גמ' והוא שזרע כנגד האמצעית וכו' עד הדא הוא דתנינן הרי הוא מקדש מ''ה גפנים. זה כבר מבואר הוא במתני' ממה שנתפרשה על פי זה:

כשאחזור אלקטנו. ואם משהגיע לו עבר מעליו ואמר כשאחזור אלקטנו ה''ז נתעצל ושהה ואם שהה עד שהוסיף אחד ממאתים אסור ומפרש בגמרא כיצד הוא בודק לידע אם הוסיף במאתים לוקט אחד ומניח אחד כלומר לוקט אחד ממין הירק או ממין תבואה זה ומניח המחובר ומה שזה פוחת זה מוסיף כלומר לפי ערך הזמן שזה התלוש נתייבש יודעין אנו מה שהוסיף זה המחובר בזמן כיוצא בו כגון שזה התלוש נעשה יבש עד שלא תשאר בו ליחה במאה שעה א''כ יודעין אנו שהמחובר הוסיף בחצי שעה א' ממאתים ואם נשתהה זה בארץ חצי שעה משהגיע לו ולא לקטו ה''ז הוסיף במאתים שכשם שזה יבש מלחותו בכל חצי שעה חלק א' ממאתים כך הוא מוסיף בחצי שעה במחובר חלק א' ממאתים ואם שהה פחות מחצי שעה מותר:

מתני' הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר. אפילו הוסיף מאתים משום דאיסור כלאים במחשבה תלא רחמנא וזה היה דעתו לעקרו ולא נתעצל בו:

אימתי בזמן שהן נטועות ארבע על ארבע. כלומר על מטע ד' ד' אמות בין השורות שאז החשבון מ''ה גפנים מכוון כמו שאמרנו או על חמש חמש ואע''ג דכשהן נטועות על חמש חמש בין השורות א''כ המרחקים שבין הז' שורו' והן ששה מחזיקות השטח של ל' על ל' אמה וכשתמדוד ט''ז אמה לכל רוח מהגפן האמצעית בעיגול תמצא שבעיגול הזה שהוא ל''ב על ל''ב לא יפלו בתוכו כי אם ל''ז גפנים והאחרות הן חוץ להעיגול אפ''ה מתקדשות הן מ''ה גפנים משום דאיכא למימר דגזרו חכמים בכה''ג מפני מראית העין דבין מטע על ד' ד' ובין מטע על ה' ה' טעו אינשי דלא ניכר ההבדל כל כך ואם אתה אומר שאין לאסור במטע על ה' ה' כ''א ל''ז גפנים אתו למיטעי ולומר דבסתם כרם שהוא על ד' ד' ג''כ אין מתקדש בו כ''א ל''ז גפנים לפיכך אמרו חכמים שגם במטע על ה' ה' שמתקדש בו מ''ה גפנים:

הרי זה מקדש ארבעים וחמש פנים. בסתם כרם קאמר לפי שסתם כרם היא נטוע על ד' ד' אמות בין שורה לשורה והקידוש שמקדש היא בעיגול כדקאמר בגמ' דמיירי שהירק הוא זרוע כנגד האמצעית כלומר אצל הגפן האמצעית שבשורה האמצעית והוא שתהא האמצעי עגולה ירק כלומר שסביב סביב הגפן האמצעי זרוע היא הירק בעיגול והלכך מקדש ג''כ בעיגול סביב עד ט''ז אמה לכל רוח כדתנן בסיפא דמתני' שזה הכלל הוא לעולם כשהירק הוא בעיגול מקדש סביב לו ט''ז אמה עגולות והעיגול הזה הוא מחזיק ל''ב על ל''ב אמה ובמרחק המרובע של ל''ב על ל''ב נטועים בו ט' שורות של ט' ט' גפנים וביניהן ח' מרחקים של ארבע ארבע אמות אבל כאן שהקידוש הוא בעיגול ולא במרובע ונמצא שכל ד' שורות החיצונות של המרובע הן חוץ לעיגול והיה נשאר בתוך העיגול ז' שורות על ז' שורות שהן מ''ט גפנים אלא שאם נחשיב הריבוע של הז' על ז' שורות וביניהן הן ששה מרחקים של ד''א ועולה הריבוע כ''ד על כ''ד אמות ואלכסונו הוא עודף תרי חומשי על כל אמה כפי חשבון האמצעי דכל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא א''כ יהיה האלכסון של המרובע הזה ל''ג אמות וג' חומשין ונמצא שתראה בצורה אשר תעשה כמו שאמרנו ויהו הגפנים מארבע הזויות של מרובע הזה חוץ להעיגול שאין העיגול מחזיק אלא ל''ב על ל''ב ואז תמצא שבתוך העיגול ממש מקודשים הן מ''ה גפנים ולא יותר:

מתני' הנוטע ירק בכרם או מקיים. עד שהוסיף במאתים:

אבל היו נטועות על שש שש. דכבר ניכר ההבדל הרבה וכ''ש בשבע שבע דכולי האי לא אתו למיטעי העמידו חכמים על הדין ואמרו דמקדש הוא ט''ז אמה לכל רוח כמה שיכילו הגפנים בחשבון זה עגולות ולא מרובעות משום שהירק הוא בעיגול סביב גפן האמצעי לכך הוא מקדש בעיגול כמו שאמרנו ובמטע על ח' ח' לא מצי למיתני דבכה''ג אפי' בין השורות מותר להביא זרע לשם כדתנן בסוף פרק דלעיל ר''מ ור''ש אומרים אף הנוטע את כרמו על שמנה אמות מותר ואיפסקא לעיל הלכתא כוותייהו וטעמא דמקדש הכרם עד ט''ז אמה לכל רוח משום דאשכחן הכי נמי בקרחת הכרם דתופס האיסור עד ט''ז אמה לכל צד אלא דלא דמיא לגמרי לקרחת הכרם דהתם הדין היא שאוסר ואינו מקדש כ''א עד ד''א סמוך להגפנים ומשום דהמקום קרחה הוא ואין בו גפנים אבל הכא כיון דאיכא גפנים בכל מרחק הזה מקדש הוא עד ט''ז אמה לכל רוח:

כשאחזור אלקטנו. ואם משהגיע לו עבר מעליו ואמר כשאחזור אלקטנו ה''ז נתעצל ושהה ואם שהה עד שהוסיף אחד ממאתים אסור ומפרש בגמרא כיצד הוא בודק לידע אם הוסיף במאתים לוקט אחד ומניח אחד כלומר לוקט אחד ממין הירק או ממין תבואה זה ומניח המחובר ומה שזה פוחת זה מוסיף כלומר לפי ערך הזמן שזה התלוש נתייבש יודעין אנו מה שהוסיף זה המחובר בזמן כיוצא בו כגון שזה התלוש נעשה יבש עד שלא תשאר בו ליחה במאה שעה א''כ יודעין אנו שהמחובר הוסיף בחצי שעה א' ממאתים ואם נשתהה זה בארץ חצי שעה משהגיע לו ולא לקטו ה''ז הוסיף במאתים שכשם שזה יבש מלחותו בכל חצי שעה חלק א' ממאתים כך הוא מוסיף בחצי שעה במחובר חלק א' ממאתים ואם שהה פחות מחצי שעה מותר:

מתני' הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר. אפילו הוסיף מאתים משום דאיסור כלאים במחשבה תלא רחמנא וזה היה דעתו לעקרו ולא נתעצל בו:

אימתי בזמן שהן נטועות ארבע על ארבע. כלומר על מטע ד' ד' אמות בין השורות שאז החשבון מ''ה גפנים מכוון כמו שאמרנו או על חמש חמש ואע''ג דכשהן נטועות על חמש חמש בין השורות א''כ המרחקים שבין הז' שורו' והן ששה מחזיקות השטח של ל' על ל' אמה וכשתמדוד ט''ז אמה לכל רוח מהגפן האמצעית בעיגול תמצא שבעיגול הזה שהוא ל''ב על ל''ב לא יפלו בתוכו כי אם ל''ז גפנים והאחרות הן חוץ להעיגול אפ''ה מתקדשות הן מ''ה גפנים משום דאיכא למימר דגזרו חכמים בכה''ג מפני מראית העין דבין מטע על ד' ד' ובין מטע על ה' ה' טעו אינשי דלא ניכר ההבדל כל כך ואם אתה אומר שאין לאסור במטע על ה' ה' כ''א ל''ז גפנים אתו למיטעי ולומר דבסתם כרם שהוא על ד' ד' ג''כ אין מתקדש בו כ''א ל''ז גפנים לפיכך אמרו חכמים שגם במטע על ה' ה' שמתקדש בו מ''ה גפנים:

הרי זה מקדש ארבעים וחמש פנים. בסתם כרם קאמר לפי שסתם כרם היא נטוע על ד' ד' אמות בין שורה לשורה והקידוש שמקדש היא בעיגול כדקאמר בגמ' דמיירי שהירק הוא זרוע כנגד האמצעית כלומר אצל הגפן האמצעית שבשורה האמצעית והוא שתהא האמצעי עגולה ירק כלומר שסביב סביב הגפן האמצעי זרוע היא הירק בעיגול והלכך מקדש ג''כ בעיגול סביב עד ט''ז אמה לכל רוח כדתנן בסיפא דמתני' שזה הכלל הוא לעולם כשהירק הוא בעיגול מקדש סביב לו ט''ז אמה עגולות והעיגול הזה הוא מחזיק ל''ב על ל''ב אמה ובמרחק המרובע של ל''ב על ל''ב נטועים בו ט' שורות של ט' ט' גפנים וביניהן ח' מרחקים של ארבע ארבע אמות אבל כאן שהקידוש הוא בעיגול ולא במרובע ונמצא שכל ד' שורות החיצונות של המרובע הן חוץ לעיגול והיה נשאר בתוך העיגול ז' שורות על ז' שורות שהן מ''ט גפנים אלא שאם נחשיב הריבוע של הז' על ז' שורות וביניהן הן ששה מרחקים של ד''א ועולה הריבוע כ''ד על כ''ד אמות ואלכסונו הוא עודף תרי חומשי על כל אמה כפי חשבון האמצעי דכל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא א''כ יהיה האלכסון של המרובע הזה ל''ג אמות וג' חומשין ונמצא שתראה בצורה אשר תעשה כמו שאמרנו ויהו הגפנים מארבע הזויות של מרובע הזה חוץ להעיגול שאין העיגול מחזיק אלא ל''ב על ל''ב ואז תמצא שבתוך העיגול ממש מקודשים הן מ''ה גפנים ולא יותר:

מתני' הנוטע ירק בכרם או מקיים. עד שהוסיף במאתים:

אבל היו נטועות על שש שש. דכבר ניכר ההבדל הרבה וכ''ש בשבע שבע דכולי האי לא אתו למיטעי העמידו חכמים על הדין ואמרו דמקדש הוא ט''ז אמה לכל רוח כמה שיכילו הגפנים בחשבון זה עגולות ולא מרובעות משום שהירק הוא בעיגול סביב גפן האמצעי לכך הוא מקדש בעיגול כמו שאמרנו ובמטע על ח' ח' לא מצי למיתני דבכה''ג אפי' בין השורות מותר להביא זרע לשם כדתנן בסוף פרק דלעיל ר''מ ור''ש אומרים אף הנוטע את כרמו על שמנה אמות מותר ואיפסקא לעיל הלכתא כוותייהו וטעמא דמקדש הכרם עד ט''ז אמה לכל רוח משום דאשכחן הכי נמי בקרחת הכרם דתופס האיסור עד ט''ז אמה לכל צד אלא דלא דמיא לגמרי לקרחת הכרם דהתם הדין היא שאוסר ואינו מקדש כ''א עד ד''א סמוך להגפנים ומשום דהמקום קרחה הוא ואין בו גפנים אבל הכא כיון דאיכא גפנים בכל מרחק הזה מקדש הוא עד ט''ז אמה לכל רוח:

היו נטועות על שש שש וכו'. דאמרינן דמקדש ט''ז אמה לכל רוח והדא מסייעא לר' אלעזר דאמר לעיל בפ''ד שם על הא דאמר ר' זעירא לעיל מניה דאנא קיימנתה דאשכחן דלפעמים החמירו חוצה מהכרם יותר מתוכו וכדפרישית שם דהיינו לב''ש דסברי גבי מחול הכרם דבין הכרם לגדר שהוא חוץ להכרם דאוסר עד ט''ז אמה ותוכו בין השורות הוא בשמנה אמות וה''ה לב''ה כן דחוצה לו י''ב אמה במחול הכרם ותוכו בח' אמות אלא דלישנא דר''ז התם אליבא דב''ש דמחמירי טפי הוא דנקט כדפרישנא התם ועלה קאמר ר' אלעזר שם דאף דמצינו לענין האיסור דלפעמים חוצה לו חמיר יותר מתוכו היינו לכתחילה לענין להביא זרע לשם אבל לענין קידוש אם הביא זרע לשם לעולם חמיר תוכו מחוצה לו דאלו תוכו בין השורות מקדש היא מד' אמות ועד שמנה אף בדיעבד ואלו חוצה לו בין הכרם לגדר אוסר הוא לכתחילה להביא זרע לשם מח' ועד ט''ז כלומר אפי' מח' ויותר ועד ט''ז אסור הוא אבל אינו מקדש הזרע כ''א עד ד''א סמוך להגפנים והיינו דקאמר הכא דמתני' מסייעא ליה לר''א דדוקא תוכו הוא דמקדש עד ט''ז אמה לכל רוח כדמיירי דינא דהמתני' דאיכא גפנים בכל הכרם ומשום הכי קתני במתני' מקדש עד ט''ז אמה אבל בחוצה לו והוא בין הכרם לגדר אינו מקדש כ''א אוסר הוא לכתחילה להביא זרע עד ט''ז אמה והיינו נמי דקתני התם לא יביא זרע לשם ולא קתני מקדש וזהו דמסייע ליה לרבי אלעזר:

אימתי בזמן שהן נטועות וכו' הדא מסייעא לר' זעירא דר' זעירא אמר שמנה וכו'. כצ''ל. ותיבת דר' אלעזר טעות הדפוס היא אגב שיטפא דלקמן כלומר דר' זעירא הוא דאמר בפרק דלעיל בהלכה ח' דשמנה אמות שאמרו בבין השורות שמותר להביא זרע לשם צריך שיהיו שמנה חוץ ממקום הגפנים כדפרישית שם והכא נמי מוכח מהאי מתני' דהחשבון המרחקים הן חוץ ממקום הגפנים דאלו אתה חושב מרחקים דמתני' עם מקום הגפנים תמצא דכשאני אומר שמקדש הירק שבגפן האמצעית את כל העיגול ט''ז אמה לכל רוח שיהיו גם הגפנים שבצדדי העיגול מבחוץ ג''כ מובלעי' בתוך העיגול וא''כ יהיו מתקדשין יותר ויותר ממ''ה גפנים וזה מובן הוא אם תראה בצורה שהיא עשויה במרובע ט' שורות על ט' שורות והעיגול בתוך המרובע יש בשטח שלו ז' שורות על ז' שורות וכשאתה חושב המרחקים של ד' ד' עם מקום הגפנים תראה שיכילו החשבון של ט''ז אמה לכל רוח מגפן האמצעית עד חוץ מהגפנים שבשורות החיצונות של המרובע ויכללו גם הגפנים שבצדדי העיגול מבחוץ בתוך החשבון אלא ודאי כל המרחקים נחשבין חוץ ממקום הגפנים ואז תמצא החשבון מכוון ממ''ה גפנים לא פחות ולא יותר כמפורש במתני' והיינו דקאמר דמסייע לר' זעירא דשיעורי מרחקים שאמרו חכמים הן חוץ ממקום הגפנים ונולד לנו קולא מזה בדינא דמתני' וא''כ מכ''ש שנאמר כן להחמיר דשמנה שאמרו בין השורות שמותר להביא זרע לשם היינו דוקא אם יש שמונה חוץ ממקום הגפנים:

גמ' בעומד בשדה לבן וכו'. ומפני שר' אלעזר סתם דבריו ולא פירש אהיכא קאי ארישא או אסיפא לפיכך בעי ר' זעירא מה איתאמרת במה היא הכוונ' בדברי ר''א אי בעומד דוקא קאמר וארישא קאי שעומד בשדה לבן וזורע דבהא הוא דאמרו סיערתו הרוח לאחריו בכרם מותר ולאפוקי אם עומד הוא בכרם ובידו זרעים וסיערתו הרוח הזרעים ממנו ונפלו לאחריו בכרם דבזה אסור שהיה לו לראות ולהשגיח שהרי עומד בכרם הוא:

או אפי' עומד. כלומר או דדברי ר''א אסיפא קאי דקתני סיערתו הרוח לפניו אסור וקאמר אפי' הוא עומד בשדה לבן אסור הוא כשסיער הרוח לפניו את הזרעים לכרם שהרי רואה הוא אבל ברישא כשסיער לאחריו אפי' עומד בכרם מותר הוא וכדמסיים ואזיל דאין תימר בעומד בשדה לבן דוקא הוא וארישא קאי א''כ הא עומד בשדה כרם לא ואין תימר אפי' עומד קאמר ואסיפא קאי א''כ ברישא היא הדא היא הדא כלומר דבין עומד בשדה לבן ובין עומד בשדה כרם כשסיער הרוח לאחריו מותר ומהו:

נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא פ''ג לטעמא דברישא מותר:

מפני שהוא אונס. כשסיערו לאחריו והשתא מה אנן קיימין אם בעומד בשדה כרם נמי אמרת דמותר בלאחריו והא דקתני הזורע לאו דוקא הוא אלא הזורע הוא בשדה לבן והלך לו להכרם ועדיין זרעים אצלו וסיערתו הרוח לאחריו בכרם קשיא עובד עבודה הוא ואת אמרת מותר בתמיה דהא על כרחך הזורע דנקט הוא כדאמרן שהיה זורע בתחלה בשדה לבן והלך ועמד בכרם עם הזרעים וא''כ אמאי קרית ליה אונס לא היה לו לילך עם הזרעים לעמוד בכרם:

אלא ודאי כי אנן קיימין בעומד בשדה לבן דוקא וזורע דבהא הוא דתנן סיערתו הרוח לאחריו מותר ולא כשהלך להכרם עם הזרעים שאצלו:

גמ' בפועל שנו. הא דתנן דבאומר כשאגיע לו אלקטנו מותר בפועל שעוסק במלאכת הכרם מיירי דמכיון שהוא טרוד במלאכה לא מיקרי נתעצל ונתייאש מהכלאים אא''כ כשהגיע לו ולא עקר הכלאים מיד כדתנן בסיפא וכן בעל הבית שהוא בעצמו עסוק במלאכתו עשו אותו כפועל ובאומר כשאגיע לו אלקטנו מותר אבל אם אינו עסוק במלאכתו כשראה את הכלאים ולא עקרו מיד הרי הוא מקיים כלאים ואסור אם הוסיף במאתים:

או שיצאו עם הזבלים. כשמזבל כרמו או עם המים כשפותח אמת המים להשקות הכרם ופעמי' שיש עמהם זרעים או הזורע בשדה לבן וסיערתו הרוח בכרם לאחריו את הזרעים והוא לא ראה וצמחו הזרעים בכרם מותר דכתיב פן תוקדש המלאה הזרע אשר תזרע וזה לא זרע בכוונה לפיכך אינו מקדש וכשיראה אח''כ הזרעים בכרם חייב לעקרן ואם קיימן ה''ז קידש:

סיערתו הרוח לפניו וראה שנפלו הזרעים לכרם הרי זה כזורע וכיצד יעשה:

אם עשבים. אם צמחו עשבים מהזרעים כמו השחת:

יופך. יהפך אותן במחרישה שלא יצמחו עוד ודיו:

ואם אביב. שכבר צמחו בהן החטים ונעשו אביב ינפץ אותו האביב כדי להשחיתו לפי שהכל אסור בהנאה:

ואם הביאה דגן תדלק. שאחר שהביאה דגן צריך הוא לקיים מצות שריפה כדין כלאי הכרם:

מתני' היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים. שלא בכוונה:

ואם הוסיף במאתים אסור. דקתני במתני' מפרשין דבי ר' ינאי שמשערין בהדין ירבוזה מין ירק הוא אספרג''י בלע''ז כדתנן בריש פ''ט דשביעית הפיגם והירבוזין וכו' וירק הזה ממהר להתיבש ומשערין על כיוצא בו כדלקמיה דקאמר כיצד הוא בודק וכו' כדפרישית במתני' וה''ה בשאר מיני ירק או מיני תבואה משערין כך בכיוצא בהן וירבוזה דנקט לאשמעינן דהבדיקה היא לפי שיעור היובש במינו בתלוש כמו שמשערין בירבוזה:

אבל אם ליקט הוא וכו'. אפועל קאי דהא דקתני בברייתא דפועל כאחר דמי היינו בשראה הכלאים וקיים ולא עקר אבל אם ליקט הוא בכרם בשביל הבעה''ב וקיים הכלאים כשהגיע לו וכדתנן בסיפא דמתני' אסור בין לו בין לכל אדם דהואיל ועושה עכשיו בשביל הבעה''ב כבעל הבית דמי לענין שאוסר על כל אדם:

אלא כר''ש. מיתוקמא הברייתא דאמר לקמן בפ''ז גבי המסכך גפנו על תבואתו של חבירו דאין אדם מקדש דבר שאינו שלו ואינו אוסר תבואת חבירו וקמ''ל דאע''ג דס''ל לר''ש אין אדם מקדש דבר שאינו שלו מודה הוא הכא דמיהת לו עצמו שאסור לו אפי' ליהנות בעלה קטן אחד מן הכלאים:

וקשיא. על האי ברייתא אם אסור לו וכו' אם מקרי מקיים כלאים אף בשדה שאינו שלו א''כ מ''ש בין לו בין לאחר:

בעה''ב שקיים ירקות שדה וכו'. תוספתא היא בפ''ג והתם גריס בסיפא אחר מכל מקום שקיים ירקות שדה בכרם אסור לו ומותר לכל אדם ולפי גירסא דהכא לרבותא קתני פועל דאע''ג דבשביל הבעה''ב הוא מקיים אפ''ה כאחר מיקרי ואינו אוסר אלא לו ומותר אפי' לבעל הבית:

גמ' בעומד בשדה לבן וכו'. ומפני שר' אלעזר סתם דבריו ולא פירש אהיכא קאי ארישא או אסיפא לפיכך בעי ר' זעירא מה איתאמרת במה היא הכוונ' בדברי ר''א אי בעומד דוקא קאמר וארישא קאי שעומד בשדה לבן וזורע דבהא הוא דאמרו סיערתו הרוח לאחריו בכרם מותר ולאפוקי אם עומד הוא בכרם ובידו זרעים וסיערתו הרוח הזרעים ממנו ונפלו לאחריו בכרם דבזה אסור שהיה לו לראות ולהשגיח שהרי עומד בכרם הוא:

או אפי' עומד. כלומר או דדברי ר''א אסיפא קאי דקתני סיערתו הרוח לפניו אסור וקאמר אפי' הוא עומד בשדה לבן אסור הוא כשסיער הרוח לפניו את הזרעים לכרם שהרי רואה הוא אבל ברישא כשסיער לאחריו אפי' עומד בכרם מותר הוא וכדמסיים ואזיל דאין תימר בעומד בשדה לבן דוקא הוא וארישא קאי א''כ הא עומד בשדה כרם לא ואין תימר אפי' עומד קאמר ואסיפא קאי א''כ ברישא היא הדא היא הדא כלומר דבין עומד בשדה לבן ובין עומד בשדה כרם כשסיער הרוח לאחריו מותר ומהו:

נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא פ''ג לטעמא דברישא מותר:

מפני שהוא אונס. כשסיערו לאחריו והשתא מה אנן קיימין אם בעומד בשדה כרם נמי אמרת דמותר בלאחריו והא דקתני הזורע לאו דוקא הוא אלא הזורע הוא בשדה לבן והלך לו להכרם ועדיין זרעים אצלו וסיערתו הרוח לאחריו בכרם קשיא עובד עבודה הוא ואת אמרת מותר בתמיה דהא על כרחך הזורע דנקט הוא כדאמרן שהיה זורע בתחלה בשדה לבן והלך ועמד בכרם עם הזרעים וא''כ אמאי קרית ליה אונס לא היה לו לילך עם הזרעים לעמוד בכרם:

אלא ודאי כי אנן קיימין בעומד בשדה לבן דוקא וזורע דבהא הוא דתנן סיערתו הרוח לאחריו מותר ולא כשהלך להכרם עם הזרעים שאצלו:

גמ' בפועל שנו. הא דתנן דבאומר כשאגיע לו אלקטנו מותר בפועל שעוסק במלאכת הכרם מיירי דמכיון שהוא טרוד במלאכה לא מיקרי נתעצל ונתייאש מהכלאים אא''כ כשהגיע לו ולא עקר הכלאים מיד כדתנן בסיפא וכן בעל הבית שהוא בעצמו עסוק במלאכתו עשו אותו כפועל ובאומר כשאגיע לו אלקטנו מותר אבל אם אינו עסוק במלאכתו כשראה את הכלאים ולא עקרו מיד הרי הוא מקיים כלאים ואסור אם הוסיף במאתים: