על איזה מהן שירצה. מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים:

מתני' ממין שבעה. חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל:

מין קללה. חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה:

גוביי. חגבים טהורים:

נובלות. פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן:

מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ. כגון בשר וגבינה וביצים:

מאי כדון. ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה''א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע''ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל:

הא אזלין תרין. הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין:

ולזה אמר. חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין:

גחיך ליה חבריה. התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין:

דברכתא. שם העיר:

אפיק. הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ''ש בלע''ז פלו''מין בל''א וקפלוטין כרוב:

אמרו. התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה''א יצא וא''כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל:

נברך על אחונייתא. ואם נאמר לברך על הפרוני''ש וברכתו בורא פרי העץ א''כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה''ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל:

קפץ חד. בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא''כ פוטר את כולן:

א''ל בר קפרא לא לזה גורגרן. רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן:

גמ' החמיץ יינו וכו'. כלומר דקמ''ל דלא כר' יהודה דאע''פ שע''י קללה הן וא''כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל:

על איזה מהן שירצה. מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים:

מתני' ממין שבעה. חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל:

מין קללה. חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה:

גוביי. חגבים טהורים:

נובלות. פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן:

מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ. כגון בשר וגבינה וביצים:

גמ' מה פליגי. הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח''כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה''נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח''כ וריב''ל ס''ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה''ג דוקא משום דס''ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח''כ וא''כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג''כ לפניו עליו ולא על מין אחר:

א''ר אבא צריך לברך בסוף. לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה:

הדא דר' אבא פליגא על דריב''ל. כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח''כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב''ל דהא שמעינן מדאמר ריב''ל דלא פליגי ר''י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א''כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ''ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי:

ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף. כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב''ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א''כ ע''כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח''כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב''ל:

לא בירך נעשה טפילה. בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח''כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א''נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו:

הדא גריזמתא. מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ''י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה:

מברך על תורמוסה. וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע''פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ''ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה: