רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חִייָא בַּר יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא הִתְחִיל גַּלְגַּל חַמָּה לְשַׁקֵּעַ אָדָם עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַר הַכַּרְמֶל וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל בְּיַם הַגָּדוֹל וְעוֹלֶה וְאוֹכֵל בִּתְרוּמָתוֹ חֲזָקָה בְיוֹם טָבַל. הֲדָא דְתֵימַר בְּהַהוּא דְּאָזִיל לֵיהּ בְּקָפּוֹנְדָרָא. בְּרַם הַהוּא דְּאָזַל לֵיהּ בְּאִיסְרָטָא לָא בְדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא בדא. לא בזה אמרו חזקה ביום טבל לפי ששוהא הרבה בסיבוב הליכה דרך האיסרטא:
ברם. אבל אם הולך הוא בחיסרטא זהו דרך הרבים הכבושה לכל:
הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. לא אמרן אלא אם ירד והלך לו בדרך הקצרה שיש שם:
אדם עומד בראש הר הכרמל. שהוא על שפת הים ושם החמה נראית ביותר סמוך לשקיעתה. חזקה ביום טבל. מפני שיש שהות מתחילת שקיעה בכדי שירד ויטבול ויעלה ועדיין יום הוא ועלה לו הערב שמש דר' חנינא לטעמיה דאמר מסוף השקיעה זהו בין השמשות אבל מקודם לכן יממא הוי:
אֵיזֶהוּא בֵין הַשְּׁמָשוֹת. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא לְטִיפָּה שֶׁל דָּם שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל גַּבֵּי חוּדָּהּ שֶׁל סַייָף נֶחְלְקָה הַטִּיפָּה לְכַאן וּלְכַאן זֶהוּ בֵין הַשְּׁמָשׁוֹת. אֵיזֶהוּא בֵין הַשְּׁמָשוֹת. מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה כְדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ אָדָם חֲצִי מִיל דִּבְרֵי רִבִּי נְחֶמְיָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּהֶרֶף עַיִן וְלֹא יָֽכְלוּ לַעֲמוֹד עָלָיו חֲכָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהרף עין. כשיעור קריצת העין ברפיון:
משתשקע החמה. מסוף השקיעה:
נחלקה הטיפה לכאן ולכאן. כלומר אם הטיפה נתונה היא על חודה של סייף ודאי שאינה עומדת שם אלא נחלקת לכאן ולכאן וכשיעור הזה הוא בין השמשות ולהכי קאמר טיפה של דם שהדם יותר עב מן המים וטיפה של מים אינה עומדת כלל על החוד כזה ואין כאן שיעור וכהרף עין לא ס''ל לר' תנחומא ודעת ר' יוסי בברייתא דלקמן היא:
רִבִּי אוֹמֵר הַלְּבָנָה בִתְקוּפָתָהּ הִתְחִיל גַּלגַּל חַמָּה לְשַׁקֵּעַ וּתְחִלַּת גַּלגַּל לְבָנָה לַעֲלוֹת זֶהוּ בֵין הַשְּׁמָשׁוֹת. אָמַר 3a רִבִּי חֲנִינָא סוֹף גַּלגַּל חַמָּה לְשַׁקֵּעַ וּתְחִלַּת גַּלגַּל לְבָנָה לַעֲלוֹת. וְתַנִּי שְׁמוּאֵל כֵּן אֵין הַלְּבָנָה זוֹרַחַת בְּשָׁעָה שֶׁהָחַמָּה שׁוֹקַעַת וְלֹא שׁוֹקַעַת בְּשָׁעָה שֶׁהָחַמָּה זוֹרַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותני שמואל כן. כר' חנינה שאין הלבנה זורחת ממש אלא בשעה שהחמה שוקעת לגמרי וכן לא שוקעת בשחרית בשעה שכבר החמה זורחת אלא מקודם לזה:
ר' חנינא. פליג וס''ל שסוף השקיעה של החמה הוא בין השמשות וזהו התחלת גלגל לבנה לעלות ולהזריח:
התחיל גלגל חמה לשקע. מתחילת השקיעה כבר נקרא בין השמשות ואז הוא גם כן התחלת גלגל לבנה לעלות:
הלבנה בתקופתה. כשהלבנה באמצע החדש וזהו תקופתה שאז דרכה לעלות בתחילת הלילה:
רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי אַחָא הֲווּ יָֽתְבִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי אָחָא לָא מִסְתַּבְּרָא סוֹף חֲצִי מִיל דְּרִבִּי נְחֶמְיָה כְּהֶרֶף עַיִן אָמַר לֵיהּ אוּף אֲנָא סָבַר כֵּן. רִבִּי חִזְקִיָּה לָא אָמַר כֵּן אֶלָּא כָּל הֶרֶף עַיִן וְהֶרֶף עַיִן שֶׁבַּחֲצִי מִיל דְּרִבִּי נְחֶמְיָה סָפֵק הוּא. אָמַר רִבִּי מָנָא קַשְׁייָתֵיהּ קוֹמֵי רִבִּי חִזְקִיָּה כַּד תַּנִּינָן תַּמָּן רָאָה אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בֵּין הַשְּׁמָשוֹת. אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשוֹת וְאַחַת לְמָחָר אִם יוֹדֵעַ הָֽרְאִייָה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר וַדַּאי לְטוּמְאָה וּלְקָרְבַּן 3b וְאִם סָפֵק שֶׁמִּקְצַת הָֽרְאִיָּה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר וַדַּאי לְטוּמְאָה וְסָפֵק לְקָרְבַּן. רִבִּי חִייָא בַּר יוֹסֵף בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן מַאן תַּנָּא רְאִיָּה נֶחְלֶקֶת לִשְׁנַיִם רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ קְשָׁתָה עַל דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ אָמַר כָּל הֶרֶף עַיִן וְהֶרֶף עַיִן שֶׁבַּחֲצִי מִיל דְּרִבִּי נְחֶמְיָה סָפֵק הוּא. לָמָּה אָמַר לִי קְשִׁיתֵיהּ לִכְשֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר זֶהוּ בֵין הַשְּׁמָשוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ליה קשתיה לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות. כלו' דר' חזקיה השיב לו דמאי תיקשי לדידי תיקשי לך טפי אליביה דר' יוסי גופיה דאמר בין השמשות כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו וא''כ אם יבא אליהו ויברר לנו זהו הרף עין הוא בין השמשות וכי שייך לומר בראייה אחת כהרף עין לחלקה לב' ראיות כדקאמר ר' יוסי וכך היה לך להקשות אליביה וזו הקושיא קשה אפי' למ''ד אליבא דר' יוסי דבין השמשות דידיה לבתר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והא כהרף עין הוא והיאך נחלק הראייה לב' ראיות ומאי חזית דאקשת לדידי ואי דיכולת לשנויי להך קושיא דאע''ג דס''ל לר' יוסי בין השמשות כהרף עין אפ''ה לענין ראייה ס''ל דנחשבת כב' ראיות א''כ גם לדידי ל''ק מאי דאקשת לי וטפי ניחא לדידי דהכי קאמרי כל הרף עין שבחצי מיל ספק הוא אליבא דר' יוסי דיש ג''כ להסתפק על הראשון שמא מקצת יום ומקצת לילה הוא והלכך כל ראיה שבתוך אותו השיעור נחשבת כב' ראיות וא''כ נ''מ טובא איכא לענין טומאה אליבא דר' יוסי:
על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא למה. כלומר לדידך דאמרת דלר' יוסי כל הרף עין שבכל שיעורו של ר' נחמיה ספק הוא א''כ קשה למה ולאיזה ענין ספק הוא אליבא דר' יוסי הא כיון דר' יוסי גופיה ס''ל דראיית בין השמשות לעולם נחשבת כשתי ראיות ומעתה אין נ''מ לטומאה אליבא דר' יוסי דאם נימא שכל הרף עין באותו שיעור דחצי מיל מספקינן ביום או בלילה או חציו מיום וחציו מלילה הרי עכ''פ כל ראייה שבאותו שיעור נחשבת כב' ראיות וא''כ למאי הוא ספק לדידך ואליבא דר' יוסי והא ודאי נמי ליכא למימר דנ''מ לענין טבילה דאינו כשר לטבילה לפי שכל הרף עין יש להסתפק שמא הוא לילה דא''כ היינו דר' נחמיה דאיהו ג''כ ס''ל דכל השיעור של חצי מיל ספק הוא ובמאי פליגי ואם לענין טומאה נמי ליכא נ''מ כדאמרן קשיא למאי הוא דאמרת אליבא דר' יוסי דספק הוא:
קשתה על דעתך. השתא מסיק ר' מנא הקושיא לר' חזקיה:
ר' יוסי אמר לה. והשיב ר' יוחנן ר' יוסי היא דכך שנינו בתוספתא פרק קמא דזבים ראה אחת מרובה כשתים יש מתחילתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ר' יוסי אומר אין בידו אלא אחת ומודה רי יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע''פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג יש בה שתי ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה:
ר' חייה בר יוסף וכו'. כל זה הוא מדברי ר' מנא שהקשה לר' חזקיה כששנו זה הדין כדמסיק לקמן. וכלומר ובעא ר' חייא בר יוסף לפני ר' יוחנן מאן. תנא ראייה נחלקת לשנים כלומר שראיית בין השמשות תחשב כשתי ראיות:
וספק לקרבן. דמספקא לן שמא שתים שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה שתים ואי מקצתה ביום ומקצתה בלילה שלש:
ודאי לטומאה. דמה נפשך איכא שתים:
ואם ספק. דשמא כולה מן היום או כולה מן הלילה:
ראה אחת. חסר כאן בהעתקה וה''ג כמו שהיא שנויה בסוף פ''ק דזבים ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם ידוע שמקצת וכו' דין הזב הוא שמיטמא בראייות ובימים אם ראה שלש ראייות ביום אחד או שלשה ראייות בשני ימים או בג' ימים ובלבד שיהו רצופין שלא יפסיק ביום טהור בין הראייות בכל אלו טמא וחייב בקרבן ואם ראה שתי ראייות פטור מן הקרבן אבל טמא טומאת זיבה וזה שראה ראייה אחת היום וא' בין השמשות או א' בין השמשות וא' למחר אם ידוע שמקצת הראייה מהיום שראה קצת הראייה בסוף היום וקצתה בתחילת הלילה של מחר אע''פ שלא היה ביניהם כדי טבילה וסיפוג שהיא השיעור לחלק ראייה אחת לשתי ראייות אפי' הכי נחשבים כשתי ראייות מפני שהימים חולקין והלכך ודאי לטומאה ולקרבן דיש כאן שלש ראייות דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון שיש בה משני ימים:
קשייתה קומי דר' חזקיה כדתנינן תמן וכו'. בעוד ששנינו במס' זבים המתני' דלקמיה הקשיתי לדבריו במה דמפרש אליבא דר' יוסי ולא מסיק הקושיא עד לבתר הכי קשתה על דעתך וכו' כדלקמן:
אלא כל הרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא. אליבא דר' יוסי ובהא פליגי דר' נחמיה דקאמר כדי שיהלך אדם חצי מיל הוא בין השמשות וא''כ כל שיעורא דידיה איכא לספוקי או כולו יום או כולו לילה או חציו יום וחציו לילה ואלו לר' יוסי כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל יש להסתפק וא''כ הרף עין הראשון שהוא אחר שתשקע החמה זהו ג''כ נקרא בין השמשות והא דקאמר כל הרף עין וכו' לאו דוקא אלא דהכוונה שאף הרף עין הראשון ג''כ בכלל וא''א לעמוד עליו:
לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי. כלומר ודאי לא מסתברא לפרש בענין אחר אלא לומר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי דהא מדקאמר אי אפשר לעמוד עליו משמע שבהרף העין שהלילה נכנס היום יוצא וכל מקמי הכי יממא הוי וא''כ כל בין השמשות דר' נחמיה כשר הוא לטבילה אליבא דר' יוסי דאכתי איכא הערב שמש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source