מַהוּ שֶׁיִּטָּמֵא כֹהֵן לִנְשִׂיאַת כַּפָּיִם. גְּדִילָה אַחֲוֵי דְרִבִּי אַבָּא בַּר כֹהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אָחָא מִטָּמֵא כֹהֵן לִנְשִׂיאַת כַּפָּיִם. שָׁמַע רִבִּי אָחָא וָמַר אֲנָא לָא אֲמָרִית לֵיהּ כְּלוּם. חָזָר וְאָמַר אוֹ דִילְמָא לָא שָׁמַע מִינִּי אֶלָּא כְיַי דָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּל כֹּהֵן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. וְסָבַר מֵימַר שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה דוֹחֶה לְמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. אֲנָא לָא אֲמָרִית לֵיהּ כְּלוּם. אַיְתוּנֵיהּ וַאֲנָא אַלְקוּנֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מגבילה. שם חכם:
חזר. ר' אחא ואמר או דילמא שזה גרם לו לטעות ולהעיד שקר בשמי שלא שמע ממני אלא כהאי דאמר ר''י בן פזי שאמרתי בשמו כל כהן שאינו נושא כפיו עובר בעשה דכה תברכו והיה סבור מגבילה מימר שמצות עשה דנשיאת כפים דוחה למצות ל''ת דטומאה ואנא לא אמרי ליה בהדיא כן וטעות גדולה היא הביאו אותו ואנא מלקי ליה שאמר בשמי דבר שלא אמרתי מעולם:
לנשיאת כפים. אם יש טומאה בבית הכנסת אם מותר לשהות שם בשביל לישא את כפיו:
תַּנִּי מִטָּמֵּא כֹּהֵן וְיוֹצֵא חוּצָה לָאָרֶץ לְדִינֵי מְמוֹנוֹת וּלְדִינֵי נְפָשׁוֹת וּלְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ וּלְעִיבּוּר שָׁנָה. לְהַצִּיל שָׂדֶה מִן הַגּוֹי וְאֲפִילוּ 23b ליטור יוֹצֵא וְעוֹרֵר עָלֶיהָ. לִלְמוֹד תּוֹרָה וְלִישָּׂא אִשָּׁה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אִם יֵשּׁ לוֹ מֵאֵיכַן לִלְמוֹד אַל יִטָּמֵא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֲפִילוּ יֵשּׁ לוֹ מֵאֵיכַן לִלְמוֹד תּוֹרָה יִטָּמֵא שֶׁלֹּא מִכָּל אָדָם זוֹכֶה לִלְמוֹד. אָֽמְרוּ עָלָיו עַל יוֹסֵף הַכֹּהֵן שֶׁהָיָה מִטָּמֵּא וְיוֹצֵא אַחַר רַבּוֹ לְצִידָן. אֲבָל אָֽמְרוּ אַל יֵצֵא כֹּהֵן לְחוּץ לָאָרֶץ אֶלָּא אִם כֵּן הִבְטִיחוּ לוֹ אִשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
ויוצא חוצה לארץ. דוקא טומאת ארץ העמים שהיא מדבריהם הותרה לו לאלו הדברים:
ואפי' ליטור יוצא ועורר עליה. ליטור כמו לעיטור כלומר אפי' אינו בודאי שיצילה אותה מידו אלא שיש בידו עיטור שטר ערעור יוצא ועורר עליה ובנזיר ליתא להאי ואפי':
אלא א''כ הבטיחו לו אשה. אם הולך בשביל לישא אשה לא הותר לו להטמאות בארץ העמים אא''כ הבטיחו לו ויודע בודאי שישאנה:
רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָא יָתִיב מַתְנֵי בִכְנִישְׁתָּא מֶרְדְּתָא בְּקֵיסַרִין וַהֲוָה תַמָּן מֵיתָא. אָתַת עָֽנְתָא דִנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם וְלָא שָׁאֲלוּן לֵיהּ. אָתַת עָֽנְתָא דְמֵיכְלָא וְשָׁאֲלוּן לֵיהּ. אָמַר לוֹן עַל נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם לָא שְׁאִילתּוּן לִי וּלְמֵיכְלָא שְׁאִילתּוּן לִי. כֵּיוָן דְּשָֽׁמְעוּן כֵּן הֲוָה כָל חַד וְחַד שָׁבַק גַּרְמֵיהּ וְעָרַק.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא שאלון ליה. אם מותר להפסיק מלימוד תורה ולשהות שם כדי לישא כפיהם וכשהגיע זמן האכילה אתו ושאלו ליה אם יפסיקו מלימודם ולילך לאכול מפני שכשיפסיקו יהיה חל איסור טומאה עליהם וכעס עליהם ואמר בתחילה בשביל נשיאת כפים לא שאלתם אם להפסיק ועכשיו בשביל האכילה אתם שואלים וכששמעו זה השמיט כל א' וא' את עצמו וברח ויצא מבהכ''נ כדי לאכול:
והוה תמן מיתא. ולא יצאו התלמידים שהיו לומדין בתורה וסוברים שמותר ליטמאות בשביל תלמוד תורה:
מדרתא דקיסרין. בשער העיר:
אָמַר רִבִּי יַנּאַי מִטָּמֵא כֹהֵן לִרְאוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ. כַּד סְלִיק דִּוֹקְלֵטִייַנוֹס מַלְכָּא לְהָכָא חָמוּן לְרִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא מַפְסַע עַל קִבְרֵיהּ דְּצוֹר בְּגִין מֵיחְמָנֵיהּ. רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִצְוָה לִרְאוֹת גְּדוֹלֵי מַלְכוּת לִכְשֶׁתָּבוֹא מַלְכוּת בֵּית דָּוִד יְהֵא יֹדֵעַ לְהַפְרִישׁ בֵּין מַלְכוּת לְמַלְכוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
לכבוד הנשיא. ופשט ליה דכד דמך ר' יודן נשיאה הוא רבינו הקדוש הכריז ר' ינאי ואמר אין כהונה היום שמותרין הכהנים להתעסק בו:
מטמא כהן לראות את המלך. אפי' מלכי עכו''ם כדאמר לקמן שאם יזכה למלכות בית דוד ידע להבחין בין מלכות למלכות:
כַּד דָּמָךְ רִבִּי יוּדָן נְשִׂיאָה אַכְרִיז רִבִּי יַנַּאי וָמַר אֵין כְּהוּנָּה הַיּוֹם. כַּד דָּמָךְ רִבִּי יוּדָה נְשִׂיאָה בַּר בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה נְשִׂיאָה דָּחַף רִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא לְרִבִּי זְעִירָא בִכְנִישְׁתָּא דְגוּפְנָה דְצִיפּוֹרִין וּסְאָבֵיהּ. כַּד דָּֽמְכַת נְהוֹרַאי אַחְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה שָׁלַח רִבִּי חֲנִינָה בָּתַר רִבִּי מָנָא וְלָא סְלִיק. אָמַר לֵיהּ אִם בְּחַיֵּיהֶן אֵין מִטַּמְּאִין לָהֶן כָּל שֶׁכֵּן בְּמִיתָתָן. אָמַר רִבִּי נַסָּא בְּמִיתָתָן עָשׂוּ אוֹתָן כְּמֵת מִצְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' נסא במיתתן. שאני לפי שעשו אותה כמת מצוה מפני כבוד הנשיא:
בתר ר' מנא שהיה כהן ולא רצה לעלות ואמר אם בחייהון אין מטמאין להן בימי נדת טומאתן במיתתן לכ''ש:
בכנישתא דגופנא. בבהכ''נ שהיתה בכרם והיה שם המת ודחפו וטמאוהו בעל כרחו:
מַהוּ שֶׁיִּטָּמֵא כֹהֵן לִכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. רִבִּי יָסָא שָׁמַע דְּאָתַת אִימֵּיהּ לְבוֹצְרָה. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן מַהוּ לָצֵאת. אָמַר לֵיהּ אִי מִפְּנֵי סַכָּנַת דְּרָכִים צֵא. אִי מִשּׁוּם כְּבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק עוֹד הִיא צְרִיכָה לְרִבִּי יוֹחָנָן. אַטְרַח עֲלוֹי וָמַר אִם גָּמַרְתָּ לָצֵאת תָּבוֹא בְשָׁלוֹם. 24a שָׁמַע רִבִּי אֶלְעָזָר וָמַר אֵין רְשׁוּת גְּדוֹלָה מִזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו לצאת. לח''ל ולקבל פניה ור' יוחנן היה מסופק בשאלתו וא''ל אם מפני סכנת דרכים שהיא צריכה לך שתהיה לעזר לה מפני הסכנה צא ואם היא לא צריכה לכך אלא בשביל כבודה לבד איני יודע אם מותר הוא:
מהו שיטמא לכבוד אביו ואמו. בחייהן כדי לכבדן אם מותר לילך אפי' במקום טומאה ובטומאת ארץ העמים מיירי דאלו בטומאה דאורייתא בהדיא תנן בפ' אלו מציאות אם אמר לו אביו היטמא אל ישמע לו:
עוד היא צריכה. כלומר אע''פ ששמענו שאמר לו ר' יוחנן אח''כ גמרת לצאת תבא בשלום עדיין הדבר בספק ולר' יוחנן גופיה ספוקי מספקא ליה אלא מפני שהטריחו ר' ייסא בדברים הרבה אמר לו כן:
שמע ר' אלעזר ואמר אין רשות גדולה מזו. מכיון שבירכו אין לך נתינת רשות גדולה מזו ולא מפני שהטריחו בדברים אמר לו כן:
מַהוּ שֶׁיִּטָּמֵא כֹהֵן לִכְבוֹד הָרַבִּים. תַּנִּי הָיוּ שָׁם שְׁתֵּי דְרָכִים מַתְאִימוֹת אַחַת רְחוֹקָה וּטְהוֹרָה וְאַחַת קְרוֹבָה וּטְמֵאָה. אִם הָיוּ הָרַבִּים הוֹלְכִין בָּֽרְחוֹקָה הוֹלֵךְ בָּֽרְחוֹקָה וְאִם לָאו הוֹלֵךְ בַּקְּרוֹבָה מִפְּנֵי כְבוֹד הַצִּיבּוּר. עַד כְּדוֹן בְּטוּמְאָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם אֲפִילוּ טוּמְאָה שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי תוֹרָה. מִן מַה דָמַר רִבִּי זְעִירָא גָּדוֹל הוּא כְבוֹד הָרַבִּים שֶׁהוּא דוֹחֶה מִצְוָה בְלֹא תַעֲשֶׂה שָׁעָה אַחַת. אָדָא אָֽמְרָה אֲפִילוּ טוּמְאָה שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי תוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
לכבוד הרבים. שהולכין עמו לנחמו. וכן משמע בשמחות שם:
היו שני דרכים מתאימות. כלומר שתיהן מדרך אחד פורשות ואחת רחוקה וכו':
עד כדון בטומאה של דבריהם. כגון ארץ העמים או בית הפרס:
אפי'. בעיא היא אם אפי' בטומאה מד''ת מותר מפני כבוד הרבים:
מן מה דאמר ר''ז גדול כבוד הרבים. והיא קבורת מת מצוה שדוחה ל''ת שבתורה הדא אמרה דכבוד הבריות דוחה ואפי' בטומאה מדבר תורה:
רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יוֹסֵי גְלִילִיָּא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא בָּר חֲנִינָא אֵין שׁוֹאֲלִין הֲלָכָה לִפְנֵי מִיטָּתוֹ שֶׁל מֵת. וְהָא רִבִּי יוֹחָנָן שָׁאַל לְרִבִּי יַנַּאי קוֹמֵי עַרְסֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק הִקְדִּישׁ עוֹלָתוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת וַהֲוָּה מְגִיב לֵיהּ. נֵימַר כַּד הֲוָה רָחִיק אוֹ כַד הֲווּן מַסְקִין לֵיהּ לְסִדְרָה. וְהָא רִבִּי יִרְמְיָה שָׁאַל לְרִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי עַרְסֵיהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. נֵימַר כַּד הֲוָה רָחִיק הֲוָה מְגִיב לֵיהּ. כַּד הֲוָה קָרִיב לָא הֲוָה מְגִיב לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
והא ר' יוחנן שאיל לר' ינאי. לפני מטתו של ר''ש זה הדין אם הקדיש עולתו לבדק הבית מהו אם נתפסת קדושת בדק הבית בעולה שהיא קדשי המזבח:
והוא מגיב ליה. ור' ינאי היה משיבו ולא מיחה בידו אלמא דתרווייהו ס''ל שמותר ומשני אימר כד הוו מסקון לי' לערסת דר''ש לסודרא לסדר וכבוד שעשו לו היה כלומר שלא בפני מטתו ממש היה המעשה:
נימר כד הוה רחיק. מהמטה ד' אמות היה משיבו שמותר הוא:
אין שואלין הלכה לפני מטתו של מת. דהוי כלועג לרש:
תַּנִּי הַכַּתָּפִים אֲסוּרִין בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל שֶׁמָּא יִפְסוֹק סַנְדָּלוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן וְנִמְצָא מִתְעַכֵּב מִן הַמִּצְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
הכתפים. נושאי המטה:
רִבִּי זְעִירָא שְׁרָע בְּדִיבּוּרָא אָתוּן בְעַייָן מִיזְקְפָנֵיהּ וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ אִיעָנֵי. אָֽמְרוּ לֵיהּ מַהוּ כֵן אָמַר לוֹן דַּאֲתִינוּן עַל שֵׁם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' זעירא שרע בדיבורא. נפסק בתוך דיבורו ונשתומם כשעה חדא מלשון או שרוע:
אתון. ובעו לזקפו ולהחזיקו ומצאוהו מעונה ונחלש:
לכן דאתינן. מפני שעסוקין היינו בעניני הספד ומיתה ונתתי הדברים אל לבי וגוע כחי והייתי נחלש על שם. דכתיב והחי יתן אל לבו:
משנה: קָֽבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָֽזְרוּ אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמוֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לְשׁוּרָה יַתְחִילוּ וְאִם לָאו לֹא יַתְחִילוּ. הָעוֹמְדִין בְּשׁוּרָה הַפְּנִימִיִּין פְּטוּרִין וְהַחִיצוֹנִין חַייָבִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור. פ' אחד של ק''ש:
לשורה. שהיו עושים שורות שורות סביב האבל לנחמו בשובם מן הקבר:
ואם לאו. שהיה הדרך קרוב מן הקבר עד המקום שבו עושים השורה ואין פנאי להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה:
הפנימים. הרואים את האבילים והחיצונים שאינם רואים פני האבילים:
הלכה: תַּנִּי אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת סָמוּךְ לְקִרְיַת שְׁמַע אֶלָּא אִם כֵּן הִקְדִּימוּ שָׁעָה אַחַת. אוֹ אִם אִיחֲרוּ שָׁעָה אַחַת כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ וְיִתְפַּלְלוּ. וְהָא תַנִּינָן קָֽבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָֽזְרוּ. תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין דַּהֲוִין סָֽבְרִין דְּאִית בֵּיהּ עֹנָה וְלֵית בֵּיהּ עֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני. באבל רבתי פ''י ומייתי להסוגיא בפ' שני דסנהדרין בהלכה ב':
סמוך לק''ש. בענין שאין יכולין לקברו קודם שיגיע זמן ק''ש:
והתנינן קברו וכו' אם יכולין להתחיל וכו'. אלמא דסמוך לזמן ק''ש הוציאו:
תיפתר באילין דהוון סברין וכו'. שהיו סבורין שיש עדיין עת וזמן לקברו שיגיע זמן ק''ש ונתאחרו ונתעכבו בקבורתו ולא מצאו זמן:
תני. בתוספתא דמכלתין פרק ב' הסופד וכל העסוקין בהספד מפסיקין לק''ש וכו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source