מוֹדִים מוֹדִים מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כִּי יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר. הֲדָא דְּאָמַר בְּצִיבּוּר. אֲבָל בְּיָחִיד תַּחֲנוּנִים הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
כי יסכר פי דוברי שקר. אלו האומרים מודים מודים ולפיכך סוכרין פיהם:
הלכה: 40a רִבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי סִימוֹן כְּקוֹרֵא תִּיגָר עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עַל קַן צִפּוֹר הִגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ וְעַל אוֹתוֹ הָאִישׁ לֹא הִגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ. רִבִּי יוֹסֵי בְּשֵׁם רִבִּי סִימוֹן כְּנוֹתֵן קִצְבָא לְמִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עַד קַן צִפּוֹר הִגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ. אִת תְּנַיֵּי תַּנִּי עַל. וְאִית תְּנַיֵּי תַּנִּי עַד. מַאן דָּמַר עַל מְסַייֵעַ לְרִבִּי פִּינְחָס. וּמַאן דָּמַר עַד מְסַייֵעַ לְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן לָא עָ‍ֽבְדִּין טָבוּת שֶׁעוֹשִׂין לְמִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים. וְאִילֵּין דִּמְתַרְגְּמִין עַמִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמַה דַּאֲנָא רַחֲמָן בִּשְׁמַיִם כַּךְ תֶּהֱווּן רַחֲמָנִין בְּאַרְעָא. תּוֹרְתָא אוֹ רְחֵילָה יָתָהּ וְיַת בְּרָהּ לָא תִּיכְסוּן תְרַוֵּיהוֹן בְּיוֹמָא חַד לָא עָ‍ֽבְדִּין טָבָאוּת שֶׁהֵן עוֹשִׂין מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ואלין דמתרגמין וכו'. מנהגם היה אחר שהיו קורין בתורה היו מתרגמין הפסוק להעם ואלו המתרגמין להפסוק שור או כשב וגו' ואותו ואת בנו לא תשחטו וגו' עמי בני ישראל וכו' לא טוב הן עושין ומהאי טעמא:
לא עבדין טבות וכו'. והיינו טעמא שלא טוב הוא לעשות מדותיו של הקב''ה רחמים ואינן אלא גזרות המלך וזהו כר' יוסה:
כנותן קצבה. זהו הטעם שהוא כנותן קצבה למדותיו יתברך ואומר עד כאן הגיעו רחמיך ואפילו עד קן צפור חוס ורחם עלינו וכדמפרש ואזיל שהיה גורס במתני' כהך תנא דתני עד קן צפור הגיעו רחמיך ובאמת אינו מפני הרחמים אלא גזירת המלך כך הוא:
גמ' ר' פינחס בשם רבי סימון כקורא תגר. כך הוא במגילה פ''ד וכן הוא לקמן. היינו טעמא דמשתקין אותו מפני שהוא נראה כקורא תגר על מדותיו של הקב''ה ואומר על קן צפור וכו' שהוא דבר קל ואינו חשוב ועל אותו האיש וכו' וכלומר דמשמעות דבריו הם כך ואף שאינו אומר בפירוש כן:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר סָפֵק הִזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חוֹדֶשׁ סָפֵק לא הִזְכִּיר מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. לְאֵיכַן הוּא חוֹזֵר. שִׁמְעוֹן בַּר ווָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אִם עָקַר אֶת רַגְלָיו חוֹזֵר לְכַתְּחִילָּה. וְאִם לָאו חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָזִי הִסִּיעַ דַּעַת כְּמִי שֶׁעָקַר אֶת רַגְלָיו. וְאִילֵּין תַּחֲנוּנַיָּא צְרִיכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואילין תחנוניא צריכה. ואם נזכר באותן תחנונים שאומר אחר התפלה מיבעיא לן אם הוי כעקר את רגליו או לא:
הסיע דעת. הסיח דעתו מתפלתו אחר שגומרה ולא היה בדעתו לומר עוד איזה תתנונים הוי כמי שעקר את רגליו וחוזר לראש:
רִבִּי אָחָא וְרִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי יָ‍ֽתְבִין בְּחַד כְּנִישְׁתָּא אָתִי עֲבַר חַד קוֹמִי תֵיבוּתָא וְאַשְׁגָּר חַד בְּרָכָה. אֲתוּן וְשַׁייְלוּן לְרִבִּי סִימוֹן. אָמַר לוֹן רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְלִיחַ צִיבּוּר שֶׁהִשְׁגִּיר שְׁתַּיִם שָלֹשׁ בְּרָכוֹת אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אַשְׁכַּח תְּנָיי וּפְלִיג. לַכֹּל אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ חוּץ מִמִּי שֶׁלֹּא אָמַר מְחַיֵּה הַמֵּתִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים וּבוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם. אֲנִי אוֹמֵר מִין הוּא. שְׁמוּאֵל הַקָּטָן עֲבַר קוֹמִי תֵיבוּתָא וְאַשְׁגָּר מַכְנִיעַ זֵדִים בְּסוֹפָהּ שְׁרִי מַשְׁקִיף עֲלֵיהוֹן. אָ‍ֽמְרִין לֵיהּ לֹא שִׁיעֲרוּ חֲכָמִים בָּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
בסופה. ובסוף התחיל להשקיף עליהם מה יאמרו לו על זה ואמרו לו לא שיערו חכמים בך ולא עליך אמרו כן דודאי לאדם כמותך אין לחשוד אותו בכך:
ואשגר מכניע זדים. טעה והשמיט מכניע זדים:
אשכח תניי ופליג. אשכחן תנא דברייתא דפליג על הא דאמר ריב''ל בסתם דאין מחזירין אותו ולא מחלק מידי בין הברכות אבל האי תנא ס''ל דלכל אין מחזירין אותו חוץ ממי שלא אמר ג' אלו מחיה מתים וכו' שמחזירין אותו לפי שאני אומר מין הוא ואינו מאמין באלה וצריך שיאמר אותן:
אין מחזירין אותו. מפני טורח הצבור:
ואשגר חד ברכה. השמיטה באשגרת לשונו במרוצה ולא אמרה:
הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְטָעָה. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא בְּשֵׁם רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל טָעָה בְּשָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת חוֹזֵר בַּתְּחִילָּה. אָדָא בַּר בַּר חָנָה גַּנִּיבָה בְּשֵׁם רַב טָעָה בְּשָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה. רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב חוּנָה בְּשֵׁם רַב טָעָה בְּשָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת חוֹזֵר בַּתְּחִילָּה. בְּשָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה. טָעָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיכַן טָעָה חוֹזֵר לְמָקוֹם הַבָּרוּר לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
חוזר למקום הברור לו. למקום שיודע בודאי שאמר לאותה הברכה ומשם ואילך יתחיל:
רבי חלבו. וכן אמר ר' חלבו ורב הונא בשם רב דקאמר נמי בג' הראשונות כמו ר''ח בן גמליאל:
הלכה: תַּנִּי הַפּוֹרֵס אֶת שְׁמַע וְהָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְהַנּוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְהַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה וְהַמַּפְטִיר בְּנָבִיא וְהַמְבָרֵךְ עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה לֹא יַעֲנֶה אַחַר עַצְמוֹ אָמֵן. וְאִם עָנָה הֲרֵי זֶה בּוּר. אִית תְּנָיֵי תַּנִּי הֲרֵי זֶה בּוּר. וְאִית תְּנָיֵי תַּנִּי הֲרֵי זֶה חָכָם. אָמַר רַב חִסְדָּא מַאן דָּמַר הֲרֵי זֶה חָכָם בְּעוֹנֶה בְּסוֹף. וּמַאן דָּמַר הֲרֵי זֶה בּוּר בְּעוֹנֶה עַל בְּרָכָה וּבְרָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני. בתוספתא דמגילה פ''ג:
אית תניי תני הרי זה בור. העונה אמן אחר ברכותיו:
בעונה בסוף. כל הברכות כמו אחר כל י''ח ברכות דתפלה וכיוצא בה:
משנה: הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה לֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן מִפְּנֵי הַטֵּירוּף. וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הֻבְטַחְתּוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְחוֹזֵר לִתְפִילָּתוֹ רְשָׁאִי.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' לא יענה אחר הכהנים אמן. בסוף כל ברכה כמו ששאר צבור עונים:
מפני הטירוף. שלא תטרוף דעתו ויטעה לפי שש''צ צריך להתחיל ברכה שניה ולהקרות להן מלה במלה ואם יענה אמן לא יוכל לכוין ולחזור ולהתחיל הברכה שראוי להתחילה:
לא ישא את כפיו. שמא לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו להתחיל שים שלום שאפשר שתהא דעתו מטורפת מאימתא דצבורא:
ואם הבטחתו. ואם בטוח הוא שלא תהא דעתו מטורפת מאימת הציבור רשאי לישא את כפיו:
בְּטִיטַיי אִשְׁתַּתַּק בְּאוֹפָנַייָא אֲתוּן וְשַׁייְלוּן לְרִבִּי אָבוּן. אֲמַר לוֹן רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זֶה שֶׁעוֹבֵר תַּחְתָּיו יַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. אָ‍ֽמְרִין לֵיהּ וְהָא תַנִּינָן מַתְחִיל הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה זֶה. אֲמַר לוֹן מִכֵּיוָן דַּעֲנִיתוּן קְדוּשְׁתָּא כְּמוֹ שֶׁהוּא תְּחִילַת בְּרָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בטיטיי. שם אחד שעבר לפני התיבה ונשתתק באופנייה בסדר קדושה של ברכת יוצר אור והאופנים וכו' אתון ושאלון לרבי אבון מהיכן יתחיל זה שעובר תחתיו:
אמר לון מכיון דעניתון קדושתא. כשפתח הראשון באופנים כבר ענו הצבור קדושה בתחלה הוי השתא ממקום זה ואילך כמי שהוא תחלת ברכה:
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּרוֹמָיָא שְׁלשָׁה דְּבָרִים רוּבָּן וּמִיעוּטָן רַע וּבֵינוֹנִתָן יָפֶה הַשְּׂאוֹר וְהַמֶּלַח וְהַסֵּרוּב. בַּתְּחִילָּה מְסָרֵב שְׁנִייָה מְעַמְעֵם. וּבַשְּׁלִישִׁית רָץ וּבָא. רִבִּי חוּנָא הֲוָה יְתִיב בְּחַד כְּנִשְׁתָּא עֲאַל חֲזָנָא וְאַטְרַח עַל חַד דְּיֵיעוֹל וְלָא קְבִיל עִילוֹי. בְּסוֹפָא אֲתָא לְגַבֵּי רִבִּי אֶלְעָזָר אֲמַר לֵיהּ לָא יִכְעוֹס מָרִי עָלַי בְּגִין דְּלָא הֲוִינָא מִיתְעַר לָא עֲלִית. אֲמַר לֵיהּ עֲלָךְ לָא כְּעַסִּית אֶלָּא עַל הַדֵּין דְּאַטְרַח.
Pnei Moshe (non traduit)
בתחלה מסרב. כשאומרין לאחד לירד לפני התיבה להתפלל ובפעם שניה מגמגם כמו שרוצה ואינו רוצה ובפעם השלישית רץ ובא להתפלל:
עאל חזנא. ולא היה רוצה לעלות ולהתפלל והטריח על אחד שיתפלל במקומו ולא קיבל זה ממנו ובסוף בא זה לגבי ר''א להתנצל עצמו על שסירב ואמר אל יכעוס אדוני עלי שבשביל שלא הייתי מתעורר בגופי והרגשתי איזה כבדות בעצמי בשביל כך לא עליתי לבהכ''נ לירד לפני התיבה והשיב לו לא עליך כעסתי כ''א על זה שהטריח עליך הרבה:
תַּנִּי שְׁנַיִם קוֹרִין בַּתּוֹרָה וְאֵין שְׁנַיִם מַפְטִירִין בְּנָבִיא. אָמַר רִבִּי עוּלָּא קְרוּיוֹת בַּתּוֹרָה וְאֵין קְרוּיוֹת בְּנָבִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר עולא. טעמא דהאי תנא משום דקריאות בתורה כלומר עיקר החיוב מתקנת משה ועזרא שיהו קורין בתורה אבל לא תקנו הם לקרות בנביא וא''כ הואיל דקריאת התורה חובה עליהן יהבי דעתייהו לשמוע אפי' ב' הקורין ובנביא שתקנו חכמי' אח''כ להפטרה ואין חובה כל כך עליהם אין שנים קורין דלא יהבי דעתייהו לשמוע מהם:
תני. תניא אידך דפליג על הברייתא דהתוספתא:
תַּנִּי לֹא יְהוּ שְׁנַיִם קוֹרִין בַּתּוֹרָה וְאֶחָד מְתַרְגֵּם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מִפְּנֵי הַבְּרָכָה. וְהָתַנִּי לֹא יְהוּ שְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין וְאֶחָד קוֹרֵא אִית לָךְ מֵימַר מִפְּנֵי הַבְּרָכָה אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁאֵין שְׁנֵי קוֹלוֹת נִכְנָסִין לְתוֹךְ אוֹזֶן אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר ר' זעירא. דטעמא הויא מפני הברכה שאי אפשר שיהו שנים מברכין על קריאה אחת ובלא ברכה היאך יקרא בתורה ופריך הש''ס על טעמיה דר''ז והתני שם בסיפא וכן לא יהו שנים מתרגמין וא' קורא וכי אית לך למימר מפני הברכה על התרגום אלא היינו טעמא דרישא והסיפא משום שא''א לשני קולית שיהו נכנסין לתוך אזן אחת דתרי קלי לא משתמעי:
תני. בתוספתא דמגילה פ''ג:
רִבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה וְנִשְׁתַּתֵּק זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד תַּחְתָּיו יַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן. אִם אֹמֵר אַתְּ מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק הָרִאשׁוֹנִים נִתְבָּ‍ֽרְכוּ לִפְנֵיהֶן וְלֹא נִתְבָּ‍ֽרְכוּ לְאַחֲרֵיהֶן. וְהָאַחֲרוֹנִים נִתְבָּ‍ֽרְכוּ לְאַחֲרֵיהֶן וְלֹא נִתְבָּ‍ֽרְכוּ לִפְנֵיהֶן וּכְתִיב תּוֹרַת י֨י 40b תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. שֶׁתְּהֵא כוּלָּהּ תְּמִימָה.
Pnei Moshe (non traduit)
וכתיב תורת ה' תמימה וגו' שתהא כולה תמימה. בברכותיה שמברכין עליה והלכך צריך שיתחיל ממקום שהתחיל הראשין ואז יברך בתחילה ובסוף ונמצאו כל הפסוקים נתברכו לפניהן ולאחריהן:
והאחרונים. פסוקים אחרונים שקרא זה שעומד תחתיו נתברכו לאחריהן ולא נתברכו לפניהן שהרי מתחיל ממקום שפסק וגומר קריאת הראשון על סמך ברכתו שבירך כבר:
יתחיל ממקום שהתחיל הראשון. זה שקרא לפניו ונשתתק כדמפרש טעמא שאם אומר את ממקום שפסק א''כ פסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן שבירך זה לפני קריאתן ולא נתברכו לאחריהן שהרי לא הספיק לברך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source