רִבִּי יַעֲקֹב דִכְפַר חָנָן בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ בְּשָׁעָה שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם זְקֵינָן רְצוֹנִי נִשְבַּעְתִּי לוֹ שֶׁאֵינִי זָז טַל מִבָּנָיו לְעוֹלָם מַה טַעַם לְךָ טַל יַלְדוּתֶךָ. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ נִשְׁבַּע י֨י וְלֹא יִנָּחֵם. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בְּדִיַיתֵּיקִי נְתַתִּיו לְאַבְרָהָם בְּמַתָּנָה נְתַתִּיו לוֹ. וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל בָּאִין לִידֵי עֲבֵירָה וּמַעֲשִׂים רָעִים הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין הֵן מְבִיאִין לָהֶן זָקֵן אֶחָד כְּגוֹן רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי וְהוּא מַפְגִּיעַ בַּעֲדָם וְהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֲבָל הַטַּל אֵינוֹ יוֹרֵד בִּזְכוּת בִּרְייָה מַה טַעַם כְּטַל מֵאֵת י֨י כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
אשר לא יקוה לאיש. כמו הטל מאת ה' ואינו צריך לזכות איש אחר כך והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים:
בדייתיקי נתתיו. במתנה נתתיו לו וכו'. כלומר דלישנא דקרא קמדייק מה דהתחילו אמר ויתן לך יתן לך מיבעי ליה אלא דה''ק האלהים יסכים לברכתי ויאמר מה שבדייתיקי שהיא מקוימת ונתתיו לאברהם שיהא לבניו אחריו ועכשיו אותו הדבר במתנה נתתיו לו ליעקב וזהו ויתן לך האלהים וכלו' מה שכבר נתן בדייתיקי ויתן האלהים לך דייקא ומהו זה מטל השמים:
לך טל ילדותיך. מבטיח אני לך שיהא הטל לעולם לילדותיך וכתיב בתריה וכו':
כְּתִיב וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעַד אֶל אַחְאָב חַי י֨י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי. רִבִּי בְּרֶכְיָה אָמַר רִבִּי יָסָא וְרַבָּנָן חַד אָמַר בֵּין עַל הַטַּל וּבֵין עַל הַמָּטָר נִשְׁמַע לוֹ וְחָרָנָא אָמַר עַל הַמָּטָר נִשְׁמַע לוֹ וְעַל הַטַּל לֹא נִשְׁמַע לוֹ. מִן הֲדָא לֵךְ הֵרָאֶה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר וְגוֹמֵר. וּמַן דָּמַר בֵּין עַל הַטַּל וּבֵין עַל הַמָּטָר נִשְׁמַע לוֹ. אֵיכַן הוּתָּר נִדְרוֹ שֶׁל טַל. אָמַר רִבִּי תַּנחוּמָא 38b עֶדְרֶעִייָא סָ‍ֽבְרִין מֵימַר נֶדֶר שֶׁהוּתָּר מִכְּלָלוֹ הוּתָּר כּוּלּוֹ. אִית דְּבָעֵי מֵימַר בִּבְנָהּ שֶׁל צָ‍ֽרְפִית וַיִּקְרָא אֶל י֨י וַיֹּאמַר י֨י אֱלֹהָי וְגוֹמֵר. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי לְאֶחָד שֶׁגָּנַב נַרְתִּיקוֹ שֶׁל רוֹפֵא. עִם כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא נִפְצַע בְּנוֹ. חָזַר אֶצְלוֹ אָמַר לוֹ אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא רְפָא אֶת בְּנִי. אָמַר לוֹ לֵךְ וְהַחְזֵר אֶת הַנַּרְתִּק שֶׁכָּל מִינֵי רְפוּאוֹת נְתוּנִין בּוֹ וַאֲנִי מְרַפֶּה אֶת בִּנְךָ. כַּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֵלִיָּהוּ לֵךְ וְהַתֵּר נִדְרוֹ שֶׁל טַל שֶׁאֵין הַמֵּתִים חַיִּים אֶלָּא בִטְלָלִים וַאֲנִי מְחַיֶּה אֶת בְּנָהּ שֶׁל הַצָּ‍ֽרְפִית. וּמְנַיִּין שֶׁאֵין הַמֵּתִים חַיִּין אֶלָּא בִטְלָלִים. יִחְיוּ מֵיתֶיךְ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ וְאֶרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל. אֲמַר רִבִּי תַּנְחוּם עֶדְרֶעִייָא וְאַרְעָה תַפְקִידֶיהָ תְּפַלֵּט.
Pnei Moshe (non traduit)
וארעא תפקידיה תפלט לפרש סיפיה דקרא וארץ רפאים תפיל המתים שהן קרוים רפאים ומופקדים הם בארץ תפלט אותם:
עם כשהוא יוצא נפצע בנו. לאו דוקא מיד אלא כשיוצא והולך ולימים נפצע בנו ודומה לנמשל שלא היה המעשה זו מיד אחר שנשבע אליהו חי ה' אם יהיה טל ומטר וגו':
ה' אלהי תשב נא נפש הילד הזה על קרבו וכתיב בתריה וישמע ה' בקול אליהו ותשב נפש הילד וגו' ורישיה דהאי קרא מיותר הוא דלא הוי ליה למיכתב אלא ותשב נפש הילד וא''כ שמע ה' בקולו אלא ללמדינו דהיה שם עוד דבר שדיבר עמו ושמע בקולו ואח''כ ותשב נפש הילד וכדדריש ר''י בן פזי משל דאליהו למה הדבר דומה לאחד שגנב וכו':
אית דבעי מימר. במעשה בנה של צרפית הותר הנדר של טל כדדריש ואזיל:
סברין מימר. דלא היה צריך לומר לו טל דנדר שהותר קצתו מכללו הותר כולו וכיון שהותר למטר הותר נמי לטל:
אדרעיה. שם מקומו:
איכן הותר נדרו של טל. דלא אמר לו הקב''ה אלא ואתנה מטר:
ואתנה מטר. ולא הוזכר שם טל ש''מ דלא הוה נעצר:
בין על הטל ובין על המטר נשמע לו. ושניהם נעצרו:
לך והתר נדרו של טל. שאי אפשר להחיותו בלא טל שאין וכו' וכלומר ללמדו הוא בא שהטל הוא חיים לעולם שמעינן מיהת שאז הוצרך אליהו להתיר נדרו של טל וזהו וישמע ה' בקול אליהו להתיר נדרו ואח''כ ותשב נפש הילד:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא הָיָה עוֹמֵד בְּגֶשֶׁם וְהִזְכִּיר שֶׁל טַל אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. בְּטַל וְהִזְכִּיר שֶׁל גֶּשֶׁם מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְהָתַנִּי בְּטַל וּבְרוּחוֹת לֹא חִייְבוּ חֲכָמִים לְהַזְכִּיר וְאִם רָצָה לְהַזְכִּיר מַזְכִּיר. לֹא דָמִי לְהַהוּא דְּמֵיקַל וְהַהוּא דְּלָא מַצְלִי וְלָא מֵיקַל. בְּגֶשֶׁם וְהִזְכִּיר שֶׁל טַל אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְהָתַנִּי אִם לֹא שָׁאַל בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִייַת הַמֵּתִים מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. בְּהַהוּא דְּלָא אִדְכָּר לָא טַל וְלָא מָטָר.
Pnei Moshe (non traduit)
בההוא דלא אדכר לא טל ולא מטר. התם איירי שלא הזכיר כלל לא טל ולא גשם והלכך מחזירין אותו אבל הכא מכיון שהזכיר לטל אע''פ שלא הזכיר גשם אין מחזירין אותו:
בגשם וכו'. השתא פריך ארישא דקאמר בימות הגשמים אם הזכיר של טל ולא הזכיר גשם אין מחזירין אותו והתני בתוספתא פ''ג דאם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו אלמא דשאלה והזכרה מעכבין הן:
לא דמי לההוא דמיקל לההוא דלא מצלי ולא מיקל. כלומר לא כדקס''ד דמשום שלא הזכיר טל מחזירין אותו דלא היא אלא דטעמא מפני שהזכיר של גשם שלא בזמנו והוא סימן קללה ואם לא היה אומר כלום לא טל ולא גשם ודאי אין מחזירין אותו דלא דמי האי דמקלל ומזכיר הדבר שלא בעונתו לזה שאינו מתפלל ומזכיר כלום ולא מקלל מידי והלכך אם לא הזכיר כלל בימות הקיץ אין מחזירין אותו דלא חייבו חכמים להזכיר בטל וברוחות אבל אם הזכיר גשם מחזירין אותו:
והתני. בברייתא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכירן לעולם אלא אם רצה וכו' ואמאי קאמרת דמפני שלא הזכיר טל מחזירין אותו:
בטל. היה עומד בימות הקיץ שמזכירין טל ולא הזכירו אלא הזכיר של גשם מחזירין אותו:
היה עומד בגשם. בימות הגשמים שמזכירין גשם והזכיר של טל שאמר משיב הרוח ומוריד הטל אין מחזירין אותו ולקמן פריך עלה:
וְהַבְדָּלָה בְחוֹנֵן הַדָּעַת. שִׁמְעוֹן בַּר ווָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן דָּבָר שֶׁהוּא נוֹהֵג וּבָא חֲכָמִים חוֹלְקִין עָלָיו. אָמַר לוֹ עַל יְדֵי שֶׁעִיקָּרָהּ בְּכוֹס שְׁכָחוּהָ בִתְפִילָּה. מִילְתֵיהּ אָ‍ֽמְרָה שֶׁעִיקָּרָהּ בְּכוֹס. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי יִצְחָק רוּבָּא אָ‍ֽמְרָהּ בְּכוֹס אָ‍ֽמְרָהּ בִּתְפִילָּה בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹת אֶת הַתִּינּוֹקוֹת. מִילְתֵיהּ אָ‍ֽמְרָה שֶׁעִיקָּרָהּ בִּתְפִילָּה. רִבִּי זְעוּרָא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אָ‍ֽמְרָהּ בְּכוֹס אָ‍ֽמְרָהּ בִּתְפִילָּה אָ‍ֽמְרָהּ בִּתְפִילָּה אָ‍ֽמְרָהּ בְּכוֹס. מִילְתֵיהּ אָ‍ֽמְרָה שֶׁעִיקָּרָהּ כַאן וְכַאן.
Pnei Moshe (non traduit)
חכמים חולקין עליו. בתמיה יחלוקו חכמים בדבר כמו דפליגי במתני' ונחזי אנן באיזה מקום תקנו וקבעו להבדלה בתחילה:
ע''י שעיקרה בכוס. עיקר התקנה להבדלה בתחלה על הכוס קבעוה ולבסוף חזרו להזכיר בתפלה ועל ידי כך שכחוה באיזה מקום בתפלה מזכירה:
מילתיה אמרה. ש''מ ממילתיה דר' יוחנן דס''ל דעיקר התקנה בתחלה על הכוס תקנוה ואף ע''ג דבהדיא אמר ר' יוחנן הכי משום דלקמן פליגי בהא הלכך קאמר מילתיה אמרה כלומר הכי משמע הוא דסבירא ליה לר' יוחנן אבל איכא דפליגי עליה:
אמרה בכוס אומרה בתפלה. אם לא אמרה בתפלה ואמרה על הכוס צריך לחזור ולהתפלל ולאומרה בתפלה:
בשביל לזכות את התינוקות. כלומר הא דנהגו לאומרה על הכוס אינו אלא בשביל לזכות את התינוקות ובני ביתו שלא שמעו בתפלה והלכך צריך הוא לחזור ולהתפלל ולאומרה:
מילתיה אמרה. שמעינן ממילתיה דר' יצחק רבה דעיקר התקנה בתפלה היתה ואין יוצא י''ח במה שאמרה על הכוס:
מילתיה אמרה שעיקרה כאן וכאן. עיקר התקנה היתה בשתיהם בתפלה ובכוס הלכך אם אמר בתחלה בכוס יחזור ויתפלל ערבית ויאמר בתפלה ואם אמרה בתפלה בתחלה צריך שיבדיל גם על הכוס:
בְּנִינְוֶה צָ‍ֽרְכוּן מִיעֲבֵד תַּעֲנִית בָּתַר פִּסְחָא. אֲתוּן שַׁייְלוּן לְרִבִּי אָמַר לוֹן רִבִּי לְכוּ וַעֲשׂוּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְשַׁנּוּ מַטְבֵּיעָהּ שֶׁל תְּפִילָּה. אֵיכַן הוּא אוֹמְרָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רַב חוּנָא אִם לֹא שָׁאַל בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִייַת הַמֵּתִים מַחֲזִירִין אוֹתוֹ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. וָמַר לוֹן רִבִּי לְכוּ וַעֲשׂוּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְשַׁנּוּ מַטְבֵּיעָהּ שֶׁל תְּפִילָּה. עַל דַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי אֵיכַן הוּא אוֹמְרָהּ. בְּשֵׁשׁ שֶׁהוּא מוֹסִיף. עַד כְּדוֹן צִיבּוּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁשׁ. יָחִיד שֶׁאֵין לוֹ שֵׁשׁ מְנַיִין אָמַר רִבִּי חֲנִינָא לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רַב חוּנָא יָחִיד שׁוֹאֵל צְרָכָיו בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה וְאֵילּוּ צְרָכָיו הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתיה דר' יוסי איכן הוא אומרה. דודאי בברכת השנים כמו שנוהגין בזמן גשמים לא אמר להן רבי שיאמרו עכשיו אחר הפסח ואם לא בשומע תפלה היכן יאמרו:
בשש שהוא מוסיף. באלו שש ברכות שמוסיפין בתעניות שם יכללו גם לשאלת גשמים:
עד כדון צבור שיש לו שש. עד כאן בציבור שהם נוהגין באלו שש ברכות אבל יחיד שמתפלל בפני עצמו בזמן תעניות לא תקנו לו השש ברכות:
מנין. כלומר ובאיזה מקום הוא מזכיר באותו הזמן לשאלת גשמים וקאמר ר' חנינא לא כן אמר וכו' בפרק דלעיל בהלכה ד' דיחיד שואל צרכיו בשומע תפלה ואילו נמי צרכיו הן ואפי' לר' יוסי דהקשה לר' ירמיה על שאמר שיאמרו בשומע תפלה דוקא לצבור הוא דאמר אבל יחיד הואיל וצרכיו הן יאמר בשומע תפלה. דבר שהוא נוהג ובא. כלומר דבר שהוא נוהג תמיד מיום שתקנו אנשי כנסת הגדולה להתפלות והברכות וכמו ברכה שתקנו בו להבדלה:
א''ל ר' יוסי לא כן וכו'. כלומר שהקשה לו הרי אמרו לעיל דבדיעבד אם לא אמר במקומו מהני הוא שיחזיר ויאמר בשומע תפלה אבל לכתחילה לא והרי אמר להן רבי ובלבד שלא תשנו ממטבע של תפלה והיכי קאמרת דלכתחילה יאמרו בשומע תפלה:
לכו ועשו. התענית ובלבד שלא תשנו מטביעה של התפלה בענין השאלה ומפני שרבי אמר להם סתם ובלבד וכו' ונסתפקו בדבר והיה ר' ירמיה סבר מימר דהואיל והזמן עכשיו אינו לשאלת גשמים אלא שהם צריכין לכך והלכך יאמרו בשומע תפלה:
בנינוה. היו צריכין למיעבד תענית בשביל הגשמים והיה הזמן אחר הפסח:
אֵיכַן הוּא חוֹזֵר. כִּדָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר ווָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ אִם עָקַר אֶת רַגְלָיו חוֹזֵר לָרֹאשׁ וְאִם לָאו חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה. אַף הָכָא אִם עָקַר אֶת רַגְלָיו חוֹזֵר לְכַתְּחִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
בשומע תפלה. כלומר חוזר לשומע תפלה ואומרה ואח''כ עבודה וכו':
בראש חדש. אם לא הזכיר מעין המאורע אם עקר את רגליו וכו' ואם לאו חוזר לעבודה:
רִבִּי זְעוּרָא בְּשֵׁם רִבִּי חוּנָא אִם לֹא שָׁאַל בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. וּדִכְוָתָהּ אִם לֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִייַת הַמֵּתִים אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. מַה אִם שְׁאֵלָה שֶׁהִיא מִדּוֹחָק אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. אַזְכָּרָה שֶׁהִיא מֵרֵיוַח לֹא כָּל שֶׁכֵּן. 39a וְהָתַנִּי אִם לֹא שָׁאַל בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִייַת הַמֵּתִים מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי אֶבְדַּימִי אַחֲוֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי בְּשֶלֹּא אָמַר בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
והתני. הא דלעיל לא שאל וכו' שמחזירין אותו וקס''ד דכשלא הזכירן במקום שתקנו אותן צריך הוא להחזיר ומשני ר' אבדימי דבשלא נזכר לאומרן בשומע תפלה קאמר שמחזירין אותו כדאמר ר' שמעון בר ווא לקמן בהלכה ג':
מה אם שאלה שהיא מדוחק. כלומר הרי שאלה שהיא בקשה על הצורך והדוחק שהזמן צריך לגשמים ולפיכך תקנוה בברכת הפרנסה ואפ''ה אם לא אמרה במקום שתקנוה מהכי לאומרה בשומע תפלה וא''צ להחזירו אזכרה שהיא מריוח שאינה אלא דרך שבח למקום שמוריד הגשם בזמנו ואינה בקשה על הצורך והדוחק לכ''ש דמהני אם אומרה בשומע תפלה:
לא שאל וכו' ודכוותה. בעיא היא אי נימא דכוותה נמי בהזכרה שאם לא הזכיר גשם בתחיית המתים שאומרה בשומע תפלה וקאמר הש''ס דמאי תיבעי לך ק''ו הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source