31b תַּמָּן תַּנֵּינָן פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ הַכִּיס אוֹ שֶׁאָמַר פְּרוּטָה בְּכִיס זֶה הֶקְדֵּשׁ תַּנָּה עַל הָרִאשׁוֹנָה מָעַל בְּסָפֵק וְעַל הַשְּׁנִייָה מָעַל בְּוַדַּאי דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַל כּוּלָּן מָעַל בְּסָפֵק וְעַל הָאַחֲרוֹנָה מָעַל בְּוַדַּאי. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְיָא הָדָא דְּתֵימַר כְּשֶׁהָיוּ עֶשֶׂר. אֲבָל הָיוּ שְׁתַּיִם עַל הָרִאשׁוֹנָה מָעַל בְּסָפֵק וְעַל הַשְּׁנִייָה מָעַל בְּוַדַּאי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן מַה בֵּין הָאוֹמֵר בַּכִּיס מַה בֵּין הָאוֹמֵר מִן הַכִּיס. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֲפִילוּ הוֹצִיא אֶת כָּל הַכִּיס לֹא יִמְעוֹל כְּמָה דְתֵימַר לְמַפְרֵעוֹ טֵבֵל שָׁתָה אוּף הָכָא לְמַפְרֵעוֹ חוּלִין הוֹצִיא אֶלָּא כָאן תָּלוּי בְּהַפְרָשָׁה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כָאן וְכָאן תָּלוּי בְּהַפְרָשָׁה נַעֲשֶׂה כְאוֹמֵר אַל יֵצֵא הַכִּיס הַזֶּה יְדֵי פְרוּטָה הֶקְדֵּשׁ. מֻחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תַּמָּן הוּא אוֹמֵר מוֹעֲלִין בִּפְרוּטָה לְפִי חֶשְׁבּוֹן שְׁלֹשָׁה לוֹגִין. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. מִן דְּאַצְרַכְתְּ לֵיהּ חָזַר וּפָֽשְׁטָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תנא. ותני עלה בתוספתא סוף מעילה והכי איתא התם פרוטה של הקדש וכו' כיון שהוציא את הראשונה מביא אשם תלוי ואת השניה מביא אשם ודאי דברי ר''ע וחכ''א אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ועל האומר פרוטה בכיס זה הקדש מיתפרשא הברייתא והיינו נמי דקאמר הכא על הראשונה מעל בספק ומביא אשם תלוי ור''ע לטעמיה דס''ל (בפ''ה דכריתות) לחייב על ספק מעילות אשם תלוי ועל השניה שמעל בודאי משום דאחלוקה שאמר פרוטה בכיס זה הקדש קאי דבכיס משמע בתוך הכיס וראשונה שהוציא לאו מתוך הכיס מיקרי שהיא למעלה אלא מספק שמא בתחילה בתוך הכיס היתה מביא אשם תלוי אבל השניה שהוציא מתוך הכיס מעל בודאי ומביא אשם מעילות ודאי וחכמים סברי דכל הפרוטות אין בהן אלא ספק מעילה דשמא דעתו אפרוטה אחרונה היתה או פרוטה של הקדש שנפלה היא האחרונה שבכיס ועל כולן מעל בספק ואינו מביא כלום דס''ל דספק מעילה אין בה אשם תלוי כדקתני שאין מביאין אשם תלוי וכו' מלבד האחרונה שהוציא והיא היא של הקדש ומעל בודאי ומביא אשם ודאי:
תמן הוא אומר. שמעינן מיניה בעלמא דמודה הוא דלכ''ע מועלין בפרוטה אחרונה לפי חשבון ששנו בלוגין. צ''ל. כלומר כפי הדין ששנו במתני' בדין דלוגין והכא הוא אומר הכין דמספקא ליה בהאי דינא דפרוטה. ומשני מן דאצרכת ליה לבתר דאיבעיא ליה הדר פשטה וכדאמרן:
א''ר יונה כאן וכאן תלוי בהפרשה. כלומר לא כדקס''ד דהכא גבי פרוטה אפי' בסיפא לא הוי כהאי הפרשה דמתני' דידן אלא דהכא נמי מכיון שאמר מן כיס נעשה כאומר אל יצא הכיס הזה ידי פרוטה אחת שבה מן ההקדש וא''כ בהפרשה היא וסמכינן אברירה כי היכי דבמתניתין דידן והיינו טעמיה דר''ע דמודה בסיפא:
אלא כאן תלוי בהפרשה. סיומא דהקושיא היא וכלומר אלא על כרחך דבמתני' דידן הדבר תלוי במה שאמר אני עתיד להפריש דבהא ס''ל להאי תנא דסמכינן אברירה ובהאי גופה מצינא לתרץ טעמיה דר''ע ברישא דמשום דהכא בסתמא קאמר פרוטה בכיס זה הקדש ולא קאמר בפירוש שאחרונה יפריש להקדש והלכך לא סמכינן אברירה וכיון שהוציא הראשונה מעל והשתא דאתיא להכי קשיא לן הסיפא דאמאי באומר פרוטה מן כיס זה הקדש מודה ר''ע דהאחרונה היא הקדש והא אמרת דהיכא שלא פירש ההפרשה לא סמכינן אברירה וא''כ בסיפא נמי לימא כיון שהוציא את הראשונה מעל:
אפילו הוציא את כל הכיס לא ימעול. כלומר דבתחלה מקשה על הרישא דאמאי קאמר ר''ע באומר בכיס דראשונה הואי הקדש ונימא הכא נמי שאפילו הוציא את כל הכיס לא ימעול עד פרוטה אחרונה דהא כמה דתימר במתני' דידן דלמפרעו טבל שתה והיינו אם לא אמר שאני עתיד להפריש לא מהני מה שהוא מפריש באחרונה כדאמרן דמתני' דוקא בשאומר אני עתיד להפריש קתני וא''כ אימר אוף הכא מה שהוציא למפרע חולין הוא שהוציא ומ''ט דר''ע ברישא:
רשב''ל אמר וכו'. כלומר דמפרש הש''ס דהכי קשיא ליה דקס''ד דטעמא הוי משום ברירה דכשאומר מן הכיס הוברר הדבר דעל פרוטה אחרונה קאמר ולפיכך הכל מודים שמוציא לחולין והולך עד פרוטה אחרונה ומשו''ה קשיא ליה מדין המתני' דהכא דאע''ג דסתמא דמתניתין סברה כמ''ד יש ברירה היינו דוקא באומר שאני עתיד להפריש דמכיון שפירש ההפרשה שתהיה באחרונה אמרינן הוברר הדבר מה ששתה מן המתוקן שתה על סמך תרומה ומעשרות שאמר וקבע באחרונה הא לאו הכי לא והיינו שאם לא אמר שיפריש באחרונה ודאי מה ששתה למפרע טבל שתה ואפי' הפריש באחרונה על מה ששתה וכיון שכן אמאי גבי פרוטה אמרינן דאם אמר מן הכיס מודה ר''ע דאחרונה שבהן היא דהואי הקדש ובאומר בכיס כיון שהוציא את הראשונה מעל הא הכא לא הפריש בפירוש לפרוטה אחרונה להקדש וא''כ ממ''נ קשיא כדמסיים בגמ' הקושיא:
מה בין האומר בכיס מה בין האומר מן הכיס. לר''ע דמ''ש רישא ומ''ש סיפא וכדמפרש הש''ס לקמיה מאי דקשיא ליה לר''ל:
א''ר יודן הדא דתימר בשהיו עשר וכו'. הא קמ''ל ר' יודן דפלוגתייהו בתוספתא באומר פרוטה בכיס זה הקדש היא כדפרישית והיינו דקאמר הדא דתימר דפליגי חכמים על ר''ע וסברי דכולן אינן אלא ספק מלבד האחרונה שהיא ודאי הקדש דוקא בשהיו הרבה פרוטות בתוך הכיס ועשר דקאמר לאו דוקא אבל אם לא היו בכיס אלא שתי פרוטות לד''ה הראשונה היא בספק והשניה היא ודאי וכלומר דלא תימא מכיון שאמר פרוטה בכיס זה הקדש והיינו בתוך הכיס לא היה דעתו להקדיש אא''כ יש הרבה פרוטות בתוכו ושמא אילו היה יודע שאין שם אלא שתים לא היה מקדיש ולישניה דקאמר בכיס משמע הכי דהוא בתוך אמצע הפרוטות שבכיס וסד''א דבכה''ג שתיהן ספק הן משום דמספקא לן בדעתיה הלכך קמ''ל דלא היא אלא בשאין שם אלא שתי פרוטות הכל מודים דהראשונה בלבד היא הספק אבל השניה יצאת מידי ספק דהא מיהת אחת מהן הקדיש וכשהוציא לחולין גם את השנייה מעל בודאי:
תַּנִּי מְטַלְטְלָהּ אֶחָד תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאֶחָד תְּרוּמָה טְמֵאָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא הָדָא אָֽמְרָה טֵבֵל שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּנַאי מוֹתָּר לְטַלְטְלוֹ בְשַׁבָּת. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. נוֹתֵן עֵינָיו בְמִקְצָתוֹ וְאוֹכֵל אֶת הַשְּׁאָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וא''ר זעירא הדא אמרה וכו'. וממתני' שמענו כן שהרי כשאומר שאני עתיד להפריש עדיין טבל הוא כשמטלטלה בשבת להפריש אחר התנאי ומשום שכבר יש עליו תנאי וקרא שם מע''ש מותר לטלטלו:
תני מטלטלה. בשבת אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה. משום שבתנאי שמער''ש וקרא לה שם מותר לטלטל אפי' לתרומה טמאה:
הלכה: מַיי כְדוֹן מִכְּבָר לִכְשֶׁאַפְרִישֶׁנָּה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה תְרוּמָה טְהוֹרָה מִכְּבָר לִכְשֶׁאוֹכְלֶנָּה הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה תְרוּמָה טְמֵאָה לִכְשֶׁאֲנִיחֶנָּה בְּזָוִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכבר. מעכשיו ולכשאניחנה בקרן זוית כדי ליתנה לכהן לשורפה אחר השבת תחול עליה שם תרומה וכדי לתקן הטבל קורא לה שם דחולין טמאין חזו ליה:
הגע עצמך שהיתה תרומה טמאה. שנטמא הטבל והתרומה טמאה אינה ראויה לאכילה ולשריפה עומדת ואיך יאמר בה:
הגע עצמך שהיתה תרומה טהורה. וראויה לאכילה לכהן בשבת וע''כ צריך הוא שיפרישנה מע''ש והאיך יתנהג בשאינו רוצה לקרות לה שם תרומה עכשיו וקאמר שאם היא טהורה יאמר מכבר ולכשאוכלנה אם הוא כהן או שיאמר ולכשיאכל הכהן תחול עליה שם תרומה:
מכבר לכשאפרישנה. מעכשיו ולאחר שאפרישנה תהא עליה למפרע שם תרומה:
מאי כדון. השתא מפרש לה והיאך הוא מתנה באינו רוצה עכשיו לקרות שם תרומה:
משנה: הָיוּ לוֹ תְאֵינִים שֶׁל טֵבֵל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהוּא בְבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בַשָּׂדֶה אוֹמֵר שְׁנֵי תְאֵינִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה וַעֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר וְתִשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. הָיוּ דְמַאי אוֹמֵר מַה שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ לְמָחָר הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ וּמְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומעשר שני בצפונו או בדרומו. גבי דמאי בכולה פרקין קתני הכי וכן לעיל (בפ''ה) ולא קתני הכי בודאי וטעמא דמילתא משום דבכל מקום דתני הכי בדמאי מיירי שרוצה לאכול זה המעשר שני ג''כ כדקתני ומחלל על המעות לאכלו ואי אפשר לחלל מעשר שני עד שיקבע לו מקום בתחלה כדקתני בהדיא בתוספתא אליבא דחכמים והבאתי בהלכה דלעיל אבל בודאי טבל לא קתני הכי בפרקין משום דדינא דודאי טבל אתיא אליבא דתנא דס''ל דשרי לאכול בשבת קודם הפרשה אחר שקרא שם דיש ברירה וסומך על שיפריש התרומה והמעשרות לאחר השבת הלכך לא בעי הכא למיתני דין דקביעות מקום לענין חילול מע''ש:
מתני' היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש וכו'. בערב שבת מיירי ומתירא שמא יקדש עליו היום ולא יוכל לעשר והאי מתני' בבבא דרישא נמי כהאי תנא דמתני' דלעיל אתיא ורבי מאיר הוא דסבירא ליה יש ברירה אף בדאורייתא ואינה הלכה אלא צריך שיפריש למחר קודם שיאכל וכמו בסיפא גבי דמאי דקתני בהדיא להפריש למחר ומשום שהתנה וקרא שם מע''ש מותר להפריש בשבת בין דמאי ובין ודאי בכה''ג דמיירי הכא שהודאי טבל ברשות הוא כדפרישית הכל במתני' דלעיל:
32a אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר אָדָם עוֹמֵד מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר הֲרֵי זוּ תְרוּמָה לְמָחָר וְאֵין אָדָם עוֹמֵד בְּשַׁבָּת וְאוֹמֵר הֲרֵי זוּ תְרוּמָה לְמָחָר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן אֵין אָדָם עוֹמֵד מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר הֲרֵי זוּ תְרוּמָה לְמָחָר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן לָגִין שֶׁהוּא טְבוּל יוֹם וּמִילְאֵהוּ מִן הֶחָבִית מַעֲשֵׂר טֵבֵל אִם אָמַר הֲרֵי זוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לְמָחָר מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ הֲרֵי זֶה תְרוּמָה אִם אָמַר הֲרֵי זֶה עֵירוּב לֹא אָמַר כְּלוּם. פָּתַר לָהּ לְשֶׁעָבַר. וְהָתַנִּי רִבִּי חִייָא אָמַר אִית לָךְ מֵימַר לְשֶׁעָבַר. וְחָזַר בָּהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן מֵהָדָא .
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והתני ר' חייא אומר. ר''ח תני בברייתא אומר ה''ז תרומת מעשר משתחשך אית לך מימר לשעבר. בתמיה דהא אומר לכתחילה קאמר. וחזר בו ר' יוסי בר בון מהדא. כך הוא בפ' מפנין כלומר שהקשו לו מהדא דר''ח חזר בו:
פתר לה לשעבר. דהתם בדיעבד מיירי אם אמר ה''ז תרומת מעשר משתחשך אבל לכתחילה לא:
אם אמר ה''ז עירוב לא אמר כלום. דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא שהרי אינה ראויה אפילו לכהן עד אחר הערב שמש שמעינן מיהת דיכול להתנות מע''ש שלא תהא תרומה עד השבת וקשיא לר' יוסי בר' בון:
מתניתא דמסכת טבול יום פליגא על ר' יוסי בר' בון דתנינן שם (בפ''ג) לגין שהוא טבול יום. כלי שנטמא וטבלו אותו והוא טבול יום ומלאוהו מן החבית שיש בה מעשר טבל והוא מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו אם אמר ה''ז תרומת מעשר משתחשך ה''ז תרומה למחר כך הוא במשנה שם וכך הוא במפנין ובכאן נמצאו תיבות בטעות בספרי הדפוס וכלומר שהתנה שלא תהא תרומה עד שתחשך ומשום שאם תחול עליה תרומה קודם שתחשך היתה נפסלת בכלי שהיא טבולת יום דבריו קיימין:
ר' יוסי בר' בון. פליג דאפילו מע''ש אין לו לקרות שם תרומה למחר מכיון שאינו יכול להפרישה בשבת ומתני' דקתני דקורא שם מע''ש משום דא''א לו בענין אחר שהוא בבית המדרש או בשדה ואין לו פנאי לתקן אבל בעלמא ס''ל דאסור לכתחילה לקרות שם מע''ש שתהא תרומה בשבת:
ואין אדם עומד בשבת ואומר ה''ז תרומה למחר. כצ''ל וכן הוא בפ' מפנין. ואע''פ שאינו מפרישה בשבת מ''מ אפילו קריאת שם לא יקרא לה הואיל דאינה ראויה להפרישה בשבת:
אדם עומד מע''ש ואומר ה''ז תרומה למחר. כלומר דקמ''ל שיכול להתנות לקרוא לה שם ושתהא חלה עליה תרומה בשבת ולא קודם:
גמ' א''ר יצחק בר אליעזר וכו'. גרסינן להא לקמן בשבת פ' מפנין (בהלכה א) ושם הגי' מדוקדקת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source