Vayedaber

משנה: אֵין נוֹטְעִין יֶרֶק בְּתוֹךְ סַדֵּין שֶׁל שִׁיקְמָא אֵין מַרְכִּיבִין פֵּיגָם עַל גַּבֵּי קִידָּה לְבָנָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא יֶרֶק בְּאִילָן. אֵין נוֹטְעִין יִיחוּר שֶׁל תְּאֵינָה לְתוֹךְ הֶחָצוּב שֶׁיִּהְיֶה מַקּוֹרוֹ. אֶין תּוֹחְבִין זְמוֹרָה שֶׁל גֶּפֶן לְתוֹךְ הָאֲבַטִּיחַ שֶׁתְּהֵא זוֹרֶקֶת מֵימֵיהָ לְתוֹכוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אִילָן בְּיֶרֶק. אֵין נוֹתְנִין זֶרַע דְּלַעַת לְתוֹךְ הֶחָלַמּוּת שֶׁתְּהֵא מְשַׁמְּרָתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יֶרֶק בְּיֶרֶק.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יודה אומר אינו כלאים עד שיהו שתי חטים ושעורה וכו'. טעמיה דר' יהודה דמקיש כלאי זרעים לכלאי הכרם מה כלאי הכרם צריך שיהו שני מינין מלבד הכרם דכתיב לא תזרע כרמך כלאים משמע שני מיני זרעים בהדי כרמך אף כלאי זרעים דכתיב שדך לא תזרע כלאים משמע שלא יהו שני מינין בהדי שדך ואין הלכה כר' יהודה בכלאי זרעים משום דקרקע בלא זרע שדך מקרי אבל אינו כרם בלא חרצן והלכך הזורע חטה ושעורה כאחת חייב משום כלאי זרעים אבל משום כלאי הכרם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד דקי''ל כר' יאשיה בכלאי הכרם:

וניטלין בשבת. דכיון שמקצת העלין מגולין אוחז בהן ומשמטן ואע''ג דע''י כך מזיז העפר ממקומו כל כה''ג טלטול מן הצד הוא שהוא לצורך דבר היתר ואינו נוגע בדבר האסור ומותר:

ולא משום מעשרות. לאותו התוספת שהוסיפו אינו מתחייב במעשרות דכתיב וכל מעשר הארץ מזרע הארץ וזה אינו צומח בארץ:

ולא משום שביעית. דלאו דרך זריעה הוא ואין כאן משום זורע בשביעית וכן אם היו מששית ונכנסו לשביעית והוסיפו ספיחים מחמת לחלוחית הקרקע אין בהן משום ספיחי שביעית:

מתני' הטומן לפת וצנונות תחת הגפן. כדי שיהו נשמרים תחת הקרקע ובגמרא מסיק שדוקא שטמן אגודה של לפת או אגודה של צנון שכן דרכן להטמינם כך ואין זה דרך שתילה ומיהו בעינן נמי שיהו מקצת העלין מגולין דבהכי גלי דעתי' שאינו רוצה בהשרשתן ולפיכך אינו חושש משום כלאים הרכבת ירק באילן וה''ה בשאר האילנות כן והא דקתני תחת הגפן לרבותא קתני דאפי' בגפן שהוא רך אינו חושש משום כלאים וכדאמרן:

חלמית. מלוו''א בלע''ז ובערבי כויז''א:

שתהא זורקת מימיה לתוכו. שהאבטיח לח ומלא מים:

שיהא מקירו. לשון קור שתהא התאנה מקררת את החצוב שהוא חם ביותר:

קידה. מין אילן של בשמים תרגום קידה קציעא וכתיב מור ואהלות קציעות כל בגדותיך:

החצוב. מין עשב ששרשיו יורדים בעומק הארץ ביושר ואינם נוטים לכאן ולכאן ובו תיחם יהושע את הארץ:

מתני' אין נוטעין ירקות בתוך סדין של שקמה. שקמה הוא אילן תאנה הגדל ביערים ולאחר שנחתך ונשאר שרשיו בארץ נקרא סדן ואין נוטעין ירק לתוכו דהוי ירק באילן:

פיגם. עשב הנקרא רוד''א בלע''ז:

תַּנֵּי אֵין מַרְכִּיבִין זֵתִים בְּרֶכֶב שֶׁל תְּמָרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא אִילָן בְּאִילָן. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לֵוִי. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִּילֵי זֵתִים סָבִיב לְשׁוּלְחָנֶךָ. מַה זֵיתִים אֵין בָּהֶן הַרְכָּבָה אַף 4a בָּנֶיךָ לֹא יְהֵא בְהֶן פְּסוֹלֶת. הָא מִכְלָל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן פְּסוֹלֶת. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁהוּא עָתִיד לְמָתְקָהּ. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי הֲוָה מַשְׁקֶה פֶּרְסִתְקֵיהּ יַיִן מְבוּשָּׁל בִּשְׁבִיל לְמָתְקָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תני. בתוספתא פ''א:

אין מרכיבין זתים ברכב של תמרה. אפי' לא הרכיב היחור של זית עם היחור של תמרה בארץ אלא שנתן אותו ע''ג הרכב של תמרה הוי הרכבת אילן באילן:

הא מכלל שיש בהן פסולת. כלומר הא מהאי ברייתא דאסרה הרכבת זיתים בתמרה מכלל דהויא הרכבה היא עושה פירות אחרים וגרועין דאי לא אמאי קרי לה הרכבה:

שנייא היא הכא שעתיד למתקה. כלומר לעולם בזיתים לית בהו הרכבה שיעשו עי''כ פסולת ופירות אחרים וגרועין והכא דאסר משום שדעתו בזה שהוא תוחב היחור של זיתים ברכב של תמרה מפני שעתיד התמרה למתק את הזיתים ובשביל כך הוא עושה כן כדי למתקן והלכך קרי לה הרכבה ואסור:

כהדא. שהיה עושה ר''ש ברבי שהיה משקה יין מבושל לאילן אפרסק שלו בשביל למתקה ה''נ דעתו בשביל למתק הזיתים וכיון דמין בשאינו מינו הוא אסור משום הרכבה:

ולית הדא פליגא על ר' לוי. דדריש אשתך וגו' בניך כשתילי זיתים מה זיתים אין בהן הרכבה דכשמרכיבין אותן על אילן אחר אינו עושה פירות אחרות וגרועין שאינו מקבל כלום ממין אחר אף בניך לא יהא בהן פסולת:

הלכה: רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי בָּעֵי בְּלֹא כָּךְ אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם זְרָעִים תַּחַת הַגֶּפֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תִּיפְתָּר בְּמַעֲמִיק שׁוֹרֶשׁ לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים חוּץ לְשִׁשָּׁה. כְּהָדָא דְּתַנֵּי שָׁרְשֵׁי פיאה הַנִּכְנָסִין לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבְּכֶרֶם. לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שרשי פאה הנכנסין לתוך ד' אמות שבכרם. פאה הוא צורת הפתח הנקרא בתוספתא דכלאים וכן בהאי תלמודא כן לקמן בפ''ד דקתני בתוספתא שם לעיל בענין מחיצה המפסקת בכרם שאם עשאה בקנים צריך שלא יהא בין קנה לחבירו ג''ט כדי שיכנס הגדי ר' יוסי אומר אם היו קנים מדוקרנין ועשה להם פאה מלמעלן מותר. כלומר קנים דקורין מכאן ומכאן וקנה על גביהן וזהו פאה הואי כמחיצה ומותר לסמוך זרע לשם משום דמפסיק הוא ועל הקתני שם לקמן גבי פלוגתא דר''ע ובן עזאי בירקות שנוטין לתחת הגפן הכל מודין שרשי פאה הנכנסין לתוך ד''א שבכרם למטה מג''ט הרי אלו מותרין כלומר בשרשי ירקות הנטועין בתוך הפאה שאע''פ שהן יוצאין מן הפאה ונכנסין לתוך ד' אמות שבכרם אם הן עמוקין למטה מג''ט בקרקע אין חוששין להם ומותרין וא''כ ה''ה לגפן יחידית שעבודתה ששה טפחים אם שרשי הירקות הן עמוקין למטה מג' מותרין אפי' הן בתוך ו''ט ולתוך האבטיח הוא דאסור:

כהדא דתני. בתוספתא פ''ג דלמטה מג' בקרקע אין חשש סמוך לכרם בכדי שיעור עבודתו:

תיפתר במעמיק. שורש האבטיח למטה משלשה טפחים חוץ לששה כלומר עד חוץ לששה טפחים רחוק מן הגפן מעמיק הוא שורש האבטיח למטה מג' בקרקע דאז סמוך לגפן אין כאן איסור ולפיכך נקט במתני' אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח:

גמ' בלא כך אינו אסור משום זרעים תחת הגפן. אאין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח פריך דמאי איריא לתוך האבטיח הא בחוץ וסמוך לו נמי אסיר עד ששה טפחים כדתנן לקמן בפ''ג דלגפן יחידית נותנין לה עבודתה ששה טפחים שצריך להרחיק ממנה לכל רוח כדתנן ריש פ''ו:

משנה: הַטּוֹמֵן לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת תַּחַת הַגֶּפֶן אִם הָיוּ מִקְצַת הֶעָלִין מְגוּלִּין אֵינוֹ חוֹשֶׁשׁ לֹא מִשּׁוּם כִּלְאַיִם וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעְשְׂרוֹת וְנִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. הַזּוֹרֵעַ חִיטָּה וּשְׂעוֹרָה כְּאַחַת הֲרֵי זֶה כִלְאַיִם. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ כִלְאַיִם עַד שֶׁיְּהוּ שְׁתֵּי חִטִּים וּשְׂעוֹרָה אוֹ חִיטָּה וּשְׁתֵּי שְׂעוֹרִים אוֹ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכוּסֶּמֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולא משום מעשרות. לאותו התוספת שהוסיפו אינו מתחייב במעשרות דכתיב וכל מעשר הארץ מזרע הארץ וזה אינו צומח בארץ:

חלמית. מלוו''א בלע''ז ובערבי כויז''א:

שתהא זורקת מימיה לתוכו. שהאבטיח לח ומלא מים:

שיהא מקירו. לשון קור שתהא התאנה מקררת את החצוב שהוא חם ביותר:

קידה. מין אילן של בשמים תרגום קידה קציעא וכתיב מור ואהלות קציעות כל בגדותיך:

החצוב. מין עשב ששרשיו יורדים בעומק הארץ ביושר ואינם נוטים לכאן ולכאן ובו תיחם יהושע את הארץ:

פיגם. עשב הנקרא רוד''א בלע''ז:

תַּנֵּי פַּגָּה שֶׁטְּמָנָהּ בְּטֵבֵל וַחֲרָרָה שֶׁטְּמָנָהּ בִּגְחָלִים אִם הָיוּ מִקְצָתָן מְגוּלִּין נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְאִם לָאו אֵין נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן תַּדַּאי אָמַר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ תּוֹחֵב בִּשְׁפוּד אוֹ בְסַכִּין וְנוֹטְלָן. אַתְיָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן תַּדַּאי כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּתַנֵּי לֹא יִגּוֹר אָדָם אֶת הַכִּיסֵּא וְאֶת הַמִּיטָּה וְאֶת הַקַּתֵּידְרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חָרִיץ. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. רַבָּא בְשֵׁם רַב הוּנָא רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּכִסֵּא שֶׁרַגְלָיו מְשׁוּקָּעוֹת בְּטִיט שֶׁמּוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וּכְמַה דְתֵימַר מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְדִכְווָתָהּ מוּתָּר לְהַחֲזִירוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אוּף אֲנָן תַּנִּינָן נִיטָּלִין בְּשַׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. וְהָא תַּנִּינָן שְׁבִיעִית. אִית לָךְ מֵימַר שְׁבִיעִית דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. פָּתַר לָהּ שְׁבִיעִית דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית וְהָכָא אָמַר הָכֵן. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמעוֹן מַתִּיר בִּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית אִית לֵיהּ מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית. אוּף הָכָא אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אם היו מגולין מקצתן. שיכול לאחוז בהן וליטלן ואפילו טלטול מן הצד לא הוי:

בין כך ובין כך תוחבן וכו'. דטלטול מן הצד הוא ולא שמיה טלטול:

אתיא דר''א בן תדאי כר''ש. דאיהו נמי מתיר בדבר שאין מתכוון וה''נ אינו מתכוון לטלטל לדבר האסור אלא לשפוד ולסכין שהן דברים הניטלין בשבת ואע''פ שניטל עמו התבן טלטול מן הצד הוא:

דתני. בתוספתא דביצה סוף פ''ב לא יגרור וכו' ור''ש מתיר משום דדבר שאין מתכוין הוא:

מודים חכמים לר''ש וכו'. דבמשוקע בטיט אין כאן חריץ ואע''פ שהטיט ניטל עמו טלטול מן הצד הוא:

וכמה דתימר וכו'. מילתא באנפי נפשה היא וקמ''ל דמותר אף להחזירו לאחר שעשה בו צרכו:

אוף אנן תנינן. דמודין חכמים לר''ש דהא קתני במתני' וניטלין בשבת ואפילו לחכמיה ומשום דבטלטול מן הצד לחוד לא פליגי אדר''ש וא''כ לא צריך לאוקמי נמי להא דר''א בן תדאי כר''ש אלא דבכה''ג אף חכמים דר''ש מודו:

א''ר יוסי בר' בון. ממתני' לאו ראיה היא דאיכא למימר דר''ש היא:

והתנינן שביעית במתני'. וכי אית לך למימר שביעית כר''ש אתיא:

דר''ש פתר לה שביעית. בתמיה כלומר היאך תפרש אין חושש משום שביעית דמתני' אליבא דר''ש דהא ר''ש מתיר בספיחי שביעית לקמן רפ''ט דשביעית דס''ל כל הספיחין מותרין והכא אמר הכן דאם מקצת עלין מגולין אז הוא דאינו חושש משום שביעית הא לאו הכי חושש והא מתיר הוא בספיחי שביעית:

אע''ג דר''ש מתיר וכו'. כלומר אי משום הא לא קשיא דאע''ג דר''ש מתיר ספיחי שביעי' דס''ל דאין הספיחין נשמרין מ''מ אית ליה משום קדושת שביעית שצריך לאוכלן בדין קדושת שביעית כדתנן במס' שביעית וא''כ מפרשי' הכא נמי דאינו חושש משום שביעית דקתני היינו דאינו חושש לאוכלן בקדושת שביעית דמכיון דטמונין הן ואינו רוצה בהשרשתן לא חייש להספיחין משום קדושת שביעית:

פגה. תאנה שלא בשלה כל צרכה וטומנה בתבן להתבשל ותבן מוקצה הוא לטיט:

תני. בתוספתא דשבת פ' י''ז פגה שטמנה בתבן כצ''ל וכן הוא שם וכן גרסי' להא לקמן פ' כירה והא דלקמן:

הלכה: חִזְקִיָּה אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת הָא שְׁאָר דְּבָרִים לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְייָא הִיא לֶפֶת הִיא צְנוֹנוֹת הִיא שְׁאָר כָּל דְּבָרִים. 4b מַה נָן קַייָמִין אִי מִשּׁוּם זְרָעִים בְּאִילָן לָמָּה לִי גֶּפֶן וּצְנוֹנוֹת אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל דְּבָרִים הָאֵילּוּ. אִי מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּהַשְׁרָשָׁתָן לָמָּה לִי לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל דְּבָרִים. מִן מַה דְּתַּנֵּי רִבִּי חִייָא כְּגוֹן אֲגוּדָה שֶׁל לֶפֶת וַאֲגוּדָה שֶׁל צְנוֹנוֹת. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא דְּלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּהַשְׁרָשָׁתָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הוי לית טעמא דלא משום שאינו רוצה בהשרשתן. האי דלא בהש''ס הזה אלא הוא בכל מקום דקאמר לית טעמא וכו' וכה''ג במקום דשייכא וכלומר הוי דע''כ ודאי היא דאין לנו טעם אחר אלא טעמא דאינו רוצה בהשרשתן ולהכי נקט לפת וצנונות דדרכן להטמינן אגודות דאז אמרינן מדהטמין אנודות אגודות והניח ג''כ מקצת העלין מגולין בכה''ג הוא דגלי דעתיה שאינו רוצה בהשרשתן והא בלא הא לא סגי:

מן מה דתני ר' חייא וכו'. כלומר אלא ודאי אין לנו לתרץ המתני' אלא מן מה דתני ר''ח דמפרש לה דלפת וצנונות דנקט כגון אגודה של לפת ואגודה של צנונות והשתא הכל ניחא דהתנא בא להשמיענו בזה דתרתי בעינן שיהו אגודות ושיהו מקצת עלין מגולין והלכך נקט לפת וצנונות לפי שדרכן בכך להטמין אותן אגודות אגודות בארץ כדי שיהו נשמרין ובעינן נמי שיהו מקצת עלין מגולין דבהכי גלי דעתיה שאינו רוצה בהשרשתן דכשירצה יוציא אותן בעלין המגולין:

אי משום שאינו רוצה בהשרשתן. האי כעין קושיא אחריתא היא וכלומר דאפי' תימא דהאי דיוקא דנקט גפן לא קשיא לן מידי משום דאיכא למימר דניחא ליה להתנא טפי למינקט רבותא דהתירא בהדיא דאפי' בגפן אינו חושש משום הרכבה כשמקצת עלין מגולין ומכ''ש בשאר כל האילן וממילא שמעינן לאידך גיסא דכשאינן מגולין הוי כדרך שתילה ואסור בכל האילן דאין טעם לחלק במה שנקרא דרך הרכבה בין גפן לבין שאר כל האילן ונהי דהא לא קשיא מ''מ קשיא לן בעיקר טעמא דהתירא דמקצת עלין מגולין דאמאי אינו חושש משום הרכבה דאי משום שאינו רוצה בהשרשתן וכלומר דאי בהאי טעמא לחוד סגי דכשהניח מקצת העלין להיות מגולין גלי אדעתיה שאינו רוצה בהשרשתן דאימתי שירצה יאחוז בעלין וישמיטם א''כ למה לי לפת וצנונות דנקט בדוקא הא אפי' בשאר כל הדברים הוא כן וליתני ירקות סתם דכשטומנן ומקצת עלין מגולין אינו חושש משום הרכבת כלאים ואפי' בגפן:

אי משום זרעים באילן למה לי גפן אפי' שאר כל האילן. כצ''ל וכך הוא בנוסחות הישנות ומה שכתוב כאן בספרי הדפוס טעות הוא ואגב שוטפא דלקמן הכניסו תיבות וצנונות אפי' שאר כל הדברים ג''כ כאן. וכלומר דהא קשיא לן דאי טעמא דהמתני' דבעינן מקצת העלין מגולין דאל''ה אסור משום הרכבת זרעים באילן א''כ למה לי גפן דנקט הא אפי' שאר כל האילן אית ביה משום הרכבת ירק באילן וכ''ת דגפן דנקט לרבותא דאע''פ שהוא רך מהני מקצת עלין מגולין דאינו חושש משום הרכבה אכתי קשיא דמאי חזית למינקט הרבותא בחד צד והיינו במקצת עלין המגולין ליתני שאר כל האילן או אילן סתם וגפן נמי בכלל אילן הוא ולישמעינן רבותא גם לאידך גיסא דאם אין מקצת עלין מגולין אית ביה משום הרכבת ירק באילן ואפי' בכל האילן ואע''פ שהוא טומן אותן בקרקע תחת האילן וא''כ ליתני אילן סתם ותרתי הוי שמעינן רבותא דהתירא במקצת עלין מגולין אפי' בגפן ורבותא דאיסורא באין מגולין ואפי' בשאר כל האילן:

מה אנן קיימין. השתא מפרש לה לעיקר טעמא דהמתני' ואליבא דר' יוחנן דקאמר משום זרעים באילן והיינו הרכבה כדפרישית ומסיק ואזיל נמי לטעמא דנקט לפת וצנונות:

ר' יוחנן אמר. לא היא דלא שנייא היא הכא בין לפת ובין צנונות ובין שאר הדברים וטעמיה דר' יוחנן משום דס''ל דלפת וצנונות אינן כלאים זה בזה ולאו משום כלאים של עצמן נקט הכא אלא משום הרכבת ירק באילן ואו לפת ואו צנונות קתני והא דנקט להו משום שכן דרכן להטמין אותן אגודות אגודות ומתני' מפרשינן נמי שטמנן אגודות כדמסיק לה ממה דתני ר' חייא:

הא שאר הדברים לא. כלומר דאין כאן משום הרכבת ירק באילן דנאסור אף שאר ירקות אם אין העלין מגולין אלא דוקא שני מינין שהן כלאים נקט וה''ה כיוצא בהן משאר מינין שהן אסורין זה בזה ולפת וצנונות דנקט לאשמעינן שהן כלאים זה בזה:

גמ' לא שנו אלא לפת וצנונות. קסבר חזקיה דלפת וצנונות הם כלאים זה בזה והלכך מפרש דלפת וצנונות בדוקא שנו דצריך שיהו מקצת העלין מגולין ואז אינו חושש משום כלאים זה בזה דלאו דרך שתילה בכך:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source