רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. נֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד בְּשׁוֹמֵר חִנָּם וְנֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר. וְלֹא דַמְייָא שְׁלִיחוּת יָד שֶׁנֶּאֶמְרָה בְשׁוֹמֵר חִנָּם לִשְׁלִיחוּת יָד שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר. שְׁלִיחוּת יָד שֶׁנֶּאֶמְרָה בְשׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. שְׁלִיחוּת יָד שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ עָלֶיהָ חַייָב. שָׁמַע רִבִּי יוֹסֵי בַּר נְהוֹרַאי וָמַר. אֲנִי אֵינִי מְקַבֵּל עָלַי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶלָּא אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר וְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה כֵן. אִילּוּ נֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד בְּשׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ הָיִיתִי לָמֵד מִנּוֹשֵׁא שָׂכָר. מָה אִם נוֹשֵׂא שָׂכָר שֶׁהֶחֱמִירָה הַתּוֹרָה עָלָיו אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁהִיקִּילָה בוֹ הַתּוֹרָה אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא חַייָב אֶלָּא דְעַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד בְּשׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. לְהַחֲמִיר עַל נוֹשֵׂא שָׂכָר. כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ עָלֶיהָ חַייָב. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָ לָמֵד עַל הַמְלַמֵּד לְהַחֲמִיר עָלָיו. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. מָה אִם נוֹשֵׂא שָׂכָר שֶׁהֶחֱמִירָה בוֹ הַתּוֹרָה אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁהִיקִּילָה בוֹ הַתּוֹרָה אֲפִילוּ מָשַׁךְ יְהֵא פָטוּר. אֶלָּא כֵינִי. לֹא יֵאָמֵר שְׁלִיחוּת יָד שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. הָיִיתִי לָמֵד מִשּׁוֹמֵר חִנָּם. מָה אִם שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁהִיקִּלָה בוֹ הַתּוֹרָה אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. נוֹשֵׂא שָׂכָר שֶׁהֶחֱמִירָה בוֹ הַתּוֹרָה כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ חַייָב. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. לְהַחֲמִיר עֲלֵיהּ. כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ עָלֶיהָ חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כיני. איפכא הוא דילפינן דלא תאמר שליחות יד בש''ש ונילף בק''ו מש''ח דמתחייב אלא אי הוה ילפינן מש''ח ה''א דבש''ש נמי עד שימשוך בעינן לכך נאמר שליחות יד בש''ש להחמיר עליו ולומר כיון שהניח מקלו ותרמילו עליה חייב שמעינן מיהת לר' הושעיה דתני בברייתא בהדיא כן:
ר' יוסי אומר וכו'. כלומר דלא שייך לומר כן שהלמד ילמד על המלמד להחמיר עליו דהרי אתה יכול לומר דשפיר איצטריך שליחות יד בש''ח דאי לא נאמרה הייתי אומר מה לשומר שכר דחייב משימשוך שכן החמירה התורה עליו תאמר בש''ח דקיל אפי' משך יהא פטור והלכך איצטריך ולעולם בשניהם עד שימשוך:
לאיזה דבר וכו'. כלומר אלא דלכך נאמר בש''ח ללמד על ש''ש דאפי' הניח מקלו ותרמילו עליה ולא משכה קנאה ומתחייב עליה:
אילו לא נאמר שליחות יד בש''ח. כצ''ל:
ותני רבי הושעיה כן. מברייתא דר' הושעיה שמענו דתני בהדיא כן כדאמר ר' אלעזר משמיה:
שמע ר' יוסי בר נהוראי. מה שאמר ר''א משמיה דר' הושעיה ואמר איני מקבל עלי את הדבר הזה. דלא אמרה ר' הושעיה מעולם אלא אחד זה ואחד זה אינו חייב בשליחות יד עד שימשוך אותה כדי לקנותה דמטלטלין אין נקנין אלא במשיכה לכל דבר הן לענין מקח או לענין גזל או לענין שליחות יד:
שאינו צריך. לפי שהייתי למד משליחות יד שנאמר בש''ש אלא שהייתי אומר מה אם נושא שכר שהחמירה התורה עליו בשמירתו דמתחייב בגניבה ואבידה ואינו חייב עד שימשוך דמן הסברא עד שימשוך דוקא כדאמרינן דלכל דבר דוקא במשיכה הוא דנקנה שומר חנם וכו' לכ''ש דעד שימשוך:
הלכה: אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם כול'. רַב אָמַר. פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת פִּיקָּדוֹן וְחַייָב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מֵאַחַר שֶׁמִּצְוָה לְהַפִּיסוֹ אֵינוֹ חַייָב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב אֵינוֹ מְצֻוֶּה לְהַפִּיסוֹ. מְפַייְסוֹ עַל הָאֱמֶת וְאֵינוֹ מְפַייְסוֹ עַל הַשֶׁקֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
מפייסו על האמת ואינו מפייסו על השקר. כלומר ודאי דמודה רב בזה אלא מה שיכול הוא לפייסו אינו אלא על אמת אשר אתו שהפקדון נאבד ממנו ואינו חייב בדבר ומפייסו ומשתדל אתו בכל מה שיכול אבל אינו יכול לפייס על השקר שכפר בו בתחילה ונשבע לשקר דמה פיוס שייך בזה והילכך מיחייב משום שבועת ביטוי:
על דעתיה דרב אינו מצוה להפיסו. בתמיה וכי לא מודה רב בזה שעכ''פ מצוה עליו להפיס דעתו של זה:
ר' יוחנן. פליג דמאחר שמצוה על הנפקד להפיס דעתו של המפקיד דאע''ג דמדינא פטור הוא מ''מ מצוה עליו לפייסו על שנאבד ממונו על ידו ומכיון דמפייסו שוב אין עליו חיובא דשבועת ביטוי במה שכפר בו בתחילה:
גמ' פטור משבועת פקדון. הואיל ולא כפר ממון אבל חייב קרבן משום שבועת ביטוי שעכ''פ נשבע לשקר הוא ואע''ג דליתיה בלהבא שהרי אין בידו לישבע אם ימות או לא ימות קסבר רב מילתא דאיתא בלאו והן אע''ג דליתיה בלהבא מיחייב משום שבועת ביטוי:
משנה: אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם אֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ מֵת וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבַּר וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּה וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִגְנַב וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. אָבַד וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אמר לש''ח איכן שורי אמר לו וכו' משביעך אני ואמר אמן פטור. שאלו הודה לא היה משלם כלום שהרי בכל אלו אין כאן חיוב לש''ח ונמצא שאין כאן כפירת ממון ואע''פ שנשבע לשקר לא חייבה תורה קרבן משום שבועת הפקדון אלא היכא שכפרו ממון וכן הדיין אינו יכול להשביע אלא על דבר שאם היה מודה היה חייב לשלם ממון:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נֶאֶמְרָה שְׁמִירָה בְשׁוֹמֵר חִנָּם וְנֶאֶמְרָה שְׁמִירָה בְשׁוֹמֵר שָׂכָר. 42a וְלֹא דַמְייָא שְׁמִירָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְשׁוֹמֵר חִנָּם לִשְׁמִירָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר. שְׁמִירָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְשׁוֹמֵר חִנָּם כֵּיוָן שֶׁשִּׁימֵּר כָּל צוֹרְכוֹ פָּטוּר. שְׁמִירָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵין מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְגוּפוֹ. לְפִיכָךְ רוֹאִין אוֹתוֹ אִם הָיָה רָאוּי לִשְׁמִירָה פָּטוּר. וְאִילֹא חַייָב. אֵין אוֹמְרִין. אִלּוּ הָיָה אַחֵר שָׁם יָכוֹל לְהַצִּיל הִצִּיל פָּטוּר. שֶׁלֹּא הִצִּיל חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא דמייא שמירה וכו'. אע''פ שבשניהם נאמרה שמירה מ''מ אינן דומין זה לזה דבש''ח כיון ששימר כל צרכו בלא פשיעה פטור ובשומר שכר אין משערין אותו אלא בגופו לפי שצריך לשמו' בכל כחו כיון שנוטל שכר ומיהו אין משערין אלא בגופו של שומר כדמסיק ואזיל שרואין אם הוא ראוי לשמירה זו ושמר כפי שהוא ראוי פטור כגון אם אירעו אונס גזלן וכיוצא בו ואם לא שמר כמו שהוא ראוי בעצמו לכך שהיה יכול להציל ולא הציל אז הוא חייב אבל אין משערין אותו באחר לומר אילו היה אחר תחתיו היה יכול להציל ודוקא אם הציל הוא דפטור ואם לאו חייב הא לא אמרינן:
משנה: אֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ. מָה אַתָּה שָׂח וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר. אֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. אֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ נִגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם׃ אָמַר לְאֶחָד בַּשּׁוּק אֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁגָּנַבְתָּ וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָנַבְתִּי וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רָאָה עֵדִים שֶׁמְּמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין אָמַר גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכַרְתִּי אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן׃
Pnei Moshe (non traduit)
ראה עדים ממשמשין ובאין. רבותא אשמעינן דאע''ג דמחמת בעתותא דעדים הודה אפ''ה מהני הודאה ונפטר מן הכפל וכיון דאין כפל פטור אף מן הטביחה שכפר בה ובאו עדים שגנב וטבח ומכר דכל היכא דליכא כפל ליכא חיוב טביחה ומכירה דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה וכיון דכפל ליכא בצר ליה חד:
הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. אבל כפל לא דמודה בקנס פטור:
איכן שורי א''ל נגנב וכו'. דש''ח הפוטר עצמו בטענת גנב ונשבע ובאו עדים משלם כפל דכתיב אם לא ימצא הגנב ודרשינן בפ' מרובה אם לא ימצא כמו שאמר אלא הוא עצמו גנבו ישלם שנים אבל אם בא לפטור עצמו בטענת אבד אינו משלם כפל:
והעדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן. ולא כפל ואם הודה מעצמו עד שלא באו עדים משלם קרן וחומש ואשם כדין שבועת הפקדון דאינה באה עד שמודה ושב מרשעתו ובא להתכפר דכתיב גבי גזל הגר והתוודו את חטאתם וגו':
מתני' איכן שורי א''ל איני יודע מה אתה שח וכו' פטור. דלא כפר לו ממון שהרי ש''ח פטור הוא באלו:
רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. שְׁבוּעַת סוֹטָה מָהוּ שֶׁיְּהוּ חַייָבִין מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּשׁוֹגֶגֶת בָּעֲבֵירָה וּבִשְׁבוּעָה אֵין כָּאן סוֹטָה. 42b אִם בָּמֵזִידָה בָּעֲבֵירָה וּבִשְׁבוּעָה אֵין כָּאן קָרְבָּן. אַתְיָא דְרַב כְּרִבִּי עֳקִיבָה. וְאִין יִסְבּוֹר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי מֵאִיר אַתְיָא הִיא דְרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי. אָמֵן שֶׁלֹּא אַטַּמֵּא. וְאַתְּ מַשְׁכַּח מַקְשִׁייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
ואת משכח מקשייא. ומכל מקום תמצא הדבר מוקשה הוא ומילתא פריכא היא חדא דאמאי בעי ר' יוחנן לאו אליבא דהלכתא דהא לא קי''ל כר''מ אלא כרבנן דהתם ועוד דהא ע''כ בשבועת ביטוי מילתא דאית ביה לאו והן בעינן לכ''ע ואפילו רב לא פליג אלא דלהבא לא בעינן והיכי משכחת לה בקבלת שבועה דסוטה לאו והן הא לא תוכל לישבע שתטמא והיינו מקשייא:
ואין יסבור ר' ישמעאל כר''מ אתיא היא. מיהו האי מילתי' דבעיא דר' יוחנן דאקשינן עלה אם היינו אומרין דר' ישמעאל כר''מ ס''ל דאמר בפ''ב דסוטה גבי על מה היא אומרת אמן אמן וכו' שומרת יבם וכנוסה ר''מ אומר אמן שלא נטמאתי ואמן שלא אטמא והשתא לר' ישמעאל דמחייב שבועת ביטוי בלהבא ואליבא דר''מ דקבלת שבועה של סוטה גם על להבא היא א''כ נוכל לומר דמשכחת לה שבועת ביטוי גבי סוטה שבשעה שנשבעה יודעת בשבועה ואח''כ נעלמה ממנה השבועה וכדין שבועת ביטוי בלהבא:
אתיא דרב כר''ע. וקאמר הש''ס מילתיה דרב ודאי לא אתיא אלא כר''ע דס''ל לעיל בפ''ג דשבועת ביטוי נוהג גם בשלעבר דאלו לר' ישמעאל הא ס''ל דאינו חייב אלא על העתיד לבא והא דרב לא אתי' אלא בלשעבר:
ואם במזידה בעבירה ובשבועה אין כאן קרבן. משום שבועת ביטוי דאינו בא על המזיד הילכך לא משכחת לה:
אם בשוגגת בעבירה ובשבועה. כלו' אם שוגגת בעבירה שלא ידעה שחטאת כגון שסברה שהוא בעלה וממילא שוגג' היא גם בשבועה הרי אין כאן סוטה דאם זינתה שוגגת לא נאסרה על בעלה וגם בשבועה אנוסה היא ולא שייך כאן סוטה:
מה אנן קיימין. ומתמה הש''ס דהיכי משכחת לה חיוב שבועת ביטוי גבי סוטה דבמאי עסקינן:
שבועת סוטה. שהכהן משביע אותה. והיא אומרת אמן מהו שתהא חייבת קרבן משום שבועת ביטוי לשעבר שנשבעת לשקר וכגון שתלתה לה זכות ולא מתה כדאמרינן בפ''ג דסוטה דהזכות תולה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source