בפני החנוני מפני הבושה שיתביישו זה מזה ואולי יודה אחד מהן או החנוני או הפועלים:
הלכה: וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה כול'. 36b אֵילּוּ הֵן הַפְּסוּלִין. הַמְשַׂחֵק בַּקּוּבְיָא. זֶה הַמְשַׂחֵק בִּפְסֵיפָסִין. אֶחָד הַמְשַׂחֵק בִּפְסֵיפָסִין וְאֶחָד הַמְשַׂחֵק בִּקְלִיפֵּי אֱגוֹזִים וְרִימּוֹנִים לְעוֹלָם אֵין מְקַבְּלִין עֵדוּתָן עַד שֶׁיְּשַׁבֵּר פְּסֵיפָסָיו וְיִבָּדֵק וְיַחֲזוֹר בָהֶן חֲזָרָה גְמוּרָה. הַמַּלְוֶה בָרִיבִּית אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרַע שְׁטָרוֹתָיו וְיִבָּדֵק וְיַחֲזוֹר בָהֶן חֲזָרָה גְמוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' חנווני על פנקסו. דתנן במתני' דלא שיאמר כתוב על פנקסי שאתה חייב לי ובזה לא תקנו חכמים שישבע ויטול ומפרש טעמא מאי:
לא במקיף אמרו. וכי לאו במקיף איירי וכסתם חנווני דנותן לבני אדם הקפה וכותב הקפותיו על פנקסו ואין רגלים לדבר שזה חייב לו לפי שלפעמים הוא שוכח מלמחוק הקפותיו אחר שקיבל המעות מהן ולפיכך זה אומר לו כתבת בזה היד ומחוק בזה היד כלומר שכבר פרעתי לך ואין דינו מהנשבעין ונוטלין:
גמ' אילו הן הפסולין. תוספת' בפ''ה דסנהדרין וגרסינן להאי סוגיא לעיל פ' זה בורר הל' ה' עד ודר''מ כר' ליעזר ושם מפורש עם השייך לזה עיין עליו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source