הלכה: רִבִּי בְּרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי לֵוִי עַל שֵׁם וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם י֨י. לְעוֹלָם יָֽדְךָ עַל הָעֶלְיוֹנָה. בְּנוֹהַג שֶׁבְּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם יוֹשֵׁב וְדָן כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן דִּימוּס הַכֹּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ. וּכְשֶׁהוּא נוֹתֵן סְפִּקּוּלָה הַכֹּל מְרַנְנִין אַחֲרָיו. לָמָּה שֶׁשָּׁטַף בְּדִינוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם י֨י. לְעוֹלָם יָֽדְךָ עַל הָעֶלְיוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל הקב''ה אינו כן. לפי שהדין שלו הוא רחמים שלפעמים בא לכפרת עון או כיוצא בו לטובתו של האדם:
ששטף בדינו. שטף למדת הדין יותר מן הראוי:
ספקולה. גזר דין:
כשהוא נותן דימוס. רחמים:
גמ' לעולם ידך על העליונה. בין לדין בין לרחמים לפיכך מברכין על הרעה כשם שמברכין על הטובה:
משנה: 67a חַייָב לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה שֶׁנֶּאֱמַר וְאָהַבְתָּ אֶת י֨י אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָֽבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל לְבָֽבְךָ בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ בְּיֵצֶר הַטּוֹב וּבְיֵצֶר הָרָע. בְּכָל נַפְשְׁךָ אֲפִילוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. בְּכָל מְאֹדֶךָ בְּכָל מָמוֹנְךָ. דָּבָר אַחֵר בְּכָל מְאֹדֶךָ בְּכָל מִידָּה וּמִידָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לָךְ בַּכֹּל הֲוֵי מוֹדֶה לוֹ מְאֹד מְאֹד. לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח שֶׁהוּא מְכוּוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. וְלֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְּלוֹ וּבְמִנְעֲלוֹ וּבַאֲפוּנְדָתוֹ וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו. וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדָּרִיָּה. וּרְקִיקָה מִקַּל וָחוֹמֶר. כָּל חוֹתְמֵי הַבְּרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מִן הָעוֹלָם. וּמִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין וְאָֽמְרוּ אֵין עוֹלָם אֶלָָּא אֶחָד. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. וְהִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר וְהִנֵּה בוֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם. וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים י֨י עִמָּכֶם. וְאוֹמֵר אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. עֵת לַעֲשׂוֹת לַי֨י הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ עֵת לַעֲשׂוֹת לַי֨י.
Pnei Moshe (non traduit)
והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם. בשמו של הקב''ה ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות ולמדו מבועז שאמר לקוצרים ה' עמכם וכי תימא בועז מדעתיה דנפשיה קעבד ולא גמרינן מיניה ת''ש מן המלאך שאמר לגדעון ה' עמך גבור החיל וכי תימא לא שאל המלאך בשלום גדעון ולא ברכו אלא שבשליחותו של מקום הודיעו שהשכינה עמו ולא גמרינן מיניה ת''ש ואומר אל תבוז כי זקנה אמך אל תבוז את בועז לאמר שמדעתו עשה אלא למוד מזקני אומתך כי יש לו על מי להסמך שנא' עת לעשות לה' הפרו תורתך פעמים שמבטלין ד''ת כדי לעשות לה' אף זה המתכוין לשאול בשלום חבירו זהו רצונו של מקום שנאמר בקש שלום ורדפהו מותר להפר דברי תורה ולעשות דבר הנראה אסור מפני השלום:
ורקיקה. אסורה בהר הבית מק''ו ממנעל מה מנעל שאינו דרך בזיון אסו' רקיק' שהיא דרך בזיון לא כל שכן:
כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים מן העולם. במס' תענית בפ''ב אמרינן עונין אמן במקדש והמברך אומר בסוף כל ברכה ברוך אתה ה' אלהי ישראל מן העולם כך היו אומרים במקדש ראשון והעונין אחריהם אומרים בשכמל''ו ומשקלקלו המינין הכופרים בתחיית המתים ואמרו אין עולם אלא זה התקינו עזרא וסיעתו שיהו אומרים ברוך אתה ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם להוציא מלב המיני':
מתני' חייב אדם וכו'. כלומר כשמברך דיין האמת על הרעה חייב לברך בשמחה ובלב טוב כשם שמברך בשמחה הטוב ומטיב על הטובה:
וביצר רע. בשעת עברה וכעס והאף שכל זה הוא יצר רע:
ד''א בכל מאדך בכל מדה. המדודות לך בין מדה טובה בין מדת פורענות:
לא יקל אדם את ראשו. לא ינהג קלות ראש כנגד שער המזרח חוץ להר הבית אשר בחומה הנמוכה אשר לרגלי הבית במזרח לפי שכל השערים מכוונים זה כנגד זה שער המזרח שער עזרת נשים ושער עזרת ישראל ופתח האולם והיכל ובית קדשי הקדשים בימי מקדש ראשון כשהיה אמה טרקסין אבל בבית שני היו שתי פרוכרת זה לפנים מזה:
ובאפונדתו. אזור חלול שנותנים בו מעות פ''א בגד שלובש על בשרו לקבל הזיע' שלא לטנף שאר הבגדים וגנאי לאדם לצאת באותו בגד לבדו:
קפנדריא. ליכנס בפתח זה ולצאת בפתח שכנגדו כדי לקצר הלוכו דרך שם ולשון קפנדריא אדמקיפנא דרי איעול בהא כלומר בעוד שאני צריך להקיף שורות של בתים אקצר מהלכי ואכנס דרך כאן:
רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא לְדָוִד מִזְמוֹר חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה לְךָ י֨י אֲזַמֵּרָה. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אִם חֶסֶד אַתָּה עוֹשֶׂה עִמִּי אָשִׁירָה. וְאִם מִשְׁפָּט אַתָּה עוֹשֶׂה עִמִּי אָשִׁירָה. בֵּין כַּךְ וּבֵין כַּךְ לַי֨י אֲזַמֵּרָה.
אָמַר רִבִּי תַּנְחוּמָא בֶּן יְהוּדָה בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּי֨י אֲהַלֵּל דָּבָר. בֵּין עַל מִדַּת הַדִּין בֵּין עַל מִדַּת רַחֲמִים אֲהַלֵּל דָּבָר.
Pnei Moshe (non traduit)
באלהים. כל מקום שנאמר אלהים הוא דין וה' הוא רחמים:
וְרַבָּנִן אָֽמְרִין כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם י֨י אֶקְרָא צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם י֨י אֶקְרָא בֵּין כַּךְ וּבֵין כַּךְ וּבְשֵׁם י֨י אֶקְרָא. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֶּן פְּלָיָה הוּא שֶׁאִיּוֹב אָמַר י֨י נָתַן וַי֨י לָקַח יְהִי שֵׁם י֨י מְבוֹרָךְ כְּשֶׁנָּתַן בְּרַחֲמִים נָתַן. וּכְשֶׁלָּקַח בְּרַחֲמִים לָקַח. וְלֹא עוֹד אֶלָּא כְשֶׁנָּתַן לֹא נִמְלַךְ בְּבִרְייָה. וּכְשֶׁלָּקַח נִמְלַךְ בְּבֵית דִּינוֹ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַי֨י הוּא וּבֵית דִּינוֹ. בִּנְיַן אָב שֶׁבְּכוּלָּם וַי֨י דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בנין אב שבכולם. דמפורש ביה בהדיא כן:
עֲשֵׂה מֵאַהֲבָה וַעֵשֵׂה מִיִּרְאָה. עֲשֵׂה מֵאַהֲבָה שֶׁאִם בָּאָת לִשְׂנוֹא דַּע כִּי אַתָּה אוֹהֵב וְאֵין אוֹהֵב שׂוֹנֶא. עֲשֵׂה מִיִּרְאָה שֶׁאִם בָּאָת לִבְעוֹט דַּע שֶאַתָּה יָרֵא. וְאֵין יָרֵא מְבָעֵט.
Pnei Moshe (non traduit)
שאם באת לבעט. ולעבור על הל''ת:
שאם באת לשנוא. התורה והמצוה ולהשליך אחרי גוך:
עשה מאהבה עשה מיראה. כלומר אף שתעשה דבר מאהבת השם מ''מ תשים ג''כ יראת רוממותו נגד פניך א''נ עשה מאהבה במצות עשה ועשה מיראה שתזהר לפרוש מהל''ת:
תַּנִּי לֹא הָיוּ עוֹנִין אָמֵן בַּמִּקְדָּשׁ. מַה הָיוּ אוֹמְרִים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. מְנַיִן שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹנִין אָמֵן בַּמִּקְדָּשׁ תַּלְמוּד לוֹמַר קוּמוּ בָּֽרְכוּ אֶת י֨י וְגוֹמֵר. מְנַיִן עַל כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה תַּלְמוּד לוֹמַר וּמְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. תוספתא שם:
לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדָּרִיָּה. וּרְקִיקָה מִקַּל וָחוֹמֶר. מַה אִם נְעִילָה שֶׁהִיא שֶׁל כָּבוֹד אַתְּ אוֹמֵר אָסוּר. רְקִיקָה שֶׁהִיא שֶׁל בִּזָּיוֹן לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
מה אם נעילה. נעילת מנעל:
תַּנִּי לֹא יִכָּנֵס אָדָם בְּהַר הַבַּיִת בְּמִנְעֲלוֹ וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו וּמָעוֹתָיו צְרוּרִין בְּסַדִּינוֹ וַאֲפוּנְדָּתוֹ עָלָיו מִבְּחוּץ. מַה טַעַם שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים. רִבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר וַיָּבֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ כִּי אֵין לָבֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק. אָמַר לִפְנֵי לֵיחָה סְרוּחָה כֵּן. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּקוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא פ''ו:
שמור רגלך. שלא יהיה אבק עליהם:
אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה נִכְנַסְתִּי אַחֲרֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לִרְאוֹת הַמַּעֲשֶׂה. אָֽמְרוּ לוֹ מַה רָאִיתָה. אָמַר לְהוֹן רְאִיתִיו יוֹשֵׁב וְצִידוֹ כְּלַפֵּי מַעֲרָב וְלֹא פָרַע עַד שֶׁיָּשַׁב. וְלֹא יָשַׁב עַד שֶׁשִּׁפְשֵׁף. וְלֹא קִינֵּחַ בִּימִין אֶלָּא בִשְׂמֹאל. אַף שִׁמְעוֹן בֶּן עַזָּאי הָיָה אוֹמֵר כֵּן. נִכְנַסְתִּי אַחֲרֵי רִבִּי עֲקִיבָה לִרְאוֹת הַמַּעֲשֶׂה. אָֽמְרוּ לוֹ מַה רָאִיתָה וכו'.
תַּנִּי הַמַּטִּיל מַיִם הֲרֵי זֶה הוֹפֵךְ פָּנָיו כְּלַפֵּי צָפוֹן. הַמֵּיסַךְ אֶת רַגְלָיו הֲרֵי זֶה הוֹפֵךְ פָּנָיו כְּלַפֵּי דָּרוֹם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בוּן הֲדָא דַּאֲמַר מַתְנִיתָא מִן הַצּוֹפִים וְלִפְנִים. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר בְּכָל מָקוֹם. וּבִלְבַד מָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם כּוֹתֶל. תַּנִּי הַמֵּיסַךְ אֶת רַגְלָיו לֹא יִתֵּן פָּנָיו לְמִזְרָח וַאֲחוֹרָיו לְמַעֲרָב אֶלָּא לִצְדָדִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִן הַצּוֹפִים וְלִפְנִים. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר בְּכָל מָקוֹם. וּבִלְבַד בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם כּוֹתֶל.
Pnei Moshe (non traduit)
פיסקא לא יקל אדם את ראשו וכו'. תני המטיל מים וכו' כלומר אפי' לצד צפון שביהודה ומפני שירושלים בצפונה של ארץ יהודה היא הלכך במטיל מים לא חששו להפוך פניו לצד צפון אבל המיסך את רגליו לא יגלה עצמו נגד צפון שהיא נגד ירושלים אלא הופך פניו שיהא פירועו כנגד דרום:
הדא דאמר מתניתא. הא דשנינו בהך ברייתא היינו דוקא אם מן הצופים ולפנים והוא מקום שיכולין לראות משם הר הבית ומשם והלאה אין יכולין לראותו:
תני. אידך המיסך את רגליו ביהודה:
אלא לצדדים. צפון ודרום:
בשעת המקדש. שנו:
נְחֶמְיָה עֵימֹסוֹנִי שִׁימֵּשׁ אֶת רִבִּי עֲקִיבָא עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלָֽמְדוֹ אִתִּים וְגַמִּים רִיבּוּיִין. אַכִין וְרַקִּין מִיעוּטִין. אָמַר לֵיהּ מַה הוּא הָהֵן דִּכְתִיב אֶת י֨י אֱלֹהֶיךָ תִּירָא. אָמַר לֵיהּ אוֹתוֹ וְאֶת תּוֹרָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
אותו ואת תורתו. לירא מן התורה ולומדיה בכלל:
רִבִּי עֲקִיבָה הֲוָה קַייָם מִתְדַּיֵּן קוֹמֵי טוּנסרוּפוּס הָרָשָׁע. וַאֲתָה עָֽנְתָא דְּקִרְיַת שְׁמַע. שְׁרִי קְרִי קִרְיָה וְגָחַךְ. אָמַר לֵיהּ סַבָּא אִי חָרָשׁ אַתְּ אִי מְבָעֵט בִּיסוּרִין אַתְּ. אָמַר לֵיהּ תִּיפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא. לָא חָרָשׁ אֲנַא וְלָא מְבָעֵט בִּיסוּרִין אֲנָא. אֶלָּא כָּל יוֹמָי קָרִיתִי פָּסוּק זֶה. וְהָיִיתִי מִצְטָעֵר וְאוֹמֵר. אֵימָתַי יָבוֹאוּ שְׁלָשְׁתָּן לְיָדִי. וְאָהַבְתָּ אֶת י֨י אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. רְחַמְתֵּיהּ בְּכָל לִבִּי. וּרְחַמְתֵּיהּ בְּכָל מָמוֹנִי. וּבְכָל נַפְשִׁי לָא הֲוָה בְדִיקָה לִי. וּכְדוֹן דְּמָטַת בְּכָל נַפְשִׁי וְהִגִּיעָה זְמַן קִרְיַת שְׁמַע וְלָא אַפְלְגָא דַּעְתִּי. לְפוּם כֵּן אֲנָא קְרִי וְגָחִיךְ. לֹא הִסְפִּיק לוֹמַר עַד שֶׁפָּֽרְחָה נִשְׁמָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הוה מיתדון קומי. היה נידון לפניו:
רחתת. הגיע עונתה של ק''ש והתחיל לקרות ושחק:
או חרש. או מכשף אתה לעשות כישוף ביסורין שלא תרגיש בהן דהן הדברים שאתה מדבר ושוחק אתה או מבעט ביסורין אתה באלו הדברים ומשחק להכעיסני:
רחמתיה וכו'. אלו שני הדברים קיימתי אבל השלישי עדיין לא בא לידי לקיימו ועכשיו שבא לידי וג''כ הגיע זמן ק''ש ולא עברתי מלקיים גם ובכל נפשי ובשביל כך אני קורא ק''ש ושמח בחלקי שנפל לי לקיים הדבר בעונתו:
אַבְרָהָם אָבִינוּ עָשָׂה יֵצֶר הָרַע טוֹב דִּכְתִיב וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ. אָמַר רִבִּי אָחָא וְהִפְשִׁיר אֶלָּא וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית (והחסד וגומר). אֲבָל דָּוִד לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמוֹד בּוֹ וְהָֽרְגוֹ בִלְבָבוֹ. מַאי טַעֲמָא וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
והפשיר עמו וכרות עמו הברית וגו'. כצ''ל וכן הוא בסוטה היצה''ר עשה פשרה ושלום עמו ודרש וכרות עמו הברית אדלעיל ומצאת את לבבו וגו' ואע''פ דפשטיה דקרא על הקב''ה נאמר שכרת עם אברהם:
אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו. כלומר לעשות שלום עמו והרגו כפה אותו לעשות רצון בוראו:
ומצאת את לבבו. שתי לבות שאף יצה''ר שלו החזירוהו לטוב:
שִׁבְעָה פְרוּשִׁין הֵן פָּרוּשׁ שִׁכְמִי. וּפָרוּשׁ נִקְפִּי. וּפָרוּשׁ קִיזָאִי פָּרוּשׁ מַה הַנְּכָייָה. פָּרוּשׁ אֵדַע חוֹבָתִי וְאֶעֱשֶׂנָּה. פָּרוּשׁ יִרְאָה. פָּרוּשׁ אַהֲבָה. פָּרוּש שִׁכְמִי. טְעִין מִצְווָתָא עַל כֵּיתְפָא. פָּרוּש נִיקְפִּי. אֲקֵיף לִי וַאֲנָא עֲבִיד מִצְוָה. פָּרוּשׁ קִיזָאִי. עֲבַד חָדָא חוֹבָה וְחָדָא מִצְוָה וּמְקַזֵּז חָדָא בְחָדָא. פָּרוּשׁ מַה הַנְּכָייָה. מַאן דְּאִית לִי מֵהֲנָא מְנַכִּי עֲבַד 67b מִצְוָה. פָּרוּשׁ אֵדַע חוֹבָתִי וְאֶעֱשֶׂנָּה. הֵי דָּא חוֹבְתָה עָֽבְדִּית דְּאַעֲבִיד מִצְוָה כְּווָתָהּ. פָּרוּשׁ יִרְאָה כְּאִיּוֹב. פָּרוּשׁ אַהֲבָה כְּאַבְרָהָם. אֵין לָךְ חָבִיב מִכּוּלָּם אֶלָּא פָּרוּשׁ אַהֲבָה כְּאַבְרָהָם.
Pnei Moshe (non traduit)
הי דא חובתה עבדית. הגידו לי איזו עבירה עשיתי ואעשה מצוה כנגדה וכולן להתראות ולהתגדר בהן:
מאן דאית לי מה. מהמיעוט שיש לי איזה דבר מה אנא מנכה לעשות ממנה מצוה:
ומקזז חדא בחדא. שהוא מקיז ומנכה העבירה נגד המצוה וחושב בדעתו שהמצוה תכפר על העבירה:
אקיף לי. המתן לי מעט שאני רוצה לעשות מצוה ואין לי פנאי לדבר עמך:
טעין מצוותיה על כתפיה. להראות עצמו לבריות:
שבעה פרושים הן. גרסי' לה בסוף פ''ה דסוטה ובבלי שם פ''ג ומפרש לה התם בענין אחר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source