מוֹדֵי רִבִּי יוֹחָנָן בְּאִיסּוּר שֶׁהוּא אָסוּר. אִיסּוּרוֹ מַהוּ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר אִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין אִיסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מְסַייְעִין לָן. 3b דְּתַנִּינָן תַּמָּן אֵין מְבִיאִין מְנָחוֹת וּבִיכּוּרִים וּמִנְחַת בְּהֵמָה קוֹדֶם לָעוֹמֶר וְאִם הֵבִיא פָּסוּל. וְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּרוֹמִיָּא רִבִּי יוֹנָה רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לא שָׁנוּ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. הָא שִׁשָּׁה עָשָׂר עָבַר וְהֵבִיא כָשֵׁר. אִין תֵּימַר אִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה הִיא לֹא שַׁנְייָא הִיא שְׁלֹשָׁה עָשָׂר הִיא אַרְבָּעָה עָשָׂר הִיא חֲמִשָּׁה עָשָׂר הִיא שִׁשָּׁה עָשָׂר עָבַר וְהֵבִיא פָּסוּל. וְעוֹד מִן הָדָא דְאָמַר רִבִּי זְעִירָא עַל יְדֵי דְּרַב בַּר בֵּי דַּעְתּוֹן דִּבְנוֹי דְּרִבִּי חִייָה רֹבָה הוּא סָבַר דִּכְוָותְהוֹן אִין תֵּימַר אִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה רַב בַּר דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מודה ר' יוחנן באיסור שהוא אסור. אע''ג דקאמר דזמן הבאה מתיר היינו שלא יהא עובר בלאו אבל מודה הוא שאסור לאכול חדש בשעת המקדש עד אחר הקרבת העומר ופליגי בהא דמהו איסורו לר' יוחנן ור' ירמיה קאמר איסורו מן התורה דלא גלי קרא אלא שלא יהא עובר בלאו מזמן הבאה ואילך ור' יונה ור' יוסי דאמרו תרווייהו דאין איסרו עד אחר הקרבה ממש אלא מדבריהן בעלמא:
מיליהון דרבנן. דלקמן מסייע לן דאין איסורו אלא מדבריהם לר' יוחנן:
דתנינן תמן. במנחות פרק רבי ישמעאל אין מביאין מנחות ובכורים ולא מנחת נסכים של קרבן בהמה מתבואה חדשה קודם לעומר ואם הביא פסול ואמרי עלה ר' יהושע ור' יונה ור' אימי בשם ר' יוחנן דלא שנו אם הביא פסול אלא דוקא קודם ששה עשר כגון בי''ג ובי''ד ובט''ו וכלומר אפילו קרוב לששה עשר ומכ''ש מקודם אבל בששה עשר עצמו אם עבר והביא קודם להקרבת העומר כשר ואי אמרת איסורו של חדש ד''ת הוא קודם להקרבת העומר ממש א''כ לא שנייא הוא י''ג הוא י''ד הוא ט''ו הוא י''ו עצמו דכל זמן שלא הוקרב העומר לא הותר החדש אפילו להדיוט ובדין הוא שאם עבר והביא פסול אלא ודאי דאין איסור חדש להדיוט עד אחר הקרבה ממש אלא מדבריהם לר' יוחנן והלכך משהגיע זמן הקרבה ביום י''ו אם עבר והביא כשר הואיל והותר החדש מכללו אצל הדיוט מן התורה:
ועוד. ראיה מן הדא דאמר ר' זעירא על ידי דרב כרבי יוחנן כצ''ל. הלכך נמי דעתיה דרב דבני דרבי חייא רבה דהוא סבר כוותהון ואי אמרת איסורו ד''ת לר' יוחנן רב בר דעתיה דר' יוחנן בתמיה כלו' דאי הכל מד''ת למה ליה לתלות לדעתיה דרב דכר' יוחנן ס''ל הלא חזקיה הוא בנו דר' חייא רבה ואי הוי הא בהדיא קאמר דבשעת הקרבן הקרבן הוא מתיר ולא מקודם ואין בין חזקיה לרבי יוחנן אלא הלאו ומאי האי דקאמר דבנו דרבי חייא רבה סבר דכוותהון הרי חזקיה מחמיר טפי אלא ודאי דר' יוחנן ס''ל דאין איסורו מן התורה קודם הקרבה ממש והשתא ה''ק דרב לא שנה להאי דחזקיה דפליג על רבי יוחנן ומחמיר בה טפי כדתני לעיל אלא ע''י דרב גופיה ס''ל כרבי יוחנן דמיקל בה וס''ל דמן התורה מותר מיד כשהגיע זמן הקרבה שנה להאי דחזקיה דהוא סבר נמי דכוותהון דבשעת הקרבן זמן הבאה הוא דמתיר ולא בעי עד אחר הקרבה ממש:
אִם הִשְׁרִישׁוּ קוֹדֶם לָעוֹמֶר הָעוֹמֶר מַתִּיר. רִבִּי יוֹנָה אָמַר קוֹדֶם לַהֲבָאָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר קוֹדֶם לִקְצִירָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הֲבָאָה מַתֶּרֶת לַהֲבָאָה הַקְּצִירָה מַתֶּרֶת לִקְצִירָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קְצִירָה מַתֶּרֶת הֲבָאָה וּקְצִירָה. לְפוּם כֵּן רִבִּי יוֹסֵי חַוֵוי בָהּ קָצַר לָרַבִּים וְנִטְמָא חָזַר הַיָּחִיד לְאִיסּוּרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לפום כן רבי יוסי חווי בה. כלומר שמכאן הגיד גם לדין הזה שאם קצר העומר לרבים והיינו לצורך הצבור להקריבו ונטמא וצריך לקצור עומר אחר חזר היחיד לאיסורו של קצירה עד שיקצור העומר האחר משום שהכל בקצירה תליא מילתא ואנן בעינן קצירה הראויה להבאה וליכא וכדפליגי גם בזה לקמיה:
אמר רבי יונה הבאה מתרת להבאה וכו'. כלומר בדין הוא שיהא כל אחת ואחת מתרת לכיוצא בה דהבאה מתרת להבאה שאין מביאין שום מנחה מתבואה חדשה מקודם להבאת מנחת העומר וקצירה מתרת לשאר קצירה דאין קוצרין לפני העומר ואם כן הוא הדין להשרשה שהיא הבאה בקרקע בדין הוא שתהא הבאת העומר מתרת למה שהובאה בקרקע מקודם לה ורבי יוסי אומר דאין ראיה אלא דהכא לענין שיהא מותר להדיוט הכל בקצירה הדבר תלוי והקצירה היא שמתרת הבאה בהקרקע מקודם לה ומתרת ג''כ להקצירה:
ר' יונה אמר קודם להבאה. אם השרישו קודם להבאת העומר אף על פי שבשעת קצירה אכתי לא נשרשו העומר מתירן ור' יוסי אומר צריך שישרשו קודם לקצירת העומר:
אם השרישו קודם לעומר. תנינן דהעומר מתירן ופליגי בה מאי קודם לעומר:
תַּמָּן חָשִׁין לְצוֹמָא רַבָּא תְּרֵין יוֹמִין. אָמַר לוֹן רַב חִסְדָּא לָמָּה אַתֶּם מַכְנִיסִין עַצְמֵיכֶם לְמִסְפֵּק הַזֶּה הַמְּרוּבֶּה חֲזָקָה שֶׁאֵין בֵּית דִּין מִתְעַצְּלִין. אָבוּהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק חָשׁ עַל גַּרְמֵיהּ וְצָם תְּרֵין יוֹמִין אִפְסַק כְּרוּכָה וּדְמָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפסק כרוכה ודמך. כשהפסיק מן התענית ורצה לכרוך לסעודה נתחלש ונפטר ועל שהכניס עצמו לסכנה מספק לא הזכירו שמו להדיא ואמרו אבוה דר' שמואל בר רב יצחק:
בר אבוי והתם גריס אבוה דר' שמואל בר רב יצחק והוא רב יצחק גופיה:
תמן חשין לצומא רבא תרין יומין. בפ''ק דר''ה גריס לה על המתני' על ששה חדשים השלוחין וצאין וכו' ומתקנת ריב''ז נשנה שם במתני' לקמן ואיידי דאיירי הכא מתקנת ריב''ז ומהך דאין הב''ד מתעצלק מייתי נמי להא דקאמר תמן בבבל יש שהיו חוששין לצום שני ימים בשביל יה''כ מספק שלא היו יודעין אם עיברו ב''ד שבא''י את אלול או לא ואמר להן רב חסדא למה לכם להכניס עצמכם למספק הזה שתוכלו להסתכן מחמת כך הלא חזקה הוא שאין הב''ד מתעצלין מלשלוח שלוחין להודיע להגולה אם עיברו אלול או לא:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בֵּין בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן הַיּוֹם מַתִּיר. אָמַר רִבִּי הוּנָא מַתְנִיתָא דְחִזְקִיָּה פְלִיגָא עָלוֹי. עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מְלַמֵּד שֶׁהַיּוֹם מַתִּיר. יָכוֹל אֲפִילוּ בִשְׁעַת הַקָּרְבָּן תַּלְמוּד לוֹמַר עַד הֲבִיאְכֶם אֶת קָרְבַּו אֱלֹהֵיכֶם. וְתַנִּינָן מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן שֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אִיתְתָּבַת קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וְאָמַר אִין יִסְבּוֹר חִזְקִיָּה כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר אָמַר וַהֲלֹא מִן הַתּוֹרָה אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין יסבור ר' חזקיה כר' יהודה וכו'. כלומר דיכילנא לשנויי לך דאפשר הוא אם יסבור ר' חזקיה דהך תקנתא דריב''ז כר' יהודה הוא דאתייא דאמר התם והלא מן התורה הוא אסור כל היום בזמן דליכא עומר דכתיב עד עצם היום הזה וס''ל דעד ועד בכלל ובזמן דאיכא עומר גלי לן קרא עד הביאכם וגו' והא דקאמר התקין ריב''ז דרש והתקין הוא דדריש להני קראי כר''י והתקין כך וא''כ מהך דריב''ז לא תקשי לדחזקיה דבשיטת ר' יהודה היא. א''נ דה''ק דנוכל לפרש לדחזקיה דאיהו גופיה ס''ל כר' יהודה דשלא בשעת הקרבן דקאמר היום מתיר היינו עד שיעבור כל יום ששה עשר וכר' יהודה דס''ל עד ועד בכלל וריב''ז נמי כר' יהודה ס''ל ודרש והתקין קאמר ועיקר:
איתותבת קומי ר' ירמיה. הקשיתי קושיא זו לפני ר' ירמיה. ואמר לי דמתקנת ריב''ז לא קשיא מידי:
והתנינן. השתא פריך לחזקיה דלדידיה שלא בשעת הקרבן היום מתיר מדאורייתא כדיליף מקרא והתנינן דר' יוחנן בן זכאי התקין משחרב המקדש שיהא יום הנף כולו אסור ומ''ט החמיר כל כך ואי משום הך גזירה דלעיל לא היה לו להחמיר אלא עד חצות דהרי אף כשיבנה המקדש אחר הקרבה מיהת מותר ומחצות יום ולהלן הא אמרינן דאין חוששין כלל לפי שאין הב''ד מתעצלין בו:
ר' ירמיה בשם ר' חייא קאמר דאף בשעת הקרבן היום הוא מתיר ומשמע דאין איסור כלל עד אחר הקרבה ולפיכך קאמר ר' הונא דברייתא דהביא חזקיה לעיל פליגא עלוי דאין אתה מקיים אלו ב' הכתובים אא''כ תחלק בין שעת הקרבן ובין שלא בשעת הקרבן:
וְהָתַנִּינָן מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי שֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר. אִין תֵּימַר אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר תּוֹרָה נִיחָא אִין תֵּימַר אִיסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶן יֵשׁ תַּקָּנָה אַחַר תַּקָּנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן מִפְּנֵי 4a הָֽרְחוֹקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יוסי בר בון לעולם אפי' בזמן המקדש איכא למימר דאין איסורו עד אמר הקרבה אלא מדבריהם והא דקשיא לך על תקנת ריב''ז שהוסיף משחרב המקדש היינו טעמא דמפני הרחוקין הוא דהתקין כך דתנינן שם משקרב העומר הותר החדש מיד והרחוקין שאינן יודעין אם קרב העומר או לא מותרין מחצות יום ולהלן כדמפרש התם טעמא מפני שהן יודעין שאין ב''ד מתעצלין בו להקריבו עד אחר חצות ומכיון דהרחוקין אינם מותרין אפילו בזמן דאיכא עומר אלא מחצות יום ולהלן הוסיף ריב''ז לתקן משחרב המקדש לאסור כל היום:
והתנינן. השתא פריך למ''ד דאין איסורו אלא מדבריהם עד אחר הקרבה דהא תנינן בפ' בתרא דר''ה ובכמה מקומו' משחרב בה''מ התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף והוא ששה עשר כולו אסור משום מהרה יבנה בה''מ ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח השתא נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד לא הוה עומר האיר המזרח מתיר השתא דאיכא עומר עומר הוא דמתיר ובשלמא דאם תימר דאיסורו ד''ת עד אחר הקרבה ניחא הא דהתקין אחר שחרב המקדש שיהא כולו אסור לפי שכשיבנה המקדש יהיה איסורו מן התורה עד אחר הקרבת העומר ומשום הך גזירה דאמרן הוסיף והתקין אלא אי אמרת דאין איסורו אלא מדבריהם עד אחר הקרבה אפי' בזמן המקדש ויש תקנה אחר תקנה בתמיה דבזמן המקדש גופיה מתקנת דבריהם הוא דאסור ואנן ניקום ונוסיף לתקנה משחרב המקדש לאסור כל היום משום הך גזירה דיאמרו וכו' הא אפי' בזמן דאיכא עומר אינו אסור אלא מכח תקנת דבריהם בעלמא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source