תיפתר כהדא תנייא דתני וכו'. בתוספתא שהבאתי בהלכה דלעיל דקאמר ר' יוסי זו משנת ר''ע כל הני חלוקי דינים השנוים בענין הזה אבל דברי חכמים כך הוא שהבדילו כל הלשכות מדין עזרה בעצמה וכן אמרו כל הלשכות הולכין אחר פתחיהן להיכן שהן פתוחין אם לקדש תוכן קדש אם לחול חול:

אין לוקין. לטמא שנכנס אלא על אורך וכו' והוא אורך ורוחב העזרה כדתנן בפ''ה דמדות:

והתני לשכה שהיא בנויה בשיווי חומת העזרה וכו'. וקשיא אהא דלעיל דקאמר טמא שנכנס לשם חייב:

גמ' אמר ר' יעקב בר אחא כיני מתניתא תוכן קדש וכו'. אסיפא דמתני' קאי דקתני בנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול מכנגד הקדש וכו' וקאמר ר' יעקב דכך צריך לפרש להאי בבא דמתני' תוכן קדש וגגותיהן חול מכנגד הקדש וכו' כלומר דלא תימא לפרש שאותה הלישכה מקצתה בנויה בקדש ופתוחה לקדש ומקצתה בנויה בחול ופתוחה לחול וזהו דקתני בנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול שכל חלק שבנוי בקדש פתוח הואלקדש וחלק שבנוי בחול פתוח הוא לחול דאי הכי קשיא מאי קמ''ל פשיטא שאותו חלק הבנוי בקדש כולו קדש בין תוכו ובין גגו ואותו החלק הבנוי בחול כולו חול ומאי האי דקתני מכנגד הקדש וכו' הלכך קאמר דלא תפרש כן אלא דה''ק שהן בנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול שאותו החלק הבנוי בקדש פתוח הוא לחול ואותו חלק הבנוי בחול פתוח הוא לקדש ומהו דתימא דאותו החלק הבנוי בחול ופתוח לקדש בדין הוא שיהא תוכו קדש וגגו חול כדין הבנויות בחול ופתוחות לקדש והיינו דקאמר ר' יעקב תוכן קדש וגגותיהן חול כלו' דה''א דכך הוא הדין באותו החלק הבנוי בחול ופתוח לקדש וה''ה נמי באותו חלק הבנוי בקדש ופתוח לחול דה''א דהדין בו דתוכו חול וגגו קדש אלא דחדא מינייהו נקט וה''ה לאידך כל חד וחד לפי דינו כך היינו סוברין לפיכך אשמועינן תנא דמתני' דלא כך אלא מכיון דאותן לישכות הן בנויות בקדש ובחול ויש חלק של קדש ושל חול בכל חדא וחדא אף על פי שפתחיהן שהן פתוחות לקדש ולחול אינן מכוונים שהחלק של קדש פתוח הוא לחול ואותו של חול פתוח הוא לקדש אפ''ה מכיון דאותה לשכה בעצמה היא כך אמרינן כאן מכנגד הקדש ולקדש הכל קדש בין תוכה ובין גגה ומכנגד החול ולחול חול. וכדי שלא תקשה לך היכי משכחת לה כה''ג העמדתי צורה זו לפניך התבונן בה. הלשכה היא בנויה על פני אורך העזרה ושני צדדי העזרה הן חול והחלק הימיני הוא בנוי בקדש ופתוח לחול לחוץ העזרה וחלק השמאלי נמשך הבנין בחול שהוא חוץ לעזרה ופתוח לקדש:

בנויות בקדש וכו'. תוספתא היא בפ''ב:

תוכן קדש. מפני שיש פתח לקדש והיא בנויה כולה בקדש וכן איפכא:

הן דאת אמר. כל היכא דאמרינן תוכן קדש אוכלין שם קדשי קדשים וכו':

וב''ה אומרים הכל יפדה ויאכל בחוץ. ואפי' נטמא בולד הטומאה בחוץ מפני שנכנס כשהוא טמא חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים דהואיל וקילא טומאתו והטומאה היתה בפנים אסור לו להוציאן ובגמרא מסיק דהא דאמרי בנטמא בולד הטומאה בחוץ יפדה ויאכל בחוץ דוקא בשהתנה בשעה שהכניסן על מנת שלא יתפסוהו המתיצות אבל אם לא התנה הואיל ונכנס והרי הוא טהור מן התורה יפדה ויאכל בפנים:

חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. דמכיון שנכנס כשהוא טמא וחמירא טומאתו אין המחיצה קולטתו:

ויאכל הכל בפנים. בגמרא מפרש טעמא מפני שלא יאמרו ראינו מעשר שני שנכנס לירושלים ויצא אבל אין חוששין על הפדייה שמא יאמרו ראינו מעשר שני שנפדה בירושלים משום שיש קול ליוצא ואין קול לפדייה:

ב''ש אומרים יפדה. לפי שדין מעשר שני שנטמא יכול לפדותו אפי' בירושלים כדיליף בגמרא:

בין שנטמא בולד הטומאה. והיינו בולד הטומאה שהוא מדבריהן כגון בכלים שנגעו במשקין:

מתני' בין שנטמא באב הטומאה. כגון שרץ ושכבת זרע וטמא מת וכיוצא בהן השנוים בריש מסכת כלים:

וכתיב ונתת הכסף בבקר ובצאן ובכל אשר תשאלך נפשך. אלמא דלעולם פודה אותו שם דהא קרא סתמא כתיב ונתת הכסף ומשמע דאף אם העלה המעשר עצמו לירושלים יש לך להוציא הכסף שנפדה שם הא כיצד אלא כאן במעשר טהור לא תוכל לפדותו וכאן במעשר שנטמא שם ונתת הכסף לימד על מע''ש שנטמא שפודין אותו בירושלים:

כבר כתיב ונתת בכסף. כצ''ל כלומר הרי כבר נאמר שיפדה אותו וישא הכסף לירושלים אלא מהו לא תוכל שאתו לא תוכל לפדותו כלומר שבא ללמד שאף אם יביא המעשר עצמו לירושלים וירצה לפדותו שם לא תוכל לפדותו שאין המעשר נפדה אלא בריחוק מקוסם:

אם בקירוב מקום. ואם דבא ללמד בתוך ירושלים שלא תוכל לשאת המעשר עצמו:

אם בריחוק מקום. כלומר אם מחמת ריחוק המקוסם קאמר קרא כי לא תוכל שאתו הלא כבר כתיב כי ירבה ממך הדרך וא''כ מיותר הוא:

גמ' כתיב כי לא תוכל שאתו מה אנן קיימין. לפירוש הכתוב הזה:

רבי יעקב דרומיא בעי קומי ר' יוסי. על הא דמתרץ לעיל לב''ש דטעמא דמה שנטמא בפנים יפדה ויאכל בפנים ואפי' נטמא באב הטומאה משום שלא יאמרו ראינו מעשר שני שנכנס לירושלים ויצא א''כ מעתה אפי' נטמא חוץ לירושלים ונכנס לא יוציאנו שלא יהו אומרים ראינו וכו'. וכ''ת הא כבר מתרצינן נמי להא דמשום שבשעה שנטמא בחוץ אין מחיצה תופסתו סוף סוף קשיא הא דהקשה לעיל מעתה נמי לא יפדה שלא יאמרו ראינו למע''ש שנפדה בירושלים וזה עיקר הקושיא דר' יעקב וכלומר דמ''מ הדרא הקושיא על הא דמחלקי ב''ש בין נטמא בחוץ לבין נטמא בפנים ומשני דלעולם האי תירוצא עיקר שלא יאמרו ראינו וכו' ואם נטמא בחוץ טעמא הויא משום דאין המחיצה תופסתו והא דתקשי מעתה לא יפדה נמי משום האי חששא שאני הוא משום דקול יוצא על זה שיוציאו אותו מירושלים ואיכא חששא שלא יאמרו ראינו אבל אין קול יוצא לפדוי:

אלא כיני. אלא כן אתה יכול לומר דהתנאי מהני בטהור לגמרי לענין שאם עבר ופדה אותו פדוי הוא אבל להוציאו לכתחלה לא מהני:

רבי יונה בעי. על הא דר' זעירא טהור דבר תורה ואת אמר הכין בתמיה ונראה דה''ג טהור אף מדבריהן ואת אמר הכין שהרי האי שנטמא בולד הטומאה ג''כ טהור דבר תורה הוא ויש לפרש לפי גי' הספר דה''ק הרי מעשר שני טהור מדבר תורה הוא שיכניסנו לירושלים ואת אמר הכין שיועיל בו התנאי הא כי גזור רבנן בקליטת מחיצה על טהור הוא דגזור והניחא זה שנטמא בולד הטומאה מבחוץ דנהי דטהור מן התורה הוא מדרבנן מיהת אית ביה טומאה אבל האי טהור לגמרי הוא ומהיכי תיתי דמהני ביה תנאי:

הדא אמרה מעשר שני טהור וכו'. מדקאמר דמהכי תנאי א''כ שמעת מינה דאף במעשר שני טהור מהני התנאי על מנת שלא תקלטנו המחיצה ואין המחיצה קולטתו דהא הא האי מע''ש שנטמא בולד הטומאה טהור הוא מן התורה ומהני ביה התנאי:

בשהכניסן וכו'. הא דקאמרי ב''ה בשנטמא בולד הטומאה בחוץ יאכל בחוץ מירי בשהכניסן בתחילה על מנת שלא תתפשנו מחיצה הלכך אף שהכניסו לירושלים יוציאנו ויאכל בחוץ שלא קלטתו המחיצה:

ואפי' על דב''ה לית הוא מקשיא. בתמיה כלומר דסוף סוף לבר קפרא נמי מ''ט לא הקשו עליו אפילו מדברי בית הלל דבית הלל אמרי הכל יפדה וכו' חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים וכי מה בין בולד הטומאה לבין בחוץ ולבין בפנים לא זה וזה מדבריהן הוא לבר קפרא וא''כ אף בשנטמא בולד הטומאה בחוץ יהא נפדה ונאכל בפנים:

בשעה שנטמא וכו'. כלומר אלא היינו טעמייהו דב''ש דמחלקין בין בפנים לבחוץ משום שבשעה שנטמא בפנים מחיצה תיפסתו כבר מקודם. שנטמא אבל אם נטמא בחוץ אין מחיצה תופסתו שבשעה שנכנס כבר היה טמא ולקמן משני לה שפיר להאי קושיא מעתה לא יפדה:

מעתה לא יפדה. בירושלים משום דאיכא ג''כ חששא שלא יאמרו ראינו מע''ש שנכנס לירושלים ונפדה:

לא הוו בה רבנן אלא על דבר קפרא. כלומר אלא באמת לא הקשו הרבנין בבית המדרש כך כ''א לדברי בר קפרא הוא שהקשו מדברי ב''ש דב''ש אומרים וכו' מה בין אב הטומאה בין בפנים בין בחוץ וכי זה וזה לא דבר תורה הוא. לולד הטומאה הכתוב כאן טעות הוא אגב שטפא דלעיל ובשקלים פ' בתרא דאיתא כהאי ענינא לא גריס לה כ''א כדפרישית ומשני היינו טעמא דמה שנטמא בפנים יפדה ויאכל בפנים ואפי' נטמא באב הטומאה שלא יאמרו ראינו מעשר שני שנכנס לירושלים ויצא אינו הכתוב כאן בספרים אינו טעות דהוי כמו ראינו כלומר הרי זה מעשר שני וכו' א''נ קיצור המלה הוא כדרך הש''ס הזה:

ואפי' על דברי ב''ה לא מקשיא. בתמיה כלומר מאי חזית דמקשית לר' יוחנן מדברי ב''ש ולא מקשית אפי' לדברי ב''ה דאמרי הכל יפדה וכו' חוץ משנטמא בולד הטומא' בפנים תקשה ג''כ מה בין וכו' זה וזה לא דבר תורה הוא בתמיה:

וקשיא דב''ש על ר' יוחנן. לר' יוחנן דאמר אף ולד הטומאה מן התורה קשיא הא דב''ש דאמרי הכל יפדה וכו' חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ וכי מה בין ולד הטומאה ומה בין אב הטומאה בחוץ זה וזה דבר תורה הוא:

בין זה ובין זה דבר תורה. שהראשון לטומאה הוא ולד וטומאתו לאחרים גם כן מן התורה דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא וגו' מי לא עסקינן דנגע בראשון והוי ליה שני:

אב הטומאה דבר תורה. טומאתו מן התורה וולד הטומאה אין לו טומאה לטמא אחרים אלא מדבריהם דאלו לטומאת עצמו לא פליג בר קפרא דהא בהדיא כתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והטמא הוא אב ואשר יגע בו הוא ראשון וזהו ולד הטומאה ולא פליגי אלא בשני לבר קפרא מדבריהן ולר' יוחנן אף השני דבר תורה: