תַּנִּי לֹא יְהוּ שְׁנַיִם קוֹרִין בַּתּוֹרָה וְאֶחָד מְתַרְגֵּם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מִפְּנֵי הַבְּרָכָה. וְהָתַנִּי לֹא יְהוּ שְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין וְאֶחָד קוֹרֵא אִית לָךְ מֵימַר מִפְּנֵי הַבְּרָכָה אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁאֵין שְׁנֵי קוֹלוֹת נִכְנָסִין לְתוֹךְ אוֹזֶן אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא דמגילה פ''ג:
א''ר ר' זעירא. דטעמא הויא מפני הברכה שאי אפשר שיהו שנים מברכין על קריאה אחת ובלא ברכה היאך יקרא בתורה ופריך הש''ס על טעמיה דר''ז והתני שם בסיפא וכן לא יהו שנים מתרגמין וא' קורא וכי אית לך למימר מפני הברכה על התרגום אלא היינו טעמא דרישא והסיפא משום שא''א לשני קולית שיהו נכנסין לתוך אזן אחת דתרי קלי לא משתמעי:
רִבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה וְנִשְׁתַּתֵּק זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד תַּחְתָּיו יַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן. אִם אֹמֵר אַתְּ מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק הָרִאשׁוֹנִים נִתְבָּ‍ֽרְכוּ לִפְנֵיהֶן וְלֹא נִתְבָּ‍ֽרְכוּ לְאַחֲרֵיהֶן. וְהָאַחֲרוֹנִים נִתְבָּ‍ֽרְכוּ לְאַחֲרֵיהֶן וְלֹא נִתְבָּ‍ֽרְכוּ לִפְנֵיהֶן וּכְתִיב תּוֹרַת י֨י 40b תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. שֶׁתְּהֵא כוּלָּהּ תְּמִימָה.
Pnei Moshe (non traduit)
יתחיל ממקום שהתחיל הראשון. זה שקרא לפניו ונשתתק כדמפרש טעמא שאם אומר את ממקום שפסק א''כ פסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן שבירך זה לפני קריאתן ולא נתברכו לאחריהן שהרי לא הספיק לברך:
והאחרונים. פסוקים אחרונים שקרא זה שעומד תחתיו נתברכו לאחריהן ולא נתברכו לפניהן שהרי מתחיל ממקום שפסק וגומר קריאת הראשון על סמך ברכתו שבירך כבר:
וכתיב תורת ה' תמימה וגו' שתהא כולה תמימה. בברכותיה שמברכין עליה והלכך צריך שיתחיל ממקום שהתחיל הראשין ואז יברך בתחילה ובסוף ונמצאו כל הפסוקים נתברכו לפניהן ולאחריהן:
תַּנִּי שְׁנַיִם קוֹרִין בַּתּוֹרָה וְאֵין שְׁנַיִם מַפְטִירִין בְּנָבִיא. אָמַר רִבִּי עוּלָּא קְרוּיוֹת בַּתּוֹרָה וְאֵין קְרוּיוֹת בְּנָבִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. תניא אידך דפליג על הברייתא דהתוספתא:
א''ר עולא. טעמא דהאי תנא משום דקריאות בתורה כלומר עיקר החיוב מתקנת משה ועזרא שיהו קורין בתורה אבל לא תקנו הם לקרות בנביא וא''כ הואיל דקריאת התורה חובה עליהן יהבי דעתייהו לשמוע אפי' ב' הקורין ובנביא שתקנו חכמי' אח''כ להפטרה ואין חובה כל כך עליהם אין שנים קורין דלא יהבי דעתייהו לשמוע מהם:
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּרוֹמָיָא שְׁלשָׁה דְּבָרִים רוּבָּן וּמִיעוּטָן רַע וּבֵינוֹנִתָן יָפֶה הַשְּׂאוֹר וְהַמֶּלַח וְהַסֵּרוּב. בַּתְּחִילָּה מְסָרֵב שְׁנִייָה מְעַמְעֵם. וּבַשְּׁלִישִׁית רָץ וּבָא. רִבִּי חוּנָא הֲוָה יְתִיב בְּחַד כְּנִשְׁתָּא עֲאַל חֲזָנָא וְאַטְרַח עַל חַד דְּיֵיעוֹל וְלָא קְבִיל עִילוֹי. בְּסוֹפָא אֲתָא לְגַבֵּי רִבִּי אֶלְעָזָר אֲמַר לֵיהּ לָא יִכְעוֹס מָרִי עָלַי בְּגִין דְּלָא הֲוִינָא מִיתְעַר לָא עֲלִית. אֲמַר לֵיהּ עֲלָךְ לָא כְּעַסִּית אֶלָּא עַל הַדֵּין דְּאַטְרַח.
Pnei Moshe (non traduit)
עאל חזנא. ולא היה רוצה לעלות ולהתפלל והטריח על אחד שיתפלל במקומו ולא קיבל זה ממנו ובסוף בא זה לגבי ר''א להתנצל עצמו על שסירב ואמר אל יכעוס אדוני עלי שבשביל שלא הייתי מתעורר בגופי והרגשתי איזה כבדות בעצמי בשביל כך לא עליתי לבהכ''נ לירד לפני התיבה והשיב לו לא עליך כעסתי כ''א על זה שהטריח עליך הרבה:
בתחלה מסרב. כשאומרין לאחד לירד לפני התיבה להתפלל ובפעם שניה מגמגם כמו שרוצה ואינו רוצה ובפעם השלישית רץ ובא להתפלל:
בְּטִיטַיי אִשְׁתַּתַּק בְּאוֹפָנַייָא אֲתוּן וְשַׁייְלוּן לְרִבִּי אָבוּן. אֲמַר לוֹן רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זֶה שֶׁעוֹבֵר תַּחְתָּיו יַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. אָ‍ֽמְרִין לֵיהּ וְהָא תַנִּינָן מַתְחִיל הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה זֶה. אֲמַר לוֹן מִכֵּיוָן דַּעֲנִיתוּן קְדוּשְׁתָּא כְּמוֹ שֶׁהוּא תְּחִילַת בְּרָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר לון מכיון דעניתון קדושתא. כשפתח הראשון באופנים כבר ענו הצבור קדושה בתחלה הוי השתא ממקום זה ואילך כמי שהוא תחלת ברכה:
בטיטיי. שם אחד שעבר לפני התיבה ונשתתק באופנייה בסדר קדושה של ברכת יוצר אור והאופנים וכו' אתון ושאלון לרבי אבון מהיכן יתחיל זה שעובר תחתיו:
משנה: הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה לֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן מִפְּנֵי הַטֵּירוּף. וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הֻבְטַחְתּוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְחוֹזֵר לִתְפִילָּתוֹ רְשָׁאִי.
Pnei Moshe (non traduit)
ואם הבטחתו. ואם בטוח הוא שלא תהא דעתו מטורפת מאימת הציבור רשאי לישא את כפיו:
לא ישא את כפיו. שמא לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו להתחיל שים שלום שאפשר שתהא דעתו מטורפת מאימתא דצבורא:
מפני הטירוף. שלא תטרוף דעתו ויטעה לפי שש''צ צריך להתחיל ברכה שניה ולהקרות להן מלה במלה ואם יענה אמן לא יוכל לכוין ולחזור ולהתחיל הברכה שראוי להתחילה:
מתני' לא יענה אחר הכהנים אמן. בסוף כל ברכה כמו ששאר צבור עונים:
הלכה: תַּנִּי הַפּוֹרֵס אֶת שְׁמַע וְהָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְהַנּוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְהַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה וְהַמַּפְטִיר בְּנָבִיא וְהַמְבָרֵךְ עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה לֹא יַעֲנֶה אַחַר עַצְמוֹ אָמֵן. וְאִם עָנָה הֲרֵי זֶה בּוּר. אִית תְּנָיֵי תַּנִּי הֲרֵי זֶה בּוּר. וְאִית תְּנָיֵי תַּנִּי הֲרֵי זֶה חָכָם. אָמַר רַב חִסְדָּא מַאן דָּמַר הֲרֵי זֶה חָכָם בְּעוֹנֶה בְּסוֹף. וּמַאן דָּמַר הֲרֵי זֶה בּוּר בְּעוֹנֶה עַל בְּרָכָה וּבְרָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בעונה בסוף. כל הברכות כמו אחר כל י''ח ברכות דתפלה וכיוצא בה:
אית תניי תני הרי זה בור. העונה אמן אחר ברכותיו:
גמ' תני. בתוספתא דמגילה פ''ג:
מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁחָלָה בְנוֹ וְשָׁלַח שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים אֵצֶל רִבִּי חֲנִינָא בֶּן דוֹסָא בְּעִירוֹ. אָמַר לוֹן הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֶעֱלֶה לַעֲלִייָה וְעָלָה לַעֲלִייָה וְיָרַד אָמַר לָהֶן בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁנִּינוּחַ בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל מֵחָלְייוֹ וְסִייְמוּ בְּאוֹתֶהּ שָׁעֶה תָּבַע מָזוֹן. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בֵּרִבִּי נַחְמָנִי אִם כִּווָנתָּ אֶת לִבְּךָ בִתְפִילָּה תְּהֵא מְבוּשָּׂר שֶׁנִּשְׁמְעָה תְפִילָּתָךְ. וּמַה טַעַם תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶיךָ. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אִם עָשׂוֹ שִׂפְתוֹתָיו שֶׁל אָדָם תְּנוּבָה יְהֵא מְבוּשָּׂר שֶׁנִּשְׁמְעָה תְפִילָּתוֹ. מַה טַעַם בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתַיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר י֨י וּרְפָתִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
תנובה. שמרגיש בעצמו שאומרה סדורה ותיבה אחר תיבה כהוגן ובכוונה:
בורא ניב שפתים. כשיש ניב שפתים אז מבושר לו שלום:
הדרן עלך אין עומדין
שנים ישראל ואחד כהן. שהיו מהלכין בדרך ממצעין את הכהן לכבדו לפי ששלשה המהלכין הגדול באמצע:
ממצעין את החבר. דת''ח קודם לכהן עם הארץ ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָא 41a שְׁנַיִם יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֵן מְמַצְּעִין אֶת הַכֹּהֵן. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁכּוּלָּם שָׁוִין. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן תַּלְמִיד חָכָם מְמַצְּעִין אֶת הֶחָבֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
תנובה. שמרגיש בעצמו שאומרה סדורה ותיבה אחר תיבה כהוגן ובכוונה:
בורא ניב שפתים. כשיש ניב שפתים אז מבושר לו שלום:
הדרן עלך אין עומדין
שנים ישראל ואחד כהן. שהיו מהלכין בדרך ממצעין את הכהן לכבדו לפי ששלשה המהלכין הגדול באמצע:
ממצעין את החבר. דת''ח קודם לכהן עם הארץ ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא:
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִיָּמַי לֹא בֵּרַכְתִּי לִפְנֵי כֹהֵן וְלֹא הִנַּחְתִּי יִשְׂרָאֵל לְבָרֵךְ לְפָנַי.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא הנחתי ישראל לברך לפניו. גרסי' להא בפ' הנזקין בהלכה ט':
רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר כָּל כֹּהֵן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי כַּד הֲוָה תָּשִׁישׁ הֲוָה חֲזִיק רֵישֵׁיהּ וְקָאִים לֵיהּ אֲחוֹרֵי עֲמוּדָה. רִבִּי אֶלְעָזָר נְפִיק לֵיהּ לִבְרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
כד הוה תשיש. ולא היה יכול לישא את כפיו הוה חזיק רישיה קושרו בחוזק למען יראו שמחמת תשות כח אינו הולך לנשיאות כפים והיה עומד אחורי העמוד בבית הכנסת אבל ר' אלעזר היה נוהג שיצא לחוץ מבהכ''נ כשלא היה יכול לישא את כפיו:
רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּמָא בֵּרִבִּי חִייָא בְּשֵׁם רִבִּי שִׂמְלַאי עִיר שֶׁכּוּלָּהּ כֹהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן. לְמִי הֵן מְבָ‍ֽרְכִין לַאֲחֵיהֶן שֶׁבְּצָפוֹן לַאֲחֵיהֶן שֶׁבְּדָרוֹם לַאֲחֵיהֶן שֶׁבְּמִזְרָח לַאֲחֵיהֶן שֶׁבְּמַעֲרָב. וּמִי עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן הַנָּשִׁים וְהַטַּף.
Pnei Moshe (non traduit)
נושאין את כפיהן. כולן:
לאחיהם שבצפון וכו'. כלומר להעם שבשדות:
תַּנָּא אַבַּיי בֵּי רִבִּי בִּנְיָמִן הָעוֹמְדִין לַאֲחוֹרֵי הַכֹּהֲנִים אֵינָן בִּכְלַל בְּרָכָה. הָעוֹמְדִין לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר ווָא אֲפִילוּ חוֹמָה שֶׁל בַּרְזֶל הַבְּרָכָה מַפְסֶקֶת. הָעוֹמְדִין מִן הַצְּדָדִים נִשְׁמְעִינָהּ מִן הֲדָא נִתְכַּווֵן לְהַזּוֹת לְפָנָיו וְהִזָּה לַאֲחוֹרָיו. לָאֲחוֹרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו הַזִּייָתוֹ פְּסוּלָה. לְפָנָיו וְהִזָּה עַל הַצְּדָדִין שֶׁלְּפָנָיו הַזִּייָתוֹ כְּשֵׁירָה. הֲדָא אָ‍ֽמְרָה אַף הָעוֹמְדִין מִן הַצְּדָדִים מִכְּלַל בְּרָכָה הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
אפי' חומה של ברזל אין הברכה מפסקתן. כצ''ל וכן הוא בגיטין שם:
העומדין מן הצדדין. מהו אי חשיבי כלפניהם או לא:
נשמעינה מן הדא. מתני' דפרה פ' י''ב:
והזה לאחריו. שהיו גם שם כלים הצריכין הזייה:
הזייתו פסולה. דבעינן שיהא מתכוין להם:
על הצדדין הזייתו כשירה. וכן הוא בגיטין ול''ג התם שלפניו אלמא דצדדין כלפניו חשיבי:
העומדים לפני הכהנים. פנים כנגד פנים אפי' יש דבר מפסיק ביניהם הואיל דלא קיימי אחורי העורף לא מיקרי הפסק כדאמר ר''ח בר ווא:
אינן בכלל ברכה. דהני לא אניסי והן מראין בעצמן שאין הברכה חשובה בעיניהם לעקור רגליהם ולבא לפני הכהנים משום שהברכה צריך להיות פנים כנגד פנים. דכתיב כה תברכו וגו' אמור להם:
אָמַר רַב חִסְדָּא וְצָרִיךְ שֶׁיְהֵא הַחֲזָן יִשְׂרָאֵל. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר אִם הָיָה כֹהֵן אֶחָד אוֹמֵר כֹּהֵן אִם הָיוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים כֹּהֲנִים. אָמַר רַב חִסְדָּא אֲפִילוּ כֹהֵן אֶחָד אוֹמֵר כֹּהֲנִים שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא אֶלָּא לַשֵּׁבֶט.
Pnei Moshe (non traduit)
וצריך. לכתחילה שיהא החזן המקרא ישראל:
כהן אחד. אומר המקרא כהן ולשנים קורא כהני':
שאינו קורא אלא לשבט. כהנים עם קדושיך ולעולם שייך לומר כהנים:
משנה: הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה סִימָן רַע הוּא לוֹ. וְאִם שְׁלִיחַ צִיבּוּר הוּא סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. אָ‍ֽמְרוּ עָלָיו עַל רִבִּי חֲנִינָא בֶּן דוֹסָא שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר זֶה חַי וְזֶה מֵת. אָ‍ֽמְרוּ לוֹ מְנַייִן אַתָּה יוֹדֵעַ. אָמַר לָהֶן אִם שְׁגוּרָה תְפִילָּתִי בְּפִי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקוּבָּל. וְאִם לָאו יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטוּרָף.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אם שגורה תפלתי בפי. שהיא סדורה בפ' במרוצה ואיני נכשל בה:
שהוא מטורף. החולה הוא מטורף כמו אך טרוף טורף. א''נ לשון טורפין לו תפלתו בפניו כלומר התפלה שהתפללו עליו מטורפת היא ואינ' מקובלת:
מתני' כיצד מברכין. דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה:
חוץ מן היין. שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת:
בורא מיני דשאים. לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין:
הלכה: רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר וּבִלְבַד בְּאָבוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ובלבד באבות. הא דאמרו המתפלל וטעה בברכת אבות הוא שאמרו שברכה זו ראשונה היא וצריך לכוין בה:
משנה: כֵּיצַד מְבָ‍ֽרְכִין עַל הַפֵּירוֹת עַל פֵּירוֹת הָאִילָן הוּא אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. חוּץ מִן הַיַּיִן שֶׁעַל הַיַּיִן הוּא אוֹמֵר בּוֹרֵא פְרִי הַגֶּפֶן. וְעַל פֵּירוֹת הָאָרֶץ הוּא אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. חוּץ מִן הַפַּת שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל הַיְּרָקוֹת הוּא אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בּוֹרֵא מִינֵי דְּשָָׁאִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אם שגורה תפלתי בפי. שהיא סדורה בפ' במרוצה ואיני נכשל בה:
שהוא מטורף. החולה הוא מטורף כמו אך טרוף טורף. א''נ לשון טורפין לו תפלתו בפניו כלומר התפלה שהתפללו עליו מטורפת היא ואינ' מקובלת:
מתני' כיצד מברכין. דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה:
חוץ מן היין. שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת:
בורא מיני דשאים. לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source