Vayedaber

משנה: הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ מֵשָׁר מֵשָׁר מִכָּל מִין בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁלֹשָׁה תְלָמִין שֶׁל פָּתִיחַ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְלוֹא הָעוֹל הַשָּׁרוֹנִי. וּקְרוֹבִים דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' משר משר מכל מין. ערוגות ערוגות וכל ערוגה ממין אחר:

שלשה תלמין של פתיח. כלומר שצריך להיות בין כל משר ומשר ריוח כדי שלשה תלמים של מחרישה מלשון יפתח וישדד אדמתו:

מלא עול השרוני. כמלא רוחב העול שחורשים בו בשרון וזהו בקעה שהוא רחב מן העול שחורשים בו בהר מפני שאין מכבידין במקום גבוה בעול רחב ביותר:

וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו. ששיעור ג' תלמים של פתיח קרוב להיות שוה למלוא העול השרוני ומפרש בגמרא שהוא כשיעור שתי אמות על שתי אמות ומיצר והולך אם הוא רוצה עד שלא ישאר ביניהם בסוף המשר אלא כל שהוא שהרי נראין הן שלא נזרעו בערבוביא:

תְּנַיי יְהוֹשֻׁעַ הָיוּ מְלַקְּטִין עֲשָׂבִים מִכָּל מָקוֹם חוּץ מִשְּׂדֵה תִּלְתָּן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן כְּשֶׁזְּרָעָהּ לְעָמִיר הִיא מַתְנִיתָא. וְהָא תַנִּינָן וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָת מִינֵי עֲשָׂבִים אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר 8b אָחָא בְשֵׁם גַּרְמֵיהּ כְּשֶׁהֶעֱלָת לְזֶרַע. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְכִי לֹא בָא יְהוֹשֻׁעַ לְפָרֵשׁ אֶלָּא לְעוֹבְרֵי עֲבֵירָה. עָבַר עֲבֵירָה אָסוּר מִשּׁוּם גֶּזֶל. לֹא עָבַר עֲבֵירָה מוּתָּר מִשּׁוּם גֶּזֶל הֲוֵי לֹא שַׁנְיָא הִיא שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע הִיא שֶׁזְּרָעָהּ לְעָמִיר. וְהָתַנִּינָן וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי עֲשָׂבִים אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ. אִם אֶת שֶׁדַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן יְחַייְבוּ אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי מִייָשָׁא רוֹצֶה הֵן בָּהֶן כְּאִלּוּ עֲקוּרִין וּמוּנָחִין לְפָנָיו. מֵעַתָּה מָצָא כִלְאַיִם בְּכֶרֶם יְהוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם גֶּזֶל שֶׁהוּא רוֹצֶה בָּהֶן כְּאִלּוּ עֲקוּרִין וּמוּנָחִין לְפָנָיו. רִבִּי יוֹסֵי לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא שֶׁבְּסוֹף הוּא רוֹצֶה בָּהֶן כְּאִלּוּ עֲקוּרִין וּמוּנָחִין לְפָנָיו. מֵעַתָּה מָצָא כִלְאַיִם בְּכֶרֶם יְהוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם גֶּזֶל שֶׁבְּסוֹף הוּא רוֹצֶה בָּהֶם כְּאִלּוּ עֲקוּרִין וּמוּנָחִין לְפָנָיו. כָּאן יֵשׁ לוֹ עִם מִי לְהִכָּנֵס. וְכָאן אֵין לוֹ עִם מִי לְהִכָּנֵס. רַב נַחְמָן אָמַר רִבִּי מָנָא בָּעֵי הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה שָׁם שָׂדֶה אֲחֶרֶת שֶׁל תִּלְתָּן סְמוּכָה לוֹ הֲרֵי יֵשׁ לוֹ עִם מִי לְהִכָּנֵס. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְּלִיגִין. דְּאָמַר רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי כָּל הַסְּפִיחִין מוּתָּרִין חוּץ מִן הָעֹלִין בִּשְׂדֵה בּוּר בִּשְׂדֵה נִיר בִּשְׂדֵה כֶרֶם וְאָמַר חוּץ מִשְׂדֵה תִלְתָּן שֶׁזְּרָעָן לְזֶרַע. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִילְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן מְסַייְעָא לִי. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁלָּקַח יְרָקָה שֶׁל גִּינָּה מִן הַגּוֹי. אָתָא וְשָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ צֵא וּלְקוֹט וּלְפִי הַשּׁוּק מְכוֹר. הוֹתִיב רִבִּי אַבָּהוּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְהָא תַנִּינָן וְכֵן מָקוֹם הַגְּרָנוֹת שֶׁעָלוּ בָהֶן מִינִין הַרְבֶּה. אָמַר לֵיהּ מְקוֹמוֹ מוֹכִיחַ עֲלֵיהּ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֵה בְקִיּוּמוֹ. וְיָֽתְבִינָא כָּאן אָסוּר מִשּׁוּם גֶּזֶל וְכָאן מוּתָּר מִשּׁוּם גֶּזֶל. הֵיךְ אַתְּ מֵשִׁיבֵנִי דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר מִשּׁוּם גֶּזֶל 9a עִם דָּבָר שֶׁהוּא מוּתָּר מִשּׁוּם גֶּזֶל. כְּהַהִיא דְּאָמַר רִבִּי אִימִּי עֲשִׁירִים הָיוּ בִתְשׁוּבוֹת. אוֹ ייָבֹא כְּהַהִיא דְּאָמַר רִבִּי נָסָא כְּאִינַשׁ דְּאִית בֵּיהּ תְּרֵין טַעֲמִין וְהוּא מֵתִיב חַד מִינְהוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הותיב. ואיתביה ר' אבהו לר' יוחנן דהא תנינן מקום הגרנות וכו' וכן תלתן וכו' אין מחייבין אותו לנכש ואמאי אמרת ליה צא ולקוט ועקור אותן והשיב לו ר' יוחנן שאני מתני' דמקומו מוכיח עליה שאינו רוצה בקיומו לפי שמפסידין את התלתן והלכך לא מחייבינן ליה לנכש כדפרישית במתניתין:

ויתיביניה. סיומא דמילתא דר' יוסי הוא כלומר והשתא מדר' יוחנן מסייעא לי דהא קשיא אמאי השיבו לפי שאינו רוצה בקיומו היה לו להשיבו דמעיקרא לא קשיא ממתני' דכאן גבי הני ספיחי דירקות הגינה אסורות הן משום גזל וכאן בשדה תלתן דמתני' מותר הספיחין משום גזל והאיך את משיבני להקשות ממתני' ולדמות דבר שהוא אסור משום גזל עם דבר שהוא מותר משום גזל והואיל במתניתין מותר משום גזל והפקר הן הלכך לא חייבו אותו חכמים לנכש שכל הרוצה ליטול יבא ויטול אותן אלא לאו ש''מ דבמתני' נמי אסורין הספיחין משום גזל שאע''פ שאינו רוצה בקיומן מ''מ לבסוף הוא רוצה בהן ולפיכך הוצרך ר' יוחנן להשיבו דלענין חיוב לנכש הוא דשאני המתני' מההיא דירקות הגינה דמיהת מכיון שאינו רוצה בקיומן אין החיוב מוטל עליו לנכש הואיל ומאליהן הוא שעלו והיינו דמסייעא לי דמיהת לאחרים אסורות משום גזל אלא דלא הטריחו אותו חכמים לנכש מיד כשרואה אותן הספיחין מפני שבסוף כשיצטרך להן הוא יעקור אותן:

כההיא דא''ר אימי. כלומר דדחי לה הש''ס דלא היא דהא דלא השיבו כך אפשר כהאי דא''ר אמי לפי שעשירים היו בתשובות כלומר הרבה תשובות היה להם להראשונים להשיב לשואליהן ומה שהוטב להם בראשונה אותה השיבו א''נ כההיא דאמר ר' נסא כבן אדם שיש לו ב' טעמים וחדא מנייהו נקט ולעולם תשובה זו דשאני דבר המותר משום גזל מדבר האסור ג''כ היה יכול להשיבו ולא מסייעא ליה לר' יוסי מידי ודוגמתו תמצא בפ''ו דפסחים ובפ''ה דנזיר:

מילתא דר' יוחנן. ממה דשמעינן ממילתיה דלקמן מסייעא לי דספיחין מהמינין של שדה תלתן אסורות הן משום גזל דמעשה באחד שלקח ירקה של גינה מן העכו''ם כלומר שלקח הגינה עם כל ירקות שבה ממנו ואתא ושאל לר' יוחנן מפני שהיו בה הרבה מינין מעורבין שעלו בהגינה ומה יעשה בה דאסור לקיים כלאים וא''ל צא ולקוט המינין האחרים האסורין עם הירק עקור אותם:

גמ' תניי יהושע. תוספתא היא בפ''ח דב''ק דקחשיב התם תנאים שהתנה יהושע בכניסתו לארץ וזה אחד מהן שיהו מלקטין עשבים בכל מקום ואין חוששין משום גזל חוץ מן העולין בשדה תלתן לפי שהן מעלין לה והתולשן מפסיד את התלתן ולקמיה פריך עלה וגרסי' להאי סוגיא לקמן במס' ב''ב פ' הספינה בהל''ח:

כשזרעה לעמיר היא מתניתא. הך ברייתא דתנאי יהושע מיירי בשזרע התלתן לעמיר לעשות מהן קש לקשר העמרים של תבואה הלכך המלקט עשבים משדה תלתן מפסיד אותן:

והא תנינן הכא וכן תלתן וכו'. ומשום דבלא''ה עומדין לעקור הן לפי שהעשבים קשים לתלתן הן והיך אמרת דמעלין להן. בשם גרמי'. משמיה דנפשי' מתרץ לה בשהעלת לזרע. כלומר דהכא במתני' מיירי שזרע בשדה להתלתן לזרע או שיהא למאכל אדם מה שהעלת השדה אותן ולפיכך העשבים קשין להן שמכחישין אותן ונפסד טעמן:

וכי לא בא יהושע לפרש. תקנה שלו ותנאו אלא לעוברי עבירה למקיימי כלאים עבר עבירה אסור משום גזל לא עבר עבירה מותר משום גזל. בתמיה דהא אמרת דכי זרען לעמיר מעלין העשבים להן וא''כ אף הוא יניח אותם וכי לא בא יהושע לאסור לעקור העשבים משדה תלתן משום גזל אלא לעשות תקנה לעוברי עבירה:

הוי לא שנייא. סיומא דקושיא היא כלומר א''כ על כרחך דאין חילוק דהיא שזרעה לזרע היא שזרעה לעמיר והשתא היאך שתאמר בהן קשיא דאי בשניהן ניחא לי' לבעל השדה שיעקרו העשבים לפי שקשים להם לתלתן א''כ אמאי תיקן יהושע בהן שיאסרו משום גזל ואי אמרת בשניהן לא ניחא ליה לבעל השדה שיעקרו העשבים משדה תלתן לפי שמעלין העשבים להם א''כ קשיא וכי תיקן יהושע בשביל עוברי עבירה:

והתנינן וכן תלתן וכו'. כלומר ועוד הא בלא''ה לא מצית אמרת דניחא לי' לבעל השדה בעשבים של שדה תלתן דאם את שדעתו עליהן קא מחשבת להו וניחא ליה לבעל השדה א''כ יחייבו אותו לנכש וקשיא לן להאי גיסא ולהאי גיסא:

ופריך עלה מעתה המוצא כלאים בכרם יהו אסורין משום גזל לעקור מפני שבעל הכרם רוצה שהוא יעקור אותן בתמיה:

ר' יוסי לא אמר כן. לשנויי כהך דרב אחא אלא שבסוף הוא רוצה בהן וכו' כלומר דהיינו טעמי' דתקין יהושע דעשבים של שדה תלתן יהו אסורו' משום גזל מפני שבעל השדה רוצה בהן שיהו ג''כ לעמיר כשיצטרף לבסוף לקשר העמרים כמו שזרע להתלתן בעצמו לעמיר כדמוקמינן לה להך ברייתא דתנאי יהושע ונמצא שרוצה בהן לצורך עצמו וגם הוא יעקור אותן ולא יקיים כלאים ולפיכך אסר יהושע את העשבים משום גזל ודייק ר' יוסי וקאמר בסוף הוא רוצה לאשמעינן דאפי' בשזרען לזרע ולא ניחא ליה להעשבים בתחלה מ''מ לבסוף כשיצטרך רוצה הוא בהן וא''כ אפי' בגוונא דמתני' אסורות משום גזל:

מעתה מצא כלאים בכרם וכו'. כלומר סוף סוף קשיא דנימא גם במצא כלאים בכרם כן:

כאן יש לו עם מי להכניס. כלומר שאני בכלאים בכרם שכבר יש לו איזה דבר עם מי לקשרן ולהכניס לאסוף ולהביאן לביתו וכאן אין לו עם מי להכניס אותן ולהביאן לביתו ובתחלה זרע התלתן לשם כך וא''כ רוצה גם הוא בעשבים שיהו לצורכו ויהו עקורין ומונחין לפניו ולא יטלו אותן אחרים:

הגע עצמך. שהיה לו שם עוד שדה אחרת של תלתן סמוכה לו והרי יש לו עם מה לקשר ולהכניס הכל לביתו וא''כ נימא בזה דהשאר יהו מותרים משום גזל אלא לא קיימא הך טעמא להך שינויא:

מיליהון דרבנן. דלקמן פליגין על הא דר' יוסי דהא לדידי' אפי' בשזרען לזרע אסורין העשבין משום גזל כדדייק וקאמר שבסוף הוא רוצה בהן וכלומר אף דבתחלה לא ניחא לי' העשבים שמפסידין את התלתן שהן לזרע מ''מ לבסוף הוא רוצה בהן כדפרישית ואילו לרבנן דלקמן מותרות הספיחין משום גזל בשזרע התלתן לזרע:

דא''ר זריקן בשם דבית ר' ינאי כל הספיחין אסורין חוץ מן העולין בשדה בור וכו'. כצ''ל וכן הוא בפ' הספינה ומותרין דכתוב כאן בדפוס טעות הוא וכדמפרש התם בהדיא שדה בור דלא משגח עליה שאין בעל השדה משגיח עליהם ואינו חושש בספיחין העולין בשדה בור בשדה ניר דו בעי מתקנא חקליה דכיון שהשדה עומדת לחרישה רוצה הוא בכך שיטלו אותן שיתוקן שדהו ובלא''ה יחרוש את העשבים ממנה בשדה כרם שלא לאסור את כרמו ורוצה הוא שיעקרו את המינין האחרים שאוסרין ומקדשין בכרם ואמר חוץ משדה תלתן שזרען לזרע כלומר ואמרי לה דשדה תלתן שהיא לזרע נמי חשבינן לה בהדי הנך דהספיחין ממינין אחרים מותרין משום גזל וכן הוא בהדיא שם בשדה זרע שאינו רוצה בהן ופליגי על דר' יוסי כדאמרן:

ולפי השוק מכור. לפי השער שבשוק מכור אותם וכלומר דאגב אורחיה קא''ל נמי הדין דמותר למוכרן ואין צריך לו להפסיד כלום דאף ע''פ שהן כלאים אינן נאסרין כמו כלאי הכרם:

רוצה הן בהן וכו'. כלומר דר' אחא משני לעולם כדאמרינן מעיקרא דשאני בין זרען לעמיר דהעשבים מעלין להן ובהכי מיירי תקנת יהושע ומתני' מיירי בשזרען לזרע למאכל אדם והעשבים קשין להן ולא חייבו אותו לנכש דהואיל וקשין להן לא יחשדו לבעל השדה שהוא זרע אותן מיני העשבים וכיון שמאליהן עלו אין מחייבין אותו לנכש ודקשיא לך וכי תקין יהושע בשביל עוברי עבירה היינו טעמא דתנאי יהושע רוצה הן הבעלים כאלו עקורין ומונחין לפניו כלומר להכי תקין יהושע שלא ילקטו העשבין לצורך עצמן מפני שזה רוצה בהן שהוא יעקור אותן ולא יקיים כלאים:

הלכה: רִבִּי זְעִירָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה רוֹבָא עוֹשֶׂה שְׁתֵּי אַמּוֹת עַל שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֵיצַר וְהוֹלֵךְ אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הָדָא דְּתֵימַר בַּעֲשׂוּיָה מֵשָׁרִין מֵשָׁרִין אֲבָל בַּעֲשׂוּיָה מֵשָׁר אֶחָד לֹא בְדָא. וָאַתְיָא כַּיי דְּאָמַר רִבִּי יַנַּאי יְכִיל אֲנָא זְרַע חַקְלִי חַמְשִׁין מִינִין עֶשְׂרִין וַחֲמִשָּׁה מִיכָּא וְעֶשְׂרִין וַחֲמִשָּׁה מִיכָּא. אַף בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת כֵּן. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵירוֹ מוּתָּר. אַף בְּחוֹרֵבָה כֵּן. אוֹ ייָבֹה כַּיי דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם חִזְקִיָּה רֹאשׁ תּוֹר הַבָּא מֵחוֹרֵבָה מוּתָּר. רִבִּי אוֹמֵר מַתְחִיל בֵּית רוֹבַע וּמֵיצַר וְהוֹלֵךְ עַד שְׁלֹשָׁה תְלָמִין שֶׁל פָּתִיחַ. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי תְּבוּאָה בִּתְבוּאָה בֵּית רוֹבַע. תַּמָּן בִּמְרוּבַּע וְכָאן בְּמֵישָׁר. וְלֵית לְרַבָּנִין מֵישָׁר. אָמַר רִבִּי יוּדָן סוֹף מֵישָׁר לְרִבִּי תְּחִילַּת מֵשָׁר לְרַבָּנִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אבל בעשויה משר אחד לא בדא. כלו' שאם אין השדה עשויה ערוגות ערוגות לכל מין ומין אלא היא כמו ערוגה אחת ואינה מובדלת לכמה ערוגות וירצה לזרוע בה שני מינין ובהרחק באמצע כפי השיעור ששנינו לא בדא התירו לעשות כן משום שכשאין השדה נראית אלא כערוגה אחת אסור לזרוע בה שני מינין כפי ריחוק שיעור דמתני' בין מין למין לפי שצריך להרחיק בית רובע כדתנן לקמן בפרקין תבואה בתבואה בית רובע וכו' וא''כ אין היתר להיות מיצר והולך כדרך שאמרו במשרין הרבה:

גמ' עושה שתי אמות וכו'. לפרש הריוח שבין כל משר ומשר לפי השיעור דקתני במתני' ולב''ה שהן קרובים לדברי בית שמאי כדפרישית:

הדא דתימר בעשויה משרין משרין. הרבה ומכיון שמרחיק ממשר למשר כשיעור ששנינו מותר לזרוע בכל אחת מהן מין אחד בפ''ע:

ואתיא כהאי דא''ר ינאי וכו'. כלומר והא דאמרינן דכשאינה עשויה ערוגות ערוגות לא התירו שני מינין בשיעורא דמתני' להיות ריוח באמצע ומיצר והולך עד כל שהוא כ''א דוקא בעשויה ערוגות הרבה מ''מ כשהיא עשויה ערוגות הרבה אשכחן התירא כשחולק את השדה באיזה הרחק ריוח באמצע ואע''פ שאין כל כך ריוח בין חלק אחד לחבירו כ''א הערוגות צריכין להיות ריוח ביניהן כשיעור ששנינו והיינו דא''ר ינאי יכול אני לזרוע שדי נ' מינים שונים זה מזה כ''ה מכאן וכ''ה מכאן וכלומר שבאמצע חולק השדה לשתים באיזה ריוח מפולש מראשה ועד סופה שתהא נראית כשתי שדות ועושה כ''ה ערוגות מכאן ובכל אחת ואחת מין אחר ובהרחק השיעור ששנינו וכן מכאן והא קמ''ל ר' ינאי דאע''ג שבאמצע אין כאן כשיעור ששנינו בין ערוגה לערוגה מ''מ הואיל ונראה כשתי שדות מופסקות מותר וזהו דקאמר כ''ה מכאן וכ''ה מכאן:

אף בשתי שורות כן. כלומר לאו דוקא שיש כאן שורות שורות של ערוגות הרבה אלא אפי' אין כאן אלא שתי שורות הדין הוא כך וכפי הרחק השיעור ששנינו בין ערוגה לערוגה באמצע ומיצר והולך עד כל שהוא:

מעתה אפי' בינו לבין חבירו מותר. כלומר כאותה ששנינו במתני' דלקמן שלו חטים ושל חבירו מין אחר מותר לסמוך לו מאותו המין של חבירו יכול הוא לסמוך אצל שדה חטים שלו מפני שזה נראה כסוף שדה חבירו ודוקא מאותו המין אבל לא מין אחר והשתא קאמר הכא דמעתה שאמרנו דבריוח באמצע כשיעורא דמתני' מותר בין ערוגה לערוגה אפי' במיצר והולך עד כל שהוא אמור מעתה דאף בינו לבין חבירו מותר לסמוך אצל שדהו מכל מין שירצה דלא אמרו מאותו מין של חבירו דוקא אלא בשאין כאן שיעור הרחק ששנינו בין ערוגה לערוגה:

אף בחורבה כן. בעיא היא והאי בעיא אליבא דר' יוחנן היא דמחמיר בחורבה בהלכה דלקמן גבי ראש תור ששנינו דראש תור חטים נכנס בשל שעורים מותר מפני שנראה כסוף שדהו וקאמר ר' יוחנן דוקא היה ראש תור שכבר נזרע בכאן שדה חטים ונכנס באלכסון כראש תור בשל שעורים זהו שהתירו אבל אם הי' כאן חורבה אצל שדה שעורים שלא נזרע בה כלל ורוצה עכשיו לעשות בחורבה זו ולזרוע כעין ראש תור של חטים להיות נכנס בשל שעורים לא התירו דאין זה נראה כסוף שדהו שהרי לא זרע עכשיו אלא הראש תור וזה הוא שאמר לקמן ראש תור הבא מחורבה אסור והיינו דבעי הכא אם דוקא בין ערוגות ערוגות הוא ששנינו הך התירא בשיעורא דמתני' ואפי' מיצר והולך עד כל שהוא דאיכא הכירא שלא נזרעו בערבוביא אבל אם היה כאן שדה זרועה ממין אחד וחורבה אצלה אין יכול לסמוך בזרע מין אחר בשדה חורבה בשיעורא דמתני' ובמיצר והולך או אף בשדה חורבה הסמוכה לשדה זרועה הדין כן:

או ייבא כהאי דאמר ר''ל וכו'. לקמן דאף ראש תור הבא מחורבה מותר וכלומר דיבא ההלכה כהאי דר''ל בשם חזקיה וא''כ ה''ה דגם בדין דהמתני' אף בחורבה כן:

רבי אומר וכו'. פליג אשיעורא דמתני' בין ערוגה לערוגה אלא מתחיל הריוח בשיעור בית רובע מזו לזו ומיצר והולך עד ג' תלמים של פתיח ולא בפחות מזה:

ולית ליה לרבי תבואה בתבואה בית רובע. ואם פליג אמתני' לקמן בפרקין דבעינן שיהא כל משך ההרחק ביניהן בית רובע ולא שיהא מיצר והולך וקאמר דלא פליג אלא תמן במרובע שהמינין נזרעים במרובע לפיכך צריך שיהא כל ההרחק כשיעור בית רובע שלא יהו נראין כערבוביא אבל כאן במשר והוא ארוך בתחילתו בית רובע ומיצר והולך נמי סגי דבכך יש היכר שאינן בערבוביא:

ולית לרבנן משר. רבנן דברייתא דפליגי אדרבי אם לית להו לחלק בין משר למרובע וס''ל דלעולם בעינן שיהא כל ההרחק בית רובע וקא''ר יודן דאית להו וסוף שיעור הרחק המשר לרבי שהוא שלשה תלמים של פתיח הוא שיעור הרחק של תחלת המשר לרבנן וכדאמרינן לעיל דאם אח''כ מיצר והולך אפי' עד כל שהוא גם כן מותר ורבנן דרבי ס''ל שיעורא דמתני' במשר ובפירושא דבתחלה ובסוף הוא דפליגי:

הלכה: רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם חִזְקִיָּה רֹאשׁ תּוֹר הַבָּא מֵחוֹרֵבָה מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא הָיָה רֹאשׁ תּוֹר הָא רֹאשׁ תּוֹר הַבָּא מֵחוֹרֵבָה אָסוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ריש לקיש בשם חזקיה וכו'. פלוגתא דר''י ור''ל הבאתי בהלכה דלעיל גבי או ייבא כהאי דאמר ר''ל וכו' ושם פירשתי וכן הובא בסוף פרק דלעיל:

משנה: הָיָה רֹאשׁ תּוֹר חִטִּים וְנִכְנַס בְּתוֹךְ שֶׁל שְׂעוֹרִים מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְסוֹף שָׂדֵהוּ. שֶׁלּוֹ חִטִּים וְשֶׁל חֲבֵירוֹ מִין אַחֵר מוּתָּר לִסְמוֹךְ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. שֶׁלּוֹ חִטִּים וְשֶׁל חֲבֵירוֹ חִטִּים מוּתָּר לִסְמוֹךְ לוֹ תֶּלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן וְלֹא תֶּלֶם שֶׁל מִין אַחֵר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֶחָד זֶרַע פִּשְׁתָּן וְאֶחָד כָּל הַמִּינִין. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף בְּאֶמְצַע שָׂדֵהוּ מוּתָּר לִבְדּוֹק בְּתֶלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יוסי אומר אף באמצע שדהו. שנזרע בה איזה מין מותר לבדוק בתלם של פשתן לפי שהכל יודעין שאין מתכוין אלא לבדוק שדהו ולא לקיים הפשתן ואין הלכה אלא כת''ק בלבד:

ר''ש אומר אחד זרע פשתן ואחד כל המינין. מותר לסמוך אצל שדה חבירו והכי מפרש לה בגמ':

שלו חטים ושל חבירו חטים מותר לסמוך לו. בצד שדה שלו סמוך לשדה חבירו תלם של פשתן לפי שאין דרך לזרוע תלם אחד של פשתן והרואה יודע שלא נתכוין זה אלא לבדוק שדהו אם ראויה היא לזרע פשתן אם לאו אבל לא תלם של מין אחר שדרך לזרוע ממנו אפילו תלם אחד בלבד ואע''פ שלא זרעו אלא לבדוק שדהו הרואה אומר לצורכו הוא שזרעו ליהנות ממנו ולהכי נקט שלו ושל חבירו לאשמעינן הדיוקא בהתירא דפשתן דבכה''ג אע''ג דכשזורע אותו התלם ביניהן נראה הוא כמו באמצע השדה אפ''ה מותר ולאפוקי בתוך שדה שלו ס''ל לת''ק דאסור לזרוע אפילו תלם של פשתן שאין דרך לזרוע באמצע השדה כדי לבדוק וכן נמי לאשמעינן דתלם של מין אחר אסור אפילו בינו לבין חבירו הואיל ושלו ושל חבירו מין אחד הוא ולהכי נקט שלו חטים ושל חבירו חטים:

שלו חטים ושל חבירו מין אחר. סמוך אצל שלו ואין כאן איסור בזה דלא הקפידה התורה אלא כלאים בתוך שדה שלו שנאמר שדך לא תזרע כלאים ולפיכך מותר ג''כ לסמוך לו אצל שדהו של חטים מאותו המין של שדה חבירו לפי שזה נראה כסוף שדה של חבירו ואינו נראה ככלאים:

מתני' היה ראש תור חטים נכנס בתוך של שעורים. כלומר שלא היתה סמוכה בצדה אלא קרן זוית של חטים נכנס ונוגע בתוך שדה שעורים וראש תור הוא כמין משולש והוא שם תכשיט של אשה מל' תורי זהב נעשה לך ועל שם זה קורין כל זוית המחודדת ראש תור וזה מותר מפני שהוא נראה כסוף שדהו של חטים שנוגע בשל שעורים והן מובדלין זה מזה לפיכך א''צ הרחק שניכר הוא שלא נזרעו בערבוביא:

רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל הָֽיְתָה שָׂדֶה קְטַנָּה מַהוּ. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא רִבִּי לָֽעְזָר בַּר שִׁמְעוֹן אַבָּא יוֹסֵי 9b בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יָנוֹחַ אָמַר בִּגְדוֹלָה חֲמִשִּׁים אַמּוֹת. וּבִקְטַנָּה עַל פִּי רוּבָּהּ. מַה אִם אֵלּוּ שֶׁנָּֽתְנוּ שִׁיעוּר לִגְדוֹלָה לֹא נָֽתְנוּ שִׁיעוּר לִקְטַנָּה. חֲכָמִים שֶׁלֹּא נָֽתְנוּ שִׁיעוּר לִגְדוֹלָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִתְּנוּ שִׁיעוּר לִקְטַנָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

נשמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא פ''ב ר''א בר''ש וכו' והתם גריס דין אורך חמשים אמה כלומר בשדה גדולה שיעור אורך ההרחק של ג' תלמים במשך חמשים אמה ומיצר והולך ובקטנה שאין בה כ''כ נידון המשך על פי רובה ואח''כ מיצר והולך והשתא מה אם אלו חכמים שנתנו שיעור משך התחלת ההרחק לגדולה ולקטנה לא נתנו שיעור חכמים דמתני' שלא נתנו כלל שיעור למשך המרחק אפילו בשדה גדולה לכ''ש שלא יתנו שיעור למשך המרחק בקטנה אלא הכל לפי מה שהיא:

היתה שדה קטנה מהו. אם היא קטנה שאין במשך ארכה שיעור בית רובע לרבי ולרבנן בג' תלמים מהו להתיר בה משר משר מכל מין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source