וכר' יהודה:

א''ר תנחום בוצרייא וכן היא בערוגה שבערוגות היא מתניתא. כלומר דרבי תנחום משני להקושיא אליבא דר''ל דכך הוא הענין דמשום דר''ל מוקי להמתני' בערוגה בין הערוגות הוא דשנו והלכך לא מצי למתני תשעה מינין שאם נזרע בערוגה הפנימית ט' מינין כאשר היא לפניך שוב לא יכול לזרוע כלל בערוגות שסביבותיה שהרי אינו יכול לזרוע לא כנגד הקרן של הפנימית מכאן ומכאן ולא כנגד הטפח הפנימי וא''ת יזרע כנגד מקום הפנוי שבפנימית כמו שתסתכל בשורה שבצד הערוגה שציירתי וכנגד הערוגה ממש כמו שהקדמתי שבזה תסתכל לפעמים להגבול ולפעמים תתבונן בה במקום שורה של הערוגה החיצונה שבצדה וכן תצייר בעצמך לכל רוח ורוח וא''כ תקשי הרי יכול הוא לזרוע כנגד מקום הפנוי של הערוגה הפנימית תשובתך בצדך שאם ירצה לזרוע כך בשורה של הערוגה החיצונה אין ההיתר של שני המינין שבאמצע כל רוח ורוח במקום הפנוי שכנגד הערוגה הפנימי' אלא מכח תורת ראש תור כמו שתראה בצורה זו שהשורה החיצונה אין לזרוע בה נגד הקרנות של הפנימית ולא כנגד הזרע האמצעית אלא בטפח השני של השורה מהששה שבחיצונה שהוא כראש תור נגד הזרוע בקרן הפנימית מכאן וכן בטפח החמישי שהוא כראש תור נגד הזרוע בקרן הפנימית מכאן וכך יהי' בכל רוח ורוח של החיצונות הסמוכות לערוגה הפנימית וא''כ יהיה גם בהם ט' מינין עם האמצעית שבתוכן אבל אין היתר בסדר זריעה זו כ''א מצד תורת ראש תור ור''ל ס''ל כמ''ד אין תורת ראש תור מתיר בערוגה שלא אמרו ראש תור אלא משדה גדולה לשדה גדולה ולפיכך אי אפשר לזרוע בערוגה שבין הערוגות אלא חמשה מינין ואז יכול הוא לזרוע בהפנימית ד' בד' הקרנות ואחת באמצע וכיון דבפנימי' לא יהא נזרע כי אם חמשה מינין והיינו הד' מינין בכל קרן וקרן והחמישי באמצע הלכך יכול הוא לזרוע ג''כ בכל הערוגות שסביבותיה חמשה מינין בכל אחת ואחת ויזרע הד' מינין בכל אמצע הרוח שבהן שלא כנגד הקרנות של הפנימית וכן נמי איפכא שאם זרע הד' מינין שבפנימית באמצע שבכל רוח ורוח אז הוא זורע בהחיצונות הד' מינין בהקרנות שבהן וזהו מובן ממילא דהיינו הך והיינו חוץ לששה דקאמר כלומר דאי את משכחת לה בערוגה שבין הערוגות שיכול הוא לזרוע בכולן כ''א שהזרע הד' מינין יהיו נזרעין בהקרנות או של ערוגה הפנימית או של ערוגות החיצונות לסביבותיה ואז יהיו חמשה מינין בכל ערוגה וערוגה ולא יותר וזהו טעמיה דר''ל והשתא שמעינן נמי ממילא דמתי' דר''י באוקימתא דמתני' דלמאי דס''ל דזורע כל הד' באמצע הרוח של כל רוח ורוח טעמי' דמוקי למתני' בערוגה שבין החורבה שנינו שאין כלום זרוע סביבותיה ולפיכך יכול הוא לזרוע בתוך הששה וכדאמרן שהוא באמצע של הרוח ולא יכול לזרוע מבחוץ נגד הקרנות דס''ל לר' יוחנן דגזרינן שמא ימלא זרע גם בקרנות של הפנימית מהארבעה מינין שברוחות ונמצא שאין כאן הרחק נגד הקרנות דהא רישא בערוגה שאין לה גבול מיירי והא דאמר בתוך ששה ולא ס''ל לר' יוחנן שיזרע בקרנות ולא באמצע וכר''ל משום דר''י דייק בתוכה דקתני במתני' דלרבותא קתני והיינו אפי' בתוך הששה יכול הוא לזרוע אותן שבהרוחות וכמו שציירנו במתני' ור''ל קאמר דהאי דנקט בתוכה לא בא אלא להשמיענו דבתוך הערוגה גופה הן כולהון נזרעין ולעול' בהקרנות וכדאמרן וכדמפרש טעמיה לפי האוקימתא דאיהו מוקי להמתני' בערוגה שבין הערוגות ובזה נתברר לן פירושא וטעמא דפלוגתייהו ובמאי דפליגי הדין היא מילתא ברירא דהאי ענינא:

צורה זו העמדתי כדי להסתכל בה וגם בהגבול אם יש לה כאשר היא לפניך ועשיתי מצד אחד וכך תצייר בעצמך לכל רוח ולידע מתי יזרע בהגבול באופן זה ומתי הוא באופן אחר הכל לפי הזרע אשר נזרע בערוגה ולכן לא ציירתי שום זרע בהגבול וגם כדי להבין הא דלקמן ערוגה בין הערוגות אז תצייר בעצמך ששורה זו שכנגד הערוגה ממש מן ששה טפחים היא השורה מן הערוגה אשר בצדה וכך תצייר אותה כולה וכן לכל רוח ורוח ומזה תבין דעת ר''ל לפי הך שינויא דרבי תנחום דלקמיה ותבין דעת ר' יוחנן מ''ט פליג עליה ובמאי הוא דפליגי וטעמיה דכל חד וחד דמפרש להמתני' למאי דאית ליה ולדיוקא דמתני' לכל חד וחד לפי האוקימתא דמוקי לה:

אם כולהון חוץ לששה. אי דמיירי שזורע אותן הארבעה בקרנות של הערוגה א''כ אמאי תני חמשה מינין נתני תשעה שהרי הוא יכול לזרוע ג''כ באמצע של כל רוח ורוח ובהרחק טפח ומחצה בין כל מין ומין ויהיו ט' מינין נזרעין בערוגה כמו שהיא לפניך בצורת ערוגה זו:

כהנא בשם ר''ל קאמר. דכולהון של הד' רוחות חוץ לששה טפחים של הערוגה הן נזרעין והיינו שכל זרע מין בתוך הקרן הוא נזרע ולא באמצע הרוח וא''כ חוץ לששה טפחים הוא שהרי אלכסון של ששה על ששה הוא יותר משמונה טפחים אף למאי דאמרינן על דרך קירוב כל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא וניתוסף האלכסון י''ב חומשין על הששה שבאמצע הערוגה וזהו חוץ לששה דקאמר ר''ל ולעולם הכל בתוך אותה הערוגה של ששה על ששה הוא ולקמן נפרש במאי הוא דפליגי ר''י ור''ל וכדמוכחא מהסוגיא:

ר' יוחנן אמר בשם ר' ינאי כולהון. הזרעים ואף של הרוחות נזרעים בתוך ששה של הערוגה הן וכלומר שבאמצע הרוח הן נזרעין כל הד' מינין של כל רוח ורוח והקרנות צריך שיהו פנוים מבלי זרע וכמו שציירנו במתני' דזהו כולהון של הד' רוחות הן בתוך ששה טפחים של הערוגה:

כולהון בתוך ששה וכו'. ר''י ור''ל לפרושי סדר הזריעה דערוגה דמתני' קאמרי ופליגי בה והאי חוץ לששה דקאמר ר''ל לא חוץ ממש מבחוץ לערוגה דהא ודאי ליתא דהיאך מפרש ר''ל להאי בתוכה דקתני במתני' ועוד אי בחוץ לערוגה איירי וא''כ אפי' נימא שהוא סמוך להערוגה הא מיהת היא חוץ להששה טפחים שבה מכל רוח ורוח וא''כ הזרעים נזרעי' בטפח שחוץ להערוגה שהיא במקום שמונה על שמונה והרי אתה יכול לזרוע במקום כזה י''ג זרעוני' שלשה לכל רוח וא' באמצע להת''ק כמו בדין הגבול אלא ודאי דכ''ע (בין ר' יוחנן ובין ר''ל) בתוך הערוגה קאמרי והכי פירושא דהאי מילתא:

כל הן דאנא משכח לה ויהא אנא מחיק לה. כלומר דהש''ס קאמר דהשיבו לר' חגיי א''כ כל ספר ישעי' שאני מוצא כתוב זרועיה מלא בוי''ו צריך אני למחקו וכן אשתאילת השאלה לרב הונא ספרא דסידרא של המקראות שהיה בקי במליאות וחסירות ואמר שכך הוא זרועיה מלא כתיב ודלא כר' חגיי:

ר' חגיי אמר זרעיה חמשה. ר' חגיי אליבא דת''ק דמתני' הוא מפרש וכלומר דלא צריכא כדדרש ריב''ל אלא דזרעיה חסר כתיב בלא וא''ו ומה' אותיות דזרעיה נפקא לן חמשה והלכך נמי לא מצי למידרש להא דר' יודא:

ולר' יהודה דס''ל ששה הכי הוא דרש לה זרע זרעה זרעיה זרועיה. וכן הוא בשבת. זרע. אי לא הוה כתב אלא זרע הוי חדא והשתא זרעה הא תרי זרעיה עוד תרי זרועיה עוד תרי הרי ששה:

ר' יהושע בן לוי. בא לשנויי הך קושיא דמיעוט זרעים אינו אלא שנים וקאמר דלא צריכא להא דמתרץ ר' שמואל אלא מהאי תיבת זרועיה גופה נפקא לן חמשה זרעה זרעיה זרועיה. כצ''ל והכי הוא בשבת שם כלומר דדרשינן מדכתב זרועיה ולרבות אתא דאי כתב זרעה הא חדא ואי הוה כתב זרעיה הא תרי והרי שלשה וכתיב זרועיה מלא הרי עוד שנים:

לחובשו. הוא לסומכו ולהטמינו והרבה נשתמשו בלשון הזה במסכת זו לעיל וכן לקמן:

ואין מין פוגע בחבירו לחובשו. כלומר אהאי בלחוד הוא דקפדינן בדיני דכלאים שלא יהא מין אחד סמוך לחבירו בתוך שיעור יניקה ולא צריך שלא יהא שיעור יניקה של זה פוגע בתוך שיעור יניקה של זה דאהא לא קפדינן מידי:

א''ר יונה עבודה וכו'. ר' יונה אתא לאשמעינן דלא תימא שצריך להרחיק בין מין ומין כדי שיעור יניקה לזה וכדי שיעור יניקה לזה וליבעי ג''ט לפיכך קאמר דלא היא אלא דאף דעבודה והיינו שיעור יניקת זרע שצריך הוא לעבודתו והוא טפח ומחצה פוגע במקום יניקת חבירו שבצדו מותר ולא בעינן הרחקה אלא שיעור יניקת זרע חדא בין מין למין והיינו טפח ומחצה ולא פחות משיעור הזה דא''כ הוי כמי שזה המין בעצמו פוגע בחבירו כדמסיים ואזיל:

אף ארבעה וכו'. כלומר א''כ אמור מעתה דאף ארבעה המינין בכל רוח ורוח אחד יכול הוא לזרוע בכגון זה שמתחילו מתחלת הששה ומיצר והולך בו ובלבד שיהא שיעור הרחק יניקה בין מין שברוח זה לבין מין רוח שבצדו וכן כולם וכשאתה זורע כך לאלו הד' מינין שבד' הרוחות א''כ אי אפשר שלא יהא שם באמצע של סוף אלו המינין נקב אחד פנוי בלא זרע שהרי בין זה לזה יש פנוי שיעור הרחק יניקה וכן בין כל הד' שברוחות ונמצא יש באמצע מקום פנוי שיכול ליטע בו את האמצעית המין החמישי וממילא שפיר נפקא לן לכל חמשה המינין וזו היא הצורה להאי מאן דאמר וכדפרישית:

מה שנים את נותן בתחלת ששה ומיצר והולך. כלומר דהא אפי' לדידך דנימא דשני מינים הוא שזורע בתוכה אתה צריך לומר דמתחיל לזרוע למין האחד בתחלת הו''ט והיינו בשורה הראשונ' של רוח אחת מרחיב וזורע את המין ואח''כ מיצר הוא והולך בהזרע בכדי שיוכל לזרוע להמין השני ברוח שכנגדה ושם ג''כ מרחיבו בתחלת הששה ומיצר והולך כדי שלא יהו מעורבבין המינין ויהיו נכרין ונראין כל אחד בפ''ע:

משנים את למד ארבעה. כלומר דמשני לה דאף אי דרשת להאי קרא כדקאמרת דזרועיה שנים משמע את למד ממילא דארבעה ג''כ יכול לזרוע בה והחמישי נמי ממילא שמעינן כדמפרש ואזיל:

גמ' זרעיה מיעוט זרעי' שנים. קושיא היא ובפ' ר''ע גרסי' להאי רישא דהסוגיא עד בערוגה שבערוגות היא מתניתא והגי' שם יותר מבוררת היא והאי קושיא התם קאי דקתני במתני' שם מנין לערוגה שהיא ו' על ו' שזורעין בתוכה חמשה זרעונים וכו' שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח זרעה תצמיח לא נאמר אלא זרועיה תצמיח ועלה פריך הש''ס והיאך ילפת לה מהכא חמשה זרעונים נימא זרועיה מיעוט זרעים שנים ותו לא: