שמע לה מן דבתרא. כלומר דר' אבין בשם ר' אחא שמע לה לשנויי הקושיא דהוי קשיא לן ממתניתן דפ''ק אדהכא ומן המתני' דבתרה למד דמעיקרא לא קשיא מידי דלא כדס''ד דצריך להפריש דמאי אף על החלה דהא ליתא דהא לקמן תנינן כעין האי לישנא דקתני הכא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכו' וכי ס''ד דהא דמפריש שם מעשר ותרומת מעשר שמפריש ג''כ על שיעור התרומה הא ודאי לא וא''כ כמה דתימר תמן דמה שצריך להפריש מעשר ותרומת מעשר הוא חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה גדולה והכא נמי הא דקתני א' ממאה שיש כאן וכו' לאו על הכל קאי ואף על החלה אלא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה הוא דצריך לתקן דמאי אבל חלה שהוא צריך להפריש כדין הלוקח מן הנחתום ע''ה אינו צריך להפריש על החלה דמאי דלא גזרו דמאי כלל על החלה וכהאי דשנינו בפ''ק:

וכא ברבי' אנן קיימי. וה''נ מחלקינן בזה בין המתארח אצלו דפטור מחלת דמאי ובין המוכר לרבים כדאיירי מתניתין דהכא וצריך. הלוקח ממנו להפריש דמאי אף על החלה:

לא כן תני. דמי לא תנינן כה''ג כדמייתי לה לעיל (בפ''ב בהלכה ב') הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ור' ינאי תני לה בדבי ר' ישמעאל והוא אמרה דהדא דתימ' במתארת אצלו אבל לרבים כלומר שיהא נאמן לרבים ולומר זה מתוקן הוא ושיסמכו עליו אע''פ שהוא עצמו אינו אוכל עמהן אינו נאמן עד שיקבל עליו להיות נאמן לרבים כדתנינן שם המקבל עליו להיות נאמן וכו' אלמא דיש חילוק בין המתארח אצלו לבין שהוא מוכר לרבים:

אלא ר' אלעזר וכו'. כלומר דפריך אף לדידך דבעית לשנויי הכי הניחא לר' יוחנן אלא לר''א דמשני לעיל (בפ''ב) לרומיא דמתני' דהתם אדהכא דכאן וכאן בעושה בטהרה אלא דכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם דר''א מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום חבר הלוקח פירות מעם הארץ וכאן דקתני הלוקח הוא שמפריש במוכר במדה גסה איירי דלדידי' התירו למכור דמאי כדתנינן שם והלוקח ממנו הוא שמפריש ומתני' דפ''ב במוכר במדה דקה מיירי ואסור למכור את הדמאי והלכך הנחתום המוכר הוא צריך שיתקן והשתא אליבא דר''א מאי איכא למימר בקושיין דהא קתני מיהת הכא דצריך לתקן דמאי אף על החלה ובפ''ק דתנינן דלא גזרו כלל דמאי על החלה ואף בחבר שלקח עיסה מע''ה והפריש הוא החלה פטורה מן הדמאי וכר' יוחנן דפ''ק בהא:

אלא במתארח אצלו. כלומר אלא הכי בעינן לשנויי דמתני' דפ''ק מיירי במתארח אצל ע''ה דא''צ להפריש מחלתו דמאי והכא בלוקח מנחתום ע''ה מיירי וכדאשכחן דמחלקינן בין מתארח אצלו ובין מוכר לרבים כדמסיק ואזיל:

גמ' אף על החלה. קתני במתני' שחיוב דמאי עליה ומתמה הש''ס וכי חלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן לעיל (בפ''ק) חלת עם הארץ וכו' פטורין מן הדמאי ומפרש לה ר' יוחנן התם דבין חלת ע''ה שהפריש הוא ונתנה לכהן א''צ הכהן להפריש דמאי עליה ובין חבר שלקח עיסה מע''ה והפריש הוא חלה פטור מדמאי על שיעור החלה משום דלא גזרו דמאי על הדברים שנשנו שם ואמאי קתני הכא נוטל תרומת מעשר וחלה וקס''ד דאף על שיעור החלה צריך להפריש דמאי מדקאמר אחד ממאה שיש כאן וכו' משמע דשיעור חלה ג''כ בכלל מה שהוא מתקן דמאי:

דב''ש היא. המתני' דמחייבי לחלה בדמאי:

ותני כן. בתוספתא (פ''ק) והכי תנינן התם מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותוספות הביכורים ר''ש בן יהודה אומר משום ר''ש ב''ש מחייבין וב''ה פוטרין. וקס''ד השתא מדפליגי בשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע''ה מדקתני להו במתני' בחדא בבא והיינו דקאמר חלה ב''ש מחייבין ואע''ג דלא קתני בתוספתא דפליגי בחלה אלא כדאמרן והיינו דפריך לקמיה על האי אוקמתא:

כלום אמרו ב''ש אלא דבר שהוא לזריעה. בתמיה כלומר לדידך דבעית למימר הואיל ופליגי ב''ש באלו שנשנו בתוספתא ומדקחשיב נמי לשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע''ה דקחשיב במתניתן בהדי שירי מנחות אלא מעתה תימא נמי דבדבר שהוא לזריעה כלומר שהוא לוקח לזרוע פליגי ג''כ ב''ש דהא קחשיב לזה נמי בהאי מתניתין וכדמסיק הקושיא אילו הלוקח לזרע ולבהמה וכו' שמא אינו פטור מדמאי לדברי הכל דלא אשכחן שום פלוגתא בהא וא''כ ודאי לא מצית אמרת דפליגי ב''ש ארישא דהתם וה''נ לא פליגי ב''ש על חלת עם הארץ הנשנה בסיפא ומה דקחשיב בתוספתא דאיכא למ''ד דפליגי קחשיב ומה דלא קחשיב לא פליגי:

אלא במגבל עיסתו במי פירות. והכי פירושא דהאי מלתא משום דתנן לקמן (בפ''ב דחלה) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה והלכך בעי לשנויי דהכא במתניתן מיירי בנחתום שמגבל עיסתו במי פירות וכלומר דהיינו טעמא דקא מחייב הלוקח ממנו להפריש חלה כדי שלא יאמרו עיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא מהאי טעמא גופיה חייבוהו חכמים לתקן דמאי אף על השיעור חלה דאי לא מתקן לה אכתי יאמרו דאין חיוב חלה לעיסה שנילושה במי פירות מדינא דהרי אין חוששין לתקן החלה כמו חלה דעלמא שצריכה שתהי' מתוקנת מן המעשרות ואתו למטעי גם בשאר עיסה שנילושה במי פירות והלכך חששו חכמים והחמירו בהפרשת חלה זו לתקנה מדמאי ולעולם שאר חלת עם הארץ או החבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה פטורה מדמאי דלא גזרו דמאי בדברים הללו שנשנו בפ''ק:

לא כן א''ר יוסי בן חנינא. ופריך אעיקרא דדינא דעיסה שנילושה במי פירות דכי לא כן א''ר יוסי בן חנינא התם על האי דמתניתן דחלה (בהלכה ב') דהא דקתני דחייבת בחלה דר''א בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו' מתניתין הוא (בפ''ג דטבול יום) עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל את כולה דס''ל דאף דמי פירות אינן מכשירין מ''מ עיסה זו שהוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה והלכך אפי' אם נגע בה טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדס''ל דמי פירות עושין חיבור לטומאה ה''ה דעושין חיבור לחיוב חלה והיינו דמוקי למתניתן דהתם דקתני דחייבת בחלה כר''א בן יהודה איש ברתותא משום ר' יהושע:

הא כרבנן לא. אבל לרבנן דפליגי עליה דר''א בן יהודה וכדקתני במתני' דטבול יום ר' עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו אלמא דאין עושין חיבור לטומאה וא''כ אין עושין ג''כ חיבור לחלה ועיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא היכי מצית לאוקמי מתני' דהכא במגבלה במי פירות דחייבת בחלה דהא רבנן פליגי עלה בעיקרא דדינא וא''כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי קתני הכא דחלת ע''ה חייבת בדמאי ובפ''ק שנינו דפטורה מדמאי:

אלא כר' יוחנן. מלתא דר' יוחנן אתמר לעיל (בפ''ב בהלכה ד') דקתני התם הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ורמי לה התם האי מתניתין דקתני הנחתום מפריש אמתניתן דהכא דקתני הלוקח ממנו הוא שמפריש ומשני לה ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה כדפרישית שם דר' יותנן מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום ע''ה מיירי ומתניתן דלעיל בעושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומדזהיר כולי האי מהימנינין ליה וסמכי' עליה נמי שהוא יתקן ויפריש גם תרו''מ ומתני' דהכא מיירי בשאינו חושש לטהרה כ''א עושה הכל בטומאה והלכך לא סמכינן עליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש הכי משני לה שם והשתא קאמר הש''ס דלר' יוחנן לא קשיא נמי הא דרמינן מתניתן דהכא אמתניתן דפ''ק דמכיון דהכא מיירי בסתם ע''ה שאינו חושש לכלום ועושה הכל בטומאה ולפיכך הלוקח ממנו הוא צריך שיפריש ויתקן הכל דמאי ומתניתן דפ''ק דתנינן תלת ע''ה פטורה מדמאי איכא למימר דג''כ בע''ה החושש לטהרה מיירי ולהכי לא גזרו דמאי על חלתו. והוי מצי לאקשויי הא ר' יוחנן איהו דקאמר בפרק קמא דאף בחבר שלקח עסה מעם הארץ והפריש חלה פטורה החלה מדמאי והיכי מצינן לאוקמי אליבי' מתני' דפ''ק גם כן בעושה בטהרה הא משמע דלדידיה לעולם לא גזרו דמאי על החלה וכן מתניתן דהכי דקאמר הואיל ועושה בטומאה הלוקח הוא שיפריש ניחא על הפרשת החלה ותרומת מעשר כדשני ר' יוחנן בפ''ב והא שפיר מיתרצא אלא דהקושיא דהכא ממתניתן דפ''ק א''א לשנויי בכה''ג. דהא עיקר הקושיא דמקשי הכא אמאי צריך להפריש דמאי אף על החלה ובפ''ק תנינן דלא גזרו דמאי בחלה כדא''ר יוחנן גופיה. אלא משום דבלאו הכי פריך עלה ולא קאי המסקנא בפירושא דמלתא דמתני' דמתקן דמאי לשיעור החלה אלא דחלה פטורה מדמאי כדלקמן:

א''ר מתניה. היינו טעמא דבדין היה שתקדים חלה לכל ואפי' לראשון לפי שהיא קרויה תרומה ולמה אמרו שקדמה ראשון מפני שיש בזה שני טעמים. שקדמה לחלה לגורן ועוד מפני שכתוב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל שני אע''פ שקדמו לחלה בגורן אין כתוב בו ראשית וחלה אף על גב דכתוב בה ראשית עריסותיכם מ''מ היא אינה מתחייבת אלא בשעתא דקרינא בה עריסותיכם:

והרי שני. ג''כ קדמו לחלה לגורן ואמאי מפריש חלה קודם למעשר שני בגוונא דאמרן:

ולמה קדמה ראשון למ''ד דעל הסדר נשנית קמהדר וטעמא מאי שקדמה הראשון לחלה הלא חלה תרומה קרויה וקאמר מפני שקדמה הראשון לחלה לגורן שחיוב המעשרות בגורן הוא ואין חיוב חלה עד לאחר גילגול העיסה ולפיכך אפילו במקום שחלו כאחת כדינא דמתני' דלקמן מפריש הראשון קודם להחלה לפי שכבר קדמה חיובו בגורן:

ותני כן. כלומר דמשני דהא לא קשיא דהא תנינן בהדיא כן בתוספתא דתרומות (פ''ג) העושה עיסה מן הטבל וכו' מה שעשה עשוי ואע''פ שלא היה לו להקדים החלה לתרומ' אעפ''כ מה שעשה עשוי וצריך להפריש מן החלה שיעור תרומה ממנה וכן התרומה אם הפרישה בתחלה לא תאכל עד שיפריש עליה החלה אלמא דמחייבת בשתיהן ואע''פ שדין התרומה שתקדים לחלה וטעמא כיון דטבל גמור הוא להתחייב בתרומה ועכשיו עשה עיסה וגלגול העיסה מחייב בחלה לא יצאת מידי חיוב בשתיהן וה''ה הכא שחל חיוב שתיהן עליו ואע''פ שמן הראוי היה שתקדים חלה לראשון:

מעתה. ופריך הואיל והחלה היא קודמת למעשר ראשון אם כן מעתה תהא חלה חייבת במעשרות כלומר ניחא דהחלה שחייבת במעשרות שפיר הוא שצריך שתהא החלה מן המתוקן ממעשרות אלא המעשרות לא יהו חייבין בחלה שאם הקדים והפריש המעשר לא יהא צריך להפריש החלה ממנו שהרי זה הכלל הוא שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו וכלומר חבירו הוא שמתחייב בהקודמו אבל הקודמו אינו מתחייב בחבירו שלאחריו כמו ששנינו זה לעיל (בפ''ק דפאה בהלכה ה') שהביכורים קודמין לתרומה והתרומה היא מתחייבת בביכורים שצריך להפריש הביכורים אף מחלק התרומה וכגון שלא הפריש הביכורים במחובר לקרקע שדינן להפרישן מן התלוש ואפי' מהכרי ממורח שכבר נגמרה מלאכתו לחיוב תרומה ומעשרות ומפריש הביכורים שהוא חלק ששים מדרבנן מכל הכרי אבל א''צ להפריש חלק תרומה מן הביכורים וה''נ כך ואם כן לא יתחייבו המעשרות בחלה בתמיה:

עליה ר' יונה בשם ר' זעירא וכו'. כלומר עליה דהאי ברייתא הוא דאיתמר פלוגתייהו דר' יונה ור' יוסי דמהתם שפיר הוא דדייק ר' יונה דאין בחלה משום בל תאחר. ור' יוסי קאמר דאין משנת ר''ח על הסדר אלא תקדים חלה למעשר ראשון:

ופריך הש''ס ולא בדמאי אנן קיימין במתני' וכי לא כן אמר ר' בא בשם רבי יוחנן. לעיל (פ''ק) דבדמאי הוא דהקילו אבל בודאי לא דקאמר התם בהל' ד' דאפילו לכתחלה מותר להקדים מעשר שני לראשון בדמאי כ''א בודאי הוא דאסור לכתחלה לשנות בסדר הקדימה. והא הכא בדמאי אנן קיימין והאיך שמעינן מהכא לבעלמא דאין בחלה משום בל תאחר דהא אין סדר קדימה בדמאי כלל. תני ר' חייא אף בודאי וקאמר הש''ס דאשכחן ברייתא דר' חייא דתני להא דמתני' אף בודאי כן והיא בתוספתא פ''ד גבי דינא דמתני' דלקמן דגריס שם הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה וכו' ומייתי לה לקמן על המתני' וא''כ אף בודאי טבל כדאיירי המתני' דלקמן תני נמי שמפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר שממנו קודם החלה:

זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר. כלומר דאף דבגוונא דמתני' דלוקח מהנחתום והוא צריך שיתקן את הכל כדתנן וא''כ היה לו להפריש בתחלה להחלה שהיא נקראת תרומה ואח''כ להמעשרות שהרי כאן כבר נתחייב בחלה אלא ש''מ דאין קפידא בחלה ואין בה משום בל תאחר אם מקדים למעשר הראשון בתחלה ור' יוסי קאמר דאין משנה אמורה על סדר וכך צריך לשנות נוטל כדי תלה ותרומת מעשר:

תנינן חלה בין ראשון לשני. קתני במתני' נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' אלמא שמפריש חלה בין מעשר ראשון ובין השני כדקתני דאח''כ קובע מקום למע''ש ופליגי ר' יונה ור' יוסי אליבא דר' זעירא אי מתני' דוקא או לאו דוקא:

אין יאמר תרומת מעשר. אם יאמר לקרות שם ולהפריש תרומת מעשר עם התרומה נמצא מפריש הוא על דבר שאינו שלו שהרי המעשר של לוי הוא והאיך הוא מפריש תרומת מעשר עליו אם לא נתן המעשר ללוי:

וישראל. בתמיה כלומר אבל בישראל היכי משכחת לה וכיצד יפרישן כאחת:

עד כדון כהן לוי. ופריך אהא דתנינן במתני' ובתוספתא שמפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת עד כאן מצינן לאוקמי האי מילתא אלא בכהן ולוי לפי שהכהנים והלוים מצווין להפריש תרומות ומעשרות משלהן כדדריש בספרי פ' קרח לפי שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' ישראל נותנים ללוים ואין הכהנים נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלים אותו בטבלו ת''ל כן תרימו גם אתם וא''כ שפיר משכחת לה שהכהן מפריש התרומה ותרו''מ כאחת שהרי אינו צריך אלא לתקן טבלו והכל הוא שלו וכן הלוי שהוא מפריש התרומה ותרומת מעשר לכהן והמעשר הוא שלו ונמצא שיכול הוא להפריש גם תרומת מעשר עם התרומה כאחת:

כוללן בברכה אחת. מאחר שהוא מפרישן כאחת לא יברך על כל אחו''א בפני עצמו אלא כוללן בברכה אחת:

חמש ברכות. לתרומה ולמעשר ולתרומת מעשר ולחלה ולמעשר שני:

ומהחולין שיש בו. מפרש ואזיל כלומר וזה שעשיתי חולין טבל יהיה עשוי וכו' כבמתני':

חולין טבל. כלומר לאו חולין ממש קאמר אלא חולין בלא קריאת שם וטבל כשהיה כדפרישית טעמא במתני':

ואומר א' ממאה וכו'. כדפרישית במתני':

א' מעשרים. במאה שהוא חמשה וכך הוא מפריש גם להחלה שני סאין ממאה לתרומה ואחת לתרומת מעשר ושתים לחלה שהיא אחת ממ''ח והרי הן שתים לצ''ו אחר שהוא נוטל השתים לתרומה ואחת לתרומת מעשר ואף שנשארו צ''ז ולא דק באלו שתים לחלה שהן מעט יותר:

וכמה הן. בין הכל שצריך להפריש:

גמ' תני. בתוספתא (פ''ה):

ומעשר שני. יהיה קבוע בצפונו או בדרומו של הכרי ואח''כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל:

ושאר חלה. כלומר אם לא תיקן טבלו עד שעשה עיסה ונתחייב ג''כ בחלה כדאמר בסוף הלכה דלעיל או אם הוא רוצה להפריש הכל כאחת וגם להחלה כדמייתי בגמרא להתוספתא:

ומאה חולין שיש כאן. כלומר אותה סאה שהיא א' ממאה שאמרתי עליה שתשאר חולין עד שאפריש התרומה אני קורא עכשיו לה שם ויהיה זה בצד זה הב' סאין של תרומה והרי זה מעשר ושאר מעשר הראוי להכרי הזה אחר שנפרשה התרומה גדולה יהיה סמוך לו לזה א' ממאה וזה שעשיתי אותו מעשר בתחלה יהיה עשוי תרומת מעשר עליו:

ושאר. אותן שתי סאין שבאותו החלק יהיו תרומה על הכל שהוא תרי ממאה:

ואומר א' ממאה שיש כאן ה''ז בצד זה חולין. כלומר על אותו חלק שנטל שהוא ג' סאין ויש בו אחד ממאה שהיא סאה אחת שהיא א' ממאה מן כל הכרי ה''ז ישאר חולין בצד זה שהן עוד השתי סאין שבאותו החלק וחולין שאומר היינו שאינו קורא לו עדיין שם לתרומת מעשר לפי שאסור להקדים מעשר ותרומת מעשר קודם לתרומה גדולה לפיכך אומר שישאר כמו שהיה בלא קריאת שם עד שיפריש התרומה:

נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש. כגון שיש בכרי מאה סאין וא' מל''ג ושליש הוא ג' סאין ויהיו שני סאין לתרומה גדולה וסאה א' לתרומת מעשר שהיא א' ממאה:

מתני' הרוצה להפריש תרומ' ותרומת מעשר כאחד. מתני' בודאי איירי מדקתני תרומה גדולה ואבא אליעזר בן גמלא היא דאמר בסוף פ' כל הגט ונחשב לכם תרומתכם כתיב בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שיש לו רשות לבעה''ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ונותן תרומת מעשר לכהן ואת המעשר ללוי והלכך קאמר התנא שאם רוצה להפרישן כאחת ושלא יטריח בהפרשתן זו אחר זו כיצד הוא עושה: