חֲבֵרָייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר לֹא הִתִּירוּ לִמְכּוֹר דְּמַאי אֶלָּא לְסִיטוֹן בִּלְבַד. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא אֵילּוּ הֵן הַמְּשׁוּפָּעִין בְּמִידָּה גַסָּה כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְבוּאָה. הוֹי אִית חוֹרָנִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא עַל הָדָא רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר הָדָא מִילְתָא אֶלָּא עַל הָדָא. דְּתַנִּי בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהָיָה מוֹכֵר בַּחֲנוּתוֹ אוֹ עַל פֶּתַח חֲנוּתוֹ. אֲבָל אִם הָיָה מוֹכֵר בִּפְלָטֵר אוֹ בַּחֲנוּתוֹ שֶׁהִיא סְמוּכָה לִפְלָטֵר מְעַשֵּׂר עַל הַכֹּל עָלֶיהָ. חֲבֵרָייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר לֹא הִתִּירוּ לִמְכּוֹר דְּמַאי אֶלָּא לְסִיטוֹן בִּלְבַד. הֵייְדָן רִבִּי מֵאִיר הָהִיא דְתַנֵּינָן לְבַתְרָהּ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּדֵד בְּגַסָּה וּמְדָדוֹ בְּדַקָּה טְפֵילָה דַקָּה לְגַסָּה. תַּנִּי רִבִּי חִייָא כֵּן אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִימָּדֵד בְּגַסָּה וּמְדָדוֹ בְּדַקָּה טְפֵילָה דַקָּה לְגַסָּה. וְכֵן פְּלָטֵר מִידָּה דַקָּה וְחָנוּת מִידָּה גַסָּה טְפֵילָה הִיא הַגַּסָּה לַדַּקָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכן פלטר מדה דקה וחנות מדה גסה. כלומר הפלטר שהוא קונה הרבה ביחד ומוכר הוא במדה דקה מעט מעט לחנוונים וחנות מדה גסה כלומר עכשיו חנות זו שהוא מוכר להפלטר במדה גסה הוא מוכר לו והלכך אמרינן דטפילה היא גסה לדקה שהרי זה דרכו להמדד בדקה אצל הפלטר ולפיכך אף שהפלטר קונה ממנו בגסה טפילה היא הגסה לדקה וצריך לתקן הכל ואף ממעשר שני:
היידן ר''מ ההיא דתנינן לבתרה. בתר ההיא דלעיל וכן במתני' לקמן אלא דבמתניתין נשתנית הנוסחא בספרים ונוסחת התוספתא כהאי דמייתי הש''ס כאן כדמסיים ותני ר' חייא כן. וקיצר הש''ס ולא הביא לבבא הב' וה''ג בתוספת' את שדרכו למוד בגסה ומדדו בין בגסה ובין בדקה טפלה דקה לגסה את שדרכו למדוד בדקה ומדדו בין בדקה בין בגסה טפלה גסה לדקה דברי ר''מ. כלומר דהכל הולך אחר שדרכו למכור כך ואם דרכו להמכר בגסה אף אם מכרו עכשיו בדקה פטור מדמאי ואם דרכו להמכר בדקה אף שמכר עכשיו בגסה חייב בדמאי וגריס שם בתוספת' לקמן לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד בעה''ב בין כך ובין כך צריך לעשר דברי ר''מ וחכ''א א' סיטון ואחד בעה''ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו דקאמר היי דין ר''מ ההיא דתנינן לבתרה וכו' כלומר דבברייתא זו מפרש דבריו בענין הכפל לדבר שדרכו לימכר:
אלא על הדא דתני. בתוספתא (פ''ג) על דינא דמתני' הנחתומין לא חייבו אותן חכמי' להפריש אלא כדי תרומ' מעשר וחל' ופטורין מן השני במה דברים אמורים במוכר בחנותו על פתח חנותו אבל המוכר בפלטר או בחנותו שהיא סמוכה לפלטר חייב בשני ועלה קאמרי חברייא בשם ר''א דר''מ היא וכדמפ' ואזיל:
א''ר יוסי. כלומר אלא אר''י לא על הדא ר' אלעזר אמר הדא מילתא כצ''ל דר' אילא לא הוזכר כאן:
התיב ר' יוסי והא מתני' פליגא אלו הן וכו' הוי אית חורנין. הרי דיש גם אחרים שהתירו להם למכור את דמאי כדקחשיב הסיטונות ומוכרי תבואה והיכי קאמר דכר''מ היא דלא התירו אלא לסיטונות בלבד:
חברייא בשם ר' לעזר. אמרי דר''מ היא דאיהו ס''ל הכי דלא התירו למכור דמאי אלא לסיטון המוכר במדה גסה בלבד ולקמן מפרש היכא שמעינן ליה לר''מ דאמר הכי וכלומר דחברייא בשם רבי אלעזר בעו לשנויי האי קושיא דמקשי הש''ס אליבי' מההוא דחנוונים וקאמרי דר''מ הוא דס''ל כן ולרבנן איכא למימר דלא החמירו עליהם לתקן הכל א''נ דמילתא באנפי נפשה היא דחברייא קאמרי דההיא כר''מ היא דאתיא ולא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר יין ושמן וכיוצא בהן במדה גסה הרבה ביחד ובהא הוא דאמרו החנוונים המוכרים דברים אלו מעט מעט אינן רשאין למכור את דמאי:
הלכה: תַּמָּן תַּנֵּינָן הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם כֵּיצַד הוּא מְעַשֵּׂר. הָכָא אַתְּ אָמַר הַלּוֹקֵחַ מַפְרִישׁ וְהָכָא אַתְּ אָמַר הַנַּחְתּוֹם מַפְרִישׁ. רִבִּי יוֹנָה אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר כָּאן בְּעוֹשֶׂה בְטָהֳרָה וְכָאן בְּעוֹשֶׂה בְטוּמְאָה. וְחָרָנָה אָמַר כָּאן בְּמִידָּה דַקָּה וְכָאן בְּמִידָּה גַסָּה. וְלָא יָֽדְעִין מָאן דַּאֲמַר דָּא וּמָאן דַּאְמַר דָּא. מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי הַטָּהֳרוֹת. הֲוֵי רִבִּי לָֽעְזָר הוּא דָּמַר כָּאן בְּמִידָּה דַקָּה וְכָאן בְּמִידָּה גַסָּה. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן אִם בְּעוֹשֶׂה בְטָהֳרָה יַפְרִישׁ עַל הַכֹּל. בְּדִין הָיָה שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ כְּלוּם שֶׁאֵין מוֹסְרִין וַדַּאי לְעַם הָאָרֶץ. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי לָֽעְזָר אִם בְּמִידָּה דַקָּה יַפְרִישׁ עַל הַכֹּל. 10b הַחֶנְווָנִין אֵין רְשָׁאִין לִמְכּוֹר דְּמַאי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וקשיא על דר''א אם במדה דקה יפריש על הכל החנוונים וכו'. כלומר לר''א ודאי דקשיא עליה האי קושיא דלדידיה דבנחתום חבר מיירי ומפני שהוא מוכר מעט מעט צריך הוא שיתקן א''כ יפריש על הכל וגם למעשר שני כדקתני במתני' בדין החנונים שהן מוכרין מעט מעט שאינן רשאין למכור את הדמאי וצריך שיתקנו הכל אבל לר' יוחנן ולאוקימתיה לא קשיא מידי:
בדין היה שלא יפריש כלום. כלומר אי אמרת דגם מעשר שני יפריש א''כ בדין היה לומר מוטב שלא יתקן כלום ואל יהא מעשר שני של ודאי בידו:
וקשיא על דר' יוחנן אם בעושה בטהרה. מיירי הכא א''כ יפריש על הכל כלומר שיפריש גם מעשר שני ואמאי לא יפריש כ''א תרומת מעשר וחלה:
ולא ידעין מאן מנייהו אמר דא. שינויא ומאן דאמר דא וקאמר הש''ס מאן דאמר לקמן (ריש פ''ה) דר' יוחנן הוא דאמר מפני הטהרות כדקאמר שם בהדיא דר' יוחנן הוא דמשני לה כאן בעושה בטהרה וכו' הוי דשמעינן דר' אלעזר הוא דמשני לשינויא אחרינא כאן במדה דקה וכו':
וחרנא ואידך אמר דלעולם אידי ואידי בנחתום חבר מיתוקמא וכאן במתני' במוכר במדה דקה מיירי ואותן אינן רשאין למכור את הדמאי כדתנן במתני' והלכך הוא צריך שיתקן ומתניתין דהתם במוכר במדה גסה הרבה ביחד מיירי ולהם התירו למכור את הדמאי והלוקח צריך שיפריש:
כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה. כלומר לעולם אידי ואידי בנחתום ע''ה עסקינן ומתני' דהכא מיירי בשנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומכיון דטרח כולי האי סמכינן נמי עליה שהוא יתקן ויפריש תרו''מ ומתני' דהתם מיירי בשאינו חושש לטהרה כ''א עושה הכל בטומא' והלכך לא מהימנינן ליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש:
איתפלגון ר' אלעזר ור' יוחנן. בשינויא דהאי רומיא דהני מתני':
גמ' תמן תנינן. לקמן (ריש פ''ה) הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר ותלה וקס''ד דהני תרתי מתניתן בחדא גוונא מיירו ובנחתום עם הארץ עסקינן והלכך פריך הכא במתניתן (דפ''ה) את אמר הלוקח. הוא צריך שיפריש והכא במתניתין את אומר הנחתום הוא מפריש:
שאין מוסרין ודאי לע''ה. כלומר מעשר שני של ודאי אסור למסור לע''ה כדתנן (בפ''ג ממעשר שני) מי שהיו לו מעות בירושלים וצריך לו ולחבירו פירות אומר לחבירו הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה והלה עושה צרכו במעותיו ולא יאמר כן לעם הארץ אלא בדמאי ואמרינן שם בגמרא הא בודאי לא שאין מוסרין ודאי לע''ה וטעמא לפי שמעשר שני צריך שיאכלנו בטהרה ואין ע''ה נזהר בטהרה ואם יהיה הכל מתוקן הרי מע''ש של ודאי ביד ע''ה והלכך אמרינן דלא יפריש הוא מע''ש שלא יבא לידי אכילת מע''ש בטומאה והלוקח צריך שיפריש מע''ש מיהו לתרו''מ מאמינין לו שהוא יפריש משום דראינו שמקפיד על חלתו ליתנה לחבר שיעשנה בטהרה ותרו''מ נמי חמירא ליה כמו חלה ששניהם במיתה אבל מע''ש כיון דהאוכלו בטומאה אינו אלא בלאו לא חמירא ליה והלכך אמרינן מוטב שלא יפרישנו משיפרישו ויאכלנו בטומאה:
רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה תְּנַיי בֵּית דִּין הוּא הַחֵלֶב מִשֶּׁל טַבָּח וְגִיד הַנָּשֶׁה מִשֶּׁל לוֹקֵח. הִנְהִיג רִבִּי אַבָּהוּ בְקֵיסָרִין שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן מִשֶּׁל לוֹקֵח. בְּגִין דִּיהֲווֹן מַרְבִּין טַבָּאוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
החלב משל טבח. מה שחסר מן המשקל מחמת ניקור החלב משל טבח וצריך למלאות לו המשקל כפי חסרון החלב ומה שחסר מחמת נטילת גיד הנשה החשבון הוא משל לוקח:
שיהיו שניהן משל לוקח. אף החלב בגין דיהון מרבין טבאות. כדי שיהיו מגררין החלב בטוב שלא יחוס הטבח על חסרון המשקל ויבא למעט בניקור החלב. מרבין הוא מלשון המקרא וימררהו ורבו ובאיוב (ט''ז) יסובו עליו רביו ותרגומו יחזרון עליו גררו. חציו. וכן גירא היא מגזרה זו בלשון התרגום שהוא מגרר ומנקב וכן כאן מרבין מגררין:
הדרן עלך אלו דברים
מכר לו רבעים לענין סאה. כלומר אם להיפך הוא שהלוקת ביקש ממנו תמכור לי סאה בכך וכך והלך זה ומדד לו הכל ברבעין רבעין ונמצא הלוקח הוא המשתכר במדה כדרך הדבר הנמדד מעט מעט והואיל והוא משתכר הוא צריך שיפריש דמאי והיינו כר' לא בשם ר' יוחנן דהכל הולך לפי השכר ומי שהוא משתכר הוא צריך שיפריש:
הואיל והמוכר משתכר המוכר מפריש. שהרי בכאן המוכר משתכר במדה שאילו מדד לו הכל רבעין רבעין היה הלוקח משתכר ועכשיו שצירף אותן לסאה ומדדן בפעם א' בסאה המוכר הוא משתכר והיינו דקאמר ר' ישמעאל אפילו לא מכר לו אלא סאה ורובע כלומר אותו הרובע שהיה יותר על הסאה מדדו ברובע ולא מדד לו במדת סאה כ''א הרבעין העולין במדת סאה אפ''ה צריך לעשר הכל שהרי הוא משתכר וזהו דמסיים צריך לעשר אותו הרובע כלומר דכמו שמכר לו אותו הרובע בלבד דמדה דקה היא וחייב בדמאי כך צריך לעשר גם להסאה שאע''פ שמדה גסה היא מ''מ הרי הוא משתכר במדה במה שמדד לו הרבעין בסאה:
מדד לו סאה לענין רבעין כלומר אם הלוקח בא וביקש תתן לי כמה רבעין כל רובע בכך וכך וצירף המוכר את הרבעין ומדדן במדת סאה והמותר שלא עלו למדת סאה נתן לו במדת רבעין:
אמר ר' זעירא חשבון שכר ביניהן. בין המוכר ובין הלוקח וחושבין מי הוא המשתכר במדידה:
מתניתא מסייעא וכו'. ואיכא תנא דלר' אילא הוא דמסייע כדתני שם ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר הנמכר בדקה ה''ז חייב אפי' לא מכר לו אלא סאה ורובע צריך לעשר אותו הרובע. כלומר דסאה מדה גסה היא ורובע הקב מדה דקה היא והכל לפי ענין מדידת המקח הוא וכדמפרש ר' זעירא:
ר' נחמיה אומר הנמכר בדקה הרי הוא בדקה והנמכר בגסה הרי הוא בגסה. כן הוא בתוספתא ולפי גי' הספר היינו הך כלומר דאין א' טפל לחבירו אלא הכל הולך אחר המכר עכשיו אם בדקה בדקה וחייב בדמאי ואם בגסה בגסה ופטור מדמאי והיינו כחברייא דעיקר הטעם מפני התינוקות ודרך התינוקות לקנות מעט מעט והלכך אע''פ שלפעמים דרכו להמכר בגסה כשמוכר בדקה חייב הוא לתקן דמאי שלא יאכלו התינוקות טבל הקונין ממנו במדה דקה:
מתניתא מסייעא וכו'. כלומר דתנינן לתנאי בתוספתא שם דסברי דחד תנא אזיל כחברייא ודאידך כר' לא:
מדה דקה הואיל והמוכר משתכר. כשמוכר מעט מעט משתכר המוכר ביותר לפיכך המוכר מפריש ומדה גסה הואיל והלוקח משתכר לפיכך הלוקח מפריש:
מפני התינוקות דלא ייכלון טבל. שדרך התינוקת לקנות מן החנוני:
חברייא בשם ר' יוחנן. השתא מהדר אדינא דמתני' החנוונים אינן רשאין למכור את הדמאי ופליגי חברייא ור' אילא בשם ר' יוחנן בטעמא:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יֹצָדָק תְּנַיי בֵּית דִּין הוּא שֶׁתְּהֵא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל מוֹכֵר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִשֶּׁל לוֹקֵחַ. מַה נָן קַייָמִין אִם בְּמִדָּה דַקָּה הוֹאִיל וְהַמּוֹכֵר מִשְׂתַּכֵּר הַמּוֹכֵר מַפְרִישׁ. אִם בְּמִדָּה גַסָּה הוֹאִיל וְהַלּוֹקֵח מִשְׂתַּכֵּר הַלּוֹקֵח מַפְרִישׁ. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא תִּיפְתָּר בְּאוֹמֶר לוֹ מִכְּנִיסוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ תֵימַר שֶׁלֹּא מֵהַכְּנִיסוֹ כְּאוֹמֵר בְּדַעְתּוֹ נִתְקוֹן אַף עַל פִּי כֵּן אָֽמְרוּ לוֹ תְּנַיי בֵּית דִּין הוּא שֶׁתְּהֵא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִשֶּׁל מוֹכֵר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִשֶּׁל לוֹקֵחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שתהא תרומת מעשר של מוכר. במוכר דמאי חשבון תרומת מעשר שצריך להפריש על המוכר וממלא ללוקח כפי חשבון תרומת מעשר ומעשר שני הוא משל לוקח:
מה אנן קיימין. במאי עסקינן מכירה זו אם דברי' הנמכרין במדה דקה הא אמרינן לעיל הואיל והמוכר משתכר המוכר מפריש את הכל ואם הוא דבר הנמכר במדה גסה הלוקח הוא המשתכר והוא צריך שיפריש את הכל:
תיפתר באומר לו מכניסו. מכניסו הוא אוצרו שמכניס בחנותו כדלעיל בהלכה א' בזמן שרוב מכנסו מישראל וכלומר שאומר לו כל מכניסי אני מוכר לך ועלה אמרו התנאי ב''ד:
ר' יוסי אומר אפי' תימר שלא במכניסו אלא באומר בדעתו נתקין. נתקן תבואה זו ופירות אלו באומדן הדעת וע''ז אמרו דאעפ''כ אומרים לו תנאי ב''ד הוא דבסתם מכירה כזו התרומת מעשר היא משל מוכר ומעשר שני על של לוקח:
הלכה: עַל דַּעְתֵּיהּ דְּהָדֵין תַּנָּייָא נָֽתְנוּ שֵׁיעוּר לְיָבֵשׁ לֹא נָֽתְנוּ שֵׁיעוּר לְלַח. נָֽתְנוּ דָמִים לְלַח וְלֹא נָֽתְנוּ דָמִים לְיָבֵשׁ. תַּנִּי רִבִּי חִייָא הִין מִידָּה גַסָּה מִן הַהִין וּלְמַטָּן מִידָּה דַקָּה. נִימָן מִידָּה דַקָּה מִנִּימָן לְמַעְלָן מִידָּה גַסָּה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּהָדֵין תַּנָּייָא נָֽתְנוּ שֵׁיעוּר לְלַח לֹא נָֽתְנוּ שֵׁיעוּר לְיָבֵשׁ נָֽתְנוּ דָמִים לְיָבֵשׁ וְלֹא נָֽתְנוּ דָמִים לְלַח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' על דעתיה דהדין תניא. דמתני' נתנו שיעור ליבש במדה ולא נתנו שיעור מדה ללח כ''א נתנו שיעור דמים ללח ולא ליבש מפני שלא היתה להם מדה ידועה ללח וליבש היתה מדה ידועה:
תני ר' חייא. בתוספתא (פ''ג) איפכא הין מדה גסה ומן ההין ולמטה מדה דקה וזהו ללח לנמכר במדת הין ובחצי הין ולמטה:
טמן. הוא טמן הנזכר בפ''ק דקידושין (בהלכ' א') שלשה דרוסים מעה שני ניצים דרסה שני טמין ניצים שני פרוטות טמין. ובתוספתא גריס לימין במדה גסה מלימין ולמטה במדה דקה וזהו ביבש ועל דעתיה דהדין תניא נתנו שיעור מדה ללח וכו' לפי שבימיהם היתה להם מדה ללח ולא ליבש:
משנה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּדֵד בְּדַקָּה וּמְדָדוֹ בְגַסָּה טְפֵילָה גַסָּה לְדַקָּה בְּגַסָּה וּמְדָדוֹ בְּדַקָּה טְפֵילָה דַקָּה לְגַסָּה . אֵי זוּ הִיא מִידָּה גַסָּה בְּיָבֵשׁ שְׁלוֹשָׁה קַבִּין וּבְלַח דֵּינַר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר סַלֵּי תְאֵינִים וְסַלֵּי עֲנָבִים וְקוּפּוֹת שֶׁל יֶרֶק כָּל שֶׁהוּא מוֹכְרָן אֲכַסָּרָא פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' את שדרכו למדוד בדקה ומדדו בגסה. חסרון הניכר יש כאן בנוסחא זו וצריך לגרוס כאן טפילה גסה לדקה. דהולכין אחר שדרכו להמדד ואף אם עכשיו מודד לו בגסה חייב הוא בדמאי מפני שדרכו להמדד ולהמכר בדקה:
בגסה ומדדו בדקה. בא טפילה דקה לגסה ופטור מדמאי אף שעכשיו מדדו בדקה:
ובלח דינר. מדה שיש בה מה שהוא שוה דינר ולפי שלא היתה מדה ידועה ללח שהשער משתנה תמיד לכך שערו בדמים:
אכסרה. לא במדה ולא במשקל אלא לפי האומד פטור דהוי כמוכר בגסה ואין הלכ' ר' יוסי:
חֲבֵרָייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי הַתִּינּוֹקוֹת דְּלָא יֵיכְלוּן טֵבֵל. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִידָּה דַקָּה הוֹאִיל וְהַמּוֹכֵר מִשְׂתַּכֵּר הַמּוֹכֵר מַפְרִישׁ. מִידָּה גַסָּה הוֹאִיל וְהַלּוֹקֵח מִשְׂתַּכֵּר הַלּוֹקֵח מַפְרִישׁ. 11a מַתְנִיתִין מְסַייֵעַ לְדֵין וּמַתְנִיתִין מְסַייֵעַ לְדֵין. מַתְנִיתִין מְסַייֵעַ לַחֲבֵרָייָא רִבִּי נְחֶמְיָה אָמַר אֶת שֶׁהוּא טָפֵל לְדַקָּה כְדַקָּה וְאֶת שֶׁהוּא טָפֵל לְגַסָּה כְגַסָּה. מַתְנִיתִין מְסַייֵעַ לְרִבִּי לָא תַּנִּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אָמַר מָדַד לוֹ בְדַקָּה חַייָב אֲפִילוּ לֹא מָדָד לוֹ אֶלָּא סְאָה וְרוֹבָע צָרִיךְ לְעַשֵּׂר אֶת אוֹתוֹ הָרוֹבָע. אָמַר רִבִּי זְעִירָא חֶשְׁבּוֹן שָׂכָר בֵּינֵיהֶן. מָדַד לוֹ סְאָה לְעִנְיָן רְבָעִין הוֹאִיל וְהַמּוֹכֵר מִשְׂתַּכֵּר הַמּוֹכֵר מַפְרִישׁ. מָכַר לוֹ רְבָעִים לְעִנְייָן סְאָה הוֹאִיל וְהַלּוֹקֵח מִשְׂתַּכֵּר הַלּוֹקֵח מַפְרִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
החלב משל טבח. מה שחסר מן המשקל מחמת ניקור החלב משל טבח וצריך למלאות לו המשקל כפי חסרון החלב ומה שחסר מחמת נטילת גיד הנשה החשבון הוא משל לוקח:
שיהיו שניהן משל לוקח. אף החלב בגין דיהון מרבין טבאות. כדי שיהיו מגררין החלב בטוב שלא יחוס הטבח על חסרון המשקל ויבא למעט בניקור החלב. מרבין הוא מלשון המקרא וימררהו ורבו ובאיוב (ט''ז) יסובו עליו רביו ותרגומו יחזרון עליו גררו. חציו. וכן גירא היא מגזרה זו בלשון התרגום שהוא מגרר ומנקב וכן כאן מרבין מגררין:
הדרן עלך אלו דברים
מכר לו רבעים לענין סאה. כלומר אם להיפך הוא שהלוקת ביקש ממנו תמכור לי סאה בכך וכך והלך זה ומדד לו הכל ברבעין רבעין ונמצא הלוקח הוא המשתכר במדה כדרך הדבר הנמדד מעט מעט והואיל והוא משתכר הוא צריך שיפריש דמאי והיינו כר' לא בשם ר' יוחנן דהכל הולך לפי השכר ומי שהוא משתכר הוא צריך שיפריש:
הואיל והמוכר משתכר המוכר מפריש. שהרי בכאן המוכר משתכר במדה שאילו מדד לו הכל רבעין רבעין היה הלוקח משתכר ועכשיו שצירף אותן לסאה ומדדן בפעם א' בסאה המוכר הוא משתכר והיינו דקאמר ר' ישמעאל אפילו לא מכר לו אלא סאה ורובע כלומר אותו הרובע שהיה יותר על הסאה מדדו ברובע ולא מדד לו במדת סאה כ''א הרבעין העולין במדת סאה אפ''ה צריך לעשר הכל שהרי הוא משתכר וזהו דמסיים צריך לעשר אותו הרובע כלומר דכמו שמכר לו אותו הרובע בלבד דמדה דקה היא וחייב בדמאי כך צריך לעשר גם להסאה שאע''פ שמדה גסה היא מ''מ הרי הוא משתכר במדה במה שמדד לו הרבעין בסאה:
מדד לו סאה לענין רבעין כלומר אם הלוקח בא וביקש תתן לי כמה רבעין כל רובע בכך וכך וצירף המוכר את הרבעין ומדדן במדת סאה והמותר שלא עלו למדת סאה נתן לו במדת רבעין:
אמר ר' זעירא חשבון שכר ביניהן. בין המוכר ובין הלוקח וחושבין מי הוא המשתכר במדידה:
מתניתא מסייעא וכו'. ואיכא תנא דלר' אילא הוא דמסייע כדתני שם ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר הנמכר בדקה ה''ז חייב אפי' לא מכר לו אלא סאה ורובע צריך לעשר אותו הרובע. כלומר דסאה מדה גסה היא ורובע הקב מדה דקה היא והכל לפי ענין מדידת המקח הוא וכדמפרש ר' זעירא:
ר' נחמיה אומר הנמכר בדקה הרי הוא בדקה והנמכר בגסה הרי הוא בגסה. כן הוא בתוספתא ולפי גי' הספר היינו הך כלומר דאין א' טפל לחבירו אלא הכל הולך אחר המכר עכשיו אם בדקה בדקה וחייב בדמאי ואם בגסה בגסה ופטור מדמאי והיינו כחברייא דעיקר הטעם מפני התינוקות ודרך התינוקות לקנות מעט מעט והלכך אע''פ שלפעמים דרכו להמכר בגסה כשמוכר בדקה חייב הוא לתקן דמאי שלא יאכלו התינוקות טבל הקונין ממנו במדה דקה:
מתניתא מסייעא וכו'. כלומר דתנינן לתנאי בתוספתא שם דסברי דחד תנא אזיל כחברייא ודאידך כר' לא:
מדה דקה הואיל והמוכר משתכר. כשמוכר מעט מעט משתכר המוכר ביותר לפיכך המוכר מפריש ומדה גסה הואיל והלוקח משתכר לפיכך הלוקח מפריש:
מפני התינוקות דלא ייכלון טבל. שדרך התינוקת לקנות מן החנוני:
חברייא בשם ר' יוחנן. השתא מהדר אדינא דמתני' החנוונים אינן רשאין למכור את הדמאי ופליגי חברייא ור' אילא בשם ר' יוחנן בטעמא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source